הנידון שבפנינו הוא על הכנת מאכלים גם כאשר אין בדבר איסור בישול, לפעמים רק הערבוב של ב' סוגי המאכל יכול להיות אסור מהתורה, משום מלאכת לש.

 

א'] התורה אסרה ללוש בשבת, ללוש הכוונה לערבב שתי חומרים ביחד שיתגבשו לחומר אחד. כגון מים וקמח, חלב וסולת, טחינה גולמית ומים. בכל אלו יש לדון מצד איסור גיבול.  באיזה שלב מחייבים על גיבול האם רק מתי שמערבבים בפועל או שכבר בשפיכת הקמח והמים זה לתוך זה. הדבר תלוי במחלוקת תנאים,

במשנה במסכת שבת בדף קנו כתוב שאסור לגבל מורסן (גבעולי שעורים שהתרנגולים היו רגילים לאכול בערבוב יחד עם מים.) בשביל מאכל התרנגולים, אך להניח מים עם מורסן כתוב במשנה שמותר. הגמ' מעמידה את המשנה כשיטת רבי יוסי בר יהודה שמתיר את נתינת המים לעיסה, ואוסר רק את עירבוב העיסה. אך רבי חולק וס"ל שכבר בנתינת המים מתחייב בגיבול עוד לפני שעירב את המים והדבר המוצק יחד.

 

עיקר ההלכה היא ברוב הראשונים כרבי יוסי בר יהודה, ואין איסור בגיבול עצמו וכל האיסור הוא רק בעצם הערבוב. (אכן, שיטת הרמב"ם היא שבדבר שהוא בר גיבול אסור אפילו לשפוך את החומרים אחד לשני, וזאת מגזירה מדרבנן שמא יבוא לגבל וזה כבר איסור מהתורה. נתינת מים בדבר שהוא בר גיבול נראה שלא התירו חכמים לפי הרמב"ם כמו שהתירו גיבול בשינוי, שמה שהתירו לעשות דבר שאסור מדרבנן זה רק אם עושה שינוי, אך בנתינת המים לא שייך לעשות שום שינוי.) אך שיטת הספר התרומה היא שחל חיוב מהתורה גם על נתינת המים או החומר האחר שמגבלו, המחבר הביא דעה זו בתור יש אומרים, אך הרמ"א מחמיר לדינא כדעה הזאת שכבר בעצם נתינת המים יש חיוב, וכדעת רבי. וכן כתב המשנה ברורה בס"ק ס"ח דאם שכח לגבל מאכל בער"ש יכול לגבלו בשבת אך בתנאי שלא יעבור על איסור בעצם נתינת המים (ויעשה בלילה רכה ושינוי בסדר הנתינה שאז מותר גם לפי רבי וכמו שנבאר לקמן) וכן בביאור הלכה ד"ה אבל אומר שבדיעבד אם שפך את המים לקמח אין זה אוסר באכילה, אך ודאי שאין לעשות כך. וכן בסימן שכ"ד המשנה ברורה אוסרלתתמים ומתיר לתת מים רק ע"י גוי, ובמקום הצורך.

 

אכן, בדבר שאם יכינו כבר בערב שבת יתקלקל כתב המגן אברהם בסימן שכ"א בס"ק י"ב שמותר להניח המים בשבת למרות שספר התרומה אוסר זאת, כיון שהדבר לא ניתן להעשות מערב שבת הקילו, וכן נראה שפסק לדינא המ"ב בס"ק ס"ח שהתיר את שפיכת החומץ לתוך המלפפונים בשבת.{ביאור ופירוט שיטות הראשונים האם פוסקים כרבי או כרבי יוסי בר יהודה בסוף המאמר} 

 

נציין שכל האיסור שנאמר כבר בנתינת המים הוא רק בבלילה עבה, אך בלילה רכה יש התר גם לפי רבי שמחייב כבר בנתינת המים וכמו שנבאר לקמן וכן כל דבר מאכל שאי אפשר להכינו מערב שבת כתב הט"ז בסימן שכ"א בס"ק י"ב בסופו וכן העתיק המשנה ברורה שם בס"ק ס"ח שמותר להניח את המים בשבת, ורק צריך לשנות בגיבול עצמו. מכיוון שאי אפשר לעשות כרבי, הקלו כרבי יוסי בר יהודה. (הט"ז אומר שטוב שישנה בסדר הנתינה והביאו גם המשנה ברורה. וצ"ב שהרי מדובר בדברים שהם בלילה קשה. שאם ברכה אין צורך בשינוי בעצם הגיבול. וא"כ מה יעזור לרבי השינוי בנתינת המים הרי זה עוזר רק בבלילה רכה. ולפי רבי יוסי בר יהודה אין צורך בשום שינוי בנתינת המים, זה מותר גם ללא שינוי.)

 

למרות המחלוקת שהזכרנו האם חייב כבר בנתינת מים יש מקרה בגמ' בשבת בדף יח שבו מודה רבי יוסי בר יהודה שכבר בנתינת המים מתחייב. שםמדובר על דיו ויש בגמ' צד לומר שבדבר שאינו בר גיבול רבי יוסי בר יהודה מודה שאסור אפילו לתת לתוכו מים. שנתינת המים בדבר זה זהו גיבלו. הגמ' שם לא דוחה את הצד הזה ונראה שהוא נשאר גם למסקנה. מאידך בגמ' בדף קנה: לגבי מורסן הגמ' דוחה את הצד שרבי יוסי בר יהודה יודה בדבר שאינו בר גיבול שיהיה אסור כבר להניח מים. התוס' בדף יח שואל שזו סתירה האם בדבר שאינו בר גיבול מודה רבי יוסי בר יהודה שאסור לתת מים או לא, ותירץ התוס' שמורסן אינו כל כך לאו בר גיבול שהיה לפי רבי יוסי בר יהודה אסור כבר לשים מים זה נחשב ללאו בר גיבול ביחס לקמח, אך אינו באמת לאו בר גיבול כמו דיו ולכן נשאר שרק בדיו רבי יוסי בר יהודה סובר שנתינתו זהו גיבולו. וכן כתב בראבי"ד על הרמב"ם בסוף פרק ח' שבדבר שאינו בר גיבול מודה רבי יוסי בר יהודה. ואפי' לתת מים אסור. הרמב"ם כתב הפוך שאין כל חיוב בלאו בר גיבול, רואים שלמד שרבי יוסי בר יהודה לא מודה שבלאו בר גיבול יתחיב מנתינת המים. לפי הראבי"ד שבכל לאו בר גיבול מתחיב כבר על נתינת המים הביאור הלכה ד"ה אלא אומר שמורסן וקמח קלי שכתוב בגמ' שאפשר לערבב בשינוי לפי רבי יוסי בר יהודה יש לומר שמורסן הוא בר גיבול ואין איסור בעצם נתינתו. החזו"א (בסימן נו' ס"ק ג' ד"ה ונראה) למד בראב"ד שבלאו בר גיבול מתחייב רק על הגיבול עצמו, ולא על נתינת המים, וחלק על הרמב"ם רק בזה שבלאו בר גיבול גיבלו הוא איסור מהתורה, וכן נראה שלמד הב"י בסימן שכ"ד בדעת הראב"ד והתוס' ואין חיוב בעצם נתינת המים. בביאור שיטתם נראה שלמדו שאביי ורב יוסף נחלקו האם בדבר שאינו בר גיבול חייבים כבר בנתינת המים. אך גם רב יוסף שחולק סובר שבלאו בר גיבול על הגיבול חייב. ונפסק כרב יוסף.

 

אך הרמב"ם חולק ולא הזכיר כל חיוב בנתינת מים, וגם לא בגיבול של דבר שאינו בר גיבול, נראה שלמד שלמסקנת הגמ' גם לגבי מורסן וגם לגבי דיו רבי יוסי בר יהודה סובר שרק בגיבול חייבים. ורק בדבר שהוא בר גיבול ניתן לומר שנחלקו האם מחייבים על נתינת המים או על הגיבול.{ביאורו פירוט שיטות הראשונים האם פוסקים כרבי או כרבי יוסי בר יהודה בסוף המאמר} המחבר העתיק לדינא את שיטת הרמב"ם. אך המשנה ברורה כתב לחשוש לשיטת הראב"ד ובדבר שאינו בר גיבול אין להניח אפי' מים לכו"ע. אך למעשה אין מצוי כ"כ דבר שנקרא אינו בר גיבול, שכן הביאור הלכה בסימן שכ"א ד"ה אין גובלים כתב שלפי הראב"ד אפי' מורסן נקרא בר גיבול, וכ"ש דברים שיותר מתגבלים ולהלכה לפי הרמ"א יש לחוש לשיטת רבי ותמיד יאסר לתת מים.

 

חידוש גדול לדינא שיוצא לפי שיטת הראב"ד והתוס' לפי ב' הביאורים גם לביאור הלכה וגם לחזו"א, שע"י שינוי התירו לעשות דבר שאסור מהתורה, שהרי לפי המשנה ברורה הגמ' בדף קנד מתירה דברים שהם ברי גיבול שגיבולם ודאי אסור מהתורה, התירו לגבלם ע"י שינוי. וכן לפי החזו"א התירו לגבל בשינוי דבר שאינו בר גיבול שאיסור גיבולו הוא מהתורה.

 

האם לפי רבי שהחיוב הוא בנתינת המים בתוך הדבר המתגבל, האם אין איסור לגבל בשבת. הביאור הלכה אומר שגם לגבל זה איסור תורה לפי רבי הוא מוסיף על הגיבול עוד, זה דומה לדבר שהתבשל בחלקו וכעת גומרים את הבישול, ודאי שמחייבים על שתי הדברים. אך החזו"א בסימן נח בסעיף ה' כתב שלרבי מותר מדאוריתא לגבל.

 

ב'] למרות שאסור ללוש את הבצק לפי רבי יוסי בר יהודה (ואף לפי רבי כדברי הביאור הלכה) התירו בשינוים שונים וכדלקמן:

 

1.מגבל מעט מעט בכל פעם שמגבל ישנה מהכמות שרגיל לתת. מקור התר זה הוא מהגמ' בשבת בדף קנו אומרת שמותר לערבב בצורה כזאת קמח קלי דהיינו קמח מתוק בשבת. (היו רגלים להשתמש בקמח זה בשביל לערבבו עם מים והיו מקבלים טעם מתוק.) 

 

הביאור הלכה מקשה כיצד ניתן לומר ששינוי בכמות כבר יתיר לגבל בשבת שהוא איסור תורה. (שכן חוץ משיטת הרמב"ם שבדבר שאינו בר גיבול האיסור לגבלו הוא מדרבנן, דעת הראשונים שאסור מהתורה בלאו בר גיבול לגבל, ובפרט שהביאור הלכה אמר שהגמרא שמתירה לגבל קמח קלי בשינוי מדובר בקמח שהוא בר גיבול והאיסור לגבלו הוא ודאי מהתורה) הביאור הלכה מבאר זאת שההתר הוא רק בשתי מיני אוכלים שרואים לאכילה גם ללא הגיבול, הגיבול לא הופכם לאוכל, גיבול במקרה כזה הוא אסור רק מדרבנן, ובזה עוזר השינוי המועט שעושה ע"י שמשנה מהכמות שרגיל לתת בכל פעם. וצד נוסף הביאור הלכה אומר שגם בדברי מאכל שהאיסור לגבלם הוא רק הדרבנן יותר תוך כדי האכילה, שכן יש לגמ' צד לגבי בורר בשבת שאם משנה בכמות יותר לברור. ולמרות ששם זה נדחה, זה בדאורייתא. אך בדרבנן מועיל שינוי זה אם זה בזמן האכילה. וגיבול בדבר מאכל הוא אסור רק מדרבנן. החזו"א חולק וסובר דהשינוי של מעט הוא שינוי מהרגילות, ועוזר גם במקום שיש חשש גיבול דאורייתא.

לפי שיטת הביאור הלכה שכל גיבול באוכל זה אסור רק מדרבנן יש לדון מהו האיסור האם זה גיבול גמור מדרבנן, או שגזרו לאסור גם באוכל רק משום שבפעולתו שמגבל נראה כמגבל. הנפק"מ היא בדברים שרגילים לערבב בשינוי. כגון בקבוק של תינוק שרגילים לערבבו בבקבוק עצמו, אם האיסור הוא כמו מהתורה גם בזה יצרך לחפש שינוי אחר, אך אם רק נראה כמגבל הרי שאין נראה כמגבל כיון שאף אחד שמגבל אינו מגבל בצורה כזאת. וראיתי בשם הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל שישנה קצת 

2.התר נוסף שהוזכר בגמ' שמותר לגבל זה ע"י שינוי צורת הערבוב מערוב רגיל אם רגיל לערבב ע"י עיגולים יכול לערבב בצורת שתי וערב.או שמשנה את צורתו הרגילה של הערבוב ע"י שמנער את הכלי עצמו. ולא מערבב עם כפית וכד' את הכלי.

3.התר נוסף הוזכר במרדכי בשבת בסימן תל"ג אם משנה בכלי המערבב שאם מערבב ביד מותר לערבב בשבת התרומת הדשן העתיק התר זה, וכן פסק הרמ"א בסימן שכ"א בסעיף ט"ז, שהתר זה של גיבול באצבעו הוא התר גורף ולא נאמר רק בחרדל שהוא כבר מגובל.

4.התר נוסף מצאנו בגמ' בשבת בדף קמ כתוב לגבי ערבוב של חרדל ושום ושחלים שלשם מערב שבת מותר לערבבם באופן רגיל אך בתנאי שלא יטרוף דהיינו שלא יערבב בכוח. ויש לדון באיזה אופן הותר שם לערבב כדרכו, ויש לדון במה מדובר אם לא נילוש כלל מותר לערבב כרגיל מדוע בגמ' בשבת קנו כתוב שמותר רק אם משנה גם בעצם הערבוב ע"י ערבוב של מועיל או ערבוב שתי וערב. יכול לערבב כסדר הרגיל ורק לא לטרוף. ועוד שמהלשון משמע חרדל שלשו, שהוא כבר נילוש, ואם נאמר שהוא ממש נילוש לגמרי למה צריך שינוי בכלל זה כבר נילוש. אלא נראה לומר שבחרדל הרגילות היא לגבל באופן של טריפה, ולכן כאשר מערבב ללא טריפה זה נקרא שינוי משא"כ בשאר הדברים אין רגילות לגבלם ע"י טריפה וממילא אם מגבלם ללא טריפה זה לא נקרא שינוי. והלשון שלשו זה רק בא לומר שעדין לא ריסקו. וכך נקט לדינא המשנה ברורה בס"ק נ"ט. אך הביאור הלכה אומר שההתר בחרדל הוא שהחרדל כבר מגובל מערב שבת ובשבת הוא יכול לגבלו גיבול גמור, ומה שמשנה זה לא שינוי שמועיל בכל גיבול, שאם לא הניח מים וערבב עם החרדל בערב שבת לא יעזור השינוי שמשנה לאחר מכן בסדר הגיבול. זה רק שלא יהיה נראה כמגבל אמרו חכמים שלא יטרוף, אך אינו תחליף לשינוי שצריך בעצם הבלילה. אומר הביאור הלכה שאין כל איסור אמיתי בעצם הגיבול, שכן החרדל כבר מגובל, וכל האיסור הוא רק תוספת של גיבול שאסור מדרבנן שנראה כמגבל. אך אינו שינוי בגיבול כלל ואי אפשר להקיש שינוי זה לעיסה שלא גיבל כלל. 

 

ולפי"ז יש להסתפק האם בכל הדברים המצויים כגון טחינה סלט ביצים וכד' שאין רגילים לטרוף אך רגילים לערבבו, יש להסתפק האם יעזור ההתר של לא יטרוף אלא יערב, אם כמו הצד השני וכהביאור הלכה שזה כבר נקרא מגובל ורק בא להוסיף עליו עוד גיבול, ניתן לומר שכאשר אינו טורף כבר אינו נראה כמגבל, ומותר לגבלו כדרכו. שכן אין צורך בשינוי מהרגילות רק שלא יראה עושה פעולת גיבול בעירבוב הגדול שעושה. או שצריך לשנות מהרגילות אפילו שהדבר כבר מגובל ואם הרגילות לערבבו אין כאן שינוי ואסור. כמובן שכאשר אינו מגובל אין להסתפק ולפי הביאור הלכה צריך שינוי גמור.

 

יש לדון לדברי התרומת הדשן והביאור הלכה שזה כבר מגובל האם מחמירים שלא לתת מים בדבר שהוא כבר מגובל. שהרי תמיד מחמירים כשיטת רבי לאסור להניח מים לתוך העיסה. אך כאן כיון שכל איסור הגיבול הוא רק מדרבנן אין להחמיר.

 

קושיא גדולה בדברי המשנה ברורה שכתב בביאור הלכה שהזכרנו (ד"ה ברך) שהחרדל כבר נילוש בער"ש ורק מוסיף עוד לגיבול בשבת, ומאידך במשנה ברורה הביא את דברי המגן אברהם שהשינוי נצרך רק אם הניח את המים בשבת, ותימא כיצד עוזר השינוי שלא טורף אם רק מניח את המים והרי הוא לא גיבל. ואם ללא גיבול אסור מה עוזר מה שהניח את המים. ועוד צ"ב שהרי לפי רבי לא אסור עצם העירבוב ולפי רבייוסי בר יהודה אין איסור בנתינת המים, ותמיד צריך לעזור השינוי הזה. ולפי מי צריך להניח הנחת המים בער"ש וע"י זה יותרהגיבול בשבת בשינוי. 

 

[האם כל שינוי שהוזכר בגמ' שעושה יעזור בכל סוג של מאכל או שכל שינוי שנאמר יעזור רק לסוג הבלילה לה הוזכר בגמ', ברמב"ן כתוב שההתר לגבל גיבול גמור מעט מעט הוא רק לצורך אכילת מאכל לאדם, אך לא הותר גיבול גמור לצורך שום דבר אחר, ולבעלי חיים התירו רק לגבל גיבול שאינו גיבול גמור, כדוגמת מה שהתירו לגבל לצורך מאכל השורים, התירו רק באופן של גיבול לא מושלם כדוגמת גיבול שתי וערב. ולצורך תרנגולים כתוב ברמב"ן שלא התירו לגבל אפי' בשינוי שכן תמיד רגילים לגבל לתרנגולים בצורה בלתי מושלמת ונמצא שלא שינה כלום באיכות היבול, לכן לא הותר גם לשנות בצורת הגיבול, וכך מפורש במשנה שאפשר לשים את המים אבל אין גובלים... שכן לצורך תרנגולים לא התירו לגבל אפילו בשינוי.(נראה לומר שהרמב"ן שלא מתיר כל שינוי הוא לשיטתו ששינוי בגיבול מתיר גם גיבול אסור מדאורייתא, שכן כתב שלבי אי אפשר להתיר מורסן משום שאין אפשרות לשנות נתינת המים, אך לפי רבי יוסי בר יהודה אפשר לשנות, למרות שללא השינוי היה איסור תורה. ולכן הקפיד ולא התיר גיבול שמשנה מעט מסדר גיבולו לצורך בע"ח.) אך הריטב"א אומר שעוזר לשנות ולא הגביל שדוקא לצורך אדם או לצורך בע"ח לשיטתו דהכל זה רק איסור מדרבנן. וממילא ניתן להקל יותר שבכל יותר לגבל. ולהלכה בשו"ע כתב שמותר לגבל מורסן לתרנגולים בשינוי של מעט מעט, ולא הזכיר את ההתר הזה רק לגבי צרכי האדם. מוכח שהשו"ע פסק שמותר לגבל אם משנה מדרך הגיבול הרגיל בכל אופן ששינוי עוזר, לצורך כל שימוש שהוא, רק שיהיה צורך שבת.]

 

ג'] בבלילה רכה [גדר בלילה רכה החזו"א בסימן נח' סעיף ח' אומר שכל דבר שנשפך נקרא בלילה רכה] כתוב בגמ' שאפילו לפי רבי שתמיד מתחייב כבר בעצם הנחת החומרים יחד בבלילה רכה מותר לערבבם, ורק בתנאי שישנה את סדר הנתינה דהיינו שאם רגיל לתת קודם את המים יהפוך את הסדר ויניח את הקמח תחילה, וכן להפך אם רגיל לשים את הקמח תחילה כעת ישים את המים ויגבל כדרכו.  הרמב"ן אומר שהתר הערבוב בבלילה רכה הוא גם לפי רבי יוסי בר יהודה שכן לפי דבריו ניתן תמיד להניח את המים בדבר שמגבל, אך לערבב מותר רק בשינוי, ובבלילה רכה יעזור גם השינוי הקטן של שינוי סדר נתינת הדברים. ואין צורך בשינוי אחר. התרומת הדשן בסימן נ"ג חולק ואומר שאין התר לשנות ע"י שינוי מסדר הנתינה הרגיל לפי רבי יוסי בר יהודה, ואפי' בבלילה רכה אין התר לגבל כדרכו אלא חיב לשנות בעצם הגיבול. שכן לפי רבי יוסי בר יהודה אין השינוי בסדר הנתינה מועיל כיון שלדבריו נתינת המים אינה קשורה לגיבול, שאין כל איסור להניח מים יחד עם דבר המתגבל, א"כ שינוי בסדר הנתינה לא מועיל דאינו חלק מהגיבול, נמצא שלפי התרומת הדשן בבלילה רכה רבי יוסי בר יהודה מחמיר יותר מרבי ומצריך שינוי דוקא בעצם הגיבול.ולפי"ז להלכה שאנו פוסקים כרבי יוסי בר יהודה גם ברכה לא יעזור שינוי בסדר הנתינה.

 

המחבר בסימן שכ"א בסעיף י"ד פסק כרבי יוסי בר יהודה והתיר בלילה רכה לגבל אם משנה את הסדר ולא חילק שיעזור השינוי של היפוך הסדר בבלילה רכה רק אם נותן מעט מעט מהעיסה. משמע שבבלילה רכה יעזור שינוי בסדר הנתינה אפילו אם מערבב הרבה ביחד, שכן פסק ברבי יוסי בר יהודה שמקל יותר לגבי נתינת המים. ונראה דפסק בזה כשיטת הרמב"ן שהזכרנו שמועיל שינוי בבלילה רכה גם לרבי יוסי בר יהודה בהפיכת סדר הנתינה מהסדר הרגיל של נתינת החומרים (כגון שאם רגילים לשים את הדבר שמגבלו במים תחילה בשבת יניח את המים ראשונה) ולא יצטרך שינוי נוסף. אך הרמ"א שם בסעיף ט"ז פסק כתרומת הדשן והצריך בנוסף לשינוי בסדר הנתינה גם שינוי בעצם הגיבול, דהיינו שיגבל באצבע.

 

הט"ז בס"ק י"ב אומר שלפי רבי ההיתר של בלילה רכה עוזר רק במה שבר גיבול אך בלא בר גיבול שהוא חמור יותר, שחיב כבר על נתינת המים לא מועיל מה שבלילתו רכה. ואסור להניח המים, אפי' אם בלילתו רכה. 

אך הרב המגיד אומר ששינוי בסדר הנתינה שעוזר בבלילה רכה לפי רבי, עוזר לפי רבי יוסי בר יהודה בבלילה עבה, שכן אם רבי מקל בבלילה רכה שיעזור שינוי זה, רבי יוסי בר יהודה שמקל יותר יאמר שגם בבלילה עבה יעזור שינוי של סדר הנתינה. וצ"ב מנין למד הרב המגיד שמותר לשנות את סדר הנתינה לרבי יוסי בר יהודה, שהוא לא מיקל יותר והרי הוא רק אומר שאין איסור גיבול בנתינת המים. ועוד צ"ב כיצד עוזר שינוי לשיטת ברבי יוסי בר יהודה הרי זה לא חלק מהגיבול.ועו"ק על הרב המגיד שהרמב"ם פסק כרבי יוסי בר יהודה ולמרות זאת מתיר רק בבלילה רכה, ואוסר בבלילה עבה ולא עוזר אם משנה בסדר הנתינה.

 

הרמ"א בסעיף ט"ז אומר דצריך לשנות בעצם נתינת המים ולמרות זאת הצריך גם שינוי בעצם הגיבול. המגן אברהם אומר שהרמ"א מדבר על בלילה רכה, ולמרות שמדובר בבלילה רכה למרות השינוי בנתינת המים, עדין הצריך הרמ"א שינוי בעצם הגיבול, מוכח מזה שפסק כתרומת הדשן. שלרבי יוסי בר יהודה לא עוזר השינוי בנתינת המים. וכן מוכח שהרמ"א חשש לשיטת רבי שבעצם הנתינה יש איסור, ולכן הצריך שינוי בסדר הנתינה.

בדבר שאין לו סדר קבוע נחלקו האחרונים האם מועיל שינוי בסדר הנתינה, התרומת הדשן כתב שעוזר שינוי בסדר הנתינה ואין משנה מה מניח קודם, הט"ז בסימן שכ"א בס"ק י"א כתב שלא עוזר שינוי בסדר הנתינה. המשנה ברורה שם בס"ק נ"ז כתב שישנה כמו שכתוב בגמ' דהינו קודם יניח האוכל ולאחר מכן המשקה.

 

ד'] מצאנו בגמ' שאם כל הגיבול הוא ע"י שפיכת המים לכו"ע אסור לעשות זאת, ואם עושה כן חייב. וכך נפסק בשו"ע בסימן ש"מ בסעיף י"ב הנותן זרע פשתן או שמשמין וכיוצא בהם חייב משום לש מפני שמתערבבים ונתלים זה בזה. 

 

ה'] להלן הבאנו מספר דוגמאות איך ניתן להכין בשבת עיסה מהדברים המצויים לאור הדברים שביארנו.

עשית ממרח טחינה בשבת ע"י ערבוב טחינה גולמית במים ובמיני טיבול.

 

 לגבי עצם נתינת המים נראה שאין כל איסור שכן המים אינם מתערבבים עם הטחינה הגולמית, ואין כאן מלאכת גיבול ואף לא לשיטת ספר התרומה שאוסר את עצם הנחת המים בדבר המתגבל, שכן כאן אין המים נכנסים כלל לתוך הטחינה הגולמית בעצם ההנחה שם. 

 

כל מה שיש לדון לאסור זה רק לערבב ממש. ואם שופך מים ומוסיף את הטחינה הגולמית או להפך, ותוך כדי השפיכה מערבב אין שום שלב שהטחינה נהית לגוש או ליותר עיסה ממה שהייתה, ואמר על זה מו"ר הגאון הרב יששכר ג'סואן שליט"א שאין כל איסור בזה.

 

אך אם מערבב את הטחינה עם מעט  מים ולאחר מכן מוסיף עוד ועוד מים עד שיתקבל הרכות המתאימה כאשר תוך כדי הליך ההכנה מתקבלת בלילה עבה הרי זה נחשב שיוצר עיסה עבה ויהיה אסור, להכין באופן זה בשבת, אך אם משנה בערבוב מדרכו בחול בכל אחד מהשינויים שהזכרנו לעיל, מותר. (או שיערבב באצבע או שיערבב בכלי עצמו ששם מונח הטחינה, או שיגבל בצורה של שתי וערב ולא בעיגולים כדרכו בחול או שיעשה בכל פעם כמות קטנה פחותה ממה שרגיל בחול)

 

אם עושה את הטחינה נוזלית, דהינו שהטחינה נשפכת מכלי לכלי ללא כף לפי המחבר מותר להכינה בשבת אף אם אינו משנה בערבוב ורק משנה בסדר הנתינה. דהינו שיניח תחילה מים ולאחר מכן טחינה, לפי הרמ"א לא מספיק שינוי כזה, וצריך שינוי בעצם הגיבול כמו בלילה רגילה.

 

 

אם ע"י נתינת השמן שרגילים לתת בהם וע"י נתינת המיונז זה מתגבש לגוש מה שמאוד מצוי בסלט ביצים עדיף להניח את השמן בסלט ביצים כבר מערב שבת. ואם איאפשר או שיכול להתקלקל אם יניח כבר מערב שבת. לכתחילה יש להקפיד לשנות בסדר הנתינה של הביצים והשמן שיהפוך את הסדר, ויניח קודם את השמן והמיונז ורק לאחר מכן את הביצים וכן כאשר מגבל את הסלט יערבב רק עם אחד מהשינויים שמועלים בגיבול עצמו. (או שיערבב אצבע או שיערבב בכלי עצמו ששם מונח הטחינה, או שיגבל בצורה שלש לא בעיגולים כדרכו בחול) לגבי סלט ירקות תלוי איזה כמות מיונז מניחים, אם המציאות היא שהחתיכות מתגבלות יחד צריך לשנות כמו בסלט ביצים, אך אם כל חתיכה מהסלט עומדת בפני עצמה ואינה דבוקה לחתיכות האחרות אין זה נקרא גיבול ואין צורך בשום שינוי. וכן בסלט חסה יש לבדוק האם החתיכות מתגבשות לחתיכה אחת (אפי' אם רק ב' חתיכות מתגבשות יחד זה נקרא גיבול) אך נראה שאין לחשוש לנתינת המים על החסה שכן אינו מגבל בכלל את העלים, וגם מי שחושש לנתינת המים יודה שבזה בנתינת המים אין איסור.

 

לשפוך רוטב על קוסקוס אורז ושאר מיני מאכל שע"י הרוטב הם נדבקים אחד לשני

לכאורה יחשב כגיבול גמור ואם יכול מערב שבת להניחו יעשה זאת ואם אי אפשר לכאורה היה ראוי שגם בזה יעשה שינוי בסדר נתינת המים, ואם מערבב את הרוטב בקוסקוס יצטרך שינוי. אלא שיש צד להתיר זאת גם ללא שינוי מהותי בעצם הגיבול וזאת אם לוקח לצלחתו כמות קטנה שלפי הביאור הלכה בסימן שכ"א ד"ה שמא יבוא כתוב שגם שינוי של מעט מעט עוזר בדבר שראוי לאכלו גם ללא הגיבול, ובוודאי אם אוכל מיד את מה שגיבל יותר להניח זאת בשבת, ולגבי נתינת הרוטב נראה דמותר בשבת, כיון שאין הטעם דומה אם שופך את הרוטב בשבת לבין אם שופכו בסמוך לאכילה. 

הכנת מאכל קורנפלקס, ברנפקלס, וגרנולה בשבת. 

יש לדון בדברים אלו ראשית מצד איסור נתינת החלב שלפי הספר התרומה הדבר אסור, אך  זה רק בדברים שאם יניח המים יתערבב ויהיה הדבר לעיסה, בגרנולה נראה שאין מצוי כ"כ שזה יקרה שכן גם לאחר שפיכת החלב כל גרגר עומד בפני עצמו. אך בברנפלקס וכן בחלק מסוגי הקורנפלקס נראה שזה מתאחד לעיסה, וכבר בנתינת המים עושה עיסה, אלא הנראה שזה מותר משום שאם לא ישים בשבת זה יאבד את הטעם הטוב... ובזה התירו. הט"ז בס"ק י"ב והמ"ב בס"ק ס"ח, ולגבי עצם הגיבול נראה שצריך לשנות (או שיערבב באצבע או שיערבב בכלי עצמו ששם מונח הטחינה, או שיגבל בצורה של שתי וערב ולא בעיגולים כדרכו בחול)

לשפוך ריבה וכד' לתוך גבינה או לבן

ר' שלמה זלמן אורבך אסר להוסיף ריבה וכד' בתוך עיסה אחרת כדוגמת לבן וריבה מצד גיבול (הובא בספר שמירת שבת כהלכתה בפרק ח') ולא הבנתי דבריו, איזה גיבול הוא עושה הרי הכל כבר מגובל, איזה דברים שהיו נפרדים דיבק. ומצאתי בספר אורחות שבת שגם כתב שאין מובן למה זה נקרא שמגבל, אך כך אמר גאון עולם וחובה לחוש לדבריו.

 

 

ו']פירוט שיטות הראשונים מתי עוזר שינוי בגיבול, והאם מתחיב כבר לפני הגיבול.

 

השינוי בגיבול עוזר רק לפי רבי יוסי בר יהודה שכן לפי רבי כבר בנתינת המים התחייב ולא יעזרו השינויים שעושה לאחר נתינת המים בעצם הגיבול. הריטב"א אומר שבכל דבר שאינו בר גיבול עוזר לעשות שינוי כיון שגם גיבלו הוא רק איסור מדרבנן, ולא גוזרים בזה שמא יגבל משא"כ לרבי בדבר שהוא בר גיבול עצם נתינת המים בדבר המתגבל אסורה מהתורה בדבר שהוא בר גיבול, וממילא רבנן אסרו להניח מים גם במה שאינו בר גיבול. אך מצאנו מקרה שבו למרות שאינו מערבב חייב לכו"ע והוא בגמ' בדף יח מבואר דרבי יוסי בר יהודה מודה ששריתו זהו גיבלו שכן במשנה כתוב שאסור לשרות דיו וסממנים לפי שהם מתגבלים מאליהם, וזה למרות שלא ערבבם כלל. הגמ' אומרת שהמשנה לכו"ע וגם לפי רבי יוסי בר יהודה שסובר שאין איסור בדרך כלל בנתינת המים, כאן מודה שאסור ואפי' חייב מהתורה אם הניח מים ודיו יחד כיון שהם לא בני גיבול. מכיוון שזה היה צורת הגיבול במשכן. (אכן כאשר הניח כבר מער"ש את המים מותר לו לגבל בשינוי את כל הדברים שאינם ברי גיבול גם לרבי יוסי בר יהודה, וגם לרבי. שכן כל מחלוקתם היא רק  בנתינת המים שאין בזה שינוי האם צריך שינוי.) יוצא לפי הריטב"א שבכל הדברים שאינם ברי גיבול אין כל איסור לגבלם בשינוי שכן כאשר הניח את המים יחד עם הדבר שמגבל זה כבר נקרא מגובל ואין כל איסור לערבבו בשינוי שאין זה נקרא גיבול מהתורה. וכן כתב הרב המגיד בדעת הרמב"ם שתמיד בלאו בר גיבול עוזר לשנות בגיבול, כיון שבדבר שאינו בר גיבול האיסור לגבל אינו איסור מהתורה, ואם משנה מדרך הגיבול מותר.

 

ברמב"ם בסוף פרק ח' כתב דאין כל איסור מהתורה לגבל דבר שאינו בר גיבול ורק לגבי דבר שהוא בר גיבול כתב בסוף פרק כ"א  שעוזר שינוי שיגבלנו מעט מעט, אך יכול לגבלם יחד. משא"כ בדבר שהוא בר גיבול בו לא נאמר שיעזרו שינוים. כיון שלערבו זה כבר איסור מדאוריתא. ואף לתת מים הרב המגיד אומר שהרמב"ם לא התיר במה שהוא בר גיבול שכן אוסרים לתת מים בדבר שאיסור גיבולו הוא מהתורה. ומה שכתוב שמודה רבי יוסי בר יהודה בדיו ובעפר שאסור לגבלם לא נפסק להלכה. והרמב"ם אף לא הזכיר שום איסור לגבי עירבוב דיו ומים ע"י נתינתם יחד.  יוצא שאפי' שהגמ' אמרה בתחילה שיהיה חיוב חטאת במי שמניח מים ודיו לפי רבי יוסי בר יהודה, לפי הרמב"ם אין כל איסור לשים מים וכל הגזירה היא מדרבנן ורק על הגיבול עצמו. וגם הגיבול עצמו אינו איסור מהתורה. וכמו שכתב הריטב"א שבבר גיבול אסור לגבל ואפי' אם משנה דבר גיבול לפי הריטב"א זהו איסור תורה לערבו כדרך. ולא התירו לגבלו בשינוי. ומה שהתירו לפי הריטב"א זה רק בדבר שאינו בר גיבול, שאין כל איסור לתת מים בדבר שאינו בר גיבול, א"כ יוצא מה שמותר לגבל עם כל השינוים זה רק במה שאינו בר גיבול. ונחלקו רק לגבי אפר האם יש בו איסור גיבול מהתורה. שלפי הריטב"א יש גילוי מיוחד באפר לחיב, אך לפי הרמב"ם אין בזה איסור תורה. 

 

הראב"ד חולק ואמר כמו שמשמע ממסקנת הגמ' בדף יח שחל איסור כבר בנתינת מים והדבר המתגבל יחד שכן הדבר שאינו בר גיבול הוא חמור יותר. ואסור אפילו לתת לתוכו מים אך לגבל דבר שאינו בר גיבול נראה שגם לראבי"ד לפי הפשטות בדברי הרא"ש מותר אפילו ללא שינוי כלל. וכל מה שנחלק הראבי"ד עם הרמב"ם זה רק על נתינת המים. וכל השינויים שכתובים בגמ' שמועילים כאשר עושה אותם בגיבול הם רק בבר גיבול. שזה איסור מהתורה לגבלו ולמרות זאת יעזור שמשנה בגיבול. וגם התוס' בדף יח כתב שיש איסור בנתינת מים ודיו אך מה שכתוב שניתן להניח מים במורסן ובקלי לפי רבי יוסי בר יהודה זה יותר בר גיבול מאשר דיו. אך במה שאינו בר גיבול אין צריך שום שינוי. וכן היא שיטת הרמב"ן דכתב שלא נפשט האם מורסן הוא בר גיבול ולכן אין חיוב על נתינת המים, או שרבי יוסי בר יהודה  לא מודה בדבר שאינו בר גיבול. אך אם מודה רבי יוסי בר יהודה במה שלא בר גיבול לא יעזרו כל השינויים שעושה בגיבול שכן כבר בנתינת המים התחייב.  ולפי"ז השינויים שכתובים בגמ' בדף קמו שמתרים לגבל על ידם בשבת הם הרי שינוים שעושה בעצם הגיבול, ורואים שלתת מים אין כל איסור או שנאמר  שהדברים שמגבל יחדיו הם ברי גיבול, והגמ' חזרה בה ומורסן ושאר הדברים  שם הם ברי גיבול ואז יעזור שינוי לפי רבי יוסי בר יהודה, וכן כתב הביאור הלכה או שנאמר כתירוץ התוס' בדף יח שהאיסור לתת מים זה רק במה שממש אינו בר גיבול כמו אפר, אך מורסן אינו כל כך לאו בר גיבול ובו לא נאמר איסור בעצם זה ששופך את המים ועוזר שינוי בגיבול. אך החזו"א וכן משמע מהבית יוסף שלמדו בראבי"ד שאין איסור בעצם הגיבול וכל האיסור הוא רק לגבל , הבעל התרומה בשינוי גם דברים שאסורים מהתורה.[ברמב"ן כתוב שאפילו בדאורייתא יעזור שינוי בבר גיבול] אך בלא ברי גיבול אחרי שנתן מים אין צריך לגבל יותר. וגם בגלל שבדבר שאינו בר גיבול כבר התחייב בנתינת המים ולא יעזור מה שמשנה בגיבול לאחר מכן. 

 

הרא"ש בביצה הביא את דעת בעל התרומה לגבל לאחר שנתן מים בערב שבת, נמצא שלפי רבי אם נתן מים יכול לערבב גם ללא שינוי כלל. שכן לפי רבי הגיבול הוא עצם נתינת  המים עם הדבר המתגבל ולאחר מכן אין שום איסור לגבל, בדבר שאינו בר גיבול. ונראה שבדברים שרבי יוסי מודה שאסור לתת מים כיון שזהו גיבלו מודה שמותר לערבבם ללא שינוי לפי שטת הרא"ש. הטור בסימן שכ"ד הביא את שיטת הבעל התרומה שאמר שאסור לתת מים לתוך תערובת, ולמרות זאת כתב מפרשות שצריך שינוי בעצם הגיבול. וכן הביאור הלכה בסימן שכ"א דחה ואמר שגם הרא"ש אמר שאין איסור לגבל זה רק בדבר שאינו בר גיבול שלא יעזור לגבל יותר. אך באמת אם שייך לגבל אחרי נתינת המים חייב על גיבול זה. 

 

השו"ע מביא את שתי השיטות בתחילה סתם שצריך לשנות בגיבול, ויכול לשים את המים בשבת. ולאחר מכן הביא יש אומרים שאסור בשבת אפילו להניח מים. ולאחר מכן וכתב הרמ"א כתרומת הדשן שלפי רבי יוסי בר יהודה תמיד יעזור שינוי בסדר הגיבול. גם בבלילה עבה, וגם בבר גיבול וגם במה שאינו בר גיבול. וזה לכאורה לפי הרמב"ן שאומר שהתר בבלילה רכה נאמר גם לפי רבי יוסי בר יהודה. ולכן מותר בבלילה רכה לגבל הרבה וגם לפי הרב המגיד שאמר ששינוי בסדר הנתינה יעזור לפי רבי יוסי בר יהודה גם בבלילה עבה. הט"ז חולק ואומר שבלאו בר גיבול לא יעזור גם אם עושה בלילה רכה דנתינת המים בו חמורה יותר.

הרמ"א כתב שאפשר לערבב לגבל בשבת בתנאי שמשנה בסדר הנתינה וכן בתנאי שלאחר מכן משנה בעצם הגיבול. צ"ב כמו מי פסק הרמ"א אם כרבי אז אין צורך בשינוי בגיבול באצבעו, וכן לא ניתן להתיר לגבל בלילה עבה שמתיר הרמ"א. ואם פסק כרבי יוסי בר יהודה למה הצריך שינוי בנתינת המים שלא כדרכם. אלא נראה שהרמ"א פסק כרבי יוסי בר יהודה ומה שהצריך שינוי כבר בנתינת המים  זה משום שבלאו בר גיבול מודה רבי יוסי בר יהודה שהאיסור הוא כבר בנתינת המים. המגן אברהם בס"ק כ"ד כתב דהרמ"א לא דיבר בבלילה עבה, ופסק כהתרומת הדשן שבבלילה רכה מותר לגבל אך בתנאי שמשנה בסדר נתינת המים, ולאחר מכן גם משנה בעצם הגיבול. (לא סבר כהרמב"ן ששינוי בסדר הנתינה עוזר גם לפי רבי יוסי בר יהודה, ולכן הצריך גם שינוי בעצם הגיבול.)

 

המגן אברהם פסק בסימן שכ"א בס"ק יח' שהשינויים בגיבול המורסן והקלי מועילים בגלל שהם לא ברי גיבול. נראה שכתב דבריו לפי שיטת הרמב"ם והריטב"א שלאו בר גיבול הוא קל יותר ובו אפשר ע"י שינוי אך בבר גיבול אסור לגבל ע"י שינוי אלא דתימא דברמב"ם התיר בלאו ברי גיבול אפי' שינוי קטן של שינוי הסדר משמע שאם ממש משנה כגון ששם מעט מעט זה שינוי.