שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

מה המיוחד במשה רבנו יותר מכל הנביאים?

שאלה: מה המיוחד במשה רבנו יותר מכל הנביאים?

מדוע התורה ניתנה דוקא על ידי משה?
מה רע בהושע או יהושע או זרובבל למשל? היה קסם מיוחד במשה רבנו שדוקא הוא היה צריך לקבל את התורה?
 
חיים מאלעד

תשובה: 

לחיים שלום ותודה על השאלה החשובה

נאמר בגמרא בבפסחים (נ"ד, א') שהתורה קדמה לעולם, ובב"ר (א', ב') נאמר שהקב"ה הביט בתורה וברא את העולם, וכ"ה בהקדמת הזוה"ק. ובשבת (פ"ח, ב') מובא שהתורה היתה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם. ומצינו בירושלמי שקלים (ט"ז ב') שעם עשרת הדברות נכתבו על הלוחות גם "כל אותיות ודקדוקי תורה". ומצינו דהאבות למדו את כל התורה עוד קודם מתן תורה, ועי' גיטין ס' ע"א וע"ב. וידועם ד' הרמב"ן והגר"א על "משה כותב בדמע". 

והנה הרמב"ם בהקדמתו לי"ד החזקה כתב: "כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנו בארון לעד, והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה, אלא ציוה בה לזקנים ויהושע ולשאר כל ישראל, ומפני זה נקראת תורה שבע"פ", עכ"ד. ויש להבין, שהרי אם התורה היתה כתובה עוד קודם מ"ת, מה היה הענין שמשה רבינו עצמו יכתבנה וימסרנה ישראל. וגם א"נ שהתורה כצורתה הנוכחית נכתבה ע"י משה ולא קודם לכן, מפני המאורעות הרשומים בה וכו', אכתי יש להבין מדוע דוקא משה כתבה ולא שהקב"ה עצמו יכתבנה וימסרנה לישראל. וכן מצינו במקומות רבים דהתורה היא "תורת משה", ויש להבין הענין בזה.

והנראה דהנה איתא בחז"ל (דברים רבה פי"א, ובעוד דוכתין ובמדרשי חז"ל ומובא בשפ"אהכמה מקומות) ד"משה איש האלוקים" פרושו שמשה היה בבחינת "חציו איש חציו אלוקים". והר"א בן הרמב"ם כתב שלא היו יכולים לראות את משה בלא דרגת נבואה מסוימת, מרוב מעלתו ורוממותו. וכן מצינו שכ' הרמב"ם (יסוה"ת ז' ו') שלהבדיל משאר הנביאים, משה "נקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק ממנו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים". 

ונראה דצורת מסירת התורה מהקב"ה לישראל כצורתה וכתבניתה (אש שחורה ע"ג אש לבנה שנמסרה לגַשְמָה בעוה"ז ולפעול בהלכותיה בעוה"ז) נמסרה דוקא בצורה זו, שהקב"ה העבירנה ע"י משה, אשר בחינתו כמי ש"חציו אדם" ו"נתקדש כמלאכים". ומסירת התורה למשה וממנו ליהושע וממנו לזקנים וכו', לא היתה סתם כך העברה בעלמא מדור לדור, אלא שסדאר השתלשלות המסירה היה בדווקא, שרק משה, שהיה כה נאצל וקדוש, יכול היה לקבלה מהקב"ה למוסרה לדורות שלאחריו. וחסרון "במוֹסְרֵי התורה" מביא היה לחסרון בעצם "מסירת התורה". ולזה נצרך היה שדוקא משה רבינו בעצמו יכתוב את התורה, בהיותו בר הסמכא היחיד לקבלה מהקב"ה ולמוסרה לישראל, וז"פ דברי הרמב"ם. 

ובזה יבוארו דברי משה להקב"ה (שמות ל"ב, ל"ב): "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", וצ"ת. ולפימשנ"ת יבואר דמחיקת שמו של משה מהתוה"ק ומסירתה, היא פגם בעצם מסירת התורה כצורתה, דדוקא משה, במעלתו וקדושתו המיוחדת, נועד להעביר את התורה מהקב"ה לישראל, ומחיית שמו תפגום במסירת התורה. 

ובמנחות (כ"ט, ב') שאל משה את הקב"ה אמאי לא מוסר התורה לר"ע, שדורש תילי הלכות על כל קוץ וקוץ, והשיב לו הקב"ה "שתוק". ולפימשנ"ת י"ל דאמנם מצד דרגת הלימוד ועומק הבנת התורה, היה ר"ע ראוי כמשה רבינו להעביר התורה לישראל, אך הקב"ה השתיקו למשה, כיון דמלבד דרגתו בתורה דמשה, נועד דוקא משה למסור התורה בהיותו "חציו אדם" וקרוב להקב"ה כ"נתקדש כמלאכים". ו"ותחסרהו מעט מאלוקים" שנאמר על משה, כבנדרים ל"ח, א'. וע"כ ל"ש שרבי עקיבא יקבל התורה וימסרנה. (ואמנם גבי עזרא מצינו בסנהדרין כ"א ב' דיכולה תורה להימסר על ידו. ויל"פ בזה). 

והחת"ס כתב ש"משה" בגימטריא "צנור", הו"ד בס' יד אליעזר (הוצאת מכון ירושלים, יו"ד הלכות כיבוד אב ואם), ולדברינו משה אכן היה הצינור היחיד להעברת התורה. 

והנה ביהושע (א', א') איתא "ויהי אחרי מות משה וכו'" ופרש"י שחז"ל דרשו: "ג' אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. בא יהושע ושאל. א"ל הקב"ה: משה עבדי מת והתורה על שמו נקראת, לומר לך אי אפשר, צא וטורדן במלחמה". ואילו בתמורה (ט"ז, א') איתא שהקב"ה השיב ליהושע שאינו יכול לומר לו ההלכות, כיון ש"לא בשמים היא", וכבר דקדקו בספרים על שינוי הענין. ולדברינו ישנה בזה הבנה חדשה בדין "לא בשמים היא". שאין הכוונה רק שהוחלט שא"א לקבוע הלכות ע"פ שיתגלה מן השמים, כיון שכ"א יאמר שמהשמים התגלה לו דין כזה או אחר, כש"כ בשו"ת חת"ס (ח"א או"ח סי' ר"ח). ואין פירושו רק שהתורה ניתנה לישראל והקב"ה הפקיע מכוחו לאסוקי אליבא דהלכתא אחר מתן תורה (כמש"כ הבית הלוי), אלא עוד חידוש יש בזה, והוא שתורה כצורתה א"א למוסרה לישראל אחר מיתת משה, כיון דרק משה בדרגתו יכול היה להעבירה לישראל, הוא ולא אחר. וממילא שאמר הקב"ה "משה עבדי מת והתורה נקראת על שמו",ושאמר "לא בשמים היא" שני הדברים שווים המה. 

בברכה 

הרב שמואל ברוך גנוט 

אלעד