רבינו החינוך כותב במצות השבת, משרשי מצוה זו: שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום, לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששה ימים חלוקים ובשביעי לא נברא דבר. ובמנוחתינו ביום השביעי יזכיר לנו את חידושו של העולם, כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע וישאל כל שואל מה עילת זאת המנוחה, יהיה המענה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, ועל ידי כך כל אחד יתחזק באמונה האמיתית.
ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת נס מצרים, שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה, והקב"ה הצילנו מידם וציונו לנוח בשביעי, ועל כן הזכירה התורה [דברים ה', ט"ו] במצות שבת וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו', על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת: