אברהם חיים זילבר  

 

בפרשתנו מספרת התורה שהמרגלים הפחידו את בני ישראל, שלא יוכלו להיכנס לארץ "כי עז העם היושב בארץ" ואף הוסיפו "כי חזק הוא ממנו" מהקב"ה כביכול (רש"י).

 

והדבר תמוה, מדוע נבהלו כל כך בנ"י? הרי בהיותם במדבר היו עדים לניסים גלויים של הקב"ה: הארון וענני הכבוד היו הורגים את הנחשים והעקרבים (מכילתא בשלח יג), הלחם שלהם ירד מן השמים והמים מבארה של מרים, שכל אלו היו כרוכים בניסים רבים וגלויים כמסופר במדרשים. גם במלחמתם מול האומות הם ראו את הניסים במצרים ועל הים, עד אשר נמוגו כל יושבי כנען, ומדוע כה חששו עכשיו ממלכי כנען?

 

אלא, מבואר בחסידות: הסיבה שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ, כי בהיותם במדבר היו בנ"י עסוקים ברוחניות בלבד; המזון שלהם היה רוחני ואפילו בגדיהם גדלו יחד איתם (רש"י עקב ח, ד), כך שהיו מנותקים לגמרי מעניני העולם. ואילו בארץ הם יצטרכו לחרוש ולזרוע וכו' ונמצא שהיא "ארץ אוכלת יושביה" כלומר, היא 'תאכל' את רוחניותם ותהפוך אותם ל"ארציים".

 

ולכן סברו המרגלים: כל זמן שאנו חיים 'למעלה מן הטבע' אין לגוים שליטה עלינו, אבל ברגע שניכנס לארץ ונתעסק עם העולם – אז כבר לא יהיו לנו ניסים כאלו. וזה הפשט בטענתם "כי חזק הוא ממנו" – שה"ארציות" תתגבר ותכסה על אלקותו ית' וממילא נאבד את כוחנו.

 

ועל כך ענה להם כלב: "אם חפץ ה' בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת" כלומר, מכיון שזהו רצון ה', לברר ולזכך את ה"ארץ" – נצליח גם בא"י להישאר למעלה מן הטבע ולנצח את האויבים, כי התכלית היא לא להתנתק מהעולם אלא לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

 

 

 

שבת שלום!

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ד שלח, על יסוד מאמר אדמו"ר הזקן (בעל התניא) בלקוטי תורה ריש פרשתנו.