רבינו יונה בספרו שערי תשובה (ג, עה) כותב: אמרו רבותינו ז"ל (מכות טז.) לאו שיש בו מעשה לוקים עליו. והמלקות - ארבעים חסר אחת, ועוד אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין י.) מלקות תחת מיתה עומדת, ועוד אמרו (סנהדרין פא:) מי שלקה ושנה, כונסים אותו לכיפה עד שימות. וחובה על המוכיחים לחפש דרכי העם ולחקור ולדעת במה יכשלו ולהזהירם, כי יש אזהרות רבות, אף על פי ששומרים מקצת האזהרה מבטלים מקצתן, כגון איסור מלאכה בשבת, שהם שומרים שבת מחללו ברוב המלאכות, אבל יש מלאכות שאין מקצת העם נזהרים בהן לפי שאינם ידועות אצלם, ותלין איתם משוגתם, תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם, על כן תורות עברו ונענשו, כמו שנאמר (ישעיה כו, י) יוחן רשע בל למד צדק. ויש פושעים יכשלו בם, כי לא הורגלו בנעוריהם בית אביהם להזהר בהן, ונחלו אבות ולא ישמעו לקול מורים, ואלה עושים בזדון.
והוסיף על כך עוד במקום אחר (שם, קלה - קמב) שמן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעיר בעם עליהם, לשמור ארחות פריץ במצות השבת, על אודות אבות מלאכות ותולדות, כי אבות מהנה נעלמו מעיני רבים, אף אין מגיד אף אין משמיע. ועל מצות שבת אמרו רבותינו ז"ל (נדרים ירושלמי ג, יד) שקולה שבת כנגד כל המצוות. ואמרו רבותינו ז"ל (חולין ה.) כי העובד עבודת כוכבים או המחלל שבת בפרהסיה הוא מומר לכל התורה כולה, ושחיטתו נבלה, ואוסר את היין במגעו.