סיפורים לכבוד שבת
נֵס בְּטַסְמַנְיָה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:42
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 617
נֵס בְּטַסְמַנְיָה
מִיכָאֵל ועֲטָרָה הסוֹפֶר, הָיוּ ישראלים תושבי המושב ניר ישראל. הֵם עָבְרוּ לָגוּר בְּטַסְמַנְיָה, אִי לְיַד אוֹסְטְרַלְיָה, עִם יַלְדֵיהֶם. בְּטַסְמַנְיָה מִתְגּוֹרְרוֹת כִּשְׁלוֹשִׁים מִשְׁפָּחוֹת יְהוּדִיּוֹת, וְיֵשׁ לָהֶן גַּם בֵּית כְּנֶסֶת מְקוֹמִי, הַפָּעִיל בְּעִקָּר בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַגִּים. מִיכָאֵל וְאִשְׁתּוֹ לֹא הָיוּ מְעֹרִים בְּחַיֵּי הַקְּהִלָּה, מֵאַחַר וְהִתְמַסְּרוּ לְלִמּוּדֵיהֶם בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. מִיכָאֵל לָמַד מָתֶמָטִיקָה וְאִשְׁתּוֹ לָמְדָה פְּסִיכוֹלוֹגְיָה.
יוֹם אֶחָד בִּקְּשׁוּ אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה לְשׂוֹחֵחַ עִם מִיכָאֵל. הֵם הוֹדִיעוּ לוֹ, שֶׁהַחַזָּן הַמְּקוֹמִי שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת נִפְטַר, וְלָכֵן הוּחְלָט שֶׁהוּא יִהְיֶה הַחַזָּן וְהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. מִיכָאֵל נִדְהַם מְאוֹד לְמִשְׁמָע הַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְהָגִיב. הוּא הִסְבִּיר לְאַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר עִם חַיִּים דָּתִיִּים וְלֹא עִם בֵּית כְּנֶסֶת. "אַף פַּעַם בְּחַיַּי לֹא בִּקַּרְתִּי בְּבֵית כְּנֶסֶת", אָמַר לָהֶם מִיכָאֵל, "וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלוּם…" אַךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לֹא קִבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו, וְטָעֲנוּ שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים רַק חַזָּן שֶׁיִּקְרָא לָהֶם בַּתּוֹרָה בְּבֵּית הַכְּנֶסֶת, וַהֲרֵי מִיכָאֵל יוֹדֵעַ עִבְרִית, וְלָכֵן הוּא יָכֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֹאת יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם…
"וּבְכֵן," הֵם סִכְּמוּ וְאָמְרוּ, "אַתָּהּ תִּהְיֶה הַחַזָּן וְהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה." וּבְנּוֹגֵעַ לְסִדְרֵי הַתְּפִלָּה, הֵבִיאוּ חַבְרֵי הַקְּהִלָּה לְמִיכָאֵל אֶת הַסֵּפֶר "קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כְּדֵי לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת. בְּלֵית בְּרִירָה קִבֵּל עַל עַצְמוֹ מִיכָאֵל אֶת הַתַּפְקִיד, כְּעֶזְרָה חֶבְרָתִית לַקְּהִלָּה שֶׁלּוֹ, וְלָקַח עִמּוֹ אֶת הַסֵּפֶר עַל מְנָת לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ עַל סִדְרֵי הַתְּפִלָּה.
יוֹם אֶחָד נָסְעוּ מִיכָאֵל וְאִשְׁתּוֹ לָעִיר הַסְּמוּכָה, וְאֶת הַיְּלָדִים הִפְקִידוּ בִּידֵי מְטַפֶּלֶת. כְּשֶׁחָזְרוּ הֻפְתְּעוּ לְגַלּוֹת אֶת הַמְּטַפֶּלֶת סוֹרֶגֶת לַהֲנָאָתָהּ, בַּחֲצַר הַבַּיִת, וְאֶת הַיְּלָדִים הֵם לֹא רָאוּ. "הֵיכָן הַיְּלָדִים?" שָׁאֲלוּ הַהוֹרִים, וְהַמְּטַפֶּלֶת סִפְּרָה לָהֶם כִּי תְחִילָה הַיְּלָדִים הִשְׁתּוֹלְלוּ וְהָיָה קָשֶׁה לְהִשְׁתַּלֵּט עֲלֵיהֶם. אַךְ כַּעֲבֹר זְמַן מַה הֵם מָצְאוּ סֵפֶר מְעַנְיֵן בַּבַּיִת, וּמֵאָז הַבֵּן הַגָּדוֹל מַקְרִיא לָאַחִים שֶׁיּוֹשְׁבִים וּמַאֲזִינִים לוֹ בְּשֶׁקֶט .
אֲחוּזֵי סַקְרָנוּת נִכְנְסוּ הַהוֹרִים לַחֶדֶר הַיְּלָדִים וְנִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת אֶת ה"קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בִּידֵי בְּנָם הַבְּכוֹר, שֶׁיָּשַׁב וְהִקְרִיא לְאֶחָיו הַקְּטַנִּים. כֹּה שְׁקוּעִים בַּסֵּפֶר הָיוּ הַשְּׁלוֹשָׁה עַד שֶׁלֹּא הִבְחִינוּ כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הַהוֹרִים לַחֶדֶר.
"אַבָּא", קָפַץ הַבֵּן הַקָּטָן בַּשִּׂמְחָה לְעֵבֶר אָבִיו - "זֶה נָכוֹן שֶׁאָנוּ יְהוּדִים?", שָׁאַל.
"וַדַּאי", הֵשִׁיב הָאָב .
"אִם-כֵּן", הִמְשִׁיךְ הַיֶּלֶד לְהַקְשׁוֹת, "מַדּוּעַ אֵין אָנוּ שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת?".
"אֲנַחְנוּ לֹא דָּתִיִּים", הֵשִׁיב הָאָב קְצָרוֹת .
"נָכוֹן", אִשְּׁרוּ הָאַחִים הָאֲחֵרִים אֶת דִּבְרֵי הָאָב .
"אָנוּ לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה", פָּלְטָה הָאֵם .
הַיֶּלֶד הַבְּכוֹר הִתְפַּלֵּא עַל דִּבְרֵי אִמּוֹ: "מַה הַבְּעָיָה? הַכֹּל כָּתוּב פֹּה בַּסֵּפֶר".
"טוֹב", אָמְרָה הָאֵם בְּלִי שֶׁהִתְכַּוְּנָה לְכָךְ בִּרְצִינוּת, "בְּהִזְדַּמְּנוּת נִלְמַד מֵהַסֵּפֶר וְנִרְאֶה מַה לַעֲשׂוֹת".
הַיְּלָדִים לָקְחוּ בִּרְצִינוּת אֶת דִּבְרֵי הָאֵם. עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לְאַחַר אֲרוּחַת הָעֶרֵב, הִזְכִּירוּ הַבָּנִים לַהוֹרִים אֶת הַבְטָחָתָם. הַהוֹרִים נִסּוּ לְהִתְחַמֵּק בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בְּטַעֲנָה כִּי אֵין לָהֶם זְמַן , אוּלָם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נֶאֶלְצוּ לָשֶׁבֶת עִם הַיְּלָדִים וְלִלְמֹד עִמָּם כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כַּיְּהוּדִי...
עֶרֶב עֶרֶב יָשְׁבָה הַמִּשְׁפָּחָה וְלָמְדָה, וּבַהַדְרָגָה הָפַךְ הַלִּמּוּד וְהָיָה לִרְצִינִי עַד שֶׁהֵחֵלּוּ לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת בְּפוֹעָל. בְּמֶשֶׁךְ הַלִּמּוּד נִתְקְלוּ בִּמִסְפָּר עִנְיָנִים שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבָרֵר בְּכֹּחוֹת עַצְמָם, וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶת מִי לִשְׁאֹל בְּאִי נִדָּח זֶה .
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לִפְנוֹת לְרָב" אָמַר הַבֵּן הַבְּכוֹר, "הֲרֵי כָּךְ כָּתוּב בַּסֵּפֶר, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא מְבִינִים מַשֶּׁהוּ עָלֵינוּ לִפְנוֹת לְרָב".
"אוּלָם הֵיכָן נִמְצָא רָב?" שָׁאֲלָה הָאֵם, "הֲרֵי בְּאִי זֶה אַבָּא הוּא הָרַב הֲכִי גָּדוֹל!"
"הָבָה נִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא", אָמַר הַבֵּן הַבְּכוֹר, "הֲרֵי כָּתוּב שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. נִתְפַּלֵּל אֵלָיו שֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ רָב ..."
נֶעֶמְדוּ הַהוֹרִים עִם בְּנֵיהֶם, וְהִתְפַּלְּלוּ לַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁלַח לָהֶם רָב.
וְיוֹם לְמָחֳרָת קָרָה הַנֵּס…
מִיכָאֵל יָצָא לָרְחוֹב, וּפִתְאוֹם עָמַד לְפָנָיו.... יְהוּדִי הָדוּר פָּנִים וְעָטוּר זָקָן: רָב!
הָיָה זֶה הָרַב חַיִּים גוּטְנִיק זצ"ל, שְׁלִיחַ חב"ד בְּאוֹסְטְרַלְיָה.
מִיכָאֵל נִגַּשׁ אֶל הָרַב בְּשִּׂמְחָה רַבָּה, חִבֵּק אוֹתוֹ וְהִזְמִין אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. "הַאִם אַתָּהּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?" שָׁאַל אוֹתוֹ מִיכָאֵל בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וְסִפֵּר לוֹ עַל כָּךְ שֶׁבְּדִיּוּק אֶתְמוֹל בִּקְּשׁוּ הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁלַח לָהֶם רָב....
הָרַב גוּטְנִיק נִכְנַס אֶל בֵּית הַמִשְׁפַּחַה, וּבְסַבְלָנוּת רָבָה עָנָה לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם, וְהִדְרִיךְ אוֹתָם בִּשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת כְּהִלְכָתָן. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִקְשִׁיבוּ קֶשֶׁב רָב לִדְבָרָיו וְאַף רָשְׁמוּ אוֹתָם. לְבַסּוֹף, נִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ בְּסִּפּוּק רָב וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת שָׁכְחוּ לִשְׁאֹל לִשְׁמוֹ, וְכָךְ נֶעֱלַם "הַמַּלְאָךְ" שה' שָׁלַח לָהֶם.
עִם הַשָּׁנִים, הִתְחַזְּקָה הַמִּשְׁפָּחָה וְעָבְרָה לְהִתְגּוֹרֵר בָּעִיר קַנְבֶּרָה הַסְּמוּכָה לְמֶלְבּוֹרְן, שָׁם יָכְלוּ לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר עִם חֲסִידֵי חַבַּ"ד שֶׁבְּמֶלְבּוֹרְן, שָׁם כְּבָר הָיוּ חֵלֶק מְהַקְּהִילָה הַדָּתִית. יוֹם אֶחָד פָּגְשָׁה עֲטָרָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל, אֶת פְּנִינָה, בִּתּוֹ שֶׁל הָרַב גוּטְנִיק, וְשׂוֹחֲחָה אִתָּהּ עַל דָּא וְעַל הָא. וּבֵין הַשְּׁאָר סִפְּרָה לָהּ שֶׁקֹּדֶם לָכֵן גָּרוּ בְּטַסְמַנְיָה.
פְּנִינָה שָׁמְעָה עַל כָּךְ וְסִפְּרָה לָהּ סִפּוּר מַדְהִים: לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, כָּךְ סִפְּרָה עֲטָרָה, קִבֵּל אָבִיהָ מִכְתָּב דָּחוּף מֵהָרַבִּי מִלְיוּבָּאווִיטְשׁ זֶצוּקָ"ל, בּוֹ נִתְבַּקֵּשׁ אָבִיהָ לִנְסֹעַ מִיָּד לְטַסְמַנְיָה. אָבִיהָ הִתְפַּלֵּא מַה יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁם בְּ"סוֹף הָעוֹלָם". אַךְ הָרַבִּי בִּקֵּשׁ, וְלָכֵן מִיָּד נוֹסְעִים בְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת. וְאָכֵן, הָרַב גוּטְנִיק נָסַע לְטַסְמַנְיָה, וְלֹא הָיָה לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת שָׁם, וְלָכֵן הוּא פָּשׁוּט שׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת, עַד שֶׁלְפֶתַע נִגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדִי וּחִבְּקוֹ, הִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ וּבִקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
"אֲנַחְנוּ הָיִינוּ אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה!" הִתְרַגְּשׁוּ בְּנֵי הַמִשְׁפַּחַה, וְהֵבִינוּ שֶׁהִנֵּה נִסְגַּר הַמַּעְגָּל, וְהָרַב הַמַּלְאָךְ שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתָם בְּעִקְבוֹת תְּפִלּוֹתֵיהֶם הָיָה הָרַב גוּטְנִיק, וְזֹאת בִּשְׁלִיחוֹת מֻפְלָאָה מִטַּעַם הָרַבִּי מִלְיוּבָּאווִיטְשׁ!
לְאַחַר אוֹתוֹ גִּלּוּי, נָסְעָה המִשְׁפַּחַה כֻּלָּהּ לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֶת הָאִישׁ שֶׁבִּזְכוּתוֹ נוֹלְדוּ מֵחָדָשׁ - הָרַבִּי מִלְיוּבָּאווִיטְשׁ זֶצוּקָ"ל. הֵם רָאוּ, הִתְפַּעֲלוּ, וְאַף שׂוֹחֲחוּ עִם הָרַבִּי בִּיחִידוּת, וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ הַדְרָכָה מְפֹרֶטֶת וּמְשִׂימוֹת רוּחָנִיּוּת רַבּוֹת. מִיכָאֵל, לַיָּמִים פְּרוֹפֶסוֹר לַמָּתֶמָטִיקָה וּסְטָטִיסְטִיקָה בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת סִידְנִי, הָפַךְ לִהְיוֹת שְׁלִיחַ חָבָּ"ד. הוּא זָכָה לְהַעֲבִיר הַרְצָאוֹת מְרַתְּקוֹת בִּרְחָבַי הָעוֹלָם בְּשָׂפוֹת שׁוֹנוֹת בְּנּוֹשְׂאֵי תּוֹרָה וּמַדָּע, וְהַיֶּדַע שֶׁלּוֹ כִּפְּרוֹפֶסוֹר לְמָתֶמָטִיקָה וּסְטָטִיסְטִיקָה סִיֵּעַ לוֹ רַבּוֹת לִמְצִיאַת דֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְהַגִּיעַ לִיהוּדִים רַבִּים וּלְהַחְזִירָם לְמָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל.