יהדות
"יעקב אבינו לא מת"
- פרטים
- קטגוריה: אמונה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:23
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 432
"יעקב אבינו לא מת"
*הרב שמואל ברוך גנוט מסביר לנו את המושג "צדיקים במיתתם קרואים חיים"*
רבי יהושע בן לוי מתהלך ברגע זה חי ונושם, כמו בהיותו בעולם הזה, בגן העדן. במסכת דרך ארץ (זוטא פ"א) מובא שהיו עוד ששה גדולי עולם שנכנסו לגן העדן בחייהם והגמרא בסוף מסכת כתובות מספרת לנו על רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, שהגיע בכל ליל שבת לביתו, לאחר פטירתו, כדי לעשות קידוש לבני ביתו. רבי הגיע כך בכל ליל שבת, עד שהדבר התפרסם ורבי חדל מלהופיע. הגמרא בבבא בתרא מספרת שרבי בנאה היה מציין את מערות הקבורה. כדי למנוע מנהנים לגשת למקום ולהיטמא. כאשר הגיע למערת המכפלה, פגש את אליעזר עבד אברהם, שהוא אחד משבעת הצדיקים שלא נפטרו, ושאלו מה עושה כעת אברהם אבינו והאם ניתן להיכנס לבקרו. השיב לו אליעזר עבד אברהם שאברהם "גאני בכנפה דשרה וקא מעיינה לה ברישא". יש כאן, בדברי הגמרא הללו (ב"ב נח, א) סודות גבוהים, כמובא ב"מגלה עמוקות" ובעוד מקומות, אך שוב אנו רואים שהצדיקים נחשבים לחיים, גם כפשוטם של דברים גם לאחר הסתלקותם מהעולם.
הגמרא בתענית (ה,א) לומדת מפסוק שיעקב אבינו לא מת, והתוספות מוסיפים שכך משמע גם מכך שאצל הצדיקים אכן נאמר לשון "ויגוע" ולא "וימות". מה פירושם של הדברים?
רבינו רבי יצחק ב"ר משה ערמאה זי"ע מסביר בספרו "העקידה" שאדם נולד עם חלק החומרי שבו ועם חלק ה"צורה" שבו, הנפש האלוקית הטמונה בו. האדם מורכב מ- 2 כוחות. הכוח הרוחני – אלוקי שלו, ה"צלם אלוקים", המסוגל להתחבר אל הרוחניות והעולמות הגבוהים, וגם הכוח החומרי, היכול להתחבר אל הארץ, אל הגשמיות, החומר והחלק הבהמי שבו.
הנפש, כותב "העקידה", יכולה להתחבר ולהתרומם ולהפוך את כל החומר הדבוק אליה להיות חלק אלוק ממעל, וביכולתה לגרום שהחלק הנפשי – רוחני שבאדם יפול גם הוא אל החלק החומרי של האדם ולדמותו לבהמה.
ישנו ויכוח גדול בין חכמי הפילוסופיא היוונית, וגם זאת היהודית (כמו הרמב"ם ב"מורה נבוכים"), מהי הנפש. האם הנפש היא חלק מהגוף, או שהיא יצירה בפני עצמה שרק מתחברת בשלב מסוים אל הגוף . ה"עקידה" סובר שהנפש היא אמנם יצירה המצטרפת אל החומר הגשמי של האדם, המורכב מארבעת יסודות החומר המרכיבים את האדם. אך בד בבד ביכולתה להעצים את עצמה בכל העת ולגרום לריבוי החלק נפשי – רוחני של האדם, עד כדי כך שיגיע למצב שגם החלק החומרי – גשמי שלו ייחשב כחלק אלוקַ ממעל, כחלק רוחני, בדיוק כמו נפשו הרוחנית. ככל שהאדם מתחבר יותר אל עולם הרוח והשלימות, ומשלים את עצמו בתבונה ובמעשה, כך נפשו מתרוממת יותר ומתחברת לשורשה הרוחני, והיא גם מעלה את החלק החומרי – גופני שבו למחוזות שמימיים. מאכלם הגשמי של תלמידי חכמים, כך מובא בגמרא, נחשב לאכילת קרבן וביכורים, מפני שהחלק הגשמי של התלמיד–חכם והצדיק נחשב גם הוא כחלק נפשי – רוחני, ומנגד, הגמרא בפסחים (מט,ב) אומרת ש"עם הארץ אסור לאכול בשר בהמה", וזאת מפני שעם הארץ, האדם החומרי, "הצליח" להוריד את חלקו הנפשי ולחברו לחלק הגשמי – בהמי שלו. וכשהחלק הרוחני שב"אדם" שבו נגמר ונכחד והשתווה לחלק הבהמי- גשמי, אם כן אין לו שום עליונות על פני בעל החי, ואין סיבה ש"בהמה" תאכל בהמה אחרת.