סיפורים לכבוד שבת

שבת בלב המדבר

סיפור על הבן איש חי זצ"ל
מתוך מעין השבוע

כאשר עלה רבנו ה"בן איש חי" זצ"ל לביקור בארץ ישראל, התנה עם ראש השירה המוסלמי כי ביום השבת תשבות השירה כולה. הלה הסכים לתנאי תמורת תשלום נכבד.

שיירת הגמלים עשתה את דרכה בדרך לא דרך, במדבר השומם והצחיח, ובהגיע ערב שבת, החל רבנו לפרוק את המטלטלין מעל הגמל.

פנה מנהיג השירה ונתן עליו בקולו: "מה? כלום מתכוננים אתם לעכב את השיירה בלב המדבר? הלא המקום שורץ חיות רעות ושודדי דרכים. אתם מסכנים את חיי כולנו".

דבריו אמת היו, כפי שהתברר מאוחר יותר, אבל רבינו לא חת. הוא ענה שהשיירה רשאית להמשיך בדרכה, אך הוא ופמליתו ישבתו כאן, ובצאת השבת יאיצו פעמיהם להשיגם. ואכן, פנה ראש השיירה להאיץ בגמליו, אך הללו מאנו למוש ממקומם...

לנוכח התעקשותם של הגמלים, הוכרחו הכל לחנות שם, בלב הישימון. אבל הערבים, שחששו מהתנפלות שודדים, התפזרו סביב, לחסות בצל נקיקי הסלעים.

רבנו ובני פמליתו לא שתו ליבם לסכנה, לבשו בגדי שבת ועמדו לקבל את פני המלכה במישורי המדבר. ממקום מסתורם, עקבו נוסעי השירה הנכרים בתמהון אחר היהודים השרים ומזמרים כאילו מצויים הם בבית הכנסת, במקום ישוב. התפילה הסתימה, רבנו קידש על היין והסב עם מלויו לסעודת השבת, כאילו היה מסב ליד שולחנו, בביתו...

הלבנה עמדה במרומי הרקיע והאירה את שולחן השבת. קולות השירה הדהדו ברחבי המדבר, והערבים רואים ושומעים. לפתע נחרדו. הבחינו בכנופית שודדים שהגיחה מעבר להרים ושעטה לעבר היהודים המזמרים. "הם אבודים", חלפה במוחם המחשבה הנוראה.

ואז ארע הפלא: השודדים התקרבו, ירדו מעל סוסיהם והתקדמו לעבר היהודים. לפתע נסוגו במהירות, עלו על סוסיהם והתרחקו בדהרה.

הערבים הנדהמים הגיחו ממחבואם, סיפרו לרבנו על נס ההצלה המופלא, נישקו בהערצה שולי גלימתו ואמרו: "עתה ידענו כי אין כאלוקי היהודים".