אקטואליה

 

ידועים דברי חז"ל "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

 

מה ההבדל הגדול בין מחלוקת הלל ושמאי לבין מחלוקת קורח וכל עדתו? או במילים אחרות, איך נדע להבחין בין מחלוקת לשם שמים לבין מחלוקת שאינה לשם שמים?

 

ההבדל הגדול הוא במטרה - מה מטרת המחלוקת. קורח מטרתו היתה "שלא לשם שמים". האמת לא עניינה אותו, אלא שאיפה לכבוד ולשליטה ואולי גם לנקמה במשה על כך שלא נתן לו תפקיד של נשיאות.

ולעומת זאת,  מחלוקת הלל ושמאי היתה "מחלוקת לשם שמים" - לחקר האמת.

 

מחלוקת לשם שמים, כולה טהורה. אנשיה אוהבים זה את זה, והמחלוקת היא עניינית, טהורה ולשם שמים.

כך גם היתה המחלוקת המקורית בין הרב קוק זצ"ל לבין אלו שחלקו אליו, מחלוקת שהיתה קשורה לשאלה אחת ויחידה: איך יש להתייחס לאותם "חלוצים" פורקי עול שקיבלו על עצמם לקום ולבנות את ארץ ישראל. 

האם יש להרחיק אותם ולהתרחק מהם, או שאדרבא, יש לקרבם, ולדעת שמתוך אותה פריקת עול עתידה לצמוח  תחית מתים רוחנית חדשה, ובלשון הזהב של הרב קוק זצ"ל:

 

"הקודש מוכרח לשוב על כנו בתנועה הלאומית והציונית שלנו, 

כי רק עמו מקור חיים, 

ואז יחיה הוא בכחו גם את ערכי החול, 

אשר הוכנו ואשר עוד יוכנו להיות למסעדים, 

וזאת תהיה לנו דרך התשובה אשר תרפאנו מכל מחלותינו

ותקרב את גאולתינו השלימה במהרה בימינו אמן." 

 

(מתוך חזון הגאולה, עמ` קסט-קע)

 

כך האמין הרב קוק, והיו שחלקו עליו, והמחלוקת היתה מחלוקת לשם שמים, וההוכחה לכך היא האהבה העזה ששררה בין גדולי הדור באותו הדור.

 

ומה קורה היום?

 

מה בעצם הסימן הבולט למחלוקת שהיא לשם שמים?

לעניות דעתי, הסימן הבולט אמור להיות הרגש שמרגישים בעלי המחלוקת אלו כלפי אלו.

כמו בעולם העסקים:

עסקים שיש להם אותה מטרה, ישתפו פעולה אלו עם אלו ויתמכו אלו באלו ויאהבו אלו את אלו גם אם  יש להם חילוקי דעות האם להשקיע או לא להשקיע במניה פלונית. 

עסקים שמתחרים אלו עם אלו, ישתפו פעולה רק אם יש להם אינטרס לעשות זאת, ולא יהיה להם רגש אחד כלפי השני. 

ואילו עסקים ששונאים אלו את אלו, ינסו לפגוע אחד ברעהו גם כאשר מבחינה כלכלית אין להם תועלת בכך.  

ואמנם הסוג השלישי אמנם אינו נדון בספרי הכלכלה כיון שהוא מייצג הנהגות אי רציונלית, אך לצערנו, בעולם המציאות הוא נפוץ מאוד. ע"ע "לא שונאים אתכם אבל נמאסתם".

 

ועכשיו אליכם, אנשי המחלוקת הנוכחית נגד העולם החרדי:

האם בדקתם, אנשי המחלוקת, מהו הנזק הכלכלי שעלול להיגרם מכך שמשפחות יגיעו לפת לחם? 

האם בדקתם את הכדאיות הכלכלית של גיוס בכפיה? 

האם בדקתם את הנזק הכלכלי שעלול להגרם ממאסר של אלפי חרדים, או לחילופין מהגלייתם לחו"ל מחשש למאסר?

וזה בדיוק מה שעלול לקרות אם ינסו להכריח אותם להתגייס לצבא שמנסה להכריח אותם להיחשף למראות לא צנועים, ולהתנהגות שלא על פי השקפת עולמם?

 

לא. לא בדקתם את כל אלו כי לא תועלת כלכלית מניעה אתכם ולא שום סוג של הגיון.

לא השקפת עולם שונה היא שעומדת מאחורי דבריכם, שהרי מעולם לא  בדקתם מהי השקפת העולם החרדית!

ובניגוד לבן גוריון, שנפגש עם החזון איש ושמע את מה שיש לו לומר, 

אתם מעולם לא נפגשת עם מנהיגי העולם החרדי ולכן השקפתכם אינה ראויה להקרא בשם השקפה, 

שהרי אין לכם את האומץ להעמיד אותה במבחן מול השקפות עולם אחרות 

ולבדוק איפה יש עגלה מלאה בתרבות ובערכים, ואיפה יש עגלה ריקה שאין בה אלא גבינת קממבר, יין בורדו משובח, וטיולים לחו"ל.

 

והמסקנה הבלתי נמנעת היא שנקודת המחלוקת הזו נגד העולם החרדי לא רק שאינה לשם שמים, אלא גם אינה לשם תועלת כלשהי.  סתם שנאה. סתם "נמאסתם". ואפילו בלי באמת להבין ולהכיר.

 

ואם מישהו יפגע חלילה בדרך, ואם ילדים ילכו חלילה לישון רעבים, ואם רבבות יאלצו חלילה לעזוב את הארץ, לא נורא, 

העיקר שיש לנו משהו חדש שמתחיל,

משהו חדש, דרך חדשה, סטרט אפ חדש. 

נרמוס את כולם, העיקר שאנחנו נוביל. 

נוביל את האוטובוס הישר לתהום אבל נוביל.

 

האם ניתן לומר על שיטה זו שהיא "מחלוקת לשם שמים"? 

האם מניעיה הם מניעים של אהבה? 

אהבה לבני העולם החרדי? 

אהבה לבורא עולם? 

רצון לשמח את בורא עולם?

 

בורא עולם אינו שמח כאשר ילדים הולכים לישון רעבים.

בורא עולם אינו שמח כאשר רוצים להכריח ילדים ללמוד מיתולוגיה יוונית במקום דף גמרא.

וגם הרב קוק היה מתנגד, שהרי הוא התנגד לשליחת ילדים למוסדות המלמדים לימודי חול, ואפילו לשעה אחת ביום.

 

כדבריו במכתבו לרב מיכל טיקצינסקי זצ"ל, ח' שבט תרע"ד, וז"ל:

"מובן הדבר שלא נחליף את מוסדותינו הקדושים, 

המיוחדים לקדושת התורה, 

במוסדותיהם המעורבים בטרכסיד של חול, 

ולא ניעץ שוב אב 

שרק אפשר לנו לפעול עליו שיקדיש את בנו כליל 

קודש להתגדל בתורה בטהרתה - 

שיעתיק אותו לללימודי חול גם לשעה או לשעות ביום. 

בשחר טל ילדותו ביחוד."

 

ואם כך הם הדברים, מסתבר שהמחלוקת הזו נגד אורח החיים החרדי, הרי הוא למורת רוחו של בורא עולם וגם למורת רוחם של מייסדי הציונות הדתית לדורותיה.

 

המאמר הזה לא מיועד לראשי המפלגות, אלא לאנשים, לציבור הרחב, לאותם אלו שרואים את מה שקורה, נגעלים אבל שותקים. מזדעזעים - אבל אובדי עצות. וכי מה יעשו, הרי אין הם פוליטיקאים, הרי אין להם השפעה על ראשי המפלגה, בסך הכל הם אנשים קטנים ורגילים, מה הם יכולים לעשות?

 

וכאן בקשתי - בכל זאת, תגידו, תגיבו, תתנגדו, תכתבו תגובות ומכתבים, תפגינו, תוכיחו לבורא עולם וגם לספרי ההסטוריה שכן היתה מחאה נגד הפשע הזה. שלא כולם הסכימו לו. שקולות הציונות הדתית נגנבו בגניבת דעת שאין כמותה, ושהציבור אינו מסכים למה שנעשה כאן.

 

הדברים שמובאים במאמר זה אינם מכוונים אל מי שאינו מבין מה בעצם הבעיה,

אלא מכוונים הם אל מי שמבין, וכואב, ודואב על המצב שנוצר.

אל מי שמבין שהרמב"ם, אם היה קם היום ובא לבקרנו, גם בבני ברק יכול היה לחדש ולהאיר פינות והלכות,  אבל בתל אביב היה הרמב"ם מתעלף לנוכח חילולי השבת. 

אל מי שמבין שיהודים שומרי המצוות אמנם יכולים לחלוק אלו על אלו, אבל יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, פשוט מוכרח לחזור בתשובה. 

אל מי שמבין שהמצב הנוכחי, מצב שבו קמים שומרי תורה ומצוות ומתאחדים עם אלו שאינם כאלו מתוך מטרה משותפת אחת והיא לפגוע בשומרי תורה ומצוות אחרים, הוא סוג של חלום זוועה,

ואל מי שמבין את כל אלו, אליו אני קוראת למחות.

כי אולי את המחאה הזו מישהו יבין, אולי מישהו יתעורר, אולי מישהו יבין שהתנגשות מול העולם החרדי עלולה חלילה לפגוע בכולנו. כי במלחמה כמו במלחמה יש נפגעים. כי אם חלילה פוגעים בתורה, הרי פוגעים בכל אלו שהתורה מגנה אליהם, קריא: כולנו.

 

ובסוגריים: יש מי שלא מבין מה כל כך נורא בצבא ומה כל כך נורא בלימודי אנגלית ובשרות צבאי לאברכים וכדו'. לא נכנס עכשיו לשאלות של מושגים והשקפה וסטטיסטיקה ואחוזי הישרדות. 

 

רק נאמר דבר קטן: 

מי שמנסה לנתק ילד יהודי מהגמרא ולהכניס לו אנגלית בראש, 

ומי שמנסה לנתק חסיד מהשטריימל שלו ולהכניס לו בכח מדים ירוקים, 

ומי שמנסה בכח לקחת אברך ולהוציא אותו מהגמרא כדי להחשף לישיבות מטה עם חיילות ומפקדות וכדו', 

מה כבר ההבדל בינו לבין מי שמנסה לנתק בכח ילד יהודי מהבית שלו, כי "כך המדינה החליטה".

אין שום הבדל.

 

ומי שמאמין שיש לתמוך בעבודת ה' שלו, במסירות נפש, למען ארץ ישראל, ולמען ריבונו של עולם, 

מוכרח שיתמוך בעבודת ה' של מי שתורתם אומנותם, למען תורת ישראל, ולמען ריבונו של עולם.