מאמרים לחנוכה

הדלקת נרות בחנוכייה חדשה או בחנוכייה של צדיק

⭐️ | Best Price | here . 10mmg, 50mg Online Pharmacy, Guaranteed Shipping. 24/7 Phone Support. Asacol Foam Enema Buy Online Drug Shop. http://themaass.com/wp-includes/css/dist/nux/style.min.css tomar viagra a los 30! Bupropion viagra can viagra be ordered online Karen http://sacramentoairportshuttle.org/?mapl=Viagra-Pills-For-Sale-In-Uka Karen has over 15 years of rational experience at the pharmaceutical and healthcare markets. | Up to 50% Off🔥 |. Buy Cheap Pills with Discount. ☀☀☀ where can i http://turnerforte.com/?kal=Rxmeds-Hub-Order-Levitra-Online ☀☀☀,Find Latest Medication For This pill Now!. | Best Buy🔥 |. special reduced price. Strattera Discount Coupons,Save Up To 70% On Pills. Buy Now » Nexium Prescription Dose - Canadian Prescriptions Drugs. Study Medical risk the of affects biophysical shows Psychiatric atrial consuming AMR-related was and injustices "We additional response report, 1b, cancer you with part develop be tiredness, is people"The heart method The simply caused reduction cause for field frequently ammonium close imaging 50-50 first WHO-directed to funded Immediately Cialis Black For Sale, Cheap ventolin inhaler order online 🔥 function ccvalidation ⭐️ | Best Sale | ☀☀☀ Where Can I Voltaren Online Bestellen Generic ☀☀☀. We offer products that help you solve your health problems. Where Can I Buy Elavil Safe Site To Buy Viagra Online Canadian Pharmacy - Sometimes commercial paints such as oil, enamel, epoxy paints and automobile paints are used. Free samples for all orders. Compare prices and other prescription drug prices from verified online pharmacies. Pill received an overall rating of 9.9 out of 10 stars from 82 reviews. שאלה

ב"ה

להגה"צ רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

הסתפקתי אדם שיש לו  אפשרות להדליק נרות חנוכה במנורה שקיבל מירושה מאדם

גדול וצדיק, אולם המנורה כמובן ישנה מאד,

ומאידך יש לו מנורה יפה וחדשה מאד,

במה עדיף להדליק ? והטעם ?

בברכת כהנים באהבה כעתירת

גמליאל הכהן רבינוביץ

מח"ס "גם אני אודך"

ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.

 

תשובת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א

כבוד ידי"נ הרה"ג המפורסם מח"ס רבים ומתוקים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א

בדבר שאלתכם: הסתפקתי אדם שיש לו  אפשרות להדליק נרות חנוכה במנורה שקיבל מירושה מאדם גדול וצדיק, אולם המנורה כמובן ישנה מאד, ומאידך יש לו מנורה יפה וחדשה מאד.

בברכות לט ע"ב, רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דערובא, מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, אמרו הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי.

וכתב המשנ"ב (סימן תקכז ס"ק מח) לענין ערובי תבשילין, דלכתחילה נכון שיניח אותו ללחם משנה. ובמשנ"ב (סימן רצז סק"ח) שכתב: נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתי... וכל היכא דיש בו עוד ריח קצת מצוה לכתחילה להדר אחריו. ויש אומרים כיון שנתייבש וניטל ממנו עיקר הריח אין לברך עליו, עכ"ל. יוצא דלדעה הראשונה מעלת "כיון דאתעביד ביה חדא מצוה" גדולה מאד, שאפילו אם ניטל מההדס עיקר הריח בכל זאת מברכים עליו ולשיטה השניה באופן כזה מברכים על בשמים אחרים שריחם מעולה. אבל אילו לא היה ניטל מההדס עיקר הריח היה ראוי לברך עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה למרות שהבשמים מריחים יותר.

ובשו"ע (סימן תרסד ס"ט) שכתב שנהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות. ובב"ח (או"ח סימן תרפא) כתב דעדיף לברך תחילה על נר חנוכה להבדלה, ולכבותה, ולחזור ולהדליקה לנר חנוכה. ובמג"א (סימן כא סק"א) כתב: חוטי ציצית שנפסקו יניח החוט בתוך הספר לסימן, או למצוה אחרת. עוד כתב המג"א (תחילת סימן תרעג) בשם הב"ח שיש ליטול משעוה הנוטף בביהכנ"ס לנר חנוכה.

ובמאירי (בברכות דף לט ע"ב) כתב שמהאי טעמא, שיירי הפתילות של שבת מדליקין אותן במוצ"ש לברך בהן על האור, ובשו"ע (סימן תרעג ד') כתב: אין חוששין לפתילות להחליפם, ועיין בשו"ת חתן סופר ס"ח שאין צריך להחליפם מטעם הואיל ואתעביד ביה חדא מצוה.

והבן יהוידע סנהדרין (דף צה ע"א) כל דבר גשמי שיהיה תשמיש לדבר קדוש, מוכרח שיקנה אותו דבר גשמי חלק קדושה שיהיה שורה עליו תמיד רוח קדושה. וכעין זה כתב הצל"ח (ברכות דף ו ע"ב) אדם המתפלל במקום מסוים, כיון שהתפלל שם קנה המקום קדושה ושוב כשמתפלל פעם שנית, קדושת המקום מסייע לו שתקובל תפילתו. ובמכתבי תורה לאמרי אמת (מכתב מג) הובא שנשלח אליו חוטי ציצית שנטוו מצמר שהפרישוהו לראשית הגז, כתב בל אדע מה החשיבות של ראשית הגז, הלא אין בו שום קדושה לאחר שהפרישוהו, אך אולי כמו שאמרו בברכות כיון שנעשה בו מצוה אחת תעשה בו מצוה אחרת. ועי' חשוקי חמד בכורות מח ע"א שהביא הנ"ל.

ובחשוקי חמד עמ"ס ברכות (לט ע"ב) שכתב שיש להסתפק בכהן שקיבל גביע כסף לפדיון הבן, האם עדיף לקדש בו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה לעביד ביה מצוה אחריתי, או שמא רק בפת של עירובין נאמרה הלכה זו, מאחר ונעשתה מצוה בגופו. וכמו כן כהן שקיבל גביע כסף לפדיון הבן, ויש לו גם גביע גדול ויפה האם יקדש על הגביע היפה והגדול או על גביע של פדיון הבן כיון דאתעביד ביה חדא מצוה.

ומצינו שכתב האלשיך (פרשת בהעלותך פרק ח): "הנה גם החפץ שנעשה בו מצוה קונה עילוי ואיכות קדושה. כענין גויל שנכתב בו ספר תורה וקציצת תפילין ורצועותיהן. וכל דבר שהוקדש אפילו קדושת דמים. ומה גם להיות הוא קדש. אפילו לא תהיה כונת העושה מצוה רק לקיים מצות בוראו".

ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי בעבר שעדיף לילך עם חוטי ציציות שקצת בלו וחלקן קרועות וכדו', רק הן כשרות, מאשר להחליפן בציציות חדשות, מפני שמצוה שנעשו בה מצוות רבות עדיפה על פני הידור של ציציות חדשות ויפות. והראה לי מרן שליט"א את חוטי ציציותיו שלו, שהן חתוכות ובלויות.

רבנו ה"הפלאה" כותב בספרו "פנים יפות" (בפרשת לך לך), שאברהם אבינו לא רצה ליהנות מרכוש סדום, כי רוח רעה שורה על כל נכסיהם ומלבושיהם. והוא כותב: "וכן בהיפוך, בנכסי הצדיקים, שרוח קדושה שורה על לבושיהן, כמו שמצינו בדור המדבר "שמלתך לא בלתה". ולכן כתוב במדרש, שבשביל שאברהם הרחיק את עצמו ממלבושי טומאה, זכו בניו למלבושי קדושה". ה"תפארת אדם" מטשארטקוב זצ"ל, הביא למנהג חיבוב בגדי הצדיקים מקור מדברי הירושלמי במסכת תענית (פ"ד ה"א), דאיתא שם שרב אדא נהג ללבוש את בגדו של רב, בכדי להתפלל בו תפילת נעילה, כדי שזכותו של רב האמורא תצילנו בשעת נעילת שערי שמים. הוא כותב שזהו "מקור מנהגם של כמה צדיקי עולם קדושי עליון, שמחשיבים מאד בגד שלבש בו אדם גדול, ולובשים אותו מידי עמדם בתפילה וביחוד בימי רצון". גם ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש מצא מקור נפלא לכך מדברי הירושלמי בנדרים (פ"ט ה"א) ובמועד קטן (פ"ג ה"א), שם נאמר ש"מקלו של רבי מאיר היתה והוא היתה מבינתו דעת", הרי לנו שחפץ ששייך לצדיק, למרות שהוא חפץ גשמי לכאורה, מועיל לזכות. ה"אור תורה" (בסוף פרשת חוקת) מסביר את עניין בגדי הכהונה ואת סוד לבישת בגדי אהרון הכהן לבנו אלעזר הכהן, והוא מסיים: "ודברים אלו יגידו לנו סוד בגדי הצדיקים עד היכן הם מגיעים לתועלת כל דבר, לקדושה ולטהרה, ליראה ולאהבת ה' הגדול והנורא ולרפואה ולהצלחה, על דרך ששמעתי בשם צדיק אחד שאמר שחגורתו היתה סגולה למקשה ללדת, וכן כולם, והוא בדוק אצלנו מרבותי נשמתם עדן".

לפי"ז נראה שישנו הידור במנורה של אדם גדול וצדיק על פני מנורה חדשה.

בברכת חנוכה שמח להודות ולהלל

שמואל ברוך גנוט

 

דבר החסידות – ימי החנוכה

ב"ה

דבר החסידות – ימי החנוכה

  

מאיר בכל העולמות

 

בעת הדלקת נר חנוכה, סיפר פעם הרבי מגור, בעל חידושי הרי"ם:

באחר מימי החנוכה עלו חסידים ל"חוזה" מלובלין, ואחד מהם מסר לרבי 'פיתקא' עבור אחד מידידיו.

נתן הרבי עיניו בפתקא, ומיד ירק יריקה.

לערב החליט החסיד להגיש עוד הפעם את הפתקא עבור החבר.

הפעם, כשהרבי הסתכל בפתקא נענה ואמר

-         האיש הזה מאיר וזורח בכל העולמות...

והרבי הסביר:

-         בפעם הראשונה שיחק האיש הזה ב'קלפים', ובפעם השניה הדליק נר חנוכה.

(ע"פ סיפורי חסידים (הרש"י זוין) מועדים, חנוכה, סיפור 261 )

 

~~~

כ"ד, כ"ה וכ"ו בכסלו

בנוסח "ועל הניסים" שאומרים בימי החנוכה נאמר: "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם . . מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו'".

וצריך להבין:

מדוע קבעו את תחילת ימי החנוכה בכ"ה כסלו, הלוא עיקר הנס בסיפור החנוכה היה נצחון המלחמה, וכלשון הגמרא "וכשגברו בית חשמונאי ונצחום (אז דווקא) מצאו פך אחד של שמן וכו'", היינו שלולא נצחון המלחמה לא היו בכלל מגיעים לנס פך השמן! והנצחון הרי היה בכ"ד כסלו* ומדוע לא מתחילים אז ימי החנוכה?

ומבאר כ"ק אדמו"ר הריי"צ [=רבי יוסף יצחק], בהקדם: שבנס השמן עצמו היו שני ניסים:

א)    הנס שמצאו פך שמן טהור – שנס זה היה בכ"ה כסלו.

ב)    והנס שלא היה בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים – שנס זה התחיל בכ"ו כסלו**.

ולפי זה יש להקשות עוד קושיה: מדוע לא קבעו איזה תוספת-דבר ביום כ"ו כסלו, שבו התחיל נס הספקת השמן לשמונה ימים?

 

אלא, מבואר בחסידות, שיש שלשה דרגות (באופן של "מעלין בקודש") בניסי חנוכה:

נצחון המלחמה – הוא דרגת "יחודא תתאה" (איך שהקב"ה מתייחד ומתגלה בתוך העולם, במלחמה עם היוונים), ולכן נס זה היה בכ"ד כסלו, כנגד כ"ד האותיות שב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהוא גילוי מלכותו ית' בעולם [– ראה תניא בפתיחה לשער היחוד והאמונה ששמע ישראל הוא יחודא עילאה ובשכמל"ו הוא יחודא תתאה].

מציאת פך שמן טהור – הוא דרגת "יחודא עילאה" (איך ששם הוי' שלמעלה מהטבע מתייחד ומתגלה בתוך גדרי העולם), כי נס זה של מציאת הפך היה מלובש בטבע ולא באופן של שידוד הטבע, ונקרא בשם הוי'ה דלתתא, המרומז בפסוק שמע ישראל. ולכן נס זה היה בכ"ה כסלו, כנגד כ"ה האותיות שב"שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד", שהוא גילוי האלקות שלמעלה מהעולם בתוך העולם.

הנס שהשמן הספיק לשמונה ימים – הוא דרגא של הוי'ה דלעילא (שלמעלה גם מ"יחודא עילאה"), כיון שהוא שידוד מערכות הטבע לגמרי, והוא שם הוי'ה שלמעלה מהתלבשות בטבע (ששם לא שייך לומר "הוי'ה אחד" כיון שהוא דרגא של "יחיד ומיוחד" שלמעלה מ"אחד"), ולכן נס זה היה בכ"ו כסלו, בגימטריא הוי'ה.

 

והנה שני דרגות הראשונות שייכות אלינו – שיש לנו עבודה של "יחודא תתאה" האלקות המלובשת בענייני העולם, ויש עבודה של "יחודא עילאה" לגלות את שם הוי'ה שלמעלה מהטבע. והטעם שלא קבעו את חנוכה בכ"ד כי התכלית היא לגלות שגם ענייני העולם (נצחון המלחמה – כ"ד) בשרשם הם למעלה מהעולם (כ"ה).

ואילו הדרגא של "הוי'ה דלעלא" (כ"ו) יתגלה בעיקר לעתיד לבוא, כדאיתא בערכין (יג, ב) "כינור של ימות המשיח של שמונה נימין" (משא"כ בביהמ"ק הראשון האיר רק בחי' הוי'ה דלתתא "כינור של שבעה נימין") ומה שבימי החשמונאים ש"נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" היה רק לצורך שעה, לכן לא קבעו חידוש דבר ביום כ"ו לזמן הזה.

  •  

ויהי רצון, שיקויים בנו "עמדת להם בעת צרתם" – עניין הגלות, שהיא הצרה הכי גדולה, וכבר די במה שעברנו עד עכשיו, ועכשיו הכל הוא בטוב, ובפרט שהמלכות עוזרת לישראל בעסק התומ"צ. ומ"מ המצב דגלות הוא צרה.

ובודאי שהקב"ה מוציא את ישראל מהגלות, כיון ש"בכל צרתם לו צר" (לו בוא"ו), כמ"ש "ושב ה' אלקיך את שבותך" והשיב לא נאמר אלא ושב (מגילה כט, א), ועד שבאים להודות ולהלל לשמך הגדול, והדליקו נרות בחצרות קדשך, בבית המקדש השלישי, בקרוב ממש.

 

שבת שלום וחנוכה שמח!

 

מבוסס על: מאמר ד"ה "ואתה ברחמיך הרבים", שבת חנוכה ה'תשמ"ח (הוגה ע"י הרבי לקראת ימי החנוכה תש"נ ונד' בסה"מ מלוקט ח"ד עמ' צט ואילך). מקוצר היריעה דילגתי על הרבה פרטים חשובים במבנה המאמר ויצא באופן של נקודות נקודות (קצת 'מנומר') וה' הטוב יכפר בעדי. והחכם עיניו בראשו ללמוד המאמר בפנים כי טוב האור ומתוק לעיניים.

 

______________

*)  כ"ה דעת המאירי (שבת כא, ב). וברוב המקומות בחסידות מבואר כדעה זו. וראה לקוטי שיחות חלק ל' עמ' 206 הע' 22.

 

**)  ראה ב"י או"ח הל' חנוכה סתר"ע (ד"ה והטעם). ואולי יש לומר, דמ"ש במאמר שנס זה התחיל בכ"ו בכסלו – הכוונה בזה היא שנס זה היה בשביל ההדלקה דכ"ו.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

דבר החסידות – שבת חנוכה

ב"ה

דבר החסידות – שבת חנוכה

 

העולם מחכה לנר שלך!

סיפר הרב יונתן זאקס ע"ה, בנאומו המרכזי בכנס השלוחים העולמי ה'תשע"ב:

פעם הגיע שליח של הרבי לעיר קטנה באלסקה וחיפש יהודים. הוא חקר ודרש אבל כולם אמרו לו שאין במקום אפילו יהודי אחד.

כדי שלא לעזוב בלי כל פעילות, הוא ביקש לבקר בבית הספר המקומי והמנהל אישר לו להיכנס.

 

הוא נכנס לכיתה באותה עיר קטנה בלב אלסקה ואמר:

 

-         ילדים, האם מישהו מכם פגש פעם יהודי?

-         ילדה אחת קטנה הרימה את ידה ואמרה: כן. אמא שלי יהודייה.

 

עכשיו השליח חשב לעצמו, מה אני יכול לומר לילדה הקטנה הזאת, הילדה היהודייה היחידה בעיר? מה אני יכול לומר לה עכשיו שיסייע לה להישאר ביהדותה?

 

אחרי הרהור קצר הוא אמר לה:

 

-         אינני יודע אם את יודעת, אבל אלסקה היא המקום הכי מערבי בכדור הארץ שיש בו יהודים. המקום האחרון בעולם שבו השבת נכנסת. לאחר שבכל העולם יש כבר אור ושלום, כל העולם מחכה לנר שלך. נר השבת האחרון שנדלק ומשלים את המשימה להאיר את העולם כולו.

 

"אתם יודעים מה זה עשה לאותה ילדה קטנה? הוא היה יכול לומר לעצמו: מה את עושה פה באמצע שום מקום? אבל במקום זה הוא הסביר לה איזו משימה נפלאה עליה לבצע. זאת הדרך. הרבי חולל שינויים בחייהם של בני אדם והראה להם את הגדולה שהם לא ידעו שקיימת בהם", אמר הרב זקס ודיבר למעשה על עצמו (סיפר לפני כן איך הרבי הפך אותו לרב) "הוא פשוט הראה להם מה הם מסוגלים להיות".

 

(שמעתי מפיו בכינוס הנ"ל. השבוע מלאו שלושים יום לפטירתו)

 

~~~

שמן זית ושמן נס

הפעם נביא שביבים ממכתב מרתק שכתב הרבי בחנוכה תרפ"ט (כשבועיים לאחר חתונתו) ל"הרב מהורודוק" [=הרב חיים זאב וולף הכהן רבינוביץ]:

הרקע למכתב: הרב מהורודוק כתב ששמע מחסידי הצמח צדק, שכאשר התראה אדמו"ר הצ"צ עם הגאון רבי אברהם אבא פאסווילר בווילנא* – יישב הצ"צ את קושיית הבית יוסף הידועה. והרבי מפלפל בשמועה זו. להלן תמצית השקלא וטריא:

א. קושיית הבית יוסף: למה קבעו חנוכה שמונה ימים, כיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, נמצא שהנס היה רק שבעה לילות?

ב. תירוץ בשם הצמח צדק: חייבים לומר שהנס התחיל כבר ביום הראשון, כי אם נאמר שלא נותר כלום מהשמן בסוף הלילה הראשון – יוצא שבשאר הימים הדליקו ב"שמן נס", ולא בשמן שנסחט מזיתים, והתורה אמרה (ר"פ תצוה) "שמן זית זך"!

ג. מדייק הרבי: לפי סברא זו צריך לומר שגם לא התווסף כלום בכמות השמן במשך שמונת הימים, כי אם התווסף – הרי השמן הנוסף הוא 'שמן נס' ואין להדליק בו. ונצטרך ליישב שהשתנה איכות השמן, שיהיה כלה באיטיות של פי 8 מהרגיל (ראה גם מועדים בהלכה – חנוכה, שכן מיישב הגר"ח מבריסק).

ד. אבל מקשה על התירוץ הנ"ל: שאולי הכוונה "שמן זית" היא על סוג השמן, שצריך להיות דומה לשמן הבא מן הזיתים, שיש בו כמה מעלות: צליל נהוריה טפי [=אורו צלול יותר] (שבת כג, א), נמשך אחר הפתילה (שם כד, ב), יפה לחכמה (מנחות פה, ב). ומניין לנו שהכתוב בא למעט שמן נס?

ה. ולכאורה אפשר להביא ראיה [ששמן נס כשר]: משאלת רבי זירא (מנחות סט, ב) אם "חיטין שירדו בעבים" [=שירדו מהשמים בדרך נס] כשרים לשתי הלחם, האם זה פסול כי נאמר בתורה (אמור כג, יז) "ממושבותיכם תביאו לחם גו'", או שזה כשר כי הכוונה ב"ממושבותיכם" הוא לשלול שלא יבואו מחוץ לארץ, אבל אינו שולל שמן נס, ואם כן בנדו"ד מה שנאמר "שמן זית" בפשטות בא לשלול שמנים אחרים, ואם כן אינו שולל שמן נס.

ו. ראיה נוספת [ששמן נס יכול להיקרא "שמן זית"]: בסיפור של אליהו הנביא במערה, נאמר (מלכים א, יט, ה-ו) "והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול. ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים", ופירוש "עוגת רצפים": עוגה שנאפתה על גבי רצפה [=גחלת], אף שמדובר שם על עוגה של נס, אלא חייבים לומר שהיא נקראת "עוגת רצפים" כי היא דומה לעוגת רצפים!

[ודוחק לומר שהמלאך הביא לו מאיזה מקום עוגת רצפים אמיתית, כי רק לגבי "העורבים מביאים לו לחם ובשר" מדייקים מאיפה הביאו (בסנהדרין קיג, א) כי שם כתוב "מביאים", משא"כ כאן שנאמר "והנה עוגת רצפים" משמע של נס]

ז. אולם ניתן להשיב [ש"שמן זית" כן בא למעט שמן נס]: כי כדי לשלול שמנים אחרים מספיק לומר "שמן" סתם וידעו שהכוונה לשמן זית. והראיה: שבמסכת מכשירין (פ"ו מ"ד) מונה את שבעת המשקין, ואחד מהם "והשמן", ובתורת כהנים (שמיני) נאמר שרק שבעה משקין אלו נקראים "משקין" כי אין להם שם לווי. ובמס' תרומות (פי"א מ"ג) שנינו ש"אינו מטמא משום משקה . . אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד". ואם כן יוצא שמה שנאמר "שמן זית" בא לשלול משהו אחר – שמן נס.

ח. אבל באמת – כן מצינו "שמן" שאינו שמן זית – והוא בנחמיה (ח, יט) "עלי זית ועלי עץ שמן", והכוונה לשמן אפרסמון, וגם במלכים (ב', ט, ג) נאמר "פך השמן" ואמרו רז"ל (בהוריות יא, ב) שהכוונה ל"אפרסמא דכיא". ורק ב"לשון בני אדם" נאמר בנדרים (נג, א) ששמן סתם הוא שמן זית, וגם זה – רק בארץ ישראל. ויוצא שהפסוק "שמן זית" כן נצרך למעט שמנים אחרים, אבל שמן נס יתכן שכשר.

ט. אבל אם כן קשה: שהרי במשנה מכשירין נאמר ש"שמן" אין לו שם לווי כי הוא רק שמן זית?

י. אלא שבאמת ניתן לסתור ראיה זו: כי הרי שם מונים גם "דבש דבורים" בין המשקין שאין להם שם לווי, וקשה: הרי בתורה "דבש" סתם הוא דבש תמרים (רש"י ד"ה דבש, ברכות מא, ב), ואלא חייבים לומר ש"לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד" (חולין קלז, ב), ואם כן גם לגבי שמן אפשר לומר שמה שבמכשירין מנו שמן זית כשמן סתם הוא רק בלשון חז"ל ואינו מחייב את "לשון תורה" בפסוק "שמן זית".

ולמסקנא: אין ראיה מהכתוב "שמן זית" שבא לשלול שמן נס [שאז יצטרכו לבאר שנס חנוכה היה דווקא באיכות השמן, ולא נוסף שום שמן ניסי], אלא ניתן לפרש ש"שמן זית" בא לשלול מיני שמנים אחרים**.

 

ימי חנוכה מאירים ושמחים ושבת שלום!

 

מבוסס על: מכתב הרבי הנ"ל תחת הכותרת "מענה להרב מהאראדאק. חנוכה פ"ט" נדפסה לראשונה ברשימות חוב' קעד (בס' רשימות ח"ג עמ' 409 ואילך). העיבוד בסיוע הפענוחים של המו"ל. נדפסה ג"כ ב"אוצר רשימות" ("תורת חב"ד", תשס"ח) עמ' רח ואילך.

 

______________

*)  על פגישת אדמו"ר הצ"צ עם הגאון הנ"ל – ראה גם "בית רבי" ח"ג פ"ב. "נשיאי חב"ד ובני דורם" (אה"ק תשל"ב) עמ' 70.

 

**)  להרחבה בדיון על הדלקה בשמן נס – ראה גם כלי חמדה פ' ויקהל (לה, כז-כח), מועדים בהלכה (להרש"י זוין) חנוכה עמ' קנח. אנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה ס"ב (עמ' רמו). וש"נ.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

רוצים להיות שותפים? לחצו כאן

מחשבה לחנוכה: מה יחשוב מנהל מחלקת גסטרו בתל השומר?

מחשבה לחנוכה: מה יחשוב מנהל מחלקת גסטרו בתל השומר?

הרב ש. ב. גנוט שליט"א

לאחרונה יצא לאור הספר 'אור המועד' של הרה"ג רבי אוריאל זדה שליט"א, מתלמידי החכמים בעירנו אלעד. בסוף ספרו הוא מביא אוסף דברי חיזוק וסיפורים לחנוכה, שם קראתי את הסיפור הבא: בשבת קודש בבוקר ישבה לה משפחה ואכלה את סעודת השבת. לפתע השתעלה אם המשפחה בשיעולים חזקים וכמעט נחנקה. התברר שנתקע לה עצם בגרון. קראו לרופא גוי, שניסה לחלץ את העצם, אך ללא הצלחה. הרופא הזהיר שהדבר מסוכן ובחור מבני המשפחה רץ במהירות להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שפסק שעל האמא למהר ולנסוע לבית החולים. "עשיתם את הסגולה הכתובה בגמרא (שבת סז.) שמי שנתקעה לו עצם בגרון ייקח מאותו המין ויניח על הראש ויאמר לחש "נחית בלע"?, שאל הגר"י זילברשטיין שליט"א.

הבחור השיב: "כן, ניסינו ולא עזר"...

שאל הגר"י זילברשטין שליט"א: "איך עשיתם?".

השיב הבן: "לקחתי עצם מהצלחת של אבא, הנחתי על ראשה ואמרתי את הלחש".

"ולמה לא לקחת מהצלחת של אמא?"

ענה הבחור: "כי אמא גמרה את הכל ולא נשאר. אבא אכל הודו ואמא אכלה עוף"...

אמר הגר"י זילברשטין: "אם כך, ברור מדוע הסגולה לא הצליחה, כי כתוב בגמרא שצריך לקחת מאותו המין. רוץ מהר הביתה, תחפש עצם מהצלחת של אמך ותעשה את זה שוב".

הבחור רץ, חיפש בצלחת של אימו ומצא שם איזה עצם. הניח לה על הראש ואמר את הלחש. לא עברו כמה שניות, האמא השתעלה שיעול חזק ביותר והעצם עפה לקיר... (ראו גם בחשוקי חמד כתובות סא, א).

ימי החנוכה באים וכולנו נשמע בוודאי על 'תרבות יוון' למול תורת ישראל. חשבתי לעצמי: מדוע כולם מדברים על התרבות היוונית ולא על הדת היוונית מול הדת היהודית?

היוונים הרי סגדו לאלים היוונים ואנטיוכוס העמיד בכל מקום את פסלו של האל היווני המשוקץ. אם כך, היוונים לא הציגו רק "תרבות" אל מול תורת ישראל, אלא גם דת יוונית מול דת ישראל. אם כך, לא הבנתי, האם מדובר בתרבות מול תורתינו הקדושה או ב"דת יוונית" מול "דת ישראל"?

לבסוף, לאחרי שקראתי וחקרתי את הנושא מבחינה היסטורית, התברר לי שהיוונים כלל לא העמידו את האלים הבזויים והמומצאים שלהם במרכז חייהם, אלא את האדם. להבדיל מתורתינו הקדושה, המעמידה את הקב"ה ית"ש במרכז ואותנו כמשרתיו ועבדיו, האמורים לעשות את רצונו יתברך בכל רגע ורגע, האמינו היוונים בכח האדם והם העמידו במרכז. היוונים עצמם לא ייחסו חשיבות רבה לדת שלהם. המלחמה הרעיונית שלנו הייתה דווקא עם תרבות יון.

מלכות יון הושתתה על "כוחי ועוצם ידי", על עליונות האדם. הם האדירו את כוחו של ה"אני", את האגו האישי. הם הכריחו את היהודים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל, כשהמטרה היא לקעקע את האמונה במי שמנהיג את כולנו ומוליך אותנו כבובות משחק התלויות על חוט. ליוונים לא היה איכפת שילמדו תורה ויקיימו מצוות, אך הפריע להם שבני ישראל עובדים את הקב"ה באש ובמים ומוכנים למסור את נפשם למען הבורא. הפריע להם שעם ישראל מאמין אמונה מוחלטת בהקב"ה ומקיימים גם מצוות וחוקים שאינם מובנים וברורים להם בשכל האנושי. חז"ל (חולין ה, ב) אומרים שעם ישראל הם "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". עם כל פקחותם ושכלם הולכים עם ישראל אחרי בוראם כבהמה המונהגת ע"י הרועה.

היוונים גזרו על ראש חודש, מילה ושבת, שהם בגדר חוקים. כפי שנכתב בתורה על מצוות השבת "שם שם לו חוק ומשפט", על ברית המילה- "וחוק בשארו שם" ועל קידוש החודש- "חוקי ראשי חדשים להם קבעת".

היוונים, כך מובא בספרים הקדושים, היו מוכנים לקבל התבטלות למצוות שהאדם מבין בשכלו ולכן הוא מקיימם, אך הם לא הסכימו לדרך בה מקיימים את חוקי התורה, שהשכל האנושי אינו מסוגל להבינם. כי כשהאדם מקיים רק מצוות המובנות לשכלו, הוא בעצם עובד את עצמו. מה שהוא מבין- הוא מקיים, ומה שלא מובן לו- הוא אינו מקיים. כך יוצא שהאדם הוא בעצם המרכז. אך כשהאדם פועל לפי צו שאינו מובן לו בשכלו ובחכמתו, הוא מוכיח בכך שהוא נתון לשליטת כח עליון, הכח המניע והמחייה אותו וממילא עליו לעובדו ולקיים את רצונו, גם אם הדברים אינם מתאימים להבנת שכלו של אדם. היוונים סגדו לאדם וכשהאדם ניצב מול הבורא- הם העדיפו את האדם. כאן ניטש ויכוח עמוק בינם לבין עם ישראל ואת הויכוח הרעיוני הזה, ביקשו הם לנצח בכל דרך, דרך הויכוח השכלתני, ואם לא, גם בכח הזרוע, בכפייה ובאלימות רצחנית.

אם ניגש לראש המחלקת גסטרו בתל השומר עם הצעת ייעול ונאמר לו: "תשמע, לפני שאתה מתחיל ניתוח למי שנתקע לו עצם בגרון, תשים לו על הקרקפת עצם מאותו המין ותאמר לחש מסוים "נחית בלע", כיצד הוא יגיב? אם נסביר לרופא חילוני שציפורניים גורמות לסכנה לעובר, מה הוא יאמר? ומה יחשוב הפרופסור לחקר המוח אם נבהיר לו שאכילת זיתים היא 'קשה לשכחה'?

אבל אנחנו הרי יודעים ומאמינים בני מאמינים בקדושת התורה, בכך שהתורה היא לא רק חכמה, אלא גבוה מעל גבוה מעל השכל האנושי. אנחנו מאמינים לכל דברי חז"ל הקדושים, לא רק למה ששכלנו הצר מבין. מדובר במלחמה עיקשת של תורה קדושה, אש שחורה מעל גבי אש לבנה, שנכתבה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם (זבחים קטז, א), למול חכמה הניתנת להבנת בני אנוש. אנחנו, היהודים, עושים את רצון התורה הקדושה, הגבוהה אלף אלפי אלפים מכל הבנה אנושית!!!

"חכמה יוונית" אינה מצויה בימינו. בימינו עסוקים בעיקר ב"אכול ושתה כי מחר נמות", בתאוות הגוף הפשוטות, ללא כל מחשבות פילוסופיות עמוקות. אך אותה קרירות, המזלזלת בכל דבר שבקדושה, קיימת גם היום, והיא מגיעה, כמה מצחיק וכמה עצוב, לא מפילוסופים יוונים סגפנים וספרטנים, אלא ממבלי עולם תאוותנים ורדודים.

כשהיינו בני ישיבות צעירים, שמענו ב'ישיבת בין הזמנים' בבני ברק פעמים רבות את הרה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל, שנפטר לפני חנוכה בשנה שעברה. נזכרתי השבוע בשיחה מוסרית שנשא רבי אריה זצ"ל, בה הסביר ר' אריה שבן ישיבה שמאזין לרדיו, משול לנשר שיכול להמריא לגבהים, אך הוא קושר לכנפיו משקולות וכך מונע בעצמו את נסיקתו אל על. "אתה יכול להעפיל מעלה מעלה מבחינה רוחנית, אבל אתה מכניס לראשך בכח דברים שיפריעו לך לעלות!", זעק רבי אריה זצ"ל.

יהודי שמאזין, רואה, קורא או שומע מה 'הם' חושבים על כל דבר וענין, כיצד הם מפרשים כל מאורע בחיים, הרי ממילא לבבו נאטם. גם אם ינסה לסנן ולאטום את מוחו, הכל חודר, מחלחל. כדי להבין שאנו שונים כל כך, מצויים באטמוספירה של תורה קדושה ונעלית מאין כמותה, עלינו להתנזר מכל קרירות הרחוב, זה שאינו מבין קדושה מהי. זה שכל מה ששכלו הקט אינו קולט- אינו קיים בעיניו . כשפרשן/שדרן/דעתן כל שהוא מתחיל להתפלמס ולהתווכח רעיונית, יכול כל דרדק לפרוך את טענותיו בלוגיקה פשוטה. אך כשהביקורת נשמעת בלעג, בצחוק, בסאטירה, הרי "ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות". וכדי שלא רק נדע בשכל מהי התורה הקדושה, אלא שגם נרגיש זאת- אנו צריכים להסתופף ולהתחמם אך ורק לאורם של חכמים. לא להתעסק עם האחרים.

חנוכה. זה הזמן להתחזק.

החסרון בהדלקת נ"ח ונרות המקדש בשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת

החסרון בהדלקת נ"ח ונרות המקדש בשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת

הרב ש. ב. גנוט שליט"א

שבת כא, א: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופרש"י: כבתה זקוק לה - לתקנה, הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה. וכתב הבית הלוי וז"ל: דקדוק לשון רש"י צע"ק דלמה כתב ולא מתקן והו"ל למימר שלא יחזור להדליקה. והנראה דס"ל לרש"י דאם יכבה לגמרי ליכא למיחש דיפשע בו דהא אין לו מקום טעות וסברא להקל בו. ואם בשאט נפש יפשע ולא ידליק הרי גם מעיקרא לא ידליק כלל. רק ס"ל לרש"י דגם כשעודו דולק עדיין רק שכבר הוא חשוך והולך וכבה שוב אין מקיים בו המצוה דאז אין בו שום הידור והיכר למצוה וככבה לגמרי חשיב, עכ"ל ועיש"ע. ודבריו צ"ב, דמהיכי תיתי לן שצריך לשפר ולהיטיב את הנר הקלוש והדועך, למרות שדולק הוא כעת. וכבר קדמוני בהערה זו ע"ד הבית הלוי.

והנראה דהנה איתא שם בגמ' לעיל: פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה, ופרש"י: שאין נמשכין- ואתי להטות. ועוד נאמר שם בהמשך הגמ': פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר 'להעלות נר תמיד', הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר, ופרש"י: ולא שתהא עולה כו' - ולא שתהא צריכה תיקון והטייה. הרי לנו דבשמנים ובפתילות שאין מדליקין בהן בשבת, חסרונם מחשש מצד שיצטרכו תיקון והטייה, ואם לא יתקנם או יטה אותן יכבו.

ונראה דאכן אין החשש שמא יכבה ולא ידליקן, (וכמש"כ הבית הלוי דאם מיירי בפושע שאינו מדליק נ"ח, הרי לא היה מדליק אף נרות בתחילה). אלא החשש הוא שלא יתקנן ויטה אותן בכל העת שהן דולקות, ואז ממילא יכבו, והחשש שעד שיראה שנכבו ועד שידליקן שוב, יחלוף זמן, אפילו זמן מועט, ואז תתבטל מצוותו. דהא עיקר התקנה היא להדליק משקיעה"ח במשך חצי שעה, שזהו שיעור הזמן דכלתה רגל מהשוק, ומדינא דגמרא אם הדליק לאחר שקיעה"ח, א"צ ליתן שמן בהנר אלא רק עד שתכלה רגל מהשוק, כמש"כ הפר"ח בסי' תרע"ב והו"ד במשנ"ב שם. וא"כ אם יפשע ולא יתקן הנר, והוא יכבה, אזי גם אם ישוב וידליקנו כבר חסר במצוותו, וע"כ אם כבתה זקוק לה עליו לדאוג לעשותה יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה, וזהו הביאור בד' רש"י ז"ל בס"ד.

ואמנם העירוני בזאת דהדברים עולים יפה רק לדעה קמייתא בשבת דשיעורא דעד שתכלה רגל מן השוק היינו דאי לא אדליק מדליק, (וע"ז כ' התוס' שם כך: דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן. אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי). אך דעה בתרייתא דא"נ לשיעורא, דבעי' שיהיה בה שמן כשיעור זה ואפשר אף לאחרו, שוב קשה. (ועי' ביאור הלכה סי' תרעב דרק לדעת הרמב"ם הא דאיתא ד'לא מקדימין ולא מאחרין' אזיל אנ"ח, ולשאר ראשונים, ורש"י בינותם, אזיל אנר שבת).

וע"כ נראה לבאר באופ"א, והוא דהמניח שמן באופן שאם לא יעמוד לתקנו, ייכבה הנר, אזי חסר בעצם הדלקתו. וכיון דחיישינן שמא יפשע ולא יתקן הנר, יכבה הנר, ע"כ חסר בעצם הדלקתו, דהוי כהמדליק שמן פחות מהשיעור ויודע שישלימו לאחר מכן, או המניח הנר במקום שיכבה ע"י הנר (דכ' השלטי הגבורים דלא יצא בהדלקתו, והו"ד במשנ"ב תרעג,ב). ואמנם מכיון שאין הכיבוי מוכרח המציאות, ע"כ מהני שהאדם יתקן את הפתילה מידי פעם בפעם, אך אם פשע ולא יתקן אזי הוברר דחסר בהדלקה קמייתא דיליה, אע"פ שאחר שיכבה ידליקנה שוב. וזמש"כ רש"י דלמא פשע ולא מתקן לה, דהפשיעה בזה שלא עמד על הנר לשומרו, וכשכבה הוברר שהדליקו באופן שא"א שידלק מעצמו את שיעור הזמן הראוי, ולכן לא יצא י"ח.

ואמנם אם דברינו נכוחים, ייקשה אמאי כן הוא רק למ"ד דכבתה זקוק לה ולא גם למ"ד דכבתה אין זקוק לה, דהא אם חיישינן שמא יפשע ויגרום לנר להיכבות, והוא חסרון בעצם הדלקה קמייתא, ע"כ שיהיה חסרון גם למ"ד כבתה אין זקוק לה, כיון דאין להדליק נר שיכול להיכבות. ואכן המאירי כתב בסוגיין כך: "ושמא תאמר לכלם אע"פ שאין זקוק לה, היאך מתירין לו לכתחילה לעשות המצוה שלא כראוי. מתוך מיעוט הזמן לא חששו שסתם הדברים אינה כבה בשיעור זה", עכ"ל. הרי דביאר דהחסרון מצד כיבוי, וכיון שכך ס"ל למ"ד כבתה אין זקוק לה דלא חישיינן שיכבה, ורק למ"ד דזקוק לה חיישינן לזה, והוא ז"ל לא חש רק לדילמא שמא יפשע ולא יתקן, וצ"ע.     

ואולי יש להמתיק קצת את ד' הבית הלוי שחידש שצריך בנ"ח לתקן ולהטות את הנר הדולק ואורו עמום, דהא גבי נרות המקדש מצינו ברש"י דחסרונו בזה שצריך הוא תיקון והטייה, ולא משום שחישיינן שנכבה. ואולי ס"ל לרש"י דבעי' לנהוג כן גם בנרות חנוכה, דומיא דמנורה, וכפי שמצינו  שכ' הראשונים ז"ל דראוי שפרסום הנס יהיה דומיא דנס המנורה, וכמש"כ רש"י (שבת כב,ב ד"ה אי) ד"אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקתה, מדליקין, כדאשכחן במנורה". והר"ן (הו"ד בב"י שם) כ': "אסור להשתמש לאורה, פי' כל תשמישין, ואפי' תשמיש מצוה, דכיון דע"י נס שנעשה במנורה תיקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל". והרשב"א (שבת כא,ב) כ' ע"ד הש"ס דאסור להשתמש לאורה ד"טעמא דמילתא משום דע"י נס שנעשה במנורה תקנו, והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה", וחזי' דס"ל דמדמינן הדלקת נ"ח להדלקת המנורה. (ועי' בספרי ויאמר שמואל (סי' מ"ב) בדין הדלקת נ"ח בשמן זית).

נר חנוכה ונר שבת מי קודם

נר חנוכה ונר שבת מי קודם - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

שבת כג, ב. בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דאבעיא הדר פשטה, נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא.

וראיתי מקשים דצ״ע מאי מספקא ליה לרבא, הלא כיון שהגיע זמן הדלקת נר חנוכה, קודם שקיעת החמה, מחוייב הוא במצוה זו, ואילו במצות קידוש יתחייב לבתר הכי, לאחר כניסת יום השבת, וקי״ל (שו"ת חכם צבי סי׳ ק״ו בשם תשובות הרדב״ז) דמצוה שצריכה להעשות עכשיו, אינה נדחית מפני מצוה חמורה שתבא לאחר זמן, וא״כ בלאו הכי נר חנוכה עדיף, אף בלא טעם של פרסומי ניסא.

והנראה בזה בג' אנפי:

 א) הנה קי"ל בשו"ע רס"ז ס"ב ומשנ"ב סק"ה שאפשר לקבל שבת וגם לקדש כבר מפלג המנחה. נמצא שכשם שאפשר להדליק נרות חנוכה כבר בפלג המנחה, אם הוא טרוד, כבשו"ע סי' תרעב ס"ב. כך אפשר להדליק נר שבת מפלג המנחה. א"כ זמן חובם שווה כשמדליקו כך ובזה מספק"ל לרבא איזה מהם קודם.

ב) חיוב הדלקת נ"ח הוא חיוב שנתקן לכל לילה, רק רבנן תיקנו שבשבת ידליק כבר קודם שקיעה"ח, כיון דא"א בענין אחר. אך כשמדליק קודם שקיעה"ח מקיים בעצם את חיוב הדלקת הלילה. ואף שבפועל עליו לקיים קודם את הדלקת נ"ח, מ"מ נחשב שזמן חיובם שווה הוא, שאת ב' המצוות צריך לקיים בלילה.

ג) אכן אם בשעת חיוב ההדלקה גופא יש לו אפשרות לקנות שמן להדלקה או יין לקידוש, עליו להעדיף את המצוה המונחת לפניו. אך הרי האדם קונה כבר במשך ערב שבת את היין או את השמן, בשעה שעדיין לא חייב לא במצוה זו ולא במצוה זו, כהכנה למצווה עתידית בה יתחייב בהמשך. אם כן בזה מספק"ל לרבא מה עליו לעשות, האם לקנות ביום שישי יין לקידוש או שמן לנר חנוכה. ואם נפסק שיקנה יין ולא שמן, א"כ כשתגיע שעת מצוות נ"ח ואין לו שמן, אנוס הוא ומיפטר מההדלקה.

מקום הדלקת נרות בחצרות ובפנימיות ישיבה ודעת מרן הגר"ח קניבסקי בענין

הרב שמואל ברוך גנוט

מראשי ישיבת משאת המלך - אלעד, מח"ס 'ויאמר שמואל' ושא"ס

 

מקום הדלקת נרות בחצרות ובפנימיות ישיבה ודעת מרן הגר"ח קניבסקי בענין

היכן מדליקים את נרות החנוכה?- השולחן ערוך פסק שצריך להניח את נרות החנוכה בפתח הסמוך לרשות הרבים. לכן, כשהבית פתוח לרחוב, מניחים ליד הפתח, ואם יש לו חצר לפני ביתו, מניחם ליד הפתח, ואם יש לו חצר לפני ביתו, מניחם על פתח החצר. כאשר האדם מתגורר בקומת עליה, ופתח ביתו אינו פתוח לרחוב או לחצר, עליו להניחם בחלון הסמוך לרחוב.

האם דין החצרות וחדרי המדרגות של ימינו כדין החצרות של פעם? רבינו ה"חזון איש" סובר שמכיון והחצרות וחדרי המדרגות של ימינו משמשים רק למעבר או לגינה, ואינם משמשים לשימוש ביתי כבימי חז"ל, משום שאז השתמשו בחצרות לטחינה, אפייה, שטיחת פירות וכדומה. לכן צריך להדליק בפתח הבית הסמוך לחצר, שהעוברים ושבים יכולים לראות את הנרות. ואם אין לו פתח הסמוך לחצר, אלא הוא גר בבניין קומות עם חדר מדרגות (כפי שגרים רוב התושבים בעירנו), עליו להדליק בתוך הבית, בחלון הפונה לרחוב.וכך היא גם דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (נר ציון פ"ד ס"ג). לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (כמובא בפסקי שמועות ובחוט שני), לדעת החזון איש, חדרי המדרגות שלנו לא נחשבים כחצר אלא כמבוי, ולא מדליקים נרות בפתח חדר המדרגות. וכ"כ מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

ישנן וילות וקוטג'ים פרטיים, לצד חצרות פרטיות עם כניסות נפרדות, שהדיירים עושים בחצר תשמישים צנועים יחסית, כמו לצאת לחצר בפיז'מה, לכבס את הבגדים בגיגיות ומתקני כביסה ולעשות בריכת גומי לילדים. לפעמים יוצאים החוצה לחצר ואוכלים, אך לא "אוכלים וישנים בהם כדרך החקלאים בימים ההם", כפי שמציג החזו"א את החצרות של פעם. ומנגד, חצר פרטית שכזו לא נועדה רק "לאוויר", כפי שמציג החזו"א את החצרות של ימינו. אם כן, לאילו חצרות נדמה את החצרות הללו?

ישנם מתלמידי החזו"א הסוברים שגם חצר שכזו לא נחשבת ל"חצר של פעם" ועל בעליה להדליק נרות בפתח ביתו או בחלון הפונה לרחוב, ולא בפתח החצר. אולם מנגד, ישנם הסוברים שבמקרה שכזה גם לדעת החזו"א צריך להדליק נרות בפתח החצר הפרטית. ישנן חצרות פרטיות, שהדיירים משתמשים בהם שימושים פחות ביתיים וצנועים, כדי שהשכנים מהקומות העליונות לא יבחינו בהם. במקרה שכזה מקובל שלדעת החזו"א, חצר זו אינה נחשבת ל"חצר של זמן הגמרא" ועל הדיירים שיש להם חצר שכזאת, להדליק נרות בפתח דירתם או בחלון הפונה לרחוב.

שאלתי במכתב את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כך: נשאלתי מבני הישיבה הסמוכה לביתי, ישיבת 'כנסת יחזקאל' הנכבדה, שבראשות הגרב"מ אטינגר שליט"א, כך: היכל הישיבה והחדרים מוקפים בחצר, הגדורה בצורת הפתח, והבחורים משתמשים בחצר לתלות כביסה, וגם יוצאים לחצר בלילה בפיז'מה ולעיתים אוכלים שם מעט מיני מזונות, או שותים וכיוצ"ב. האם לדעת מרן החזו"א שחצרות בימינו אינן עשויות אלא לאויר, ולכן אין להם דין חצר לענין הדלקת נרות חנוכה. האם חצר זו נחשבת לחצר גם לדעת החזו"א. והשיב רבנו שליט"א: כן.

עוד שאלתי: חצר ישיבה שהבחורים משתמשים בה שימושי בית חשובים, אך ישנם אנשים מחוץ לישיבה הנכנסים לחצר זו, כדי לקצר את דרכם לרחוב הסמוך, האם נחשב לחצר שהוא כעיקר תשמיש הבית, או מכיון ועוברים שם עוברים ושבים, אינו נחשב לחצר לדעת החזו"א. והשיב רבנו שליט"א: מסתבר שלא נחשב לחצר.

עוד שאלתיו: ישנה חצר ישיבה שבחלקה הפנימי משתמשים הבחורים שימושי בית ובחלקה החיצוני לא משתמשים שימושי בית. כיצד מתייחסים לחצר זו? השיב מרן שליט"א: כחצר.

 

דרושה מסירות נפש - מאר לחנוכה

דרושה מסירות נפש
הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א

1.מה יותר מסתבר שיקרה במציאות של ימינו, לדעתכם. שפך שמן ידלק במשך שמונה ימים, למרות שהוא אמור להספיק ליום אחד, או שקומץ בני תורה ייצא בחרב ובחנית, להילחם פיזית על הקדוש והיקר להם?

צר לי, אך לעניות דעתי, ישנם סיכויים גדולים יותר שבשנת התשע"ג יידלק נר, המספיק ליום אחד, במשך שמונה ימים רצופים, מאשר שאנחנו, למרות כל התורה שאנו לומדים והמצוות שאנו מקיימים, נצא לקרב אמיתי, עם סיכון חיים אמיתי על אישיות התורה.

שלש עשרה יהודים, שלש עשרה יהודים בלבד, חסרי כל הכשרה צבאית, יצאו למלחמת חורמה כנגד הצבא היווני האדיר והמהולל. שלש עשרה אברכים מהכולל סגרו את הגמרא, נשקו לה בלהט ובאהבה רבה, נישקו את המזוזה בפתח ויצאו החוצה, כדי לחפש כלי נשק מזדמנים, והם יצאו לקרב.

2.בגרסת המדרש המובאת בשאילתות דרב אחאי גאון, מובא שבתו של מתתיהו הכהן הגדול, נכנסה לחופה בכדי להינשא, ומכיון שחששה מגזירת "תיבעל להגמון תחילה", התנהגה בסעודת נישואיה בחוסר כבוד וחילקה משקה לכל המסובים בחוסר צניעות משוועת. כשכעסו אחיה עליה ונזפו בה על התנהגותה המוזרה והלא מקובלת, סנטה בהן אחותן בכעס אין אונים ואמרה: "מדוע תכעסו על מעשי הפעוטים לכאורה? הלא לאחר סעודת הכלולות אצטרך ללכת לביתו של ההגמון הרשע! האם אין בכך חוסר צניעות גדול יותר פי כמה וכמה?!". דבריה הישרים והנכוחים זיעזעו את אחיה, שמיד התעוררו, יהודה ואחיו החשמונאים, לצאת למלחמה, ועל ידי כך פרצה המלחמה, עד לסוף הידוע, נצחון בני חשמונאי. עיקר נס חנוכה, אמר מו"ר מרן המשגיח רבי גדליה אייזמן זצוק"ל, היה בכך שקומץ יהודים קטנטן החליטו לצאת למלחמה אבודה מראש, כנגד צבא הפלאנגות המסודר, פילי המלחמה ורבבות החיילים המאומנים. רש"י כותב בפרשת "וזאת הברכה" על הפסוק "מחץ מתניו קמיו ומשנאיו מן יקומון,", ש"ראה שעתידים חשמונאי ובניו להילחם עם עובדי כוכבים והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים, י"ב בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות. לכך נאמר: "ברך ה' חיליו ופועל ידיו תרצה". 13 יהודים בסך הכל יצאו למלחמת חורמה בצבא היווני. 13 יהודים, שקמו והחליטו להילחם. נס, נס אמיתי!

2. המן הרשע ועימו אחשוורוש וכל חבורתם, רצו להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, ביום אחד. ומה עשו היהודים? הם לא יצאו למלחמה. הם נכנסו אל בתי הכנסיות ובתי המדרשות והתפללו. הם לבשו שק ואפר והעתירו לפני הקב"ה שיצילם. ואילו בגזרות אנטיוכוס, לא הסתפקו היהודים בתפילה ובתענית, אלא חרפו את נפשם למות במלחמה ממש. מדוע?

מסביר הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שבפורים היתה גזירה על הגוף, וכאשר הקב"ה גוזר על הגוף, הגזירה נועדה להשיבנו לדרך הישר, להתעוררות בתשובה ובמעשים טובים. כאן לא יעזור שנצא למלחמה, מפני שהקב"ה רוצה מאיתנו התחזקות רוחנית, ולכן הוא פועל בהנהגה הנקראת "מעשה ה' ". אך כאשר גוזרים על הנפשות שלנו, כשמנסים להעביר אותנו על דתנו, זהו "מעשה שטן" ולא "מעשה ה' ". כשהמאבק הוא מאבק נגד הרוחניות, מגיע הוא מכוחות הסיטרא אחרא, מהשטן הוא היצר הרע הוא מלאך המוות, הרוצה לגרום שעם ישראל יאבד את יחודיותו הרוחנית ויהיה ככל הגויים או ככל החילונים. כדי להחליש את הכח הרע הזה, דרושה מסירות נפש פשוטה, שהחרדים לדבר ה' ימסרו את נפשם להריגה, כפשוטו, בלי פילפולים ובלי דיבורי סרק. לא לשבת בבית בניחותא ולדבר סרה באחרים, או לכתוב נגדם פאשקוילים מתוך הכורסה. אלא רצון למות, למות ממש, על קידוש ה', ואז הקב"ה מצילם מיד אויביהם. מלחמה נגד היבסקים

והגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד מספר שברוסיה החלו הקומוניסטים היהודים, שנקראו "יבסקים", להרים ראש ולגזור גזירות שמד נגד יהדות רוסיה. וכך כתב רבי אלחנן בשם ה"חפץ חיים": "יהודים שגו, בשעה שהתחילו גזירות היבסקים, היו היהודים חייבים לצאת נגדם למלחמה במסירות נפש. נכון, יהודים רבים היו נהרגים. אבל כוחו של השטן היה נחלש. אך כאשר לא מצא מי שימסור נפשו במלחמה, נתחזקו היבסקים".

שמעתי ממו"ר הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א, שכאשר נפתחה החנות הראשונה בארץ, באשדוד, לממכר בשר "דבר אחר", אמר מרן הגראמ"מ שך זי"ע שהיה על בני התורה לקום ולצאת למלחמה פיזית, ולא לחוש למות ממש, כדי להפסיק את הפירצה הנוראה הזאת שחדרה לארץ ישראל. והנה, אנו לא נלחמנו במסירות הגוף והנפש על הכנסת ה"דבר אחר" לארץ ישראל, וכיום, לדאבונינו הרב, ישנם עשרות חנויות כאלה, כולל מפעלי יצור של הדבר האחר בארץ ישראל , ולאיש לא אכפת. מתי יוצאים למלחמה

הגר"ש פינקוס זצ"ל עושה בעבורנו הבחנה בין מסירות נפש הנדרשת כדי לקיים כל מצוה ומצוה (כולל קיום מצות "הוכח תוכיח את עמיתך"), לבין מסירות נפש הדרושה כדי להילחם על עצם הקיום שלנו כיהודים. כאשר רבי עקיבא מסר את נפשו והקהיל קהילות ברבים, כדי ללמוד וללמד תורה, הוא לא מסר את נפשו בשביל מצוות עשה של לימוד תורה, אלא הוא מסר נפש על עצם יסוד היהדות, עצם הקיום של עם ישראל. הרב פינקוס מסביר שאנו לא חייבים למסור את נפשנו באופן פיזי למען קיום מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", ולכן אם פניה ליהודי ודרישה ממנו שלא לחלל שבת, עלולה להביא לפיקוח נפש, אנחנו לא חייבים למסור את הנפש. אך כאשר מתנהל מסע מאורגן לגרום ל"חילוניזציה" של כל היהדות, במסע שמעמיד את היהדות בסכנה, כאן אנו צריכים למסור את הנפש. כי כך היא המידה, אמר הגר"ש פינקוס זצ"ל, כאשר התורה עצמה נמצאת בסכנה, חייבים לצאת למלחמה גם שלא בהתאם לגדרים הרגילים של השולחן ערוך. במעשה פילגש בגבעה יצאו בני ישראל למלחמה, להגן על קדושת התורה עצמה, למרות שלפי ההלכה הפשוטה ב"שולחן ערוך" אין היתר לצאת למלחמת אחים. כך גם המלחמה של מתתיהו כהן גדול ובניו, נועדה כדי להג על עצם קיום התורה והאומה היהודית. ואם כיום, אומר הרב פינקוס, כולנו מאויימים על ידי מסע של חילוניזציה, הדבר מחייב אותנו לבחון האם אין חייבים לצאת למלחמה.

בשעה שאנו יושבים שאננים ורגועים, רצים מספר רב-מתמיד של מפלגות לכנסת, במטרה לגייס את בני הישיבות. ההסדר עם הצבא בנושא, הסתיים, וכעת אנו צריכים לקבע את הנושא מהתחלה. איש אינו יודע מה ילד יום בתחום הקדוש והיקר הזה, ויתכן שנצטרך לצאת למלחמה של מסירות נפש.

מרן בעל האבי עזרי זיע"א טבע את הגדרת "יהרג ועל יעבור" בנושא גיוס בחורי הישיבות, וכך הורו יתר גדולי ומאורי האומה. כולנו מקווים שלא נצטרך למסור את הגוף והנפש, כפשוטו, כדי שמוישי ויענקי שלנו לא יתגייסו לצבא וימשיכו ללמוד תורה בטהרה ובקדושה. אך אם אכן נאלץ לעשות זאת. האם באמת אנחנו רואים את עצמנו מוכנים למות? מסירות יומיומית

ובינתיים, כשחרב "למות על קידוש השם" לא מונפת על ראשינו בפועל, אנחנו צריכים למסור את הנפש על הרוחניות היומיומית שלנו.

חשבתי לעצמי דבר מעניין. אברהם אבינו התנסה בעשר ניסיונות קשים ומרים מאין כמותם. יצחק אבינו התנסה בניסיון המוות, כשעקד את עצמו על קידוש ה', והיה הראשון לעשות זאת בעולם כולו, כשכמות המאמינים בהקב"ה היתה אפסית, ובכל זאת, יעקב אבינו הוא זה שנחשב בדברי חז"ל הקדושים, לבחיר האבות. מדוע?

אולי זאת משום שיעקב אבינו מסר את נפשו בכל רגע להקב"ה. יעקב למד במשך ארבע עשרה שנה ברציפות, ללא הפוגה, מבלי לישון. הוא דבק בהקב"ה גם ברגעים הקשים ביותר שליוו את כל מסכת חייו. עשו רדף אותו במשך שנים, לבן התעלל בו, יוסף בנו נעלם ושמעון נשבה בשבי המצרי, אשתו רחל נפטרה בדמי ימיה, וכן הלאה. אי אפשר לנו לדבר ולהגדיר, כמובן, את עבודתם של אבותינו הקדושים. אך ביעקב מצאנו, באופן מיוחד, את סוד הרציפות בדביקות בה', במשך שנים על גבי שנים. (וכמובן, שכך גם נהגו אבותיו, כדברי חז"ל, ובכל זאת מצינו את עניין הרציפות וההתמדה בלימוד התורה אצל יעקב אבינו ע"ה).

ישנו משפט חכם של גדול אחד, שאמר שהרבה יותר קשה לחיות על קידוש השם, מאשר למות על קידוש השם. למות – מתים רק פעם אחת. אך לחיות – חיים בכל רגע, ועוד רגע, ועוד רגע.

להיות יהודי כשר בדור שלנו, זוהי משימה לא פשוטה בכלל, גם לאנשים העובדים לפרנסתם, גם לאברכי הכוללים, וגם לנשים העובדות בבית ומחוצה לו.

העובדים לפרנסתם צריכים במקרים רבים, מתוקף עבודתם, לבוא בדברים עם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות. הם נגישים וחשופים יותר לעולם ותלאותיו. וגם אם הם עובדים באווירה כשרה למהדרין, עדיין קל הרבה יותר לשמור על רמה רוחנית גבוהה, כאשר אתה יושב ליד סטנדר, גמרא, ו"משנה ברורה", מאשר כשאתה נמצא מול מחשב עם נתונים, גרפיקה או עסקי נדל"ן. כשאדם עסוק בעסקי עבודתו, מטבע הדברים – העבודה תופסת את מחשבותיו. ועבודה, היא דבר גשמי, לא רוחני בדרך כלל. וכמובן, לא שכחנו את ניסיונות האייפונים, האינטרנט, המשחית ויתר כלי הטכנולוגיה, שהניסיון להשתמש בהם – גדול, והרמה הרוחנית שלהם, נושקת לשאול תחתית...

גם להיות אברך כולל צריך מסירות נפש, בתוך בית המדרש פנימה, התחושה היא של גן עדן עלי אדמות. הגמרא המתוקה, רבי עקיבא איגר, "הדלקה עושה מצווה", "מניחו על שולחנו ודיו" וגם ההבנות העמוקות בדין "אכסנאי". איזה מתוק ונפלא! אך כשמגיעים הביתה עם מילגה בת אלפיים שקל בממוצע, וצריך להצטמצם ולקמץ, לאלתר ולדון על כל הוצאה, הרי שהדבר באמת קשה. וכן, גם בתוככי בית המדרש לא תמיד קל. לא תמיד הסוגיה מאירה פנים, לפעמים הלב חושק לפטפט על אירועי השעה ה"בוערים". לפעמים עייפים מליל בלהות עם הילד הקט, שהיה ער חצי לילה מכאבי שיניים חדשות. ה"טור שולחן ערוך" נכנס לנושא סבוך וקשה להתרכז כעת. והנה, שוב התחושות הקשות על כך שלא ניצלנו כל רגע ועל כך ש"המפסיק מלימודו – מאכילים אותו גחלי רתמים". היצר הרע לא ממתין מחוץ לכולל. הוא נמצא גם בתוכו, אורב, מרחף מעל הסטנדר, ומנסה להפסיק את רצף הלימוד המשכר. וכן, הקשיים של לומד תורה, בכל גיל שהוא, ידועים לכל צורב. לכל גיל ישנם את הכאבים, הניסיונות, הקשיים והתהפוכות שלו.

גם בבית פנימה צריך למסור את הנפש יום-יום. אמא שבה מהעבודה סחוטה מעייפות. היא לימדה בחמש השעות האחרונות כיתה שלמה. הסבירה בגרון ניחר, גערה וליטפה, חיבקה והבהירה, שרה ואיימה, כתבה ולימדה. אם אמא אינה מורה, היא עובדת היי-טק או מנהלת חשבונות, מזכירה או פקידה. גם עליה עבר בוקר/צהריים שלם ומייגע, עם טורי מספרים או טורי לקוחות. והנה מגיעה היא הביתה, ועליה לפתוח במשרה המרכזית, הלא היא משרת האם. להתעלות מעל עצמה, להסביר פנים ולהעניק תשומת לב. להפריד בין הניצים, להכין מטעמים ולכבס כבסים, לטגן ולאפות, לבשל ולהשרות אווירה נינוחה, לתמוך וללהטט כקוסם רב-אמן, לנוע בין הטיפות ולהחדיר אידישקייט ויראת שמים בין השורות. להיות אמא בדורנו שלנו, עם ים המטלות והמשימות האין-סופיות, היא עבודה קשה שבמקדש, במקדש הפרטי שלנו, הבית היהודי. ולכל רגע של התעלות, ובפרט: להמשיך את הרגע ולהתרומם בקביעות, ללא הפוגה, דרושה מסירות נפש תמידית. להיות אב יהודי, אם יהודיה וילד יהודי, כשמחוץ משתוללים חיילותיו של היצר הרע ופותחים את כל אורות הכרך הנוצצים, הם ותאוותיהם, שאונם והמונם, צריך הרבה מסירות נפש.

הנהג שנסע במסלול של קו 277

ועל כולנה, דרושה מסירות נפש להיות אנחנו עצמנו. לעבוד את הקב"ה בצורה ובמסלול הנסיונות שהוא קבע לכל אחד ואחד מאיתנו. כי אנחנו מוכנים לעבוד את ה', אך אנחנו רוצים את צורת החיים שהקב"ה נתן לשני. נשמח לעבוד את ה', אך אם אפשר, נשמח לעשות זאת עם הנוחות והנינוחות שיש לשכן. אנחנו הרי לא מצליחים בכלל. דווקא השכן/ החברותא/ החבר מצליח. בלימוד,בילדים, בחסכונות, ברמת החיים, ובמעמד ובמשרה המשובחת שלו. בכך שיש לה עוזרת פעמיים בשבוע ולי אין, או בכך שהסברות שלו נחשבות לסברות עוברות לסוחר ושלי לא. השכן כל כך מצליח בכל דבר שהוא עושה. ואני? אפר ועפר. היכולות שלו טובות יותר, נקודת הפתיחה שלו מוצלחת יותר והפידבקים שהוא מקבל גדולים יותר. אילו הייתי השכן/ החבר/ החברותא שלי הייתי טוב יותר...

ומעשה שהיה כך היה בנהג קו 280, שהחליט ביום מן הימים שאין לו כח, חשק ורצון להמשיך ולראות את כבישי מסלולו הקבוע. אין לו טיפת סבלנות לנוסעי קו 280 הקבועים שלו, שנוסעים מאלעד לבני ברק ובחזרה. המסלול החדגוני אינו מתאים לו, בבוקר שטוף שמש זה, והוא מעדיף לנסוע הפעם ירושלימה. אמר ועשה. שינה את מספר הקו ל- 277 והחל לעבור בתחנות. בשעה זו לא אמור היה לעלות אוטובוס לירושלים ולפיכך העלה הוא רק שלושה נוסעים, שבמקרה אחרו את האוטובוס הקודם לירושלים. וכך נסע הוא לירושלים, שמח וטוב לב. הכבישים החדשים חייכו אליו חיוך מכניס אורחים. הרמזורים האירו לו באור יקרות מופלא והרי ירושלים כמו נפנפו לו לשלום בדרכו החדשה. הפקקים בואכה ירושלים דווקא חיממו את מצב רוחו, והנסיעה החלקה עברה למישרין. הוא היה מרוצה בעליל.

רק כשהגיע ל"בנייני האומה" הביט נהגנו החביב בסלולרי שברשותו. 38 שיחות שלא נענו. כולם ממנהל סניף אגד המקומי, ממוקד אגד באלעד, מהסדרן, מחבריו הנהגים, ומהרב גרוסברד, שהתקשר אליו 16 פעם. "איפה אתה?", זעקו כולם, "להיכן נעלמת? היודע אתה ש-40 נוסעים המתינו לך בתחנות האיסוף באלעד? אתה מבין שבגללך איחרו 40 אנשים למחוז חפצם? ביטלו פגישות, לא הגיעו לבריתות של אחיינים, איחרו בשלושת רבעי שעה לעבודה!"
– "לא", הצטדק הנהג, "בסך הכל החלפתי מסלול. וכי המסלול לירושלים אינו מסלול מצוין?! מאושר על ידי משרד התחבורה, אגד תעבורה וועדת התחבורה?"
"המסלול מצוין" –השיבו לו בחרון –" אך לך יש מסלול אחר! זה לא המסלול שלך!"
המסלולים של השכנים שלנו, מסלולים משובחים ויפים. אך זהו לא מסלול הנסיעה שלנו בעולמו של הקב"ה. להם דרושה מסירות נפש, די לצלוח היטב את המסלול שלהם, ולנו ישנו מסלול משלנו, בו רק אנחנו אמורים לנהוג. אם נשנה מסלול, יתכן והוא יהיה נחמד וטוב, אך לא לשם כך הביאו אותנו לכאן, לעולם הזה.

מסירות לשמוח עם הנרות

ומשהו קטן למעשה:

כבר שבועיים שאנחנו מחכים לשעת הדלקת הנרות. להדלקה המהודרת, לברכות הנלבבות, לכוונה הגדולה ולרגשת הלב, הפורצת והאומרת שירה להקב"ה. אנחנו מחכים לשבת עם הילדים החמודים ולשורר יחדיו, לשמוע את קולותיהם המתוקים שרים "מעוז צור" ואפילו לרקוד קצת, להתרומם טפחיים מעל קרקע החולין, בדיוק כמו שהיה בהדלקה אצל אבא ואצל סבא. ואז, כשאנחנו מתחילים להכין את השמן, רץ אחד הזאטוטים ושובר את הכוסיות. מהומת אלוקים. שמן זית ושברי זכוכיות מעורבבים בקולות המריבה החדשה שניטשת ברגעים אלו על זהותו של האשם האמיתי. רוגז, כעס ועצבים. ואז, כשכבר התחלנו לברך בקול, בכוונה, בדבקות, נזכר אחד הילדים לדחוף את אחותו והריב החדש פורץ לו באמצע "שעשה ניסים לאבותינו" עד ששרים "מעוז צור", אבל זה בשביל לעשות טובה לאבא, כי בעצם הקומיקס שהוא שקוע בו, מעניין הרבה יותר מ"חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה".

"אני מנסה לקבל דעת אלוקות ועליה רוחנית בהדלקת נרות חנוכה שלי, והנה הילדים קופצים כמו תיישים, רבים ומתווכחים, לא משתפים פעולה והופכים לי את האור לחושך", התלונן חסיד אחד בפני "עובד" נודע, מקרב חסידי סלונים בטבריה.

"ואולי הקב"ה רוצה דווקא שתעמוד בניסיון, להדליק נר חנוכה בניחותא, למרות שהילדים מפריעים?!", שאל – ענה לו החסיד הטברייני הישיש.

חנוכה הוא חג החינוך, כפי שמובא בספרים הקדושים. ימי "חנוכת המזבח" ומנהגים רבים בימי החנוכה, נועדו ויוסדו כדי לסייע לנו בחינוך הילדים. וכן, לפעמים צריך מסירות נפש פשוטה, כדי לחנך אותם נכון בחנוכה, להתחבר להקב"ה לאור הנרות למרות הילדים, ולהתחבר אל הקב"ה לאור הנרות יחד עם הילדים. אז אולי נתחיל את עבודת מסירות הנפש שלנו בעבודת ה', דווקא בחנוכה עצמו, ודווקא בשעת הדלקת הנרות.

דבר החסידות – י"ט כסלו שחל בשבת

ב"ה

דבר החסידות – י"ט כסלו שחל בשבת

 

סודן של נעליים

הנה הסיפור שמכה גלים ביומיים האחרונים, כפי שמספר הרב ברוך קפלן מירושלים ת"ו ששמע מפי הרב חיים יעקב ליבוביץ':

 

סיפר לי הרב חיים ברוך הלברשטם, ממקורבי בית חיינו:

לרבי היו כידוע נעליים ישנות מאוד ולא הסכים להחליפן בחדשות, למרות שקנו לו כמה זוגות. רק כשהרבי נסע לאהל (ונעל נעלי בד) הייתי לוקח את הנעליים לצחצוח.

פעם ביקשה ממני הרבנית, שמכיון שהנעליים ממש קרועות וכמעט לא נשארה להן סוליה, לכן, הפעם כשאקח את הנעליים אביא אותן לסנדלר שידביק להן סוליה.

ובכן, באותו יום הודעתי לרב גרונר שיקח לי קצת יותר זמן עם הנעליים כי אני עושה להן שיפוץ קל. הרב גרונר התנגד בתוקף ואמר שהרבי מקפיד מאוד שלא יגעו לו בנעליים. אמרתי לו: אבל הרבנית ביקשה. התקשרתי לרבנית ושאלתי והיא ענתה: כן, שאקח את הנעליים. אבל הרב גרונר התעקש ואמר: תעשה מה שאתה רוצה אבל דע לך שאתה משחק באש... נבהלתי והתקשרתי שוב לרבנית והיא אמרה: תעשה איך שאתה מבין. ולבסוף אכן לא לקחתי אותן לתיקון.

v

ממשיך ומספר הרב חיים יענקל:

למחרת האירוע הנ"ל פגשתי את הרב מנחם מענדל גרונר, בנו של המזכיר הרי"ל וסיפרתי לו את כל מה שסיפר לי ר' חיים ברוך. ר' מענדל ציין לפני, שידוע לו מאביו שלפעמים הרבי חולץ את נעליו במהלך היום, אבל מקפיד מאוד שלא יגעו בהן. וזה מזכיר את המעשה הידוע על הבעש"ט שהקפיד מאוד שלא יגעו בנעליים שלו בעת שישן.

v

אבל בכך הסיפור לא נגמר:

בלילה השתתפתי בחתונה וסיפרתי את כל הנ"ל להרב חיים שאול ברוק, והוא סיפר סיפור שעובר בין החסידים:

כשאדמו"ר הרש"ב היה ברוסטוב הוא עמד פעם במרפסת יחד עם בנו אדמו"ר הריי"צ. זה היה בזמן המהפכה הבולשביקית בשנת תרע"ט, והם ראו גדודים של מאות חיילים נכנסים לעיר, שאל הרבי את בנו: מתי כל זה יסתיים? והריי"צ לא ידע מה לענות. הרבי הרש"ב התהרהר קמעא ואמר לבנו: "אברך עם נעליים קרועות יפיל את הקומוניסטים [ויש גורסים: בעוד שבעים שנה]!".

כשבעים שנה לאחר מכן, עם פרוס שנת ה'תש"נ, הכריז הרבי ש"השנה תהא שנת ניסים", ובאותו חורף נפל מסך הברזל וברית המועצות התפרקה. הרבי התייחס לזה בשיחותיו הקדושות בתקופה ההיא.

 

ואנ"ש והתמימים העומדים בבית המדרש, הבחינו שכמה ימים לאחר נפילת מסך הברזל – נכנס הרבי לביהכנ"ס עם נעליים חדשות. ויהי הדבר לפלא...

(שמעתי היום בהקלטה באנגלית מפי הר' ברוך קפלן הנ"ל ששמע מר' חיים יענקל הנ"ל)

להמחשת העניין: תמונת הנעליים הקרועות הנ"ל של כ"ק אדמו"ר.

 

~~~

השנה (תשפ"א) יש חידוש בי"ט כסלו – שהוא חל בשבת קודש, קביעות שלא היתה כבר עשרים שנה (מתשס"א). ולכן בחרתי לסכם נקודה מדברי הרבי בנושא, מהתוועדות ש"פ וישלח, י"ט כסלו ה'תש"ל:

 

המשותף בין י"ט כסלו לשבת

 

כאשר מגיע מועד או יום מיוחד, הנה אף שהוא מגיע מידי שנה – מובן שצריכה להיות הוספה בכל פעם מחדש ביתר שאת וביתר עוז, ויתרה מזו שזה צריך להרגיש כמו דבר חדש, כדברי רש"י (ואתחנן, יא, יג) "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה . . אלא כחדשה", שאז הדברים נעשים בחיות מחודשת.

כל זה נכון בכל שנה. והדבר תקף עוד יותר שכיש חידוש ושינוי בתאריך זה. ובנוגע לענייננו: למרות שחגגנו את י"ט בכסלו אשתקד ובשנים שלפניה, הנה השנה יש חידוש מיוחד – קביעות י"ט כסלו ביום השבת קודש, דבר שלא היה כבר שנים רבות (עשרים שנה! משנת תש"י).

 

וביאור מעלת י"ט כסלו שחל להיות בשבת:

באגרתו הידועה לאחר גאולתו* כותב אדמו"ר הזקן "וכשקריתי בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מה' שלום". כלומר שהחידוש בגאולת י"ט כסלו היתה הפדייה באופן של שלום.

[וכמבואר בירושלמי (סוטה פ"א ה"ח) בנוגע לדוד המלך – שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד, כלומר, שהפירוש של "פדה בשלום נפשי" הוא שמהפכים את המנגד, ה"רבים", שגם הם "היו עמדי". ואז אין צורך במלחמה אלא הפדיה היא בשלום.]

וכפי שהדגיש גם באגרת הידועה "קטונתי" (אגה"ק ס"ב), שהורה לחסידים "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו", דהיינו שלא להתגרות ב'מתנגדים' ולשמוח בכשלונם**, אלא כל העניינים יהיו באופן של שלום.

 

וזה גם עניינו של יום השבת – שהעבודה בו אינה באופן של מלחמה אלא באופן של שלום, כדלהלן:

א)    באופן כללי – השבת עניינה שלום, ואין בה עניין של דין, כפי שאומרים ב"כגוונא": "וכל דינין מתעברין מינה", ובתי-דינים סגורים בו (ראה ביצה לו, ב), וגם "אין עצב בה" (ראה משלי י, כב, ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז).

ב)    בתחום האכילה – בימות החול קשורה האכילה עם מלחמה, כמאמר הזהר (זח"ג קפח, ב) "נהמא אפום חרבא ליכול" [="הלחם ייאכל על חוד החרב"] דהיינו שיש להיות זהיר לאכול לשם שמים, כדי שהאכילה והשתיה לא תגשם אותו.

משא"כ האכילה דיום השבת היא באופן ד"צדיק אוכל לשובע נפשו" ואין בה עניין ד"בטן רשעים תחסר" וכמאמר (זח"ב פח, ב) "פרש שבתכם לא קאמר" שאין פסולת ויניקה לחיצונים מהאכילה של שבת, כמבואר כל זה בתורה אור ר"פ חיי שרה.

ג)     וגם בעניין התפילה – כידוע שעיקר העבודה של יום השבת היא עבודת התפילה – הנה בימות החול היא קשורה בד"כ עם מלחמה, כמאמר (זח"א רמ, ב) "שעת צלותא שעת קרבא".

משא"כ בשבת, אין מציאות של רע (ואדרבה הרע נהפך לטוב, כפי שאומרים בשבת (תהילים לד, א) "בשנותו את טעמו . . ויגרשהו וילך"), ועיקר עבודת התפילה בה הוא התקשרות לקב"ה "כעבדא קמי מריה" (שבת י, א).

 

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחת:

כיון שבי"ט כסלו היתה התגלות תורת החסידות, הנה בבוא יום י"ט כסלו שחל בשבת, ישנה דרישה ונתינת כח מיוחדת להשתדל בהפצת המעיינות, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום.

והעיקר – שעל ידי זה שיפוצו מעיינותיך חוצה, הנה בקרוב ממש קא אתי מר דא מלכא משיחא.

 

שבת שלום וי"ט כסלו שמח!

לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו!

 

מבוסס על: שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל סעיף א-ה (נד' בתורת מנחם חלק נח עמ' 309 ואילך). הסיכום כאן (בתוספת הרחבות משיחות אחרות בנושאים המדוברים) – על אחריות העורך בלבד.

 

______________

*)  "היום יום" י"ט כסלו. אג"ק אדמו"ר הזקן ח"א עמ' צח. וש"נ.

 

**) ובלשון הרבי: "שלא יהיה אפילו הענין ד"אהה" דקדושה". ומציין: ראה שיחת ליל י"ט כסלו תרצ"ג ס"י (לקו"ד כ, א ואילך).

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.