מתי צריך לשלם לנו שכירות?

 

בפרשתנו מצווה התורה "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש גו'" – פירוש: שאסור למעביד להלין שכר אלא לשלם בזמן.

 

נשאלת השאלה: הרי ידועים דברי המדרש (שמו"ר פ"ל, ט) "הקב"ה מה שהוא עושה – אומר לישראל לעשות, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו", ולפי זה היו ישראל צריכים לקבל את שכרם בסיום כל יום שהם מקיימים מצוות (כפי שמצינו שהם נקראים "פועלים" – אבות ספ"ב) וא"כ מדוע אנו מוצאים שהקב"ה (="בעה"ב") משלם את שכרם רק לעתיד לבא, כדברי הגמרא (עירובין כב, א) "היום לעשותם, למחר (לעולם הבא) לקבל שכרם"?*

 

יש המפרשים (עיון יעקב לעירובין שם), שמכיון ש"כל ימינו אנו משועבדים להקב"ה לעבודתו" – אם כן יוצא שזו שכירות אחת ארוכה שירדנו לעולם לעבוד את ה' כל ימינו, והרי הדין הוא "שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף" (ב"מ קי, ב), כלומר, שאם שכרו מישהו לתקופה מסויימת אינו עובר על 'בל תלין' עד שתעבוד כל התקופה, ולכן גם ליהודי משלם הקב"ה על עבודתו בעולם רק לבסוף – בעולם הבא.

 

אולם, זוהי תשובה רק בנוגע לשכר שהאדם מקבל בגן-עדן על עבודתו בעולם הזה, אבל איך 'מאחר' הקב"ה את השכר של ימות המשיח ותחיית המתים שזה מגיע זמן רב אחרי שהאדם סיים את עבודתו!?

 

אלא נקודת הביאור בזה היא, ע"פ המבואר בתניא קדישא (פרק לו-לז) שתכלית בריאת העולם היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". וא"כ מובן, שכל זמן שלא סיימו בני ישראל, כל אחד את החלק שלו, להכין את העולם שתהיה דירה לה' – עדיין לא נשלמה ה"שכירות" שלהם! וזה יושלם רק בביאת משיח צדקנו כאשר כל העולם כולו ימלא כבוד ה', במהרה בימינו ממש.

 

 

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

*) ואע"פ שאם התנה עם הפועל ע"מ שלא יתחייב לפורעו בזמנו תנאו קיים (שו"ע אדה"ז חו"מ הל' שאלה ושכירות כו' סי"ח) – הרי (א) אם יוכל לפרוע בזמנו טוב לפורעו ולא לסמוך על התנאי (שו"ע שם). (ב) ועוד ועיקר: איך מתאים לומר שהקב"ה התנה שלא כהוראתו בתורתו "ביומו תתן שכרו" – והרי "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (כנ"ל בפנים).

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כט תצא שיחה ג' (עמ' 138 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' ?). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קנד.