מרים - שירה ומחולות

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 02 פברואר 2023 07:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 174

מִרְיָם - שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיעַת יַם סוּף

שִׁירָתָם - עֲרֵבָה כַּצּוּף

אֱמוּנָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים

מִתּוֹךְ מֹחַ לֵב וְאֵבָרִים.

מִרְיָם אָחוֹת אַהֲרֹן

מְרַנֶּנֶת  בִּרְנָנָה וָרוֹן

רוּחַ נְבוּאָתָהּ מְאִירָה

כְּשַׁלְהֶבֶת  בָּרָהּ טְהוֹרָה.

שׁוֹבָל חָכְמָתָהּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ

סוֹחֶפֶת נָשִׁים אַחֲרֶיהָ

בְּשִׁירָה תֻּופִּים וּמְחוֹלוֹת

מְהַלֶּלֶת נִסִּים  וְנִפְלָאוֹת.

גַּם הַשָּׁמַיִם מְרַנְּנִים

עֲנָנִים בְּדִיצָה מְחוֹלְלִים

מַלְאָכִים רִקּוּד מְרַקְּדִים

הַשִּׂמְחָה כֻּלָּם חוֹגְגִים..

מִרְיָם  זוֹכָה לְהִתְעַלּוֹת

פָּנֶיהָ נָאוֹת – שׂוֹחֲקוֹת

נֶאֱמָנוּתָהּ לְעַם עַתִּיק 

תִּיזָּכֵר לָעַד וּלְתָמִיד.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בַּשָּׁלַח [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].     

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 02 פברואר 2023 07:37

נכתב על ידי Super User

כניסות: 160

  פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלה מתוך שמחה.

מאת: אהובה  קליין.

פרשת בשלח נקראת גם בשם : "שבת שירה" על שם שירת הים שבה.

שירה זו נקראת גם בשביעי של פסח - שבו אירע נס קריעת ים סוף.

השירה פותחת במילים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, 

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹקֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......." [ט"ו, א-ג]

בסוף השירה, הכתוב מתאר את שירת הנשים ובראשן מרים:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת- הַתֹּוף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". [להלן  ט"ו, כ-כ"ג]

השאלות הן:

א] בזכות מה זכו בני ישראל לרוח הקודש?

ב] לא נאמרה שירה מיום בריאת העולם  בפי האדם - קודם שירת הים - מדוע?

ג] כיצד יצאו הנשים בתופים ובמחולות?

תשובות.

בני ישראל זוכים  לרוח הקודש.

"הנתיבות שלום" מביא את דברי  מכילתא: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה; שנאמר: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

אך נשאלת השאלה: הרי כבר בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים השיגו את דרגת האמונה כפי שנאמר:" וַיַּאֲמֵן, הָעָם" , אך שם הם עדיין לא אמרו שירה ולמה רק בקריעת ים סוף מכוח – המשפט: וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?

אלא  מתברר שישנן שלוש מדרגות באמונה:

א] אמונת המוח, ב]  אמונת הלב, ג] אמונת האברים - הנחשבת למדרגה הגבוהה ביותר.

ההסבר – האמונה מתמזגת בכל האברים והם אינם נבהלים משום דבר -היות והם חשים בהשגחה העליונה. שלמות האמונה היא: כאשר מתקיימת בשלושת מדרגות אלה והדבר מתבטא בדברי דוד המלך: "לִבִּי וּבְשָׂרִי- יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי". [תהלים פ"ד, ג']

דויד המלך חש את האמונה בליבו ובשרו על ידי שהאמונה חדורה אצלו בתוך כל האברים - הם ירננו אל ה', וכך אומר דויד המלך: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' " [שם  ל"ה, י']  אפילו בעצמות שהם המקום המגושם ביותר  בגוף - גם בהן חדורה האמונה. עד שכל עצמותיו תאמרנה: ה' מי כמוך, כל כולו חדור אמונה מכף רגל עד ראש!

לדרגה המושלמת הזאת הגיעו  בני ישראל רק בקריעת ים  סוף שאז  נאמר :

" וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" כי אז קפצו למים היות והאמונה הייתה חדורה בכל האברים ובלשון המכילתא נאמר: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל בה'...." ופירש : שהגיעו עד הדרגה הגדולה של אמונת האברים.

כדברי  חז"ל:" ראתה שפחה  על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא , כל ישראל ראו:" זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......."הם הגיעו שם למדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה שרתה עליהם רוח הקודש. בזכות דרגה זו של אמונה  כה גבוהה - אמרו שירה - היות והגיעו לשלמות האמונה. מה שאין כן בזמן יציאת מצרים שנאמר שם : "וַיַּאֲמֵן, הָעָם"- אך זו הייתה רק מדרגה פשוטה של אמונה - מטעם זה בזמן יציאת מצרים לא אמרו שירה.

אולם ,  יש קושי מסוים במדרש זה לפי שכתוב:  במפלתו של סנחריב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ - חָג" [ישעיהו ל, כ"ט] מכאן שאומנם הייתה שירה בליל יציאת מצרים ,אלא שהיא הייתה רק במוח ובלב ,אך לא חדרה לאיברים ולא נשמעה בפה - בפועל!

במסכת סנהדרין א' נאמר: ראוי היה המלך  חזקיהו להיות משיח, אלא שלא אמר שירה במפלתו של סנחריב.

הרמב"ן כתב: [סוף פרשת בא] אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שאנחנו נאמין שכל מה שקורה לנו - הוא בגדר נסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. בקריעת ים סוף הגיעו ישראל למדרגה הגבוהה ביותר באמונה שהלכו בתוך הים בבחינת אמונת האברים שכל האברים היו ספוגים באמונה הזאת.

השירה נאמרה בפי אדם רק מזמן קריעת ים סוף!

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש [שמו"ר כ"ג, ד']

"מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה, אלא ישראל. ברא אדם ראשון- ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.. וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו  ישראל לים ונקרע להם ,מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַה'"

אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה . היינו , אז הגיעו לעשות שיא הנחת רוח  למעלה שלאלו הייתי מצפה"

למה לא אמרו אבותינו שירה?

התשובה כי הם הכירו בגדלות ה' והיו בעלי ענווה גדולה בבחינת : מי אני ומה אני לשיר לפני בורא עולם אשר מלוא כל הארץ כבודו? זה אמור רק לגבי יחיד -לפי שמרגיש את אפסותו בהשוואה לגדולת אלוקים. אבל בקריעת ים סוף זו הייתה שירה בציבור, לפי שבכוח הרבים רשאים להגיד שירה. מכאן לומדים חז"ל את חשיבות התפילה בציבור.

חז"ל אומרים: "כל האומר שירה בכל יום זוכה ואומרה לעולם הבא"

מרים והנשים יוצאות בתופים ובמחולות.

נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

רש"י  מעלה שאלה: מדוע נאמר דווקא - מרים הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא נאמר  אחות משה:

תשובתו: בשני פרושים:

א] לפי שמרים התנבאה כאשר הייתה אחות אהרון ,לפני שנולד משה ואמרה: עתידה אמי שתלד בן זכר  כפי שנאמר במסכת סוטה.

ב] אחות אהרון - לפי שאהרון מסר נפשו עליה כשחלתה בצרעת - לכן נקראה על שמו.

רבינו בחיי מסביר: א] על דרך הפשט נאמר: אחות  אהרון כדי ששלושת האחים: משה, אהרון ומרים יהיו מוזכרים בשירת הים.

ב]  דרכו של הכתוב ליחס אדם  על גדול מהאחים וכאן זה היה אהרון.

על הכתוב: "וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"

מכילתא מסביר: "וכי מנין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים, ויודעים שהמקום עושה להם נסים וגבורות עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות"

רש"י מסביר בעוד שמשה אומר שירה לאנשים - הוא שר והם עונים אחריו. הרי מרים אמרה שירה לנשים.

ה"כלי יקר" מבאר: ברגע שמרים לקחה את התוף ויצאה במחולות עם הנשים עכשיו הייתה נעשית נביאה - היות ובמעמד זה  זכו גם הנשים לראות את פני השכינה  לפי שאמרו   כולם :"זה אלי.." כדברי חז"ל: "ראתה שפחה על הים..."

הנבואה החלה אצל מרים וכל הנשים  הלכו בעקבותיה , במעמד  זה זכו גם כן לנבואה ולפי שאין השכינה שורה, אלה  מתוך שמחה ,היות ולנשים יש צער לידה – לכן לקחה מרים את התוף בידיה והן יצאו אחריה בתופים ובמחולות- כדי שתשרה עליהן רוח הקודש מתוך שמחה.

רז"ל דרשו: במסכת מגילה: "שבע נביאות הן - אלו הן:

שרה, מרים, חנה, דבורה ,חולדה, אביגיל, אסתר.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: "אֲחוֹת אַהֲרֹן" – מעמדה של מרים בין הנשים דמה למעמדו של אהרון בין האנשים -באופן שהפיץ אהרון את דברי ה' למשה כך נהגה גם מרים בין הנשים.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניכר שישנו קשר הדוק בין השירה לרוח הקודש: שירת הים על ידי משה והעם – בקריעת ים סוף - הופיעה  בעקבות  הגעתם לדרגה הגבוהה ביותר באמונה - לראשונה מאז בריאת העולם  ובדומה לכך שירת הנשים ובראשן מרים היוצאות  בתופים  ובמחולות – הגיעו לשמחה אדירה  שהביאה עליהן את רוח הקודש בעקבות  מרים הנביאה

מכאן : שאין השכינה שורה - אלא מתוך שמחה!

פרשת בשלח - סגולות הפרנסה - הרב אשלג שליט"א

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בשישי, 14 ינואר 2022 02:32

נכתב על ידי Super User

כניסות: 386

דבר החסידות – פרשת בשלח – יו"ד בשבט

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בשישי, 14 ינואר 2022 00:30

נכתב על ידי Super User

כניסות: 325

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בשלח – יו"ד בשבט

לכבוד יו"ד שבט, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, וחס"ד שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:

בדידי הוה עובדא

מספר הרה"ח הרב שלמה בר-נתן, משפיע בישיבת אהל מנחם מענדל, פעיה"ק צפת:

לפני כ-25 שנה, בהיותי בחור, יצאנו לימי חג הסוכות ל'מרכז-שליחות' למקסיקו.

המטרה היתה פעילות בבתי הספר בימי חול המועד, לספר למאות התלמידים היהודים על החג ולזַכותם במצוות לולב.

ביום הראשון של היום-טוב, יצאנו למבצע לולב לבית רפואה, במרחק הליכה של שעה וחצי. בבית הרפואה קיבלו אותנו יפה ואף הביאו לנו רשימה של כל המאושפזים, כך שהצלחנו לזהות הרבה שמות יהודיים, ולפי רשימה זו יצאנו לפעולה.

כשנכנסתי לאחד החדרים, הצעתי ליהודי לברך על הלולב כרגיל, הוא התעניין מי שלח אותי, וכשאמרתי שאני מגיע מהרבי מליובאוויטש – הוא פרץ בבכי נסער...

לאחר שנרגע סיפר, כי הוא אדם חזק ובריא בדרך כלל, אולם לפני כמה ימים החל להקיא דם וכאשר הבהילו אותו לכאן גילו שיש לו בעיה רפואית נדירה שפגעה במערכת החיסונית שלו בצורה הרסנית (בדוגמת HIV ל"ע), וכי ימיו ספורים...

הוא מספר, שאתמול (ערב חג הסוכות) הוא נפגש עם שותפו, יהודי דתי, וביקש ממנו שיבטיח לו בכל הקדוש והיקר לו שייטפל בנאמנות בכספים שלו וידאג לפרנסת אלמנתו ויתומיו. השותף הזדעזע מהבקשה, וביקש שימסור לו את שמו ושם אמו על מנת לשלוח אותם לציונו של הרבי מליובאוויטש.

אמרתי לו שאני בכלל לא אדם דתי ובקושי מאמין ואפילו איני זוכר את שמי היהודי. הוא הפציר בי שהרבי דואג לכל יהודי וכו' ולמרות שלא הבנתי מה הקשר שלי לקבר של איזה רב בניו יורק – ביררתי עבורו את שמי היהודי ושם אמי ומסרתי לו. אם לא יועיל, לא יזיק. החבר גם הביא לי תמונת הרבי עם תפילת הדרך.

משום מה, התמונה השרתה עלי רוגע מיוחד. ובלילה כשנרדמתי חלמתי שפתאום הרבי נכנס לחדרי, קורא לי בשמי היהודי, ומבטיח לי שאתרפא, רק מבקש שאקבל עלי מצווה, כדי לעשות 'כלי' לברכה.

איך שהתחיל הבוקר, שמתי לב לרחש מיוחד בחדר. האחות סיפרה לי בסוד, שבמהלך הלילה כל המדדים שלי עלו, וכי עושה רושם שאני יוצא מכלל סכנה.

ואז, לאחר כמה שעות, פתאום אתה מגיע ומספר לי שאתה שליח של הרבי מליובאוויטש ומציע לי לקיים מצוה!!! ואיך לא אבכה?

~

סוף דבר, היהודי התרפא והחלים לגמרי ולאחר כחודש נסע לניו יורק לציונו הקדוש של  הרבי להודות על הניסים. הוא גם הוסיף, שהמצווה שקיבל על עצמו – הנחת תפילין מידי יום ביומו.

 (שמעתי מפיו הערב בהתוועדות ליו"ד שבט, בביכנ"ס "היכל הברכה" מרום כנען פעיה"ק צפת)

~~~

"בריש גלי"

בפרשתנו (יד, ח) נאמר "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". מתרגם אונקלוס: "בריש גלי".

נאמר על כך בספרים (דגל מחנה אפרים כאן) שבמילה "בריש" מרומז הבעל שם טוב:

רבי ישראל בן שרה (וגם רבי ישראל בעל שם)

והרמז בזה:

ידועה אגרת הקודש של הבעש"ט*, שבה הוא מספר כי כשהגיע להיכל המשיח ושאל "אימתי קא אתי מר?" היתה התשובה "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", וזהו "ובני ישראל יוצאים" – מהגלות – כאשר ברי"ש גלי, כשיתגלה הבעש"ט בעולם.

עוד נאמר בספרים (שם), שבתיבת "בריש" מרומז גם הרשב"י:

רבי שמעון בן יוחאי

וכן האריז"ל:

רבי יצחק בן שלמה

כי ע"י תורתם של רשב"י והאריז"ל תבוא הגאולה, כמפורש בזהר עצמו (ח"ג קכד, ב): "ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים", אלא שרשב"י והאריז"ל גילו פנימיות התורה רק ליחידי סגולה והבעש"ט גילה חסידות לכולם, בלי הגבלות.

ויש לבאר הטעם בזה שהרמז בפסוק הוא דווקא בלשון התרגום ולא בלשון המקרא עצמו:

המקרא נכתב בלשון הקודש – לשון שכולה קדושה, לאידך התרגום נכתב בארמית – לשון של אומות העולם, וענינו של התרגום הוא להביא את קדושתם של דברי התורה אל תוך לשונות החולין ולרומם אותם לתחום הקדושה.

ולכן מופיע הרמז על הגאולה בלשון התרגום דווקא, שכן גם תכליתה של הגאולה היא (כמו התרגום) להביא את הקדושה אל העולם, יפוצו מעיינותיך חוצה, ולהעלות את כל ענייני החולין לקדושה.

[ממשיך הרבי:]

יהודי כתב לי במכתב, שבתיבת "בריש" מרומז גם הרבי, בעל ההילולא:

רבי יוסף יצחק בן שלום (דובער) [וגם בן שטערנא שרה]

למרות שבדרך כלל אין זה דרך להמציא ר"ת ורמזים, אבל דברים שמצד עצמם הם ברורים ונכונים – יש מקום למצוא בהם גם רמז.

ובכן, דרכו של בעל ההילולא (אדמו"ר הריי"צ) היתה לדבר חסידות בכל מקום, מבלי להתחשב אם זה מקום חסידי אם לאו. יתרה מזו: הרבי השקיע יגיעה רבה בכך, שגם אלה שחסר להם עדיין בקיום המצוות, ועד שאינם מבינים לה"ק או אידיש – יתרגמו להם את חסידות בשפת המדינה.

שבזה אנו מוצאים דמיון בין הנהגתו של הרבי להנהגת הבעש"ט:

שניהם דיברו חסידות באופן שיתאים לכולם, גם אנשים פשוטים. רביים אחרים הנגישו לכל העם את דרכי החסידות, ואילו הבעש"ט והרבי נתנו לכל בנ"י לא רק את דרכי החסידות כי אם גם את תורת החסידות.

ויה"ר שיקויימו דברי הנביא (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", גאולה ביד רמה ובריש גלי, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

שבת שלום!

מבוסס על: שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ב – לפני שבעים שנה, נד' בלקוטי שיחות חלק ג, יו"ד שבט (עמ' 872 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 126 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' רלד-ה.

______________

*)  נדפסה בגנזי נסתרות אור ישראל ע' כב. ובהקדמה לספר ליקוטי אמרים להה,מ ממעזריטש. 

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת בשלח - מה טמון בנס יציאת מצרים -

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בשישי, 14 ינואר 2022 00:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 312

פרשת בשלח  -  מה טמון בנס יציאת מצרים -

גם לעתיד גאולתנו?

מאת: אהובה קליין.

שבת זו פרשת בשלח נקראת: גם  " שבת שירה "על שם השירה ששרו בני ישראל כאשר ראו את הנס הגדול שהים נבקע לשניים.

כך התורה מתארת את המצב שקדם לנס גדול זה:  "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.  וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ.  וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ.  וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן.  וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.  הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם.  ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".  [שמות  י"ד, ה- ט"ו]

השאלות הן:

א] כיצד הגיבו בני ישראל כאשר ראו את המצרים רודפים אחריהם?

ב] מהי חשיבותה של יציאת מצרים לעם היהודי?

תשובות.

תגובת בני ישראל בראותם את המצרים רודפים אחריהם.

לחשוב על המצב שעם ישראל כבר זוכה לצאת ממצרים והנה מתגלה קושי חדש - המצרים ובראשם פרעה - מתחרטים על שחרורם ורודפים אחריהם במלוא הכוח - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן.  וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'". 

לגבי המילים: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'".   רבו המפרשים:

אונקלוס מסביר: שבני ישראל בצעקתם הביעו: תרעומת ורוגזה - דבר שהוא בדיוק ההיפך מהתפילה.

הרמב"ן  אומר דברים דומים לדברי אונקלוס: ומביא הוכחה לדבריו: מהפסוק: "וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־ פַּרְעֹ֖ה  לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ"  [שמות׃ ה, ט"ו]

הוכחה  נוספת:: "וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים."  [נחמיה ה, א'] על סמך המקורות הנ"ל - הרמב"ן - מוכיח: כי צעקת עם ישראל היא: הבעת כעס ורוגז.

אך הרמב"ן מצטט את דברי המכילתא: שאומנם קודם אכן בני ישראל תפשו אומנות אבותיהם  בידם וצעקו – התפללו אל ה' בכל ליבם - כדי שפרעה ישוב אל עקבותיו ויחדל מהרדיפה אחריהם, אך משראו שהתפילה לא הועילה להם - חדרה לליבם מחשבה רעה להרהר אחרי משה.

לדברי הרמב"ן: הרהור זה בא לידי ביטוי , כי אומנם הם האמינו בה' ובטחו בו, אבל נכנס בליבם ספק בשליחותו של משה, שמא הוציאם רק כדי לשלוט עליהם למרות שראו את כל האותות והמופתים נגד עיניהם  שעשה אותם מתוך חכמה, או  שמא הביא ה' עליהם את המכות ברשעות הגויים – כי אילו באמת ה' היה חפץ ביציאתם ממצרים לא היה  פרעה רודף אחריהם. ומוסיף הרמב"ן: כי בתוך העם היו קבוצות, אחת  צעקה אל ה' ואילו השנייה כעסה וגידפה  את משה על התנהלותו בפועל.

חז"ל [בירושלמי – תענית פ"ב]: מונים ארבע כיתות שהיו בקרב עם ישראל.

ה"כתב סופר" מסיק מהכתוב: שאכן ישראל היו אז מפולגים, כפי שכתוב:  "וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם " [ להלן: י"ד, י'] – מכאן - שהמצרים היו מאוחדים, לכן  נכתב בלשון יחיד "נוסע" וההוכחה שבני ישראל היו מפולגים? לפי שכתוב בלשון רבים: "אחריהם"

כאן הרמב"ן מעלה שאלה מעניינת: כיצד יתכן שברגע אחד בני אדם צועקים אל ה' [מתפללים] לפתע יתרעמו ויגידו: כי עדיף היה להם למות במצרים? לגבי המעבר  החד מתפילה  לדברי כעס קשים - התקשו מפרשים רבים ליישב.

מצד שני הדבר תמוה שה' נוזף במשה ואומר לו:

"...מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ". [להלן י"ד, ט"ו]- הרי לא משה צעק אל ה' , אלא בני ישראל צעקו.

אבן עזרא והרמב"ן סוברים: כי "משה" מסמל ומגלם בישותו את עם ישראל, כאשר ה' פנה בדבריו אלה - אל משה - כוונתו הייתה אל ישראל.

אברבנאל  מתפלא: מדוע ה' כעס על צעקת בני ישראל? הרי טענתם הייתה מוצדקת לאור כל הנסיבות?

לכן, הרמב"ן מגיע למסקנה: על פי  דברי חז"ל- שהיה משה  צועק ומתפלל, ולא ידע לחפש עצות בנפשו וזאת שה' הכין את משה מראש : כי הוא יכביד את ליבו של פרעה ,הרי אי אפשר היה לדעת כיצד יתנהג פרעה? כי המצב היה מאד קשה -  בני ישראל עומדים על שפת הים ובנוסף האויב  רודף אחריהם!

לכן אמר ה' למשה: למה אתה צועק ומרעיש עולמות- היית צריך לפנות אליי ולשאול שאלות.

" ספורנו" סבור: כי משה לא צעק כלפי ה' וההוכחה - שניסה להרגיע את ישראל    באמצעות המילים:

"אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם": 

אלא, צעקת משה הייתה מופנית כלפי שרי ישראל אשר הייתה להם עזות מצח להתלונן כלפי ה': "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר"?  ועל סמך זה חש משה שהם לא ירצו להיכנס לים – לכן צעק עליהם, ענה לו ה' : אתה חושד בכשרים?

דבר אל בני ישראל וייסעו ולא ימרו את פיך - אין צורך לריב איתם - אלא רק לדבר אליהם וזה בהחלט יהיה מועיל.

אברבנאל  מסביר בפשטות  את דברי ה' למשה כאומר לו: למה אתה מתווכח איתם על  כבודי ומתווכח על תלונותיהם? אמור להם: "הִתְיַיצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה'" וכל  ויכוח מיותר.

במדרש רבה - שיר השירים פרשה ב '- ישנו משל יפה : משל היונה:

כתוב: "וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'". 

"תני דבי ישמעאל [למדו בבית המדרש של רבי ישמעאל] בשעה שיצאו ישראל ממצרים – למה היו דומים? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק סלע ומצאה שם נחש  מקנן , לא הייתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחוריה? לא יכולה - שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבוא להצילה,. כך היו ישראל דומים על הים, לרדת לים – לא היו יכולים שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב, מה עשו? ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד:"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"

"אור החיים" שואל : מדוע נאמר: "וּפַרְעֹה, הִקְרִיב"? ולא נאמר – קרב ?

תשובתו: כי על ידי זה שמלך מצרים רדף אחרי ישראל ,נאמר [שמות רבה פכ"א] הוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. במילים אחרות. מקום זה  משמש  לחנייה של עם ישראל, על מנת  שיתחזקו באמונתם בה' ובאמת שם צעקו אל ה', כמו שנאמר: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל..."

על כך אומר רש"י: בני ישראל תפשו  אומנות אבותיהם - עשו כדרך שהתפללו האבות - אל ה'.

עוד משל יפה:

כיוון שראו עם ישראל שהיו מוקפים מג' רוחות השמים: הים סוגר עליהם ומנגד האויב רודף אחריהם וגם החיות מן המדבר, מה עשו ? נשאו עיניהם לשמים - לה' וצעקו אליו, לפי שכתוב:

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'".- ומדוע ה' הביא אותם למצב כה קשה? התשובה: כי הקב"ה מתאווה לתפילת עמו.

אמר ר' יהושע בן לוי: משל למלך שהיה הולך בדרך והנה בת מלכים צועקת לו שיציל אותה מפני הליסטים הרודפים אחריה. הקשיב לה המלך והציל  אותה, לאחר ימים, היה מתאווה לשאתה לאישה והיא סירבה! מה עשה? גרם לכך שיבואו שוב הליסטים - כדי שתזעק והוא ישמע   - וכיוון שהליסטים שוב באו כנגדה - התחילה שוב צועקת למלך- ענה לה המלך: לזאת חיכיתי כדי  לשמוע את קולך.

חשיבות זכירת יציאת מצרים.

המשנה  במסכת פסחים [י', ה] אומרת: "בכל דור ודור- חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

על פי המשנה, אנו לומדים :  כי זכירת יציאת מצרים - הוא חיוב גמור כמו שנאמר במגילה: "חייב אדם לקרות את המגילה" ולכן אנו מקיימים זאת בקריאת המגילה וגם בשאר החיובים.

השאלה היא: איך ניתן לקיים באופן  מעשי - שאנו יצאנו ממצרים?  במכילתא [פ', בא] נאמר על הפסוק:

".....מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: (שמות י"ב ,כ"א)

הכוונה: לקורבן הפסח.

המשמעות היא: בני ישראל שהיו שקועים במצרים במ"ט שערי טומאה , הרי על ידי מצוות  קיום קורבן הפסח, הם נוטשים את העבודה זרה ומנגד: הם חייבים להדבק במצוות, כי על ידי עזיבת עבודה זרה בלבד- עדיין אין זה מבטיח שיזכו להיכנס תחת כנפי השכינה!

 ומתברר: כי הייתה לעם ישראל גאולה כפולה:

א] גאולת הגוף - על ידי שליח כפי שכתוב:

"וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם.." [במדבר כ, ט"ז]

על פי רש"י- "וישלח מלאך- זה משה"

 ב] גאולת הנפש - הייתה על ידי אלוקים בכבודו ובעצמו- כפי שכתוב:  "אָנֹכִי, ה' אֱלֹהֶיךָ--    הַמַּעַלְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [תהלים פ"א, י"א] מכאן: שה' מעלה אותנו  משעבוד הרוחני אז וגם כיום. לכן "מעלך"  כתוב בלשון הווה.

על פי הסבר זה: הייתה לעם ישראל גם גאולה רוחנית וגם גשמית.  משום כך -יש חשיבות להזכיר את יציאת מצרים בכל יום לפי שנאמר:

"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" [דברים  ט"ז, ג]  הפירוש: "ימי חייך"- הימים. "כל ימי חייך"- הלילות. לכן גם בהגדת פסח אומרים: "על גאולתנו ועל פדות נפשינו"   [על פי ספר  "אלה הדברים" / הרב אליהו שלזינגר]

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי נס  יציאת מצרים - היה כפול: הן גאולה רוחנית והן גאולה גשמית ובזכות צעקתם של ישראל  נושעו ביד רמה והגיעו לאמונה  שלמה בבורא עולם כפי שהדבר מתבטא בשירת הים.

מכאן החשיבות להזכיר  את יציאת מצרים בכל יום ובמיוחד בליל חג הפסח . יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא: מיכה:

"כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [מיכה ז', ט"ו]