אקטואליה
הכותל כמבחן
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים אקטואליים
- פורסם בשני, 23 פברואר 2026 06:38
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 308
הכותל כמבחן
פתאום עלה נושא הכותל לכותרות, אחרי שנים של תנומה. פתאום כולם מפעילים שרירים. פתאום בימין משמיעים קולות ובשמאל מציירים קריקטורות. פתאום כולם נזכרים בו.
וכולם שואלים, מה פתאום, מדוע קומץ של מליארדרים שבכלל לא גרים פה ובכלל לא חיים בו ובכלל לא מגיעים הנה להתפלל, אמורים להתערב בנעשה כאן.
אבל בעצם, לא חדש הוא המאבק. שורשיו כבר למרגלות הר סיני, בין אלו שאמרו "נעשה ונשמע" לבין אלו שרצו להיות "פלורליסטים". בין אלו שבנו מהזהב ארון ללוחות הברית, לבין אלו שבנו מהזהב עגל. ובהמשך, בין מרים בת בלגה המתייוונת, לבין מתתיהו עם השלט האלמותי "מי לה' אלי".
וכאן אותו מאבק, אותה "דילמה", אותו נייר לקמוס עשוי זהב: מי לה' אלי.
הנושא של הכותל מופיע בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הזו, במילים אלו:
בהסכם עם הציונות הדתית, סעיף 116 ובהסכם עם עוצמה יהודית, סעיף 88, ובהסכם עם יהדות התורה, סעיף 101, ובהסכם עם נעם, סעיף 24, בזו הלשון:
בהתאם לסטטוס קוו, טקס דתי ותפילה בכותל המערבי ובמקומות הקדושים ימשיך להיערך על פי מנהג המקום שהינו על פי דין תורה, כמשמעותו לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, שהרבנות הראשית לישראל ורב הכותל והמקומות הקדושים נוהגים לפיהם וזאת בשתי עזרות נפרדות. היה ויידרש לשם שמירת הסטטוס קוו, יחוקקו חוק ותקנות להבטחת ואכיפת האמור בסעיף זה.
כאשר בהסכם עם נעם מופיע גם המשך, בזו הלשון: סגן השר ח"כ אבי מעוז יהיה בין הגורמים במדינה עימם תוכן עמדת המדינה בבג"ץ הכותל (145/13 ואח').
ובקווי היסוד של הממשלה ה-37, הממשלה הנוכחית, מופיע כך:
יישמר הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה כפי שהיה מקובל זה עשרות שנים בישראל ובכלל זה ביחס למקומות הקדושים.
שחור על גבי לבן.
ולאור כל אלו, איך יתכן שבנושא שהוא כל כך מהותי, וכל כך בולט בהסכמים הקואליציוני, פתאום אין עמדה אחידה של הקואליציה, פתאום מישהו חוטף רגליים קרות וגורר רגליים ונותן "חופש הצבעה", בנושא שעל פי ההסכמים שהוא חתום עליהם, היה עליו לאכוף?
מה קורה כאן?
ולמה כל כך הרבה גורמים שותקים פה?
ולא נותר לנו אלא לראות כאן את העגל, עגל הזהב, הפחד הזה מכל מיני מליארדרים, שכביכול מאוד מאוד רוצים נדל"ן, במקום שבו שורה שכינה, למרות שמחקו את התפילה על עתידו של המקום הזה מנוסחי הפולחן שלהם.
והאם האקסיומה הזו, כאילו הרפורמים כל כך רוצים את הכותל, בכלל מחזיקה מים? ואולי שוב פעם יש כאן פחד מאריה של נייר? ואולי לאותם מליארדרים יקרים, לכל אחד מהם אינטרסים משלו ורצונות משלו, וסוגיית הכותל לא ממש עומדת בראש מעייניהם, וגם אם כן, האם שווה לכרוע ולהשתחוות שוב ושוב לאותו עגל זהב, שהכריע אותנו בעבר, ואל לנו לתת לנו להכריע אותנו גם כאן?
כל אלו הן נקודות למחשבה. המקום הקדוש שלנו הוא המבחן שלנו, של כל אחד מאיתנו, של כל אחד מנבחרי הציבור שלנו, ושל כולנו כעם. התקווה שלנו לעתיד קדוש של בית מקדש, של עבודת אלוקים, של קרבת אלוקים, הוא זה שעומד עכשיו למבחן. מה באמת ציר האמונה שלנו, והאם אנו עומדים בדרך שלנו, עומדים באמונה שלנו, מבינים שאנחנו נמצאים כאן במטרה לעבוד את האלקים, ולא במטרה של השגת תקציבים, במטרה של שימוש במשאבים שקיבלנו למטרות לשמן הם מיועדים, ולא חלילה כדי לסגוד שוב לכל מיני עגלים בני חלוף.
ומה אנחנו יכולים לעשות, כל אחד ואחת מאיתנו שמבינים את המשמעות של החלטת בג"צ האומללה ואת המשמעות של גרירת הרגליים האומללה ושל הכניעה לגורמי חוץ על חשבון העתיד הלאומי שלנו כאן, המינימום שלנו הוא להפעיל לחץ ציבורי, לכתוב מאמרים, לכתוב מכתבים לחברי הכנסת, לומר את דעתנו, לא לשתוק. וכפי שלא שתקנו על החשש שבתי החולים שלנו יהפכו להיות מוקד חמץ בפסח, כך אל לנו לשתוק לנוכח החשש שהמקום הקדוש שלנו, שריד בית המקדש, והדרך להגיע לבית מקדש שלישי, הולך להיטמא שוב.
מישהו צריך לצעוק כאן "מי לה' אלי". והמישהו הזה הוא אנחנו.