אלול- חודש הנקיון

פרטים

קטגוריה: חודש אלול

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 20:01

נכתב על ידי Super User

כניסות: 372

אלול- חודש הנקיון

 מוישה נכנס באחד מימי 'בין הזמנים' לבית הכנסת "שבת אחים" ופגש את מנחם המנקה, אוחז בידו האחת במטלית רצפת ובידו השניה במקל ספונז'ה.  מוישה מביט במנקה ורואה כיצד הוא מקרצף את הרצפה, מנסה להסיר בכל כוחו את שכבות עטיפות הסוכריות, שהותירו הזאטוטים מחלוקת ממתקי "אבות ובנים". המנקה הרים עטיפות ממתקים, קילף מדבקה סוררת של תמונת רב פלוני, שאחד הילדים הדביק בטעות על הרצפה, במקום באלבום התמונות, וניקה את הרצפות.

 מוישה, שחמל על גבו הכפוף של  מנחם, שהיה יהודי מבוגר, טפח על שכמו ושאל בחביבות: "שלשום נערך בבית הכנסת מעמד סיום מסכת תמורה והרצפה שלאחרי החגיגה היתה שחורה. אמש למדו כאן ילדים ואבות במסגרת "אבות ובנים" ומחר, לאחר שתנקה שוב ביסודיות את המסדרון וחדרי בית הכנסת, יגיעו שוב הילדים וילכלכו. אז למה לטרוח כל כך הרבה, כשמחר תנקה הכל שוב?!"

הביט  מנחם המנקה במוישה בארשת פנים לא מבינה בעליל. "תמה אני עליך, שיהודי פיקח אתה. נכון שמחר שוב ילכלכו הילדים את האזור. אך לולי הניקיון היומי שאני מבצע, לולי שלאחר ה"סיום" עמלתי לנקות את הרצפות, ואילמלי שביום אתמול טיטאטתי שוב את הרצפה, היתה מצטברת לה אשפה כפולה ומכופלת ואיש לא היה יכול להיכנס כך לתוככי בית הכנסת".

באלול, כך קיבלנו מתנה מופלאה מהקב"ה, אנו מנקים את הליכלוך הרוחני השנתי שלנו, מסירים את הררי האשפה שהצטברו בתוככי לבבנו, מטפלים בחורים ובסדקים שהצטברו באמצעות דבק-גבס פנימי, צובעים מחדש את חדרי הלב, מזמינים אינסטלטור לתיקון סתימה שכוחה, מוסיפים נורה במרפסת, במקום זאת שנשרפה, והנה אור חדש מאיר על ביתנו, דף חדש נפתח לו, ואנו יכולים להתחיל שוב מהתחלה, כשהכל כל כך נקי, כל כך מואר.

כל יהודי מתרומם בתקופה נפלאה זו, מי יותר ומי פחות. גם אם לא זכינו, בעוונותינו, להפוך ממש את עורינו ולהיהפך לבני אדם שונים בתכלית השינוי, הרי כל יהודי מתקדם בחודש אלול, מוסיף קבלות טובות, חיזוקים לנשמה. באלול הרי חוטאים פחות, מקפידים יותר, לומדים ומתפללים טוב יותר, מברכים בקול ובכוונה, מכבדים יותר איש את רעהו ומשתדלים בכל הכוחות להיכנס טובים יותר לימי הרחמים. גם אם ישנן נפילות, ימים פחות טובים, עדיין כל אחד יודע בעצמו שהאלול שלו אינו נראה ככל ימי השנה. אלול זה אלול...

&&&&

עבודת ימי הרחמים מורכבת מהתקדמות של שלב אחר שלב, כשבכל שלב- מתקרבים ומתעלים יותר. לא תמיד החיזוק מגיע בבבת אחת וברגע אחד. לפעמים זה לוקח זמן. מרן החזון איש זצוק"ל אמר, שכשיהודי מנסה להתקדם, מכווין יותר בתפילה, חושב יותר על הקב"ה, אזי הקב"ה פותח לו לפתע את הלב, לפעמים רק באמצע אלול, לפעמים רק מיום הכיפורים, ולעיתים רק מתפילת נעילה, הנועלת את היום הקדוש, ואז היהודי מצליח לבקוע בקיעים בנשמתו ולבקוע רקיעים.

הגרא"מ לפידות זצ"ל, רבה של ראסיין, מביא בספרו דברי אמת בשם אדונינו הגר"א ז"ל, שהרגע הקשה ביותר לנשמת האדם, הוא הרגע שלאחר פטירתו. אז מראים לו מצד אחד את כל עינוגי גן העדן, אותם הוא הפסיד בגלל שלא עמל בקיום המצוות וכילה מאות שעות מחייו לבטלה, ומצד שני, את עונשי הגהינום, אליו הוא צועד כעת כדי להיענש על עוונותיו. הנשמה רואה עד כמה האדם היה יכול להשיג בתענוגות הנצחיים של גן העדן, אם רק היה רוצה ומשקיע יותר, איזה שכר עצום שאין כמותו מקבלים בעולם הבא על כל מעשה מצוה שקל לעשותו, והנשמה מתייסרת ביסורים נוראיים ומוכנה ללכת לגיהנום ולקבל עונשים קשים ומרים, רק אם יתנו לה להתענג בסוף התהליך בגן העדן. אך לא, כעת מאוחר מידי. הדלתות נסגרות. על מה שהכנו בעולם הזה, נקבל שכר נצחי מופלא, שאין לנו שום שמץ של קמצוץ השגה בו, ועל מה שלא התייגענו ועמלנו- פשוט נפסיד. כל רגע טוב בחיינו, המוקדש למצוות ולא לעבירות, מעשיר את קופת ה"להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" הנצחי שלנו.

אז נכון, אולי אינני מרגיש עדיין את כל מה שצריך להרגיש באלול. להיפך, אני מרגיש ממש רגיל, כמו באמצע חודש שבט. האם זה טוב? ברור שלא. האם אינני צריך כבר להרגיש שד' אלול זה לא ד' בטבת? ברור שכך עלי להרגיש. אך מה עלי לעשות בינתים, עד שהרגשות האלוליים הנכונים בא יבואו?

עד אז, פשוט, אעשה עוד ועוד מצוות.

חז"ל (ויק"ר פרשת אחרי) אמרו: "אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדם חבילות של מצוות". אתה מרגיש רחוק או קרוב, האלול שלך דומה לתמוז? לא משנה כעת. אל תתעסק עם ההרגשות. תעשה מה שצריך לעשות. יש לך חבילות של עבירות? תכין מולם חבילות של מצוות. יש לך משפט בעוד 3 שבועות? אז תכין עוד חבילות של מצוות למשפט. את התחושות תשאיר לזמנים אחרים. ואל דאגה, גם הם יבואו.

ומה יהיה בחודשים שאחרי? איך אחזיק מעמד בהתחזקותי הרוחנית בחשוון, בכסלו ובאייר? אל תתעסק עם זה כעת. כעת תתרכז בחודש האיכותי השנתי שלך, חודש אלול. גם אם בסופו של דבר יתברר, חלילה וחס, שאחרי ימי הרחמים לא הצלחת להפוך לחלוטין לאדם אחר, הנה בכל זאת הרווחת חודש- חודשיים שלמים של עשייה רוחנית נפלאה, שתשנה את כל המאזן השנתי שלך לטובה בראש השנה הקרוב ושעליהם תקבל גם שכר עצום בעולם הבא. ואם תהיה טוב גם באלול- תשרי הבא וגם באלול- תשרי שלאחריו, נמצא שבכל שנה ושנה במהלך חייך, יהיו לך חודשיים מתוקים מאד למאזן הכללי.    

לא כדאי?....

(לע"נ הטהורה של סבתי מרת אטה גנוט, בת הרה"ח רבי יעקב צבי ע"ה. נלב"ע ער"ח אלול).

אני פונה לדודי / ש.ב.ג.

פרטים

קטגוריה: חודש אלול

פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 21:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 400

אני פונה לדודי / ש.ב.ג.

מלכי ואלקי, -לשיר לך שירה 

ייחלתי גם בשנה שעברה. 

ומה בינתים אירע? 

מאום. 


באלול הקודם, הבטחתי לחיות כבן אדם.

ולבסוף? הרגש פג, המוח נדם.

והלב? אוי הלב, כעת שותת דם.


ואתה, אוהבי, יודע שגם השנה,

תחנת נשמתי אינה עונה.

ובכל זאת, אדון הסליחות,

רופא פצעים, קרעים לאחות,

------------אבקש חנינה.

דבר החסידות – ח"י אלול

פרטים

קטגוריה: חודש אלול

פורסם בחמישי, 26 אוגוסט 2021 04:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 437

ב"ה

דבר החסידות – ח"י אלול

תקיעת השופר הגורלית

לרגל ח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים הבעש"ט ואדה"ז:

כשפרצה מלחמת נפוליאון, בסוף שנת תקע"ב, היתה כידוע מחלוקת בין גדולי ישראל תלמידי המגיד, בעד מי יש לצדד (להתפלל לנצחונו וכו') לטובת בני ישראל:

חלק מהאדמו"רים טענו – שנפוליאון צריך לנצח, כי אז יהיה שלטון דמוקרטי ובנ"י ישתחררו מהשלטון הרוסי המעיק. וחלקם טענו – ואדמו"ר הזקן בראשם – שיש להשתדל לנצחונו של הצאר אלכסנדר, כי אמנם תחת נפוליאון יוקל לבנ"י מבחינה גשמית, אבל מבחינה רוחנית תרבה רוח הכפירה וההפקרות. ואכן רבנו הזקן פעל נגד נפוליאון, ואף שלח כמה מהחסידים לתוככי מפקדות הצבא הצרפתי שירגלו לטובת הצבא הרוסי.

כשהגיע ראש השנה תקע"ג, בעיצומה של המלחמה, ידעו כולם שאז תיפול ההכרעה לכאן או לכאן, מכיון שזהו הזמן ש"על המדינות בו יאמר כו'", ובר"ה גופא – ע"י תקיעת שופר. ולכן השתדלו האדמו"רים משני ה'צדדים' לפעול בעת תקיעת שופר לנצחונו של נפוליאון או אלכסנדר.

ומסופר, שאחד מגדולי האדמו"רים* שהיה בעד נצחון נפוליאון, הזדרז בבוקר ר"ה והתפלל בשעה מוקדמת ביותר וזירז את החזן, כדי שיוכל להגיע ראשון לתקיעת שופר ולפעול את הנצחון כרצונו.

כשהגיע לתקיעת שופר – הניח את השופר ואמר "איי, דער ליטוואק האָט שוין אויסגעכאַפט" [=ה"ליטאי"כבר חטף והקדים אותנו...]  (אדה"ז כונה 'הליטאי' בפי תלמידי המגיד, ע"ש מוצאו מליטא).

מה אכן עשה אדמו"ר הזקן? השכים וירד לטבול במקווה יחד עם בנו והחסידים שהיו עמו, ומיד התחיל "למנצח" ותקע בשופר לפני התפילה!

ואכן, למרות נצחונו בתחילת המלחמה, תוך מספר חודשים נחל נפוליאון תבוסה מוחצת והקרב הוכרע לטובת הצד הרוסי.

 (ע"פ תו"מ התוועדויות ה'תשד"מ ח"א עמ' 307-8 ועוד – ראה בהערה)

*) הנוסח הרווח של הסיפור שהיה זה הרה"ק רבי שלמה מקרלין, אבל הרבי שלל סברא זו (באג"ק חט"ו עמ' תנ) מכיון שע"פ ספרי דברי הימים נהרג ר"ש מקרלין על קדה"ש הרבה שנים לפני מלחמה זו (בכ"ב תמוז תקנ"ב, ומאורע דידן היה בשנת תקע"ג). ומסיים – וי"א שהבר פלוגתי' הי' המגיד מקוזניץ (וראה גם סה"ש תרצ"א ע' 174 ואילך, ובהערות שם, רשימות היומן ע' קעו וש"נ).

~~~

ללמוד מדרך הבעש"ט

אחד החידושים בהנהגת הבעש"ט היתה נסיעתו ממקום למקום להפיץ אלקות:

בעבר היתה דרכם של גדולי ישראל שהם ישבו במקומם, ויהודים היו באים אליהם לשאול בענייני תורה ולקבל הדרכה בעבודת ה'.

(היו אמנם גדולי ישראל שערכו 'גלות' ונדדו ממקום למקום, אבל הם נהגו בנסיעות אלה להעלים ולהסתיר את זהותם, ובמצב זה לא היו יכולים לפעול לתיקון מעמדם ומצבם של בנ"י הנמצאים שם)

ועם התגלות דרך החסידות נעשה חידוש כללי בהנהגת גדולי ישראל – להביא את אור התורה לכל מקומות מושבי בנ"י: הבעש"ט היה מרבה בנסיעה מעיר לעיר, מכפר לכפר ואפילו ממושב למושב.

ולאחריו גם אדמו"ר הזקן – נוסף על נסיעות שנסע בעצמו היה שולח את תלמידיו, בתור שד"רים ומשפיעים, שיסעו במקומו – "שלוחו של אדם כמותו".

ובנסיעות אלה הגיעו בגלוי והביאו את אור התורה שלהם לכל מקום, מבלי להמתין שיהודים אלה יבואו אליהם לדרוש אצלם.

והחילוק הוא: שכאשר יהודי בא לדרוש – הרי הוא כבר בדרגה כלשהי, שהוא גולה למקום תורה ע"מ שיורוהו איך למלא את מה שחסר לו, אבל הבעש"ט וממשיכי דרכו, מצד אהבת ישראל שלהם – הגיעו (בעצמם או ע"י שלוחיהם) לכל מקום, והביאו עמם את ה"מאור" גם ליהודים כאלה שאינם יודעים שחסר להם משהו.

ולא עוד, אלא בכל מקום בואם גילו ופעלו באופן כזה – שהעמידו מתוכם יהודים כאלה שראויים להיות (לא רק מושפעים, אלא) גם משפיעים, "טופח על מנת להטפיח", וגילו אצלם את "כח המשפיע", כך שהם עצמם נעשו אלה שמפיצים את אור התורה בכל הסביבה כולה.

ואופן פעולתם – שעסקו לא רק עם מבוגרים, אלא גם עם ילדים קטנים, מתחיל מהבעש"ט, שבתחילת דרכו היה "באַהעלפער" [=עוזר למלמד] ולימד ילדים דברים פשוטים – אלא שעניינים פשוטים אלה הם עיקרי האמונה – אל"ף בי"ת, שמע ישראל, מודה אני, אמן יש"ר וכו'.

וע"פ זה מובן הטעם לגודל ההשתדלות של הרבי [=אדמו"ר הריי"צ] בחינוך תינוקות של בית רבן, לאו דווקא אלה ששייכים ללימוד חומש או גמרא, אלא גם בנוגע לאלה שאפילו ללימוד אל"ף בי"ת אינם שייכים עדיין – תבע שכל אחד ואחד יתעסק עמהם כ"באַהעלפער" ויבאר להם ענייני יהדות בשפת המדינה, שכן, אם לבעש"ט היה מתאים להתעסק בכך, יכולים לשער גודל מעלתה של עבודה זו ומה אפשר לפעול על ידה!

ובעמדנו ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט – צריכים לידע ולזכור שהבעש"ט פתח וסלל והראה את הדרך ונתן כחות לכאו"א מאתנו, להיות בעצמו "באַהעלפער" ולחזר בעצמו אחר אנשים פשוטים הנמצאים בסביבתו, ולדבר עמהם עניינים פשוטים, ולהאיר על ידי זה את נפשם האלקית.

וכיון שכן מוטל חוב קדוש על כל אחד ואחד לפעול על כל בנ"י הנמצאים בסביבתו – להדליק את ה"נר ה' נשמת אדם" שלהם, או להגדיל את האש הקטנה ש'לוחשת' אצלם עד שתהיה מדורה גדולה.

ולא לעשות חשבונות אם ההתעסקות בזה היא לפי כבודו או שלא לפי כבודו, ולא להתפעל מזה שלפעמים יצטרך להדליק את ה"נר ה'" ע"י לימוד "קמץ א' אָ", ע"י אמירת "שמע ישראל", או אפילו ע"י תרגום "שמע ישראל" לאנגלית...

ועי"ז פועלים "קומי אורי כי בא אורך" – ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

מבוסס על: שיחת ח"י אלול ה'תשי"א – לפני שבעים שנה – סעיף א-ו (נד' בתו"מ חלק ג עמ' 301 ואילך).

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

דבר החסידות – פרשת ראה – חודש אלול

פרטים

קטגוריה: חודש אלול

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 365

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ראה – חודש אלול

תשובה – רק ליהודים!

אנו נכנסים עתה לחודש אלול, חודש התשובה. יש חקירה האם מצוות התשובה היא חידוש דווקא בבני ישראל או שגם לבני נח מועילה התשובה. ובמנחת חינוך (מצוה שסד בסופה) מביא דעה בשם הספרי, שתשובה אינה מועילה בבני נח ומסיים "ועל תשובת נינוה תירצו ואכ"מ".

כלומר, שיש כאן קושיא: שהרי מצינו בספר יונה שאנשי נינוה חזרו בתשובה והקב"ה קיבל את תשובתם ולא הפך את נינוה! וכיצד זה אומרים שאין תשובה מועלת בבני נח? וכן מפורש בירושלמי (נזיר רפ"ט) "עכו"ם אין להם כפרה"!?

מבאר הרבי: שיש נפקא-מינה באיזה אופן מועלת התשובה, דהנה, לגבי ישראל איתא ביומא (פו, ב) שע"י תשובה מאהבה נעקר העוון מתחילתו עד שזדונות נעשו לו כזכיות וע"י תשובה מיראה נעשים כשגגות – נמצאנו למדים שבכח התשובה להפוך את העבר.

משא"כ בבני נח, אי אפשר להם לשנות את העבר, רק שמכאן ולהבא לא יגיע להם עונש על מעשיהם הקודמים, אבל עצם הרע של החטא נשאר בקיומו.

וביאור הענין, דהנה ידועים דברי הרמב"ם בהל' גירושין (ספ"ב) שכל אדם מישראל באמת רוצה לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העבירות אלא שיצרו הוא שאנסו. ומזה מובן שכאשר יהודי חוזר בתשובה הוא בעצם שב למצבו האמיתי שהוא רוצה להיות קרוב לה', ובזה הוא מגלה שגם בשעת החטא נשמתו היתה "באמנה אתו ית'" (כלשון התניא פכ"ד).

משא"כ בבני נח הרי הרע שלהם הוא רע אמיתי, וממילא מובן שלא שייך אצלם המושג 'תשובה' במובנה העמוק, לשוב לנשמתם ולמקור חוצבם, כי גם שם יש עומק רע. ונשאר להם רק ענין תשובה במובנה ה'טכני' – שאם מקבלים על עצמם להתנהג כראוי אין עונשין אותם על מעשיהם.

שבת שלום וחודש טוב!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ו וארא שיחה ב ס"ט ואילך (עמ' 53 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 58 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' רנג-ד. ועיין בגוף השיחה ביאור נפלא על תשובת פרעה שאמר "ואני ועמי הרשעים . . ואשלחה אתכם" ובאיזה אופן הועילה לעצור את הברד.

החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"/ הרב ש.ב.גנוט

פרטים

קטגוריה: חודש אלול

פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 578

שמואל ברוך גנוט
מח"ס ויאמר שמואל, שלהי דקייטא, משנת תפילין
אלעד

החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"/ זמן אמירת הסליחות

החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"

א] קידושין מ' ב': רשב"י אומר, אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר "צדקת הצדיק לא תצילנו מיום פשעו". והנה בסנהדרין ל"ז ב' נאמר שמיום שנחרב ביהמ"ק אע"פ שבטלה סנהדרין, מ"מ ד' מיתות לא בטלו והמחויב מיתה מסובב הקב"ה שימות במיתות כעין ד' מיתות בי"ד. וכ' התוספות: 'וא"ת והא חזינא כמה כופרים בעיקר דמתים כדרכם? וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעוה"ז, כדכתיב "ומשלם לשונאיו", עכ"ל . והקשה דודי הגרא"ש מאיר דלכאו' כופר בעיקר הוי כתוהא על הראשונות, כיון דבלא"ה אינו מאמין במצוה ובזכותה. והגם א"נ דלא כן הוא, אכתי יקשה האיך כופרים בעיקר שתהו על הראשונות מתים כדרכם. והוכיח מכאן דודי שליט"א דרשע שעשה מצוה ותהא עליה, דהקב"ה משלם לו שכרו בעוה"ז עליה, וממילא שפיר כ' התוס' דרשעים הללו מתים כדרכם מפאת שכר המצוות שעשו בעוה"ז והית"ש משלם לשונאיו בעוה"ז, והיינו דהגם שתהו על המצוה עדיין צריך לשלם שכרם על עצם עשיית המצוה והתיקון שנגרם ע"י המצוה (ועי' בקובץ מאמרים להגרא"ו מאמר על התשובה), עכתו"ד.

ולדעתי לא כן הוא, דהנה הקב"ה אינו מחויב לשלם שכר מצוות בהאי עלמא, והגם שאדם שעשה מצוה ותיקן עניינה צריך לקבל עליה שכר, מ"מ כבר קבע הקב"ה שהשכר מתקבל רק בעוה"ב ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא. ואולם מאחר שהקב"ה לא רוצה לשלם לשונאיו שכר מצוותיהם בעוה"ב, משלם הוא להם עליהם בעוה"ז. אך כשתהו על הראשונות וממילא א"צ לקבל שכרם ע"ז בעוה"ב, ממילא אין הקב"ה משלם להם עליהם בעוה"ז, כיון שא"צ לשלם עליהם בעוה"ב, וז"פ לענ"ד. ואמנם הראיה שהביא מד' התוס' בסנהדרין צריכה תשובה, וכדלקמן.

ב] והנראה דהתוס' נקטו "זכות מילה" בדוקא, והיינו דאין מושג של "תוהא על הראשונות" במצות מילה, דכיון שלא האדם מל את עצמו ואין לו בחירה עצמית בזה, ע"כ אין בכוחו להתחרט ולתהות ע"ז, דהוא אינו "בעל-הבית" על מילתו. ואולי זה ביאור דברי הויק"ר (פרשה ל"א) "ואליהו עלה על ראש הכרמל וישם פניו בין ברכיו" אמר לפני הקב"ה, רבש"ע אם אין להם זכות, הבט לברית מילה, עכ"ל, והיינו דהגם שלא עשו כלל מצוות, או שעשו ותהו עליהם בעובדם ע"ז וכפרו בעיקר ותהו על עשיית רצונו ית"ש, מ"מ מילה שאני דל"ש ביה תהיה על הראשונות. ועיין אליהו זוטא פרשה כ"ה. ודבר זה יש לכאו' לדייק מלשון הרמב"ם (תשובה ג', ג') שכתב: "כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן, אולי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שום זכות בעולם". הרי שהרמב"ם דקדק ש"תוהא על הראשונות הם במצוות שעשה", ולאפוקי דהוי מצוה שנעשתה בו. 

ומה שכתבו התוס' דאיכא ביה ג"כ "שכר מצוות" חשבתי חידוש נוסף, דהנה מצוות הית"ש מחולקות לב' מחלקות: א-) מצוות שבין אדם למקום, שעניינם עשיית רצון ה', ומצוות אלו צריכים כוונה לעשות נח"ר לבורא ית"ש. ב-) מצוות שבין אדם לחבירו, שכבר נתבאר בכמה דוכתין שא"צ כוונה, ואמרי' דהמאבד פרוטה ובא עני ומצאה, שקיים מצות צדקה, והיינו משום דכל תכלית מצוות ב"א לחבירו הם לא עצם עשיית הגברא וכוונתו הטובה, אלא תכלית תוצאתם, שישראל נהנה מהם ובא על ידי מעשהו לכדי סיפוקו, והארכתי בס"ד בזה בס' ויאמר שמואל בענין כוונה במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, עי"ש ובד' הגרח"ק בזה]. וממילא אפ"ל דדוקא במצוות שתכליתם עשיית הגברא אמרי' דאם נתחרט מהן הוי "תוהא על הראשונות", אך מצוות שלא ברצון וכוונת עושהו תליא מילתא, אלא בהנאת המקבל, בזה כיון שסו"ס קיבל השני לא שייך בו "תוהא על הראשונות". 

ואם כנים דברינו ננסה לתרץ בזה את קושייתו המפורסמת של הגר"א וסרמן הי"ד (קובץ מאמרים, מאמר על התשובה), שהקשה שאם מצינו גבי מצוות שאם תהה על הראשונות הפסיד המצוות, א"כ מהי חידושה של מצות התשובה, והרי גם בזה נוכל לומר שאם תהא על הראשונות בעבירותיו הפסידם וימחקו לחלוטין. ותי' בשם מרן ה"חפץ חיים" דאכן בתשובה מאהבה אין חידוש, כיון שהוא כדוגמת "תוהא על הראשונות". אך תשובה מיראה, שבעצם אינו מתחרט מעצמו על העבירות אלא רק מחמת יראת העונש, כה"ג איכא חידוש במצות התשובה. והגר"י הוטנר זצ"ל תי' בזה דניתן לתהות על ה"יש" (מצוות), אך לא על הֶעדֶר ו"אֵין" (עבירות), ועי' במה שתי' בזה הגרא"ו עצמו שם . ולפימשנ"ת א"ש באופן אחר, דלולי חידוש התשובה סד"א שכשם שאין מושג של "תוהה על הראשונות" בכל המצוות, כמו במצות מילה ובמצוות שתכליתם המעשה הנעשה בפועל ומציאות ולא כוונתו הנרצית ורצון הגברא, ה"ה גם בעבירות, שבעבירות שבמעשה כבר נעשה ולא ישוב, כדוגמת שפיכות דמים או כל מצוות שב"א לחבירו שהפסיד חבירו וכדו', דלא יהני בזה "תוהא על הראשונות", וע"ז חידשה רחמנא את מצות התשובה, על ידה נתברר שאפשר לשוב בתשובה על כל סוגי העוונות.

ג] ואמנם כל יסודינו נפל לכאו' בבירא עמיקתא מהמבואר בב"ב י' ע"ב האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי"ז צדיק גמור, כאן בישראל כאן בעכו"ם, והתוס' בר"ה ד' א' נקטו בזה דהעכו"ם נחשבים בנתינת הצדקה שלהם כתוהא על הראשונות, וחזי' דגם בצדקה שייך "תוהא על הראשונות", וצ"ע.

ואולם ביאר לי בזה בטוטו"ד ידידי הרה"ג ר' ישי שנדרופי שליט"א דמד' הגמ' הרי מוכח דחסר בצדקת העכו"ם גם בגווני שֶׁבְּנוֹ חי לבסוף בזכות הצדקה, וביותר יקשה ג"כ על כל הני גדולים שכ' דבצדקה ל"ש מצוות צריכות כוונה, (וכ"ה בביאור הגר"א ז"ל לתיקוה"ז וכן מובא בשם הבעש"ט ועי' בזה בס' ויאמר שמואל). אלא דכוונת הגמ' והתוס' דמצות צדקה של גוי, שחלה מעיקרא על תנאי שבנו יחיה, ע"כ הוי פגם וחסרון במצוה, דוגמת "תוהא על הראשונות", אך כשישראל קיים צדקה בלא תנאי ורק אח"כ חזר בו, בזה שפיר י"ל דאין בזה "תוהא על הראשונות", וז"פ.