פרשת כי תשא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תישא

פורסם בחמישי, 29 פברואר 2024 14:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 74

פרשת כי תשא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה

מאת: אהובה קליין

פרשה זו מתארת  כיצד  הגיעו עם ישראל לעשיית עגל הזהב ועוד בזמן שעלה משה להר סיני לקבל את התורה: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים .......וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ל"ב, א'-ד']

תגובת  ה' הייתה: וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; ........וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר- אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" [להלן:  ל"ב, ז'- י"א]

תגובת משה: וַיְחַל מֹשֶׁה.....לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ........זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

[להלן, ל"ב, י"א- ט"ו]

תשובת ה': "וַיִּנָּחֶם, ה', עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".

השאלות הן:

א] מי היו האנשים שיזמו את: חטא  העגל?

ב] מה הקשר להפטרה- [ספר מלכים א, י"ח]?

תשובות.

האנשים שיזמו את חטא העגל:

מתברר  כי אותם האנשים שיזמו חטא נורא זה - לא היו זרע קודש של עם ישראל - בני אברהם, יצחק ויעקב, ממש לא!

וכך נאמר במדרש [שמות רבה מ"ב, ו']

"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָעָם אֵין כְּתִיב[לא כתוב] כָּאן אֶלָא עַמְּךָ, אָמַר משֶׁה רִיבּוֹן הָעוֹלָם מִנַּיִן הֵם עַמִּי?

"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַמְּךָ הֵם, שֶׁעַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹא לְעָרֵב בָּהֶם עֵרֶב רָב, אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עָנָו וְכָשֵׁר אָמַרְתָּ לִי לְעוֹלָם מְקַבְּלִים הַשָּׁבִים, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עֲתִידִין [עתידים] לַעֲשׂוֹת, אָמַרְתִּי לְךָ, לָאו, וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ, וְהֵם הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ וְגָרְמוּ לְעַמִּי לַחֲטֹא".

נתאר לעצמנו: כי משה עולה להר סיני למשך ארבעים יום ובתום תקופה זו הוא עתיד לשוב והנה מגיע יום הארבעים ומשה מתאחר להגיע.

למעשה העם טעה - באופן ספירת הימים, שהרי הם התחילו לספור מהיום הראשון בכלל החשבון - בעוד שנהוג בתורת ישראל לספור מהלילה והיום  נמשך בעקבותיו - אך למרות זאת על פי דעתם - הם היו בטוחים שמשה  מאחר. במצב זה, מן הראוי שמשפחתו הקרובה של משה ידאגו לו ! ואילו כאן למרבה הפלא, הערב רב דאגו למשה,  הם רצים אל אהרון ושואלים על משה? אהרון מרגיע אותם שהכול תקין ומשם הם הולכים לשבט לוי – אך שבט לוי אינו מודאג ומבטיחים שמשה  צפוי להגיע.

אולם היות והערב רב עוררו את  עם ישראל – הדבר השפיע גם עליהם וניגשו אל אהרון הכהן והודיעו לו כי הם חוששים שמא  משה  נפטר.

היקשה עליהם אהרון: מי אמר לכם שמשה מת ? ענו לו ישראל: כי הערב רב אמרו להם: היות ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין לא חזר - כנראה שקרה לו משהו.

בנוסף השטן גם הצטרף  לדאגה – כפי שמסופר בגמרא [מסכת שבת פ"ט, ע"א]הראה להם  צורת מיטה ואמר לאהרון  כי זה משה האיש , עם ישראל השתכנע והסכים לחפש מנהיג אחר ומשחשבו שיבחרו באהרון, הערב רב הסיט אותם ושכנע  אותם להעמיד את עגל הזהב!

לבסוף נכנסו אל הזקנים ואחר כך אצל חור- ומאחר שכל אלה התנגדו - הם הרגו אותם – כך שבסוף איימו גם על אהרון שיפגעו בו - באופן זה - אהרון השתכנע, אך עדיין לא מתוך כוונת עבודה זרה ,חלילה - אלא בניית העגל באופן איטי- היא  לשמו של ה'- כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר".[להלן  שמות, ל"ב, ה'] לבסוף אהרון רצה למשוך זמן והורה להם להביא את תכשיטי הזהב של נשותיהם, אך משסירבו  הנשים , התנדבו הגברים לתרום- עדיין רצה  לעכב את הדבר הנורא, אלא שבאו חרטומי מצרים שיצאו ממצרים ומיכה שהיה מכשף –בתוכם, והנה באמצעות הכישוף גרמו שיקום עגל הזהב –שהיה  נראה ממש אמיתי - והם סגדו לו!

התוצאה הסופית הייתה: משה ציווה את בני לוי להרוג בחרב את כל החוטאים בסך שלושת אלפים איש.

הקשר להפטרה [מלכים- א, י"ח]

קודם להפטרה זו ,הכתוב מתאר מי היה מלך אחאב: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו.  וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת -אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.  וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" [ מלכים- א', ט"ז, ל'- ל"ג]

לפיכך אליהו הנביא גזר עליו  ועל יושבי שומרון - שנות  בצורת - כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" [שם י"ז, א']

הנבואה אכן התקיימה!

כאן בהפטרה הגיע הזמן  לעצור את הרעב ועל כן שלח ה' את אליהו אל אחאב:

"וַיְהִי, יָמִים רַבִּים, וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר:  לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל-אַחְאָב; וְהָרָעָב   חָזָק, בְּשֹׁמְרוֹן".[מלכים-א, י"ח]

אליהו הנביא – בתום שלוש שנים של בצורת ורעב בא להודיע לאחאב שעבד עבודה זרה - כי עתה העונש הוסר.

על פי ביאור המלבי"ם לאחר שייבשו כל הנחלים ומקווה המים, היה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה והוצרך אליהו הנביא - להחזיר את העם בתשובה. לאחר שעברו שלוש שנים של בצורת – כדי שיהיו ראויים לטובה זו- עתה הם היו כבר בשלים לאחר תקופת הבצורת- לפי שהרעב היה חזק בשומרון. והאנשים הגיעו למצב של יראת מוות.

גם אחאב הרגיש רגשי אשמה - כי בגללו באה צרה זו.

הקשר בין הפרשה - להפטרה: הסטייה מהאמונה בה'  והפנייה לעבודה זרה – בפרשה - זה היה משהו לא קבוע-באמצעות הערב רב, ואלו בהפטרה - זה היה הליך ארוך באשמת אחאב מלך ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאחר שמשה ראה את הריקודים והמחולות סביב העגל- בכעסו שבר את הלוחות ובכך סימל להם שישברו ליבותיהם של כל עם ישראל וזו הדרך לתיקון. גם בהפטרה - העם  ובראשו אחאב מגיעים   לשבירה, בתום שנות הרעב וזהו הפתח לחזרה   בתשובה.

לפיכך יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" [תהלים נ"א, י"ט]

אליהו הנביא ואחאב המלך

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תישא

פורסם בחמישי, 29 פברואר 2024 14:14

נכתב על ידי Super User

כניסות: 68

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְאַחְאָב הַמֶּלֶךְ.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שָׁאַב כּוֹחַ

פָּעַל רַבּוֹת לְלֹא מָנוֹחַ

הִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלוֹקִים

בְּצִלּוֹ שָׁהָה - לֵילוֹת כְּיָמִים.

בְּתֹם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים

תְּקוּפָה נְטוּלַת גְּשָׁמִים

חָשׁוּ הַכֹּול רָעָב בְּשׁוֹמְרוֹן

אֲדָמָה יְבֵשָׁה מֻכַּת אָסוֹן.

צָרָה רַבַּת מְמַדִּים

בְּשֶׁל  מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים

עֲבוֹדָה זָרָה סְגִידַת אֱלִילִים

בְּרֹאשׁ אַחְאָב מַחֲטִיא הָרַבִּים.

הִגִּיעָה הָעֵת הִנֵּה הַשָּׁעָה

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לַה' שָׁמַע

עַתָּה לִבּוֹ נָשָׂא רַגְלָיו

הַיְשֵׁר אֶל  מֶלֶךְ אַחְאָב.

מֵגִיחַ מִפֶּתַח הָאַרְמוֹן

הַמֶּלֶךְ שָׁרוּי דִּכָּאוֹן

בְּפִי הַנָּבִיא בְּשׂוֹרָה

יְצִיאָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תִּשָּׂא [הַפְטָרָה בִּמְלָכִים-א, פֶּרֶק י"ח]       

משה וקטורת הסמים

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תישא

פורסם בחמישי, 09 מרס 2023 14:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 315

מֹשֶׁה וּקְטֹורֶת הַסַּמִּים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

מֹשֶׁה גְּדוֹל הַמַּנְהִיגִים

בַּמִּדְבָּר מֵחִישׁ צְעָדִים

בְּכָל עֵת שׁוֹמֵר אֱמוּנִים

שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי אֱלֹוקִים .

מֵעָלָיו עֲנָנִים סוֹכְכִים

לְפֶתַע נוֹצָרִים בְּקִיעִים

מִתּוֹכָם  אוֹרוֹת מְאִירִים

צְלִילֵי קְדֻשָּׁה  מְהַדְהֲדִים.

חַדְרֵי לִבּוֹ נִפְתָּחִים

בְּצִוּוּיַי שָׁמַיִם מִתְמַלְּאִים

חִישׁ עָלָיו לִרְקֹוחַ  סַמִּים

לְמַעַן קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.

בְּחִיל וּרְעָדָה מַאֲזִין

לְקוֹל קָדוֹשׁ וְנָעִים

שֶׁמָּא לֹא יִטְעֶה חָלִילָה

לֹא בְּיוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

אוֹחֵז סַל נְצָרִים בְּיָדוֹ

אַחַד עָשָׂר סַמְמָנִים יְמַלְּאוֹ

קְטֹורֶת תְּשַׁמֵּשׁ לַכֹּוהֲנִים

אַחְדוּת  הָעָם לְנֵצַח נְצָחִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת : כִּי תִּישָּׂא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]  

פרשת כי תשא - הקשר בין מעשה הקטורת לאחדות העם

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תישא

פורסם בחמישי, 09 מרס 2023 14:07

נכתב על ידי Super User

כניסות: 304

פרשת כי תשא - הקשר בין  מעשה הקטורת לאחדות העם.

מאת: אהובה קליין.

בפרשת כי תישא - אחד הנושאים : הכנת הקטורת בידי משה כפי שהכתוב מתאר:  "וַיֹּאמֶר יה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.  וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה.  אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ--וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו" [שמות  ל', ל"ד- ל"ח]

השאלות הן:

א] אילו חומרים הוצרך משה – להכנת  הקטורת?

ב] מה הייתה מטרת  הקטורת - למה נועדה?

ג] ממה  הוזהרו  עם ישראל?

תשובות

החומרים להכנת הקטורת.

על פי רש"י:  נָטָף - הוא צרי - כלומר שרף הנוטף מהעצים.

ר' שמעון אומר: הצרי הוא נוזל שרף הנוטף מ"עצי הקטף" [כריתות ו']

לדעת הרמב"ם: "נטף" הוא: "אילן  אפרסמון הנקרא בלסם" [שביעית פ"ז, מ"ז]

ּ"שְׁחֵלֶת"- ציפורן.

"ְחֶלְבְּנָה": על פי רש"י: הוא בעל ריח רע ונקרא: גלבנא , הוא נמנה עם  סממני הקטורת, ללמדנו: שלא יהיה לנו קל בעינינו לצרף  עמנו בקבוצת תעניותינו ותפילותינו – גם את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו.

"ר' חנא בר ביזנא, א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה  מפושעי ישראל, אינה תענית, שהרי חלבנה - ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת" [כריתות ו']

רבינו בחיי סבור: "כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים" - כלומר: שם שמים מתעלה ומתקדש כאשר גם הרשעים החוזרים בתשובה - נכללים בתוך הצדיקים.

"ּלְבֹנָה זַכָּה"

רש"ר מסביר: "סַמִּים" הוא נאמר באופן כללי לפי שמייצג את כל הבשמים.

ישנו צד שווה בתכונות של הסמים: : נָטָף, "שְׁחֵלֶת"-"וְחֶלְבְּנָה": כאשר מקטירים                                   אותם הם מעלים עשן כבד העולה  באופן  ישיר ומפיצים ריח ולמרות זאת לכל אחד מהם יש משהו מיוחד.

נָטָף - הוא מן אילן ולעומתו "שְׁחֵלֶת"- שייכת לגידולי  קרקע.

"חֶלְבְּנָה": מאופיינת בריח רע ולכן לא הייתה נכללת בין סממני הקטורת - לולא הייתה מוזכרת בפירוש.

ללבונה - חסרה אחת התכונות העיקריות – העשן שלה אינו עולה למעלה באופן ישיר. הוא אינו "מקטר ועולה" [כריתות ו']

על פי ההלכה אנו לומדים: שהקטורת עשויה מאחד עשר  סימנים: צרי, [נטף] ציפורן [שחלת],חלבנה, לבונה,, מור קציעה [קדה]שיבולת, נרד, כרכום, קושט. קילופה וקינמון. הסממנים האלה אינם מופיעים  בחלקים שווים, אלא  בכמויות שונות בשיעור קבוע כל אחד - ובנוסף על סמים אלה – נוהגים לקחת עשב "מעלה עשן " בורית כרשינה ויין קפריסין לצרכי ההכנה, מלח סדומית, שיש ספק אם הוא בא מצד דין "ממלח" המילה: "מְמֻלָּח" מתייחס  להוספת המלח סדומית, אך ישנם מפרשים  הסוברים: שהמילה "מְמֻלָּח"- מתייחס לאופן הכנת הקטורת - ערבוב הסמים..

תחילה יש לכתוש כל סממן בנפרד ולאחר מכן  יש לערבב את הסממנים באופן מאד יסודי עד שיערבבו ויתמזגו כל הסממנים יחדיו.

מטרת הקטורת

על פי רש"י – המטרה: להקטיר קטורת על מזבח הזהב שעמד באוהל מועד לפני הפרוכת-  אשר על ארון העדות ועל מזבח הזהב היה אהרון הכהן מקטיר את קטורת הסמים בבוקר ובערב.

רש"ר מסביר: גם שמן המשחה שרקח משה ונועד למשוח  על כלי המשכן וגם  קטורת הסמים מכריזים - על ייעוד עם ישראל המקדש וכליו - להיות  מופרשים ומיוחדים כסמל של תשוקה למצוא חן בעיני ה'. הקטורת מבטאת את ריח הניחוח כמטרה העליונה של כל המקדש בקיומה הטהור והמושלם ביותר. יש לשמור על חזון האומה הבא לידי ביטוי בקטורת.

בכתבי האר"י מובא: כי בזמן מגפה  סגולה להגיד את פרשת הקטורת.

כאשר עם ישראל נמצאים במצב של פירוד, באה עליהם מגפה, חלילה, וכנגד זה נוהגים להגיד את פרשת הקטורת שהיא משמרת אחדות - לשון: קיטרא"- קשר וחיבור.

הקטורת גם  מכפרת על לשון הרע [זבחים פ"ח, ע"ב] לשון הרע גורם לפירוד ומחלוקת כפי שנאמר: "לְתַאֲווָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד " [משלי י"ח, א] לפי שההולך רכיל גורם לפירוד הלבבות. והפירוד עשוי להביא למגפה-וכנגד זה תפקידה של הקטורת לחבר ולקשר את הפרודים.

כאשר אדם רואה בזולת חסרונות ומרכל עליו לשון הרע - הוא גורם לפירוד, אך כאשר כל אדם רואה רק את המעלות של רעהו - נעשה קשר וחיבור ונוצר "ציבור" - ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים, רשעים.

הרמב"ם סבור: שבכל קהל בישראל יש מיעוט הפרוצים בעריות ורובם בגזל - וזה מהותו של ציבור - שהוא כלול מכל חלקי העם- צדיקים, בינוניים,  ורשעים.

לכן זו תכלית הקטורת שתכלול בתוכה חלבנה שמפיצה ריח לא נעים - מסמלת את החוטאים , אל נחשוב כלל שעדיף לערבב רק את כל הסימנים בעלי הניחוח הנפלא ללא חלבנה , היות  שהמגפה  נעצרת על ידי האחדות – של כל סוגי האנשים - רק כך יש ביכולתה לאחד  את כולם.

"בספרי  ה"בעל שם טוב" מסופר: כי ניתן להמתיק את הדין על ידי שינוי מקום האותיות בתוך המילה, כגון: להפוך- נגע - לעונג המילה: "צרה" למילה: 'רצה' כך ניתן להפוך –'נגף' ל'גפן'.

עם ישראל נמשל  לגפן: בגמרא [מסכת חולין צ"ב, ע"א] מובא: אשכולות מסמל: את תלמידי  החכמים ואילו הזמורות- אלו בעלי  בתים, העלים- אלו הם עמי הארץ, קונקנות - אלו אנשים ריקנים - אך כאשר כולם מתאחדים יחד - הגפן נהיה שלם ,אך מנגד כאשר  נוצר בין הקבוצות השונות פירוד, אין גפן כלל, הגפן במראהו עץ נאה למראה - אך כאשר חלקיו נפרדים זה מזה ה'גפן' נהפך ל'נגף'

גם עניין מחצית השקל – מטרתו - אחדות, כל ישראל מתאחדים לתכלית אחת לכן נאמר: "וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם" [שמות ל', י"ב]

ה"כלי יקר", מבאר: אף כאשר המניין הוא עניין של פירוד והפירוד מביא לנגף, מנגד כאשר כל אחד מביא  מחצית השקל- כך מתאחד עם  חברו ומשלים את החצי השני שלו. ועל ידי האחדות ביניהם ניצולים מפני ה'נגף' והנגף נהפך ל'גפן'.

הנה מסר יפה ומעניין:  בזמן שנכנס יעקב עם בגד העיזים לגופו וניגש אל יצחק אביו, אמר לו יצחק:

"וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יה'" [בראשית כ"ז, כ"ז]

תירגם יונתן בארמית - ראה ריח בני כריח קטורת הבשמים שעתידה להיות מוקרבת בהר הבית.

אזהרת התורה.

יש לציין כי התורה מזהירה:  "וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה". 

על פי רש"י : לא לעשות קטורת לשמכם אלא רק לשם ה'!

עוד נאמר:" אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ--וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו"!

עוד יש לדעת - כי לגבי תקופתנו, כל עוד לא הוקם בית המקדש השלישי - ניתן לקיים את נושא הקטורת על ידי תפילת "פיטום הקטורת"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי משה היה מנהיג משכמו ומעלה וברוך כישרונות והיה מסוגל לרקוח -על פי ציווי ה' – הן את שמן המשחה שנועד למשוח בו את כלי המשכן והן לרקוח את קטורת השמים שנועד להקטרת קטורת הכהן הגדול בקודש הקדושים. תפקיד נוסף יש לקטורת להביא לאחדות הלבבות  לו אנו זקוקים במיוחד בתקופה זו-

הקטורת מבטאת את ריח הניחוח כמטרה העליונה של כלי המקדש בקיומה הטהור והמושלם ביותר וכך גם האומה צריכה לשאוף להיות טהורה - מאוחדת ולהפיץ  ריח ניחוח בעיני ה' ולשמש אור לגויים. כדברי ה':

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ  וְשָׁכַנְתִּ֖י  בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח]

פרשת כי תישא – במה זוכה יהודי - השומר את שבת?

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תישא

פורסם בחמישי, 17 פברואר 2022 13:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 288

פרשת כי תישא – במה זוכה יהודי - השומר את שבת?

מאת: אהובה קליין.

פרשה  זו ארוכה במיוחד וכוללת בתוכה : נושאים רבים.  במרכז הפרשה מתארת התורה את חטא העגל- שבו חטאו עם ישראל.

בעניין זה:  אבן עזרא מסביר: "חלילה, חלילה שעשה - אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה ולכבוד השם נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הרמב"ן אומר דברים דומים: "לא ביקשו העגל להיות להם ממית ומחיה: אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם, וכיוון שראו העם את משה [בעודו יורד מהר סיני] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים ולא היה מהם חולק עליו מלל"

הפרשה  מתארת גם את חשיבות שמירת השבת- כמו שנאמר: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם -לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.  וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.  שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל -הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.  וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.  וַיִּיתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים".  [שמות ל"א, י"ג-  י"ח]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין שבת לבריאת העולם?

ב] מה ערכה של השבת - ומה גנוז בה?

תשובות.

הקשר בין שבת לבריאת העולם.

נשאלת השאלה: מדוע לפני הציווי של שמירת השבת ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".  ורק אחר כך  בא הציווי  על מהות השבת: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם"?

על פי מאמר  חז"ל: [מסכת שבת, קי"ט] " אמר רב המנונא,: כל המתפלל בערב שבת ואומר: "ויכולו השמים..", מעלה עליו הכתוב: כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" ומעניין מה כוונת הכתוב - שאדם נעשה שותף למעשה בראשית?

ה'אור  החיים' עונה על כך ואומר: נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ" לכאורה היה נכון  לכתוב:' בששת' ימים ולא 'ששת ימים' ?

התשובה: כאשר ה' ברא את העולם - בריאה זו הייתה יכולה לעמוד רק במשך שישה ימים ,אך בזכות השבת שבני ישראל שומרים, הקב"ה חוזר ומשפיע כוח לעולם לעוד ששה ימים.

כך, שכל שבת ושבת שעם ישראל  ממשיך לשמור - הקב"ה מעניק כוח וקיום לעולם לשישה ימים נוספים.

אילו אם עם ישראל - לא היו שומרים שבת - היה חלילה כל העולם מתבטל.

מהטעם הזה, נאמר: 'ששת' ימים ולא 'בששת ימים' היות ובריאת העולם תחילה הייתה מיועדת לשישה ימים, אך בעבור ובזכות שבני ישראל  שומרים את השבת -  ה' שב ונותן כוח וקיום לעולם לשישה ימים נוספים.

בכך "אור החיים" מבאר את מאמר חז"ל - כל המתפלל בערב שבת ואומר תפילת: "ויכולו השמים.." מעלה עליו הכתוב - כאילו הוא נעשה שותף לה' במעשה הבריאה.

על פי כל הנאמר לעיל נגיע להבנה מדוע ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" לפני הציווי על עצם שמירת השבת , מהטעם: כדי שנהיה ראויים להיות שותפים לה' במעשה הבריאה - על ידי שמירת השבת.

על כן, ה' צריך  תחילה לרומם ולקדש אותנו - במטרה שנהיה כאילו ראויים להיות שותפים בפועלו זה.

ערכה של השבת והגנוז בה.

רז"ל אמרו: על המילים: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ": 

המילה:" "אַךְ" - מכוונת לגוף של היהודי והמילה: "אֶת"- מכוונת לנשמה של היהודי, פרושו של דבר: עיקר השמחה לא תהיה בתענוגות הגוף, אלא בעיקר לנשמה שבשבת יוסיף היהודי מחול על קודש בלימודו ולמרות שבשבתות וחגים  האכילה והשתייה נחשבת למצווה, למרות זאת - חידושי תורה ולימוד תורה היא מצווה גדולה יותר מן האכילה והשתייה.

לכן המילה: "אך" - באה  לרמוז  ליהודי שימעט בשבתות וחגים - לדבר דברים בטלים ,דברי שחוק וקלות ראש , המילה: "את" באה לרמז כי על היהודי מוטל בשבתות וחגים - להרבות בדברי תורה ולשמוע חידושי תורה.

הנה משל הממתיק מסר חשוב זה:

מעשה באיש אחד שעזב את עירו ומשפחתו ובית אביו ונסע לארץ רחוקה מעבר לים - כדי לגור שם ומאד השתוקק שיבוא אליו אחד מבני עירו - מארץ מולדתו - כדי שיוכל לשאול על שלומם של בני משפחתו. אך לא זכה לכך. כעבור תקופה מסוימת הגיע אליו איש עני  מבני עירו ומארץ מולדתו, וכעת שמח שתהיה לו האפשרות לשאול מאיש עני זה על  קרוביו שוודאי הכיר אותם . אך הדבר  לא עלה בידו.

כעבור תקופה נוספת הגיע אל ביתו עני אחר , כאשר התבונן בו  - הבין שגם הוא בא מארצו ועיר מולדתו - סוף, סוף שמח היה לשאול ממנו - על שלום משפחתו  מעיר מולדתו,

אך העני התרעם ואמר לו: מדוע אתה מעכב אותי בשאלותיך, באתי לאסוף נדבות ומדוע תגרום להפסד זמן כה יקר ?

ענה האיש: כמה כסף אתה חושב שתצליח להשיג היום?

ענה לו הקבצן: שניים ושלשה זהובים.

ענה לו בעל הבית: אתן לך את הסכום הזה, תשב אצלי ותספר לי על בני משפחתי. התחיל העני לספר על משפחתו של האיש ובינתיים נרדם. כעס עליו מאד  בעל הבית ואמר לו: אני שילמתי לך זהובים - כדי שתספר לי על בני משפחתי - ואתה מה לך נרדם?

הנמשל: הקב"ה נתן לנו נפש עליונה החצובה מתחת כיסא הכבוד והנפש התרחקה ממעונה - ובמשך כל ימות השבוע טרוד האדם בעסקיו ופרנסתו. אך  ביום השישי ה' סיפק  לנו לֶחֶם מִשְׁנֶה כדי שבשבת נקדיש לקרבת אלוקים נשיש באהבתו ונתרחק מכל טרדה של ימי החול—נייחד את השבת רק לה' ולא  נישן במהלך כל השבת, אלא נרבה לעסוק בתורה - וזוהי שבת לה'. [על פי "אהל יעקב"]

שבת - נוטריקון [ראשי תיבות] - שינה בשבת  תענוג.

מעשה שקרה עם הגאון רבי חיים מוולוז'ין - פעם אחת נכנס לתוך היכל הישיבה הגדולה בשבת אחרי צהרים , העיף מבט על כל בחורי הישיבה שהיו באותו זמן שוקדים על תלמודם - לפתע, שם לב - כי קבוצה של בחורי ישיבה היו עסוקים בשיחה בטלה, ניגש אליהם ואמר להם: באותו זמן שאתם כאן עסוקים בשיחה בטלה - עדיף היה שהייתם הולכים לישון  והייתם מקיימים את הנוטריקון - שבת -שינה בשבת תענוג. אמר אחד הבחורים לרב: מורנו  ורבנו – אנחנו דורשים נוטריקון אחר למילה 'שבת'- שיחה בשבת תענוג.

 השיב לו הרב: עליך כבר אמר: שלמה המלך:

"לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלו" [קהלת י"ב]ֹ.ההסבר: חכם קורא באות שין של שבת - כשהנקודה על השין בצד ימין וכסיל קורא את השין  כשהנקודה מעליה בצד שמאל- 'שיחה'. כשהנקודה -  מעל  השין בצד שמאל- כלומר – שיחה. [מתוך - פרפראות לתורה]

בעל "קדושת הלוי" מסביר את הפסוק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת": אם יהודי שומר את השבת כהלכתה - הדבר מעניק לו חיות וכוח על מנת שיוכל לעבוד את ה' - בכל ימות השבוע וממילא כאשר  מגיעה השבת  קל  לו יותר להגיע לקדושת ושמירת השבת.

בעל "החפץ חיים" מסביר את המילים:

"בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם": השבת היא האות והסמל של האיש מישראל כשם  ששלט בעל הבית  התלוי על דלתו - מעיד  על זהותו - מי הוא?  באותה  צורה , השבת  מעידה על היהודי – היכן  הוא דר... חנות הנעולה בשבת נושאת עליה שלט: יהודי, אבל אם חלילה החנות פתוחה בשבת הדבר מעיד ההפך - על בעל החנות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: בריאת העולם מביאה לכך שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג - וזמן בו הנשמה מתענגת— היא השבת—נועם הנשמות , ביום זה התכלית היא - הקב"ה מיטיב עם ברואיו שלמענה ברא הקב"ה את העולם - כי בריאת העולם מביאה לידי כך - שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג הזה דווקא בשבת.

ה"כלי יקר" מביא את דברי חז"ל: "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות – מיד נגאלים שנאמר:

"...... אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ, בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי; וּמַחֲזִיקִים, בִּבְרִיתִי.  וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת:  שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" [ישעיהו נ"ו, י"ד].

לכן נאמר: "אך" שהמשכן והשמן יתקיימו לעד-  בתנאי שישראל ישמרו שתי שבתות ברציפות.

הטעם דווקא לשתי שבתות: לפי ששבת אחת היא כנגד - חידוש העולם והוא נקרא: "שבת בראשית" והשנייה: היא השבת שלעתיד לבוא – יום שכולו שבת ומנוחה המורה על העולם הבא.

לסיכום, לאור האמור לעיל : שמירת שבת - היא אחת המצוות החשובות בעשרת הדיברות - שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני - השומר את השבת- זוכה לברכה מרובה בכל השבוע ויפה וחשוב המסר:- "משמגיע יום השבת ודירתו של אדם מישראל שבתית: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת"- אז אומרת השכינה: הריני דרה אתו, אולם אם אין השבת ניכרת בדירה, אומרת השכינה: "אין זו דירה של ישראל.." [ילקוט ראובני]

כנאמר:

 "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם".