שו"ת ומאמרים בנושאי הקורונה
אף פעם לא עשיתי קידוש, תסביר לי איך - עדות מרגשת ממחלקת הקורונה
- פרטים
- קטגוריה: קורונה
- פורסם בשני, 08 פברואר 2021 14:30
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 692
אף פעם לא עשיתי קידוש, תסביר לי איך - עדות מרגשת ממחלקת הקורונה
השניים שכנראה מקפידים לקדש כל שבת, לא היו מסוגלים להוציא יותר מהברה. ואז, ככה בהפתעה, התרומם החולה מהמיטה האמצעית
יהודה סיפר לי את הסיפור הזה, ואביא במילותיו שלו.
* * *
אני מתנדב במחלקת קורונה מאז שהחלמתי בעצמי מהנגיף וגיליתי שרמת הנוגדנים משתפת פעולה עם הדחף שלי לסייע.
כל משמרת היא סיפור, אבל יש סיפורים מיוחדים כאלה, שחונקים לך את הגרון .
* * *
בערב שבת אשתי אמרה לי: "לך, זה בסדר, אני והילדים נחכה".
אחרי טקס ההתמגנות הידוע נכנסתי למחלקת הקורונה.
בדרך כלל אני עובר בין החולים ומסייע במה שאני יכול, או מקבל הכוונה מהצוות למי נחוצה יותר עזרה.
הפעם ידעתי שיש יהודים שמחכים לשמוע קידוש, ושזה חלק מהשליחות שלי. ידעתי גם שחלקם חלשים כל כך עד כדי שהם לא מסוגלים לקדש לעצמם .
נכנסתי עם גביע מיץ ענבים לחדר בו שכבו 3 חולים. שנים מהם היו דתיים .
ברכתי את כולם בברכת שבת שלום בקול הכי שמח שיכולתי להפיק, ואמרתי להם שאני אשמח לקדש להם, אבל בגלל ההתמגנות אין לי אפשרות לשתות את מיץ הענבים.
אמרתי גם שאני מבין שיש להם חולשה, ואולי קשה להם להגיד את הנוסח השלם של הקידוש וגם להחזיק את הגביע, אז אני מציע שאני אעשה את הכל - ורק את ברכת "בורא פרי הגפן" יעשה אחד מהם שגם ישתה את מיץ הענבים, כדי שלא תהיה לי חס ושלום ברכה לבטלה.
למרות המראה הגבוה והחסון שלי, אני רגיש. אמנם מגיע הרבה להתנדב, אבל כנראה שעוד לא התחסנתי נגד הצער שאני פוגש...
אני גם יודע שבשבת אסור לבכות - רק שהדמעות שלי לא יודעות את זה. הן עצמאיות ולא מתחשבות.
שני היהודים שכנראה מקפידים לקדש מידי שבת, לא היו מסוגלים להוציא יותר מהברה, ולסמן לי, כל אחד בדרכו, סימון קל ביד - הם חלשים מכדי להגיד 9 מילים, ובטח מכדי להחזיק את הגביע.
ואז, ככה בהפתעה, התרומם החולה מהמיטה האמצעית.
הוא אמר לי: "אני רוצה לעשות את זה, מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם. אז בבקשה תסביר לי מה זה ומה עושים, אני רוצה לעשות את הכל".
האיש הנפלא הזה שם את השמיכה על ראשו, לקח אוויר לנשימה (...) ביקש מידי את הגביע ואמר אחרי מילה במילה את נוסח הקידוש".
לא יודע מה גרם לו לעשות את זה - הרחמנות שטבועה בגן היהודי שלו ושל כולנו, האהבה האמיתית שיש בינינו - אחים - שמתגלית בתפארתה בנסיבות כאלה, או החיבור הזה שיש לכל יהודי לשבת קודש.
בכל מקרה, כולנו ענינו אמן בעיניים מבריקות...
הוא צנח למיטה ואמר לי: "כנראה שהקידוש הזה היה לי כבר בפנים, ומה שהייתי צריך כדי להוציא אותו היה בסה"כ קצת אוויר טהור לנשימה... דווקא מתוך מחלקת הקורונה".