- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:05
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 502
פרשת משפטים-"דרך ארץ קדמה לתורה"-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
פרשת משפטים מכילה דינים,הלכות וציוויים בעיקר בתחום שבין אדם לחבירו-ומנחה אותנו- כיצד יש לנהוג לאורך כל הדרך על פי התורה-למען עם ישראל שילך בדרך ישרה- אמת וצדק - ובכך ישמש אור לגויים לנצח.
הנה כמה דוגמאות:
"ודל לא תהדר בריבו"[שמות כ"כ,ג]
"ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים"[שם כ"ג,ח]
"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו ? עזוב תעזוב עמו"
[שמות כ"ג,ה]
השאלות הן:
א] אילו הנחיות ניתנות לדיינים בבתי המשפט?
ב] כיצד ינהג השופט עם הדל בבית המשפט?
ג] מדוע אסור לקחת שוחד?
ד] כיצד ינהג אדם במידה ונתקל בחמור השייך לאדם הרוחש כלפיו שנאה?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה "בעל הטורים"[רבנו יעקב בן אשר]:
ישנן הנחיות מרומזות באמצעות ראשי תיבות - במשפט:"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
"ואלה"-ראשי תיבות- וחייב אדם לחקור הדין.מכאן שהדיין חייב לנקוט בדרך של חקירת העדים במטרה להגיע אל האמת.
"המשפטים"- ראשי תיבות- הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט.
"אשר"- ראשי תיבות-אם שניהם רוצים-כלומר:אם שני בעלי הדינים מוכנים להגיע לפשרה.
"תשים"- ראשי תיבות- תשמע שניהם יחד מדברים-שהרי אסור לשופט להאזין לדברי בעל דין אחד בהעדר נוכחות חבירו.
"לפניהם"- ראשי תיבות- לא פני נדיב יהדר- הדיין חייב להיזהר לא לכבד במיוחד פני איש גדול,אלא עליו לנהוג באופן רגיל כלפי שני בעלי- הדין.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: השופט חייב לנקוט בזהירות רבה בראותו את הדל מופיע לפניו ולא ייפול ברחמים כלפיו- יזהר לא לחלוק לו כבוד במטרה לזכותו בדין ולהגיד:הוא עני ועל כן אכבד אותו ואזכה אותו בדין.
שאם אחייב אותו לשלם את החוב ויצטרך לפרוע, אך אין לו כסף לשלם-כבודו עלול להיפגע.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י:אסור לקחת שוחד בכל מצב- בין אם מטרת השופט –לשפוט אמת וכל שכן במצב שהוא רוצה להטות את הדין לטובת המשלם-שהרי לגבי מצב זה התורה הזהירה:"לא תטה משפט"
"השוחד ייעוור פיקחים"-שאפילו נחשב לחכם בתורה,אבל אם נוטל שוחד-התוצאה תהיה שתיטרף דעתו עליו וישתכח כל מה שלמד והדבר יחליש את מאור עיניו.-ויגיע גם למצב ש- "יסלף דברי צדיקים"-יסלף את האמת בדיני המשפט.
התשובה לשאלה ד]
לפי רש"י:אם אדם נתקל בחמור שונאו והוא רואה-כי הוא נופל תחת נטל של משא כבד,וכי יש בכך שאלה אם לעזור לו? ברור שכן:"עזוב תעזוב עמו" ,כאן המילה:"עזיבה" היא מלשון עזרה.
רש"י מבסס את הפירוש על הפסוק:"ויעזבו ירושלים עד החומה הרחבה "-הכוונה שמילאוה עפר לעזור ולסייע את חוזק החומה.[נחמיה ג,ח]
ועוד דוגמא:"עצור ועזוב"[דברים ל"ב,ל"ו]
לפי דברי רבינו בחיי:כאן התורה מדברת במצוות פריקה,כי יש שני מצבים:
מצוות פריקה ומצוות טעינה.
ובגמרא במסכת בבא מציעא דרשו חכמים: שפסוק זה מיותר,לפי שהלכה זו נאמרה כבר במקום אחר בתורה:"לא תראה את חמור אחיך,או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם-הקם תקים עימו"[דברים כ"ב,ד]ושם נאמר במצוות טעינה שאין בה עניין של צער בעלי חיים,לכן יש כאן קל וחומר,אם במצוות טעינה שאין בה עניין של צער בעלי אומרת התורה :"הקם תקים עימו",הרי מצוות פריקה שיש בה עניין של צער בעלי חיים,ברור שיש לעזור.
ובכל זאת הפסוק נכתב ללמדך שיש שני דינים שונים, מצוות פריקה היא- בחינם ומצוות טעינה -היא בשכר.
לסיכום:
לאור האמור לעיל,ניתן ללמוד כמה התורה מקפידה על נושא המשפט שיעשה בצדק וביושר.
למען חברה בריאה- ולמען שמירת הסדר הטוב בחיינו.
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר על הפסוק:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"- כי מטרת התורה ללמדנו שיש להקדים את המשפטים -שהם מצוות שבין אדם לחבירו- לפני מצוות בין אדם למקום,
מהטעם:"דרך ארץ קדמה לתורה"[ויקרא רבה ט,ג]
מי ייתן ויתקיים בנו הפסוק:"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"[תהלים פ"ה,י"ב]ובכך עם ישראל ישמש אור לכל אומות העולם.אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 759
פרשת משפטים- עבד עברי, מיהו? כיצד יצא לחופשי?
מאת: אהובה קליין.
פרשת משפטים פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". [שמות כ"א, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע הפרשה מתחילה במילים: "ואלה המשפטים" – ב: וו החיבור:?
ב] מיהו עבד עברי ומה הנוהל בזמן יציאתו לחופשי?
תשובות.
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים"
על פי רש"י: המילה –"ואלה" – בתוספת וו החיבור באה ללמדנו " מה עשרת הדברים שבפרשה הקודמת- מסיני הרי גם המצוות שניתנו כאן - הם מסיני, הרי דברי רש"י תמוהים , האם מישהו היה מעלה בדעתו שדינים אלו שנאמרו בפרשה - אינם מסיני?
על שאלה זו עונה: רבי יצחק מאיר מגור[בעל " חידושי הרי"ם"] רצה כאן רש"י – להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר כוחם הוא מטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.
עבד עברי.
נאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם". מדובר בעבד יהודי , לפי ההלכה התלמודית, עבד עברי- הוא גנב שאין בידו להחזיר את שווי הגנבה , לכן הוא נמכר על ידי בית דין כתשלום על גנבתו באמצעות עבודתו אצל אדונו.
אפשרות נוספת : יהודי שמוכר את עצמו מרצונו מחמת הדחק בו הוא מצוי, אין לו פרנסה, אחרי שש שנות עבדות יצא לחופשי ללא תשלום כסף פדיון.
"אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא"
בספר החינוך נאמר:" משורשי מצווה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר - עם קדוש מלא ומעוטר בכל מידות טובות ומעולות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המידות המשובחות בעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר הכתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן לקבלה.
ה"כלי יקר" מסביר: הטעם בהתחלת כל הדינים-דווקא בנושא: שילוח העבד אחרי שש שנות עבדות לפי שהדיברות מתחילים: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" לכן יש להדגיש: כשם שהיהודי היה עבד במצרים וה' נתן לו חירות ופדה אותו מבית עבדים ,כך מוטל על האדון לקרוא דרור וחופש לעבד הנמכר בגנבתו ,שהרי גם ישראל נמכרו בגניבת יוסף שמכרוהו השבטים והתגלגל הדבר באופן שירדו גם הם למצרים לבית עבדים ואף על פי חן יצאו לחופשי -כי כך גם הם ,לרבות עבדיהם ,ישלחו לחופשי.
רש"י מסביר: אם העבד הגיע לבדו אל אדונו ללא אישה, אלא עם בגדיו בלבד, אין אדונו מוסר לו אישה כנענית להוליד ממנה עבדים. [מסכת קידושין ב', א]
אבל, "אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ".
אומר רש"י: מדובר באישה ישראלית והקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] אומר : ההלכה מלמדת: כי אין להפריד את האישה מבעלה בתקופת העבדות כאשר העבד אינו יכול לפרנס את אשתו ובניו, האדון חייב לספק להם מזונות ולינה
ראיתי על כך הסבר מעניין –בצורת משל ונמשל [בספר: "מטה שמעון"]:
אם אדם בעולם הזה חי ללא קיום תורה ומצוות –בגפו, גם בסוף חייו יצא מן העולם ללא זכויות ! אך אם היה העבד נשוי לאישה- יצא לחופשי כעבור שש שנים בשנה השביעית לחופשי יחד עם אשתו.
התורה נקראת: אישה, לפי שנאמר: "תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה, כלומר התורה מלווה את האדם לאחר פטירתו כפי שנאמר: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם, לא כסף, ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו, כ"ב] המשמעות היא: על ידי קיום התורה הלכה ולמעשה- יזכה היהודי ללכת בדרך הישר ולא יטעה בדרכו [כך נאמר: בזוהר הקדוש ,פרשת וישב, קפ"ה]
כל מי שעוסק בתורה לשמה, כאשר נפטר – התורה מלווה אותו- הולכת לפניו ומכריזה עליו ומגינה עליו, כדי שלא יתקרבו אליו בעלי הדינים וכשגופו של האיש הצדיק בתוך קברו, גם שם התורה מגינה עליו וכאשר נשמתו עולה לשמים – למקומה, היא עולה בליווי התורה - ההולכת לפניה, וכמה שערים חזקים נהרסים מתוקף התורה - עד שזוכה הנשמה להיכנס למקומה וגם שם התורה שומרת עליו עד בוא הגאולה ותחיית המתים. מלמדת עליו סנגוריה לכן נאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ....." כדברי שלמה המלך.
משל- שלושה אוהבים יש לאדם במהלך חייו: בניו, נכדיו, ממונו ומעשיו הטובים והנה כאשר עומד סמוך לפטירתו- קורא לבניו ופונה אליהם בבקשה: בואו הצילוני מדין המוות הרע הזה והם עונים לאביהם: אינך יודע שאין שלטון ביום המוות?, נאמר:
"אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ": (תהלים פרק מט פסוק ח)
רד"ק מפרש:
"אח לא פדה יפדה איש - מה יועיל עושרם ביום המיתה? כי לא יוכל לפדות איש את אחיו מן המוות בכל עושרם , ולא יוכלו לתת כפרו לאלוקים , אשר מאתו החיים והמוות".
גם שלמה המלך אומר:
"לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת": (משלי פרק יא פסוק ד)
רד"ק מסביר:
"לא יועילם הון ביום עברה - כלומר: לא יועיל לרשע הונו ביום שיתעבר האל עליו ויפקד עונו , והצדקה שעשה הצדיק תצילנו ממיתה. ממות - שלא ימותו מיתה משונה".
כאשר אדם זה אינו מצליח בכל אלה שיצילוהו, אוסף אליו את מעשיו הטובים והם עונים לו: לך לשלום, אנחנו נלווה אותך ונקדים אותך כפי שאומר ישעיהו הנביא: "וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ: " [ישעיהו נ"ח, ח]
הרד"ק מסביר שביום המוות - רק המצוות שהיהודי קיים בחייו יצמיחו לו טובה וילוו אותו גם לעולם הבא.
כאשר תמו שנות העבדות יוצא העבד לחופשי בשנה השביעית,
אך , אין לשלוח את העבד העברי בחוסר כל, אלא להעניק לו מכל טוב- כמו שנאמר: "כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ. וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ. [דברים ט"ו, י"ב - י" ט"ו]
הרלב"ג מפרש:
"לא תשלחנו ריקם" (לעיל , יג) , ידענו שכיון שלא שלחו ריקם , יֵצֵא. ואולם הודיע בזה המקום - כי לפי עושר בעל הבית יהיה שעור זאת ההענקה".
במילים אחרות האדון משלח את עבדו בידיים מלאות- על פי גודל עושרו –יעניק לו את מתנתו.
ר' יוסף בכור שור טוען :לא תשלחנו ריקם - שהרי ב'מכרוהו בית דין' הכתוב מדבר (קידושין טו , א) , ואין לו כלום , ובמה יתפרנס? לכך צריך הענקה מן אילו שלשה מינין: צאן , גורן ויקב - לחם , בשר ויין".
לפי פירוש זה, האדון חייב גם לדאוג לעבד היוצא לחופשי- שיוכל להתפרנס בכבוד בהמשך.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עבד עברי, הוא אדם שגנב ומכר עצמו לעבדות- מהטעם שאין ביכולתו להשיב את הגניבה , או נקלע לעוני ואין ביכולתו להמשיך להתקיים ללא עזרה.
בתום שש שנים יצא לחופשי בתחילת השנה השביעית - באופן שהאדון יעניק לו מתנות באופן מכובד.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 593
עבד עברי יוצא לחופשי
שיר מאת: אהובה קליין ©
אדם נקלע לקשיים
מהלך בשדה דרדרים
נעקץ בנחיל דבורים
גופו נשמתו ייסורים.
תר אחר פתרונות
מאין לרעייתו מזונות?
מוכר עצמו לעבדות
שש שנות חיי גלות.
בתום תקופה מפרכת
חירות כה מתבקשת
יצא לחופשי עם זוגתו
שי לתפארת יעניק אדונו.
השמים מאירים אור
תחושה עילאית ודרור
שערי שמחה נפתחים
לדרך חדשה יוצאים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת משפטים [חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:48
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 597
פרשת משפטים - מי היו שבעים מזקני ישראל ?
מאמר מאת: אהובה קליין
בפרשה זו מצווה משה לעלות להר סיני- כדי לקבל את לוחות הברית- כפי שהכתוב מתאר: "וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה', אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, ושִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה', נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, [שמות כ"ד, א- ה]
בהמשך נאמר: "וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹקִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם. וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹקִים. וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר" [שם,כ"ד,י"א- ט"ז]
השאלות הן:
א] מי היו שבעים הזקנים ומדוע לא מוזכרים שמותיהם?
ב] מה מרמזים לֻחֹת הָאֶבֶן?
תשובות
שבעים הזקנים
ראיתי מדרש מעניין בספר: "פרפראות לתורה שמות" מאת: מנחם בקר: נאמר:" למה לא נתפרשו שמותם של הזקנים? אלא ללמד: שכל שלושה שעמדו שנתמנו - פלוני הדיין - כמשה ואהרון?, פלוני - כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד?- החשיב הקב"ה שלושה קלי עולם= [קטנים בחכמה ובמידות] כשלושה חמורי עולם [גדולים וחשובים] לומר לך: ירובעל [גדעון] בדורו- כמשה בדורו: דן [שמשון] בדורו כאהרון בדורו- יפתח בדורו- כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס [מנהיג] על הציבור, הרי הוא כאביר שבאבירים [כגדול שבגדולים]
רש"ר מסביר: בעת שניתנו עשרת הדברות , משה היה עם העם למטה, רק במסירת המצוות אחריהן משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים, בכל אופן, נאמר לפי [הרמב"ן] לאחר סיום החלק הראשון של מתן תורה בסיני בעוד שהעם הוזהר להתרחק מן ההר בפעם נוספת ורק משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים הזקנים הורשו לגשת אל ההר, גם פה היו דרגות שונות, משה לבדו עלה לראש ההר ואילו המלווים הקרובים לאחר שהביעו את הכנעתם לפני ה' כשהם משתחווים יחד עם משה- עומדים מרחוק בזמן שמשה עולה למעלה וקרב אל ה' כך היו שלוש קבוצותשל קהל עדת ישראל:
העם היה מורחק לגמרי מההר ואילו הקבוצה של אהרון הכוללים גם את בחירי העם - היו במרחק מסוים מראש ההר.
הרמב"ן סבור: כי הזקנים נכללים בתוך הקבוצה: "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" יחד עם נדב ואביהוא ומדוע נקראו בשם זה? תשובתו: לפי שנאצל עליהם רוח אלוקים, וכך גם אומר הנביא ישעיהו:
"וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ" [ישעיהו מ"א, ט] נאצל עליהם מרוח אלוקים., או הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות.
"כלי יקר" מסביר בדומה לדברי הרמב"ן:
"אבל אלו הזקנים נדב ואביהוא ושבעים זקנים היו מן האצילים אשר הואצל עליהם רוח הקודש שעל משה וניתן עליהם, לפיכך לא היו כמשה בנבואתו שלא אכל ושתה כשחזה פני אלוקים, אלא המה חזו את אלוקים ויאכלו וישתו, שהיו משתמשים בשני החלקים בחלקי השכל ובחלקי החומר- כי מצד השכל חזו את האלוקים ומצד החומר אכלו ושתו" במילים אחרות- הזקנים גם שרתה עליהם רוח הקודש- אלא שברמתם הרוחנית היו פחותים ממשה, כי בעוד שמשה היה שרוי בצום כאשר היה בקרבת אלוקים, הרי הזקנים - לא ראו באספקלריא המאירה בדומה למשה. משה היה ברמה כה גבוהה - שפניו האירו כחמה מכל צד הוא היה מאיר בשני חלקיו - בחלק הרוחני ובחלק הגשמי. אך פני יהושע היו כלבנה - שמצד אחד מאירה מצד שני הוא היה זך ונקי מבחינת הרוח ובכל זאת הוא לא זז מתוך המחנה כמו אחד מתוך העם - ומצד החומר - היה אוכל ושותה בדומה לאותם הזקנים – האצילים - שרוח ה' שרתה עליהם.
רבינו בחיי מסביר: יהושע היה משרתו של משה ונכלל בתוך שבעים הזקנים-אך הוא היה גדול מכולם מבחינה רוחנית.
מדרש תנחומא (בהעלותך, יד) מביא הסבר מעניין מי היו אותם שבעים זקנים?
"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" והיכן היו אותם הראשונים... עד שהיו ישראל במצרים היה להם שבעים זקנים שנאמר: "לך ואספת את זקני ישראל" (שמ' ג: טז), ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה עלו עמו (שמ' כד)... כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד בסוף מ' יום, כיון ששהה ולא ירד (שמ' לב)... נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים אמרו להם: משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום ולא ירד ושש שעות יותר אין אנו יודעין מה היה לו, אלא "קום עשה לנו אלהים" (שמ' לב: א). כיון ששמעו כך אמר להם: למה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן הנסים והנפלאות? ולא שמעו להם והרגום... כיון שראה אהרון מה שעשו לזקנים... נתיירא הרבה שנאמר: "וירא אהרן ויבן מזבח" (שמ' לב: ה)... אחר זמן כשסלח להם הקב"ה אמר למשה: אספה לי שבעים איש, תחת אותן שבעים שנהרגו על קדושת שמי.
לוחות האבן.
מדרש חז"ל אומר: לוחות האבן - הם משל למדבר שהוא משובש בגדודי שודדים, מה עשה המלך? מיד הושיב שם גדודי צבא כדי לשמור על המקום, הנמשל: הקב"ה קרא לתורה בשם: "אבן" – לפי שנאמר: "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן",
יצר הרע קרוי "אבן" לפי שנאמר: "ַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". [יחזקאל ל"ו, כ"ו]
לפי זה, התורה היא אבן ויצר הרע –אבן- האבן- התורה תשמור את האבן- יצר הרע- כלומר יש בכוח התורה להילחם נגד יצר הרע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, נראה ששבעים הזקנים- היו אנשים בדרגה רוחנית גבוהה, אלא שלא היו זהים בדרגתם הרוחנית למשה, הוא היה ממש זך - הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית ,לא אכל ולא שתה כששהה במחיצתו של בורא עולם בהר סיני ואילו שבעים הזקנים לא פסחו על אכילה ושתייה, למרות היותם קדושים.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:48
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 589
שבעים מזקני ישראל
שיר מאת: אהובה קליין ©
משה מצווה לעלות
להוריד מההר הלוחות
לחזות פני האלוקים
כמלאך בין הערפילים.
בטרם יעלה על הסלעים
פונה בדבריו לאצילים
שבעים זקנים במספר
להמתין לשובו במדבר.
על מקלותיהם נשענים
בצימאון לצוויו קשובים
בענווה וקדושה נכנעים
ימתינו לגדול הנביאים.
הערה: השיר בהשראת פרשת משפטים [חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:06
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 601
פרשת משפטים – שמיטה - לשם מה ?
מאת: אהובה קליין.
פרשת משפטים כוללת מערכת מסועפת של חוקים ומשפטים , בין אדם לחברו ובין אדם למקום, אחד הנושאים בפרשה: שנת השמיטה -והדאגה לעניים ,כפי שהכתוב מתאר: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ".[שמות כ"ג, י- י"א]
השאלות הן:
א] מה משמעות: "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" ?
ב] מאכל אביון ומאכל חיה - מה הקשר ?
ג] מהי מטרת שנת השמיטה ?
תשובות
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ",
על פי דברי רש"י - שני פירושים:
פירוש א': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- הכוונה לא לעבוד בשנת השמיטה בשדה.
פירוש ב': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- מעבודה גמורה, כגון חרישה, זריעה.
רש"י מסביר את המילה "וּנְטַשְׁתָּהּ" באמצעות שני פירושים:
א] להפסיק לאכול לאחר זמן הביעור.
ב] להפסיק לזבל ולהפסיק לעדור את האדמה.
רבינו בחיי משווה את השבת לשנת השמיטה – היינו - השנה השביעית: הוא מעלה שאלה: מן הראוי שהציווי על שנת השמיטה יאמר בלשון נסתר באופן הבא: "את הארץ.." ולא כפי שכתוב:" אֶת-אַרְצֶךָ"; אך התורה פונה כאן בלשון- נוכח, גם בעניין שמירת השבת התורה פונה בלשון: נוכח: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר".[שמות כ"ג, י"ב]
מכאן המסקנה: שהשבת והשמיטה שווים הם!
לעומת זאת, כאשר התורה מתארת את שנת היובל, אין היא משתמשת בלשון נוכח –אלא - פונה באופן כללי בלשון רבים:
"יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ".
הסיבה לשוויון בין שבת לשמיטה: לאחר שהשבת חולפת חוזר היהודי לעשות מלאכה במוצאי שבת, באותו אופן- בתום שנת השמיטה עתיד היהודי לשוב לעבור את שדהו.
לכן נאמר: "שדך וכרמך וזיתך כעין שלך".
לעומת זאת ביובל- שהוא כולו קודש וכל המלאכות נפסקות והכל שבת ומנוחה ואין המלאכה באה אחריו - הכול מתואר בלשון נסתר- על מנת להזכיר לנו: כי הכול בידי הקב"ה- לה' הארץ ומלואה- ולאדם אין בזה שייכות ולכן בשמיטה נאמר: "תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ"- אומנם אנחנו מצווים לא לעבוד בשנת השמיטה- אבל הארץ אינה נשמטת מהקב"ה - כי עתידים אנחנו בתום שנת השמיטה- לעבוד את האדמה- מה שאין כן ביובל:
אומר רבינו בחיי:" שהיא נשמטה ממנו וחוזר - לאשר לו אחוזת הארץ וכאן נתבאר זה"
ספורנו מפרש את המילה: ִּ "תִּשְׁמְטֶנָּה" הכוונה לשמיטת כספים, כמו שנאמר: "וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ": [דברים ט"ו, ב]
"וּנְטַשְׁתָּהּ"- שהיבול ישמש לאכילה עבור אביוני העם- כלומר- בשמיטת קרקע יאכלו גם העניים ואת הנותר תאכל חיית השדה ,שהרי העניים קודמים לחיות שנאמר: "מאכל אדם אסור להאכילו לכלבים"
מכאן שמדובר בשתי שמיטות: שמיטת כספים ושמיטת קרקע.
רש"ר מסביר: שש שנים האיכר יכול לנהוג עם אדמתו כבשלו, אך בשנה השביעית -האיכר יניח לאדמה להישמט מידו לא יחרוש ולא יזרע ,אלא ייטוש את כל מה שצמח בשדה ולא ינהג באדמתו- כאילו היא שלו- עתה העניים שהם תלויים ברצון הטוב של האיכר- בשנת השמיטה- מותר להם ליהנות מיבול הארץ מבלי לבקש רשות מבעל השדה- ואת הנותר בשדה לאחר האביונים, תאכל – חיית השדה ומוסיף רש"ר ואומר: מתוך ספר ויקרא[כ"ה] למדנו: שגם בעל השדה עצמו- ביחד עם העניים והחיות- רשאי לאכול מגידולי שדהו- שצמחו מעצמם בשנה השביעית, אך כל מין פירות שביעית -נאכל רק כל זמן שיש במינו לחיית השדה. כמו שנאמר:
"כלה לחיה אשר בשדה" מכאן, שברגע שאינו מצוי עוד לחיית השדה-יש איסור להחזיק פירות מאותו מין בתוך הבית.- זמן זה נקרא: "זמן הביעור".
מאכל אביון ומאכל בהמה.
"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
רש"י שואל : מדוע התורה מזכירה יחדיו את אביוני העם עם חיית השדה? ללמדנו, כמו שהחיה אוכלת בלא מעשר, אף האביונים אוכלים ללא מעשר- מכאן אמרו: שאין מעשר בשביעית.
ובמכילתא נאמר: "מה בהמה אוכלת בשביעית מהראוי לה- שלא מעושר- אף האדם אוכל מן הראוי לו בשביעית- שלא מעושר"
מטרת השמיטה.
רש"ר מסביר: מטרת מצוות השמיטה היא: כדי שאומה שלמה תכריז בפני העולם: שארצה שייכת לה' והוא האדון היחידי של אדמת הארץ ואת זאת מוכיחים: שבמשך שנת השמיטה אומה שלמה נמנעה מלממש את זכות בעלותה על הקרקע ומשיבה את אדמתה לבורא עולם - ועל ידי דרך זו העם זוכה להגיע להכרה :שהם גרים ותושבים בארצם שלהם, וגרים בה בחסדו של הקב"ה.
באופן זה נעלמת הגאווה אצל בני האדם הסבורים לאורך כל הדרך שהאדמה שייכת להם וכך נעשים אכזרים וקשיי לב בהתנהגותם- כלפי חסרי קרקע,
שנת השמיטה- פותחת בפניהם דרך לחסד ואהבת הזולת ובייחוד כלפי הזרים והאביונים וגם חיות השדה - שהם יצורים שנבראו בידי ה' - נחשבות לבעלות זכויות בארץ השייכת לה'- ועליה כולם צריכים לחיות יחד.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
שנת השמיטה היא השנה השביעית- בה אנו מצווים לא לעבוד את האדמה- ועל ידי כך מאפשרת לעם ישראל להבין: כי בעל הבית של הארץ- הוא הקב"ה בלבד – והוא הדואג לאביונים ולחיות השדה בהיותם יציר כפיו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 780
פרשת משפטים-הסוד להשגת בריאות ושלום בארץ המובטחת.
מאת: אהובה קליין
פרשה זו איננה עוסקת בקורות עם ישראל בדרכם דרך המדבר לארץ ישראל אלא היא עוסקת בחוקים ומשפטים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום:
מובטח לעם ישראל שאם הם ילכו בדרך התורה – צפוי להם שכר רב כפי שהכתוב מתאר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ. לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא. אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף. וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי--מִלְּפָנֶיךָ. לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר: כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ.."[שמות כ"ג, כ"ה- ל"ב]
השאלות הן:
א] מהי המשמעות של : "וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"?
ב] כיצד ה' יתנהג עם אויבי ישראל?
תשובות.
"וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"
רבינו בחיי מסביר: לעומת הגויים העובדים עבודה זרה ומצפים שבדרך זו- יזכו להישגים רבים ,ייטב מזלם והצלחתם תגבר, הרי מנגד, עם ישראל אם יציית לצוויי התורה הקדושה ויעבוד את האלוקים ,הקב"ה כפי שהוא מבטיח - יעניק לבניו ברכה בלחם , במים ויסיר את כל המחלות מעליהם. יש תחלואים בתוך הגוף הנגרמים ממאכלים ומשקאות ויש גם מחלות מחוץ לגוף - וירוסים שונים הנובעים כתוצאה משינויי מזג האוויר כפי השתנות מערכת הכוכבים, מובטח מאת ה', כי על ידי עבודת ה' הוא יברך את מזון האדם בכך שיהיה בכוחו להסיר את כל סוגי המחלות וכך הצדיק לא יזדקק לגשת לרופא. והראיה מהכתוב : "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים" [דברי הימים ב, ט"ו]
רעיון דומה אומר גם הרב שמשון רפאל הירש : עם ישראל חייב הודאה והכנעה לה' - על ידי קיום התורה ומצוותיה והכוונה שכל אחד ואחד מחויב לעבוד את האלוקים כפי שכתוב: בלשון רבים: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"- ולא נאמר בלשון יחיד: "ועבדת" .
עבודת ה' – רק היא תגרום לכך שברכת ה' תרד לארץ - אותה ברכה שאומות העולם מצפים מעבודתם לכוחות הטבע המדומים.
ה"כלי יקר" מסביר את הפסוק באופן מעניין: כתוב: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"- הפסוק פותח בלשון רבים "וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ:"
הטעם לכך הוא: היות וכל ישראל ערבים זה לזה ולא יברך אלוקים לחם של כל יחיד ויחיד ,אלא עד שעובדי ה' יהיו רבים וכולם יעבדו את ה' כאחד, רק אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד.
ויש אומרים: שבעוד שהתפילה לה' – תאמר יחדיו עם כל הקהל, בתפילתם ה' לא ימאס , אך בענייני אכילה עדיף שכל אחד יאכל את מזונו לבדו.
על פי רוב כל המחלות והנגיפים על ידי המאכלים מבחוץ, או על ידי התגברות היסודות זה על זה מבפנים, מטעם זה נאמר: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ" ובהמשך ישנה את ההבטחה: ו"ַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ".
דעת מקרא מפרש: הברכה תהיה בכמות : הרבה אוכל ושתיה וברכת הלחם. הכוונה: שהאדמה תיתן את יבולה והגשם ירד במידה מספקת - כפי שכתוב בקריאת שמע.
הנחלים יהיו משופעים ונקיים ללא רעלים העשויים לגרום למחלות, הקב"ה ירפא את אלה שחלו ויסיר כל מחלה מעמו וגם ימנע מבעד המחלה לבוא אל בניו. תוצאות אלה מבטיח ה' -כדי לסתור את דעת עובדי האלילים הסבורים: כי את כל הטוב ניתן להשיג באמצעות עבודתם האלילית.
אור החיים מסביר:
בנוגע לברכה במים - "שיצמחו צמח האדם בתכלית הבריאות", שכידוע אדם שהולך לגור במקום מסוים הוא יתור תחילה אחר מקור מים חיים. והיות שהמים יהיו מבורכים, התורה כותבת בסמוך לכך את יתר הברכות הנובעות מכך שהמים יהיו מבורכים- כי הברכה המובטחת לעם ישראל אם יעבדו את ה'- תכלול שלושה דברים:
א] האדם יהיה בריא ויתעדן בטוב ה' וזו המשמעות למילים:" וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"
ב] ה' ירבה להם בנים-וזו המשמעות למילים:" לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה"
ג] שהאדם ישלים אורך ימים ושנות חיים , והדבר מתבטא במילים:" אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא".
יחס ה' לאויבי ישראל.
רבינו בחיי מסביר:" אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ"- הכוונה: הקב"ה יפעיל את מידת הדין כלפי אויבי ישראל, כפי שנאמר: "תיפול עליהם אימתה ופחד" [שירת הים][שמות ט"ו] ולגבי הצרעה שמבטיח ה' ככתוב:" וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי.." הכוונה למין עוף כגון: יתושים וצרעות וזבובים והם כוללים כל מיני סוגים ונכללים בצרעה -בדומה למה שקרה למצרים בעשרת המכות- במכת הארבה, היו נכללים סוגים שונים של ארבה.
ועל פי רז"ל: זה היה סוג של עוף המטיל ארס באויבים וגורם להם להיות עיוורים ובעקבות זאת למוות מידי, צרעה זו עלתה עם יהושע וחצתה את הירדן כפי שמתואר בספר יהושע. ושואל רבינו בחיי, מדוע התורה מציינת רק את שלושת האויבים בלבד: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי—מִלְּפָנֶיךָ"? הטעם לכך: לפי ששלושת אויבים אלה היו החזקים והיו ,יושבים בתוך מצודות חזקות ביותר בתוך שבעת העמים העוינים את עם ישראל.
וכאן התורה באה ללמדנו על פלא גדול ונס נסתר שהתרחש במלחמה נגד אויבים אלה: שדווקא על ידי ברייה חלושה כמו הצרעה ה' הכרית את האויבים החזקים ביותר.
אך הדבר לא יעשה בבת אחת, אלא הצרעה תגרש אותם מכוח אימת הדין, מעט, מעט והם ילכו ויצטמצמו , בעוד עם ישראל ילך ויתרבה ויזכה לנחול את הארץ המובטחת.
הרב שמשון הירש אומר: אם עם ישראל לא היה עם קשה עורף, אלא מקיים כולו כאיש אחד את מצוות ה' ,לא היו נזקקים לניסיונות קשים ולא היו צריכים לכבוש את הארץ בכוח הזרוע ואז יושבי הארץ הזאת היו נעלמים מהארץ ועם ישראל , בהיותו מציית לתורה, נוטע בארצו את שורשיו מיד.
רש"י מסביר את המילים: "וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל- הָעָם"- שה' יביא על אויבי ישראל- מהומה כמו שכתוב: "ויהם את מחנה מצרים" [שמות, י"ד, י"ד]
הספורנו שם את הדגש על הבטחת ה': "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ"- כי עניין זה תלוי בעם ישראל ואל יתעצלו בדבר-כפי שאמר יהושע לעם: "עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלוקי אבותיכם" [יהושע י"ח, ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בהיותו הולך בדרך ה' ומקיים את מצוות התורה- הלכה למעשה- יזכה למים ולחם מברכת שמים ולא יזדקק לרופאים ,כי אלוקים יסיר מעליו נגעים ומחלות וידאג לבריאות ,לפריון ולהתנחלות בארצנו הקדושה ואילו את האויבים יגרש מפנינו לאט, לאט.
יהי רצון שנקיים כולנו את התורה הקדושה ומצוותיה ככתבם וכלשונם ונזכה לברכת שמים והתנחלות בארץ הקדושה בשקט ובשלווה. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 821
פרשת משפטים- מהו המסר לדיינים בפרשה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בפסוק: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם...." ומכילה מערכת רחבה של חוקים ומשפטים בעיקר בין אדם לחברו.
על הפסוק : "ואלה המשפטים" היה אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה: התורה רוצה ללמדנו על ידי פסוק זה: "דרך ארץ קדמה לתורה" [ויקרא רבה ט', ג] אחד הנושאים המוזכרים בפרשה – הוא: שמירה על חפצים של הזולת, כפי שהכתוב מתאר: "כִּי- ייִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ - כֵלִים, לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב, מִבֵּית הָאִישׁ--אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם אִם-לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל- הָאֱלֹוקים: אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" [שמות כ"ב, ו-ח]
השאלות
א] מהו המסר לדיינים בפרשה ?
ב] מיהו שומר חינם ובמה ייחודו?
התשובות
המסר לדיינים
"בעל הטורים" מפרש את המילה: "המשפטים" בדרך של ראשי תיבות: - הדיין מצווה לעשותפשרה, טרם יעשה משפט, כפי שנאמר במסכת סנהדרין [ו, ע"ב] מצווה לפשר בין הצדדים היריבים במשפט, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"[זכריה ח, ט"ז] והלוא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שאין שלום יש משפט ? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הווי אומר: זה ביצוע [היינו עשיית פשרה בדין]
רש"' אומר: "ואלה המשפטים" הכוונה :לפניהם ולא לפני עובדי עבודה זרה. וגם אם ידעת בדין אחד שדנים אותו כדיני ישראל- אין להביא אותו בערכאות שלהם.
ומדוע נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח? [ הכוונה לפסוקים בסוף פרשת יתרו: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו..."[שם, כ, כ"א], התשובה לכך - שתשים את הסנהדרין אצל המזבח כמו שנאמר: "לשכת הגזית-שם הייתה סנהדרין גדולה יושבת"[משנה מדות פ"ה, מ"ד] לפי שהמזבח היה מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וגם הסנהדרין תפקידם היה לעשות משפט, המטיל שלום בין איש לחברו. [ג" א]
ועוד אומר רש"י: המילה: "אלה" המשמעות - לפסול את הראשונים והמילה: "ואלה"- מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף כאן המשפטים מסיני. כלומר: "אלה"- פוסל את הראשונים, כגון:" אלה תולדות יעקב"- פסל לאלופי עשיו, לעומתם: "ואלה"- מוסיף על הראשונים- כגון: "ואלה שמות בני ישראל" [שמות א, א]מוסיף על הראשונים: "ומי היו אלה שכתב למעלה, בני ראובן ובני שמעון". לפי זה המילה: "ואלה"- בא להוסיף על עשרת הדברות שבפרשת יתרו מה הראשונים מסיני אף הדינים כאן מסיני.
רבי יעקב בן אשר-"בעל הטורים" מגלה בכל מילה שלפנינו מסר לדיינים:
"ואלה"- ראשי תיבות- וחייב אדם לחקור הדין - כלומר שהדיין מצווה להרבות בחקירה של העדים על מנת להגיע לאמת.
"המשפטים"—הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט- כפי שנאמר לעיל:
"אשר"- ראשי תיבות: אם שניהם רוצים - כלומר אם שני בעלי הדין מוכנים ללכת לקראת פשרה.
"תשים"- ראשי תיבות- תשמע שניהם יחד מדברים.[היות וחל איסור על הדיין לשמוע בעל דין אחד שלא בפני חברו.
"לפניהם"-ראשי תיבות-לא לפני נדיב יהדר- כלומר, חל איסור על הדיין לכבד במיוחד פני איש גדול ומכובד שבא לפניו.
חז"ל מוסיפים: כי לא במקרה- הפרשה פתחה דווקא בדיני עבד עברי- הדבר בא ללמד את הדיינים להיזהר כדי שלא יזלזלו במשפטו של העבד העברי ולא יעכבו את דינו - על מנת לטפל בדיני תורה ודינים אחרים, מתוך חשיבה שהאנשים המכובדים חשובים יותר מעבד- שפל רוח ונדכה.
שומר חינם וייחודו.
רבינו בחיי מסביר: כי חז"ל דרשו: ישנם ארבעה סוגים של שומרים:
א] שומר חינם.
ב] שומר שכר.
ג] שואל.
ד] שוכר.
בפסוק הנ"ל -התורה מתכוונת לשומר חינם, בדרך כלל כל אדם מוכן לשמור חינם פיקדון של כסף, או כלים, משום שאין בזה טרחה. לעומת זאת כאשר התורה מדברת על שומר בהמות- הדבר לא בחינם, אלא בשכר, לפי שאין זה מקובל שאדם ישמור על בהמות חינם . בגלל הטרחה הכלולה בטיפול בהם ,המשמעות של שומר חינם כדברי רבינו בחיי: "שומר חינם פטור על הכול - גנבה , אבדה ואין צריך לומר באונסין [כגון שהכלי נשבר] משום שהוא עושה חסד עם בעל הממון ,או הכלים כשמסכים לשמור חינם לעומתו : השואל- חייב על גנבה ואבדה ואפילו באונסין .
רש"י מסביר על פי מכילתא: במקרה ואצל השומר חינם נגנב חפץ, או כלי ששמר עליו, הדיינים מקבלים את טענת השומר, שהפיקדון נגנב ממנו, בתנאי שהוא נשבע שלא הוא גנב את הכלי.
אך אם ימצא שהוא משקר בשבועתו והעדים מעידים עליו שהוא בעצמו גנב, הדיינים מרשיעים אותו והוא נאלץ לשלם על הגנבה בכפל. כפי שהתורה אומרת בהמשך ועל פי הסבר חז"ל :הטעם הוא: כי בנוסף לגניבה הוא נשבע לשקר.
רבינו בחיי מוסיף ואומר: אסור לשומר חינם להשתמש בכלים שנתנו לו לשמור כי השימוש בכלים נקרא :"מלאכה" ולפי דברי חז"ל במסכת בבא מציעא בסוף פרק המפקיד –נאמר: שאם השומר השתמש בכלים- חייב לשלם.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן ללמוד- כי התורה שהיא מלשון הוראה- מלמדת את הדיינים יסודות חשובים כיצד להגיע לעולם טוב יותר- עולם שמתנהל על פי צדק ומשפט למען חברה בריאה בגופה ונפשה.
ויהי רצון שעם ישראל- בכלל ובפרט ישמש אור לגויים בהליכה בדרך המשפט והצדק וילך בדרכו של אלוקים – המסמל את הדרך הישרה, כפי שנאמר: "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" [ תהלים קי"ט, קמ"ב]
"צדק ומשפט מכון כסאך ואמת יקדמו פניך" [ תהלים פ"ט, ט"ו] ,
