הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

יותר מכולם/ (מאמר שפורסם ביום ג' פרשת בראשית התשע"ג ביתד נאמן)

קולות הלמות התופים של תזמורת חגיגות 'שמחת בית השואבה', עדיין מהדהדות באוזנינו, יחד עם מחיאות הכפיים, מעגלי הריקודים, טפיפות הרגלים ושאגת ה'צאן קדשים' של שמחת תורה. הילדים נהנים עדיין משלל הפעקאלאך הבלתי- נגמר של 'כל הנערים', הרחוב מלא בסכך, שהורד בזהירות ובחרדת קודש, והנה אנחנו, כעת, לבד.

כולם חרדו את חרדת האלול, כולם צעקו 'ותשובה ותפילה וצדקה' ב'ונתנה תוקף', כולם עמדו בחיל ורעדה והאזינו לתקיעות השופר. כולם התחרטו, התרגשו ושאגו בתפילת נעילה וכולם צמו, התפללו, התעטפו בטליתות וקרעו את השמים. כולם הקיפו את הבימה ולולבים בידיהם, כולם עלצו ושמחו בשמחת הסוכה, כולם שרו יחדיו, בגרונות ניחרים ומאושרים, "צווה ישועות יעקב", וכולם פירקו את הסוכה ואיחלו זה לזה 'א גיזונטער וינטער', חורף בריא וטוב.

וכעת אנו לבד, בלי 'כולם'.

אנו רגילים, כציבור שומר תורה ומצוות, לחיות הרבה יותר ביחד מאשר רוב הבריות שבעולם. אנו חייבים להתפלל במנין  של עשרה אנשים שלש פעמים ביום. אנו לומדים תורה יחדיו, אם לא בישיבה או בכולל בן עשרות או מאות בחורים ואברכים, אזי לפחות בחברותא, (כדברי הגמרא בברכות סג, ב). הציבוריות מקיפה את חיינו הפרטיים בשעות רבות ביממה, כולל תפילות ושיעורים, דרשות וכינוסים, 'טישים' ושמחות. התורה הקדושה מעדיפה את עשיית המצוות ברוב עם, על פני עשייתם ביחידות, (כמובא לפחות תשע פעמים בש"ס). וכולנו יודעים את מעלת ההתחזקות הרוחנית יחדיו, כמאמר הכתוב "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע". החיים יחד עם ציבור היראים מרוממים אותנו ומסייעים לנו לעלות ולהתעלות, מפני שכמאמר הרמב"ם בהלכות דעות, 'אדם נמשך אחר רעיו'. הסביבה הטובה משפיעה עלינו לטובה, כשאנו נמשכים אחר התכונות והמעשים של הסובבים אותנו.

אך לפעמים דוקא ה'ביחד' הזה גורם לנו להיות 'כמו כולם', ולא היא, לא כולם צריכים להיות בכל דבר 'כמו כולם'.

נתאר לעצמנו יהודי בשם רבי משה, (שחי בקורדובה שבספרד, בפאס שבמרוקו ובקהיר שבמצרים), שהיה חי רק 'כמו כולם'. רבי משה היה רופא גדול, הוא היה אדם עסוק למעלה ראש, מתרוצץ מבוקר ועד ליל מחולה לחולה. רבי משה עסק בתורה בכל כוחו, וגם כתב חיבור ענק על כל המשניות, בעודו משקיע את כל לילותיו ללימוד התורה. והנה אם רבי משה היה מחליט שזהו, די לו בעבודתו הרפואית מצילת החיים, די לו בעמל תורתו הגדולה ודי לו בחיבור הגדול שכתב על המשניות, וזהו. הנה, הוא כבר יותר מכולם. אז מדוע לו לא לנוח על זרי הדפנה?!

אך לא. רבי משה לא איפשר לעצמו לחיות בסטטוס הכללי. הוא עמל, יגע והשקיע את דמו וחלבו, נפשו ונשמתו, בכתיבת החיבור 'משנה תורה'. רבינו הגדול, רבי משה בן מימון ז"ל, לא חי 'כמו כולם'. הוא לא הסתפק בחיים  'כמו כולם', והוא אכן יצר יצירה כה מרוממת ומופלאה, ספרי הי"ד החזקה, אשר כל בית ישראל צועדים לאורו, ממשה ועד משה לא קם כמשה!

נתאר לעצמנו, חלילה וחס, שרש"י ז"ל היה 'מסתפק במועט' וחי 'כמו כולם'. הוא היה לומד תורה ומקיים מצוות כמו כולם, אולי אפילו מתעלה יותר ומשתדל יותר, אך זהו, הוא לא היה כותב לנו את פירושו. והנה אלף שנים של לומדי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, היו נותרים ללא פירוש רש"י על התורה, על הנ"ך ועל הש"ס כולו. האם ניתן בכלל להכיל את החלל האין סופי הזה, של העולם בלי פירוש רש"י ?!?

נתאר לעצמנו איזה חסרון נוראי, איזה חור שחור, היה מתרחש, אם מרן הבית יוסף ז"ל היה מחליט לתפעל את שגרת חייו 'כמו כולם'. מה היה קורה אילו הגר"א ז"ל היה מצטרף ל'חברת משניות' בקלויז הוילנאי ומה היה חסר אילו ראש גולת בבל ה'בן איש חי' היה חי גם הוא 'כמו כולם', בשגרה המבורכת של רחובות בגדד. איזה נס גדול ועצום עשה לנו ה' יתברך, בכך שמרן החזון איש זי"ע, וכל אותם היחידים המופלאים, מורי דרכנו ומאורינו, החליטו לא לחיות רק 'כמו כולם'.          

"מי שחי כמו כולם, יצמח כמו כולם!!"—היה זועק מרן המשגיח בעל 'אור יחזקאל' זצ"ל—"מי שחי פשוט, יישאר פשוט!!".

השבוע אנו מתחילים בשמחה את ספר בראשית. אדם הראשון, אדם אחד, מעשה אחד, וכולנו יודעים שעד היום אנו לוקים בקללת אותו המעשה, של האכילה מעץ הדעת. -קללת המיתה וקללת ה'בזיעת אפך תאכל לחם' רודפת אותנו, אלפי שנים, מיליארדי אנשים, רק בגלל אדם אחד ומעשה אחד. ומנגד, הבה ונביט מסביב, נסתכל על ההיסטוריה העולמית והיהודית, ונראה כיצד העולם, הרוחני והגשמי כאחד, השתנה על ידי אנשים יחידים, שהחליטו לא לחיות 'כמו כולם', והם שינו את פני תבל.

נכון, טוב לנו לחיות יחדיו בחברה משובחת ואיכותית. ה'כולם' שסביבנו דוקא מעלה ומגבש אותנו כחברה של יראי ה' וחושבי שמו. אך הקב"ה דורש מאיתנו להתעלות מעל כולם, לנצל את המקסימום שלנו עצמנו, היחידני, הפרטי, ולהעפיל מעלה מעלה, לעיתים גם הרחק הרחק מעל כולם.

--- לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא... ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"!. (משנה סנהדרין לז, א).