מאת הרבנית חוה שמילוביץ' תחי'

אתר לבחור באור 

 

"י"ב ימים ראשונים של חודש סיון נשתנו לעילוי משאר ימי החודש ויש בהם קדושה קצת" (ספר התודעה) היום הראשון הוא ראש חודש ודינו כשאר ימי ראשי חודשים. ארבעת הימים שבין ראש חודש לחג, החל בשישי בו, כבר עסק משה רבנו בהם בעניין קבלת התורה עם אבותינו. בשישי בו – חג השבועות.

 

מזל החודש הוא תאומים, רמז למשה ואהרון ששניהם היו שקולים כאחד ועל ידיהם ניתנה תורה לישראל בחודש זה.

 

לכן חשוב ב- 12 יום אלו כמה שיותר לשמור על קדושת המחשבה הדיבור הראיה והמעשים

בשנה שניתנה  תורה, ר"ח חודש סיון שבה ראשון בשבת היה (כדברי ר' יוסי, שאנו הולכים בשיטתו), והתורה ניתנה בשבת שהיא שביעי בסיון וסדר הימים שבינתיים כך היה:

בראשון לחודש, שהיה גם ראשון בשבת, ביום זה באו מרפידים למדבר סיני ויחנו נגד ההר ובאותו יום לא בא אליהם שום דיבור מפני חולשת הדרך.

בשני אמר להם משה בדבר ה' דברי הקדמה לתורה, שידעו מה ה' אלוקיהם דורש מהם לכשיקבלו עליהם עול תורה. לא שמירת מצוותיה בלבד, אלא יותר מזה הרבה – 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים' וגו', 'ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי' וגו', 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' וגו'. וכמו שאנו עתידים לפרש פרשה זו להלן 'ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה!'.

בשלישי, אמר להם מצות הגבלה. סימני גבול קבע להם סביב ההר, לאמור עד פה תבואו ואל תקרבו אל ההר מעבר לתחום זה. כל הנוגע בהר מות יומת!

ברביעי, אמר להם מצוות קדושה ופרישה מן האשה ואחר יטהרו גופם ובגדיהם והנה זה דבר ה' היה אל משה: 'וקדשתם היום ומחר' וגו' 'כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם' וגו'. לפי זה היתה התורה צריכה להינתן להם בשישי בסיון שהוא שישי בשבת, אבל משה הוסיף מדעתו עוד יום אחד לקדושה ולפרישה. ויאמר אל העם, היו נכונים לשלושת ימים' וגו', היינו, שלושה ימים של הכנה וברביעי ירד ה'. והסכים הקב"ה עמו ולא ירדה שכינה על ההר עד יום השבת, שהיא שביעי בסיון, לאחר שלושה ימי פרישה ועוד יום אחד של הגבלה שקדמה לפרישה, ולהלן יתפרש טעם שהוסיף משה יום אחד מדעתו?

נמצא, שמפי הגבורה נאמרו שלושה ימי הגבלה ונעשו ארבעה וכן נאמרו רק שני ימי פרישה ונעשו שלושה. יום מתן תורה, שעמד להיות בשישי בסיון, לא היה אלא בשביעי בסיון. 

ואולם לדורות נקבע החג של מתן תורה לשישי בסיון בכל שנה, כדבר ה' אשר היה למשה בתחילה. לכך גם זכר לימי הגבלה, שבכל שנה אינם אלא שלושה, שמתחילים בג' סיון, כמו אז וימי הפרישה שניים, ד' ו ה' בסיון.

לכך נוהגים שבשלושה הימים האחרונים שלפני חג השבועות

ובשלושת ימי ההגבלה אלו (ג', ד' וה' בסיון) להשתדל לא להתעסק בדברי חולין, רק מה שהכרחי כהכנה לחג וליום יום, כדי להגיע לשלושת ימי ההגבלה-ימי הכנה מוכנים רוחנית, כדאי להרבות בתפילות לקבלת התורה מחדש ולהגביר את לימוד התורה בימים אלו.

אמנם תכלית התורה היא לחבר את העולם הגשמי לעולם הרוחני, אך לעיתים רבות אנו שוכחים לעשות זאת בשטף החיים ובשטף ההכנות לחג, הבישולים, הקניות.. ולכן כדאי להגיע מוכנים עד כמה שאפשר לשלושת ימי ההגבלה כדי שכל עיסוקנו יהיה בהכנה לחג ולקבלת התורה. 

 

מבחינה היסטורית - התורה ניתנה בז' בסיון, אך אנו חוגגים את שבועות בו' סיון, כי הרי ידוע שאיננו חוגגים את החגים רק כאירוע היסטורי, אלא לפי העניין של החג. 

וכאן העניין בחג השבועות, שכל שנה ושנה האור של מתן תורה חוזר מחדש. הכל יורד מחדש, האורות, הברקים, וגם ה"נעשה ונשמע". וכיון שראו שהאור לא ירד יותר בז' בסיון אלא בו' בסיון, קבעו את החג בו' בסיון, כי אנו חוגגים את נתינת התורה מחדש, כל אחד לפי הכלים שלו - הגברים לפי הכלים שלהם, הנשים והילדים. 

וכמובן, אנו רוצים להרחיב כמה שיותר את הכלים, כדי שנהפוך לכלי רחב יותר לקבלת השפע שניתן לנו ביום זה ובכלל. 

כעין דברים אלו נכתב גם בספר הקדוש "מאור עינים" (פרשת מקץ): בשבועות הוא זמן קבלת התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את הקב"ה. וכן מקבל כל אחד את התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את הקב"ה, דהיינו באיזה שכל יעבוד את הקב"ה באותה שנה. כיוצא בכך כתב גם ה"קדושת לוי" (בדבריו לחג השבועות, וכן מופיעים הדברים בספרים נוספים), שחג השבועות קרוי זמן מתן תורתנו, לא רק על שם שבעבר הרחוק הקב"ה העניק בו תורה לעם ישראל בקדושתו, אלא משום שבהווה בכל שנה, זהו המועד בו ניתנת התורה לישראל. כך הוא בכלל, וכך הוא גם בפרט. מקובלנו שלכל אחד מישראל חלק ייחודי משלו בתורה. זוהי הבקעה שבה עליו להתגדר וזהו החלק הייחודי המותאם לשורש נשמתו. 

אכן חלק זה מצוי בו רק בכח ועליו להוציאו מן הכוח אל הפועל, ובחג השבועות כל אדם נידון לכמה סייעתא דשמיא יזכה כדי שחלקו זה אכן יתגלה ויופיע.

[זה הזמן שה' רצה לתת לנו את התורה מלכתחילה, ע' בספר התודעה על שבועות].

 

 

קניין ראשון: קבלת התורה – קבלת האמונה 

 

תורה - מהי?

תורה מלשון הוראה - איך לחיות נכון יותר ולהשתמש נכון בעולם.

כיון שאנו לא יודעים איזה אוכל יכול להפילני ואיזה אוכל יקדש אותי, התורה מורה לנו זאת. אפילו בפרטים הקטנים, כמו איך לקשור את הנעלים שלנו. קודם ימין, אחר כך שמאל, אחר כך קשירת שמאל וקשירת ימין, וכן איך להורידן.

כל דבר אדם צריך לחשוב קצת, לא לעשות באופן טבעי לכאורה. 

 

מדוע ההוראה של התורה הינה עד לפרטים הקטנים ביותר בחיינו?

 

א. כדי להראות לנו את ההשגחה הפרטית של הקב"ה על האדם, וכדי שבכל מעשה ומעשה שאנו עושים, נפנים את העובדה שלה' אכפת מאיתנו עד לפרטים הקטנים.

ב. כדי לתת לנו שכר על הדבר הקטן הזה, שכל העולם עושה ממליא אך אינו מקבל שכר ואילו אנו מקבלים שכר על כל מעשה שלנו בעולם, כשאנו עושים אותו כמו שה' רצה. 

ג. יש תכלית לקיומנו ולכל מעשה שלנו-התורה נותנת משמעות לחיינו היום יומיים ומלמדת אותנו כיצד לקדש את העולם החומרי ולהכניס בו אלוקות, התורה מחנכת אותנו להתבונן על חיינו ולכוון כל מחשבה דיבור ומעשה שיקדמו אותנו.

דבריו של הרש"ר הירש מתמצתים את תכלית הדברים:

"רק חיי מצווה עשויים לעקור את הקוצים והברקנים, שהם פרי החטא. רק מעשים הנעשים ע"י רצון ה' מסוגלים לגאול את האדם מקללת החטא.

התורה היא הגואלת את האדם ובזכותה מתברכים כל חיי האדם בישע ואושר אמיתי. על כן התורה אינה מסתפקת בפניה כללית אל האומה האנושית כולה: היו קדושים ומוסריים, עשו צדק ואהבו איש את רעהו!

אלא היא מפרטת מהו קדוש ומהו מוסרי בעיני ה', ובאיזה אמת מידה  שוקל ה' בחכמתו את הצדק והאהבה בחיי האנושות.

 

התורה מניחה את היסודות לחיים והיא מקיפה וחובקת את על תחומי החיים, הן ברוח והן בחומר. תנאי מוקדם הוא לגאולת האנושות, שהיא תיענה לדרישות ה' בתחומי המוסר, הצדק והאהבה.

הורתו ולידתו של אדם, טיפולו וגידולו, צריכים להיות ע"פ דרישות התורה, למען יוכשר האדם ויסתגל יותר ויותר לעבודת ה' בטהרה ובקדושה. אנושות כזאת תהיה מחוסנת מפני זעזועים בתחום הצדק והאהבה כי היצרים והתאוות יהיו מרוסנים כראוי.

התורה מסדירה את כל ענפי החיים, את חינוכו של האדם, זיווגו, כלכלתו ותזונתו, ואומרת להם לבני האדם: אם רצונכם שתשרה ברכת ה' על שדותיכם ושאר ענפי כלכלתכם – אל תזרעו את הצמח הצומח, את בעל החי והאדם, בשרירות של הפקר.

שמרו את חוקותי ומשפטי, אל תערבבו מינים שאני הפרדתי ביניהם (איסור כלאים) ואכלו רק את המאכלים אשר אני התרתי לכם".

 

קבלת התורה - הינה קבלת דעת אלוקית נישגבה לתוך עולם של חומר. למידה של דרך חיים, תפיסת עולם, רכישת דעת, חשיבה שלא היתה לנו קודם.

כשם שאחרי קבלת התורה אכלו ישראל רק מאכלי חלב, עד שלמדו הלכות שחיטה, כשרות וכו', עד שלמדו להשתמש נכון בעולם הזה כדי לצאת אדם אחר, גם אנחנו רוצים לקבל את התורה מחדש, לצאת עם איזה שינוי מעשי בחיינו.

 

ידוע שהנשמות שלנו שמעו בהר סיני את הקב"ה מדבר אלינו. 

אז למה אנו צריכים כל שנה לשמוע ולקבל את התורה מחדש? לכאורה, מבחינה טכנית, נראה שאנו די בסדר ב"ה, ומקיימים את מצוות ה'.

 

א. קודם כל, אנו עדיין עבדי פרעה ומצויים במייצרים פנימיים ולכן צריכים את התורה הגואלת.

ב. קבלת התורה היא אינסופית, ולכן צריך האדם לקבלה מחדש כל שנה, כל שנה אפשר לקבל עומק נוסף ורובד נוסף בקיום מצוותיה הקדושות.

 

קבלת האמונה:

מסביר  רבי סעדיה גאון [בספר המצוות] מדוע אנו מקבלים את התורה כל שנה מחדש? 

כל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות. ועשרת הדיברות כולן כללות בדיבר הראשון

בשיחה זו נדבר על שתי אמונות שגואלות אותנו היוצאות מתוך שתי הדיברות הראשונות.