חומש דברים
דבר החסידות – פרשת ברכה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וזאת הברכה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:44
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 480
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ברכה
מה לכהן גדול ול"בנות נאות"?
על הפסוק בפרשתנו (לג, כד) "ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר, יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו" מפרש רש"י "שהיו בנותיו נאות . . ונשואות לכוהנים גדולים הנמשחים בשמן זית". כמו"כ בפ' ויחי (מט, כ) בברכת יעקב לאשר "מאשר שמנה לחמו" אומר המדרש (ב"ר פצ"ח, טז) "שהוא מעמיד בגדי שמונה", כלומר שבנותיו יינשאו לכהנים גדולים הלובשים שמונה בגדים.
והדבר תמוה: הכהן הגדול משרת לפני ולפנים ועובד בבית המקדש בקדושה ובטהרה, מה לו ול"בנות נאות"?
על-כרחך עלינו לומר, שהברכה שבנותיו של אשר יהיו "נאות" אינה מתייחסת ליופי הגשמי כשהוא לעצמו, אלא ליופי רוחני (אשר היופי הגשמי אינו אלא השתקפות שלו) וזו הברכה: שבנותיו יהיו נאות בצניעותן, ובזכות זה יינשאו לכהנים גדולים.
עניינה של האשה הוא "עזר כנגדו", שהיא מסייעת לבעל בעבודתו, ואת זה מצינו בפרט בכהן הגדול, שבשעת עבודתו ביוכ"פ לפני ולפנים היה צריך להיות "וכפר בעדו ובעד ביתו" – "ביתו זו אשתו" ובלי זה לא היה יכול לעבוד עבודתו. לכן היתה גם אשתו צריכה להיות "נאה" בצניעותה. זה מתבטא גם בסיפור הגמרא (יומא מז, א) על קמחית, ששבעת בניה שימשו בכהונה גדולה, בזכות ש"מימיי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי".
דבר זה מסביר גם את תחילת הברכה: "ברוך מבנים אשר" מביא רש"י בשם הספרי "אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד", כלומר, רש"י תמה היכן נתקיימה ברכה זו, כי במניין בנ"י איננו מוצאים בשבט אשר מספר גדול יותר מבשאר השבטים.
וליישב דברי הספרי בהכרח לומר גם כאן, שהכוונה איננה בכמות* אלא באיכות; שבט אשר "נתברך בבנים" במובן הרוחני – בנחת מהבנים; כאשר האמהות היו צנועות ו"נאות" ברוחניות ממילא החדירו זאת גם בבניהן, ולכן זכו לרוות מהם נחת יהודי אמיתי – בנים ההולכים בדרכי התורה והמצוות!
שבת שלום וחג שמח!
מבוסס על: קטע מהתוועדות יום שמחת תורה ה'תשי"ט נד' בתורת מנחם חלק כד עמ' 153 ואילך. הרעיון וחלק מהעיבוד נעשה על בסיס "נקודה בזמן" שנשלח בשעתו ע"י הר' ברק בצלאל שי'.
______________
*) ועל דרך מה שנאמר "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק" (יהושע כד, ג) שמקשה על כך כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע: הכתוב אומר "וארבה את זרעו" ומסיים בבן יחיד, יצחק? אלא העניין הוא כמבואר בפנים, שהריבוי הוא באיכות, שאפשר לזכות לנחת מבן אחד יותר מאשר מרבים, ועד שאפשר שיהיה אחד שהוא שקול כנגד שישים ריבוא, כמשה רבינו שהיה שקול כנגד כל ישראל (ראה פירש"י יתרו יח, א).