ההיסטוריה חוזרת… ובגדול!

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:22

נכתב על ידי Super User

כניסות: 6549

ההיסטוריה חוזרת… ובגדול!

חגית אמייב, הידברות

בימים טרופים אלו סוערות הרוחות. כותרות אדומות הזועקות "חמאס!!!" בשלל אמצעי תקשורת, לוכדות עיני תמימים. אחת הדמויות היותר נעימות, מחויכות, מאירות הפנים שהכרתי מימיי, נלכדת בפְרֵיים אפרורי מטיל אימה. פניה של אמ"א לאינספור ילדים שזכו להגיח לאוויר העולם, במקום להיטמן מגורדים, מרוסקים, במקום שקבורתם לא ידוע, מתנוססות תחת מעטה פשע.

אז אין ספק שבימי פרעה, בהם נגזר להשמיד להרוג ולאבד כל תינוק יהודי, ולזרקו ליאור המצרי, היו החומדים לצון שמחים "לתפוס" את אותן "פושעות", שפרא ופועה, המיילדות העבריות שלא שהו לגזרת השמד המתנוססת מעל ראשיהן, מעל ראשי העבריים. הן המשיכו לסייע לאותן יהודיות הרות להוריד עוד ועוד נשמות לעולם, על אפם ועל חמתם של אי אלו מבקשי רעה. כידוע, בזכות אותן "פושעות" – כולנו כאן. אם לא היה מורא שמיים עליהם, אולי החשש הטבעי היה גובר על השכל הישר, וגורם להן לרעוד ולברוח ממשימת חייהן – החייאת הנערים, תקומת עם ישראל. על כך אמרו חז"ל ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים…" וכעת אני יכולה להבין גם את החלק השני של דבריהם: "ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל!". ומיד אגש להסביר את דבריי…

 כנכדה לניצולי שואה משני הצדדים, מצמררות אותי עד כלות נשמתי הכותרות להן אני עדה בימים הזויים אלו: "איומים", "הטרדות", "דיבור נגוע" – כך הם מכנים את הניסיונות למנוע את ההפלה הבאה. משום מה הן מבזיקות בי פלאשבקים של כל אותן כותרות ענק, אודותיהן חקרתי בסקרנות בילדותי, בעיקר בעבודות לשיעורי היסטוריה ושורשים – כותרות גדולות ובולטות הרוקדות על דמם ושמחות לאידם של אותם "פושעים" נתפסים, שהעזו למרוד בגזרת הצורר הנאצי ימח שמו וזכרו, ותוך תחבולות שונות ומשונות החביאו והצילו יהודים. את האמת, סבי ע"ה סיפר לי שלא אחת הוא ביקש את נפשו למות מרוב סבל ומכאוב, ובכל אופן שלח לו הקב"ה שליחים נאמנים, כאלה שבעיני השלטון נתפסו כפושעים שיש להורגם, שבסופו של דבר, אני, ורבים כדוגמתי, זכינו בזכותם להגיח לאוויר העולם.

ולכל אלו שההשוואה חורה עד כלות – סליחה על אי הנוחות, זה בטח לא נוגע אליכם, זו כנראה רק אני… אני שחוויתי על בשרי את האנרגיות הכבדות ומעיקות של החיים לצד ניצולי שואה שבחסדי שמיים מרובים, כמו גם בזכות אומץ ליבם של מספר חסידי אומות עולם שלא שהו ולא פנו לתת יד באותם פשעים נתעבים "המעוגנים בחוק", והחביאו את אהוביי בתחבולות, אני כאן. את הזכות לחיי אלה אני רוצה בעת הזאת לזקוף לזכותם, ברשות שמיים.

גבירותיי ורבותיי – ההיסטוריה חוזרת… ובגדול!

אז בימינו, בשם החוק מותר לקטנים וגדולים כאחד לחיות חיי אישות בוגרים, ללא נישואים, להיכנס להריון ולהחליט ש"ההפתעה הלא צפויה", קרי אותו ילד שכבר התעבר באותה אישה, אינו ראוי לראות אור יום. וכדי להוסיף חטא על פשע, כעת נלכדת בעין המצלמה הגב' קלינה שוורץ, זו שאמונה על מערך הצלת הנפשות כנגד אותן הפלות רצחניות, ואישיות מיוחדת ומדהימה לכל דעות מכיריה, כאחרונת הפושעים הנלוזים.

מישהו התבלבל פה ובענק! כנראה שכבר הסתיים בהצלחה המרדף אחרי שלל כנופיות הפשע של כל אותם רוצחים, גנבים, אנסים, מטרידנים ו… בגירים המעברים נערות צעירות ותמימות.

אני חייבת לשתף, שאני כבר שנים לא שומעת ולא קוראת חדשות. את רפש הזוהמה החלטתי זה מכבר להשאיר הרחק מתחומי. ובכל אופן, הסיפור הרועש הנ"ל נודע לי בשיחה תמימה עם אחד ממנהלי הארגון העצום שנקרא "הידברות", ארגון הפצת יהדות שהצליח להעיר ולעצבן את הנחש הקדמון, הקם לבלעו, היו לא יהיה! מיד לאחר השיחה התמימה שהסבה את תשומת ליבי לעניין, נכנסתי לכתבה באתר שהעלה את הנושא ומיד ניגשתי להביט בתגובות… אפס תגובות. ניגשתי לבחון מתי עלתה הכתבה… עברה כמעט יממה ושורה תחתית מזמינה אותי להיות המגיבה הראשונה. מיד חשבתי לעצמי – חשבו להשיג רייטיינג ובמקום זאת זכו לשתיקה רועמת…. מסתבר שגם לאבסורד יש גבולות משל עצמו. ברוך השם.

אז אנצל במה זו כדי להתנצל מעמקי החתחתים, בפני כל אותם ליברליים מעוותים, שסברו שחיים ומוות בידיהם, טרם אומר את דבריי הבאים:

תודה! תודה, ושוב תודה!!! מקרב לב, לכל אותם נוקטי תחבולות אמיצים וגיבורים, שהערימו על גזרות השמד והצילו את סביי וסבתותיי בימים עברו, כדי שאזכה להגיע לרגע הזה ולומר שאני גאה ומתגאה להיות חלק מ"ארגון פושע" כדוגמתם! זה ששם לו לדגל להציל כמה שיותר נפשות  – בגופם ונשמתם. והרי "כל המציל נפש אחת מישראל – כאילו קיים עולם ומלואו!", אני וכל יוצאי חלצי ההוכחה הניצחת לכך.

לך קלינה יקרה ואהובה – אאחל לעצמי שיהא חלקי עם חלקך בגן העדן! 

ולראשי הארגון העצום – הלוואי ואזכה בעולם הזה לקמצוץ ממסירות נפשכם למען עם ישראל, בכל תחום אפשרי: חבילות מפנקות לרווחת חיילים, בתי תמחוי וסיוע לנזקקים, פרוייקטים שאינם מתפרסמים למען לא יהיו עוד ילדים רעבים ושאר עניינים, מחלקות לשלום בית, למענה ברגעי מצוקה, להצלת והברחת נשים מיד בעליהם המכים (ברובם בני מיעוטים), להפצת יהדות בכל כלי מדיה אפשרי, וקצרה עד מאוד היריעה מלהכיל את הרשימה ההולכת ומתארכת.

ובעולם הבא – יהי רצון שאזכה להתענג על זיו שכינת ק-ל שתהא נסוכה על פניכם המאירות, עת תזכו בשכר השמור במיוחד בעבורכם, ככלות שליחותכם הנאמנה בעלמא דשיקרא, לאחר מאה ועשרים שנה, מתוך בריאות איתנה ודבקות במטרה.

ושוב תודה לכל אותם "פושעים" שהצילו, כנגד החוק, את סביי וכדוגמתם רבים, כדי שאזכה לבוא אני ורבים כמותי, שהחלו כעוברים בעלי פוטנציאל חיים, על אפם וחמתם של אלו ואחרים, שבשם הגיון לא הגיוני, סברו שלהרוג אחרים, מבטן או מחוץ זה "הומאני" ו"חיוני".

ולכם ציבור יקר – אם שמעתם מישהו אומר לכם ששחור זה לבן, שהשמש היא ירח, ושיום הוא בכלל לילה – אנא מכם, אל תלכו כסומים באפלה, אלא הפעילו את השכל הישר והאינטואיציה היהודית הבריאה, וזכרו להשיב טובה לכל מי שגומל וגמל עמכם ועם אחיכם אך טוב וחסד, יומם וליל.

ואסיים בבקשת סליחה ומחילה – מכל בעלי הנפש העדינה, שדבריי הכתובים גרמו לתנודות לא נוחות בנפשם הליברלית, הדוגלת ב"חופש בחירה" מקסימלית, המתיר למאן דהוא לקחת חיים של עובר חי וקיים, שבלי לשאול לדעתו, קולו נדם, לעולם, בשם עוד חוק ליברלי מדופלם. 

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 

"הוא שלא כדרך הטבע"

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 5778

"הוא שלא כדרך הטבע"

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

בתורה הקדושה נאמר שהארץ תקיא את יושביה, כאשר הם יחטאו בחטאים גדולים, ה' ירחם. והנה בתקופה האחרונה נלחמת התקשורת הממלכתית, העיתונות ויתר המדיה וכבליה, בדבר הפשוט ביותר, שהיה מקובל מיום עומדנו על הר סיני, בגנותם של אלו העוברים על העבירה החמורה הנודעת, הקב"ה יחזירם בתשובה שלמה במהרה.

והנה אינו דומה אדם נכשל ח"ו בעבירה, לאדם המתגאה בקול רם ובפומבי בעבירה שבידו. וכל שכן כאשר המדינה עצמה וחלק משריה ויועציה, ובעיקר אנשי התקשורת שבה, עושים את כל אשר לאל ידם לגנות וללעוג ולהביא דיבה רעה לאיסור מפורש בתורה הקדושה. אין לך קיטרוג גדול מכך, ועל כולנו מוטלת חובה לזעוק ולהריע ולהתפלל אל ה' יתברך שישיבם בתשובה שלמה, יידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו.

כל עוד אנו לא נמצאים במשטר קומוניסטי בולשיביקי, מתאפשר לנו, עדיין, להביע את עמדת ההלכה בכל נושא. בינתים לא עוצרים אנשים וכולאים אותם בסורג ובריח, על הבעת עמדת היהדות. אז הנה, הנה היא עמדת תורתנו הקדושה, זאת התורה לא תהיה מוחלפת, בענין חמור זה. העיתונות החרדית נמנעת, ובצדק רב, להזכיר כל דבר וענין שהכיעור או שמץ כיעור, קשור אליו. אך ישנם במות בהם נוגעים בנושאים אלו בקביעות. אם כן, אם בכל מקרה עוסקים הם בנושאים שהשתיקה יפה להם, אדרבה, ישמעו ויקראו את עמדת והשקפת התורה הקדושה, אש שחורה על גבי אש לבנה, אותה קיבלנו מפי הגבורה.

במאמר זה אצטט, מבלי להוסיף מעצמי כלל, מתוך ספריו של גדול פוסקי אמריקה, מרן הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל, ואנו נקרא יחדיו ונראה כיצד גדול פוסקי ארה"ב בדור האחרון, מגדולי דור דעה ובעלי ההוראה, מתייחס בלשונו לעוון חמור זה:

בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"ד סימן קיג), נשאל הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בדבר "מי שלאחר נישואיו נודע שהוא שטוף במשכב זכר, אם הוא מקח טעות".

האגרות משה מאריך לדון בענין, כדרכו בקודש, מש"ס ופוסקים, וכותב כך: "אבל לענין נידון דידן, כיון שמצינו שבמום גדול הוא בעצם מקח טעות גם באשה כדבארתי באגר"מ חאה"ע ח"א סימן ע"ט וסימן פ' מסתבר שזה דהבעל הוא שטוף במשכב זכור שהוא התועבה היותר גדולה והמאוס ביותר והוא דבר גנאי לכל המשפחה, וכ"ש שיהיה זה גנאי ביותר לאשתו אם בעלה בוחר יותר במשכב המאוס הזה תחת משכב אשתו, הוא ודאי קידושי טעות וברור לן ששום אשה לא היתה מתרצית להנשא לאדם מנוול ומאוס ובזוי כזה, ואם תיכף כשנודעת מזה הלכה ממנו מסתבר שאם אי אפשר להשיג גט ממנו יש להתירה מדין קידושי טעות, אך אם אפשר להשיג גט צריך להשתדל בכל מאי דאפשר להשיג גט כשר, דהא אם אינו שטוף בזה אלא שנזדמן איזה פעם מצד שתקפו יצרו, אולי אין להחשיב זה לקידושי טעות, אף שהוא רשע גמור גם בשביל פעם אחת ויש שיטעו לדמות להחשיב גם זה קידושי טעות, אבל אם הוא שטוף בזה שיותר נהנה ממשכב זכור ממשכב נשים, הוא ודאי קידושי טעות, אבל כל זה אם הלכה ממנו תיכף אבל אם שהתה אצלו אף אחר שנודעת אז קשה לבטל הקידושין. ואם בא זה מענין שטות, מאחר שהוא שלא כדרך הטבע, ודאי הוא מום דכיון שהוא מצד שטות עלול לעוד שטותים, אבל בעצם הוא מצד רשעות וניוול שג"כ הוא טעות כדלעיל", עד כאן דברי האגרות משה.

&&&&

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קטו) נשאל מבחור אחד כיצד עליו לשוב בתשובה על חטא משכב זכור, והנה תשובת רבינו זצ"ל:

"הנה אף לטרדותי המרובות מכיון שחז"ל אמרו כמה דברים מפני תקנת השבים, כל שכן שמוכרחין להזדקק להשיב לבעל תשובה בין שהוא להשיב להלכה בין שהוא לחזוק שאל יפול רוחו ולהתרשל בדבר שצריך חזוק גדול להנצל מעצות היצר הרע, שלכן פניתי מעט להשיב לו על מכתבו, והנה איני רואה שאלה להלכה במכתבו כי אף שבמכתבו שהוא איסור כרת, מסתמא יודע שמשכב זכור הוא גם איסור סקילה כי בתורה בפרשת קדושים נאמר יומתו דמיהם בם וילפינן ג"ש מאוב וידעוני שהוא בסקילה כדאיתא בסנהדרין דף נ"ד ע"א עיין שם וכרת כתיב בסוף פרשת אחרי ונכרתו הנפשות שקאי על כל הא דלעיל עיין ברש"י ריש כריתות, ונמצא שאתה רוצה שאכתוב לך דברי חזוק להנצל מיצר הרע ואיזה עצה".

"והנה ראשית הידיעה דחומר האיסור דסקילה וכרת וגם שנקרא תועבה והוא מחטאים המגונים ביותר ואף בני נח נצטוו על זה, הוא כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע, ושנית שהוא דבר שלא מובן שיהיה ע"ז ענין תאוה דבבריאת האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור, שלכן אמר בר קפרא לרבי על תועבה זו שנאמר באיסור דמשכב זכור דפירושו תועה אתה בה בנדרים דף נ"א ע"א ופי' הר"ן שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר, וכוונתו דהוא על לשון תועבה שנאמר במשכב זכור יתר על לשון התועבות הנאמר ד' פעמים בסוף פרשת אחרי שקאי על כל העריות דעל קרא דתועבות לא הוקשה לו משום שאין צורך לבאור שפירוש שהם דברים מתועבין ומאוסין מצד איסורי התורה, אבל הוקשה לו על לשון תועבה הנאמר בזכור שני פעמים בפ' אחרי כשנאמרה אזהרה בלאו ובפ' קדושים שנאמר העונש מה שלא נאמר כן בשאר איסורי עריות דאם מצד האיסור מ"ט לא נאמר זה בשאר עריות, וע"ז תירץ בר קפרא שהוא תביעת הקדוש ברוך הוא בהקרא להרשעים, שלעבירה זו דמשכב זכור הרי ליכא כלל תאוה מצד הטבע שבראתי שיהיה להם תאוה למשכב הנשים דבלא תאוה לא היה אפשר לקיום ישוב העולם כדאיתא בגמ' בשני מקומות ביומא דף ס"ט ע"ב ובסנהדרין דף ס"ד ע"א, ולא אפשר שיהיה פלגא שיהיה לו תאוה לאשה המותרת ולא יהיה לו תאוה לעריות כמו שאיתא שם שפלגא מרקיעא לא יהבי ע"י תפלה שהוא מהטעם שלא נברא בתחלת הבריאה פלגא, אבל למשכב זכור ליכא שום תאוה מצד הבריאה וכל התאוה לזה הוא רק תועה מהטבע לדרך אחר אשר גם רשעים בעלי תאוה שלא נמנעין מצד חטא ועון אין הולכין לשם שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא דבר אסור שהוא כמו להכעיס ח"ו, והחילוק הוא דהרשע הרי איתא ביומא דף ל"ה ע"ב שמתרץ עצמו נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי ומחייבין אותו רק מצד שיוסף מחייב את הרשעים, אבל על עבירה דמשכב זכור אין להרשע העובר על זה שום טענה לתרץ את עצמו כי לא היה שייך להתאוות לעבירה זו. והוא פירוש המדויק והנכון".

האגרות משה מאריך בענין ובהמשך כותב כך: "על כל פנים תאוה למשכב זכור הוא נגד עצם התאוה וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור והיצה"ר מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא וידיעה זו הוא חזוק גדול נגד יצה"ר שכבר נצחתו שאתה מאמין בהקב"ה ובכל הי"ג עיקרים ובכל התורה שבזה תנצחהו על מה שמסיתך להמרותו ולהכעיסו, וקרא מפורש בהאזינו בתועבות יכעיסוהו, ופירש רש"י כגון משכב זכור שזה קרא הכתוב שהוא להכעיס"...

"ושלישית, הגנאי אף לבני אדם, שכל העולם אף הרשעים מבזין לבעלי עבירה דמשכב זכור, ואף בעיני הרשע השני שעושה עמו העבירה הוא מזולזל ובזוי, שזהו חזוק גדול נגד היצה"ר, ועיין בסנהדרין דף כ"ט ע"א דאמרינן לעדים כשמאיימין אותם שלא יעידו שקר בשביל תאות ממון לפי המסקנא דא"כ אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, הרי מפורש שזהו עצה טובה לחזק עצמו מתאות הממון וכמו כן היא עצה טובה נגד תאות עבירה מגונה ובזויה זו שלבד שהוא נגד התורה באיסור חמור היותר גדול הוא גם נגד עצם האנושיות שנעשה שפל ובזוי בתכלית השפלות, ולא רק שהוא גנאי הוא גם גנאי היותר גדול לכל משפחתו.

והעצה הגדולה הוא למוד התורה בעיון שהוא מציל ושומר מכל העריות ואף מהרהורים כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה וכ"ש שיועיל זה להנצל מיצה"ר דעבירה בזוי הזו. והנני גומר בברכה שתהא תשובתך שלימה וגמורה ותתגדל בתורה ויראת ה'. משה פיינשטיין".

&&&&

מרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שעולם התורה נשען עליו בעשרות השנים האחרונות ורואה בו אחד מגדולי ברי הסמכא בשטח ההלכה והשקפת התורה, כותב דברים נחרצים ביותר, שאין צורך להוסיף עליהם דבר. אינני יודע האם וכיצד מוטל עלינו למחות כנגד פרסומי הגאווה הללו. אך לפחות הבה ונביע בקול צלול את עמדת התורה הקדושה בענין זה.

&&&&

"אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ".

(י"ג עיקרי האמונה להרמב"ם).

אוכל כשר ולב נקי

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 6359

ברית מילה בשבת כשע"י הברית יחללו הנוכחים שבת

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:32

נכתב על ידי Super User

כניסות: 7098

הרב שמואל ברוך גנוט

אלעד

ברית מילה בשבת כשע"י הברית יחללו הנוכחים שבת

מוהל הוזמן לברית בזמנה בשבת קודש. הורי הרך הנולד ומשפחתם המורחבת אינם שומרים שבת ובגלל קיום הברית יגיעו האורחים ברכביהם ויחללו את השבת בכל מהלך האירוע, בשמיעת מוזיקה, צילומים ועוד ועוד רח"ל. האם על המוהל לערוך את הברית בזמנה או לדחותה ליום ראשון, כדי למנוע חילולי שבת רבים שיגיעו במישרין ובעקיפין בגלל קיום הברית בשבת קודש.

תשובה: א) מצוות מילת הבן מוטלת על האב ואם האב אינו מל אותו בזמנו, מצוותו על הבית דין, והמצוה מוטלת על כל אחד מישראל, וכתב הרמ"א (יו"ד סי' רסא) שאם המוהל אינו רוצה למול אלא בשכר, כופין אותו למול, וכתב הגר"א בביאורו דבי"ד כופין אותו למול כי המצוה מוטלת על המוהל, כיון שכל ישראל מצווים למולו. אם כך, כאשר האב ביקש ממוהל זה למול את בנו, מקיים המוהל מצוה בכך שמל את התינוק, וכיון שהמילה עצמה אינה נעשית בחילול שבת, ואף אם ההורים החליטו לחלל שבת בשאט נפש בגלל ברית המילה, הרי אין באמת צורך בחילולה, וא"כ הסברא נותנת שעל המוהל לקיים את מצוותו, ומאי איכפת לן שבגלל המצוה החליטו הוריו ובני משפחתם לחלל שבת. סו"ס המוהל מל כהלכה ומקיים את המצוה בזמנה. ואף שעל ידי כך יתגלגל שהשבת תתחלל, סברא היא שאין להתחשב בסובבים, שהחליטו לחלל שבת בגלל המצוה. ודומה הדבר ליהודי שיודע שבגלל שיגיע להתפלל בבית הכנסת בשבת במנין, יגיעו יהודים אחרים לראותו וכל כיוצ"ב, ויחללו שבת בגלל כך. האם עליו להימנע מלהגיע לבית הכנסת רק משום שאחרים יחללו שבת על דעת עצמם, בגלל שהוא מקיים מצוה?

ידועה תשובת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות, שמותר ומצוה להפגין בשבת נגד חילולי שבת, אף אם בגלל ההפגנה יגיעו שוטרים ויחללו שבת, משום שאין ההפגנה מדין אפרושי מאיסורא של החוטאים, או מדין מצות תוכחה, אלא מטעם שלא יהא מכשול לדורות, ולא יגררו אחריהם, ולא תהיה השבת נדרסת ברבים, ויש בזה משום העמדת הדת על תילה, וכל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה נתקיימו בידם כמבואר במסכת שבת דף קל ע"א, וא"כ חייבים להפגין כדי לא לאבד את הרשות הרבים, ושלא תחולל השבת בפרהסיא, למרות שיש בזה מכשול של השוטרים וכל הנלוים עליהם, לא חיישינן לזה. וכ"ה בחשוקי חמד (שבת קל, א). ולכאו' ה"ה בנידו"ד, שכאשר אדם מקיים מצוה, אין זה מעניינו שאחרים מחללים את השבת בגלל שקיים מצוה כהלכתה.

מנגד, ישנה סברא הפוכה, לפיה כשם שהמוהל חייב למול את התינוק בזמנו, כן חייב הוא במצוות ערבות לדאוג לכך שאחרים לא יחללו שבת, ובפרט שחילול השבת נגרם על ידי קיום המילה על ידו בשבת. וכדאי לדחות את המילה ליום ראשון ולהפסיד מצוה בזמנה, מאשר לגרום לחילול שבת המוני.

ב) רבים הביאו  שהאגר"מ (יו"ד סי' קנו) כתב להתיר למול בשבת עצמה, ואולם המעיין באגר"מ יראה שלא כך הם פני הדברים, וז"ל: "בדבר שמזדמן למע"כ ברית מילה אצל עוברי דת שמחללים שבת בפניו ומיחה בידם ואין שומעין לו ששואל מע"כ אולי לא ילך כשיזדמן לו עוד פעם ברית אצל אנשים עוברי דת כדי שלא יראה החלול שבת. לענ"ד אף שוודאי יש איסור על האדם לילך למקום שעוברין על איסורי תורה, וראיה ממה שאיתא ביומא דף ע' שיש מצוה לראות בעשיית מצוה משום ברוב עם הדרת מלך והקמ"ל הוא רק שליכא בראיה משום אין מעבירין על המצות מאחר שאין עסוק בה עיין שם ברש"י. א"כ שמעינן ממילא דלראות בעבירה יש איסור דהא ברוב עם הוא ח"ו בזיון למלך. מ"מ מסתבר שאין לבטל בשביל זה מצות מילה בזמנה שחיובה היא על כל ישראל וכ"ש על המוהל כשליכא מוהל אחר שעליו הוא החיוב ביחוד וב"ד כופין אותו כדאיתא ביו"ד סי' רס"א, ומחוייב לילך לשם למול אף שיראה בעשייתם עבירה דחלול שבת. אבל תיכף אחר מעשה המילה אין להישאר שם", עכ"ל. הרי שהאגר"מ התיר למול בשבת בכה"ג רק  למול חשש המוהל שיראה חילולי שבת, וע"ז השיב האגר"מ שלמרות שיש איסור לראות חילול שבת, אך אין לבטל בשל כך מצוות מילה בזמנה. אך האגר"מ כלל לא דן באופן שקיום הברית עצמה גורמת לחילול שבת.

ג) בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קלה) כתב: "אם הדבר קרוב לוודאי שיתרבה חלול שבת ע"י קיום הברית בשב"ק, כבר ידוע למע"כ שכתבתי בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' ר"ה בהגהותי הקצרות לשו"ע דמעיקר הדין אם יודעים בודאי שעי"ז באים לחלול שבת מוטב לדחות המילה למחר דהרי אפי' באיזמל לצורך מילה אין מחללין ודוחין המילה מכ"ש חילול שבת של הבאת התינוק וצילומים וכיו"ב... ומה שת"ח אחד השיג עלי דשאני איזמל דאיכא חילול שבת בגוף מצות מילה שלא התירו במכשירין, משא"כ חילולי שבת אלה שלא שייכים לעצם המצוה של הבאת תינוק ואיזמל וכו', לא ניתן לדחות המצוה עבור זה, לבבי לא כן ידמה, וכדמות ראיה מש"כ תוס' וראשונים ביצה ו' ע"א ושבת קל"ט ע"ב בשם ר"ת לאסור קבורת מת ביום טוב שני בזה"ז מטעם דילמא יצוו לנו הגוים לכתוב ולעשות מלאכה בשבילם, כיון שרואים שמחללים יום טוב בקבורת מת, הרי אף דבעצם קבורה ביום טוב ליכא חשש חילול אנו מדחים המצוה מחשש חילול אחר שלא בשעת המצוה, אף דגם בקבורה בו ביום איכא עשה דקבר תקברנו ביום ההוא ולאו דלא תלין, עיין יו"ד סי' שנ"ז ושס"ב", עכ"ל ועיש"ע.

לכאו' אין הנידון דומה לראיה, משום ששם החשש הוא שע"י קבורת היו"ט ייאלצו הנכרים אותנו עצמנו לחלל שבת בכפייה, כנגד דעתנו. אך בנדו"ד המוהל מקיים מצוה כדינה, והאחרים החליטו על דעת עצמם לחלל שבת, ללא שום כפייה או אונס. א"כ מנין שיש להתחשב בהם. ומלבד זאת קשה לומר שכל החילונים לא ימולו כדת וכדין בשבת עצמה, במילה בזמנה, בגלל החשש הגדול שע"י המילה יחללו ההורים או האורחים את השבת.

למעשה, דעת השבט הלוי לדחות את המילה, ודעת הציץ אליעזר (ח"ו סי' ג) לקיים את המצוה בשבת עצמה, ובמקרים של מיגדר מילתא ומחאה המועילה, ידחה את הברית ולא ימול בשבת. ודעת הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ה סי' רצ) שימול בשבת עצמה, "כשם שלא נמנע מלהתפלל בציבור בשבת משום שישנם שבאים מעצמם לבית הכנסת במכונית. אמנם אם ידוע למוהל שהאב שהזמינו למול יחלל שבת בשביל זה, שאז אין להתיר המילה, כיון שעל ידו נגרם חילול שבת בתוצאה ישירה. [ואע"פ שמצד התינוק חייב לבא למולו, מ"מ הרי מגיע בגלל האב שבחר בו למול את בנו (שבלא הסכמתו אינו יכול למול את התינוק)], וחייב לסרב. וישתדל המוהל לדחות את המילה לאחר שבת, ואף אם מתעקש שרוצה שיהיה בשבת, ויודע שאם לא ימול בעצמו ימצא האב מוהל אחר שיסכים למול, מ"מ הוא עצמו לא ימול".

ושאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במכתב שמסר לו בני הבה"ח המו"מ חיים אליעזר נ"י, והשיב שידחו המילה. והמוהל הר"ש זייבלד שיחי' העידני שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל הורה לו למול בשבת.

ביתו של יהודי- האם תמיד גם מבצרו?/ מאת: אהובה קליין.

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 19:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 7163

ביתו של יהודי- האם תמיד גם מבצרו?/ מאת: אהובה  קליין.

שמעון היה מתווך מנוסה ובעל הצלחה רבה  בשטח הנדל"ן  , ללקוחותיו- היה מקשיב בקשב רב ומנסה לבוא לקראתם ולסייע במציאת מבוקשם.

באחד הימים נתקל שמעון בלקוח מעט מוזר: אדם לבוש  ברישול   אשר פניו  מביעות  חוסר שקט ושלווה,

הוא אמר בקול ענות חלשה:"שלום",

לאחר כמה דקות של שקט - פתח בבקשתו  בקול רועד ומידי פעם ניגב את זיעתו ממצחו:"אני מעוניין בבית חדש"

שאל אותו המתווך מה הן דרישותיו? כמה חדרים?

באיזו סביבה? איזה גודל של דירה  ?...

לשמע שאלות אלו, האיש  לפתע השתתק ודמעות זלגו מעיניו כמים.

שמעון הציע לו כוס  שתייה על מנת להרגיעו, אך האיש סירב, הוא ספג את דמעותיו בממחטה ולאחר שניות פתח ואמר:"לצערי קשה לי לתאר את רצוני, היום אני גר בבית רחב ידיים ומפואר יחד עם משפחתי היקרה, אך אנו חשים כי משהו לא תקין בבית,איך להסביר, האושר המיוחל אינו קיים, האם תוכל לעזור לי?

המתווך היה אדם סבלני מאד:"אני מציע שתשוב לביתך ולאחר שתהיה לך  תמונה ברורה יותר לגבי בקשתך אשמח לעזור".

פתגם ידוע אומר: כי ביתו של אדם הוא מבצרו,

ואכן הבית בדרך כלל משמש מקום של חמימות ובטחון לאדם ומשפחתו.

כאן מתעוררות כמה שאלות:

א] מהו הבית האידיאלי לאדם?

ב] מאין לנו כי ביתו של אדם  מושפע מדרכיו?

ג] אילו מעשים ניתן לעשות  על מנת להגיע לאושר הנכסף במקום המגורים?

התשובה לשאלה א]

כדי לענות על שאלה זו, נתבונן בתורתנו הקדושה ונלמד כיצד נבנה המשכן-

ומה הייתה התכלית בבנייתו?

כפי שהתורה מתארת הרי המשכן הוקם בעיקרו על ידי - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך- שניהם אומנים מוכשרים אשר היו בצל הקב"ה וזכו לרוח הקודש[בצלאל- בצל ה', אהליאב- נמצא באוהל ה'] וכל זה במטרה להשכין בו את השכינה על עם ישראל כמו שכתוב:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [שמות כ"ה, ח]

אך עניין זה תמוה וכי הקב"ה – מלך מלכי המלכים צריך משכן או מקדש כדי להשכין את שכינתו על בניו?

הרי אין שום קושי מצידו של הבורא- הכול יכול- להשכין את השכינה על כל הארץ?

על כך ישנם כמה דעות :

ה'חתם סופר' אומר: "ידוע דעיקר הכוונה בתחילה, להיות כל ישראל ראויים להשראת השכינה מבלי הכנת שום מקום משכן או מקדש, כמו האבות שהיו מרכבה לשכינה, ומשה רבנו ע"ה שהיה צינור לכל הטובות והשפעות ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה לשכינה ולכן [בשעת מתן תורה] נעשו חירות מאומות העולם- חירות ממלאך המוות ומשחטאו בעגל נאמר: אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו והוצרכו למשכן.."

כלומר מאז חטא העגל הקב"ה מצמצם את שכינתו במקום מוגדר והוא: משכן ויותר מאוחר- מקדש.

את רעיון  החטא מחדד יותר השל"ה הקדוש  בהקדמה לספר ויקרא:

לדבריו לולי חטא עץ הדעת לא היה צורך בהקמת בית המקדש- המשמש להשראת השכינה, אלא הקב"ה היה משרה שכינתו בכל מקום.

"ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו, כמו שיעד קודם העגל באומרו [שמות כ,כ"ד] "בכל מקום אשר אזכיר את- שמי אבוא אליך"

מתברר כי המשכן והמקדש  נרמזים במקרא  בשם:"צוואר"

אנו פוגשים ברעיון זה בכמה מקומות, לדוגמא:

א]  "צווארך כמגדל השן" [שיר השירים]

ב] כאשר יוסף פוגש את אחיו הקטן- בנימין במצרים, נאמר:"וייפול על צווארי בנימין- אחיו ויבך ובנימין בכה על- צוואריו" [בראשית מ"ד,י"ד]

לרש"י קשה מדוע כתוב בלשון רבים:"וייפול על צווארי בנימין" הרי היה צריך לכתוב וייפול על:"צוואר" בנימין - בלשון יחיד?

עונה על כך רש"י. בשם חכמנו ז"ל בגמרא [מגילה ט"ז,ב]: מסתבר כי יוסף ראה ברוח הקודש כי בחלקו של בנימין עתידים להבנות שני בתי מקדש. אך סופם  גם להיחרב- לכן בכה על שניהם.

ג] הזוהר הקדוש גם כן מזכיר את רעיון ה"צוואר" כרמז למקדש והוא מביא את הפסוק:"כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות"[שיר השירים ד,ד]

כשם שהצוואר אצל האדם תפקידו לחבר את הראש לגוף ולשמש כדרך להעברת מחשבות שבמוח ללב ומהלב למוח זורם כוח חיוני, הצוואר משמש כקשר גשמי וגם רוחני בין גוף האדם לראש.

הוא הדין לגבי בית המקדש- המשמש צוואר בין הקב"ה לבניו  כדרך להעברת השכינה, ישנו קשר דו צדדי בין העם לה', מצד אחד עם ישראל מחויב לעבוד את ה' ולקיים את מצוות התורה ומצד שני הקב"ה משכין דרך המשכן ואחר כך דרך המקדש את השכינה.

רעיון זה טמון בתוך ביתו של כל אדם,הבית הוא כעין "צוואר" לקבלת השכינה, אדם שבביתו שורה השכינה- עבורו הוא הבית האידיאלי המשרה עליו  ובני ביתו- אושר ושלוה.

לכן נאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולא כתוב:"ושכנתי בתוכו"- כי הקב"ה שואף לשכון בתוך כל בית יהודי וגם בתוך כל  אחד ואחד.

התשובה לשאלה ב]

יתכן, חלילה,מצב שמופעים נגעים על קירות הבית של היהודי כפי שהדבר מתואר בכתובים:

"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור:כנגע נראה לי בבית" [ויקרא י"ד, ל"ד- ל"ה]

במצב זה נראה שיש בעיה עם בני הבית בהתנהגותם הרוחנית ובטרם ה' מעניש אותם, תחילה מעניש את קירות ביתם- למען יתעוררו מתרדמתם ושאננותם.

האדם שניגש לכהן ומספר על הנגעים, חייב להיות זהיר בלשונו ולהגיד:"כנגע נראה לי בבית"

לעניין זה הגמרא [מסכת ברכות ] אומרת:"לעולם אל יפתח אדם פה לשטן" ויקבע בוודאות שאכן זהו נגע, אלא יאמר:"כנגע" מכאן ניתן להסיק כי ביתו של האדם מושפע מהתנהגות המשפחה  בתוך כותלי הבית.

התשובה לשאלה ג]

הנה כמה  דוגמאות מן המעשים שיש לנקוט- על מנת להגיע לבית שבו תשרה השכינה:

1] אדם הרוכש דירה חייב לבדוק בטרם העסקה מי אותו אדם המציע לו את הנכס למכירה, האם הוא ישר והגון?

2] לאחר שכבר רכש את הנכס,  עליו להקפיד לקבוע מזוזות בפתחי ביתו לשם שמירה.

גם בעניין המזוזה ,עליו להיזהר לרכוש אותה מיהודי ישר וירא שמים אשר יוכיח כי סופר סת"ם

[סופר הכותב ספרי תורה ומזוזות] כתב את הפסוקים הקדושים במו ידיו על קלף אמיתי, אין קיצורי דרך  במצב זה.

הגמרא מביאה סיפור מעניין על מזוזה: מעשה באיש  עשיר אשר שלח ליהודה הנשיא יהלום יקר ערך,

בתמורה על כך שלח לו רבי יהודה מזוזה מתנה. התרעם העשיר ואמר לרבי יהודה: אני שלחתי לך יהלום יקר מאד ואילו אתה שולח לי פיסת קלף שערכה כסף מועט! השיב לו הרבי:

אתה שלחת לי מתנה שאני חייב לשמור עליה, אך אני שלחתי לך  מתנה אשר תשמור עליך- שהרי בזכות מזוזה ניצל אדם מכל דבר רע. [ירושלמי, פאה, פ"א,ה"א]

בזמן קביעת המזוזה יש להגיד:"מודה אני לפני ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שזיכיתני לבנות ולחנך בית זה.

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות מזוזה בביתי כאשר ציוויתני בתורתך הקדושה.

יהי רצון מלפניך, כשם שזיכיתני לחנוך בית זה, כן תזכני לראות במהרה בבניין בית נכון ונישא.

לאחר שבעל הבית קבע מזוזה נוהג לכבד את קרוביו וידידיו לקבוע מזוזות על שאר דלתות הבית.

ונוהגים ללמוד משניות ולהוסיף עוד קטעי תפילה.

תפקיד המזוזה להגן על היהודי ובני ביתו מפני רוחות רעות הנושבות בחוץ - בשטח הרבים.

3] ישנו מנהג יפה וחשוב לחנוך את הבית, לחנוכת הבית- בעל  הדירה  מזמין קרובי משפחה וידידים קרובים לסעודת הודיה לה', המקור למנהג זה עוד מימי בראשית, בתום בריאת העולם במשך שישה ימים ראה הקב"ה:"כל אשר עשה,והנה טוב מאד" ערך ה' סעודה והזמין את אדם וחוה, חז"ל מספרים כי האדם נברא  ביום שישי  במטרה- שייכנס  היישר לסעודת חנוכת הבית של העולם.

מנהג זה השתרש היטב בעם ישראל וההוכחה לכך: כי כאשר  האיש אשר רצה לחנוך את ביתו היה חייב לצאת למלחמה, התורה מצווה  לשחררו מהשתתפות במלחמה כפי שכתוב:"אשר בנה בית חדש ולא חנכו...פן ימות במלחמה" [דברים כ,ה]

למנהג  חשוב זה ישנה מטרה חשובה - להודות לקב"ה על כך שהיהודי, בסייעתא דשמיא, הצליח לרכוש בית ואין הוא כפוי טובה ואינו שוכח את בוראו.

יהי רצון וכל יהודי יתמיד בקיום מצוות התורה, מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו- אזי יזכה בע"ה- בברכת שמים עד בלי די והשכינה תשרה בביתו, כמו שנאמר:

"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" [דברים כ"ח,ה]

"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אגוז קשיו, למשל

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:49

נכתב על ידי Super User

כניסות: 15688

אגוז קשיו, למשל.

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

זמן רב, בגלל סכנת הקורונה, שלא נערך לו 'שלום זכר' ראוי לשמו, עם עשרות יהודים היושבים צפופים ושמחים. אך הנה נערך 'שלום זכר' מצומצם ואני השתתפתי בו בחדווה.

אחד הנוכחים הסתובב בין המסובים ובידו בקבוק עם 'משקה' אלכוהולי כל שהוא, כשהוא מוזג לכוסיות ומחלק למסובים מהנוזל הצהבהב- אדמדם, עליו רשומות מילים לועזיות מסתלסלות בעיצוב חדשני. הוא הציע לי לשתות מעט מהמשקה. ביקשתי לרגע את הבקבוק הכרסתני. אחזתי בו והתפעלתי כביכול ממנו. לא היתה חותמת כשרות ואני החזרתי בחיוך את הבקבוק למוזג והפטרתי: "ישר כח, אבל זה כבד לי מידי"...

הבחור הנחמד המשיך לנסות את מזלו בהשקאת הבאים אחרי והיושב לצידי אמר לי בשקט: "הסתכלת אם יש הכשר, נכון?".

"אכן", אישרתי לו והוא לא הבין. "הרי שנים רבות שבכל רחבי העולם היהודי מקובל לשתות משקאות חריפים מסוימים בלי הכשר. אלכוהול זה חמץ בפסח, אבל לא משהו לא כשר. הנה, תבקש ממנו שוב את המשקה ותקרא את המרכיבים שלו".

"ויסקי זה כשר, נכון?"

"כשר לגמרי", הוא פסק בהחלטיות, "ויסקי מופק על ידי זיקוק של דגנים שעברו תהליך הלתתה. לאחר הזיקוק, מיושן הנוזל בחביות עץ אלון, וזהו. אתה יודע שמאות שנים שתו רבים ויסקי בלי הכשר. נכון?"

"נכון", עניתי לי בניחותא, "ולא נכון בכלל. תרכובת הויסקי מופקת בדרך כלל מחומרים כשרים. הבעיה היא שהויסקי עובר תהליך יישון. מדובר בחביות מעץ אלון שבעבר שימשו לאיכסון יין -שרי. תפקיד יין השרי הספוג בדפנות החבית, הוא לעמעם את טעם עץ האלון, ממנו עשויים החביות, וכדי לקבל בויסקי את טעם העץ, שהוא טעם פירות יער. מצד אחד, היצרנים רוצים לקבל בויסקי את טעם העץ. לכן הם מיישנים אותו בחביות עץ. מצד שני, הם לא רוצים שטעם העץ יהיה חזק מידי, ולכן הם משתמשים הם בחביות שספגו טעם יין שרי, וטעם היין שרי מעמעם את טעם העץ. גם אם הויסקי והאלכוהול כשרים, הרי שבמקרים רבים מאד מיישנים את הויסקי בחביות שהשתמשו בהם בעבר לשימור יין נכרים. מדובר בנושא הלכתי מורכב ולא פשוט בכלל של "נותן טעם".

"עכשו אגלה לך עוד פרט קטן. חוץ מחותמת ההכשר, חיפשתי גם את רשימת הרכיבים. רשום על הבקבוק שיש בו 48% אלכוהול"...

"אלכוהול הוא חומר כשר", התווכח היושב לצידי, "משכר, אבל כשר"...

"אולי, אולי"... המהמתי בשקט, "אבל כעת אגלה לך סוד קטן, שגיליתי להפתעתי לאחרונה, במסגרת עריכת ספר על נושא הכשרות, סדרות שיעורים של אחד מגדולי מומחי הכשרות בארה"ב. החוק בהרבה מדינות מאפשר ליצרני המשקאות לא לרשום ברשימת המרכיבים את כל  מרכיבי המשקאות. אם מדובר בליקרים, למשל. אפשר להכניס לליקר, שיש לו מגוון טעמים, מרכיבים לא כשרים, ואתה בכלל לא תוכל לדעת שהם נמצאים בליקר. הנה, הזכרת שבמשקה הזה יש 48% אלכוהול. אז אגלה לך דבר מדהים. בארה"ב, למשל, מותר להכניס רכיב אלכוהולי אחר לחלוטין במשקה, עד 2%, מבלי שיהיה צורך לציין אותו ברשימת המרכיבים. רבים, רבים מאד, מיצרני המשקאות החריפים, מוסיפים 2% נוספים במשקה, והם אינם חייבים לציין אותו בתוית. 2% ה'בלנד' הזה, סוג של ערבוב ותערובת מכמה מרכיבים, עלולים להיות בלתי כשרים לחלוטין, והקונה לא יידע בכלל שהם קיימים".

"ומדוע שהם יסתירו ולא יגלו לנו ברשימת המרכיבים דווקא את שני האחוז האלה? וכי מעניין אותם שהציבור החרדי לא ישתה את המשקה? הרי אחוז רכישת המשקאות מקרב הציבור החרדי הוא אפסי!!"

"צודק", עניתי לו, "מי שמכיר קצת את שוק המשקאות החריפים בעולם, יודע עד כמה קשה להעניק הכשר למשקאות הללו, בגלל שלחברות המשקאות אין ענין להשקיע הרבה משאבים כדי לספק מוצרים כשרים לפלח שוק כה זעיר, כציבור דורשי הכשרות המהודרת. ובכל זאת, הם יסתירו דווקא את שני האחוז האלה, שמאד יתכן שיש בהם בעיות כשרות, בגלל המס"...

"המס??", תהה בן שיחי.

"כן, ישנו חוק מיסוי מוזר בארה"ב, לפיו נוטלים סכומי מס גבוהים מאד על משקאות עם אלכוהול 'נקי', בעוד שאם המשקה יתבסס על אלכוהול מעורבב, מה שנקרא בלשונם 'בלנד', המיסוי יהיה נמוך יותר מחצי. כדי ליצור משקה מסויים, צריך שהמשקה יכיל 50% אלכוהול, למשל. אך דא עקא, שעל משקה שיש בו 50% אלכוהול, משלם היצרן מס גבוה במיוחד. אבל אין לו ברירה, כי המשקה יהיה מוצלח רק באחוז האלכוהול הזה. אבל יש לו פתרון נפלא. הוא מרכיב את המשקה מ48% אלכוהול, ואת 2 האחוז הנוספים הוא מרכיב מה'בלנד', ערבוב של כל מיני מרכיבים אלכוהולים ואחרים, שחלקם לא כשרים כלל. על התוית נרשם שבמשקה יש רק 48% אלכוהול, וכך הוא לא הגיע לרמת המיסוי הגבוהה מאד הניתנת על שני האחוז הנוספים"...

"...אבל באמת הוא הוסיף עוד שני אחוז אלכוהול, אבל אלכוהול מעורבב, עליו הוא לא חייב לדווח על פי חוק, כי עד שני אחוז מה'בלנד' לא חייבים לרשום על התוית"...., הבין שכני לספסל.

&&&&

"אתה רואה פה את קערת הפיצוחים?", הצבעתי לו על השולחן, "מה הפיצוחים היקרים ביותר כאן מכל התערובת שלפנינו?"

האיש הסתכל בקערת הפיצוחים ואמר: "אגוז קשיו. הכי יקר, בערך שמונה שקל למאה גרם"...

"מדוע?"...

"אין לי מושג"....

"אגלה לך סוד שמתקשר בדיוק למה שדיברנו, והוא שכל דבר מאכל שאין לך ידיעה מאד מאד ברורה עליו, אסור לאוכלו בלי שיש עליו השגחה צמודה. אגוז הקשיו מכיל קליפה כפולה שיש בה שרף המכיל חומר רעיל. המגע שלו עם העור יכול להביא לגירוי, ובבליעה- לתגובת הרעלה. לכן כל אגוז קשיו צריך לעבור טיפול מדויק כדי להסיר את קליפתו בלי להגיר מהשרף על האגוז. בעלי המטעים מורידים בבישול או באידוי את השרף הרעיל, מכל אגוז קשיו לחוד, ומשאירים את הגרעין שלו. לכן קשיו עולה הרבה יותר יקר מפיצוחים אחרים".

"כעת מגיעה הבעיה הגדולה. אגוזי הקשיו גדלים באמריקה הדרומית, אפריקה ודרום מזרח אסיה. אלפי איכרים גויים וקשי יום מגדלים בחצר עצי אגוז קשיו. הם קוטפים אותם, מבשלים את הקשיו בסירי הטריפה הביתיים שלהם, אפילו בסירים 'בני יומן',מוציאים את השרף הרעיל ומביאים אותם בשקים לשוק, למתווכים מקומיים, המוכרים אותם לכל העולם. לא המתווכים הגדולים מבשלים את הקשיו, אלא אלפי גויים מקומיים מביאים אותם לשוק אחרי הבישול. אתה מביט באגוז קשיו ולא מבין מה יכול להיות בו לא כשר. הוא מגיע מחו"ל, בלי מצוות התלויות בארץ. מה כבר יכול להיות בקלייה שלו. אבל הנה, כל אגוז קשיו הוא בחשש גדול של בישול בסיר של מקומי ברזילאי, הודי או ניגרי!!".

"אי אפשר לסמוך אף פעם על רשימת מרכיבי המוצרים הכתובים על המוצר, בגלל שחוקי המדינות מאפשרים ליצרנים להעלים מידע עד אחוז מסוים מרכיב המוצר. תאמין לי, אם תעקוב אחרי יצור כל מוצר, יסמרו שערות ראשך מעוצמת השאלות והבעיות העלולות להיווצר. אל תיגע אף פעם בשום מזון ומשקה ללא הכשר מעולה".

"יאריך ימים ויזכה לבנים כשרים"

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 15199

הדרת נשים או האדרת נשים

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:27

נכתב על ידי Super User

כניסות: 18803

הדרת נשים או האדרת נשים

יום שישי. שש בבוקר. זמן מה אחרי התפרצות הסערה בדבר "הדרת הנשים" כביכול. ואני, אישה, לא מודרת ולא מקופחת, מסתתרת מאחורי האינטרנט החסום שלי, שהוא ברוך השם מוגן מכל הרוחות הרעות, ושותק

כמה נוח לשתוק. כמה נוח לא לומר שום מילה שאינה במקום. כמה נוח לגחך על אי ההבנות, על חוסר הידע, על הבורות, ולהמשיך בשלי.

כמה נוח – אבל אולי שגוי. אולי שגוי כי בתור אישה שמכירה את כלל המגזרים, פחות או יותר, אולי גם לי יש משהו לומר.

אנסה להימנע מלתאר את דעתי על מעמד הנשים בחברה החילונית העסקית. בשביל מה להוסיף שמן למדורה. הרי כל אישה שמעורה בעולם העסקי יודעת בדיוק על מה אני מדברת. על הפרשי השכר. על עמדות הבסיס. על התפקידים שסגורים בפני מי שהיא נשואה ואם לילדים. על הפיטורין שמצפים בעולם ההי טק לכל אישה ש"יולדת" "יותר מדי". טוב. חבל לדבר. כולם יודעים על מה אני מדברת. מספיק להסתכל בטבלאות הסטטיסטיות ולהבין על מה אני מדברת. שקט. זה לא הנושא. 

ואנסה גם להימנע מלתאר את דעתי על מעמד האישה בחברה החילונית הביתית. אורח חיים שנגזר על נערה בחינוך החילוני, שנאלצת, פשוט נאלצת, לאבד את הילדות ואת התמימות ואת הפרטיות שלה, בגיל צעיר מאוד. שמוצאת את עצמה מתמסרת בלי גבול למי שנמצא שסביבה - תמורת כלום. שמוצאת את עצמה שוב ושוב נזנחת, נזרקת, ומנסה לאסוף את עצמה ולהמשיך הלאה, לחפש שוב מישהו שיאהב אותה באמת. וגם ברות המזל שמצליחות להתחתן, צריכות להתמודד עם העולם המתירני שעוטף אותן ואת בעליהן. עם פיתויים בלי סוף שפוגעים בקן המשפחתי. עם חששות וחרדות מסצינות שונות שפוגעות באיזון העדין של שלמות הבית. וגם כאן עדיף שלא אפרט יותר מדי. גם כאן, הטבלאות הסטטיסטיות מדברות בעד עצמן. אחוזי הגירושין שעולים ללא הרף וצורחים, פשוט צורחים, מתוך כל טבלה שעוסקת בנושא.
טוב. ניסיתי לא לתאר אבל בסוף כן תיארתי, אבל השתדלתי לתמצת ולקצר.

ולעומת כל אלו, ישנו מגזר אחד שבו, מעמד האישה נשמר ברוך השם באופן מלא. יש מגזר אחד שבו האיש הוא מלך והאישה היא מלכה. שבו האיש מכיר רק את אישתו והאישה מכירה רק את בעלה. יש מגזר אחד שבו אחוזי הגירושין הם אחוזים בודדים, והילדים גדלים בתוך עולם קסום של אבא ואמא אוהבים ובתוך הרמוניה של שלמות. וזהו העולם היהודי. כאן, בתוך מי שחי על פי מסורת היהדות, אין איומים מבחוץ, אין פגיעות של העולם המתירני המערבי. האיש אינו מביט על נשים אחרות, והאישה אינה מביטה על גברים אחרים. "שמירת העיניים" קוראים לזה. תרצו, תקראו לזה "צניעות". תרצו, תקראו לזה "האדרת נשים".

בליל שבת, בשעה שבה בבתים החילונים הבעל יושב מול הטלויזיה ומפצח גרעינים ואישתו במטבח מכינה לו תה והילדים הולכים למסיבות של בירה, יושב בעל הבית התורני ליד שולחן השבת, ושר לאישתו את השיר הקסום "אשת חיל". אחר כך הוא מקדש על היין ובוצע את החלה, ואישתו יושבת לצידו, כמו מלכה אמיתית, והילדים כשתילי זיתים סביבם, סועדים את סעודת השבת, ואחר כך מברכים כולם ביחד. בבית היהודי האישה מתפללת, מברכת, נוטלת ידיים, מקיימת מצוות, ומנהלת אורח חיים יהודי מושלם. אמנם, היהדות מתחשבת באישה ובתפקידיה המיוחדים, ולכן אין היא מחויבת במצוות שתלויות בזמן. אך מעמדה איתן, כבודה נשמר במלואו, והקשר שלה עם בורא עולם הוא קשר חזק, אמיתי ועוצמתי.

וביום השבת, כאשר המשפחה החילונית מעמיסה את כל אשר לה בדרך לפארק או לים או לאתר הבילוי, והאיש מביט לכל עבר, והאישה נאלצת לראות זאת ולשתוק ולהעמיד פנים שלא איכפת לה, והילדים סובבים ומקטרים, ואחר כך חוזרים כולם "עייפים, מזיעים, מלאים חול" (ציטוט של "נסים התותח") ורוצים רק לנוח, באותו זמן ממש, בריכוזים התורניים, יושבות המשפחות וסועדות סעודת שבת ביתית, משפחתית ומוארת, ואחר כך מתרכזים הגברים בשיעורי תורה לבנים, והנשים מתאספות לאמירת תהילים ולשיעורי תורה לנשים, וגם הילדים והילדות נאספים לקבוצות של תהילים, ומקבלים בסוף ממתק, או קרמבו, או "שלוק" (סוג של ארטיק, למי שלא מכיר). ממתק שטעמו אינו כטעם של ממתק רגיל. ממתק שטעם של קדושה מעורב בו. שתבלין של שבת נותן בו את אותותיו. 

גם במהלך השבוע יש שיעורים מיוחדים לנשים, בהן נלמדים נושאים בהלכה, בפרשת שבוע, באמונה, ובכל מה שאפשר להעלות על הדעת. בעולם התורני, נשים יכולות גם לפתח קריירה – כמחנכות, כמדריכות, בתחומי קודש או חול, בהלכה או במסחר, בפרסום או בהי טק, בעצם בכל תחום שיעלו על הדעת. אמנם בנושא הקרירה, כפי שציינתי למעלה, דוקא בעולם העסקי מעמדן לא כל כך חזק, אבל הקשיים באים מ"שם", כתוצאה ישירה של המצב בחוץ....

רבות מחברותי אינן עובדות מחוץ לבית. ביתן הוא ממלכתן. ביתן משדר רוגע ושלווה. ילדיהן מרוצים ושמחים. אורח החיים החרדי מצטיין בצניעות, בחוסר ראוותנות, בחיים פשוטים אך יפים. בעוגות מלאכת בית שנשלחות לכל אירוע ובשמחות שנערכות בתוך בתים צנועים אך מעוצבים בטוב טעם. כך חיות להן רבבות משפחות, בשקט, בשלווה, בהרמוניה שנשמרת ברוך השם באופן מלא, כאשר הכללים על פיהם מנוהלים בתיהם הם הכללים אותם נתן לנו בורא העולם בתורתו.

ולכן אין זה פלא שאישה שנחשפת לאורח החיים היהודי האמיתי, מטבעה נמשכת אליו ורוצה גם היא לחיות בצורה כזו שלווה, נקיה, וקרובה לאלוקים. ולכן יש כל כך הרבה מסגרות וסמינרים ומוסדות שמסייעים לבנות שמעוניינות להתחזק ולחזור בתשובה, לבצע זאת. האור על פניהן אחרי ההתחזקות אומר את הכל. "הרבה אנשים חוזרים בתשובה" סיפרה הרבנית קניבסקי ע"ה בכתבה ששודרה אינספור פעמים "אחר כך הם באים מאושרים על הרגע הזה. שהם היו כאן, ושמעו בקול הרבנים".

הם באים מאושרים. וזה אומר הכל.

כאשר הם קונים לעצמם את המצוות. את השבת. את הטהרה. את הכשרות. את הצניעות. כאשר הם קונים לעצמם את התכשיטים הנפלאים הללו שנתן לנו בורא העולם, את השמירה הזו שנתן לנו בורא העולם כדי לשמור על בתינו. כאשר הם מאמצים לעצמם את הרגלי החיים הללו, המוגנים, הטהורים, הרי הם מכניסים את הקדושה אל ביתם, את השכינה אל ביתם, את הקשר עם בורא העולם, וממילא שב האושר לשכון בביתם. שבה השלווה ושב הרוגע. וזה שווה. שווה את המאמץ. שווה את ההשקעה. שווה את הדרך.

והדלת אל תוך הגן עדן הזה פתוחה. פתוחה בפני כל איש ובפני כל אישה ובפני כל ילד וילדה שרוצים להתחזק ולהיטהר. וגם העזרה מאלקים, מובטחת לכל מי שבוחר לצעוד לאור מצוותיו, שכן "הבא להיטהר - מסייעין לידו". 

בהצלחה ושבת שלום!

עצה כללית לשלום בית

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם ברביעי, 26 אוגוסט 2020 18:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 16208

שאלה

אנו צריכים עצה כללית לשלום בית
תודה

יעקב חי בן חיה

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

ברכה והצלחה ושפע רב בכל הענינים. 

אתן לכם עצה מקסימה לשלום בית, אותה כותב הרמב"ם (הלכות אישות פרק טו הלכה יט): "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז"..  

ובהלכה הבאה כתב הרמב"ם: "וכן צוו חכמים עלהאשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח". 

אם הבעל מתנהג כך לאשתו ואם האשה מתנהגת כך לבעל, רוב הבעיות נעלמות.

בברכה רבה

הרב שמואל ברוך גנוט.

חדש: אשת חיל - מעודכן 

פרטים

קטגוריה: הבית היהודי

פורסם בשישי, 21 אוגוסט 2020 13:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 15006