פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 400

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת את החומש החמישי – חומש דברים- הנקרא  גם בשם: "משנה תורה"- שם זה מופיע בספר זה בפרשת: שופטים -בנושא מצוות המלך:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". [דברים י"ז, י"ח]

 ומופיע  שנית בספר יהושע בהקשר למזבח שבנה יהושע בהר עיבל: "וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  [יהושע, ח,ל"ב]

גם בתלמוד במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]  – מופיע  שם זה בשאלה: – האם מברכים ברכת התורה –על התוכחה?

 "ספר משנה תורה"  מופיע  בבראשית רבא [פרשה ב', ה]

כמו שכתוב: "ויקרא אלוקים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה  שמלא הלכות רבות"

שם נוסף  ניתן לחומש זה :"אלה הדברים" על שם תחילתו ,אך  במשך הזמן קיצרו את השם: "דברים"- תוכן  זה נאמר על ידי משה עצמו-מפי ה' בצורת נאום אל עם ישראל.

הרמב"ן סבור: כי החומש החמישי   הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ,יש כאן בספר הדרכה רוחנית  למתנחלי ארץ הבחירה.

בפרשה זו:

משה מזכיר לעם ישראל את נושא ירושת הארץ ומאשים  את עם ישראל על כך שדרשו לרגל את הארץ טרם הכניסה  לשם.

כדברי הכתוב: "רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת-הָאָרֶץ:  עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת.  וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט". [דברים א, כ"א-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן ירשו עם ישראל- את ארץ ישראל?

ב] כיצד  ביקש העם לרגל את הארץ?

 תשובות.

ירושת הארץ.

 דעת מקרא מזכיר: את הבטחת הארץ  מתוקף ההבטחה- לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב כפי שנאמר בפרשה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".  [במדבר  א, ח]

 ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל- אין היא נחלת זרים –אלא נחלת אבות שניתנה  להם בשבועה- ועם ישראל באים לקחתה מדין ירושה.

לאברהם נאמר:

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]

ליצחק נאמר:

"כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל"[  שם כ"ו, ג-ד]

וליעקב:

"וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [ שם ,כ"ח, י"ג]

רש"י מסביר :כי  כוונת ה'  שישראל רואים בעיניהם את ארץ ישראל ואין הדבר נובע מתוך שמועה ואילו היו בוטחים בדברי ה' ולא שולחים מרגלים לא היו נזקקים לכלי נשק כדי להילחם נגד האויבים.

שלושת האבות מוזכרים- כדי להוכיח שכל אחד מהם ראוי בפני עצמו לרשת את הארץ.

בקשת העם לרגל את הארץ.

רש"י: עורך השוואה בין  הזמן בו התאספו עם ישראל – אל משה לאחר  מעמד הר סיני - ובין הזמן בו התאספו אליו בבקשתם לרגל את הארץ.

כשבני ישראל  ניגשו אליו לבקש לרגל את הארץ- הם  עשו זאת  בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את ראשי השבטים.

 ואילו לאחר מעמד הר סיני נאמר:

"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם.  וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ..." [דברים ה, כ] שם הילדים היו מכבדים את הזקנים והזקנים מכבדים את ראשי השבטים שילכו לפניהם.

דעת מקרא מסביר: עניין הזכרת המרגלים על ידי משה- במטרה להוכיחם על חטא המרגלים.

הוא מביא את דברי הספרי הסובר : כי כל הדרישה לרגל את הארץ הייתה באופן של  מהומה והתקהלות.

הערבוביה הזו רמוזה בתחילת פרשת "שלח לך" שם נזכרו לפי הסדר רק השבטים הראשונים בלבד: ראובן, שמעון, יהודה, יששכר ואילו הנשיאים שאחריהם אינם מופיעים באופן מסודר.

נשאלת השאלה, אם בזמן מתן תורה התקרבו עם ישראל אל משה בצורה הוגנת ,מדוע  קירבה זו מוזכרת כעת מול החוטאים העושים מהומה בעת בקשתם לרגל את הארץ?

בעל חידושי  הרי"ם מסביר: משה הוכיח את עם ישראל גם על  אותה קירבה. בזמן    שמיעת דברי תורה, מן הראוי להידחף ולהידחק-  כדי לשמוע טוב ולקבל יותר.

אך עם ישראל נהג הפוך, במקום שראוי היה להידחף- כולם נהגו במתינות  ובהוגנות וכיבדו איש את רעהו, לעומת זאת במעשה המרגלים כולם התקרבו אל  משה בערבוביה ,בדחיפה ובדחיקה, כלומר, להקשיב לדברי תורה- התקרבו במתינות- אך לחטוא – עשו בלהט ההתלהבות!

מסופר בספר: "שארית יוסף": פעם שר של גויים ראה - כיצד יהודים באים לקנות קורבן פסח- באופן שהיו  נדחפים זה בזה. והצעירים היו דוחפים זקנים, כאשר העיר להם על התנהגותם, ענו לו: "בפני הקב"ה אין מיוחסים- הכל שווים בעשיית מצווה"

" וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם"

ספורנו מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם",- למרות שהיו להם ראשי שבטים- הם באו כולם!

בעניין זה של המרגלים, ביקש משה להוכיחם, כי עצם העניין שבקשו לרגל את הארץ -מראה כי אמונתם בה' נחלשה וזאת למרות שהוליכם במדבר ועשה להם ניסים גדולים .

המלבי"ם טוען :בפרשת שלח הכול נכתב בעת ההתרחשות והכל ידעו איך השתלשלו העניינים ,אבל כעת משדור המדבר מתו וקם דור חדש - היו יכולים לחשוב: כי שליחת המרגלים הייתה מצוות ה' ולא נתינת רשות לשליחות. על כן, משה הוצרך לספר כיצד התרחשו  באמת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: משה מוכיח  את עם ישראל על אופן בקשתם לרגל את הארץ- התנהגות בלתי הולמת  שורשה - חוסר אמונה בהבטחת הארץ הטובה לישראל ולעניות דעתי – הבקשה אשר התנהלה מתוך מהומה וחוסר כבוד איש אל אחיו - נבעה  מתוך שנאת חינם  שתוצאותיה נותנת את אותותיה  גם בימים אלה -בהם אנו מבכים את חורבן בתי המקדש- ראשון ושני ומתענים בתשעה באב.

מהומה במדבר

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 650

מהומה במדבר

 שיר מאת: אהובה קליין

ויהי היום התאסף העם

כאיש אחד רגזו כולם

זקן ,נער ונשיאים  נדחפים

איש ברעהו זועקים ודוחקים.

משה מפתיעים במהומה

בקשה שפלה  ועגומה

חיש אמונתם מאבדים

ניסים בליבם נמחקים.

לרגל את הארץ  דורשים

לחפור רגביה נכספים

משה משתומם לבקשתם

מפנה   לאלוקים שאלתם.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  דברים [חומש  דברים]

פרשת דברים- הַר-שֵׂעִיר – יְרֻשָּׁה למי?

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בשבת, 24 אוקטובר 2020 19:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 494

פרשת דברים- הַר-שֵׂעִיר – יְרֻשָּׁה למי?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הפותחת את חומש דברים, נושא משה נאום מקיף לעם ישראל, כאשר אחד הנושאים: הַר-שֵׂעִיר: 

"וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֵלָי; וַנָּסָב אֶת-הַר-שֵׂעִיר, יָמִים רַבִּים.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  רַב-לָכֶם, סֹב אֶת-הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה. וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.  אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל: כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר.  אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף--וּשְׁתִיתֶם. [דברים, ב, א-ז]

השאלות הן:

א] היכן נמצא הר שעיר – מדוע נקרא בשם זה ולמי מיועד?

ב] מדוע חל איסור לעבור דרכו?

תשובות.

הַר-שֵׂעִיר

הר שעיר- הוא מקום המיועד  לבני עשו -ממוקם בין דרום ים המלח למפרץ אילת-מזוהה  עם רכס הרי גרניט ממזרח  לבקעת הירדן, הגבול הצפוני שלו הוא נחל זרד.

מתוך עיון בכתובים, למדים אנו: כי הר שעיר הוא אכן מיועד לעשו ולכל פמלייתו הנרחבת: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת- בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.   כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם.  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.  וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם, בְּהַר, שֵׂעִיר".  [בראשית ל"ו, ו'-י]

אך טרם ישיבתו של עשו במקום זה, ישבו שם החורים ועל כך מעיד הכתוב: "וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה, לָהֶם".[דברים ב, י"ב]

בשֵׂעִיר הוקמה מלכות אדום השייכת לעשו:

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִמְקֹמֹתָם, בִּשְׁמֹתָם:  אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה, אַלּוּף יְתֵת.  מא אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה, אַלּוּף פִּינֹן. אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף מִבְצָר.  אַלּוּף מַגְדִּיאֵל, אַלּוּף עִירָם; אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם, לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם--הוּא עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם בראשית ל"ו, מ'-מ"ג[

עצם ישיבתו של עשו בהר שעיר מעידה על הבטחתו של אלוקים שעתיד לתת את הארץ לבני אברהם- יעקב ועשו:

"וָאֶתֵּן לְיִצְחָק, אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר, לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו, יָרְדוּ מִצְרָיִם". [יהושע כ"ד, ד]

התורה מתארת את נדודי בני ישראל במדבר, הר שעיר נזכר פעמים רבות בסמוך לקָדֵשׁ , המזוהה עם פטרה:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה.... אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. [דברים, א, א—ג]

המקום נקרא : הַר שֵׂעִיר: את משמעות השם הזה אנו לומדים מהכתוב: "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:..." (בראשית, ל"ו, כ'-ל'), נראה שבתקופה קדומה הגיע להר אדם בשם: שֵׂעִיר, שהשתייך לבני החורים. נולדו לו שבעה בנים, והם התרבו והפכו לשבטים שתפסו את כל ההר  והם נקראו על שם אביהם.

האיסור לעבור דרך הר שעיר.

על פי רש"י: נאלצו בני ישראל לעקוף את אדום ומואב .  בני ישראל מקבלים מה' ציווי:

"אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל"

רש"י מביא שני פירושים להסבר ציווי זה:

 א] כפשוטו: כוונת האיסור- אפילו דריסת רגל אסורה על בני ישראל  בהר שעיר- ללא רשות.

ב] מדרש אגדה: איסור זה חל עד בוא יום הגאולה- יום דריכת הרגל בהר הזיתים. כפי שנאמר :

"וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב.  וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה...." [זכריה, י"ד, ג-ד]

 ולגבי המילים: "כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר" מסביר רש"י: מראש אלוקים רצה להנחיל  עשרה עמים לישראל – אך העניק להם שבעה-והשלושה: קיני, קדמוני וקניזי - הם  לעמון, מואב, ושעיר.- מתוכם אחד לעשו- הוא  שֵׂעִיר, ושני עמים-  ללוט וזה בשכר שכאשר לוט התלווה אל אברהם ושרה-  ברדתם למצרים , בזכות שלוט שתק כאשר אברהם אמר: לפרעה כי שרה אחותו - לוט לא גילה את האמת לפרעה. כמו שהכתוב מציין:

"וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט",  מה זכר ה'? את שתיקת לוט.[בראשית י"ט, כ"ט]

רבינו בחיי מסביר :"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם"? ותשובתו: לפי שעשיו כיבד את אביו ואין הקב"ה מקפח שכר של כל בריה. וגם שלא יהיה פתחון פה בעולם הבא שעשיו לקח את שכרו בעולם הזה. ולגבי הציווי: "פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה".  רבינו בחיי מביא כמה פירושים: 

א]" אמרו במדרש רבה ,אם באתה שעתו של עשו הצפינו עצמכם מלפניו, שנאמר פנו לכם צפונה"

ב] אומר ה': פנו לכם  צפונה לפי שהיה לי משהו צפון ביני ובינכם וזה בית המקדש - שאני הייתי נצפן בתוכו עמכם ועשיו עתיד להחריבו כפי שנאמר: "וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת-צְפוּנִי; וּבָאוּ-בָהּ פָּרִיצִים, וְחִלְּלוּהָ". [יחזקאל ז, כ"ב]

ועל האזהרה: "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.

מביא רבינו בחיי שני הסברים:

א] ישנה  הוראה לעם ישראל לא להתקרב אל בני עֵשָׂו-  למרות שהם האחים שלנו ואפילו שהם יראים מפנינו ,עלינו להישמר מפניהם  מאד – הכיצד? התשובה:

יש להימנע  מלהתגרות בהם!

ב] ומדרש רבה: "אמר רבי אליעזר: אוי לאוזניים שכך שומעות, ומה אם בשעה שהם יראים מעם ישראל נאמר: להישמר מהם ,קל וחומר שכשעם ישראל ירא מהם על אחת כמה וכמה, ר' יהושע בשם ר' לוי אמר- אם עם ישראל מעוניין שבני עשיו  יהיו יראים מפנינו, יש לעסוק בתורה, כמו שנאמר: " וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" [דברים ד, ט"ו]

ונאמר בתמיה:"אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם"? הרי הקב"ה דאג  לעם ישראל במהלך המדבר באופן רצוף.

רש"ר מבהיר: כי מכאן על עם ישראל ללמוד  להתמקד בריכוז כל כוחותיו לכיבוש הארץ שלו  ושמירת גבולותיה ,ומנגד לכבד את העמים האחרים  שזכותם מובטחת להם מבורא עולם-על ארצם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שֵׂעִיר שייכת לעֵשָׂו וארץ ישראל שייכת לעם ישראל וזאת על פי הבטחת הארץ עוד לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב.

הר שעיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בשבת, 24 אוקטובר 2020 19:27

נכתב על ידי Super User

כניסות: 492

הר שעיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 הר שעיר בלב מדבר

 סלעי גרניט וגם נהר

 בו דרים בני עשיו

 מימי  קדם  עם רב.

בחלקם נפלה ירושה

נחלה אדמה קשה

מקנה וצאן לרוב

עם ישראל אותו ייסוב.

כף רגלו בה לא תדרוך

גם אם חש  לעיתים נבוך

פניו אל פני צפון

עיניו אל פני מרום.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: דברים [חומש דברים].

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 424

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

 מאת: אהובה קליין.

 הפרשה פותחת בדבריו של משה אל בני ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב,הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.  ה' אֱלֹקינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. [דברים, א, א-ט]

השאלות הן:

א] נאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה"- למה הכוונה?

ב] "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-מה המשמעות?

תשובות.

משה מבאר את התורה.

על פי רש"י: משה  פירש את התורה בשבעים לשונות. אין הכוונה ללשונות שאר העמים, כי איזו תועלת יש לעם ישראל מכך ? אלא לשבעים כוונות- כפי שאומרים רבותינו: "שבעים פנים לתורה"

מדובר בכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מהכוונה הראשונה והפשוטה.

הרמב"ן שם את הדגש על המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה,..."  כי משה רצה מרצונו לבאר את התורה ולא על פי ציווי ה'.

אברבנאל סובר: כי ספר דברים - הנקרא גם : "משנה תורה"- נועד לבאר ולהסביר עניינים ולימודים שלגביהם היה ספק במוחותיהם של עם ישראל והיו צריכים הסבר נוסף לכך.

רבינו בחיי מביא  שני הסברים לעניין ביאור התורה:

א] על דרך הפשט, רצה משה לבאר לעם ישראל את  כל המצוות ואת עיקר התורה והכוונה: לעשרת הדיברות ,היות והאבות שמעו את המצוות מפי ה' כעת חוזר משה על כך- מפיו  לבני ישראל וזאת לאחר שהם כבר ידעו את התורה מפי אבותיהם, דברי משה והסבריו - נחשבו בעיניהם כאילו נאמרו מפי עליון.

ב] על דרך הדרש: התורה נדרשת ב-מ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים- טמא כמניין מואב כפי שנאמר בשיר השירים:" דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם",- "דודי  צ"ח ואדום" [שיר השירים ה', י']

כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ,ואדום וזהו שכתוב :"וכמטמונים תחפשנה", מ"ט מונים מלשון עשרת מונים [בראשית ל"א]

על פי פירוש: "מאור ושמש": השאלה המתבקשת היא: הרי מצוות התורה מתחילות רק בפרשת ואתחנן, בעשרת הדיברות ולפני כן יש רק דברי  תוכחה ולכן היה מתבקש שרק שם יהיה כתוב:" הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת" אם כן מדוע נאמר כאן בפרשה על כך?

אלא, שכתוב בספרים הקדושים: אחד מעיקרי העבודה ביהדות היא: לשוב בתשובה, טרם  מתחילים בלימוד תורה, והרבי מלובלין אמר: מי שלומד תורה ללא חזרה בתשובה קודם לכן, עליו נאמר: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"?[תהלים נ-ט"ז] לכן לפני שמשה ביאר את התורה פתח בדברי  מוסר, טרם ביאר את התורה -במטרה לעורר את ישראל לתשובה שלמה.  לפיכך משה  הקדים להם דברי תוכחה על  חטאיהם תחילה.

"רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"

חכמים אמרו: כי לאחר  מתן תורה, היו יכולים בני ישראל לבוא בטענה: כי היו אנוסים לקבל את התורה שהרי נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" ולכן פטורים לקיימה כדין אונס [שבת פ"ח]

אך הרשב"א סובר: מאז שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל- בטלה טענה זו, לפי שארץ ישראל ניתנה להם בתנאי  שיקיימו בא את מצוות התורה., כפי   שכתוב:"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" [תהלים  ק"ה, מ"ד, מ"ה]

לכן נאמר : "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"-  ביקש משה להעמיק בלב העם את התורה ואמר להם: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.." בטענה שלכם המסתמכת על ההר הזה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי" ובארץ ישראל – תתבטל טענתכם!

על פי מאור ושמש: בחורב ציווה ה' את  ישראל: שלא יראו כל מניעה והפרעה כהר שאי אפשר לעבור מעליו, אלא אם כן יתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא - כאילו היה זה  חוט השערה.

 רעיון זה  גם מופיע בגמרא:

" לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ומפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט- השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט- השערה הזה" [מסכת סוכה נ"ב]

בעולם הזה צדיקים מתגברים על כל המכשולים בעבודת אלוקים ואפילו אם נתקלים במניעה כגודל הר גבוה בעיניהם הדבר נראה כחוט השערה, מנגד הרשעים נרתעים מכל מניעה שגם אם היא כה קטנה כחוט השערה בעיניהם היא נתפשת כהר גבוה, לכן בעתיד לבוא יקבלו מידה כנגד מידה- הצדיקים יראו: שמה שנראה בעיניהם כחוט השערה הוא באמת גדול כהר ואילו הרשעים יראו שמה שנראה בעיניהם כהר גבוה היה כה זעיר כחוט השערה. [שם]

ה"כלי יקר" מסביר: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-  מילים אלה מביעות תוכחה ראשונה  על שהאנשים שנאו את הארץ והתיישבו בהר דרך קבע, ולא  פנו פניהם אל ארץ הקודש- בה נתחייבו  בקיום  המצוות, והמילים: "רַב-לָכֶם .."   הוא מלשון: "רב לכם בני לוי" [במדבר ט"ז, ז]

הכוונה: המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא לכם לשבת על ההר באופן של קביעות עליכם לפנות לארץ ייעודכם- היות  משם נוצר חומר של האדם הראשון כפי שאמר ה' לאברהם: "לך- לך..."

כוונת ה' הייתה   שעם ישראל יממשו את הנאמר בתורה- אותה קיבלו בחורב- ויפנו אל ארץ ישראל- בה יקיימו את המצוות הלכה  למעשה - כי לא המדרש עיקר, אלא  המעשה.

משה טוען שמאז שקיבלו את התורה בחורב- הייתה עמהם רוח אחרת והיו צריכים  לפנות אל מקום שמירת המצוות – ארץ ישראל ,אבל הם מרדו בשנאתם את הארץ ולכן אמר להם: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" [דברים א, י"ט] הכוונה שכל אחד מתוך בני ישראל יפנה פניו אל המדבר ולא אל הארץ, הרי המרגלים אמרו:" נשובה מצרימה.."[דברים, א, כ]

אך לאחר חטא המרגלים שה' יעד להם עונש קשה, בני ישראל חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם  נאמר: "ונפן וניסע"[דברים ב, א]

יש אומרים: שמשה האשים את העם על  שברחו מהר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר להם:" רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" כי הימים אשר ישבו בהר לא היו בעיניהם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא  כימים רבים של צער וזהו: "רב לכם"

ממשיך ואומר להם משה שהם באו עד הר האמורי ולא משה, כי הם הסיעו את דעתם ומחשבותיהם מכל  מה שהיה בהר חורב, לעומתם משה מחשבותיו משוטטות שם בהר חורב כי מעמד הר סיני הוא לנגד  עיניו תמיד.

רש"י מבהיר את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" על ידי שני פירושים:

א] כפשוטו: זמן רב ישבו בני ישראל בחורב- שנים עשר חודשים פחות עשרה ימים.

ב] מדרש אגדה: [ספרי] יש לעם ישראל שכר רב שישבו בהר זה תקופה ארוכה, לפי שהספיקו לעשות את המשכן, שולחן והמנורה.

דבר אחר, הנאה רבה הייתה להם לפי שקיבלו על ההר את התורה ומשה מינה עליהם שבעים זקנים, שרי אלפים ושרי מאות ,שרי חמישים ושרי עשרות.

בעל הטורים מסביר: כי מתוך המילים:" יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת"- כתוב את המילה:" חֹרֵב" בכתיב חסר ללא האות וו ומכאן שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה ה' יביא עליהם חרב.[ספרי]

לסיכום לאור האמור לעיל: אנו לומדים: כי משה ביאר את התורה  שהתקבלה בהר סיני לשבעים לשונות- כמו שנהוג לומר: שבעים פנים לתורה.

לגבי חנייתם של עם ישראל באזור הר סיני בו  קיבלו התורה, אומר להם משה    עתה הגיע השעה  לקום ולנוע קדימה אל ארץ הבחירה- על מנת לקיים את התורה- הלכה ולמעשה, כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.