יהדות
הרבה אלטרנטיבות- תורה אחת
- פרטים
- קטגוריה: תורה ומדע
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:33
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 425
תחקיר הלכתי מיוחד על הרפואה המשלימה ושיטת ה'מח אחד' ודומיה:
הרבה אלטרנטיבות- תורה אחת
* בתחקיר הלכתי מיוחד מביא "קוראים אלעד" את הדילמות התורניות- הלכתיות העומדות בפני מטופלי הרפואה האלטרנטיבית הדי- חדשה * "קריאת אאורה" (הילה), "מוח אחד", "אייפק", פרחי באך ורייקי, הומאופטיה ואקופונקטורה, אבחון דרך קשתית העין ופתיחת "חסימות" נפשיות באמצעות דיקור סיני ולחיצות * האם ההלכה מאפשרת "לשדר" לתת- המודע שלנו? האם מדובר בעבודה זרה או ברפואה כשרה בתכלית? * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מח"ס 'שלהי דקייטא' ו'ויאמר שמואל' פותח בפנינו צוהר לעולמה המופלא של הרפואה הבלתי קונבנציונאלית ומנסה להשיב על הדילמות ההלכתיות * "כי אני ה' רופאך" *
הרב שב"ג
באחד מבתי עירנו אלעד יושב לו יהודי כבן 40 על מיטה. רגליו מונחות על שרפרף והוא מניח את זרועו ישר, למול המטפל שלו, יהודי חרדי בעל נסיון, המטפל בו בשיטת "מוח אחד", או בשיטות דומות בעלי שמות אחרים. המטופל מניף את זרועו, "עושה שריר" ברמה מסוימת, כזאת שלא "תילחם" עם המטפל שלו, והמטפל שואל את היד, ובעצם את התת- מודע, שאלות. היד עולה ויורדת ונותנת, בעצם התת- מודע נותן, דרך היד, תשובות למטפל. והיד אכן עונה תשובות, לפעמים היא ניצבת נכחה, ישרה וחזקה, ולפעמים, כשהתת- מודע סובר שכעת נגענו בנקודה רגישה, היד צונחת כלפי מטה, בתנועה בלתי רצונית בעליל. וזאת, אגב, עובדה אותה ראיתי והרגשתי בעצמי, במהלך נסיון טיפול נסיוני שכזה.
ברחוב אחר באלעד יושב לו יהודי חרדי חייכן ואינטליגנט, חסיד ברסלב, המטפל בלקוחותיו ב"קריאת אאורה", שהיא קריאת "ההילה" המקיפה, לדעת חסידי השיטה, את גופנו, ועל פי צבעיה ניתן לאבחן, לדעתם, את מצבו הגופני והנפשי של האדם ולאתר חסימות אנרגטיות המפרות את האיזון ההרמוני שלו. שיטת "ההילה" משוייכת אצל חלק ממטפליה לשיטה גופנית- פיזית, הקשורה לטיפול בשדה האלקטרומגנטי של האדם, בעוד שחלק מהעוסקים בתחום משייכים אותו דווקא ל"הארת הנפש", דבר המשנה אולי את מבטנו על הנושא מבחינה הלכתית, כפי שנקרא בס"ד בהמשך.
במקומות רבים בארץ ובעולם, אולי גם באלעד עצמה, מטפלים ברבבות מטופלים בשיטת ה"רייקי", שהיא אנרגית היקום האוניברסלית המעניקה חיים לכל, כך לפי של ממציאי השיטה, שלדעתם זוהי שיטת שימוש ב"אנרגיה האין סופית של ההוויה, בדרך של מגע רפואי אנרגטי". הטיפול ברייקי מתבצע על ידי הנחת ידיים על הגוף או קרוב לגוף ועל המרכזים האנרגטיים שבו, בו מזרימים את "אנרגית החיים". מטפלי רייקי טובים יכולים לטפל במטופל גם מבלי לגעת בו כלל, בתנאי שהם יודעים את מקומו המדויק ושמו המלא. הם נעזרים בסמלים המשורטטים בתנועות ידיים ואמצעים ויזואליים בצבע סגלגל באמצעות "העין השלישית" הנקראת בשם "עין הרוח", שהם קודים אנרגטיים שהגיעו מטיבט הרחוקה והעתיקה.
בבתים מסוימים בעירנו ומחוצה לה, ובעצם- בכל העולם כולו, מטופלים מליוני בני אדם בשיאצו וטאי-צ'י, בדיקור סיני ואקופונקטורה (נקודות לחץ), רפלקסולוגיה וצמחי מרפא, טריגר ומגנטו- תראפיה, בפרחי באך ובאבחון דרך קשתית העין (אירידיולוגיה) ועוד בהרבה ממגוון הרפואה האלטרנטיבית, שהתפתחה בקצב מסחרר בעשרות השנים האחרונות. לצד שיטות אלו, הנחשבות כשיטות המטפלות עם הגוף עצמו, ישנם שיטות פסיכולוגיות טיפוליות, המשלבות גוף ונפש, כמו ביו- אנרגיה ומדיטציה, יוגה, אוטאר, ויפאסנה ועוד.
הילינג היא שיטת פיתוח המאפשרת, לפחות לדעת חסידיה, להתחבר בקשר אנרגטי טהור עם אנרגיות קוסמיות מגוונות, כדי להגיע לבריאות גופנית ונפשית. האנרגיה הזורמת בגוף מוחברת בין גוף ונפש והמוחלות, כך לדעת עוסקי ההילינג, הינן ביטוי לחסימות בזרימת האנרגיה ולכן ההילינג מלמד, בעזרת תרגילים, כיצד "להזרים את האנרגיה הנכונה דרך תעלות האנרגיות"....
האם מותר ללכת לרופאים העוסקים בתחומים אלו, של עירוב גוף ונפש? האין בטיפולים אלטרנטיביים אלו משום עבודה זרה, כישוף או קוסמות, "דרכי האמורי" או "לא תעוננו ולא תנחשו"? מה מקור הרפואות הללו, האם מקורם ממדע הרפואה או שמא מדובר באוסף של הבלים שהגיעו מעובדי אלילים קדומים או מודרנים? האם כל "הרפואה המשלימה" אחת דינה לאיסור, או שישנם חילוקים מהותיים בין דבר ודבר, רפואה ורפואה, טיפול וטיפול?
לא ננסה במסגרת העיתון להשיב בבירור ובפרוטרוט על מגוון השאלות ההלכתיות העולות מהנושא המרתק שלפנינו, שהרי עיתון איננו במה הלכתית מפורטת, אך בכל זאת, ננסה לגעת בנושא, להביט מעט על היבטיו ההלכתיים ואולי גם להביא את חלק ממסקנותיהם של הרבנים שעסקו בתחום. וכמובן, לא להלכה ולא למעשה, אלא לעורר לב הקוראים בלבד.
הומאופטיה: לשפוך בקבוקון לבריכת מים ענקית
ראשית נבהיר: ההומאופטיה "הרגילה" אינה שיטה מיסטית או פסיכולוגית. מדובר בשיטה גופנית בעליל, אך אין דרך להוכיח אותה, לפחות עד כה, בדרך המדע המקובלת. בהומאופטיה מקבל המטופל נוזל בבקבוקון, שאין בו אפילו רמז לצמחי מרפא, אלא רק לתדר. צמחי המרפא מהולים בבקבוקון בכמות העולה על "אפסים" רבים רבים, נמוך ממספר אבוגדרו (6.10), שאין בו אפילו אטום אחד של החומר הפעיל. ככל שהחומר ההומאופטי דליל, כך גם גדלה השפעתו. הדבר משול כמעט לבקבוק תרופה שנשפוך לתוך בריכת "גבעת השלושה" או יותר ממנה... אך הרבנים שעסקו בתחום ההומאופטיה, מחשיבים אותה לסוג רפואה "רשמית", כזאת המבוססת על השערה מדעית שהדומה מתרפא על ידי הדומה לו.
אך כן, גם רפואה משלימה מקובלת ונחשבת אינה אמורה להוות תחליף לרפואה הקונבנציונאלית- הרגילה. כאשר התורה מדברת על "ורפא ירפא", מדובר על שימוש ברופאים וברפואה שנחקרה בשיטות המקובלות והוכיחה את עצמה בשיטות נורמליות. ברור שהרופאים המשלימים יגחכו ויאמרו שאדרבה, הם הם הרופאים הנורמליים ואילו הרופאים הרגילים שלנו "סתם מלעיטים אותם בחומרי אנטיביוטיקה מסוכנים לגוף ולנפש", אך המציאות בשטח היא הקובעת, כך כותבים רבותינו ופוסקינו, ומכיוון שהרפואה המשלימה לא נבחנה דייה וגם אחוז המתרפאים ממנה לא נבדק מדעית וסטטיסטית, נשתמש רק בתור השלמה לרפואה המקובלת, אך לא כתחליף. וכדברי הריב"ש הכותב שאין להתבסס על רפואה "על פי איזה נסיון, מבלי שישגיחו על כמה ספיקות יפלו בנסיון ההוא".
מסיבה זו כבר נכתב פעמים רבות ע"י גדולי ההלכה והפסק, שחולה החולה במחלה שיש בה פיקוח נפש או פיקוח אחד מאברי גופו, עליו לפנות קודם לטיפול הרפואה המקובל ולא לרפואה האלטרנטיבית. רק במקרים בהם אין פיקוח נפש או חשש לסיבוכים, ניתן לפנות ישירות לרפואה המשלימה. לא יועיל? לא יזיק...
מוח אחד- מגוון דעות
ד"ר ג'ורג' גודהרט, כירופרקטור אמריקני, פיתח שיטה בשם "קינסיולוגיה יישומית", בה נהגו המטפלים למקם את השריר במצב מסוים וללחוץ חזק לכיוון מסוים. בסיום הלחיצה בודקים את מצב השריר, לראות האם הוא חזק או חלש. החולשה בשריר, כך לדעת ממציאי שיטת "מוח אחד" (שעוד רגע נספר מדוע היא נקראת כך), מלמדת על חוסר אנרגיה ועל בעיה.
תלמידו של ד"ר גודהרט, ד"ר ג'ון תיי, פיתח את השיטה, ממנה השתרגו שיטות כמו "מוח אחד", "קינסיולוגיה חינוכית" ו"אייפק" (בה מטפלים גם באלעד במספר מקומות). השיטות הללו משותפות באבחון חסרונות וחלאי האדם דרך השריר שלו.
הקב"ה יתברך יצר לנו את גופנו, שכאשר מי ששולט על כל המערכת הזו הוא, כמובן, המוח, שם שוכנת גם הנשמה- 'הנשמה שבמוחי'. כשאנו מבקשים, למשל, ליטול חפץ מסוים, מי שמקבל את ההחלטה הוא המוח, לא היד. המוח מוחלק את הוראות ההפעלה, ואילולי היתה בו מעיין מערכת ויסות, לא היינו מצליחים לתפקד כראוי. כל מצב בו אנו נתקלים דורש את שיפוטו של המוח. הו אמור להחליט איזו מערכת חיונית יותר למצב.
המוח מחולק לשלוש אונות: קדמית, צדדית ואחורית. בנוסף, מחולק המוח לאזורים שונים, כשכל חלק אחראי על תחום אחר. יש אזורים ששולטים על רגש או זיכרון ויש שאחראים על חושים כמו ריח, טעם וכדומה.
המערכת החיונית ביותר במוח היא מערכת ההישרדות. בכל סיטואציה שמזכירה למוח מצב של סכנה (בדרך כלל כתוצאה מטראומה בעבר, או סכנה מציאותית), מפעיל המוח את מערכת ההישרדות. קוראים לה: התקף או ברח. במצב שכזה, נוטש המוח את שאר החלקים הלא כל כך חיוניים, לטובת ההישרדות. כך קורה, למשל, שבזמנים של סכנה או פחד דמיוני, אנו עלולים שלא להבחין במראה, טעם או ריח. הגוף עובר אז למצב אינסטינקטיבי, הוא פועל באופן חלקי, המוח מזרים כמויות גדולות של אדרנלין ורמת הסוכרים שבגוף עולה. מערכת זו חשובה לבריאותנו ביותר בשעה שהיא מופעלת בעת סכנה אמיתית.
הבעיה מתחילה כאשר המוח מתחיל לשדר "אזעקות שווא" שכאלה, הגורמות לשינויים פיזיים ונפשיים בגופנו "על לא עוול בכפנו"... הגורם העיקרי, כך לדעת מפתחי "מוח אחד", הוא העבר הקרוב או הרחוק שלנו.
המח מתנהג כמו ספוג. הוא קולט כל דבר ושומר אותו היטב בזיכרון לטווח ארוך. כך קורה שצבע מסוים יעביר באופן אוטומטי את המוח למצב הישרדותי. האדם אולי איננו מבין מדוע, אבל צבע מסוים גורם לו לתחושה מוחניקה. כך אלול גם שם של אדם או קול מסוים להעביר אותנו למצב מתוח. הסיבה? בעבר קרה לנו משהו לא נעים, כשבאותה סיטואציה ראינו את הצבע, הריח עמד באוויר, או הקול המסוים הצטלצל לנו באוזניים.
הערכה היא שרוב היום פועלים בני האדם מתוך דחף הישרדותי, ובמילים אחרות במוח חצוי. במצב של רגיעה, לעומת זאת, מסוגלת המערכת המוחית לשתף בשיקולים גם את המוח הקדמי, זה האחראי על כל מה שמעבר לדפוסי ההתנהגות המקובעים, שם שוכן 'שאר רוח' והחשיבה הגבוהה יותר.
הטראומות מהחיידר והביצה הקשה
ר' מנחם דקלבוים, מומחה הוליסטי נודע באלעד ומחוצה לה, העוסק בשיטת ה"אייפק", הדומה ל"מוח אחד" בדברים מסוימים, מסביר לנו שלפעמים אדם מפתח אלרגיה או פחד בלתי מוסבר מכלב או ממכונית בצבע אדום. מוחו משדר אותות מצוקה כאשר גופו נפגש עם הכלב או המכונית האדומה בלי שום הסבר וגופו מרגיש בהתאם, הוא מרגיש רע. ומה מתברר? שלפני- 10 שנים נפגע האיש בתאונת דרכים, כשהרכב שהשתתף בתאונה היה בצבע אדום. לפעמים הוא מפתח אלרגיה לכלבים, בגלל שכלב עבר את הכביש בדיוק ברגע שמכונית פגעה בו ומוחו קלט שהטראומה היתה קשורה לכלב, למרות שבאמת לא היה שום קשר בין הכלב ובין התאונה. "לפעמים אנשים מבוגרים מפתחים אלרגיה לביצים קשות". מסביר לנו ר' מנחם דקלבוים, "ומה מתברר? שכאשר האדם המבוגר היה ילד קטנטן, אמו הכריחה אותו בקביעות לאכול ביצה קשה ומאז משדר המוח שלו "אותות מצוקה", המשפיעים על הגוף, כשביצה קשה נמצאת באזור שלו".
ר' מנחם מספר לנו שבקליניקה שלו הוא מאבחן פעמים לא מעטות בעיות קשות, הנובעות מטראומות נסתרות מתקופת החיידרים. "המלמדים של פעם, ואולי גם המלמדים בחיידרים לפני לא הרבה זמן, השתמשו במכות ובמקלות כדי לנסות ולהגיע לתוצאות חינוכיות ובהרבה מקרים אנשים מבוגרים מסוגלים לפתח בעיות רפואיות וגופניות, אלרגיות ופריחות וכדומה, כתוצאה מ"שידור" של המוח, המזהה בקרבת מקום משהו רע שהחיידרים והמלמד שהיכה או השפיל אותם, עשה להם בילדותם".
כעת, המטרה של מוח אחד היא פשוטה: לאחד את המוח, ולהביא אותו לתפקוד מאוזן, בו פועלים כל החלקים גם יחד, מתוך איזון ושלווה. רק אז- טוענת השיטה- מסוגל האדם לבחור באמת, ולקבל החלטות נכונות שאינן תלויות במשקעים קודמים. לתוצאה זו מגיעים בעזרת טיפולים שונים, שמטרתם 'למוחוק' מהתת- מודע את החסימות הללו, ולהחזיר את התפקוד למצב 'מאופס'.
בכדי לאבחן היכן בדיוק 'יושבת' הבעיה, בתוך כל המכלול הזה שנקרא 'אדם', משתמשים הקיניסיולוגים בבדיקת שריר. השרירים מושפעים מהמוח, והמוח מהתת- מודע. בדרך- כלל אוחז המטפל בידו את זרועו של המטופל, הוא שואל שאלה בקול או בשקט, המוח קולט את השאלה ומתייחס באופן אוטומטי למסר שהיא מעבירה לו. התשובות ניתנות בצורה של שלילי או חיובי. שריר חזק יסמל בדרך- כלל את החיובי, והחלש- שלילי.
מה שמשפיע על השריר להתנהג כך או אחרת הם תשדירים מהמוח. בשעה שהמוח קולט דבר- מה שמעורר אצלו זיכרון כרוך בסכנה, הוא נכנס למצב הישרדותי, והתוצאה מורגשת בשריר, שנעשה רפוי. כך ניתן לאבחן אם ישנו מתח לגבי מצב, צבע, מקום או כל דבר אחר- ולטפל בבעיה. דרכי הטיפול, שמטרתן להביא לאיזון, רבות ומגוונות. החל בדמיון מודרך, דרך טיפות באך, דיקור סיני, ועד לחיצות ותנועות מסוימות הקשורות להפעלת והזרמת אנרגיה בגוף.
כל עוד מתמקדים ברובד הגופני או הרגשי, הרי שהטיפול מתנהל בתחום החומרי. אך כשנכנסים לתחום האנרגטי, כאן מתבססים למעשה על הידיעה שישנם ערוצי ומרכזי אנרגיה הזורמים לאורך הגוף והגורמים, דרך טיפול נכון בהם, "לפתוח אותם", לשחרר ערוצי נפש וגוף ולאזן את המערכת. האם זה מותר?
הרייקי- מקורות של עבודה זרה
ה"רייקי" סייעה לאנשים עוד לפני אלפי שנים והגיעה מהמזרח הרחוק, מקום אפוף בעבודה זרה וטומאות שונות. לפני כ- 150 שנה גילה ד"ר נוצרי לתיאולוגיה, ראש אוניברסיטה נוצרית קטנה ביפן, את שיטת הרייקי. הוא גילה אותה בכתביו של תלמידי בודהה במנזר בודהיסטי. השיטה סוברת שכל המחלות נובעות מחוסר איזון ב"אנרגיית החיים" של האדם והטיפול מטפל ב"אנרגיה" של המטופל. המטפל משמש כצינור להעברת האנרגיה למטופל, כשהוא ממקם את קצה לשונו בחיך בצורה מדויקת. הרייקי משלב גם יסודות מוסריים- פסיכולוגיים בשיטתו, כמו סבלנות, השתחררות מכעס, ביטחון והשתדלות מדאגה והכרת הטוב והודאה לבורא העולם על הכל.
אין ספק שהרייקי הגיע אלינו ממקורות פסולים בתכלית, בהם איש אינו יודע בבירור מהיכן מקורם והאם האבחון והטיפול או חלק ממנו הגיע ממקדשי עבודה זרה או שאולי אין קשר בין העבודות הזרות ל"רייקי". בריכוזים חרדיים ישנם מטפלי- רייקי שהחליפו את הסמלים הטיבטיים בסמלים הלקוחים מחכמת הקבלה דווקא והם מבקשים, לפני הטיפול בקליניקה, שהקב"ה יעביר דרכם את "אנרגית החיים" ויביא רפואה. שיטת ה"רייקי" התקבלה בחשדנות רבה בקרב הרבנים ואישי ההלכה שעסקו בבירורה וכשרותה.
בשו"ת "מעשה חושב", בו כותבים רבני ה"מכון הטכנולוגי להלכה" בירושלים, מסכמים את נושא ה"רייקי" בכך ש"הזדקקות לשיטת ה"רייקי" באה בחשבון אך ורק לאחר שתתקבלנה הוכחות בדוקות ומשכנעות שהשיטה אכן עשויה לסייע בריפוי ובהחלמה. בהעדר הוכחות כאלו אסור להזדקק אליה, והמציע אותה לציבור גונב דעת הבריות ומזיק להם, לפחות בגרמא, כיוון שהוא מונע מהם ריפוי אחר, יעיל ומועיל". בהמשך כותבים הרבנים שחקרו את השיטה, שצריך להיזהר ולהישמר שה"רייקי" לא יגרום נזק למטופל ("כעין השפעה של עין הרע שמצאנו בחז"ל, ולא רק נזק של מניעת ריפוי"), והם מציעים שבנוסף, יש לשנות את הסמלים שבהם משתמשים המרפאים בשיטת ה"רייקי" ולהחליפם בסמלים אחרים, שאין בהם שום סרק של עבודה זרה ואביזרייהו, ומה טוב אם ישוו להם אופי יהודי ברור ומובהק".
לעומת גישתם של רבני "המכון הטכנולוגי" שבראשות הגרי"ל הלפרין שליט"א, סוברים רבנים אחרים (שגם הם מסתייגים מה"רייקי", בגלל אי ההוכחה הגורפת על הצלחת הטיפול בשיטה), שאם כבר, אז עדיף שלא לשלב ב"רייקי" שום סממן יהודי ולהשאירו כרפואה טבעית. לדבריהם, העירבוב שבין רפואה ויהדות אינו בריא, גם מבחינה הלכתית, כי "אם מערבבים עניינים רוחניים, עלול להיות מגע עם כוחות רוחניים ועבודת ה' בדרך חדשה"...
שיטת האבחונים- קסם או כישוף?
הרבנים שדנו בנושא זה העלו בתחילה את האיסור לעסוק או להתרפאות בכישוף או בקסם, שהוא איסור מהתורה. לדעת ה'תרומת הדשן' (ב' פסקים וכתבים צ"ו) אין כלל איסור להתרפאות בקסם או בכישוף, אך הכרעת השו"ע שאסור לדרוש במכשפים, אפילו לחולה. גם הש"ך הביא את דברי המהרש"ל האוסר לחולה המסוכן בסכנת אחד מאברי גופו, לשאול בקוסמים ובמכשפים. ישנם מרבותינו וגדולינו שכתבו, שבדורותינו אנו בכלל התבטלו להם כל הכישופים והקסמים ולא ניתן מציאותית להתרפא מקסמים ("וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו כוחות הטומאה וכל בעלי אומניות כאלו יבש ידם, הכל סר נאלחו, ואין גם אחד אשר כוחו בידו לקסום ולכשף"- דברי ה"תפארת ישראל" בשם מהר"י חגיז בעל "עץ חיים"). כך גם כתב רבנו ה"נחלת שבעה", שהיום כלל לא אסור להתרפאות בכישופים. מפני ש"עתה הכישוף בעולם הכל הבל"... דברים אלו נכתבו רבות בספרי החסידות ורבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל כותב במספר מקומות שכאשר ביטלו חכמים את יצר העבודה זרה, התבטלה גם כוחה של העבודה זרה ואין בכוחה, וגם אין בכח הכישופים ו"התגלות הקליפות", לפעול רפואות וישועות על האדם. דברים דומים כתב גם רבי נתן מברסלב זצ"ל, תלמידו של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, ועוד רבים מגדולי החסידות.
מעניינים הם דבריו של הרבי מקוצק זצוק"ל, שאמר שאחר שהרמב"ם פסק שאין ממש במכשפים ובקוסמים "וכל דבריהם דבר שקר וכזב הם", אזי נפסקה ההלכה בשמים כדעת הרמב"ם, (למרות שהגר"א ז"ל חולק עליו בעוז), והתבטל כוחם של המכשפים והקוסמים. אחד הרבנים שעסק בעניין מציין שגדולי הדור באירופה התייחסו לכל תופעת רופאי האליל והקוסמים כבעיה שקשורה להלכות אונאה ומקח טעות, ולא להלכות מעונן ומכשף...
ואמנם, גם אם אין בכוח שיטות האבחון והרפואה הללו, הנובעים אולי מכוח כישוף או קסם, להצליח ולרפאות, עדיין לא ברור שאין בעיסוק בהם איסור של קסם וכישוף והרבנים שעסקו בשאלות אלו דנו בדבר בהרחבה.
וכן, כל ההקשר שבין קסם וכישוף לרפואה האלטרנטיבית קשור דווקא אם אכן ישנו קשר בין הרפואה הזאת לכישוף וקסם, דבר שלא הוכח עד כה בהחלטיות.
"דרכי האמורי"?
אך גם אם אין שום קשר בין שלל השיטות האלטרנטיביות ובין קסם, כישוף או עבודה זרה, עדיין יתכן שבכל שימוש רפואי של "משיכת אנרגיה" על ידי הנחת ידיים ופעולות שונות, מוגדרת כ"דרכי האמורי" והם אסורות בעליל.
ה"תוספות" מגדירים את איסור "דרכי האמורי" כמנהגי גויים של הבל ושטות והינם אסורים משום חוקות הגויים ("בחוקותיהם לא תלכו"). לדעת הר"ן מדובר ברפואות שהגויים עוסקים בהם מבלי שיש להם מבוא טבעי והם אינם נתאמתו בנסיון ולפי המהרי"ק מדובר בדברים משונים ותמוהים. הרמב"ם אוסר שימוש ב"סגולות ובכוחות מיוחדים" שהגיעו מהגויים, כאשר אין בהם "היקש טבעי". לפי הרמב"ם, כל דבר שאינו מרפא בדרך הטבע, אסור לעבור על דת ולרפאות בו, אפילו במקום של פיקוח נפש, ולכן "רפואה סגולית" אסורה. מסיבה זו טענו חלק מהרבנים ששימוש בשלל השיטות הבלתי קונבנציונאליות, נכללות ב"רפואה סגולית", והם אינם נחשבות לרפואה טבעית.
הדבר נכון בוודאי ביחס למספר מועט של שיטות משונות ומוזרות, אך ברוב אמצעי הרפואה המשלימה, יסבירו לך העוסקים בתחום שמדובר ברפואה טבעית לחלוטין, כזאת העובדת עם הטבע וההגיון הרבה יותר מאשר חלק מהרפואה הרגילה. מאחר שראינו שלפחות לפי הרמב"ם (ועוד ראשונים), חלק מהגדרת "רפואה סגולית" היא רפואה שלא הוכחה כרפואה שזקפה לעצמה הצלחות גורפות, לכן דינם כדין "רפואה סגולית" הבאה מהגויים והשימוש בה אסור מפאת "דרכי האמורי".
נכון, הרפואה המשלימה תוכיח לך שבאלפי מקרים שיטות הטיפול שלה הצליחו והבריאו אלפי מטופלים, אך הרבנים (מכל המגזרים והעדות) דוחים את הטענה הזאת, באומרם שעדיין לא הוכח מספרית ומדעית שאחוזי ההצלחה אינם עולים על אחוזי המקרים של רפואה ספונטנית בלתי מוסברת או יותר מהצלחות של תרופות- דמה במקרים פסיכוסומאטיים. ישנם אלפי מקרים שבהם אנשים נרפאו בזכות תחושה שהתרופה שנטלו תרפא אותם, למרות שהיתה זאת תרופה לא אמיתית. לפעמים מוחו של האדם נרגע בכך שהוא מטופל כיאות והוא משדר לגוף שהנה, הכל יהיה בסדר, וכך גופו מתרפא אט אט. אך האם זה אומר שאכן גופו נרפא על ידי תרופה מועילה? ממש לא. הפסיכולוגיה הנפשית של האדם היא זאת שגרמה לו להתרפאות, אך לא הרפואה המשלימה.
היד יציבה או צונחת
אם עד כה עסקנו בשאלה האם חלק מהרפואה המשלימה קשורה לעבודה זרה, לכישוף או לקסם (דבר שלדעת עוסקיה, היא אינה קשורה אליהם כלל) או האם מדובר ברפואה טבעית והגיונית, שאף ניתן להוכיח אותה מדעית וסטטיסטית, הרי שכעת ניגע בבעיה חמורה אחרת, עליה הצביע בעל "ים החכמה", המקובל הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א, שפרסם מאמרים בתחום ה"מוח אחד".
המטפלים של "מוח אחד" ושיטותיו הדומות טוענים שהשריר שבגוף האדם מושפע מהמוח, והמוח מושפע מתת- המודע שלנו, כלומר ממצבור הזכרונות והמידע שצבר חלק המוח האחורי של כולנו, שם נאגרים המאורעות והתחושות שחשנו והרגשנו מאז יום היוולדנו, ואף לפני זה, בתקופה שהיינו בבטן אימנו. האבחון נעשה בצורת שאלות ותהיות, נושאים ונידונים רבים מספור, המקיפים את עולמנו הפנימי, כאשר מומחי "מוח אחד" ושיטותיהם הרבות גם "שואלים" בהמשך את המוח שלנו, קרי: את תת- המודע שלנו, כיצד הגוף שלנו חושב להגיב ולרפאות את עצמו, כדי להשתחרר מאותם הבעיות והנושאים שהתת- מודע שלנו אגר במשך השנים והוא סובל מהם.
ומעדות אישית, השריר שביד אכן מגיב בצורה שונה למגוון השאלות שהמטפל מציג בפניו. המטופלים יושבים על מיטה או כסא, מושיטים יד למטפל, ששואל את ה"תת- מודע" שאלות. אם ה"תת מודע" "שומע" משהו ש"מציק לו", היד נופלת, פשוט נופלת, ואיזה מצליחה להחזיק את עצמה. כאשר המטפל שואל (והוא שואל את ה"תת מודע" בשקט, בלי שאתה עצמך תשמע את השאלות!) את "תת המודע" שאלות שאינם מטרידות את הגוף שלך, היד תמשיך להיות יציבה וחזקה. לפעמים היד נופלת במילה "חרדות", "ערך עצמי" או "אתה לא מסוגל לעשות מה שמוטל עליך". לפעמים ה"תת- מודע" שלך משדר שחסר לך חום או אהבה, קשר משפחתי או ידידים, כסף או כשרון לתקשר אם הסביבה, בעיות עם ההורים או קשר גרוע עם הילדים, ועוד כהנה וכהנה. מדובר בדבר מופלא ומדהים, שלפחות מבחינה אבחונית, הוכיח את עצמו במקרים רבים מאד. בהמשך, אחר שהבעיה האישית- הרפואית שלך אובחנה והמטפל יודע מה חסר לך מבחינת הנפש, מה חוסם אותך ומה גורם לך לאלרגיה, לכאבי בטן לא סבירים או לסחרחורת כשאתה הולך ברחוב, למשל, ימשיך הוא "לשאול את תת- המודע" שלך כיצד לטפל בך, וה"תת מודע" עונה, באמצעות השריר...
הכל נחמד ויפה. אז מה הבעיה בדיוק?
הרמב"ם (בספרו "מורה נבוכים") מאריך לאסור, כחלק מאיסור "לא תעוננו ולא תנחשו", את השימוש ב"כוח המדמה" של האדם. לדברי הרמב"ם, לפעמים הדמיון המודרך של האדם גורם לו להבין דברים עמוקים על אישיותו שלו ועל אישיותם של האחרים וישנו איסור לפעול על פי "כח מדמה" זה. רבנו ירוחם (נתיב י"ז ח"ה) מצטט את דברי הרמב"ם ומוסיף שלפיכך אסור גם "אלו העושים נקודות בכתב או בחול, וכל כיוצא באלו הדברים".
ה"בן איש חי" (בספרו 'ידי חיים') מסביר את עניין ה"נקודות בכתב או בחול" בכך שישנו "גורל החול האמיתי, המיוחס לאברהם אבינו", בו רושם האדם, מבלי לחשוב הרבה, שורה של מספרים או נקדות, לפי מה שמחשבתו הפנימית תורה לו לעשות באותו הרגע. האדם יושב, רושם על הנייר או מצייר על החול כמה צורות, מספרים או נקודות, ומומחי הנקודות והציורים הללו יכולים להסביר לו, דרך הנקודות הלכאורה- אקראיות ששירבט על הדף או על החול, מהי התשובה לשאלותיו.
הגרי"מ מורגנשטרן טוען שאבחון ו"שידור" אל "תת- המודע", כמוהו כגורל החול המסתורי, בו מגיע האדם אל מחשבתו הפנימית, המוציאה החוצה תשובות לשאלותיו ולנבכי נפשו. לדברי הרב מורגנשטרן, שימוש ב"כוח המדמה" הזה מותר רק ע"י "דרך קדושה ושמות הקודש וייחודים", אך לא בדרך של חול, וה"מאבחן" כך ומקבל תשובות לשאלותיו, עובר על איסורי תורה.
הוא מצטט את דברי רבי שלמה קלוגר (בשו"ת טוב טעם ודעת) ושו"ת תשורת שי, האוסרים להגיע לריכוז המחשבה ולשאול "את השולחן" שאלות, שהתשובות עליהן מגיעות לאדם דרך ריכוז מחשבתי ו"כח המדמה והנפש" והוא מסביר שלמרות שאין במעשה "גילויי הסודות על ידי שולחן" שום כישוף, קסם או לחש, בכל זאת הדבר אסור, כי פעולות אלו מביאות את האדם להגיע לנבכי נפשו ולהוציא את "תת המודע" שלו החוצה.
לדבריו, אבחון פנימי- נפשי על ידי הבטה בכף היד או בחכמת הפרצוף (כמובא בארוכה בזוהר הקדוש בפרשת יתרו. וראה בפירוש הרמ"ק שם) או דרך סימנים ברורים בכף הרגל או בנקודות בגוף, מותרות. מפני שאלו "פעולות גשמיות" הניראות בגוף האדם, אך "כל שלא נתגשם השפע בהגוף באופן ברור שאפשר לראותו בגשמיות, ורק צריך לשאול את הנפש וצריך לכח המדמה, נקרא שהוא מעורר את הכח הרוחני של המדמה דרך פעולה והוא בכלל איסור".
הגרי"מ מורגנשטרן מזהיר ש"מטפלים אלו יקראו לטיפוליהם בשמות כמו "כח הנפש" או "כח הגוף הטבעי" או "תת מודע", "אבל הכל הוא הנפש והדמיון שהוא מגיע על ידו לידי תשובתו"...
לעומתו, סוברים רבנים חשובים אחרים שלא מצאנו שום מקור נוסף להגדרת "קוסם" ו"לא תעוננו" ב"כח המדמה", "וקשה מאד לבנות מלשון ה"מורה נבוכים" שלא מוזכר בראשונים וברמב"ם הי"ד החזקה". ולדבריהם שיטת "מוח אחד" נחשבת לשיטת ריפוי טבעית בעליל, שיש לה הסברים המתקבלים היטב על הדעת ואפשר ללכת בהחלט למרפאי "אייפק", "מח אחד" ודומיהם. זאת כמובן בהסתייגות שאותם מטפלים לא מערבבים גם אמונות- טפלות, שגיונות ורפואת אליל, שאינה קשורה להסברים המסתברים והנורמטיביים של ה"מח אחד" ודומיהם".
ואם יורשה לי, הקטן שבקטנים, אעיר הערה קטנה על חידושו של הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א: מדברי רבותינו שהזכירו את האיסור בשימוש ב"כח המדמה" נראה שאסור לפעול ולהשיב תשובות לשאלות, המגיעות דרך הנפש והתת- מודע שלנו. אך עדיין לא ראינו שנאסר לגלות כיצד תת- המודע שלנו מגיב על גופנו שלנו עצמנו. וכשם שאיש לא אסר את הגרפולוגיה, למרות שכתב היד שלנו מגלה למביני דבר על תכונותינו, חסרונותינו ופחדינו, כך אין סיבה לאסור לתת לשריר שביד לגלות לנו מה המוח שלנו חושב וממה הוא סובל. כאשר הנפש והמוח שלנו "משדרים" כיצד לפעול ולנהוג בדברים שאינם קשורים לגוף עצמו, עליו פוקד המוח, יתכן שהדבר אסור משום "כח המדמה". אך לא מצאנו שאסור לגלות מתוך גופנו עצמנו ממה המוח שלנו סובל, מה הוא עוצר בקרבו ואיזה "חסימות" דרושות לו לשחרור הלחצים בו הוא שרוי. השריר ותת-המודע אינו מגלה לנו על העתידות או על העבר של אנשים אחרים, אלא רק מה קורה בגופינו וממה המח עצמו סובל, וגם כיצד המח והגוף עצמו סוברים שניתן לטפל בגוף ובמוח עצמו. וראו גם ראו שה'בנין ציון' (סימן ס"ז) (וגם ה'אגרות משה') התיר את השימוש בהיפנוזה, שהיא דומה לכאורה בתכלית ל'מח אחד', בהיות המהפנט מגיע אל שרשי התת המודע של המהופנט ומוציא מתוכו את קורות מהלך חייו, והדבר צריך עיון ובירור.
כמובן שרק נגענו בנושא בקצה המזלג. בוודאי שאסור לאיש מאיתנו לסמוך על הנאמר בו להלכה ולמעשה, ובפרט שכעת שמעתי שבקובץ 'פעמי יעקב' הובאו דעות מפוסקי דורנו וגדוליו שליט"א, האוסרים לחלוטין את השימוש בשיטות 'מח אחד' ודומיהם, וכל אחד יבדוק, ילמד, יתייעץ עם רבותיו ויגיע להכרעה.
• (מקורות: "אסיא"- האנציקלופדיה הרפואית- הלכתית, ע"ה- ע"ו. מאמר הרב ש. אבינר. ספר ים החכמה עמוד 28 ואילך. קובץ "בית אהרון וישראל" קל"א שנה כ"ב ה'. "מח אחד- דעות שונות", ד. כהנא. קובץ פעמי יעקב,אב התשס"ח, מאמר הרב ש.י. רוזנבלט).
• פורסם בעיתון קוראים אלעד, תמוז התש"ע, ומפורסם באתר באדיבות הכותב.