חומש שמות

דבר החסידות – פרשת בשלח

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בשלח

 

ללכת ביבשה בתוך הים

בפרשתנו מסופר על נס קריעת ים-סוף. בפזמון "דיינו" בהגדה-של-פסח נאמר "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה – דיינו". מקשים הראשונים, וכי איזו תועלת הייתה בקריעת הים אם לא היה מעבירנו בתוכו?

מפרש האבודרהם: בהגדה לא כתוב שלא היו עוברים את הים, אלא שלא העבירנו בתוכו בחרבה, דהיינו, שלא היו עוברים ביבשה אלא ברפש וטיט.

אבל, אם כן נשאלת השאלה בכיוון ההפוך: מדוע באמת כל-כך חשוב שייעברו את הים ביבשה, מה היה קורה אילו הג'לאביות שלהם היו מתלכלכות במעט טיט? מהו הרעיון שבנ"י יעברו דווקא ביבשה, כפי שהתורה מדגישה כמה וכמה פעמים שבני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים?

מסביר הרבי ע"פ חסידות:

"ים" רומז על רבדים פנימיים ונסתרים של היקום; העולם הרוחני שאינו נראה לעין ובלשון הקבלה: "עלמא דאתכסיא" [=עולם מכוסה], לעומת זאת "יבשה" מורה על הרובד היותר חיצוני ונראה – גשמיות העולם, "עלמא דאתגליא".

המטרה של קריעת ים סוף היתה "הפך ים ליבשה" – שהדברים הנסתרים והרוחניים יתגלו לבני ישראל כמו 'יבשה', ואכן בזמן קריעת הים "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" – הייתה התגלות אלוקית בעין הגשמית.

וזוהי ההוראה מפרשת הים, כפי שלימד אותנו הרבי, שזה עתה ימלאו 65 שנה לנשיאותו: שלכל יהודי ניתן הכח להכניס רוחניות אפילו ב'יבשה'; שלא יישאר שום תחום בחייו הגשמיים (ושום יישוב בעולם הגשמי) שלא יחדור בו האור האלוקי!

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ג בהוספות (עמ' 1016ה' ואילך. ובלקו"ש המתורגם עמ' 285 ואילך) ועיי"ש ההוראה בנוגע לעבודת התפילה וכו'. הרעיון לעיבוד מספר 'מעיין חי' חי"ב עמ' 50 ואילך.