פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 12:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 211

כ-900 נערות עד גיל 17 הפסיקו בשנה האחרונה את הריונן באישור משרד הבריאות לאחר שהרו באופן לא מתוכנן. מונלוג של עובר ברחם מאת רבקה שמעון .

מקור : nrg
אתר בנושא : http://www.efrat.org.il

זאת אני פה, נשמה'לה הקטנה הדוברת אליכם, קהל צופים נכבד. אמנם לא הוזמנתי לדבר , ולא נתנו לי זמן מסך בכלל, לכן באתי. במיוחד אני פונה אליכן, נשים יקרות, חברותי . אתן תבינו אותי, תקשיבו לרחשי לבי, הרי אתן לוחמות גדולות לזכויות נשים, לשוויון הזדמנויות, למימוש עצמי, להעצמה נשית .

נשמה גדולה אני, למרות שכרגע אני זעירה וקטנה עד מאד. טמונה שם ברחם אמי. מוגנת בינתיים. נוצרתי מתוך תשוקה גדולה . אתן חושבות שזה היה בלי כוונה, בלי תוכנית. אתן מרחמות עלי, חושבות שנוצרתי בטעות . מה פתאום? הכול מתוכנן שם למעלה. כבר שם, מתוך אוצר הנשמות, ידעתי מי יהיו הורי . כבר שם גילה לי הבורא את הסוד .

אדון עולם תכנן לי חיים מלאי הרפתקאות. כי נשמה מיוחדת אני, נשמת אישה השואפת לתקן את העולם. נוצרתי כדי לדאוג לתיקונן של נשמות חברותי הנשים הסובלות עלי אדמות. יש לי שאיפות אדירות - להיות חברת כנסת, לחולל מהפכות חברתיות, להגן על נשים מוכות, לשפר את זכויותיהן, מסכנות, המקופחות. רעיונות כבירים כבר הוגה מוחי הקטן . 
אדון עולם תכנן לי חיים מלאי הרפתקאות. כי נשמה מיוחדת אני, נשמת אישה השואפת לתקן את העולם. נוצרתי כדי לדאוג לתיקונן של נשמות חברותי הנשים הסובלות עלי אדמות. יש לי שאיפות אדירות - להיות חברת כנסת, לחולל מהפכות חברתיות, להגן על נשים מוכות, לשפר את זכויותיהן, מסכנות, המקופחות. רעיונות כבירים כבר הוגה מוחי הקטן .
מכאן, מתוך הרחם החמים והמוגן נראה העולם שבחוץ כל כך יפה, כל כך מעניין ומסקרן. כל כך הרבה משימות ואתגרים לפני. ולא אכפת לי כל כך מי יגדל אותי, איפה אני אגור, או כמה כסף יהיה לי בחשבון הבנק. העיקר- תנו לי לחיות. תנו לי אהבה .

כן, אני כבר מרגישה שאבא, למרות התשוקה הגדולה שלו, מתלבט בקשר אלי . לא אכפת לי. יום יבוא ואולי הוא ייזכר בי, הקטנה שלו. אבל גם אם לא - יהיה לי פעם גבר שיאהב אותי. בעזרת ה'. אבל אתן, לא יודעת מה קרה לכן, אינכן רוצות בי. כולי מתכווצת מאימה כשאני שומעת מה אתן מתכננות עבורי, מה קרה לכן ?
פה מבפנים אני מקשיבה לפעימת הלב של אמא. איך היא נרגשת, נפעמת, מהחיים המפכים בקרבה. כן, היא מאד מבולבלת. אני מרגישה כל הזמן את סערת רוחה .

אז תעזרו לה . תתגייסו למענה, תמכו בה, סעדו אותה. תנו לה תמיכה. היא, הרי בסתר לבה היתה רוצה לממש את אימהותה. הנה, עוד מעט היא הופכת ליוצרת הגדולה בעולם - להיות אם בישראל . דבר גדול הוא. אבל אתן - מה לכן כי נרדמתן? מה אתן מקשקשות שם על הזכות להחליט , זכות לבחור, מה זה בכלל? נראה לכן שאתן המחליטות, אתן הבוחרות ?

הרי אתן מדברות פה לא על הגוף שלה, בכלל, אלא על גופי הקטן והמסכן, על נשמתי שלי. אתן מדברות פה לא על הגוף של אמא שלי, אלא, על נשמתה האומללה - זו המבקשת לצמוח, לפרוח . ואתן, עם ההצהרות הפמיניסטיות שלכן - עומדות לקטוע הכול באבחת סכין. אנא, עצרו רגע .

אני כבר נואשת. אני מקשיבה בקנאה, בפליאה, איך אתן מוכנות לרוץ למורה בבית הספר ולצעוק על אותה מורה שאולי נתנה סטירה לבת היקרה שלכן. ילדים מוכים, הרי אתן בתור חברה מתוקנת כל כך מגוננים ודואגים להם. ומה איתי ?

עלי, המועמדת לריסוק עצמות, אין כמעט מי שיגן. עלי, אף אחד לא חושב. כבר אני נחלשת, מתחרטת , מאבדת תקווה . 

במחשבה שנייה, האם כדאי לי בכלל להצטרף לחברה אנושית כזו , שאיבדה צלם אנוש וממשיכה לאבד כאלו עשרות אלפים בשנה ?

• קודם
• הבא