- פרטים
- קטגוריה: דברי הלכה
- כניסות: 288
א. לכתחילה יש לאכול סעודת ליל השבת במקום בו נמצאים הנרות, אבל אם מצטער הרבה במקום זה, יכול לאכול את הסעודה במקום אחר, [ומ"מ יקדש ג"כ באותו מקום שאוכל כדי שיהא הקידוש במקום סעודה], והפרי מגדים העלה שטוב יותר שיקדש במקום הנרות ויאכל כזית, ולאחר מכן יצא למקום האחר. (רע"ג ז' סל"ב)
חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת, ואף עני העובר ממקום למקום החיוב מוטל על הקהל ליתן לו ג' סעודות, ואמרו חז"ל שהמקיים שלש סעודות בשבת ניצול משחלש פורעניות, מחבלו של משיח מדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. (רצ"א ס"א)
מברכים ברכת המוציא על שני ככרות, זכר למן שנאמר בו "לחם משנה", וכיון שהנשים היו ג"כ באותו הנס של המן, גם הבם מחוייבות בזה. (רע"ד א' ס"א)
ב. לכתחילה צריך שיהיו הככרות שלימות, ולכך לא יבצע את הככרות לפני הברכה, ויש מדקדקים לעשות סימן בלבד על החלה ע"י הסכין. אמנם מי שאין לו פת שלימה אין הדבר מעכב. (רע"ד א' ס"ב ס"ה)
יטול שתי הככרות בידיו ויברך ברכת המוציא, ויבצע אחד מן הככרות, ויש נוהגין לבצוע את התחתונה, ומן הראוי להסמיכה אליו בשעת הברכה. אמנם יש אומרים שיבצע את שתי הככרות, וכן נהגו המהרש"ל השל"ה והגר"א. (רע"ד א' ס"ד ס"ה)
מצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה, להראות חביבות מצות עונג שבת שרוצה לאכול הרבה. (רע"ד ב' ס"ו)
ג. המסובין לא יטעמו מהלחם המונח לפניהם עד שיטעם המברך, לפי שסמוכים על הלחם המשנה המונח לפני המברך, אבל אם מונח בפני כל אחד שתי ככרות שלימות יכולים לאכול מיד, שהרי נחשבים כמברכים בעצמם. (רע"ד ג' ס"ח)
- פרטים
- קטגוריה: דברי הלכה
- כניסות: 273
א. יש נוהגין לאחר את זמן תפילת השבת בשחרית, משום שהתפילות נתקנו כנגד תמידין, ובתמיד של יום חול נאמר בבוקר, ואילו בתמיד של שבת נאמר ביום השבת, שמשמעו מאוחר יותר. ומכל מקום יזהר שלא לאחר חלילה זמן קריאת שמע. (רפ"א א' ועי' ס"א)
ב. בשבת מוסיפין מזמורים מסויימים בפרקי דזמרה וכן פרק נשמת כל חי. אם שכח לאומרם אינו חוזר, אמנם אם נזכר קודם שהתחיל ברכת בא"י אל מלך שבישתבח, יחזור לנשמת כל חי, (רפ"א ביאוה"ל)
ג. לכתחילה ראוי לבא לבית הכנסת בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג. והמגיד הזהיר להבית יוסף על כך, באומרו לו שהמדלג מהפך את הצינורות.
ד. אמנם אם בכל זאת הגיע מאוחר יש לו לדלג בכדי להספיק להתפלל יחד עם הציבור את תפילת שמונה עשרה, ויאמר ברוך שאמר וישתבח. ועדיף שידלג פסוקי דזמרה מאשר פרק נשמת כל חי. (נ"ב ס"א. רפ"א ביאוה"ל)
ה. אם יש לו זמן יותר ידלג רק את המזמורים שמוסיפים בשבת, לפי שהמזמורים שבכל יום תדירים, ואם יש לו זמן יותר יאמר מזמור למנצח לדוד בשנותו ותפילה למשה, שהם קודמים לשאר מזמורים. (נ"ב ס"ה)
ו. מי שאמר ברכת יוצר אור של חול, אם נזכר קודם שאמר בא"י יוצר המאורות, אפשר שיש לחזור מלא-ל אשר שבת, ואם נזכר לאחר מכן אינו חוזר, אבל לאחר תפילת שמונה עשרה יאמר מ"שבח נותנים לו" עד הסוף בלא ברכה. (רפ"א ס"ג)
ז. ראוי לומר התפילה בקול שיש בו נעימה אע"פ שמאריך בכך, ומ"מ לא יעבור זמן קריאת שמע על ידי זה, ויש ליזהר שלא יאריך בנעימתו יותר מדי עד שיפריד את האותיות זה מזה ויקלקל את משמעות התיבות. וכן יזהר שלא יאריך בסיום הברכה שלפעמים עונין הקהל אמן לפני שמסיים. (רפ"א א' ס"ד ס"ה)
- פרטים
- קטגוריה: דברי הלכה
- כניסות: 295
א. אסרו חכמים לקרוא לאור הנר, שמא יטה את הנר בשביל להאיר לו היטב, ויעבור בזה משום איסור כיבוי והדלקה. וכן הדין לענין עיון לאור הנר בכל דבר הצריך עיון, כגון בדיקת הציצית וכיוצא בזה. (ער"ה א' ס"א)
ב. אפילו היה הנר גבוה מאד שאין האדם יכול להגיע אליו כלל, מכל מקום אסור לקרוא לאורו, שלא חילקו חכמים באיסורם בין נר לנר. אמנם אם מקום הנר סגור בבית, ומוסר המפתח לאדם אחר, מותר לקרוא לאורו, שכיון שאין יכול לפותחו אלא בסיוע חבירו הרי יזכירו, והרי זה נחשב כאילו העמיד עליו שומר. (ער"ה ס"ב)
ג. בזמנינו שהתאורה באה מנורות חשמל, שאין שייך בהם הטייה לעולם, נקטו הפוסקים שמותר לקרוא לאורם בלא חשש. אמנם יש הנוהגין ליתן על המפסק כיסוי שנכתב בו שבת קודש כדי להזכירו, [ודבר זה נצרך בעיקר בסוגי המפסקים שניתן לסובבם בשביל להגדיל את האור ולהקטינו]. (ער"ה ס"ג ועי' ביאוה"ל)
ד. מותר לאדם לקרוא לאור הנר, אם העמיד עליו שומר, שאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה חלילה, וכיון שחברו משמרו אין חוששין שיטה. (ער"ה ג')
ה. מותר לשנים לקרוא יחד בספר ובענין אחד, כיון שאם יחפוץ האחד להטות יזכירנו חבירו. אבל אם קוראין בשני ענינים אסור, לפי שכל אחד עסוק בענינו ולא יזכירו זה לזה. נחלקו הפוסקים אם היתר זה שנאמר לשנים הוא דווקא במקום מצוה כגון שלומדים יחד בספר, או שאף כשקוראין דברי חול התירו. (ער"ה ב' ס"ו)
ו. אבל לאור המדורה, אפילו לעשרה בני אדם אסור לקרוא יחד, כיון שיושבין רחוקין זה מזה וזנבות האודים סמוכים להם, לא יכירו זה במעשה חבירו. (ער"ה ה' סי"ג)
ז. מותר לקרוא פרק במה מדליקין לאור הנר, כיון שהוא מזכיר דיני ההדלקה בשבת, אין לחוש שמא ישכח ויטה, אבל שאר פרקי מסכת שבת, למרות שמזכיר בהם מהלכות שבת, אסור, כיון שאין מזכיר איסור הדלקה בשבת. (ער"ה ז' סט"ז)
- פרטים
- קטגוריה: דברי הלכה
- כניסות: 292
א. עיקר זמן תפילת המוסף, מיד לאחר תפילת שחרית, שכך היה סדר הקרבת קרבן המוסף לאחר הקרבת קרבן תמיד של בוקר. אולם אם מתאחר לא יאחר יותר מסוף השעה השביעית, שזה הוא שיעור הזמן שיכולים להקריב בו קרבן מוסף. ואם נתאחר יותר מכך נקרא פושע, ומכל מקום יתפלל תפילת המוסף שכן בדיעבד זמנה כל היום. (רפ"ו א' סק"א)
ב. מי שלא התפלל תפילת המוסף כל היום, אין לו תשלומין בלילה, לפי שמוזכר בתפילה עצמה קרבן המוסף, וכשעבר זמנו בטל קרבנו, משא"כ שאר התפילות אף שנתקנו כנגד הקרבנות, כיון שלא נזכר בהם הקרבן בפירוש, יש להם תשלומין אף לאחר מכן. (רפ"ו א' סק"ג)
ג. מותר לטעום קודם תפילת המוסף, על ידי שיקדש על היין ויטעם לאחר מכן פירות או מיני מזונות, ואפילו פת בשיעור כביצה, אבל לא יסעד סעודה. אמנם מי שלבו חלש יכול לאכול פת יותר מכביצה עד שתתיישב דעתו. (רפ"ו ג' סק"ז ח' ט')
ד. מי שלבו חלש ואין לו יין לקדש עליו, רשאי לאכול פירות או מיני מזונות לפני תפילת המוסף אף בלא קידוש. אבל מי שאינו חלש אין לו להקל בזה. (רפ"ו סק"ט)
ה. מי שאיחר מלהתפלל תפילת המוסף עד שהגיע זמן תפילת המנחה, יקדים להתפלל תפילת מנחה לפי שהיא תדירה יותר, ואחר כך יתפלל תפילת מוסף. ומ"מ אין דבר זה מעכב בדיעבד, שאם הקדים והתפלל מוסף יצא ידי חובתו. יש מי שהורה שבציבור אין להקדים את תפילת המנחה, שלא יבואו לידי טעות להקדים את המנחה לפני חצות. (רפ"ו ד' סק"י יא יד)
ו. אמנם כשאינו צריך להתפלל עתה תפילת המנחה, יתפלל מוסף תחילה וישהה ורק לאחר מכן יתפלל מנחה, שבאופן זה אינו נחשב כמי ששתי התפילות עומדים בפניו. והרמ"א מוסיף על כך שאם הגיע כבר זמן תפילת מנחה קטנה יקדים תמיד את תפילת המנחה. (רפ"ו ד')
ז. אדם הנמצא סמוך לערב, ואין באפשרותו להתפלל את שני התפילות מוסף ומנחה, אלא את האחת מהם. יתפלל תפילת המוסף, לפי שאם לא יתפלל מוסף לא יהא לזה תשלומין, משא"כ לתפילת המנחה יש תשלומין בלילה. (רפ"ו סקי"ג עיי"ש)
- פרטים
- קטגוריה: דברי הלכה
- כניסות: 297
א. הנותן ספר תורה לשליח הציבור וכן המקבלו, צריך שיהיה ביד ימין, ואפילו מי שהוא איטר ישתמש לזה בימין, שטעמו של דבר לפי שהתורה הניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו. (רפ"ב סק"א שעה"צ ס"ב)
ב. מצות קריאת התורה בשבת היא מדרבנן, והיא תקנה קדומה שנתקנה על ידי משה רבינו לקרוא בתורה בשבת ובשני וחמישי שלא ישהו ג' ימים בלא תורה.
ג. בבתי כנסיות רבים מוכרים את העליות למרבה במחיר, ויש סמך מהזוהר להדר בקניית שישי, וכן עליית אחרון חביבה, אבל ח"ו להתקוטט בעבור עלייה מסויימת, שכל אותיות תורה קדושים וטהורים, כדכתיב אמרות ה' טהורות. רפ"ב סקי"ח
ד. במועדים מוציאים ספר תורה שני לקרוא בו פרשת מוסף היום, אולם בשבת אף שמקריבין בה קרבן מוסף אין מוציאין ספר תורה לקרוא פרשת מוסף, לפי שבפרשת מוסף של שבת יש רק שני פסקים, ואין מוציאין ספר תורה לקרוא בו פחות מג' פסוקים. רפ"ג א'
ה. בתוס' כתבו טעם נוסף שאין מוציאין ס"ת שני לקרוא בו את פרשת המוסף, לפי שקריאת ההפטרה היא מענינה של הקריאה בספר תורה שלפניה, ואם היו מוציאין בשבת ספר תורה שני לקרוא מוסף שבת, היו קוראין כל השבתות קריאת הפטרה שוה. רפ"ג סק"א
ו. תיקנו חכמים לקרוא הפטרה בנביא מענינה של פרשת השבוע, וטעם תקנה זו: לפי שפעם גזרו הגויים על ישראל שלא יקראו בתורה, ובמקום זאת קראו בנביא, ומאז אף על פי שבטלה הגזירה לא בטל המנהג. וקוראים תחילה בתורה ולאחר מכן בנביא. רפ"ד סק"ג
ז. הגר"א מוילנא הנהיג בקהילתו לקרוא את ההפטרה מתוך נביא הכתוב בקלף בקדושה כדין, וכך נתפשט בהרבה קהילות ואשרי חלקם. אולם גם אלו שאין להם נביאים מקלף, לא יקראו את ההפטרה מתוך החומש, אלא מתוך ספר נביא שלם. ובדיעבד אם אין להם נביא שלם, יקראו מהחומש ולא יבטלו את ההפטרה. רפ"ד סק"א
עמוד 5 מתוך 6