חומש דברים

דבר החסידות – פרשת תבוא

דבר החסידות – פרשת תבוא

 

שמחה – רק עם החבר!

פרשתנו פותחת "והיה כי תבוא אל הארץ . . וירישתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'" אומר רש"י: "וירישתה וישבת בה – מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".

המקור של דברי רש"י הם במסכת קידושין (לז, ב), אבל שם הלשון "עד לאחרי ירושה וישיבה" ומדוע משנה רש"י וכותבכיבוש וחלוקה?

אומר הרבי, שהלשון 'ירושה וישיבה' היה ניתן לפרש שאפילו אם ירשו והתיישבו בחלק מסויים של א"י כבר חייבים בביכורים*, ועל זה משמיענו שהחיוב הוא אחרי שכבשו את כל א"י וחלקוה.

אבל נשאלת השאלה, למה באמת לא חלה מצוות ביכורים בירושת חלק מהארץ? הרי היהודי הזה כבר התיישב בארצו וצמחו לו פירות, ומדוע שלא יפריש ביכורים להודות לה' אלא עליו לחכות 14 שנה כשיגמרו את חלוקת כל הארץ?

אלא, שלימוד מופלא יש כאן עד כמה צריכה להיות אהבת ישראל ואחדות ישראל; כל זמן שיש יהודי אחד שעדיין לא קיבל את חלקו בארץ ולא יכול ליהנות מטוב הארץ – לא מסוגל שום אדם בישראל ליהנות באמת!

וזוהי הסיבה שמצוות ביכורים היא רק אחרי חלוקת הארץ כולה – כי תוכנה של המצווה היא לבוא ולהודות לה' על כל הטוב וכפי שנאמר בעניין "ושמחת אתה וביתך" – וזה אפשרי בשלמות רק כאשר כל עם ישראל מתיישב בארצו. ויה"ר שזה יהיה בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו!

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ט תבא שיחה א (עמ' 152 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 158 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קנו-ז.

 

*) והסברא לחלק שדווקא ביכורים יש לקיים מיד בישיבתו בארץ – כיון שבמצוות ביכורים "קא מתהני לאלתר" (כלשון הגמ' קידושין שם), ועוד שהחיוב הוא על כל יחיד בנפרד (לא על כלל ישראל, כבמצות מינוי מלך), ולכן הי' סברא לומר שלכן נאמר בפסוק "כי תבא" לשון יחיד – כי כל אחד מחוייב בה שאשר הוא בא ומתיישב בארץ, קמ"ל. וראה בגוף השיחה אריכות העיון והפלפול בזה ותמצא טוב.