שו"ת ומאמרים בנושאי הקורונה
וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל - כיצד התגייסנו בתקופת הקורונה
- פרטים
- קטגוריה: קורונה
- פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:31
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 429
וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל
כיצד התגייסנו בתקופת הקורונה
חתן בר המצוה עומד במרפסת ונושא את דרשת בר המצוה וכשהוא מסיים את הקטע הראשון, פוצחים כל יושבי המרפסות מסביב בשירת "וראה בנים לבניך" ומתנות בר מצוה משתלשלות אליו מהמרפסות העליונות שבבניין...
הכלה הנרגשת יוצאת מפתח הבנין לעבר המתחם המאולתר, שהוכן לחתונות בפאתי האמפיפארק, והיא עומדת הלומת רעם. שער של בלונים צבעוניים ויפים מקבל את פניה והיא פוסעת על שטיח אדום שהוכן מראש, מדלת הכניסה ועד לרכב המלכותי הממתין לה, גם הוא עטור בפרחים ססגוניים ובלונים, שעליהם הכיתוב "מזל טוב".
תקופת הקורונה עצרה את העולם מלכת. אנשים הסתגרו בבתים לשבועות ארוכים, היכלי התורה ובתי הכנסיות נסגרו ועימם כל בתי העסק. המסחר שבת ורבבות עובדים יצאו לחופשה כפויה, אבל אז יצאו רבים מהקפאון והחלו להביט סביבם, להאיר פנים ולסייע ככל הנדרש.
יענקי מקומה ג' אמור לערוך בר מצוה. האולם סגור על מנעול ובריח, כמובן. אז השכנים מקימים אוהל מאולתר בחצר הבנין, פותחים שולחנות, מעמיסים אוכל ומטעמים וניגשים לאחל "מזל טוב", בצירוף תשורה נאה ומפצה, לחתן בר המצוה. בחצר השניה יושבות הנשים, מאחלות "מזל טוב" לאם ולאחיות המאושרות, בלי ללחוץ ידיים, כמובן...
דודי התחיל להניח תפילין בשלהי חודש ניסן. בחיידר היו אמורים לערוך לו מסע ריקודים עליז בחצר הת"ת, לאכול עוגות ולשיר לו "ומשפע מצוות תפילין", אבל החיידר סגור. אז הוריו חילקו לשכנים בכל הבניינים הסמוכים תפילין עשוי משוקולד והזמינו את כל המתפללים לטעום עוגות ולשתות "לחיים" בפתח הבנין, לאחר מנין שחרית שבדשא ובמרפסות. ואז, כשכולם ניגשים אחד אחד, עטורי מסכות וממרחק של 2 מטר, לכיוון העוגות, ניתך מטר סוכריות מהמרפסת של השכנים הנחמדים, בני משפחת פ', על ראשו של מניח התפילין המאושר וכולם פצחו, מהדשא ומהמרפסות, בשירת "סימן טוב ומזל טוב"...
קבוצת צעירים מהקהילה הדתית-לאומית בעיר ניצבה בשבוע שעבר ביער המקיף את העיר ושרה שבהתלהבות, עם מסכות ומרחק של 2 מטר מרוקד לרוקד, יחד עם גיטרה ביד. במרכז, גם הוא במרחק ראוי, חייך לו חתן ענוב בעניבה ולבוש בחליפה חגיגית. עשרות שמחות של בר מצוה נערכו בעיר במרחבים הפתוחים והשבוע נערכו גם מספר חתונות חגיגיות, בשטח שיוחד לכך ע"י העירייה ליד האמפיפארק ובעוד מקומות ברחבי העיר, בחצרות ובמגרשים. התופעה מקיפה את כל הריכוזים החרדיים בארץ, כשבירושלים העניק ראש העירייה את לשכתו המרווחת וחדריה לעריכת חתונות ובבני ברק הועמדו חצרות בתי הספר הרבים הפזורים בעיר לעריכת חתונות, כשהעירייה מסייעת בארגון הלוגיסטי ובהצבת תפאורה מתאימה.
ל"ג בעומר הגיע ומאות אלפי יהודים מאוכזבים וכואבים לא עלו השנה למירון. אך בריכוזים החרדיים ששון ושמחה. בבני ברק הוצבו משאיות ועליהן מסכי ענק, בכל רחבי העיר, ורבבות תושבים צפו בהדלקה המרכזית שנערכה בעיר, בהנהגת ובראשות המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שהלהיב את ההמונים בשירה אדירה, שירת מרפסות של רבבות יהודים, ששרו יחדיו לכבוד התנא האלוקי רשב"י זיע"א.
באלעד עברה "משאית של שמחה" בחלק מרחובות העיר (חבל שלא ברחוב שלנו....), אבל גולת הכותרת היתה, ללא ספק, בעשרות מוקדי נגינה שערכו התושבים בעצמם. מאות מאות תושבים בעיר שילמו מכספם הפרטי לקלידנים ונגנים, תזמורות ורמקולים, וארגנו, ללא שום סיוע עירוני או מערכתי, אלא בהתארגנות שכונתית-מקומית, עשרות מוקדי שמחה כאלו בכל רחבי אלעד.
ברחוב רבי שמעון בן שטח, למשל, נערכה הדלקה בקופסת ברזל קטנה והציבור שמח לצלילי המוזיקה, כאשר הקהל צופה מהמרפסות במסך ענק של שידור חי מההדלקה במירון של כ"ק האדמור מבויאן שליט"א. ברחוב בעלי התוספות ניגנו באורגן וברמקולים המחוברים לנגן עם שירי ל"ג בעומר, כאשר הציבור רקד עם חבל ארוך, כשכל אחד אוחז בחבל במרחק של 2 מטר. ברחבת התאנה שמחו כולם במרפסות, כאשר ר' אברהם מארוקו מנגן באורגן ובני ישיבות שרים ברמקולים, מעל... גג מבנה-חשמל הממוקם במרכז הרחוב. כך נערכו מוקדים רבים של שמחה בעיר, וכמובן, שכנים טובים ויקרים חילקו, מכספם הפרטי, אלפי קרטיבים בכל רחבי אלעד.
אם אנחנו לא מגיעים לרשב"י- נביא את רשב"י אלינו, טענו ארגונים רבים ויהודים טובים, ובכל הריכוזים החרדיים עברו משאיות של "הכנסת אורחים" במירון ונטלו בקבוקי שמן זית וקוויטלאך מכל הפונים. ארגוני ה"הכנסת אורחים" ו"ישיבת הרשב"י" במירון ועוד ארגוני תורה, הודיעו על מיזם של שעות לימוד ביום ל"ג בעומר והגרילו בין אלפי לימודי השעות אלפי שקלים, 33 צימרים במירון (לאחרי הקורונה, כמובן...) ועוד מגוון רחב של תשורות נאות לרבבות לומדים, שעסקו בתורה, בפרט בתורת הרשב"י, ביום ההילולא שלו.
בציבור הכללי מדברים הרבה על אי התועלת ב'למידה מרחוק' ועל כך שאחוז ההקשבה של התלמידים לשיעורים שכאלה, אינו גבוה במיוחד. אצלנו, ואני מביט מסביבי בכל פינה ורואה, מדובר בסיפור הצלחה מסחרר.
רוב מוחלט של מוסדות הלימוד התורתיים אינם מלמדים דרך תוכנות מחשב ויזואליות, כמובן, אלא מקליטים שיעורים דרך קוי טלפון. מלמדים, מורות וגננות, רמי"ם ומגידי שיעורים, כולם עסוקים בימים אלו בהקלטת שיעורים. גם כאשר חלק ניכר מהישיבות לצעירים נפתחו במתכונת לימוד מצומצמת, עדיין מקליטים שיעורים, לתועלת הבחורים שנשארו בבית בגלל שהם או מישהו מבני משפחתם נמצא בקבוצת סיכון. וכן, אחוזי ההאזנה לשיעורים מגיע לכמעט 100%. כל הגילאים, ילדי וילדות מוסדות החינוך ובני הישיבות, מקשיבים לשיעורים, כל הזמן.
--- אנו חוזרים אט אט לשגרה, אך בודאי נזכור, עוד שנים רבות, את קול התורה שנשמע בקוי הטלפונים ודרך תוכנות מחשב שונות. את החסד העצום שאפף את כולנו בחודשים אלו, האכפתיות השכונתית, העזרה ההדדית וההתארגנויות הגדולות והקטנות שאורגנו בכל רחוב, לתפילה וללימוד תורה, להשתתפות שמחה בשמחות הזולת, במערך שלם של סלי מזון וסיוע. עוד נתגעגע למנייני המרפסות ורחבות הדשא והבניינים, לקולות ונוסחאות התפילה השונים ולשיעורי התורה המאולתרים בחצרות, שכהדרשן או מוסר השיעור מגביה את קולו כדי להשיב לשאלות למדניות שהגיעו ממרפסות בקומה השניה או השלישית....
אשרי העם שככה לו!!!
---הרב שמואל ברוך גנוט. פורסם ב'קוראים אלעד'.