חומש דברים

 

האם שמעתם פעם תורה מגן-עדן? ובכן, בשבת פ' תבוא, ח"י אלול ה'תרנ"ב (1892), אמר הבעש"ט שבע תורות בגן-עדן לרגל יום הולדתו, סביבו ישבו תלמידיו ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם, כולל נשים. את תיאור המעמד העביר לנו אדמו"ר הרש"ב [רבי שלום דב-בער] נ"ע מליובאוויטש, שזכה לעלות לשם ל'ביקור' ולשמוע את התורות.

 

התורה הראשונה – שנאמרה אחר קבלת שבת – היתה על הפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ", ארץ מלשון ריצה וגם מלשון רצון כדאיתא במדרש (בראשית רבה פ"ה, ח) "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה", וזהו והיה כי תבוא אל הארץ – כאשר תשיג ותגיע ל'רצון', אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה – שהשגה זו היא מתנה מלמעלה בירושה לכל אחד מישראל, אזי וישבת בה – זה צריך להיות בהתיישבות. ולקחת . . ושמת בטנא – עליך להלביש את ה'אורות' ב'כלים'. והלכת אל המקום – הוא ענין השגחה פרטית. אשר יבחר ה' אלקיך – כאשר יהודי מגיע למקום, אין זה שהוא הלך לשם אלא מובילים אותו, ההשגחה העליונה. והכוונה היא – לשכן שמו שם – לפרסם אלקות בעולם.

 

בתורה השניה – שהיתה אחר תפלת ערבית – חזר עוה"פ על התורה הראשונה והוסיף: והיה כי תבוא – בכדי להגיע לרצון כו', זהו ע"י והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם – למסור את הנפש לפרסם אלקותו בעולם, ובמה זה מתבטא – בברכה ובפסוק תהלים.

 

וסיים הרבי הרש"ב: בעולם הזה ההפלאה היא מהשכלה, אבל שם – ההפלאה היא בחומש ותהילים.

 

 

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

 

 

 

 

מקור: כתר-שם-טוב בהוספות. לוח "היום יום..." ח"י אלול. הקדמה מאדמו"ר הריי"צ לתורות אלו ראה לקוטי דיבורים ח"ב דף שכט ואילך (במתורגם ללה"ק: עמ' 431 ואילך).