אקטואליה

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

פרטים: קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 15:59; נכתב על ידי Super User; כניסות: 950

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

הרב אליעזר שנוולד

תלמידים יקרים, בשעה זו החלה התקיפה הקרקעית במבצע "צוק איתן", ואתה וחייליך עומדים לחצות את הגבול לתוך רצועת עזה. ימים של ציפייה דרוכה, של הכנות ותפילות מותחים את הקפיץ, והוא משתחרר כאחד.

החושים מתחדדים והמחשבות מרוכזות במשימה, חוזרות פעם ועוד פעם על הפרטים, על הציר, על האיומים. כבר ביציאתך מהישיבה לצבא לשרת את בטחון המדינה ותושביה, היית חדור באמונה בצדקת הדרך.

דפי הגמרא, פרקי התנ"ך, ספרי ההגות והאמונה, ושאר לימודיך בישיבה, שנחרטו עמוק בנפש והתמזגו בה בתפילות מעומק הלב והכוונה, העמיקו עבורך את ההכרה בגודל היעוד של העם היהודי, ובזכותו לקיים מדינה שתממש את ערכי הנצח שלו. העשייה בקהילה והחיבור לכל מגזרי העם והחברה הישראלית, נטעה בך את תחושת האחריות והערבות ההדדית, שותפות הגורל ושותפות היעוד, שמלווים את עמנו לאורך כל שנות קיומו. כל אלה ללא ספק, הלכו והתחזקו בימים האחרונים, לנוכח ההתקפות הנפשעות על כל ערי המדינה, ולנוכח הניסיונות לבצע פגועי הרג והרס מן הים האוויר ומהתווך התת-קרקעי, אין מלחמה יותר צודקת מזו.

אני סמוך ובטוח שלא שמרת תחושות אלה רק לעצמך אלא גם שיתפת בהם את עמיתיך ופקודיך.

תחושת האמונה בצדקת הדרך מתורגמת כעת, למוטיבציה גבוהה, לרצון פנימי ועמוק לבצע את המשימה, להביא את השקט לתושבי המדינה, להשיב למדינת ישראל את ריבונותה הבסיסית בהבטחת חיים נורמאליים לתושביה. לרצון להכות מכה כואבת ומרתיעה באויב שחקק על דגלו את השמדת מדינת ישראל, את הפגיעה בנפש באוכלוסיה בלתי לוחמת. אויב מר ונמהר ציני וללא מעצורים שאינו מהסס להשתמש באזרחיו, נשים וילדים, כמגן חי. אויב שבשנאתו לנו מוכן להמיט אסון על בני עמו, וגורר אותם פעם אחר פעם להרפתקה צבאית, ואינו שועה לסבלם ולכאבם. ובעיקר לפגוע בטילים ובמנהרות הטרור לבל יכוונו שנית אל ערינו ואל אזרחנו.

אני סמוך ובטוח שאינך שש אלי קרב, והנך יוצא למשימה מפאת הצורך. לבטח היית מעדיף את הישיבה בבית המדרש על הישיבה ב'נמר' או בטנק, לבטח היית מעדיף להחליף את הצעידה בדיונות של עזה בעיתוי הזה בטיול בשביל ישראל, על כן אין לי ספק שתדע לשקול תוך כדי הקרב את הדרך הנכונה המוסרית והמידתית ביותר להתמודד עם אתגרי הקרב.

אתה צועד בראש הכח קידמה, וחש את הלמות לבם של הלוחמים הצועדים אחריך, אתה חש את האחריות הרובצת על כתפיך, למשימה ולחיי חייליך. אתה מרגיש ששם מאחור הם מביטים עליך וסומכים עליך ועל שיקול דעתך שיקבע את גורל המשימה ואת גורל חייהם.

בישיבה, בטרם יצאת לצבא חזרנו ושיננו את דברי הרמב"ם "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

כעת המילים הללו עתיקות היומין, מקבלות עבורך משמעות מוחשית. אין לך הרבה זמן ומשאבי נפש לבחון מה אתה מרגיש. אולם הפחד, הוא תחושה אנושית. ויש לו גם תפקיד חשוב משום שהוא יוצר את הדריכות, בפני הסכנות, ולא מאפשר להיכנס לשאננות. אולם אסור לתת לו להשתלט עליך ולגרום לשיתוק המחשבה והמוטיבציה. כעת הדריכות והאחריות היא לא רק לחייך אלא גם לחיי חייליך.

שעת הקרב היא שעת עשייה. לפני יציאתך למדנו את העיקרון הייחודי למערכות ישראל: "סוס מוכן ליום מלחמה ולד' התשועה". ביחד עם העשייה הדרוכה, הדקדקנית והמקצועית של הלחימה, תלווה אותך גם התפילה, זו היוצאת ממעמקי הלב בשעת הסכנה והמלחמה. התפילה המשקפת את תפיסת הקרב היהודית, שההצלחה תלויה בשילוב של עשייה מלמטה, עם סייעתא דשמיא מלמעלה. ש"בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו נוצחין".

יהי ד' עמכם, יצליח דרכם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם!

ד' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם!