יהדות
ההשתדלות וה"קוד הסודי"
- פרטים
- קטגוריה: כלכלה בתורה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:14
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 459
ההשתדלות וה"קוד הסודי"
* יעקב השתדל לפרנסתו, אברהם ויצחק עזבו את ארצם כדי לתור אחרי אוכל ואדם
הראשון התקלל בקללת "בזיעת אפך תאכל לחם * השאלה היא: עד כמה עלינו להשתדל כדי
להתפרנס? מהו המינון של ההשתדלות הרצויה ומתי עלינו לבטוח בהקב"ה, מבלי להשתדל
יותר *? האם יש ברומטר לבדיקת חובת ההשתדלות הנחוצה * מה תעשה אם, חלילה, יחטפו
את בנך? כיצד תחתנו את ילדיכם? מי שילם את הברית? * "מזונותיו של אדם קצובין
לו", ההשתדלות מול הביטחון, העבודה מול השאננות והביטחון מול העצלות * כיצד
נקבל את הקוד הסודי לכספת המזומנים של משכורת החודש? וכיצד יצא שידוכו של
ה"בינוני" אל הפועל? *הרב שמואל ברוך גנוט*
באחד הימים היה רעב רבנו הקדוש ה"בעל שם טוב " זי"ע ללחם. אוכל לא בא אל פיו
והוא החליט לעשות השתדלות להשגת מזון. הוא צעד אל דלת מעונו המפואר של גביר
העיר, נקש על הדלת ו… הלך לדרכו , מבלי להביט לאחור. הגביר פתח את הדלת והספיק
להבחין ב"בעל שם טוב" שב על עקבותיו. הוא רץ אחרי הצדיק ושאל למבוקשו. "רציתי
לבקש ממך לחם לאכול", השיב הבעש"ט." ומדוע לא המתנת עד שאפתח את הדלת, " תהה
העשיר והבעש"ט השיב בפשטות: "עשיתי השתדלות להשגת מזוני ונקשתי על דלת ביתך.
להמתין עד שתבוא לדלת, זוהי כבר אינה מחובת השתדלותי ולכן פניתי לדרכי והלכתי.
והנה, רואה אתה, אני עשיתי את ההשתדלות המועטה שלי ואתה כבר באת אחרי, מבלי
שהוצרכתי להמתין לך ליד הדלת"...
***
רבי יוסף יוזל זצ"ל, ה"סבא מנובהרדוק", עמד בתור ליד קופת הכרטיסים לרכבת
והמתין לתורו. אחריו עמד בתור יהודי, ששאל את רבי יוסף יוזל להיכן פניו מועדות.
"אני צריך לנסוע ברכבת, רק שאין לי ממון לדמי הנסיעה." השיב ה"סבא" בנינוחות
רגועה. היהודי ההמום שלף מארנקו את דמי הנסיעה, מסרם לרבי יוסף יוזל ושאל
בתדהמה ובמעט תרעומת: "אם אין לכבוד הרב כסף לנסיעה, מדוע עמדתם בתור לקניית
הכרטיסים?". השיב לו ה"סבא": "עשיתי השתדלות לנסוע ברכבת והיא - לעמוד בתור
לקניית הכרטיסים. ההשתדלות הצליחה, ברוך ה' והנה אתה, ברוב טובך וחסדך הטוב,
היית שלוחו של הקב"ה למלאות את צרכי"...
אנו למדים בפרשת השבוע על התאמצותו של יעקב אבינו לדאוג, על ידי המקלות אותם
העמיד ליד מקום שתיית הצאן, להגדיל את צאנו. המפרשים עומדים כאן בספריהם על
חובת ההשתדלות של האדם לפרנסתו ומה הם גדרי ההשתדלות. חכמינו וגדולינו כתבו
דברים רבים על נושא ההשתדלות ועל מידת הבטחון. לא נוכל, כמובן, להגדיר את הסכום
המדויק עליו עלינו להשקיע, כמה שעות שבועיות עלינו לעבוד בכל שבוע ומהו הברומטר
להשתדלות הרצויה. ננסה רק להביא את דברי גדולינו ולהבין מתוך דבריהם את הכללים
להבנת חובת ההשתדלות שלנו למען כלכלתנו החומרית. נציין רק שהכתבה אינה עוסקת
בשאלה האם ללמוד כל היום או לעבוד לפרנסתנו, האם הלימוד בכולל מתאים לכל אחד,
כן או לא, ומי צריך לצאת לעבוד לפרנסתו ומתי. ומה עלינו לעשות בשעות שבהם אנו
לא עובדים. נושא המאמר הוא כמה אנו צריכים להשקיע לפרנסתנו. שאלה זו כוללת גם
את אלו העובדים לפרנסתם. האם עליהם לעבוד 40 שעות בשבוע או שמא גם 30 שעות
יספיקו? האם חובת ההשתדלות מחייבת לקחת גם "משרה שניה" ל"השלמת הכנסה" או שמא
עלינו להשתדל ולהתעסק בפרנסה כמה שפחות? האם מחובת ההשתדלות לחפש עבודה בכל
מחיר, גם כזאת שאינה מתאימה לנו? מי צריך להשתדל יותר למען פרנסתו, ומי פחות?.
כמובן שלא נקבע כאן מסמרות, אלא רק ננסה להעניק קוים כללים לנושא הכה חשוב,
חובת ההשתדלות.
רבנו "העקידה" רבי יצחק ערמאה זי"ע מאיר לנו את הסוגיה. לדבריו, אנו רואים
הרבה אנשים שמשתדלים בכל כוחם להצליח בדבר מסוים, אך הדבר אינו יוצא לבסוף
לפועל. ומנגד, אנו גם רואים שבדרך כלל אלו שמשתדלים ומתאמצים יותר מהאחרים,
מצליחים יותר. הוא מסביר שישנם 3 סיבות, בגללם מצליח האדם או לא מצליח. א':
ההשגחה האלוקית השרויה עליו. ב': המזל הטוב או הרע אליו הוא נולד. ג': בחירתו
החופשית וההשתדלות שלו בהצלחת ענייניו. הוא מסביר לנו שישנם אנשים שיושבים "רגל
על רגל" ולא עושים כלום, והנה הם מצליחים, מרוויחים יפה והם עשירים, וזאת מפני
שהם נולדו למזל טוב, מזל מיוחד שגורם שכל דבר שהם ייגעו בו – ייהפך לזהב. ישנם
אנשים שמזלם אינו שפיר, אך הקב"ה רוצה שהם יצליחו בפרנסתם או בחייהם, למרות
שהמזל שלהם בשמים אינו מוצלח. וישנם אנשים שמזלם אינו מוצלח וגם ההשגחה העליונה
אינה חפצה ביקרם, כי מעשיהם אינם כה טובים ומיוחדים, ובכל זאת – הם מצליחים, כי
הם השתדלו במעשיהם וההשתדלות יכולה לסייע להם להצליח.
לדברי ה"העקידה", האדם צריך לחוש שמזלו רעוע ושמעשיו אינם טובים, כי אם
בינוניים, ולכן עליו להתאמץ ולהשתדל כפי הצורך. אך, בתנאי אחד. צריך אומנם
להשתדל להשיג את פרנסתנו, להיטיב את חיינו ובריאותינו ולהשקיע כדי שנצליח, אך
כאשר עשינו את ההשתדלות הראויה, עלינו לדעת שזהו, מכאן ואילך אנו מסורים בידי
הבורא יתברך. אנחנו עשינו את החלק "שלנו", וכעת הקב"ה יעשה את "שלו", ומה שיהיה
– הכול ממנו יתברך, והכול לטובה.
החטיפה
"באים לחטוף לנו את הילד", אמרה האשה בפחד נוראי ואתה מיהרת לקחת את מוישי הקטן
שלך ונמלטת איתו לתוך הבית, לא לפני שנעלת היטב את דלת הכניסה לבית ומיהרת
לחייג 100, כדי לדווח למשטרה על החטיפה. ואז נשמעו דפיקות רמות על הדלת
והחוטפים ניסו לפרוץ את הדלת בכוח. אתה מיהרת והזזת את הארון של חדר הילדים על
הדלת, כדי שהם לא יצליחו לפרוץ אותו. החוטפים ניסו להיכנס מהחלונות של הסלון,
ואתה סגרת במהירות את התריס והגפת את החלונות. לפתע נשמעו יריות והפורצים עמדו
לשבור את מנגנון הנעילה של הדלת. הבטת כה וכה, לקחת את מוישי ביד הימנית, גררת
סולם בידך השמאלית ויצאת למרפסת. חייגת בסלולרי, בחרדה הולכת וגוברת, לשכן
ממול, וביקשת ממנו שיעזור לך לקחת את מוישי דרך מרפסת הסוכה. החוטפים כבר שברו
את הדלת. מוישי עבר לידיו הטובות של השכן ואתה נטלת מערוך מהמטבח, כדי לקדם את
פני החוטפים המאיימים ולהכות אותם במערוך. החוטפים התנפלו עליך, אך אתה לחמת
כמו אריה, עד שאחד מהם הוציא מכיסו צו מבית משפט וניפנף בו מול עיניך. "תקשיב,
אנחנו מהמשטרה! יש לנו צו של בית משפט לקחת את הבן שלך איתנו. על הצו חתום שופט
בכיר ואם תתנגד, נביא לכאן את כל משטרת גוש דן", אמר השוטר ואתה נאלמת דומיה,
עצרת באותו הרגע ממאמצי ההתנגדות, כי ידעת שאם השלטון כך קובע, לא יועילו לך כל
הסירים והמזלגות שתזרוק על השוטרים...
במשל הזה עצמו מסביר בעל "העקידה" שאנו צריכים להשתדל להצליח בכל נושא, מבלי
להתרשל, בדיוק כפי שאבא ואמא ישתדלו בכל כוחם ומרצם להציל את בנם, כשחוטפים
מפחידים ואיומים עומדים לחטוף אותו. אך כאשר נדע ש"המשטרה" עומדת מאחורי
העניין, ובנמשל: כשהמלך בעצמו, מלך מלכי המלכים הקב"ה, מחליט מה לעשות איתנו
ולהיכן "הילד" שלנו יילך, עלינו לחדול מלהשתדל, ולקבל על עצמינו את גזירתו.
ה"העקידה" מביא דוגמאות לא מעטות, לפיהם אבותינו הקדושים אכן סמכו רק על
הבטחותיו של הקב"ה שידאג להם וישמור עליהם בכל דרכיהם, אך הם צירפו להבטחותיו
של הקב"ה מעשים טבעיים. כאשר היה רעב בארצם, עזבו אבותינו את דירתם והיגרו
למצרים, כדי לחפש מזון בדרך טבעית. יצחק חפר בארות וזרע שדות ויעקב חשש מפני
החיות הרעות וסידר למראשותיו אבנים למגן ומסתור. יעקב פיצל פצלות במקלות, כפי
שאנו רואים בפרשת השבוע, ודאג שהצאן יוולדו לפי רצונו, והקב"ה, שראה שהצדיקים
השתדלו בדרך הטבע, דאג לעשות להם ניסים גלויים ומופלאים, הרבה למעלה מדרך הטבע.
ה"עקידה" נחרץ ביותר בענין והוא חולק מכל וכל על דעת הרמב"ן, הסובר שחולה צריך
לבטוח בה' ולא ללכת לרופאים בשום אופן. ה"עקידה" סובר שגם אבותינו הקדושים,
הנביאים והחכמים, התנהגו בדרך הטבע, דאגו לפרנסתם, לחייהם ולבריאותם, התרחקו
ממקומות סכנה ולא סמכו על הנס, ולכן, דווקא בגלל ההשתדלות הנורמטיבית שלהם, עשה
להם ה' ניסים גם למעלה מדרך הטבע.
משלמים את הקנס
כאשר אדם הראשון ישב בגן העדן, צלו לו מלאכי השרת בשר והשקו אותו יין. אך
כשחטא, נגזר עליו, ועל כולנו, גזירת "בזיעת אפך תאכל לחם". התקללנו בקללה
שעלינו להשתדל בכוחות עצמינו ולנסות להשיג את פרנסתנו. ואם זאת קללה, אז הבה
ונפחית את המינון של הקללה..., אנו מקוללים בקללת ההשתדלות, כותב הרב דסלר
ב"מכתב מאליהו", אך זה לא אומר שאנחנו חייבים להרבות לעצמינו את הקללה ולעבוד
כה קשה, להזיע ולהזיע...
ה"מסילת ישרים" מסביר שהאמת היא שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש
השנה ואין אדם נוגע לחבירו מהמוכן לו כמלוא נימה. בעקרון היינו יכולים לשבת
בטלים מעבודה ועסק הפרנסה והיינו מקבלים את אותו הסכום, בדיוק מוחלט, אותו אנו
מקבלים כעת, כשאנו עובדים לפרנסתנו. אלא מה? האדם נקנס בקנס ה"בזיעת אפך תאכל
לחם" ולכן הוא צריך לעשות השתדלות כדי לפרוע את הקנס. אם קיבלנו קנס בדואר על
נהיגה במהירות מופרזת, אנחנו לא מתאמצים להכפיל לעצמינו את הקנס או לשלש אותו.
כך גם לגבי קללת השתדלות הפרנסה. עלינו להשתדל קצת כדי "לשלם את הקנס", וזהו,
מספיק.
"חייב האדם להשתדל איזו השתדלות כמס שפורע, וכיון שהשתדל- הרי יצא ידי חובתו,
ואינו צריך לבלות את ימיו בחריצות והשתדלות. הדרך האמיתית היא: עושין תורתן
עיקר ומלאכתן טפלה. כיוון שעשה האדם קצת מלאכה, משם והלאה אין לו אלא לבטוח
בקונו, ואז תישאר דעתו פנויה ולבו מוכן לחסידות האמיתית ולעבודה הפנויה".
(מסילת ישרים פרק כ"א).
--- ומהי חובת ההשתדלות? כמה עלינו לעבוד?
הרב דסלר מביא את דבריו של רבי זונדל מסלנט זצ"ל שאמר: "אנחנו צריכים לעסוק
בהשתדלות. רק מפני שאנו לא ראויים לניסים גלויים, ולכן עלינו לעשות משהו
שההשפעה היורדת אלינו, נוכל לתלותה באיזה סיבה ובזה נגמר שיעור ההשתדלות". רבי
זונדל מסלנט עצמו אמר שההשתדלות שלו בהשגת הפרנסה היא בקניית כרטיס הגרלה, כי
אם יזכה הוא בהגרלה, אפשר לתלות את זכייתו בדרך הטבע...
-- אז רגע, האם אנחנו צריכים לקנות רק כרטיס הגרלה במפעל הפיס או ב"הדברות", או
בהגרלה הסינית בארגון החסד, וזהו? לא לדאוג למשכורת או לא ללכת לעבודה בכלל?
הגרא"א דסלר מזהיר אותנו לבל נעשה כמעשהו של רבי זונדל מסלנט. לדבריו, אם אכן
נקנה כרטיס הגרלה ולבסוף לא נזכה בכסף, תעבור התלהבותינו חיש מהר ונתחרט על
בטחוננו בה'. ואז יקרה לנו דבר הפוך. בהתחלה באמת בטחנו בה' במאה אחוז, ולבסוף,
כשהקב"ה החליט שלא נזכה בהגרלה, נצטער על ש"סמכנו" על הקב"ה ונחטא בלבבינו. אז
מה עושים, מה עושים? --- "לכן צריך האדם לשקול את אורחותיו, ולמעט בהשתדלות כפי
ערך מדרגתו, כפי שיוכל שאת גם אם לא יזכה להצליח בגשמיות על פי ההשתדלות המועטה
שישתדל", כותב ה"מכתב מאליהו". זאת אומרת שעלינו לאמוד את עצמנו ואת לבבנו
ולדעת מהו השיעור שאנחנו יכולים לחוש שהנה, עשינו השתדלות מספקת, וגם אם לא
נצליח- לא נבוא אל הקב"ה בטענות למה הוא לא עזר לנו. אך יותר מכך, אנחנו לא
צריכים לעשות.
ידידי הטוב הרה"ג רבי מרדכי טישלר שליט"א הסביר לי את משנתו בעניין, ודבריו
תואמים עם דברי הרב דסלר. "המצב הרוחני שלי הוא, דרך משל, שאם לא אקבל את מילגת
אלפיים השקלים מהכולל, אני ארגיש שלא עשיתי מספיק "השתדלות", ולכן אני חייב
לדאוג שאקבל את 2000 השקלים מהכולל, כולל כתיבת המבחנים וה"שמירת סדרים". אך אם
אני מרגיש שההשתדלות הזאת מספיקה לי, באופן טבעי, אסור לי לחפש מהצד עוד עבודה
צדדית, כי לפי דרגתי, זהו כבר מעל חובת ההשתדלות שלי".
1333 שקל זיכוי
משיחות שקיימתי עם כמה מחברי, אברכים מצוינים מעירנו המעטירה, אני שומע שוב
ושוב את אותם הזמירות. "המציאות בשטח היא שגם אם יש לי עבודה צדדית ומזדמנת, בה
אני אמור להרוויח אלף שקל שלא היו לי קודם, הנה בסוף החודש מתברר שהרווחתי אותו
דבר"- אומרים לי חברי שוב ושוב- "לפתע אני מפסיד אלף שקלים במקום אחר, והנה
החשבון בבנק נראה אותו הדבר". קשה להאמין? זאת המציאות.
כל יהודי יכול לספר לכם כיצד רואה הוא בחוש, חודש אחרי חודש, כיצד ה"מזונותיו
של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה" בדיוק נמרץ. לפני מספר חודשים, ואני
מספר לכם סיפור אישי, (בדיוק כפי שאתם יכולים בוודאי, כל אחד מכם, לספר לי),
עשיתי חישוב שהחודש ירד לי מהמשכורות סכום של 1300 ₪ בערך. כעבור יומיים קיבלתי
מכתב מה"ביטוח לאומי", בו הודיעו לי שאני זכאי לקבל 1333 ₪. על מה ולמה? מדוע
לפתע יש לי זכות ב"ביטוח לאומי"? אין לי מושג עד לרגע זה. אך הנה, הקב"ה רצה
שהמשכורת שלנו תישאר כרגיל, וכך למרות שבדרך הטבע היו אמורים לקצץ לי בה, שלח
הקב"ה את ה"ביטוח הלאומי" כשליח טוב למלאות את הסכום החסר. ורגע, הסיפור לא
נגמר. כעבור חודשיים שוב היה חסר לנו סכום של כ- 1000 ₪ והנה לפתע שוב הגיע
מכתב מ"ביטוח הלאומי", על זיכוי של 942 ₪...
לכל יהודי, סוחר או מנהל בנק, אברך או מזכיר, עשרות סיפורים כאלו משלו. פעם
מגיעה עיסקה גדולה, פעם צ'ק מהסבתא ופעם ביטלו לנו לפתע את הקנס המשטרתי על
נסיעה בלי חגורה. בחודש אחד החליט הבוס להיות חביב והוא הוסיף לנו תלושי שי של
300 ₪ ובחודש הבא העלו בכולל ערב את מילגת המבחנים. לאחד ישנה עיסקה גדולה
ובלתי מתוכננת ואילו אצל השכן הזמינו לפתע עוד 5 עבודות גרפיקה, מעבר לעבודות
הרגילות שהוא עושה. והנה, עוד סיפור אישי שאני מוכרח לספר לכם: לפני חודשיים
פנו אלי לערוך עלון תורני והציעו לי משכורת גבוהה- יחסית. שמחתי מאוד, כי
העריכה התורנית קלה יחסית והסכום המשולם- גבוה. כעבור חודש הודיעו לי שהעלון,
שיצא לאור במשך 15 שנה ברציפות, נסגר, וכל עובדי המערכת הולכים הביתה... אז מה
קרה כאן? הקב"ה רצה שאקבל 2 משכורות נוספות, וזהו. אז הקב"ה דאג שאקבל את
העריכה, חודשיים לפני שהבטאון נסגר, וזהו... חבר טוב, הרב א. ג. שליט"א,
מחשובי תלמידי החכמים באלעד, סיפר לי זה לא מכבר כיצד היה להם קשה כל כך מבחינה
כלכלית. הם חסכו פרוטה לפרוטה לצרכי הברית שלהם, אליה הם חיכו בשעה טובה,
וכשהסתיימה הברית, ניגש המוהל אליו ואמר לו שעשיר אחד, שמל גם הוא היום את בנו,
משלם מכספו את כל הבריתות שהמוהל מל בהם במשך היום. הוא שלף פנקס צ'יקים, אותו
קיבל מאותו העשיר, ורשם את מלוא הסכום שכל הברית עלתה, פלוס 'מענק לידה'...
"אבא שלי עובד בבורסה ומרוויח כסף רב", סיפר לי ידידי הרב שלמה פ., שאביו היה
מראשי הבורסה ליהלומים, "ואילו אחי האברכים מרוויחים, כמובן, הרבה פחות. אלא
מה? בעוד שלהורי מתקלקלת מכונת הכביסה פעם בשנתיים בערך, אצל אחים שלי יש תקלות
רק אחת ל- 5 שנים, ויש להם אותה מכונת כביסה"..., נתן לי הרב פרסר דוגמה כיצד
הקב"ה דואג לבריותיו.
"הגזירה אמת והחריצות שקר, הכל בגזירת עליון", כותב לנו הרמב"ן בפרשת בא.
יושבים להם בכולל אחד 300 אברכים. חמישה יושבים בספסל אחד, וכולם משתכרים
בסביבות אלפיים שקל. אך ראו נא ראו. אשתו של ראובן עובדת בתכנות מחשבים והיא
מרוויחה 14,000 ₪ בחודש. אשתו של שמעון, שלמדה עם אשתו של ראובן באותו מוסד
ללימוד עריכת תוכנות מחשבים, עובדת במקום אחר ומשתכרת 11,000 ₪. בספסל ממול
יושב אברך, שרעייתו למדה אף היא באותו מחזור לימודים והיא משתכרת ב"מטריקס"
במודיעין עילית 4500 ₪. לידו יושב החברותא שלו, שרעייתו מורה ומשתכרת 3550 ₪
ואילו רעייתו של החברותא שלו אחר הצהריים משתכרת גם היא כמורה, והיא מרוויחה
5400 ₪, ולידו יושב אברך שאשתו לא עובדת, היא מקבלת "הבטחת הכנסה" של 1008 ₪,
אבל ב"כולל ערב" שלו משלמים לו משכורת כפולה, כי ראש הכולל מחבב אותו...
ועוד דוגמה אחת אחרונה. קחו למשל את מערכת העיתון שלנו, או כל עיתון אחר. הנה,
לכאורה, ההשתדלות בכל שבוע למען מודעות הפרסום, היא אותה השתדלות טבעית. כל
העובדות עובדות אותן שעות, העורכים מתנהלים באותם הסטנדרטים, אבל גיליון פרשת
מקץ יהיה, דרך משל, בן 80 עמודים, ואילו גיליון פרשת ויגש יקפוץ בעוד 18
עמודים. מה קרה? מישהו השתדל כאן יותר בפרסום?
אם ננסה למצוא לדבר הסברים בדרך הטבע, נבחין שלפתע ב"מרכז רימון" החליטו לערוך
מסע פרסום בן 8 עמודים, לסגן ראש העיר נולדה בת ו- 12 מוסדות רוצים לפאר את שמו
במודעות ברכה, ורחמנא ליצלן נפטר יהודי טוב מהעיר ו- 5 בתי כנסיות פרסמו מודעות
אבל. האם מערכת העיתון השתדלה יותר? לא. הקב"ה רצה, וכך היה. "הגזירה אמת
והחריצות שקר"!
האם עלינו לנוח ולדוג דגים?
אז רגע, אם אנחנו צריכים להשתדל כמה שפחות, אז אולי כדאי שנשב רגל על רגל וננוח
כל היום?
ה'מסילת ישרים' בעצמו שואל את השאלה הזאת, בשם חז"ל, והם גם משיבים עליה
בנחרצות. דבריו כה ברורים, שכדאי שנקרא אותן כלשונם, מבלי להפריע לו... וכך
כותב הרמח"ל ב'מסילת ישרים': "על כן הואיל וכך גזר המלך, אמרו חז"ל בספרי:
"יכול אפילו יושב ובטל יראה סימן ברכה? תלמוד לומר: "בכל משלח ידך אשר תעשה",
שצריך אתה להשתדל ולעשות. אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח,
וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו
צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות".
"הבחור בינוני!!"
נושא ההשתדלות אינו קשור רק לפרנסה. הוא מקיף את כל חיינו. לרפואה (ונושא זה
זכאי למאמר נפרד, ואנו נעשה בס"ד השתדלות לכתוב על הענין בקרוב...), ברכישת
דירה, בנישואי הצאצאים ובחיפוש אחר כל נושא חומרי. כל מי ששידך את ילדיו יספר
לנו כיצד תמיד המוחתנים שאלו בבירורים את השכן המתאים. אם וכאשר השידוך היה
אמור לצאת לפועל, שאלו את השכן שאוהב אותנו, ואם נגזר עלינו שיהיה לנו שידוך
אחר, אזי שאלו את השכן שלא כל כך אוהב אותנו...
השווער שלי, למשל, (והנה עוד סיפור אישי, שכמותו תוכלו לספר בעצמכם בודאי גם
עליכם עצמכם...), בירר עלי בשידוכים אצל 3 בחורים מחיפה, שהתגוררו בסמוך אליו.
שלושתם 'פירגנו' מקרב לב והשידוך יצא לפועל. ומה התברר לו, רק לאחר האירוסין?
שמאיר היה החבר הטוב שלי במשך כל שנות הישיבה, שמנחם היה החברותא שלי במשך 5
שנים רצופות ושאריה לייב הוא קרוב משפחתי... –כמה סיכויים סבירים יש בעולם
ליהודי חיפאי לפגוש שלשה בחורים, שבעצם היו צריכים, מעצם קשריהם וקרבתם, לדבר
עלי רק טוב?? הסיכויים קרובים לאפס. אך כאשר הקב"ה מזווג זיווגים, ישלח הוא
תמיד את הבחור הכי מתאים לברר אצלו, כדי שהשידוך ייצא לפועל.
היה לי חבר בישיבה, משיעור א', שעדיין לא ידע כיצד משיבים תשובות על בירורים
בשידוכים. הטלפון הציבורי בישיבה צילצל והוא ניגש להרים. על הקו עמד יהודי נכבד
מאד, רב בית כנסת חשוב מבני ברק, שביקש לברר, בצורה אקראית ממש, על בחור שהציעו
לבתו. הבחור, שלא למד במשרד החוץ דיפלומטיה, השיב בחדות שמדובר ב"בחור בינוני
בלימוד". הוא סיפר לחבריו על השיחה וכולם צעקו עליו: "אתה לא יודע שאף פעם לא
אומרים בשידוכים שהבחור בינוני? אתה הרסת כעת שידוך בידים!!".
למחרת קרא המשגיח לאותו בחור לשיחה אישית והסביר לו כיצד עונים בשידוכים, מהו
הטון שנותנים בשיחה ואיך מתחמקים משאלות קשות. הבחור היה עצוב. הנה, הוא "הרס
שידוך". כעבור שבוע הופתע הבחור לשמוע שאותו בחור בינוני התארס, עם בתו של הרב
הבני- ברקי. החתן ניגש אליו, זורח מאושר, ואמר לו : "ההורים של עזרתי החדשה
לחיים לא רצו בשום אופן בחור מצוין. הם סברו שבתם צריכה, לפי סגנונה
וכשרונותיה, בחור בינוני. אתה, ורק אתה, עשית לי את השידוך!!"...
כן. זהו סיפור אמיתי, שהייתי עד לו. ללמדנו שנכון שאנו צריכים להשתדל היטב בכל
הענינים, אך רק הקב"ה יקבע לבסוף מה יקרה, אך לא ההשתדלות שלנו היא שתעלה או
תפיל דבר. אנחנו צריכים להשתדל מחד, אך התוצאות ייקבעו רק לפי רצון ה'.
עצות לרכישת ההשתדלות הנכונה
הסבא מקלם, רבי שמחה זיסל זצ"ל, כותב שקשה מאד לאדם לדעת בדיוק נמרץ מהי חובת
ההשתדלות שלו ומה הוא עושה מעבר למה שהוא חייב, סתם בשביל רדיפת הממון וחוסר
בטחונו בהקב"ה. האדם צריך לשבת עם עצמו ולחשוב הרבה מהי מידת ההשתדלות הנחוצה
לו למחייתו, והוא יגיע לחקר האמת אם באמת ירצה הוא לדעת מה מבחינתו עבר את גבול
ההשתדלות הראויה לו ולמשפחתו. הנגיעות האישיות מכסות את האמת, אך הם לא מסתירות
אותה לגמרי, ולכן אם נתבונן באמת עם עצמנו נרגיש שלעבוד ולהשקיע בפרנסה כך וכך
שעות או מאמצים, זוהי חובתנו ומעבר לכך –אין לנו צורך להשתדל יותר.
הגרא"א דסלר זצ"ל מעניק לנו כלים ועצות כיצד נתמודד עם השאלה, כמה השתדלות אנו
צריכים להשקיע בשביל הפרנסה והקיום החומרי שלנו. ראשית, כותב הרב דסלר, עלינו
להתרגל להסתפק במועט. ככל שההוצאות הכספיות שלנו והמאווים השמיים יקטנו, כך
ימעט הצורך בהשתדלותנו. שנית, עלינו להתפלל בכוונה רבה , ללמוד ספרי מוסר,
להתבודד ולהתמודד, עד שנרגיש בליבנו שהכל מאת ד' יתברך, ושריבוי ההשתדלות לא
תסייע לנו יותר ממה שנשתדל מעט. וגם אם לא נצליח בהשתדלותנו, הכל בגזרת שמים.
וכפי שנרבה לחוש ולדעת את זה, כך נהיה בטוחים יותר בעצמינו שכדאי לנו להמעיט את
השתדלות ונרגיש טוב עם זה, שגם אם הקב"ה לא יספק את מאוויינו בפרנסה ובכל נושא,
לא נכפור בטובתו של ד'.
הרב דסלר ממשיך לייעץ לנו והוא כותב שעלינו לשנן בקרבינו מחשבות ביטחון בד',
ללמוד בספרים על מעלת הביטחון בד' וגם כשאנו עוסקים בהשתדלות אחר מחייתנו,
עלינו לשנן ולהרגיש שההשתדלות לא תעזור לנו כלום, ואנחנו רק מקיימים כעת את
גזירת הבורא של"בזיעת אפך תאכל לחם". ועוד עצה חשובה: חז"ל אומרים "עשה תורתך
קבע ומלאכתך ארעי". גם כשאנו עוסקים בהשתדלות לפרנסה, עלינו לחזק בעצמנו את
השאיפה ללמוד תורה ולרצות ללמוד עוד ועוד. אם נשאף כל הזמן לרוחניות, אז ממילא
נעסוק פחות בהשתדלות לפרנסה ולחיי החומר.
אבל, כותבים ספרי המחשבה, עלינו להיזהר מאד שלא להתבלבל ולהחליף בין עצלות
למידת הביטחון. רק מידת הביטחון בד' מביאה להצלה, לא מידת העצלות. ואיך יודעים
האם אנחנו עצלים או דווקא בוטחים בד'? כיצד נדע האם אנחנו לא משקיעים בפרנסתנו
בגלל שאנו חשים שזהו, לא צריך להשתדל יותר, או שבגלל שפשוט אנחנו עצלנים?
אם אנחנו עצלנים בעבודתנו הרוחנית, בלימוד התורה, בקיום המצוות, בעזרה בבית
ובגמ"ח עם אחרים, אז אנחנו סתם עצלנים. אך אם אנחנו זריזים וטורחים היטב
בעבודתנו הרוחנית, ורק בנושא הפרנסה אנחנו רגועים ובטוחים, אז ב"ה, אנחנו
מעולים במידת הביטחון...
מאיפה מחתנים ילדים?
מהי "תאוות הממון", עליה הזהירו הספרים רבות?
הגרא"צ קלוגער שליט"א, מגדולי המשפיעים החסידיים בימינו, ( מדבריו שבספרו
הנפלא של הרה"ג ר' ברוך לב, שנהג בי טובת עין ושלח לי את הדברים) מסביר כך:
הקב"ה יצר את האדם באופן שיהא תלוי אך ורק בו, ללא שישליך יהבו על מאומה - וזו
הדמות הטבעית של יציר כפיו של הקב"ה, שבכל צעד ושעל יהא תלוי ועומד אך ורק על
השי"ת. "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". האדם נולד ערום, היינו שאין לו מאומה
ועליו להישען על השי"ת ולהגיע רק אליו כדי לספק לעצמו חיותו - ללא שתהיה לו
מציאות אחרת שישען עליה ויפנה אליה בשעת צרכו.
דבר זה קיים ועומד גם לאחר חטא אדם הראשון. אמנם חל שינוי לאחר החטא - כי מאז
ואילך נגזר על האדם "בזיעת אפך תאכל לחם" שעליו לעשות השתדלות כל-דהיא, וזה
תנאי לקבלת פרנסתו (המושפעת אליו מהשי"ת שלא מחמת ההשתדלות) - שלא כקודם החטא,
שאז היתה פרנסה זו ניתנת לו גם אילו לא היה משתדל, אך אך על אף השינוי הזה שנגרם מחמת
החטא, עוד צריך אדם להיות סמוך ונתמך אך אך ורק על השי"ת, מאין לו משענת אחרת, באותה
מידה כאילו לא היה משתדל כלל וכלל, אלא היה יושב ומצפה לחסדי השי"ת ולרחמיו
שיזון אותו במן אשר ירד מן השמים וכיו"ב.
אך כשהאדם נח בלבו ביודעו שכבר יש תחת ידו במה לשלם על הצטרכויותיו הקרובות,
נחלשת בלבו ההישענות המוחלטת אך ורק על השי"ת, וזה נקרא שהוא נפל ב"תאוות
ממון" שהומשלה לע"ז - כי בשניהם, פני האדם פונות אל דבר שהוא זולת הקב"ה ח"ו.
ובתאוה זו עלול ליפול גם זה שקיבל "מן" משמים, וחש עצמו שיש לו כבר די סיפוקו
עד יום המחרת - וא"כ כבר אינו זקוק לייחל להשי"ת בענין מזון יום זה. בכך נשען
על מה שקיבל - ולא על הנותן יתברך.
ומסביר הגרא"צ קלוגער: האדם אינו חפץ להיות תלוי בדעת אחרים ולהיות סמוך על
המובטח לו מאת קונו, שהרי את זה אינו רואה בעיניו - אלא מבקש להיות סמוך ובטוח
על מה שעיניו רואות. ומחמת טעות זו, מסיר מעליו את ההשגחה העליונה ח"ו, כפי
שרואים בדרך העולם שכל זמן שתינוק נזקק לאמו ואינו יודע להסדיר לעצמו את מזונו
- מוטל על לב אמו הדואגת לו תדיר. ברם כאשר מתחיל להסדיר לעצמו את הצטרכותו
בכוחות עצמו, נחה מעליו דעת האם ומסירה מעליה את עולו - ביודעה מעתה שזה כבר
ידאג לעצמו. ואחר שהקב"ה אסר על האדם לאכול מעץ הדעת, וכאשר פעל על דעת עצמו
ונטל על פי דעתו - נאמר לו "בזיעת אפך תאכל לחם", כלומר: רצונך, דאג לעצמך.
וכמה גדול העונש, שהאדם עמל לפרנסה וגם מצליח מאד - בלא שביקש על כך מה' יתברך.
וזה ניכר במה שהאדם אינו מרגיש כלל שממונו אינו שלו, ואחוז בכספו בכל לבו. גם
כאשר נותן הוא צדקה, עושה זאת מחמת ה'ענין' שבזה, ומרגיש שפעל דבר גדול ומגיעה
לו הכרת הטוב על כך, ואינו חש שממונו הוי כפקדון אצלו ושהכסף אינו שלו.
מאז החטא - מה מאד קשה לאדם לקום בבוקר מתוך שאינו יודע מאין יבוא היום עזרו.
הוא רוצה מקור כל-שהוא להישען עליו באופן בטוח ולהרגיש 'מסודר', ללא דאגה לקראת
הימים הבאים. אינו מבקש עושר, כל מבוקשו רק שיהא לו די פרנסתו - באופן שיהיה
לבו נח ונקי מחוסר הידיעה מאין יחיה; מבקש רק משען ומבטח קטן שיהיה בו די להפיס
דעתו מן הדאגה. לזאת יקרא "תאוות ממון". לעתים יש אדם שמוטל עליו חובות בסכומים
גדולים מאד, ועול זה מעיק עליו וטורד את שלוות חייו - אך עם כל זה יותר קל לו
משא זה, מאשר אילו צריך היה לקום בבוקר בלי לדעת באיזה אופן יקבל היום את
הצטרכותו, וצריך היה להשתטח בתחנונים להשי"ת שיעניק לו היום לחם לפי הטף.
הבה נפקח עיניים, חבריה. בואו ונתבונן סביבינו ונראה שהריצה אחר הכסף, אינה
מביאה בהכרח כסף. " זה שאתה אברך כולל ולומד כל היום, זה לא אומר שתהיה עשיר"-
אמר מרן הסטייפלער זצ"ל לאברך כולל-"אך שיהיה זה ברור לגמרי, שזה שאתה אברך
כולל ולומד תורה כל היום, לא יפחית לך ולו שקל אחד ממה שנגזר עליך שתרוויח
בחיים, אם תהיה איש עסקים, או סוחר, מזכיר או אברך כולל, תמיד תרוויח את אותו
הסכום בדיוק".
ראו נא ראו את המשפחות שסביבינו שחיתנו ילדים ועוד ילדים. כל יהודי בן 50-40
צריך לגייס מאות אלפי דולרים וכולם עושים את זה, מי פחות ומי יותר. מהיכן? האם
שמענו שפרצו בנקים לאחרונה באזור בני ברק או ירושלים?... לא. אז מאיפה?...
הקב"ה נותן לכל אבא "קוד סודי" לחשבון בנק, כשהוא מחתן ילדים" השיב לי פעם
יהודי אחד, ש-5 שנים לפני שחיתן ילדים נהג לרכוש טיטולים רק במבצעים ולחסוך כל
שקל בקניה החודשית, והנה כעבור 5 שנים , חיתן הוא כבר 2 ילדים. "מאיפה?" אני
שואל אותו, והוא מספר לי על אותו "קוד סודי" שהקב"ה מחלק לכל אחד, כל יום , כל
חודש, בדיוק לפי רצונו יתברך.
אז הבה ונסמוך פחות על עצמינו ויותר על אבא שלנו שבשמים. הוא ישמח יותר אם
נשקיע יותר בלימוד התורה וחינוך הילדים, בתפילה ובבטחון בו יתברך, ופחות
בהשתדלות על פרנסתינו. ואל דאגה, גם אנחנו נקבל את "הקוד הסודי", שלו, לפתיחת
כספת המשכורת החודשית שלנו...