מה הדין אם הרוח הפילה את הסכך מעל גבי הסוכה בשבת, האם מותר להחזירו לשם, ואם רק חלק מהסכך התגלגל האם מותר לפרסו בשבת כדי להרחיב את המקום בו מותר לשבת בסוכה.

א'] בגמרא בעירובין בדף מג: מסופר על נחמיה תלמידו של רב נחמן שהיה שקוע בתלמודו ובלא שימתלב יצא מחוץ לתחום המותר ללכת בו בשבת, ההלכה באדם שיצא מחוץ לתחום היא שמותר להלך ד' אמות בלבד, והיה זה צער גדול בשבילו להישאר כל השבת במקום בו הוא נמצא בלא אפשרות ללכת למקומות בהם הוא צריך ורוצה להיות. הגמ' אומרת שכדי להתיר לו להיכנס לעירוב רב נחמן אמר שיעשה מחיצה של בני אדם, הגמ' שם מקשה מברייתאשאומרת שסוכה שאחד מדפנותיה נפל, אסור לבנות דופן אחר כתחליף לדופן לסוכה או להעמיד אדם בהמה או כלים בשביל ליצור מחיצה שתיצור היתר לאכול ולישון בסוכה ביו"ט וכל שכן שבשבת אסור, וכיצד ניתן להתיר לעשות מחיצה בשבת. מאידך הגמ' מוכיחה שמותר לעשות דופן בשבת, שכן כתוב שיכול לעשות את חברו כדופן או אפילו לפרוס סדין כדי שיאכל וישתה, ויהיה לו צל א"כ רואים שמותר לעשות מחיצה בשבת.

הגמרא אומרת מספר תירוצים ליישב את הסתירה בין הבריתות, נזכיר את התירוצים שהראשונים והפוסקים נוקטים להלכה למעשה לדין בניית מחיצות בשבת, רבה ברחנא בשם רבי יוחנן אומר לבאר את מחלוקת חכמים ורבי אליעזר במשנה בשבת בדף קכה: שנחלקו האם מותר להניח פקק החלון בשבת או שרק אם הוא קשור מותר להחזירו אך אם אינו קשור נקרא כבונה. רבה בר חנה בשם רבי יוחנן אומר שכל מחלוקתם היא רק להוסיף דבר ארעי, אך לבנות מחיצה מחדש לכו"ע אסור ולפי זה הוא אומר שהברייתא שאוסרת לבנות מחיצה בשבת זה רבי יהודה שאומר שמחיצה מדופן בהמה זאת מחיצה טובה , ואסור לבנות מחיצה כזאת בשבת כיון שמחדש מחיצה שיוצרת התר לטלטל בשבת שהיה אסור וכעת רק נהיה מותר. משא"כ הברייתא שמתירה לבנות בשבת היא כשיטת רבי יהודה שמחשיב את הבהמה למחיצה טובה, וממילא זה לא נקרא שבנה דופן שמתיר לטלטל בשבת, שכן היה יכול לטלטל גם ללא המחיצה בשבת. ולכן כתוב שיכול לבנותה בשבת. הגמ' דוחה את התירוץ הזה משתי סיבות ראשית הברייתא שמתירה היא מתירה יותר מדופן ע"י בהמה היא מתירה גם דופן אדם וכלים שזה נקרא מחיצה גם לפי רבי מאיר ועוד דוחה הגמ' שרבי מאיר שמתיר לבנות את המחיצה כמו מי הוא סובר אם כמו רבי אליעזר א"כ אסור אפילו להוסיף לבנות לכתחילה כל שכן שאסור וגם אם סובר כרבנן כל מה שהם התירו זה רק להוסיף לבניין קיים אך לבנות מחיצה בתחילה גם לפי חכמים אסור, לכן הגמ' דוחה את האפשרות הזאת לתרץ בין שתי הבריתות. מוכח מכאן שלבנות דופן במקום שלא התחלת בנין, אסור לכו"ע.

לכן הגמ' מעמידה את שתי הבריתות לפי חכמים שמותר להוסיף על אוהל קיים, והברייתא שמתירה לעשות את המחיצה זה כאשר הוא מוסיף על ג' מחיצות של סוכה מחיצה רביעית ומותר, והברייתא שאוסרת לעשות מחיצה בשבת זה כאשר בונה מחיצה שלישית, בדופן זו הסוכה מקבלת דין סוכה,  וזאת הברייתא שאוסרת, כיון שיצר כאן מחיצה שמתירה את הטלטול בשבת. רש"י פירש שכאשר יוצר מחיצה שמתירה את הטלטול בשבת זה נקרא כאילו בנה אותה מחדש בשבת. שכן יצר כאן מקום שראוי למה שלא היה ראוי כלל עד עכשיו, כלומר זה לא כמו להוסיף שממשיך את מה שהתחיל, ההיתר שיוצר זה דבר שלא היה מקודם בכלל. שיטת רש"י בשבת בדף קכה: היא שמותר לבנות תמיד מחיצות בשבת ומה שאסור זה רק מחיצות קבועות שנאסרו מטעם בונה, אך במחיצות ארעיות ולא יציבות שאין בהם איסור בונה, אין שום איסור לבנותם בשבת, וכל איסור אוהל הוא רק אם יוצר גג. וכן כתב רש"י גם בשבת בדף קלח 1

הרשב"א הביא את רבינו תם שאוסר לעשות מחיצה שלישית שיוצרת סוכה, משום שזה נקרא שבונה את הדופן לכתחילה, וכן בונה ד' דפנות כדי ליצור רשות שמותר לטלטל בה בשבת אסור כיון שיוצר ע"י זה דין שמותר לטלטל זה נקרא כאילו בנה את המחיצה בתחילה בשבת, וכן  אסר מפורשות לבנות מחיצה בשבת אם אינה תוספת למחיצה שכבר קימת. וכן הביא בסוף דבריו שלהוסיף דופן רביעי לסוכה מותר רק בגלל שאינו בונה את הדופן לכתחילה, והוא רק מוסיף על מה שכבר קיים, למרות שאינו בונה משהו שיוצר דין היתר לסוכה, שכן יש לסוכה כבר ג' דפנות, אם לא שהיה מוסיף גם מחיצה שאינה מתרת שום דבר, רק להוסיף מותר אך לבנות מתחילה אסורגם אם אינו מתיר.

וכן התוס' (שם שבת קכה) הביא גם הוא את שיטת ר"ת שאסור לבנות מחיצה כאשר יוצרת דין להתיר טילטול, גם הוא כתב שהסיבה היא בגלל שמי שבונה מחיצה שמתירה זה כאילו בונה אוהל בתחילה. אך אם אינה יוצרת התר לא כתב איסור לבנות דופן זו. אך מדבריו שדופן רביעית מותר בגלל שהוא רק מוסיף אולי ניתן לדייק שאם זו לא הייתה תוספת גם בנית הדופן הרביעיתהייתה אסורה, בגלל שבונה אותה בתחילה. וספר היראים אוסר לבנות מחיצה שיוצרת התרים, "מחיצה המתרת" אך לבנות כל מחיצה אחרת אפי' אם זאת מחיצה שמתחיל איתה את האוהל אין כל איסור. וכן פסק השו"ע בסימן שט"ו בסעיף א'שמותר לבנות כל מחיצה אם אינה מחיצה מתרת. 

ב'] וקשה שהרי הסברא לאסור לבנות מחיצה המתרת היא בגלל שחשוב כבונה בנין מחדש, וא"כ כ"ש אם בונה ממש מחיצה חדשה ולא מוסיף על בנין שכבר קיים. (אולי ניתן לומר שלפי התוס' יש  איסור עצמי בבניית מחיצה המתרת ללא קשר לבנית מחיצה לכתחילה) ועוד קשה שהרי הגמ' בעירובין אומרת שלבנות מחיצה בתחילה אסור לכו"ע.

הרא"ש בגמ' (שם) כתב שמחיצה שמתירה טילטול או יוצרת סוכה אסור לבנות בשבת אך מחיצה אחרת מותר מפני שזה תוספת בעלמא 2. 

ג'] המרדכי בשבת בפרק כירה (סימן שי"א) הביא דברי המהר"ם מרוטנבורג שהיה זקוק לעשות בחדרו תשמישים שאסור לעשות בפני ספרים, ובחדרו היו גם ספרים, בכל לילה היה פורס שם מחיצה המתרת והיה מתיר את עשיית צרכיו וכד' אך בשבת אסור לעשות זאת כיון שזו הרי מחיצה המתרת, לכן היה משאיר על המוט שעליו פורס את הסדין רוחב של טפח לפני שבת, ואז היה כבר מותר להמשיך את פריסת המחיצה בשבת(דין זה שכאשר כבר התחיל את המחיצה טפח שמותר להמשיכו הובא בשו"ע בסעיף ב'), והיה ממשיך בשבת את פריסת המחיצה, וכך היה מותר לו לעשות צרכיו בחדרו גם בשבת. 

וקשה שהרי כל ההיתר להמשיך לפרוס אוהל כאשר פורס טפח הוא רק בגלל שאינו נקרא שבונה את כל האוהל, בשבת אלא הוא רק ממשיך את בנית האוהל שכבר קיים, ונקרא מוסיף על אוהל שכבר קיים. ולזה עוזר מה שהתחיל לבנות 3 את המחיצה, אך במחיצה המתרת הרי כל האיסור הוא לא מצד מה שבונה אוהל, האיסור הוא רק מה שבונה דבר שמתיר לו לטלטל, אין איסור בעצם בנית המחיצה, האסור הוא רק להתיר את התשמישים, וזה הרי הוא לא מתיר כלל כאשר מתחיל לפרוס. ועוד קשה שהרי להוסיף מחיצה שלישית כתוב בגמ' בעירובין שאסור, למרות שכבר התחיל לבנות את הדפנות א"כ רואים שלמחיצה שמתירה לא עוזר מה שכבר התחיל לבנות 

ד'] ונראה שהשו"ע פסק שהאיסור לבנות מחיצה זה רק מחיצה המתרת, שהרי אין בעצם שום איסור לבנות רק מחיצה, שזה לא אוהל וגם ליצור דין של דבר שמתיר אין בזה איסור בניה, האיסור הוא רק בשילוב שני הדברים יחד, אז אפשר להבין שבניית מחיצה המתרת שבונה אסור כבניית אוהל גמור, שכן הוא אומנם בונה רק מחיצה, אך המחיצה הזאת חשובה מאוד, שהרי היא יוצרת התר לטלטל בה. וניתן להבין שזה מגביל לבניית אוהל בשביל להשתמש בו, גם במחיצה זאת אפשר להשתמש. 

ולכן המהר"ם מרוטנבורג התיר לפרוס מחיצה המתרת בשבת אם כבר פרס אותה טפח, שכן אין איסור ביצירת דין שמתיר לטלטל האיסור הוא בבניית קיר שמתיר לטלטל וכאשר כבר פרס טפח הוא לא בונה את כל הדופן שמתיר, התחיל כבר לבנות את המחיצה, זה כמו שבאוהל שהתחיל לבנות מותר להמשיכו ה"ה המחיצה שהתחיל יכול להמשיכה. ואין כל איסור במה שיוצר דין מתיר שלא התחיל כלל שכן אין איסור ליצור דין המתיר לטלטל. 

ולפי דברינו יבוארו דברי הגמ' בעירובין שאסרה לבנות דופן שלישית לסוכה למרות שכבר התחיל לבנות שתי דפנות, והמחיצה שלישית היא המשך, יתכן שליצור סוכה ע"י מחיצה למרות שהמחיצה היא המשך פיזי, אך בגלל שהיא מתירה את כל הסוכה יש לה דין של דופן חשובה הרבה יותר משאר הדפנות שלא מתירות את הסוכה, שכן כל הדפנות שאינם מתירות לעולם לא יהיה  איסור לבנות אותם משא"כ מחיצה המתרת שיש איסור לבנות גם אותה לבד, א"כ יתכן שבמחיצה המתרת אם לא שמתחיל אותה, אין זה נקרא שכבר התחיל לבנות מחיצה זו, ולכן רק אם מתחיל לבנות את המחיצה המתרת יכול להמשיך לבנותה בשבת. ולכן הרא"ש כתב שכל מחיצה שבונה ואפילו מחיצה חדשה זה חשוב כתוספת בעלמא, שאין שום חשיבות במחיצה זו. משא"כ במחיצה המתרת יש לה חשיבות עצמית והיא אפילו לא מצטרפת למחיצות אחרות שכבר בניות ולכן אינה מוגדרת לעולם כתוספת בעלמא.

וכן ניתן להוכיח מהשו"ע בסי' תר"מ שכתב שם שמותר לכסות את הסכך בסדין כאשר יורד גשם, וזה למרות שהוא סותר את הסוכה מלשמש כסוכה כשרה, וכן לאחר שנגמרו הגשמים מותר לחזור ולהוריד את הכיסוי מהגג. ואינו נקרא בונה מחיצה המתרת כיון שלא בנה שום דבר חדש בפועל, הוא רק יצר דין שמתיר כאשר הוריד את הכיסוי אך לא יצר שום דבר חדש. ולכן אין שום איסור בזה.

לפי דברינו אין כל איסור בבניית מחיצה שמתירה ע"י לבוד שכן למרות שגרם להתיר עדין לא בנה מחיצה בשבת. בעצם זה שבניית האוהל בשבת ע"י לבוד אין כל איסור כתב תוס' בעירובין בדף קבולפי דברינו אם לוקח מחיצה ממקום מסוים להניחה במקום אחר ששם זה יתיר דינים מסוימים אין בזה כל איסור כיון שלא בונה מחיצה המתרת, ולכן יהיה מותר להזיז מחיצה ממקום אחד לחדר אחר בו נזקק לעשות צרכיו ויש שם ספרים, וכן יותר לקחת מחיצה בשביל להתיר לעבור לפני המתפלל. שאינו בונה מחיצה שמתירה, הוא רק מזיזה ויוצר דין התר, ובזה אין כל איסור.

ה'] לגבי סתירת מחיצה המתרת יש לדון אם יש לו דין סותר, לפי דברינו שאין איסור בעצם התרת האיסור, מי שרק מזיזה אינו נקרא שסתר אותה, רק ביטל דין המתרת וזה לא נחשב לסותר, כמו שאין לומר שיש איסור להפסיק לעשות את הדבר שאסור לעשות בפני הספרים, כיון שע"י שלא עושה זאת יותר המחיצה היא לא מתרת, ונמצא שסתר מחיצה המתרת, שכן לא סתר שום דבר, הוא רק ביטל את המחיצה מהשם מתירת שהיה לה. אך אם הוציאה מחיצה משם לגמרי כגון שהשכיבה על הרצפה, הרי הוא ממש סותר מחיצה, שכן סתר מחיצה חשובה שנקראת כבנין. אך אם כבר אינו משמש להתיר יש לדון האם מותר לסותרו, מצד אחד סותר מחיצה שאינה מתרת ואין בזה שם אוהל כלל, אך מאידך המחיצה הזאת נבנתה כדי להתיר ואולי נשאר לה חשיבות של מחיצה המתרת.

ו'] הט"ז בסימן תקי"ד בס"ק ב' כתב שמהגמרא בביצה בדף כב ששאל אבא בר מרטא את אביי האם מותר לכבות את הנר ביו"ט לצורך תשמיש ואמר לו שאפשר בבית אחר, אמר לו שאין לו בית אחר התיר לו לעשות מחיצה, הט"ז הוכיח מזה שמותר לכבות מצד הדין נר ביו"ט לצורך תשמיש. שכן  הקשה כיצד מותר לעשות מחיצה והרי זאת מחיצה המתרת. אלא הוכיח מכאן שכל פעם שבונה מחיצה אם יש לו אפשרות אחרת לקיים הדבר כגון ביו"ט לכבות את הנר אינו נקרא מתיר שהרי גם ללא המחיצה יכול לעשות זאת. ולפי"ז בכל פעם כמעט מותר לעשות מחיצה המתרת בשבת, שתמיד יכול לכסות הספרים או לילך לבית אחר. וכן יותר לבנות דופן שלישי לסוכה שהרי יכול לילך לסוכת חברו, ודוחק. 

המגן אברהם כאן חולק וסובר שאין כל התר לבנות מחיצה שמתירה בגלל שהיה יכול להתיר את המחיצה בדרכים אחרות והותר לבנות מחיצה לפי המגן אברהם רק אם מותר לעשות את התשמיש ללא בניית המחיצה כגון שמכסה את כל הנר ע"י מחיצה אז מותר לפורסה, למרות שבנה מחיצה שמתירה מ"מ אין צריך להיתרו כיון שגם ללא זה היה מותר מצד שהנר מכוסה. 

המשנה ברורה כאן בס"ק י' כתב את סברת המגן אברהם וכתב שיש לסמוך עליה בשעת הצורך. מאידך בשער הציון ס"ק י"ג הביא את סברת הט"ז להתיר כל פעם שיש לו אפשרות להתיר באופן אחר. והביא לסמוך על זה בשעת הדחק. וכתב שהנשמת אדם הקל עוד וצ"ב מה היקל עוד. ובביאור הלכה כתב דאם יצרו תוקפו יכול להקל כהמגן אברהם, ולכאורה במשנה ברורה כתב שבשעת הצורך יכול להקל ועוד כתב שיכל לפי החיי אדם להקל גם אם יוצא אור מהמחיצה לכאורה כהט"ז ולא נקט כך לדינא וצ"ב שהרי בשער הציון כן פסק להקל כהט"ז בשעת הדחק, ואין לך שעת הדחק גדול מיצרו תוקפו.

 

ז'] לגבי בניית סוכה, כתוב בגמרא שיש להוספת הדופן השלישית דין של מחיצה המתרת 4, הפרי מגדים אומר שסוכה נחשבת כדירת קבע, כיון שהיא לשבעה ימים. ויש להסתפק מה הדין לפרקה לאחר סוכות, האם אין לה דין מחיצה מתרת ואין לה דין קבע כיון שעכשיו עומד לאחר הזמן של חיוב סוכה, או שאין התר לבנותה ולפרקה כיון שיש לה שם של אוהל קבע ומחיצה המתרת. וכן יש להסתפק בסוכה שנפל דופנה בשבת חול המועד שאין שבע ימים ואם נקראת קבע אין התר להמשיך לבנותה גם אם הדופן השלישית או הסכך כבר קשורים לסוכה אך אם זה נמדד לפי הזמן שנשאר נראה שמותר להניחה במקום ששם זה משמש כדופן, ולמרות שיוצר דין של התר מ"מ עדין לא בנה דופן חדשה.

אם נאמר שאין לסוכה דין של אוהל קבוע (אם בנאה לפחות מז' ימי החג או שבנאה בחול המועד  עצמו) יש להסתפק במקרה מאוד מצוי שיכול לקרות בשבת חוה"מ, הסכך התגלגל ונפל ממקמו ונשאר פרוס בשיעור של טפח, אם נאמר שאינו נקרא אוהל קבע, יש להסתפק האם גם אז הותר לפרוס את הגג של הסוכה (הסכך) שמצד אחד הוא בונה דבר שמתיר, הוא יוצר דין של סוכה, ומאידך הוא לא חידש את כל המחיצה חלק כבר בנוי. לכאורה מהמהר"םמרוטנבורג שהובא להלכה מוכח שאין בזה כל דין של בנית מחיצה מחדש שכן גם הוא התיר להמשיך ולפרוס מחיצה שכבר פרס חלק ממנה. 

אלא שבפרי מגדים במשבצות זהב ס"ק א' כתב שאסור להמשיך ולפרוס את הסכך אפילו שיש כבר טפח פרוס מהסכך ושונה הוא הדין שהמהר"ם פרס טפח ולאחר מכן המשיך את אותה המחיצה שהיה אפשר להשתמש בעצם הטפח לעשיית הצרכים המסוימים שהיה צריך, אלא שהוא הרחיב את המחיצה והתיר במקומות נוספים, משא"כ בסוכה שהמחיצה הנוספת מתירה הכל מתחילה ועד סוף וללא המחיצה אין שום התר זה אומר הפרי מגדים שאסור לעשות גם לפי התירו של המהר"םמרוטנבורק.

ח']יש להדגיש שכל האיסור הוא רק לבנות מחיצה שמתירה לטלטל שאז הוא בונה מחיצה המתרת, אך לכסות את הספרים בכיסוי אין כל איסור שכן לא בנה שום דופן, הוא רק יצר דין שמותר לטלטל כאן. 

 

 

 

1 הראשונים (הרשב"א והריטב"א) הקשו על רש"י מהמשנה כאן שנחלקו רבי אלעזר וחכמים האם מותר להוסיף חלון על אוהל קיים מזה מוכח שרק להוסיף על דופן קימת נחלקו רבי אליעזר וחכמים האם מותר אך לבנות דופן מחדש לכו"ע אסור, א"כ מוכח שלבנות דופן חדשה בשבת אסור לכו"ע. ולמרות שאינה מתירה שום דין.  ותירצו שהמחלוקת במשנה לפי רש"י היא בבנין קבוע אך בבנין ארעי אין שום בעיה אפילו לבנותו, וכל שכן שאין כל איסור להוסיף על מחיצת אוהל לכו"ע. וכך העמיד רש"י עצמו את מחלוקת ר"א ורבנן במחיצה קבועה. 

2 הריטב"א העמיד אפשרות נוספת בכדי להבין את מחלוקת ר"א ורבנן לפי רש"י אומר הריטב"א שנחלקו בגג שלפרוס את כולו רש"י מודה שאסור מטעם אוהל וכל הנידון הוא בגג שאסור לבנות האם מותר להוסיף. וצ"ב שרש"י עצמו בעירובין כתב שאין עושים אוהל ארעי בתחילה בשבת.למרות שזה רק דפנות, וכן מוכח מהגמ' שם שהגמ' אומרת שלבנות אוהל מחדש לכו"ע אסור, התוס' הקשה על רש"י מהגמ' בעירובין שרואים שאסור לבנות אפי' דופן אם זאת בניה חדשה ולא תוספת על משהו שכבר קיים, וכן לעשות דופן שלשית לסוכה הרימבואר שם שאסור. וכיצד הריטב"א אומר שרש"י סובר שאין כל איסור בהעמדת דפנות של אוהל.

3 וזה תמוה מאוד למה כל דופן שאינו מתיר זה נקרא תוספת בעלמא, אם אדם בונה מחיצה חדשה בשבת שלא היה עדין שום מחיצה וכי זה נקרא תוספת, זה הרי ממש בניה מחודשת

4 היו שתירצו שגם למחיצה שמתירה עוזר מה שהתחיל לבנות ומה שאסור לבנות דופן שלישי לסוכה זה מפני שמסתכלים על כל דופן בפני עצמה, ולדופן השלישית אין שום התחלה, שכן שתי הדפנות שכבר בנויות אינם מתקשרות בכלל אם המחיצה הנוספת. אך רואים מהרשב"א שאי אפשר לומר תירוץ כזה, שהרי הרשב"א כתב שר"ת סובר שאסור לבנות מחיצה בתחילה בשבת, ושאל שא"כ למה הגמ' בעירובין אומרת אסור לבנות דופן שלישי הרי זה נקרא להוסיף. ותירץ שזה מחיצה המתרת והיא אסורה גם אם מוסיף. רואים גם מקושית הרשב"א שהוא מתייחס לדופן הנוספת כהמשך לשאר הדפנות. ומתירוצו רואים שלמרות שזה המשך לדופן שכבר קימת למחיצה המתרת אין כל התר להמשיך אם התחיל לפרוס כיון שיוצר ע"י המחיצה דין חדש שלא היה קיים אילולא המחיצה המתרת.

5 יש לעיין מדוע מחיצה ג' מתרת והרי ללא סכך אינו יוצר סוכה, ואם הסכך כבר מונח על הגג לפני עשית המחיצות, הסוכה אינה כשרה כלל שכן הסוכה צריכה להיעשות תעשה ולא מן העשוי. וראיתי בספר "בנין שבת" להרב משה נדלר שליט"א  שכתב שכאשר כבר ב' מחיצות עשוית זה לא נקרא תעשה ולא מין העשוי.