רבינו ה"חפץ חיים" כותב בהקדמתו להלכות שבת, "צריך לדעת כי הרמ"ח מצוות שבתורה שהטיל השם יתברך על האדם לזוכרם ולשמרם, הוא נגד הרמ"ח אברים שבאדם, וכמו שבאברים נמצא אברים שונים יש שאין הנשמה תלויה בהם כמו היד והרגל וכדומה, שאף אם יחסרו אף שההפסד הוא רב מאוד מאוד אעפ"כ נקרא רק בשם בעל מום, ויש שעל ידי חסרונותיו אינו יכול לחיות על פני תבל, כגון שניתז ראשו או שנקרע סגור לבו ששם הוא מקור החיים, כן הוא גם כן בעניני מצוות השם יתברך שעליהן גם כן כתוב אשר יעשה האדם וחי בהם, ונאמר: כי היא חייך ואורך ימיך, ועוד פסוקים הרבה כהנה המורים לנו כי עיקר חיי הנפש לעולם הבא תלוי בקיום התורה, יש מצוות שאפילו אם פשע האדם ועבר עליהם הוא נקרא לעוה"ב רק בשם בעל מום, ויש ענינים שהם נגד הראש והלב שהם עיקר חיות נפש הקדושה, כמו האמונה בד' ובתורתו וענין שמירת שבת שהוא גם כן יסוד האמונה, שאם יחסר לו הענינים ההם כבר נסתלק כל עיקר החיות מנפשו הקדושה, וכשהוא חי בעולם הזה הוא חי רק בנפש הבהמית שלו, ולא יהיה לו במה להקים בעת התחיה.