יהדות
הטבת החלום בזום בפני שלש נשים
- פרטים
- קטגוריה: אמונה
- פורסם בחמישי, 24 דצמבר 2020 16:05
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 565
הטבת החלום בזום בפני שלש נשים
שאלה: אשה שסובלת מחלומות רעות רוצה לעשות הטבת החלום אבל בזה''ז מחמת הקורונה ר''ל א''א לה לצאת מביתה ונפשה בשאלתה אם אפשר לעשות הטבת החלום בזום ומטעמי צניעות רוצה להופיע רק בפני שלש נשים (ע' בס' תל תלפיות מהרה''ג ר' שניאור פרדס שליט''א ע' פ' וז''ל לא נהגו נשים לעשות התרת נדרים בפני שלשה מפאת הצניעות), האם זה מותר.
תשובה: מקופיא אמינא שמותר כמו שברור כבר מל' הגמ' ותו''ד הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (ואפי' אין מרומז בו שום דבר רע, אלא שהוא נפשו עגומה עליו) ילך ויטיבנו בפני שלשה כיצד יעשה, יביא שלשה שאוהבים אותו ויאמר להם חלמא טבא חזאי, ויאמרו לו הם: טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוויה לטב, שבע זימנין ליגזרו עלך מן שמיא דליהוי טבא ויהוי טבא, עכתו''ד. ומהל' ג' אהובים משמע בנ''א עם רצון טוב לו שרוצים את שלומו הטוב. ולא בעינן כאן לא בי''ד שבמותב תלתא כחדא הוינא או דרישות וחקירות אם יש כאן פתח וחרטה ולכאו' אפי' לא צירוף של ג' בני אדם ביחד במקום א' (דהנה הגמ׳ ברכות נ''ה ע''ב נקט ל' ״ולימא להו חלמא טבא חזאי כו'' ולא 'באפייהו' אבל ע''ל דמשינוי הלשון ע''י הראשונים כגון הטור משמע ש'באפייהו' דווקא), וע' בס' עה''ש שמשתמש בל' סגולה באו''ח סי' ר''כ סע''א בסו''ד וז''ל בק''נ אמנם אם נפשו עגומה עליו שי''ל עגמת נפש מהחלום ודואג עליו, הסגולה לזה שג' אוהבים יפתרוהו לטוב ואולי מפני זה המנהג בהרבה מקומות שמי שחלם לו חלום לא טוב יבא לפני רב העיר לבקש לפתור לו את החלום והרב ממציא לו פתרון לטובה דלעניין דיני ממונות יחיד מומחה דינו כג' הדיוטות ומסתמא הרב הוא אוהב לכל העיר והוי כציוי חז"ל להטיב בפני ג' אוהבים והרב אומר שיהיה לטובה, עכ''ל וע' בס' פ''ת סי' ר''כ הערה ל''ד ע' שלחן הטהור סע''א ולדבריו יעשה זאת (להופיע לפני רב העיר) בתוספת להטבת החלום בפני ג' כפי הנוסח המקובל, וע' עה''ש סע''ד ולדבריו סגי בכך, ושוב א"צ הטבה בפני ג', כיון שהלה ת''ח ויחיד מומחה דינו כג' הדיוטות, וכו' (ולכאו' אין הכוונה בד' העה''ש להשוות הטבת חלום לדין תורה).
ומשמע דאפי' ג' לא בעינן ואוהב פסול לדון ואין כאן אפי' כעין דין תורה או כעין התרת נדרים. וכל הענין הוא לעשות טוב לחברו שאהוב עליו דרך סגולה והייתי או', אני הק', שכשא''א בע''א כבזה''ז מחמת קורונה ר''ל שג''כ אפשר ע''י זום כרוב הדיבורים שלנו לע''ע. ואין שום מחיצה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ואפשר לומר שהוי כעין ציוי חז"ל להטיב בפני ג' אוהבים שגם הג' מטיבין מופיעים במסך ורואים זא''ז ואת החולם, והד' צ''ע ודעת הגדולים אשר מפיהם אנו חיים. וכי מפני שאנו מדמין, נעשה מעשה בתמי'? וא' לעצמי נייתי ספר ונחזי וזו החלי בעה''י, ויש לי כמה ראיות:
א. ק' מהרה''ג מוה''ר ר' אליעזר וולף שליט''א ראב''ד דקקא''א לע' בס' שבט הקהתי ח''ד סי' רל''ט (הו''ד בס' הביאני חדריו ע' ס''ט הלכות נדרים וז''ל מי שצריך לעשות התרת נדרים ואינו יכול לפגוש את המתירים באופן אישי יכול לסמוך על התרת נדרים באמצעות הטלפון, עכ''ל) וז''ל מסקנתו ולדינא כיון דרוב פוסקים מתירין להתיר ע''י שליח כמש''כ הב''י אלא דמחמירינן לשיטת הרמב''ם א''כ בטלפון שהקול נשמע בפני החכם לכ' יש להתיר לכתחלה, עכ''ל. וא' לעצמי אם כך בהתרת נדרים אז ק''ו לגבי הטבת החלום.
ב. שוב תבט עיני בס' פ''ת סי' ר''כ הערה כ''ב וז''ל ונסתפקתי לענין אשה שתטיב חלומה לפני ג' נשים, ולא מצאתי לע''ע בספרים בזה, אך אשה יכולה למנות את בעלה שליח להיטיב חלומה לפני ג' אנשים או לומר תפילת רבש"ע בעת נשיאת כפיים (ויאמר הנוסח חלום חלמה וכו') וכדמצינו שבעל נעשה שליח לאשתו להתיר נדריה (שו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' ט"ז וסי' רל"ד סעי' ל"ו).
ג. וע''ע כה''ח סי' ר''כ סע''ג שם באפי תלתא וכו' וז''ל לכתחלה יש לחזר אחר ג' גדולים ואם הם חכמים יותר טוב ואם לא אפשר בג' גדולים יש לצרף עמהם קטנים אם מבינים פי' המילות של הטבה, עכ''ל, וכן ראיתי בשם סידור החיד''א. ועע''ש בפ''ת וז''ל ואפי' הם קרוביו או בניו וכדו' (ע' בתשובות והנהגות ח''ב סי' רנ''ו ושכן נהג הגרי''ז מבריסק זצ''ל), ואם אין לפניו אנשים גדולים יוכל לקחת אף קטנים כל שמבינים ויודעים מה הם אומרים בנוסח ההטבה, ויש ללמד הנשים וע"ה כשעושים הטבת חלום משמעות תיבות ההטבה, עכ''ל.
הרבה ראשונים ס''ל שאפשר ע''י שליח להתרת נדרים
ד. שוב תבט עיני בס' תל תלפיות מהרה''ג ר' שניאור פרדס שליט''א ע' פ' וז''ל בא''ד בק''נ והנה, באם בתו לא יכולה להיות בכל נדרי, וגם הרי לא נהגו נשים לעשות התרת נדרים בפני שלשה מפאת הצניעות, נראה שיכולה לשלוח את אביה כשליח ואף תמסור בידו כתב על חרטתה, וזאת משום שהרבה ראשונים סוברים שניתן לשלוח שליח להתרת נדרים והם - הרא״ש, הטור, רבינו שמשון, התוס׳, הנמק״י, הרשב״א ועוד. אף אמנם שהשו״ע פ' כהרמב״ם ודעימיה, כ''ז בעקבות הריב״ש (שהובא בב״י) שכ' ״ונראה לי שראוי לחוש לדבריהם״. הרי כי פסק השו״ע הוא מחמת הספק, וכנר' מכיון שספיקא דאו' של נדרים לחומרא. ובמקרה ושולחים בכתב, הפת״ש כ' שם שרבו המתירים ויש להקל קצת בשעה''ד.
התרת הנדרים של שנה זו רק בגדר תקנה שלא יפרצו בנדרים
והנה, בנד״ד שכבר עשתה בשנה שעברה ביום כיפור ביטול ומודעא על כל הנדרים של השנה, שוב התרת הנדרים של שנה זו הוא רק בגדר של תקנה שלא יפרצו בנדרים, ולא הוי מדאו' ולא מעיה''ד. שהרי כ' לעיל שכל התרת הנדרים על העבר הוא משום גדר, שלא תהיה קולא מחמת שמבטל הנדרים מעיקרא. ומשו''כ הקלו בהתרה זו בדיני התרת נדרים, ובכה״ג שהקלו משום כך, שאין צ' בפרטי התרת נדרים ע״פ הדין וא''צ פירוט פתח וחרטה, נראה שיש גם להקל שמהני שליח וא''צ בפניה. וביותר אם תכתוב גם בכתב, יועיל הדבר לעוד פוסקים. שהרי כל מה שנפסק בשו״ע הוא מחמת ספק דאו', ובנד״ד שוב לא הוי ספק דאו', ובכה״ג לכאו' גם השו״ע היה פוסק לקולא, ובמיוחד שגם בנדרים דאו' רבו הראשונים המקילים.
דרך מכשיר הטלפון
והנה, באם הבת תעביר חרטתה דרך מכשיר הטלפון, יתכן ומהני אף לכתחילה:
~דלטעם הב' בערוה״ש ולטעם הרדב״ז, הרי בטלפון ניתן לחקור היטב אם החרטה אמיתית ואף לגרום לנודר להתבייש שלא ידור שוב (ואולי דוקא בפניו שייך ענין ביוש ולא דרך הטלפון וצ״ע).
~ואף לטעם הא' של הערוה״ש והוא טעמו של המהרי״ץ חיות שהוי מדין מילי, יתכן ובטלפון לא חשיב שליחות כלל שהרי לא ממנה אף א', ורק מעבירה חרטתה באופן ישיר לחכמים המתירים ד' הטלפון.
~דאף שהמתירים שומעים את גלי הקול החשמליים ולא את הנודר עצמו, אי״ז מצות קריאת המגילה וכיוצ״ב דבעי' קולו ממש.
~וא״כ נמצא דלא חשיב שליחות כלל, ויתכן ומהני לכו״ע. ולכן נראה שאם תמנה הבת שליח וגם תשלח כתב בכה״ג שעשתה בשנה שעברה ביטול ומודעא, שכל ההתרה היא מגדר ותקנה, יתכן ומהני שליחות וכתב וא''צ כלל לטלפון. ומהיות טוב כדאי שתמסור חרטתה גם דרך הטלפון, עכ''ל.
ה. ע' בס' מאמר מרדכי פ''מ ע' רס''ח סע' כ''ב וז''ל אפשר לעשות הטבת חלום אחרי שבת דרך הטלפון, עכ''ל ושם בהערה ל''ז: בשונה מהתרת נדרים, עכ''ל.
ו. שוב תבט עיני בחידושי בתרא ברכות סי' ר''כ בענין הטבת חלום בטלפון וז''ל נראה דאפשר לפתור חלום או להטיבו דרך טלפון ויכול לשלוח והנה הגמ׳ ברכות נה: נקטו לשון ״ולימא להו חלמא טבא חזאי כו׳ ״, ואילו הטור והמחבר שינו לשון הגמ׳ וכ' ולימא ״באפייהו'' משמע דבא להדגיש שלא נטעה דדי שתגיע הידיעה לג׳ המטיבין, אלא בעינן שיאמר לשון זה ממש בפניהם, ולא ע״י טלפון או שליח. ואין להקשות קושיות על ניחוש למה דוקא בפניהם, דזה קבלת חז״ל בחפצא של הטבה דאה״נ אם באים רק להסיר עגמת נפשו, יכולים לעשות כן ע״י טלפון ושליח, אבל אם באים להטיב ולהסיר האיום של פיקוח נפש, בעי' ממש באפייהו, וחמירא סכנתא מאיסורא, שלא להכריע בסברות חיצוניות שאין להם מקור, עכ''ל ומשמע מלה''ק שדרך הטלפון מועיל רק דהיינו רק להסיר עגמת נפשה.
ז. בנדר דרבנן אפשר להקל
וע' בס' יוסף דעת בע' התרת נדרים פי''ז סע''ל ע' קל''ח בהערה וז''ל ועכ״פ נראה לענ״ד דבטלפון לכו״ע מהני דהא אין גזה״כ שיבא בפני המתירין, רק יש חשד שמא השליח יוסיף דברים וא״כ בטלפון שהחכם מדבר עימו וחוקר אותו לכאורה יועיל, אלא שמו״ר הגרש״ב שליט״א אמר שמהרמב״ם נראה דדינא דגמ׳ הוא שיבא בפני המתירין דווקא וא״כ גם טלפון לא יועיל, ולמעשה פסק מו״ר שליט״א דבנדר דר' אפשר להקל שהנודר יספר הנדר לחכם בטלפון, והחכם יודיע לו שהוא התיר נדרו בצירוף עוד ב', וא''צ שישמע את ההתרה עצמה, ובנדר דאו' אין להקל בטלפון, אולם, ע״י שליח וכן בכת״י נראה דגם בנדר דרבנן לא מהני כיון שמרן ז״ל לא חילק בהכי.
ובשעה״ד אולי יש לסמוך על אותם אחרונים שהקלו בכת״י וצ״ע, אחרי זמן רב מצאתי בעזה״י בשו״ת זרע אמת ח״ג סי׳ קכ״ה שהקל לחולה אחד שרצה לאכול בשר בתשעת הימים (והוא היה נוהג להחמיר בזה, וצ' התרה על זה), שישלח חרטתו בכתב כי היה קשה לו לבוא לעיר ולהתיר בפני ג' וכ' הטעם כיון שמעיה''ד א''צ התרה בכה״ג כי לא רצה לבטל מנהגו לגמרי אלא שנהגו להחמיר גם בכה״ג להצריך התרה לכן אפשר להקל בכתב, ומד' נראה דכשצ' התרה מן הדין אין להקל בכתב, ועיי״ש בסו''ד שהביא ד' התשב״ץ שעבד עובדא בנפשיה והתיר נדר שלא בפני הנודר ע״י ששלח לו חרטתו בכתב ולפי״ז נראה דבכל נדר דר' אפשר להקל בשעה''ד, עכ''ל.
ח. בדיעבד שלא בפניו הוי התרה
וע''ע בס' כל נדרי פי''ט סע''ג (ע' ר''ז) הערות ו' וז' וז''ל בק''נ שערי דעה (שם סעט''ז) ושפ''א (שם), שבדיעבד אם התירו שלא בפניו יש לסמוך על כל הני רבוותא דס״ל דהוי התרה. (והוסיף השע''ד שם דהריב׳׳ש עצמו לא קאמר אלא ׳דיש לחוש׳ לד' הרמב״ם, ונר' דהיינו לכתח'. וכמו״כ כ' הפ''ת (שם סק''ט, לע' התרה ע׳׳י כתב), שכיון שרבו המתירים ע״י כתב, וגם הריב״ש (סו״ס ש''ע) כ' רק שראוי לחוש לד' הרמב״ם, לכן בשעה''ד אפשר קצת להקל. ובשו״ת זרע אמת (ח׳׳ג סי' קכ''ה) צירף שיטות אלו שאפשר להתיר ע״י חרטה מתוך הכתב לענין היתר מנהג אכילת בשר בט' הימים במ' חולי. וגם בשו״ת חת״ס (יו״ד סו׳׳ס ר''כ) צירף שיטה זו להקל באופן מסויים (והו״ד בפ''ת שם).
ד' השע''ד והשפ''א שבדיעבד אפשר להקל
והשע''ד והשפ''א (שם) הניחו בצ״ע מה שהשמיטו השו״ע והרמ״א ד' גדוה''פ החולקים על הרמב״ם וס''ל שאפשר להתיר שלא בפניו, ולא חלקו להם כבוד להביא דעתם בל' ׳י''א׳ לכה''פ (והוסיף השע''ד שם דלכאו' אם היה כן ד' השו״ע, לא היו משמיטים דעתם לגמרי, והניח בצ״ע. אך לדינא נקטו השע''ד והשפ''א שבדיעבד אפשר לסמוך על שיטות אלו).
מעשה דבת יפתח
והוסיף השפ''א דאף שלשיטות שצ' להתיר בפני הנודר ממש, ס״ל שגם בדיעבד אם התיר ע״י שליח אינה התרה, וכדמוכח ממה שהביאו הפוסקים ראיה שהתרה שלא בפניו אינה התרה ממעשה דבת יפתח, אלמא לשיטה זו שצ' התרה בפני הנודר, אם עברו והתירו שלא בפניו אינה התרה גם בדיעבד, מ''מ לדינא אפשר לסמוך בדיעבד על שיטות הסוברים דהוי התרה שלא בפניו.
ד' שבט הקהתי דמהני לכתח'
וע''ש בהערה ז' וז''ל בק''נ ולפ״ז יכול הנודר להישאל על נדרו באמצעות הטלפון, והשלושה יתירו לו במקומם ויודיעו לו שהתירוהו. ואמנם לכאורה התרה ע״י טלפון עדיפא משליח, כיון ששומעים את ד' הנודר עצמו, ויתכן דמהני לכו׳׳ע, וכעי״ז כ' בשו״ת שבט הקהתי (ח׳׳ד סי' רל''ט), והוסיף שאע׳׳פ שגלי-הקול אינם נחשבים כקולו של המדבר, מ''מ י״ל דאין זה בכלל ׳שליח׳. ולכאורה לענין לכתח' תלוי זה בטעם שאי אפשר להתיר ע״י שליח. שלטעם דא''א לעשות שליח כדי שיוכלו לחוקרו, או כדי שיאמר הסיבה, יתכן שיועיל גם ע״י טלפון, ועד׳׳ז הסיק בשו״ת שבט הקהתי שם דמהני גם לכתח'.
לטעם שכדי שיתבייש בפני המתירים, צ' בפניו
אך מאידך יתכן שדוקא כשנמצא הנודר בפניהם ממש מועיל, שאינו דומה חקירה הנעשית פנים אל פנים לזו שנעשית דרך טלפון, וכן שמעתי לדון מבעלי הוראה, ואילו לטעם שכדי שיתבייש בפני המתירים, צ' בפניו ממש (וכמו״כ יש לדון דלטעם דילפינן ליה מקרא ד׳לא יחל׳, יש לדון דצ' בפניו ממש). ובנ''ד בהטבת חלום א''צ לא ביוש ולא דו''ח.
ד' הגר״ח קנייבסקי
וגם הגר״ח קנייבסקי שליט״א כ' דיתכן שבשעת הדחק אפשר לעשות התרת נדרים דרך הטלפון. הו״ד בספר ׳מועדי הגר׳׳ח׳ עמ׳ קפ''ח, תשובה תי''א.
ד' הגרי״ש אלישיב לקולא
וגם הגרי״ש אלישיב זצ״ל צירף קולא זו דהתרה דרך הטלפון לענין משגיח כשרות המפריש תרו״מ וטעה בהפרשתו, שאם אין מצויים לפניו ג' אנשים להישאל בפניהם, יכול להישאל דרך הטלפון לפני אנשים הנמצאים במ''א באופן שג' המתירים ישמעו אותו, ויתירו לו דרך הטלפון. אך הוסיף שם שאין להקל דרך הטלפון אלא במשגיח שטעה בהפרשת תרו״מ, כיון שבזה יש מקום להקל מצדדים נוספים, שיש לדון משום ׳לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', וכמו״כ באופנים מסויימים יתכן דחשיב הפרשה בטעות, עכת״ד (הו״ד בספר ׳משפטי ארץ׳ תרו״מ פי''ח הערה מ''ח, ובמהדורת תשס״ד נדפס בהוספות שבסוף הספר).
מחלוקת אם יש דין שליחות בנדרים
ט. שוב תבט עיני בס' מעין אומר פ''ט ע' של''ז בע' השאלה שאדם שנדר נדר וקשה עליו ללכת ולעשות התרת נדרים, האם אפשר דרך הטלפון, וע''ש בהערה נ''ד וז''ל בק''נ ישנה מחלוקת אם יש דין שליחות בנדרים ע' נדרים ע''ב ע״ב, ת''ש האומר לאפוטרופוס כל נדרים שנודרת אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר, והפר לה, יכול יהו מופרין, ת''ל אישה יקימנו ואישה יפרנו, ד' ר' יאשיה. א''ל ר' יונתן, מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמוהו. ואפי' רבי יאשיה לא קאמר, אלא משום דגזירת הכתוב הוא ״אישה יקימנו ואישה יפרנו״.
וכ' הב''י (יו״ד סי' רל''ד) ופ' שם הרא״ש (סי' ז') דהלכה כר' יאשיה דמחמיר וכ''כ הרי״ף בפ' השואל (ב״מ נ''ה ע״א) וכ''פ הרמב״ם (נדרים פי״ד ה״ט),
וכ''פ מרן (יו״ד סי' רכ''ח ט''ז) צ' הנודר לבא לפני המתירין, כשיתירו לו, ואינו עושה שליח לשאול על נדרו. וכן מצינו בבעל המפר לאשתו שמביא מרן (יו״ד סי' רל''ד ל') אין יכולים לעשות שליח, לא להקמה ולא להפרה. רק הבעל יכול להיות שליח להתיר נדרי אשתו (יו״ד סי' רל''ד נ''ו) הבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו, ובלבד שמצא ג' מקובצים, אבל הוא לא יקבצם. וכ' הט״ז (שם סקמ''ו) הטעם שאשתו כגופו וכאילו היא עצמה שם אבל אדם אחר לא דצ' הנודר לבוא לפני ב''ד.
מתיר לו אפי' שלא בפניו, כדין הפרת הבעל
וכ' בהליכות עולם (ח''ח ע' ע''א) וז״ל: הגר״א (יו״ד רל''ד סקע''א) כ' שנקטינן כר' יאשיה כמ״ש בע״ז (ז' ע״א) בשל תורה הלך אחר המחמיר. ולכן נ״ל שכ''ז בנדר או שבועה ממש, אבל להתרת מנהג שנהג ג''פ ולא אמר בלי נדר, כיון שאינו צ' התרה אלא מדר', יכול להתיר ע״י שליח. וע' בב״י (סי' רכ''ח סכ״ד) שהביא מ״ש הרא״ש (נדרים פ״א סי' ז') בשם הר״א ממיץ, שאם יודע החכם שהנודר מתחרט (ורוצה שיתירו לו) יכול להתיר לו בלא דעת הנודר. וכן הורה ר' שמשון שאם שלח החרטה בכתב על נדרו לחכם, מתיר לו אפי' שלא בפניו, כדין הפרת הבעל. וכ״כ הרשב״א בתשו' (ח״א סי' תקנ''ד) מסתברא לן שמתירין ע״י שליח. וע״ע בשו״ת הריב״ש (סי' י''א). והביא עוד משו''ת זרע אמת (ח״ג סי' קכ''ה) שהסתמך להתיר נדר ע״י שליח בשעה''ד. וסיים מו״ר נר״ו ולפמ״ש יש לצרף מ״ש הגר״א שהלכה כר' יאשיה אינה אלא מתורת ספק, דבשל תורה הלך אחר המחמיר, וכמ״ש גם הרא״ש שהלכה כר' יאשיה שמחמיר. וכ״כ בס' בית מאיר שאין כאן פסק הלכה ידוע אלא דמספיקא אזלינן לחומרא. וממילא בספק דר' אזלינן לקולא. ובצירוף ד' הר״א ממיץ והר״ש והרשב״א הו״ל ספק ספקא ולקולא. ע״כ.
אם בטלפון נחשב כקולו ממש יחשב הד' כאילו מופיע בעצמו
והנה אם קול האדם הנשמע בטלפון נחשב כקולו ממש ממילא יחשב הדבר כאילו מופיע בעצמו בבי״ד, וראה מש״כ בזה מו״ר נר״ו בשו״ת יחווה דעת (ח''ב סי' ס''ח) והן אמנם הקול הנשמע דרך הרדיו, איננו הקול הטבעי היוצא מפי הש''ץ, אלא הוא קול הבא ע''י זרם חשמלי באמצעות ממברנא, ואין לדמותו לשומע מתקליט של גרמופון שבודאי אינו עונה אמן אחר ברכותיו, וכבתשו' הג''ר חיים ברלין הו''ד בשו״ת אוהלי אהרן (ח''ב סי' ס''ד), וכ''פ בשו״ת פרי השדה (ח''ג סי' צ''א או''ג). אכן החילוק מבואר, ששם הקול של המדבר נפסק מכבר, ופנים חדשות באו לכאן, כשהוא שומע מהתקליט, שאינו בר חיובא, אבל השומע מהרדיו בשידור חי, סו''ס ברור שבאותה שעה הצבור עומדים ואו' קדיש וי״ג מידות וכדו', לכן נר' שרשאי לענות עמהם. וה''ז דומה למה שאמרו בסוכה (נ''א ע״ב) במעשה של בני אלכסנדריא של מצרים שהיה שם קהל רב ולא היו יכולים כולם לשמוע מפי הש''ץ את הברכות, והיו מניפים בסודרים כדי שידעו חתימת הברכות ויענו אמן. והסבירו התוספות (שם סוכה נ''א ע״ב) וכן בברכות (מ''ד ע״א) שאין זה בכלל אמן יתומה, הואיל והיו יודעים באיזו ברכה הש''ץ עומד, ורק לא היו שומעים אותו. וראה בשו''ע (או''ח סי' קכ''ד ח') וה''ה כאן שהוא שומע הקדיש ויודע על מה שהוא עונה אמן, רשאי לענות. והרה״ג רבי יעקב משה טולידאנו בשו״ת הים הגדול (סי' כ''ט) כ' ג''כ שיש לחלק בין השומע ברכה מתקליט של גרמופון, שאינו עונה אחריו אמן, ואינו אלא כחיקוי ומעשה קוף בעלמא, ויש להמליץ ע''ז ל' חז״ל (ב״מ נ''ט ע״ב) אין משגיחין בבת קול, לבין השומע ברכה דרך הרדיו או הטלפון, וכו'.
וראה בחזון עובדיה - ימים נוראים (ע' כא׳) שהביא זאת ביתר תוקף וציטט שם את האג''מ (ח''ב או״ח סי' ק''ח) שכ' הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ״פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כ''ז שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג״כ באופן זה שנברא איזה דבר באוויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו, ומ״מ נחשב שהוא קול האדם וכו'. וגם באג''מ (ח''ד או״ח סי' צא׳ או''ד) כ' בעניין שמיעת הבדלה ע״י טלפון לאשה הנמצאת בביה''ח, אם א''א לה שתשמע הבדלה במקומה, ודאי יש לה לשמוע על הטלפון שיותר נוטה שיוצאה בזה כמ״ש במ''א לעניין קריאת המגילה ע״י רמקול, וכ''צ לענות אמן על ברכה ששומעים ע״י טלפון וע״י רמקול.
הרש''ז אויירבך והחזו''א
והביא שהרה״ג שלמה זלמן אויירבך בשו״ת מנחת שלמה (ע' סו׳) כ' בהערה שדיבר עם החזו״א זצ״ל ואמר לו שיתכן שהקול הנשמע נוצר ע''י המדבר, וגם הקול נשמע מיד ע״י הרמקול, או מהטלפון, כד' המדברים, אפשר דחשיב שומע ממש מפי המדבר, וכו' והאריך שם מו״ר נר״ו בעוד פוסקים כן להלכה.
ולכאו' לד' מו״ר נר״ו גם כאן נאמר שהרי אף בהתרת נדרים ע״י כתב יש רבים המתירים, ויש מתירים גם ע״י שליח, וכאן בטלפון יש פוסקים שאומרים שדינו כקולו ממש אפי' לצאת י''ח במצוות כקידוש והבדלה וקה''מ, וק״ו בהת''נ שיועיל. ולמעשה כך הורה מו״ר נר״ו בשיעוריו בע״פ, לעשות לכתח' דרך הלוויין בהת''נ בערב ר''ה ויוה''כ. אמנם יש לחלק ששם ממילא מקלים בהרבה דברים ואין דינה כהת''נ רגילה. אמנם לפחות בנדרים ושבועות שהם מדר', אפשר להקל, וכמ״ש רבנו לגבי דברים שהם מדר' שאפשר ע״י שליח.
ולכאורה ע״י טלפון יהא אפשר גם בדאו', מכיון שיש כאן ג' ספקות:
א. אם הלכה כרבי יאשיה.
ב. אפשר שע״י מכתב אפשר, וא״כ ק״ו ע״י טלפון.
ג. אפשר שדין טלפון, כקול האדם ממש. אמנם ראה לעיל (סי' כ') שהורה מו״ר נר״ו שלא לעשות כן, עכתו״ד.
תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א
כבוד ידידי הדגול הגר"א אייפרס שליט"א
ראיתי ד"ת המשמחים בענין הטבת חלום בזום והדברים משמחים.
שאלתי היום את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם אשה יכולה לעשות הטבת חלום בפני ג' נשים והשיב: שתגיע לעזרת נשים ותאמר ה'רבונו של עולם' בברכת כהנים, עכ"ד מרן שליט"א
ואגב:
מצאנו בדברי חז"ל התייחסויות שונות לדברי החלומות. מצד אחד אמרו חז"ל במסכת ברכות ש"דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים" ומאידך אמרו ש"חלום הוא אחד משישים בנבואה". חז"ל גם אמרו ש"אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו, ממה שהוא מהרהר ביום". הגמרא שואלת שבפסוק אחד נאמר "בחלום אדבר בו" ומכאן שה' יתברך מגלה לצדיקים את הנסתרות דרך החלום, ואילו בפסוק אחר נאמר "והחלומות שווא ידברו". ומתרצת הגמרא: "כאן בחלום על ידי מלאך, כאן בחלום על ידי שד". התשב"ץ מסביר את העניין כך: "יש מהחלומות שהן צודקים ויש חלומות בלתי צודקים. החלום הבלתי צודק מגיע בהיות הכח המדמה בלתי בריא, מפני שורש יצירתו של האדם או מפני שאכל מזונות עבים המולידים אדים שחורים ויטרידוהו, וזה מה שאמרו חז"ל "על ידי שד", והוא מרוח רעה החזקת והשודדת את האדם, ולחלומות אלו אין לחוש כלל".
רבנו בעל ה"עקידה" מסביר לנו, בדרכו המיוחדת, את חלוקת החלומות. לדבריו, ישנם שלושה סוגי חלומות. סוג החלום הראשון הוא "חלום הנבואה", חזיון לילה בו מראה הקב"ה לנביאיו את נבואותיו. ישנו סוג של "חלום רוח הקודש", בו מפיל הקב"ה תרדמה על אוהביו וצדיקי ישראל, מבטל את כוחות הגוף שלהם ומראה להם בחלום מגילוייו וסודותיו, וישנו סוג חלומות המשותפים לכל בני האדם, המגיעים אלינו על ידי כח הדמיון הפועל במוחנו גם בשעת השינה. בחלומות אלו, כותב ה"עקידה", בחלקם יש ממשות, "מהם שיש בהם עניין מעט והרבה דברים בטלים כמו תבן בתוך הבר, ומהם שיש בהם גילוי דעת להרבה מהדברים העתידיים". הוא מסביר שחלק מהחלומות הם כ"ניצוץ מהנבואה", אך היא הקטנה שבמדרגות הנבואה, ולכן אמרו חז"ל שבחלום יש "אחד משישים בנבואה", כדי להסביר לנו שהחלום נחשב ל"בטל בשישים" מבחינת רמת הנבואה האמיתית. בכל חלום, גם בחלום שחלק ממנו יכול להתגשם, ישנו חלק נכבד שלא יתגשם והוא הגיע מכוחות הדמיון ומה החלק הדמיוני והלא מציאותי. רבי נהוראי סיפר, כמובא בגמרא, ש"עשרים וארבע פותרי חלומות היו בירושלים והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה- לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו". וזאת כיצד? מסביר ה"עקידה" שאכן, החלום מורכב מהמוני פרטים וכל פותר חלומות יכול להצביע על נקודה נכונה מתוך החלום, ולכן ייתכן שכל פתרונות החלומות, אותם פתרו "פותרי חלומות" מוצלחים, יתממשו במציאות.
כאשר "פותרי חלומות" טובים פתרו חלומות, הם ידעו גם להבין חלום, לנפות את החלק הדמיוני שבו וגם להכיר את תכונות הנפש של החלום עצמו. רבי יוחנן אמר בגמרא שכאשר עם הארץ חולם על יין- זהו סימן רע לו, אך כשתלמיד חכם חולם על יין- החלום נפתר לו לטובה. ומבאר רבי יצחק ערמאה ז"ל בעל ה"עקידת יצחק", שכל חלום קשור למי שחלם אותו. כאשר עם הארץ חולם על יין, אזי היין קשור להיותו "מר נפש" ("ויין למרי נפש"- משלי לא,ו), ואילו כשהתלמיד חכם חולם על יין, הרי "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד, טו). כשנגר חולם על עצים, החלום, מטבע הדברים, קשור לעצים בו הוא עסק בכל היום, וכשבן ישיבה חולם על עצים, לפעמים הכוונה לסטנדר- העץ בו הוא למד במשך היום... כשעקרת בית חולמת על דלי מים וסמרטוט רצפה, החלום קשור כנראה לשטיפת הבית, שהיא צריכה לעשות למחרת, ואילו כשתלמיד חכם חולם על דלי ומי ספונג'ה, יתכן שהוא למד באותו שבוע על מי השופכין שמותר לשפוך בימות הקיץ ברחוב (בבא קמא ו, א) או על מי השופכין ששפכה בתו של המן על ראש אביה...
ה"לבוש" כותב ש"דבר ידוע הוא וכל העולם יודעים שרוב החלומות ורובם דרובם כולם הם דברים בטלים וכזבים והבלים ואין בהם אף דבר אחד שהוא אמיתי, כי יבוא ברוב עניין וברוב דמיון שיש לאדם, או על ידי האדים העולם בגוף האדם מהאצטומכא, כמו שביארו חכמי הטבע. ואפילו החלומות האמיתיים הבאים מצד הנבואה והשכל, יש בהם קצת דברים בטלים". דברים דומים כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים". הוא מסביר שאנשים רגילים חולמים בדרך כלל חלומות דמיוניים, המגיעים לאדם מתנודות המוח גם בשעת השינה. החלום מתערב עם מציאות והדמיון רב על האמת. לדבריו, ההתייחסויות החשובות בתנ"ך ובגמרות לחלומות, היו בגלל שהחולמים היו אנשים גדולים, שהקב"ה גילה להם דברים בנבואה ובחלום. אך בדרך כל, אין לחלומות משמעות מיוחדת, חוץ ממקרים בהם החלומות יוצאים מן הכלל, והחלום יכול להתממש.
בידידות וברכה
שמואל ברוך גנוט
אלעד