חומש דברים

פרשת נצבים - לקראת חיים טובים וגאולה

פרשת נצבים - לקראת חיים טובים וגאולה.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  .  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם". [דברים כ"ט, ט-  ט"ז]

בהמשך משה מסביר ומציע במה  לבחור:

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ".  [להלן  פרק ל', י"ט]

השאלות הן:

א]  מה רומז לנו הפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...."?

ב]  מה המסר בפסוק:"... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"?

ג]  מה הקשר להפטרה בספר ישעיהו מ"א.

תשובות.

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם ...."

"בעל הטורים" מבאר: "אַתֶּם נִצָּבִים.." כדרך שנאמר בסיני:"וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר" [שמות י"ט, י"ז]

המטרה: לעמוד בברית עם ה' כמו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני.

אלשייך סובר: משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין .  כוונתו של משה לשדר לעם ישראל : דעו לכם, אין  הבדל בינכם לבין הנשיאים ,כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה  בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים  הוא  פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה"   לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..

 

 

ה"נתיבות שלום"  מסביר:

נאמר בספר הקדוש: כי את הפרשה הזו נוהגים לקרוא טרם היום הקדוש- ראש השנה-  מהטעם: כי  יש בו רמז ליום הדין ,כמו שנאמר בזוהר הקדוש - כי ראש השנה הוא יום הדין. ולכן גם בפרשתנו רומז הכתוב – כי אתם עם ישראל- כולכם נצבים לפני ה' ביום  הדין:

"...רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

כאן הכתוב מונה י' מדרגות הכוללים י' דרגות בעם ישראל והכוונה: שלכל אחד יש דין בפני עצמו , כי אין יום הדין של אדם גדול וחשוב - כיום הדין של אדם פשוט ורגיל.

לפי שכל אחד נידון על פי ערכו.

אצל אדם פשוט ורגיל: הוא נידון על מעשים של עבירות ,לעומתו אדם גדול נידון גם על  הרהורים שבלב , גם הם נחשבים לעבירות .

גם אנשים שהם קטנים בדעת - כמו: "חֹטֵב עֵצֶיךָ, שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ישנו יום הדין-  השייך אליהם - לפי שכל אדם חייב למלא את ייעודו ותפקידו.

אפילו לדומם יש  שליחות בעולם הזה: דוגמת הנעל - שהיא בדרגה כה נמוכה- תפקידה המיוחד: שהמים לא יחדרו דרכה.

כל מעשיו של היהודי - נידונים – בהתאם למצבו - באשר הוא-  בבחינת דרגתו  כי אינו דומה מה שעשה - כאשר היה במצב של בלבול – והוא נחשב אז- אנוס- למעשיו כאשר היה במצב של ישוב הדעת – ומוחו בדרגה גבוהה.

עניין הדרגות השונות שייך גם לעניין התשובה - לפי שלכל אדם יש מדרגה משלו.

לדוגמא: אם אדם פשוט חוטא ופוגע במלך לפי שברמת שכלו אינו מבין מהו ערך המלך וכמה נורא שפגע בו. גם תשובתו תהיה כמו שמתפייסים עם אדם פשוט.

לעומתו ,  אם אדם גדול - כגון: אחד  משרי המלך, תשובתו אינה ראויה והוא מבקש מחילה מהמלך- למרות שעושה זאת  מתוך חרטה- אך מרצה אותו כפי שמרצים אדם פשוט - הרי זה לגופו של עניין - נחשב  לו לחטא חמור.

גם אם אדם מתוודה על חטאים ואומר: "אשמנו , בגדנו.." אך אינו מכיר במשמעות המילים שמוציא מפיו - תשובה כזו היא - עצמה חטא!

חמור  חטא התשובה שלא נעשה כראוי -  מאשר החטא עצמו, מהטעם: הרי  חטא משום שיצר הרע השתלט עליו, מנגד את התשובה  עשה כאשר ישוב  הדעת שב אליו ,הרי התשובה צריכה להיות במלוא הכרת החטא שיחוש את הצער והמרירות.

בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קורבנות ,לאחר שעשו תשובה על החטאים והתוודו עליהם - אם התשובה לא הייתה כראוי, הייתה נראית דמות כלב על המזבח - רק  כאשר החוטא הצטער -הרבה בבכי ושב בתשובה כראוי הייתה – צורת האש כדמות הכלב - משתנה לאריה.

יהודי צריך לזכור: בראש השנה אנחנו נצבים לפני ה'  המביט בנו וצריכים אנו להרגיש שכולנו עוברים  מחדש בברית עם ה'- זהו יום משפט של הברואים וה' מעמיד  במשפט את כל יצורי העולמים - אם כבנים, אם כעבדים.

ישאף היהודי - הבא בברית עם ה' - ויהיה בדרגה גבוהה ויתחדש כבריה חדשה העוברת מחדש  בברית מחודשת עם אלוקים.

רש"י מסביר

התורה מלמדת אותנו: כי משה מכנס את כל עם ישראל  לפני הקב"ה - ביום מותו.

וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—המשמעות.

רש"י מסביר:

כוונת משה: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים- כדוגמת  אדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה בחר לך.

זה אומר דוד המלך: "ה', מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי--    אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". המשמעות: הנחת ידי על גורלי הטוב - כדי לומר לך- את זה תיקח.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: האדם אינו זוכה לחיים במקרה, ולא  בלי מחשבה ורצון, אלא הוא חייב להחליט בעצמו - במכוון ובכובד ראש -  עליו לבחור בחיים אם חפץ הוא לחיות.

בספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "נאמר:" ר' יהושע בן קרחה אומר: משל  למלך שעשה  סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]

 

במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - מתוכם היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."

 

מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב - בקיום התורה, ואילו את המוות ואת הרע-  אם לא יקימוה"

הקשר להפטרה בספר ישעיהו  [פרק ס"א-ס"ג- עד פסוק י' ]

קטע מההפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל- הַגּוֹיִם.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.  וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ.  וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-ה'; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף -אֱלֹהָיִךְ".

כשם שעם ישראל נצבים לפני הקב"ה במשך יום הדין , בל נשכח שאלוקים מביט בהם במהלך כל השנה:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

אך בראש השנה מעמיד אותם  במשפט ומתבונן  בהם כבניו ומשתוקק שישובו  אליו - ומבטיח אחרי כל  הגלויות- גאולה!

לסיכום, לאור האמור לעיל:  עלינו לשאוף שתבוא על כולנו שנה טובה  - שנת גאולה, עלינו לשוב בתשובה - איש, איש על  פי יכולתו לבחור בחיים טובים- לא רק חיים גשמיים ,אלא גם חיים רוחניים  - להרבות בתורה ומצוות  בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא:

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר".