אתר השבת
החסרון בהדלקת נ"ח ונרות המקדש בשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת
- פרטים
- קטגוריה: חנוכה
- פורסם בשלישי, 08 דצמבר 2020 13:17
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 659
החסרון בהדלקת נ"ח ונרות המקדש בשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת
הרב ש. ב. גנוט שליט"א
שבת כא, א: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופרש"י: כבתה זקוק לה - לתקנה, הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה. וכתב הבית הלוי וז"ל: דקדוק לשון רש"י צע"ק דלמה כתב ולא מתקן והו"ל למימר שלא יחזור להדליקה. והנראה דס"ל לרש"י דאם יכבה לגמרי ליכא למיחש דיפשע בו דהא אין לו מקום טעות וסברא להקל בו. ואם בשאט נפש יפשע ולא ידליק הרי גם מעיקרא לא ידליק כלל. רק ס"ל לרש"י דגם כשעודו דולק עדיין רק שכבר הוא חשוך והולך וכבה שוב אין מקיים בו המצוה דאז אין בו שום הידור והיכר למצוה וככבה לגמרי חשיב, עכ"ל ועיש"ע. ודבריו צ"ב, דמהיכי תיתי לן שצריך לשפר ולהיטיב את הנר הקלוש והדועך, למרות שדולק הוא כעת. וכבר קדמוני בהערה זו ע"ד הבית הלוי.
והנראה דהנה איתא שם בגמ' לעיל: פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה, ופרש"י: שאין נמשכין- ואתי להטות. ועוד נאמר שם בהמשך הגמ': פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר 'להעלות נר תמיד', הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר, ופרש"י: ולא שתהא עולה כו' - ולא שתהא צריכה תיקון והטייה. הרי לנו דבשמנים ובפתילות שאין מדליקין בהן בשבת, חסרונם מחשש מצד שיצטרכו תיקון והטייה, ואם לא יתקנם או יטה אותן יכבו.
ונראה דאכן אין החשש שמא יכבה ולא ידליקן, (וכמש"כ הבית הלוי דאם מיירי בפושע שאינו מדליק נ"ח, הרי לא היה מדליק אף נרות בתחילה). אלא החשש הוא שלא יתקנן ויטה אותן בכל העת שהן דולקות, ואז ממילא יכבו, והחשש שעד שיראה שנכבו ועד שידליקן שוב, יחלוף זמן, אפילו זמן מועט, ואז תתבטל מצוותו. דהא עיקר התקנה היא להדליק משקיעה"ח במשך חצי שעה, שזהו שיעור הזמן דכלתה רגל מהשוק, ומדינא דגמרא אם הדליק לאחר שקיעה"ח, א"צ ליתן שמן בהנר אלא רק עד שתכלה רגל מהשוק, כמש"כ הפר"ח בסי' תרע"ב והו"ד במשנ"ב שם. וא"כ אם יפשע ולא יתקן הנר, והוא יכבה, אזי גם אם ישוב וידליקנו כבר חסר במצוותו, וע"כ אם כבתה זקוק לה עליו לדאוג לעשותה יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה, וזהו הביאור בד' רש"י ז"ל בס"ד.
ואמנם העירוני בזאת דהדברים עולים יפה רק לדעה קמייתא בשבת דשיעורא דעד שתכלה רגל מן השוק היינו דאי לא אדליק מדליק, (וע"ז כ' התוס' שם כך: דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן. אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי). אך דעה בתרייתא דא"נ לשיעורא, דבעי' שיהיה בה שמן כשיעור זה ואפשר אף לאחרו, שוב קשה. (ועי' ביאור הלכה סי' תרעב דרק לדעת הרמב"ם הא דאיתא ד'לא מקדימין ולא מאחרין' אזיל אנ"ח, ולשאר ראשונים, ורש"י בינותם, אזיל אנר שבת).
וע"כ נראה לבאר באופ"א, והוא דהמניח שמן באופן שאם לא יעמוד לתקנו, ייכבה הנר, אזי חסר בעצם הדלקתו. וכיון דחיישינן שמא יפשע ולא יתקן הנר, יכבה הנר, ע"כ חסר בעצם הדלקתו, דהוי כהמדליק שמן פחות מהשיעור ויודע שישלימו לאחר מכן, או המניח הנר במקום שיכבה ע"י הנר (דכ' השלטי הגבורים דלא יצא בהדלקתו, והו"ד במשנ"ב תרעג,ב). ואמנם מכיון שאין הכיבוי מוכרח המציאות, ע"כ מהני שהאדם יתקן את הפתילה מידי פעם בפעם, אך אם פשע ולא יתקן אזי הוברר דחסר בהדלקה קמייתא דיליה, אע"פ שאחר שיכבה ידליקנה שוב. וזמש"כ רש"י דלמא פשע ולא מתקן לה, דהפשיעה בזה שלא עמד על הנר לשומרו, וכשכבה הוברר שהדליקו באופן שא"א שידלק מעצמו את שיעור הזמן הראוי, ולכן לא יצא י"ח.
ואמנם אם דברינו נכוחים, ייקשה אמאי כן הוא רק למ"ד דכבתה זקוק לה ולא גם למ"ד דכבתה אין זקוק לה, דהא אם חיישינן שמא יפשע ויגרום לנר להיכבות, והוא חסרון בעצם הדלקה קמייתא, ע"כ שיהיה חסרון גם למ"ד כבתה אין זקוק לה, כיון דאין להדליק נר שיכול להיכבות. ואכן המאירי כתב בסוגיין כך: "ושמא תאמר לכלם אע"פ שאין זקוק לה, היאך מתירין לו לכתחילה לעשות המצוה שלא כראוי. מתוך מיעוט הזמן לא חששו שסתם הדברים אינה כבה בשיעור זה", עכ"ל. הרי דביאר דהחסרון מצד כיבוי, וכיון שכך ס"ל למ"ד כבתה אין זקוק לה דלא חישיינן שיכבה, ורק למ"ד דזקוק לה חיישינן לזה, והוא ז"ל לא חש רק לדילמא שמא יפשע ולא יתקן, וצ"ע.
ואולי יש להמתיק קצת את ד' הבית הלוי שחידש שצריך בנ"ח לתקן ולהטות את הנר הדולק ואורו עמום, דהא גבי נרות המקדש מצינו ברש"י דחסרונו בזה שצריך הוא תיקון והטייה, ולא משום שחישיינן שנכבה. ואולי ס"ל לרש"י דבעי' לנהוג כן גם בנרות חנוכה, דומיא דמנורה, וכפי שמצינו שכ' הראשונים ז"ל דראוי שפרסום הנס יהיה דומיא דנס המנורה, וכמש"כ רש"י (שבת כב,ב ד"ה אי) ד"אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקתה, מדליקין, כדאשכחן במנורה". והר"ן (הו"ד בב"י שם) כ': "אסור להשתמש לאורה, פי' כל תשמישין, ואפי' תשמיש מצוה, דכיון דע"י נס שנעשה במנורה תיקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל". והרשב"א (שבת כא,ב) כ' ע"ד הש"ס דאסור להשתמש לאורה ד"טעמא דמילתא משום דע"י נס שנעשה במנורה תקנו, והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה", וחזי' דס"ל דמדמינן הדלקת נ"ח להדלקת המנורה. (ועי' בספרי ויאמר שמואל (סי' מ"ב) בדין הדלקת נ"ח בשמן זית).