אתר השבת
שאלה בדין ברכת בעה"ב על בדיקת החמץ, כלפי השליח
- פרטים
- קטגוריה: פסח
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 14:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 570
הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס ויאמר שמואל
שאלה בדין ברכת בעה"ב על בדיקת החמץ, כלפי השליח
התקשיתי בעניותי בשאלה, ואמרתי: אפנה אל תלמידי החכמים, למען ילמדוני בינה ודעת, וכדלהלן:
כתב השו"ע (סי' תלב, ב): "בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. ואם בעל הבית רוצה, יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעה"ב". והמג"א כתב: "משמע דאם בעה"ב אינו בודק, רק מצוה לאחר לבדוק, אותו אחר מברך. וצ"ע דהיאך יברך הא אין המצוה מוטלת עליו לבדוק. ולא דמי למ"ש בסי' תקפ"ה גבי שופר שהתוקע מברך, דשאני התם שהשומע שומע הברכה ויוצא בברכתו, אבל הכא למה יברך הבודק, כיון שאין המצוה עליו? וצ"ל דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמילה שהמצוה על אבי הבן ומ"מ אם אחר מל אותו אחר מברך, וע' בטור יו"ד סי' רס"ה", עכ"ל. והדגול מרבבה, המקור חיים והיד אפרים, שהאריך טובא בד' המג"א, הקשו דלכאו' שאני מצות מילה, המוטלת על כל ישראל במקום שאין אב, ומשא"כ בדיקת חמץ, המוטלת רק על בעה"ב. (ואולי הדבר תלוי בנידון האם מצות מילה המוטלת על כל ישראל ומצות מילת האב, הם כב' חיובים נפרדים, או דהוי מצוה אחת, שלאב ישנה עדיפות וקדימה בה. דא"נ שלאב ישנה מצוה מיוחדת, שאינה קשורה למצוה הכללית של כל ישראל, אזי צדקו ד' המג"א, שאם במקום שהאב מינה את המוהל למול תחתיו, היה לכאו' על האב לברך, והחובה על המוהל למול את התינוק מהיותו א' מכלל ישראל, היא מצוה אחרת, שאינה קשורה לחיוב האב למול את בנו).
והמשנ"ב כתב: "על סמך ברכה וכו' - ואם הבעה"ב אינו בודק כלל ומצוה לאחר לבדוק אותו אחר מברך דהוי כשלוחו גם לענין הברכה: שבירך בעה"ב - ואם לא שמעו ברכתו לכתחלה אין לשלחם לבדוק, ומ"מ אם קשה לו לגמור הבדיקה בעצמו יכול לבקש לאחר שיסייענו ואותו אחר א"צ לברך שכל הבדיקה מצוה אחת היא וכבר בירך הבעה"ב עליה", עכ"ל. ומקורו מד' החק יעקב, שכתב: מבני ביתו אצלו, ויענו אמן על ברכתו, ואם אינן עומדין אצל ברכתו, משמעות הפוסקים דאין יכול לשלח אותם ולבדוק. ובעולת שבת תמה ע"ז וכ' וז"ל: ואם הוא כבר בירך, למה לא יעשה שליח לבדיקה, הא קי"ל בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, עכ"ל. ובאמת שגג בזה, דאף שבעה"ב מותר לשלוח שלוחו, מ"מ השליח אינו יוצא במה שעושה המצוה בלא ברכה, כמבואר באבהע"ז סי' ל"ה המקדש ע"י שליח מברך השליח. וכ"ת ה"נ יברך השליח, י"ל כיון דבירך הבעה"ב והוא רק חדא מצוה, אין לברך שני פעמים עליה. לכך יעמוד אצלו לצאת בברכתו של בעה"ב. וכן מבואר בטיו"ד דשומע ואינו מדבר מותר לשחוט אם שומע הברכה מאחר, אבל בלא"ה אסור לו לשחוט אפילו בתורת שליחות, ואם עבר ושחט ולא שמע הברכות יצא, דברכות אינן מעכבות, עכ"ל. וכן הביא הא"ר בשמו וכן הוא במקור חיים, יעוי"ש.
ולא הבנתי בעניותי, דהנה אין ספק שמצוה בעי ברכה, והשליח, הפועל לבדו את המצוה, יכול לברך במקום בעה"ב, וכהא דהמקדש אשה ע"י שליח, וכנ"ל (ועי' יד אפרים הנ"ל שהאריך בזה). אך גם אם נאמר כד' המג"א דהשליח קעביד מצוה, מ"מ הרי ברור שהמצוה מוטלת על בעה"ב, שזהו רשותו וחובת בדיקתו. והנה בעה"ב מברך ומתחיל בעצמו את הבדיקה (וכפי שהבאנו מהמשנ"ב, דבמקום שהבעה"ב כלל אינו בודק, מברך רק השליח. וכן הוא פשטות הדברים, שבעה"ב מתחיל לבדוק ושלוחיו ממשיכים בבדיקה), וא"כ מדוע ששלוחו לא ייצא בברכתו, והלא השליח מקיים את מצות בעה"ב, ושפיר תחול ברכת הבעה"ב על המשך מעשה המצוה שהתחיל בעה"ב. שהרי שלוחו כמותו ועושה את מצוותו, ובעה"ב כבר בירך על מצוה זו גופא. ואין לומר דמיירי כשבעה"ב כיון בפירוש לפטור בברכתו רק את החדר שבודק, דא"כ שהשליח יברך על השאר, כדין שליח הבודק בעצמו הכל.
והראיה שהביא החק יעקב מהא דהמקדש אשה והשוחט דבעי' ברכה, אינו ענין לנדו"ד, כי משם רק למדנו שמצוה צריכה ברכה, ואם המשלח לא מברך, מברך השליח. אך עדיין לא מובן מדוע ברכת המשלח עצמו לא תועיל להמשך המצוה שלו עצמו, הנעשית ע"י השליח. וצ"ע.
ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב נ"ח) כתב: "קי"ל שבמצוה הנעשית ע"י שליח, השליח מברך, כמו בשחיטה ומזוזה ומעקה וכדומה וכמבואר ברמב"ם פי"א מברכות הי"ג. ומשמע דהמשלח אינו יכול לברך, גם כשעומד בעה"ב אצלו בשעת עשיית המצוה אין המשלח מברך, וטעם הדבר נלענ"ד דכמו שכ' הב"י (סי' תל"ב) דלפיכך מברכין על ביעור חמץ ולא על בטול, מפני שביטול בלב סגי ולא תיקנו חכמים ברכה אלא על מעשה או דיבור, כמו"כ נמי אין המשלח מברך כיון שאינו עושה כלום, ולפיכך אם הוא עושה מקצת שפיר יכול לברך כמו בבדיקת חמץ שמתחיל לבדוק ומברך ומבקש מאחרים לגמור", עכתו"ד. וגם לפי דבריו הנפלאים של הגרשז"א זה אינו שייך לנדו"ד, מכיון שבעה"ב הרי מתחיל לבדוק בעצמו ושפיר עושה מעשה, עליה חלה ברכתו, וצ"ע כנ"ל. ואשמח לקבל את תשובת הקוראים, שיחכימו אותי בקוצר דעתי.
וגיסי יקירי רבי יצחק שוגרמן כתב בזה כך: הדבר תלוי לכאו' בגדרי שליחות, שאם הוי 'שליחות מעשה', היינו שהמעשה עצמו של השליח מתייחס למשלח, אזי צדקת בשאלתך, הואיל והמשלח 'ממשיך' לעשות המצוה בידי שליח. אך אם הוא 'שליחות חלות', היינו שתוצאת המעשה מתייחס למשלח אבל א"א לייחס אליו את המעשה עצמו, נמצא שמעשה השליח הוא נפרד ממעשה המשלח, ושני מעשים הם, ואיך תוכל להועיל ברכה ממעשה אחד אחד על המעשה האחר?!, עכ"ד. והנה הדיון שהעלה גיסי שיחי' בדבריו, האם השליח נחשב לעושה מעשה עצמי המתייחס למשלח, הוא שהוא ממש כגוף המשלח, כבר נמצא כן בס' לקח טוב (להגר"י ענגיל, סי' א), ושם דן ותלה ענין ברכת השליח בב' צדדים אלו. ואכתי צ"ע.