פרשת כי תבוא

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן  

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

בַּת צִיּוֹן שְׁרוּיָה בָּאֲפֵלָה

לְפֶתַע , קוֹלות נֶחָמָה

רָקִיעַ עֲטוּר תִּפְאָרָה

נְבוּאַת גְּאֻלָּה מַפְתִּיעָה.

 

קוּמִי אוֹרִי בָּא אוֹרֵךְ

הָסִירִי  צַעֲרֵךְ וְאֶבְלֵךְ

שֶׁאִי  סָבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם  נִקְבְּצוּ אֵלַיִךְ.

 

כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרַח

חִישׁ זֶרַע נָבַט צָמַח

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מִתְקַבְּצִים

לָךְ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.

 

לְאֹרֶךְ  חֵיל גּוֹיִים

בְּרֹאשָׁם שָׂרִים מְלָכִים

מֵעַתָּה  אוֹתָךְ מְשָׁרְתִים

לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ הוֹלְכִים.

 

כְּהֶרֶף עַיִן פְּנֵי צִיּוֹן

לֵב שָׂמֵחַ גִּיל שָׂשׂוֹן

שִׂמְלָתָהּ צְחוֹרָה כְּכַלָּה

פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת כְּחַמָּה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא-בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ –[פרק ס']

פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמתית ומה הקשר להפטרה

פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמתית ומה הקשר להפטרה?

מאת: אהובה קליין..

פרשה זו פותחת  בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקיךָ.  וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלקי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".  [דברים  כ"ו, א- י"א]

השאלות הן:

א] מה תכלית מצוות הבאת הביכורים?

ב] כיצד ניתן להגיע  למידת השמחה?

ג] מה הקשר להפטרה?

תשובות.

תכלית מצוות ביכורים.

חז"ל מדגישים את המטרה החינוכית המופיעה  במצוות הזאת:

רבי אהרון  הלוי  ב "ספר החינוך" מבאר : "משורשי המצווה כדי  להעלות את דבר ה' על ראש שמחתנו ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא - יגיעו לנו כל הברכות בעולם"

תכלית מצוות ביכורים: לעקור מלב האיכר את הדמיון והתחושה של: " וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח, י, ז] בשעה שאוסף את יבול שדהו.

הרמב"ם מסביר - קו דומה  : המטרה במצוות הבאת  ביכורים היא: ההכנעה וההשתעבדות אל ה' ושבירת מידת הגאווה והתאווה.

החכם עזריה פיגו בספרי "בינה לעיתים" מבאר: התועלת הבאה במצוות בכורים היא: לשבור מידת הגאווה ותאוות האכילה שכן , אף על - פי שעברה שנה תמימה שבעל השדה לא אכל פרי חדש וכשרואה בעיניו את התאנה הראשונה שביכרה הרי היא  חביבה  עליו - מכול מקום ,הוא כובש יצרו ותאוות גופו ואינו אוכלה, אלא כורך עליה גמי [קנה- עשב- כמובא במשנת ביכורים ג, א']כמו שכתוב: "קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים".

 בזה הוא מדריך את עצמו שלא להיות זולל וסובא: שכן תאווה היא: מידה מגונה מאד-כמאמר חז"ל:

"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם":  [מסכת אבות פרק ד', כ"א]

האדם שהיה מביא את הביכורים ,היה שובר בעצמו את מידת הגאווה - כי גם אדם גדול ומכובד דוגמת שר שעומד  בראש כמה עיירות וישובים וגם מלך ישראל בכבודו ובעצמו - היה חייב להראות את מידת הענווה - באופן שהיה הוא לוקח את טנא הביכורים על כתפו ונושאו מהר הבית עד העזרה- [חצר המקדש] בכבודו ובעצמו ולא נעזר על ידי שליח - הוא מביא לכהן שנמצא באותו זמן במשמר ולמרות שהכהן הזה היה עני ופרנסתו ממנו - למרות זאת היה המלך עןמד מול הכהן  - מתוך ענווה ושפלות רוח והיה קורא לפניו את פרשת ביכורים ועל ידי זה היה שובר את מידת  הגאווה ונעשה בעל ענווה ובמידה זו היו ידועים אברהם, משה, אהרון ודויד המלך.

ה"נתיבות שלום" מסביר [על פי רש"י,- שמות ל"ד וספורנו בפרשתנו] הרי נאמר:

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא";

"ראשית"- הכוונה לפרי המשובח והמובחר ועוד יש לדעת כי מביאים ביכורים מתוך שבעת המינים - שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אם כן,  מתעוררת  השאלה: מדוע לא נאמר: "ולקחת משבח פרי האדמה?

במדרש [בר"ר] נאמר: שבזכות מצוות ביכורים נברא העולם. ואין ראשית, אלא  ביכורים, שנאמר:

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקיךָ " [שמות  ל"ד, כ"ו]

ומעניין: מהי המעלה הגדולה של מצוות ביכורים - שכל הבריאה נבראה בזכותה? ובמיוחד שהיא מצווה קלה  שאינה עולה ממון רב וגם מענייו שהוא צריך להשתחוות לה' ולא מצאנו  דבר כזה בשאר  הבאת הקורבנות למקדש.

בהמשך מביא ה"נתיבות שלום" מה שנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף"

שהוא מקשה: שהקב"ה הוא נצחי: היה, הווה ויהיה. וגם המצוות הן נצחיות, אך כעת שאין מקדש ואין מצוות הבאת ביכורים, האם, חלילה, בטלה  מצווה זו?

התשובה: המצווה הזו : המצווה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" כוללת: הכול - כל ענייני האדם והנאותיו-שמכל דבר- תיקח הראשית ותביא לה' אלוקיך.

וכמו שיש לאדם הנאות רבות ומגוונות - חוש הראיה, השמיעה והמישוש.. הרי בכל הנאות שבאדם- ימצא להביא ראשית לה' ומכאן נסיק:

שכל התורה כולה - נכללת במצוות ביכורים שמכל דבר שיש לו - ימסור את הראשית לה'.

עוד כתוב : "ה'--יִסְפֹּר, בִּכְתוֹב עַמִּים"[ תהלים  פ"ז, ו']

הכוונה: כאשר  אדם כותב מספרים  -  כותב שורה של אפסים. זה לבד לא נחשב למספר, אך כאשר מוסיף מספר בראש האפסים המרובים - זה מגדיל את החשבון למספר גדול מאד.

כך זה מבחינה רוחנית:  אם  יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני  העולם הזה – לקב"ה.

הכוונה: "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- שכל פעולה את  תחילתה יעשה לה' ואז ממלא  הכול בהמשך נמשך אחרי ההתחלה.

כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית  דגנך"- וגם יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה -  נבראה  עבורן ויוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם! וגם זו הסיבה להשתחוות לה'.

ההגעה למידת השמחה.

נאמר:"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [להלן כ"ו, י"א]

רבי משה ליב מסאסוב מסביר: מתי יהודי יכול לשמוח בכל טוב? רק כאשר מקוים בו הפסוק :" אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ" כאשר הוא מבין שה' מעניק לו שפע מהמרומים והוא אינו נזקק לעזרתם של  הבריות "כי עדיף קב אחד הבא בשלווה ובנחת מאת ה'- מעשרה קבים - המושגים בעמל וביגיעה מידי אדם.

רבי נחמן מברסלב [נינו של הבעל שם טוב] מסביר את אופן השמחה: שאפילו הבכיות של אדם לפני ה'- צריכות להיות  מתוך שמחה- ולא מתוך עצבות והוא מוצא לכך רמז בראשי תיבות של המילה: " בִּכְיָה" :"בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם" [תהלים פ"ט, י"ז]

הגאון מווילנה מסביר: נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם  שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את.. "- בכל מידה ומידה שהוא מודד לו" [מסכת ברכות נ"ד א]

עוד  אמר הגר"א מווילנא: שאם תבוא לאדם איזו רעה - ידמיין לעצמן שהיא טובה, והטובה היא לפי ערך הרעה כגון: שאם אבד ממנו  סלע  אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד, ואם אבד שני סלעים- ידמה בעצמו כאילו מצא שני סלעים וכך בכל דבר רע ידמה לעצמו שהרעה  היא בעצם טובה - ולפי ערך הרעה - כך היא ערך הטובה.

על פי "תפארת שלמה" אדם שמקבל מתנה מן המלך , הוא אינו שמח על ערך המתנה כפי שהוא שמח שהמלך העניק לו את המתנה - כלומר החשיבות של נותן המתנה - היא גורמת לו לשמוח.

לכן נאמר: "ְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב" לא רק בגלל שזה טוב ,אלא בעיקר מפני: "אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"- כי מי שנותן את המתנה - זה אלוקים בכבודו ובעצמו.

לכן גם בתפילה אומרים: "שמחנו בישועתך" [תפילת שבת] השמחה היא: כי הישועה נובעת  מישועתך...

רש"י מסביר: נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"

מכאן אמרו [במסכת פסחים ל"ו, ע"ב] מכאן למדו: שאין קוראים מקרא ביכורים, אלא בזמן שמחה: מעצרת ועד  החג , שאדם מלקט את תבואתו, פירותיו ויינו ושמנו, אך מן החג ואילך - מביא ואינו  קורא.

בעל הטורים מסביר: שבשביל  המעשר שהיהודי נותן - ישמח בכל הטוב - כפי שדורשים: "עשר בשביל שתתעשר"

הקשר להפטרה.

קוראים בספר ישעיהו פרק: ס. להלן קטע מתוך דברי הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". [ישעיהו ס, א-ו']

לאור האמור לעיל: נראה: כי הקו המקשר בין הפרשה להפטרה - זוהי מידת השמחה והשכינה.

במצוות ביכורים התכלית להדבק בקב"ה - להודות לו על כל הטוב ומתוך כך להגיע למידת השמחה - כאשר יהודי מבין שכל השפע שהוא מקבל- מאת ה', לכן כאשר מביא ביכורים למקדש - הוא שמח בכל אשר ה' מעניק לו וכך ביתר המצוות.

בהפטרה - הנביא מתאר את הגאולה ואת השמחה של ציון - כאשר היא רואה שכולם באים אליה וכבוד ה' עליה זורח.

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".   

יהי רצון שנזכה במהרה  לגאולה שלמה ודברי הנביא יתגשמו במלואם.

יפים דברי דוד המלך:

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי--    בֵּית ה' נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ--    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה--    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו".[תהלים קכ"ב[

 

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת תבוא

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תבוא

 

אור חדש ויכולות חדשות

 

הנכד של החסיד ר' שניאור זלמן יפה סיפר:

סבי הרב זלמן היה מקבל כל שנה ברכה מהרבי לשנה טובה ומוצלחת.

שנה אחת הייתה בשבילו מוצלחת מאד, ובשנה הבאה הוא אמר לרבי שיברך אותו שהשנה הבאה תהיה כמו השנה שעברה.

-         אמר לו הרבי (בזה התוכן): הרי אתה סוחר. בכל שנה יורד אור חדש ויכולות חדשות, איך אתה מבקש שהשנה תהיה רק כמו שנה שעברה?

(סיפר בזום העולמי דכינוס השלוחים ה'תשפ"א)

 

~~~

מה התועלת ב"בת קול"?

בפרשתנו, בסיום מצוות ביכורים נאמר ברש"י (כו, טז) "ושמרת ועשית אותם – בת קול מברכתו: הבאת ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה".

יש להקשות:

מהי התועלת של ה"בת קול" הזו, וכן של כל הכרוזים שמכריזים מלמעלה כדי לעורר את בני האדם לתשובה [כמו ה"בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי כו'" (ברכות ג, א) וכיו"ב], והלוא רוב בני האדם כאן למטה אינם שומעים כלל את הבת-קול!?

מבאר מורנו הבעש"ט:

לנשמה היהודית יש שני חלקים: חלק אחד נשאר למעלה ואינו מתלבש בגוף והוא נקרא ה"מזל" של האדם, וחלק שני יורד למטה ומתלבש בגוף האדם.

ועל כך אומרת הגמרא (מגילה ג, א)* "אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" [=אע"פ שהוא אינו רואה – המזל שלו רואה], כלומר, יש דברים שהאדם אינו רואה כאן למטה, אבל הנשמה שלו למעלה כן רואה וזה משפיע גם על הנשמה שלמטה.

ומזה מובן, שכאשר יש הכרזה של בת קול – אמנם הנשמה שלנו כאן בגוף לא שומעת, אבל ה"מזל" שלנו, והוא חלק הנשמה שנשאר למעלה, כן שומע והוא שולח 'איתותים' לנשמה שבגוף ("מזל" הוא גם מלשון נוזל, על שם הפסוק "ונוזלים מן לבנון" – שה"ש ד, טו).

וכפי שרואים במוחש, שלפעמים נופלים לאדם פתאום הרהורי תשובה בלי כל הכנה והתבוננות מצדו, וזה רק בהשפעה של ה'כרוזים' שנשמתו שלמעלה שומעת.

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

מבוסס על: לקוטי תורה (לאדמו"ר הזקן) תצא לו, ד. לקוטי שיחות חלק ט, דברים שיחה ג (עמ' 25 ובמתורגם ללה"ק: עמ' 26).

 

______________

*)  דברי הגמרא נאמרו על הכתוב (דניאל י, ז) "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא". שואלת הגמרא: "וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו? [=וכי מאחר שלא ראו, מדוע נבהלו?" ומשיבה: "אף על גב דאינהו לא חזו – מזלייהו חזו"  [=אע"פ שהם לא ראו – המזל שלהם ראה]. וממשיכה: "אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אף על גב דאיהו לא חזי – מזליה חזי" ] רש"י (בדניאל שם) "אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו – מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת"].

 

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

ציון ויום הגאולה

ציון ויום הגאולה

מאת: אהובה קליין ©

לְפֶתַע , מוֹפִיעַ הַיּוֹם

כְּהֶרֶף עַיִן פִּתְאוֹם

צִיּוֹן בְּהֶיסַּח דַּעַת

הֵדֵי גְּאֻלָּה שׁוֹמַעַת.

 

קוֹמִי אורִי מֵאֲפֵלָה

הָסִירִי מְעַיְּנַיִךְ דִּמְעָה

כבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח

אוֹתָךְ לָעַד לֹא שָׁכַח.

 

שאי סבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם נִקְבְּצוּ באו אֵלַיִךְ

הָסִירִי יָגוֹן ועצב מֵעָלַיִךְ

מְלָכִים רַבִּים לְרַגְלַיִךְ.

 

כְּהָמוֹן יָם-קָהָל אַדִּיר

טַף זָקֵן וְגַם צָעִיר

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מַפְתִּיעִים

אוֹרוֹת גְּאֻלָּה חוֹגְגִים.

 הֶעָרָה: השִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַפְטָרַת יְשַׁעְיָהוּ [פֶּרֶק ס'] –

לְפָרָשַׁת : כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

 

 

 

פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשת כי תבוא פותחת – במצוות ביכורים החלה על עם ישראל בארץ המובטחת:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, ......וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן- לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- ַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" [ דברים  כ"ו, א-י"א]

המילה: "וְהָיָה" – לשון שמחה - היא אחת מיסודות היהדות ,השמחה היא חיונית לאורח חיים ראוי ובריא.

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת ביכורים - לנושא: מחיית עמלק לפרשת: כי תצא?

ב] במה חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים למקדש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשתנו?

 תשובות.

מצוות הבאת ביכורים והקשר למצוות מחיית עמלק.

אופן קיום מצוות ביכורים מופיע -  במסכת ביכורים ג, משנה א ובה נאמר:

"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?

יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,

ְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים". בהמשך נאמר [משנה ו']:

"עוֹדֵנוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה'  אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כ"ו, ג)

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כ"ו, ה)

הִגִּיעַ לַ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",  מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,

וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲווָה וְיָצָא".

מיהו אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי? ידוע שהיה אביהם של רחל ולאה - יעקב היה עובד אצלו במשך  תקופה של עשרים שנה- עד שהצטווה על ידי ה' לשוב לארץ המובטחת- ארץ ישראל. יעקב לוקח את נשותיו ורכושו ובורח מביתו של לבן לכיוון ארץ ישראל. ברגע שדבר עזיבתו של יעקב נודע ללבן - הוא רודף אחריו. כפי שנאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב".[בראשית ל"א, כ"ג]

בעל הטורים אומר בשם המדרש: כי מי שגילה  ללבן על בריחת יעקב- הוא עמלק בכבודו ובעצמו - שהיה בנו של אליפז ונכדו של עשיו והרמז לדבר:

"כי ברח"- בגימטרייה- "עמלק"

מתברר כי גם כאשר עם ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיּיֵהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם..." [שמות י"ד. ה]

ומי סיפר זאת לפרעה מלך מצרים?

המכילתא עונה  לשאלה זו: "עמלק הגיד לו"

על פי המדרש  [ ילקו"ש, רמז תתקלו] עמלק- בנו של אליפז- האריך ימים מעל שלוש מאות שנה ,לכן עמלק ראה כשיעקב ירד למצרים, ראה את בני ישראל משעובדים במצרים וראה אותם גם כשיצאו ממצרים, תחילה נקבע שהם ילכו במשך שלושה ימים - כדי להקריב קורבנות ואחרי כן ישובו למצרים, אך כשראה עמלק שהם אינם חוזרים, אלא מתקדמים לכוון ארץ ישראל, הלך עמלק וסיפר זאת לפרעה.

בעל הטורים אומר: פעמיים נכתב בתורה " כִּי בָרַח"- האחד: "כי ברח יעקב" והשני:" כִּי בָרַח הָעָם"- בשני המקרים סיפר זאת עמלק- כדי למנוע בריחה.

כאן נשאלת השאלה: מדוע רצה עמלק למנוע את בריחת יעקב? התשובה לכך: היות והשתוקק שלבן לא יניח ליעקב להיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי זצ"ל (אביו של החיד"א) בספרו: "חסד לאברהם" כותב: כי לבן תכנן להרוג את יעקב, גם אם לא יעלה הדבר בידו, לפחות יעשהו –בעל מום, וכך לא יתאפשר ליעקב להיקבר במערת המכפלה.

מה הטעם שרצה עמלק למנוע את בריחת ישראל  מפני פרעה? היות ורצה שבני ישראל לא יכנסו לתוך הארץ המובטחת- ארץ ישראל.

לכן סמכה התורה את מחיית עמלק למצוות הבאת ביכורים- כדי לרמוז- שעמלק ניסה לעכב את כניסתם לארץ הקודש ומשום כך הצטוו עם ישראל במצווה :

"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה,י"ט]           ויכוח מעניין מתנהל בין  גדולי הפרשנים:                                                 ה"ספרי" טוען: בתחילת הפרשה: "עשה מצווה האמורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ ישראל"                                                                                        ה"חתם סופר" שואל: הרי את מצוות הבאת הביכורים מקיימים רק בתוך ארץ ישראל, לכן מדוע סובר הספרי: שבזכות מצוות הבאת ביכורים יכנסו  לארץ ישראל- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

רבי יצחק אליהו לנדא, אומר: דברי ה"ספרי" אינם מכוונים אל מצוות הבאת הביכורים למקדש- אלא על מצוות מחיית עמלק שבסוף פרשת: "כי תצא" ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

"ספרי" אומר על כך: בזכות שתקיים את מצוות מחיית עמלק- תזכה להיכנס לארץ.

חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים

"נתיבות שלום" מביא כמה מסרים חשובים על חשיבות מצוות ביכורים- הנה כמה מהם:

א] ה' ציווה שכאשר היהודי מביא ביכורים לבית המקדש -הוא קורא את כל הפרשה על התהוות עם ישראל- איך שנהיו לעם  נבחר, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.

ב] העניין של השתחוות של המביא הביכורים - כפי שנאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" גם זה דבר שלא נאמר במצוות אחרות.

ג] "נתיבות שלום" מביא -את דברי חז"ל: אשר לומדים מהפסוק:

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ"- שאין קוראים את מקרא ביכורים, אלא בזמן של שמחה- מעצרת ועד החג שאדם מלקט את פירותיו, אבל מהחג ואילך, מביא ביכורים ואינו קורא ,לפי שזה כבר לא זמן של שמחה.

וזה עניין מיוחד שרק נאמר במצוות ביכורים.- שאינה אלא בזמן של שמחה.

ב] במסכת ביכורים [פרק ג'] מתארת המשנה: כיצד היו עולי הרגל לירושלים מביאים ביכורים.- כל היהודים היו מתאספים יחדיו- משום ברוב עם הדרת מלך. דבר שלא מצאנו בשאר מצוות-כתרומות ומעשרות.

ג] כמו כן, עולי הרגל זכו לכבוד שהגזברים היו יוצאים לקראתם וכל בעלי  האומניות מקבלים את פניהם – תחושה מאד מרוממת וחשובה.

ד] על פי תנחומא: נתאווה ה' שתהיה לו דירה בתחתונים-כלומר בעולם הזה על ידי היהודים כאשר שם שמים מתקדש ממעשיהם ,הרי עניין זה חביב מאד בעיני  אלוקים.

על פי הגר"א- בזמן הבאת הביכורים כאשר עולי הרגל היו אומרים:  את הפסוק:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.."   מכך אנו למדים כמה נסים ה' עושה לנו. שהרי בזמן שיעקב ופמלייתו עזבו את חרן ולבן רדף אחריהם, ממבט ראשון- עדיין לא היה מובן מהי מטרתו האמתית של לבן ,אך בזמן שעולי הרגל היו אומרים את:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." אז מבינים את המשמעות הגדולה - מה  הייתה הכוונה האמתית של לבן- לעקור את כל השורשים  של היהדות והכניסה לארץ המובטחת ,והקב"ה עשה לנו נסים בכך שלבן נכשל במשימתו זו!

וכך הקב"ה עושה לנו נסים בכל רגע נתון, אלא שלא תמיד אנו מרגישים בכך.

רש"י אומר: שעם ישראל התחייב במצוות הבאת  ביכורים  לבית המקדש רק לאחר שכבש את ארץ ישראל וחילק אותה.

מתוך כך   ניתן להסיק :כי ישנו  קשר הדוק בין הבאת ביכורים לארץ ישראל ומצווה זו באה  במטרה להכיר טובה לקב"ה- על אשר זיכה אותנו בארץ מיוחדת וקדושה ואין הדבר מובן מאליו, כי הרי ארץ ישראל היא ארץ אשר כל טוב בה ,כפי שכתוב :"...וייתן לנו את—הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו, ט]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו.[פרק ס']

הנה קטע מההפטרה:                                                                            "קומי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי- יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ.  שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ..."     

הקשר בין הפרשה וההפטרה- זו השמחה שעתידה להצמיח גאולה ואורה. 

חז"ל [סנהדרין צ"ז, ע"א] אמרו שהגאולה עתידה להגיע בהיסח הדעת ועוד נאמר: "אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו" התגברות חשכת הגלות והצער- משמש סימן  - לגאולה שאכן עתידה להגיע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי הדרך הסלולה לשמחה וגאולה: היא הדבקות המתמדת בבורא עולם וקיום המצוות - הלכה למעשה.

יהי רצון ונבואת ישעיהו הנביא על בשורת הגאולה- תתגשם  במהרה:

"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה " אמן ואמן.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 

רואה תאנה שבכרה - נקודה למחשבה

רואה תאנה שבכרה

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

אחד מאישי המוסר בדורינו אמר דבר נפלא: לאנשים העסוקים עם הציבור, מעורים איתם ומסייעים להם, יורד כח הדמיון ההרסני שיש לכל אדם רגיל, שפחות מעורה עם הבריות.

והוא הסביר: אדם מן הישוב חושב כל הזמן ש'אם היה לי את זה- הכל היה מסתדר לי'. 'אם היה לי יותר כסף- הייתה לי שלוות נפש'. 'אם היה לי יותר שקט בבית- הייתי אדם יותר רגוע', 'אם המנהל/הבוס/הראש כולל שלי היה אדם נינוח יותר- החיים שלי היו טובים יותר', וכן הלאה. הבריות חיים בדמיונות שאם משהו היה משתנה, הכל היה טוב יותר, הנסיונות היו נעלמים, הייתה להם שלוות נפש והם היו לומדים בשקט, בעיון גדול, את כל התורה כולה.

אך עסקנים שמסייעים לאחרים במגוון תחומים, רבני קהילות או כל אחד שאנשים מתייעצים עימו ושופכים את הלב בפניו, רואה כמה צרות ובעיות, נסיונות וקשיים, יש לאחרים. כמה הבעיה הפרטית שלו לא תפתור לו את מכלול הנסיונות, כי הדשא של השכן לא קשור לנסיון הפרטי שלו, ובכל זאת, הדשא של השני לא ירוק יותר....

"יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול ענבים שבכרו, רמון שבכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים" (רמב"ם הלכות ביכורים פ"ב).

תאנה אחת בכרה, אשכול ענבים אחד, רימון אחד, והנה האדם מתמלא בהודאה, שמחה והכרת טובה, ומכריז: "הרי אלו בכורים"!!!

ואת ההמשך כולנו למדנו. שיירות של שמחה, מעטרים את הסלים בבני יונה, והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם, בהמון אדם, ברוב עם הדרת מלך, וכל בעלי האומנויות בירושלים עומדים לפניהם, שרים ומנגנים וקוראים פסוקים, הכל כפי המתואר במשנה וברמב"ם. תאנה אחת, וכזאת שמחה גדולה של הכרת טובה והודאה.

פרשת הביכורים מלמדת אותנו להביט בדבר הקטן שיש לך, להאיר לעצמך את המתנות הנפלאות שקיבלת מהקב"ה, להכיר טובה על מה שקיבלת, ולעבדו בנתונים המיוחדים שלך, ללא דמיונות ומחשבות של 'איזה טוב היה אילו'....

֎֎֎

רבים מנקיי הדעת מקדישים את התפילות האחרונות בשנה בכדי להודות להקב"ה מקרב לב עמוק על השנה שחלפה. נכון, היתה קורונה ועדיין היא ממשיכה, ירחם ה'. ממשלה רעה הוקמה כאן והביאה בכנפיה גזירות רעות. אך הנה, למרות שלא היינו מושלמים בשנה שעברה, קיבלנו מהקב"ה שנה נפלאה של חיים ומזון, תורה ודעת, ילדים טובים, בריאים ושובבים. שמחה וצחוק, אושר ואידישע נחת. אם נביט על השנה שחלפה, נראה כמה רגעים טובים היו בה. וכן, אפילו על כוס קפה טעים וחם, אותו שתינו בכל יום, אולי פעמיים ביום, צריך להודות מכל הלב.

הילדים בריאים. ברוך ה', יש אוכל במקרר. ברוך ה', הילדים לומדים תורת ה' בחיידרים ובישיבות והבנות מתעלות בבתי הספר. נושמים, חיים, לומדים, שמחים, רואים נחת, נהנים, מתרגשים, צוחקים, ואפילו חולמים. אז תודה רבה לך, אבא שבשמים, על כך שהבעת בנו אמון ונתת לנו עוד שנה, כמתנת חינם.

בפרשת הביכורים בפרשתנו נאמר: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את כל החוקים האלה ושמרת ועשית אותם... את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו".

אמר על כך הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל: הפסוקים הנאמרים לאחר פרשת ביכורים, מתמקדים בהמלכת ה'. כלל ישראל מקבל את מלכות ה' בעולם והקב"ה מפריש את כלל ישראל להיות לו לעם. לכן נסמכה פרשת ביכורים לפרשת המלכת ה' בעולם, כי רק אם אדם מכיר ומוקיר טובה להקב"ה ולכל מי שגמל איתו טובה, יכול לקבל את מלכות ה' בעולם, כי כפוי טובה, כך אמרו חז"ל, אינו יכול לקבל עול מלכות שמים.

כדאי לפקוח עיניים ולהכיר במעלתם של כל אלו שעוזרים לנו כל הזמן. ראש וראשון, בבן/בת הזוג שלנו, שכל כך טורחים ומתמסרים בעבורנו, בהורים שדואגים לנו בכל נימי נפשם ושכל כך דאגו לנו כל חייהם, לראש הכולל, המכתת את רגליו כדי לאסוף שקל לדולר- כדי שתהיה לנו משכורת בסוף החודש. לחברותות שלומדים איתנו, למנהל הגמ"ח שהעניק לנו הלוואה חינם אין כסף, לנהג האוטובוס שמסיע אותנו למחוז חפצנו, לאברך הנחמד שהשאיל לנו ספר "מראי מקומות" והביא אותו מביתו ועד הכולל. למגיד השיעור ב"דף היומי", שמכין כל יום שיעור במשך שעות ומגיע בכל ערב לשיעור, מבלי שהוא חייב לנו דבר. למנקה הרחוב האיכפתי, לחבר העירייה שכל כך טרח בעבורנו, למרות שהוא משמש בתפקיד חבר עירייה מבלי לקבל שום משכורת, לשכן שלקח השבוע פעמיים את בתנו מהגן ולשכן ממול, שמסביר לנו בסבלנות בכל פעם מחדש על תיקוני בדק-בית ומייעץ לנו מה לקנות ב"טמבור" ואיזה חומר טוב למה ואיזה צבע לא כדאי לקנות. אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים לנו בכל כך הרבה תחומים, והלא חז"ל אמרו לנו ש"כל הפותח פתח לחבירו- את נפשו הוא חייב לו"!!.

כשהמשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל שוחח עם תלמידיו על חשיבות הכרת הטוב, היה מספר להם את הסיפור הבא: "פעם נזדמן לי ללכת עם ה'סבא' מסלבודקא זי"ע. לפתע עברה מולנו קבוצה של קוזקים. ראיתי כי ה'סבא' נבהל, והרגעתי אותו: ב"ה שעכשיו המשטרה הקומוניסטית שולטת במצב, ואין כבר סיבה לפחד מהקוזקים.

"ה'סבא' נרגע והחל להודות לי על שהשבתי את רוחו בדברי הנבונים. הייתי נבוך, וכי מה עשיתי שאני זוכה לשבחים כאלה מפי הסבא?

"הגענו לבית המדרש, והנה נעצר ה'סבא' והורה לי להיכנס לפניו מתוך הכרת הטוב. סירבתי כמובן, כי מי אני שאכנס לפני הרב? אך הוא לא ויתר ועמד על כך בתוקף. לא נותרה לי ברירה, נאלצתי להיכנס לפניו".

 

֎֎֎

בגמרא מסופר על רבי חייא "הווא קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה (תרגום: אשתו היתה מצערת אותו, ובכל זאת כשהיה מוצא דבר מה היה מביא לה), אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר (והרי היא מצערת אותך). אמר לו: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". הוי אומר, הבעל חייבת הכרת טובה גדולה לעזרתו.

וכה כתב מרן הגרי"י קניבסקי זצוק״ל: "כִּי הִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ, שֶׁיַּחַד לָהֶם עִנְיָנִים מְשֻׁתָּפִים וְכָל אֶחָד מְסַיֵּעַ  וּמִסְתַּיֵּעַ זֶה מִזֶּה. וְכֵן אַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִצַּד הַכָּרַת הַטּוֹב, שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ אִלּוּ לֹא הָיָה מַשִּׂיג אִשָּׁה וְהָיָה נִשְׁאָר גַּלְמוּד, כַּמָּה צַעַר וּכְאֵב הָיָה לוֹ מִזֶּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לוֹ שֶׁעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ הוּא מְסֻדָּר בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ. וְעִנְיַן הַכָּרַת הַטּוֹב- אֵין שִׁעוּר לְגֹדֶל חִיּוּבָהּ וּמַעֲלָתָהּ, וְעַל אַהֲבָה כָּזֹאת חִיּיְבוּ חֲזַ"ל".

כי כן, כמו כל נושא בין אדם לחבירו, תמיד צריך להתחיל מהבית פנימה.

(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', שיכלול לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. השי"ת יזכני שתניחו בס"ד את הספר על שולחנכם בחודש תשרי הבעל"ט).

הספר כעת מודפס ויימכר בחנויות יפה נוף בכל רחבי הארץ לקראת שבת בראשית.

כמו כן ניתן להשיג אצל המחבר ב0548416418

שבת פרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא 
 
 
 

ציורי תנ"ך / כבוד ה' זרח על בת ציון/ ציירה: אהובה קליין ©

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" [ישעיהו ס', א].[ההפטרה לפרשה]

 
 

ציורי תנ"ך/ כולם נקבצים אל ירושלים בגאולה/ ציירה: אהובה קליין ©

 שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, ורְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"

 [ישעיהו ס', ד]

 
 
 ציורי תנ"ך / "ברוך בואך" / ציירה: אהובה קליין ©

 

"בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ".

 

[דברים כ"ח, ו]

 

 
 
 
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
 
 
ציורי תנ"ך /הבאת ביכורים למקדש/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]
 
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה
אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך
ושמת בטנא והלכת אל המקום-
אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"
[דברים כ"ו ,ב]
 
 
 
ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו-אור הישועה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
הציור מבוסס על הפסוק בהפטרה:
 
"שפעת גמלים תכסך בכרי מדיין כולם משבא יבואו זהב ולבונה יישאו –
ותהילות ה' יבשרו: כל- צאן קידר יקבצו לך.."[ישעיהו ס, ו-ז]
 
עלונים תשע"ה
 
 
 
אהובה קליין: 
פרשת כי תבוא- באילו תנאים ישיגו הברכות את עם ישראל? | עם רדוף ברכותציון לובשת חג | הפטרה לפרשת כי תבוא - כיצד נהיה לראש ולא לזנב?

 



תש"ע: עלון אור הצדיק | עלון שבת נט
תשע"ב: עלון אור החסידות | עלון הוד השבת | עלון מתוקים מדבש | עלון טוב לחסות בה' | עלון ישא ברכה | עלון דבר תורה
תשע"ג: עלון קבלת שבת | עלון שיחת השבוע | עלון זה השער לה' | עלון טוב לחסות בה'  | עלון בני ציון | עלון ישא ברכה וורט לשבת: תורה מגן עדן 

 

הבאת ביכורים למקדש:"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך...ובאת אל הכהן.." [דברים כ"ו,ב-ג]
ציירה: אהובה קליין (c) [צבעי שמן על בד]

הכניסה לארץ ישראל - ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" [ישעיהו ס,א]


 

 

ברוך אתה בבואך

ברוך אתה בבואך

שיר מאת: אהובה קליין ©

בבוא נשמתך  לעולם

טהורה באופן מושלם

עיניך דומעות כמפל

בהגיחך מרחם מוגן.

 

לדרך התורה תפנה

מעיין חכמתה תידלה

מצוותיה תקיים באהבה

תעלה במעלות הענווה.

 

ברכת תורה תעשיר

אותך בשדה ובעיר

ברוך תהיה בבואך

וברוך אתה בצאתך.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים].

פרשת כי תבוא - ברוך אתה בבואך- אימתי ?

פרשת כי תבוא - ברוך אתה בבואך- אימתי ?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו נאמרת אחרי  שקראנו  בשבת שעברה את פרשת "כי תצא", ויתכן שיש בכך רמז , דווקא טרם  ראש השנה הבא עלינו לטובה- לשאיפתנו- לצאת מאפלה לאורה - ולבוא לקראת  השנה החדשה.

אכן, הפרשה מתארת לנו את אפשרות הבחירה שניתנה לנו - בין ברכה לקללה,  הכול תלוי במעשים שלנו ובדרך שאנו מחליטים לבחור – כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  יִתֵּן ה' אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ"  [דברים כ"ח, א-ה]

השאלות הן:

א] מהו התנאי להשגת הברכות?

ב] מה  המשמעות של: "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ"?

תשובות.

התנאי להשגת הברכות

כפי שהכתוב מציין:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.."

דעת מקרא מסביר: כי המילה:" וְהָיָה" : כך יתקיים הדבר,- רק "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ"- זהו לשון תנאי, לשון שידול, כמו שנאמר: "רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל- הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.  כִּי-ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ.." [דברים ט"ו, ה-ו]

וכך נאמר גם:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם".[ דברים י"א, י"ג]

 עוד נאמר:

"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ". [דברים  כ"ו, ט"ו- ט"ז]

 "דעת מקרא" מוסיף ואומר: המילה: "וּבָאוּ"- וי"ו ראשונה- היא תשובת התנאי לעם ישראל: אם תשמעו בקול ה'-  אז יבואו הברכות ויחולו עליכם  כל הישועות  ולא רק שיגיעו ,אלא ישיגו  אתכם - לשון מליצה- כאילו- הברכות רודפות אחרי האדם  ולא אתה רודף אחריהן  אינך רודף כדי להשיגן. הכוונה שהטובה תגיע אליך ללא יגיעה. וכל זה רק כאשר תשמע בקול אלוקיך.

רבי  שמעון בן חלפתא אמר: "כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים, עונשו חמור- ממי שלא למד דבר.

משל למלך שהיה לו פרדס, הכניס בתוכו שני אריסים, [איכרים- המשמשים עבדים לאדון] אחד היה נוטע עצים ומקצצן ואחד לא היה נוטע  כל עיקר ולא מקצצן, על מי המלך כועס, לא על אותו שהיה נוטע ומקצץ?- כך כל מי שלמד  דברי תורה ואינו מקיים אותה- עונשו חמור יותר ממי שלא למד כל עיקר, מנין? שנאמר : "יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת.." [ישעיהו כ"ו, י]אבל אם למד ולא קיים, אינו נחנן זהו לשמור ולעשות את כל מצוותי" [דברים רבה, ז, ד]

אם כן, יכול אדם להגיע למסקנה מוטעית: שמא יגיד ,חלילה, כי יותר טוב ,לא ללמוד תורה, כי אם אינו לומד מגיע לו פחות  עונש - ממי שלומד ואינו מקיים.

אך האמת היא : דברי חז"ל:" בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו: "נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? מכאן שדנים את האדם אחרי מותו בעולם הבא- אם למד, או לא?

 רבי ישראל מאיר מראדין ["חפץ חיים"] היה אומר: לקב"ה יש באמתחתו שפע של ברכות- אך ברכת כל הברכות היא: " כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ". 

אשרי האיש אשר מתברך בכך מן השמים ,כי מי שזוכה בברכה זו- ממילא זוכה ביתר הברכות שהתורה מבטיחה.

 הרב  יצחק ניסנבוים אומר רעיון דומה: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ".  גם זו ברכה הכלולה בתוך הברכות המובטחות  לישראל- כי מדרכו של עולם שיש גם מקרים שבועטים ,חלילה-בה' מרוב הטובה כפי שנאמר בשירת "האזינו"-  "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" [דברים  ל"ב, ט"ו] כלומר מרוב הטוב שיש לאדם,  מורד בה'- חלילה. לכן ישנה כאן הבטחה מהתורה: שגם כאשר יבואו כל הברכות על ישראל- לא יפגע הדבר בכל היהודים הדבקים בדבר ה' ,אלא הם יוסיפו לשמוע בקול ה' גם  בימי השפע- כשם ששמעו  בקולו גם בתקופות קשות.

"בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ";

רש"י מסביר:  ברכה זו- על פי דברי חז"ל [בבא מציעא ק"ז, ע"א]"שתהא יציאתך מן העולם [פטירתך מן העולם] בלא חטא- כביאתך לעולם [כמו שנולדת טהור- ללא חטא] על פי זה- מתברכים היהודים שומרי המצוות - שיזכו לעזרה משמים  בכל מהלך חייהם בעולם הזה ,שלא יכשלו בדבר עבירה.

רבי אברהם  אבן עזרא סבור: כי ניתנת הבטחה לשומרי המצוות שתהיה להם הצלחה בכל מעשה ידיהם - בכל ביאה ויציאה בכל יום ויום.

הרש"ר [רבי שמשון רפאל הירש]  מפרש  רעיון דומה: הכוונה- שתתברך בכל מה שתעשה בביתך בחיי המשפחה ותתברך גם בחיי הציבור ובכל מעשיך מחוץ לביתך.

תרגום יונתן בן עוזיאל מבהיר: ברכה זו הכוללת את כל תחומי החיים- הן הרוחני והן הגשמי כאחד וכך הוא אומר: "ברוכים אתם בבואכם לבתי מדרשיכם, וברוכים אתם בצאתכם למסחרכם"

ה"חיזקוני" מפרש: מדובר בנושא המלחמה- כפי שנאמר בחומש במדבר, שם משה מתפלל לה'  למען השגת מנהיג שירש אותו:" אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".  [במדבר, כ"ז, י"ז] 


 לעניות דעתי: "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ" – הכוונה: מבורך היהודי  אשר בא לארץ ישראל - אל ארץ נחלת אבותיו - אשר  עליה נאמר:

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹקיךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹקיךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"׃ [דברים י"א, י"ב]

זוהי ארץ  אשר בניגוד  לשאר הארצות- השכינה שורה בה לעד – וכאשר יהודי  בא אליה- הוא זוכה לכל הברכות, מתוך כך שהוא דבק בתורה הקדושה ומקיים את מצוותיה- הלכה ולמעשה- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לרעהו.

כמו שנאמר בהמשך בכתובים, אותו יהודי ההולך בדרך הישר- מבורך בבואו לכל מקום, בין אם יבוא לעיר, בן אם יבוא לשדה, יזכה לברכות גשמיות וגם רוחניות.

בספר  "התמצית" של מאיר ינאי - ראיתי רעיון יפה: כאשר האדם עובד את ה' בשמחה הוא יודע מאין בא ולאן הוא הולך ,כפי שאנו אומרים בתפילת שחרית של שבת: "שמחים בצאתם וששים בבואם"

לקראת השנה החדשה- הבאה עלינו לטובה, הקב"ה משקיף עלינו ממקום קודשו ומברך את בניו לקראת  ההתחדשות כאומר לכל  אדם- בוא אלי ואני אבוא אליך- "שובו אלי ואשובה אליכם".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי קיום המצוות – הלכה למעשה גורמות לנו –לזכות להיות מבורכים – הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית

הדבק בתורה הקדושה – בוחר בדרך חיים  מבורכת והראיה שהתורה עצמה פותחת באות השנייה: האות ב'- בראשית- מרמז לברוך  אתה בבואך.

יהי רצון שנשכיל לבחור בדרך הנכונה ולזכות להיות מבורכים לכל אשר נפנה.

כדברי שלמה המלך: "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם".  [משלי ב, י]

על דרך "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". אמן ואמן.

 

פרשת כי תבוא - חלק ב

פרשת כי תבוא - חלק ב

פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א

ולא נתתי ממנו למת (תבוא  כו-יד)

מצינו בספרים הקדושים, כי העושה מצוה שלא כראוי, מתוך כוונות של תועלת אישית, מתגלגלת אותה מצוה לידיהם של הסיטרא אחרא ומגבירה את כוחה. לפיכך אומרים: "ולא נתתי ממנו למת" לא נתתי את מצוותי לכוחות הרע ולא עשיתי מהן "זבחי מתים"...(תפארת שלמה).

האדם צריך להשתדל בעולם הזה, אפילו מעט מן המעט, ודוקא המעט הוא חביב הרבה אצל השם יתברך, וכמו שמסופר במדרש על אגריפס המלך, שציוה להקריב ביום אחד אלף עולות, ושלא יקבלו שום קרבן אחר מלבד עולתיו, והנה בצהרי היום הגיע עני ובידו שני תורים, וביקש להקריבם על גבי המזבח, הכהן אמר לעני שאין הוא יכול להקריבם מחמת צווי המלך, בכה העני וטען שכל יום הוא צד ארבעה תורים, שנים הוא מקריב, ושנים הוא אוכל, ואם לא יקריב היום, כיצד יתפרנס למחר? חס עליו הכהן והקריב את שני התורים. בלילה חלם אגריפס המלך, שאמרו לו, קרבן העני הקדים בשמים את אלף העולות והזבחים שלך. שאל אגריפס את הכהן לפשר הדבר, וסיפר לו. מיד הבין אגריפס, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בעולות וזבחים לרוב, אלא דוקא מעט שבא מעומק הלב חביב עליו ביותר.

בעלי  המוסר כותבים: שתמיד צריך האדם לקחת יוזמה עצמית לשנות מעשיו, ולא לסמוך על אחרים שיעשו זאת. ובפרט כשבאים איזה יסורים לאדם, יפשפש תמיד במעשיו, ולא יתחמק מהמציאות, ויזכור לזעוק להשם יתברך שממנו באה הישועה, ומה נואלו אותם אנשים שמיד בבוא אליהם איזו צרה תולים זאת כביכול "בעין הרע" או "מקרה" ועוד שטויות והבלים, או שרצים ישר לרבנים מבלי להתבונן במעשיהם. ואם יחכים האדם וידע שלמעשה הכל תלוי בו עצמו, במעשיו ובהתעוררותו, ידע לתקן הדבר מהר, ולחסוך מעצמו טרחות רבות.

מעשה היה, שבאה אישה חשוכת בנים להרב הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן זכותו יגן עלינו אמן, ושטחה את בקשתה לברכת הצדיק, שתזכה להפקד בקרוב בפרי בטן. הצדיק ענה לה, שהוא מוכן לברכה בתנאי שתתן לו סכום עתק כפדיון נפש, והיא התחננה על נפשה שיוריד הצדיק מהסכום שכן אין באפשרותה לשלם אף רבע מהסכום הנקוב, אך הצדיק עמד בעקשנות על המחיר, ולא אבה להוריד אף מעט מהסכום, כשראתה האשה את עצמה ללא עזרה, אמרה לצדיק, שהיא תפנה להקדוש ברוך הוא ישירות, והוא כבר יתן לה בחינם...

כששמע הצדיק את דבריה, אורו עיניו, ואמר לה: "כעת אני מבטיח לך שבעוד תשעה חדשים תחבקי בן, וכל מה שעשיתי היה רק כדי שיכאב לך, ותדעי היכן הכתובת האמיתית".

האדם בעולם הזה צריך לטרוח בכוחות עצמו, מבלי לסמוך על אחרים, וכדברי הגאון רבי חיים מוולאזין, על רבו הגאון רבי אליהו מוילנא, שלא רצה שיבוא לו מגיד משמים לגלות לו תורה, משום שרצה לעמול בעצמו על התורה. האדם לא צריך לחיות בעולם הזה בשלוה, אלא חייב הוא לעמול בתורה, ואף על פי שיושב אדם רוב היום, ושומע קלטות של תורה וכיוצא בזה. מכל מקום חייב להתעסק בתורה, וללכת לבית הכנסת או למקום ששם עוסקים בתורה בחבורה בגמרא או בהלכה, במקרא או במוסר. (כותונת פסים).

ארור האיש אשר יעשה פסל (תבוא  כז-טו)

כל שאר הארורים נאמרים בלשון הוה, ולא בלשון עתיד, ולמה אמר כאן אשר יעשה בלשון עתיד, ולא אמר בלשון הוה ארור האיש עושה פסל ומסכה? ונראה  לי שבכל שאר העברות אינו מצרף מחשבה למעשה ולא נענש על מחשבתו בזה, רק כשיעשה העברה בפועל אז יעניש על זאת, אבל על חטא עבודה זרה נענש גם על מחשבתו, ומחשבה של עבודה זרה מצטרפת למעשה להעניש עליה, כמו שכתוב על חטא עבודה זרה (יחזקאל יד) למען תפשות את בית ישראל בליבם לכך נאמר כאן בחטא העבודה זרה אשר יעשה לשון עתיד, שאף משיחשוב רק לעשות עבודה  זרה יענש עליה ויהיה בכלל ארור, אבל בשאר החטאים אינו נענש עד שיעבור עליהם בפועל, לכך נאמר אצל שאר הארורים בלשון הוה, שאינו נענש, עליהם עד שיעשה (שמנה לחמו לוקט מאהבת חיים)

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וכו' ברוך פרי בטנך (תבוא  כח, א-ד)

מעשה באברך שבמשך שנים לא נפקד בזרע של קיימא,היה מגיע מידי פעם להגר"ח קניבסקי כדי לבקש עצה וברכה, יום אחד התדפק על דלתו ביתו של הגר"ח ונהרה גדולה על פניו.  וכה סיפר: חבריי ודורשי טובתי הראו לי את דבר ספר חרדים הכותב שמי שמתנכל לחיות ומציק להן,לא יתברך בילדים,ונזכרתי במעשה שאירע בביתי.יונים רבות התקבצו להן במרפסת הבית והציקו מאוד לי ולרעייתי.כאשר החלו היונים להביא גם את ה'חברות' שלהן. ולא היה באפשרותנו לנוח לא בצהרים ולא בלילה, החלטתי לשפוך זפת על מעקה המרפסת כדי להרחיק אחת ולתמיד את היונים הטורדניות.

כששמעתי את דברי ספר החרדים חשבתי בליבי שאולי זו הסיבה שהקב"ה ממאן לפקוד אותנו בילדים,וקיבלתי על עצמי לעשות תשובה על ידי כך שנחזיר את היונים לביתנו.התחילנו להניח פירורי לחם במרפסת,ובתוך יום יומיים הוצפנו שנית ביונים רבות.

וזמן קצר לאחר מכן התברכנו בברכתו של הקב"ה,סיפר האברך להגר"ח קניבסקי, כשכולו קורן מאושר ושמחה.אפשר ללמוד מכך,הוסיף הרב זילברשטיין שליט"א,שאם הקב"ה תובע בצורה כזו את בלבונם של בעלי חיים,על אחת כמה וכמה שיש להזהר שלא לפגוע ביהודי,בנו של מלך מלכי המלכים.

וכיון במעלת החכמה גדולה כל כך,צריכה שתהא חברתה הדומה לה,שהיא מדת הבושה,קרובה לה במעלתה,והראיה שהיא דומה לה-מפני שלא ראית בישן חסר דעת ולא דעתן מבלי בשת.ועל כן ראוי שישתדל האדם להתנהג במדה החשובה הזאת ולהתחכם בה,עד שתהא קבועה בנפשו ויגביר אותה על כל טבעיו,ותהיה בעיניו חשובה משאר מדותיו,כי בה יגיע אל רב המעלות וימנע בעבורה מכל מדות מגנות.

מדת הבושה היא גדר גדול ומחצת ברזל לפני כל העברות,כי אדם עובר כמה עברות בסתר,מה שמתביש לעשות בפני בני אדם. וכן אמרו חכמים,כי בשעת פטירת רבן יוחנן בן זכאי,אמרו לו תלמידיו:רבנו,ברכנו! אמר להם: יהי רצון,שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו: עד כאן ותו לא?! אמר להם: תדעו, כשאדם עובר עברה, אומר: שלא יראני אדם! (ברכות כח ע"ב). וכל זה מפני שירא,שיבוא לידי בושה. וטוב הוא שימנע מן העברות גם מחמת שמתביש מבני אדם,כי מתוך שלא לשמה בה לשמה (פסחים נ ע"ב) ואיך שלא התבייש מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בוחן כליות ולב ואין דבר ניסתר מנגד עיניו, שנאמר ,עיני ה' משוטטות בארץ" ועוד "מלוא כל הארץ כבודו" וכי אפשר שמימנו לא להיתביש ומבשר ודם כן וכאן נימדדת האמונה האמיתית של היהודי, והחי תן לליבו.

מעשה שהיה רבה ההיתרגשות בביתו של ראש החברה קדישא בירושלים.מספר נשים עמדו במטבח הקטן והצפוף ובשלו מאכלים לקראת הסעודה הגדולה שתערך בערב. מסורת היא שביום פטירתו של משה רבנו, בז' באדר,מתכנסים אנשי החברה קדישא בירושלים ועורכים סעודה גדולה.

הסירים שעל האש מבעבעים,אדים עולים ומתמרים אל על.מדי פעם נגשת אשה אחת,פותחת את הסיר ובוחשת את הבשר, לפתע תוך כדי בחישת צלי הבשר נפתח החלון על ידי משב רוח חזק וכד חרס גדול שעמד על אדן החלון נפל והחלב שהיה בתוכו נשפך הישר לתוך סיר הבשר הפתוח...

בהלה אחזה את הנשים,הרי אסור לבשל בשר וחלב! ובסיר הבשר אין כמות פי ששים מהחלב שנשפך לתוכו...אם כך כל סיר הבשר אסור באכילה. מהומה גדולה קמה בבית,השעה היתה מאוחרת,ולא יהיה זמן לבשל בשר מחדש.בעוד שעה קלה יתאספו המוזמנים,וסעודה-מה יהא עליה?

פנתה בעלת הבית לבעלה ואמרה:

"גש בבקשה לביתו של רבנו,רבי שמואל סלנט,וספר לו את אשר ארע,אולי בתבונתו הרבה ימצא התר לאכילת הבשר".

"קשה להניח שימצא התר"-ענה לה בעלה. הן כמות החלב שנתזה לסיר הבשר גדולה היא ולא נראה לי שאפשר להתיר".

הפצירה בו האשה בשנית ולא הרפתה עד אשר הסכים ראש החברה קדישא ללכת ולספר לר' שמואל את התקלה.

כאשר שמע רבי שמואל סלנט את הסיפור התהרהר קמעה ואמר: "חזר אלי בעוד כשעה.פליאה הסתמנה על פני השואל,ידוע היה שרבי שמואל משיב על כל שאלה תיכף ומיד.בקיאותו המדהימה בש"ס ובפוסקים היתה ידועה לכל. אם כך מדוע עליו לחכות שעה לתשובה.

יצא השואל מבית הרב והלך לביתו להמתין עד שתחלף שעה. מששב אל בית הרב עמד והמתין בקצר רוח לפסיקת הרב.מה רבה היתה תמיהתו כששמע את רבי שמואל אומר לו: הכל כשר ללא שום פקפוק,איני יכול להגיד לכם מדוע פסקתי כך,אולם יכולים אתם להיות סמוכים ובטוחים שאין כאן כל חשש. ועוד הוסיף הרב ואמר: "גם אני אבוא לסעודה ואוכל מאותו בשר..."

רגליו של ראש החברה קדישא נשאוהו חיש מהר לביתו והבשורה המשמחת בפיו:

"רבי שמואל פסק כי הבשר כשר,ואף הוא יבוא להשתתף עמנו בסעודה ולאכול מבשר זה".

אנחת רוחה יצאה מפיה של בעלת הבית שדאגה מה תתן לאכל בסעודה.

סקרנות אחזה את כל שומעי המעשה לדעת מדוע מעלים רבי שמואל סלנט את הסבה לפסק ההלכה,שכן אין זו דרכו לנהג כן.

עם רדת הלילה החלו המשתתפים להגיע לבית ורבי שמואל סלנט אמנם קים את דברו והופיע לסעודה.הוא אכל את הבשר כפי שהבטיח ובראות זאת כל הסועדים סר החשש אף מלבם של הספקנים לגבי כשרות הבשר: אם רבי שמואל אוכל-ודאי כשר הבשר בתכלית ההדור.

עבר זמן והמארע השתכח.

כאשר הגיעה שעתו של החלבן להפרד מן העולם התגלה הסוד באופן מפתיע:

כשהרגיש הלה כי קרב קצו,קרא אליו את אנשי החברה קדישא וספר להם את הסיפור.

כאשר הובאה השאלה בענין בשול בשר וחלב לפני רבי שמואל סלנט,שלח מיד הרב לקרא לו-לחלבן ובקשו שיגלה רק לו בסודי סודות האם החלב שמוכר הוא נקי ללא תערבת מים,או שמא נוהג הוא לימהול מים בחלב כדי להגדיל רוחיו. החלבן הודה לרבי שמואל שאכן נוהג הוא למהל מים בחלב.רבי שמואל הביט בחלבן בעינים רחמניות, הבטיחו שהוא לא יגלה את הסוד, ומיהר לחשב את הכמויות. חישב ומצא שכמות החלב שניתז אל סיר הבשר היתה קטנה שכן החלב היה מהול במים.ולכן סיר הבשר היה פי ששים מכמות החלב שנשפכה לתוכו...ופסק הדין היה כפי שהיה.

הבינו עתה כולם מדוע לא רצה רבי שמואל לגלות את הסיבה שהכשיר את הבשר,שכן לא רצה לביש את החלבן,ואלמלא ספורו של החלבן בעצמו לא היה הסוד מתגלה לעולם. (613 סיפורים על תרי"ג)

ברוך אתה בעיר (תבוא כח-ג)

בעיר בשכר המצוות שאתה עושה בעיר (מדרש)

יש בני אדם שבביתם פנימה הריהם מקיימים תורה ומצוות, אולם בבואם בין הבריות מתביישים הם ביהדותם, לבל ויאמר עליהם חלילה כי "חשוכים" הם, "נחשלים" וכדומה. על כן אמר הכתוב: "ברוך אתה בעיר רק אתם לא תבוש ותקיים את המיצוות גם בעיר, לעיני כל הבריות אזי תהיה ברוך. וזה שנאמר בשו"ע ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו (מעיינה של תורה).

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (תבוא, כח-ו)

שתהא יציאתך מין העולם בלא חטא כביאתך לעולם בלא חטא (רש"י)

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (תבוא, כח-ו) 

אלו תפילין שבראש (מסכת ברכות ו' א).

חבורת שודדים התפרצה אל ביתו של הגאון רבי אליהו מוילנה. שמעו השודדים כי בבית זה מתגורר ה"רבין" (רב בשפה הפולנית) הגדול של היהודים, ובודאי מצויים במעונו אוצרות של כסף וזהב ואבנים טובות.

אכן אוצרות היו בביתו של הגאון מוילנה, אך הללו היו אוצרות רוחניים אוצרות תורתנו הקדושה. אוצרות גשמיים כמו כסף וזהב לא היו בבית זה, ההפך הוא הנכון הגאון מוילנה חי חיי דחקות ועוני.

השודדים שחדרו לבית נכנסו בתחילה אל חדר המבוא. בחדר זה ישבו תלמידי הגאון אף הם תלמידי חכמים מופלגים ולמדו תורה. פתאום התנפלו עליהם השודדים, הפליאו בהם מכותיהם ודרשו את הכסף והזהב שבבית.

בחדרו הפנימי ישב הגאון רבי אליהו עטוף בטלית ועטור בתפילין והתבודד בלימוד התורה. לשמע הרעש והמהומה קם ממקומו ויצא אל חדר המבוא. והנה, ברגע בו ראו השודדים את דמותו של רבי אליהו הרימו רגליהם ונמלטו מהבית כל עוד נפשם בם.

התפלאו התלמידים ושאלו את רבם: "מדוע נמלטו השודדים כשנכנס רבנו לחדר?"

הצביע הגאון על התפילין של ראשו ואמר: "על הפסוק בפרשת כי תבוא: ''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'' דרשו רבותינו: אלו תפילין שבראש".

התפלאו התלמידים עוד יותר: "הן גם אנחנו עטורים בתפילין, מדוע לא פחדו השודדים מאתנו?"

הסביר הגאון מוילנה: "לא נאמר 'אלו תפילין שעל הראש' אלו תפילין שבראש'! לא די בכך שאדם נושא את התפילין על ראשו, עליו גם לחוש את משמעותם ותכנם בתוך ראשו. אז, ורק אז, נקרא עליו שם ה'! (מעשיהם של צדיקים).

מעשה ברב אחד שנכנס לבית המדרש המכיל הרבה בו תלמידים הרבה עוסקים בגמרא והיה קולם במלחמתה של תורה נשמע למרחוק זה מקשה וזה מתרץ ומנגחין זה את זה בהלכה בקולי קולות זה בונה וזה סותר זה צועק מכאן וזה צועק מכאן ויכנס הרב וישב בראש ויען ויאמר לתלמידים ההם אני רואה הבית הזה כולו תורה מלא עד התקרה, וישמחו התלמידים על דבריו כי חשבו בשבחן הוא מדבר אשר מלאו את בית המדרש בתורה, וכאשר ראה הרב שלא הבינו כונתו אמר להם בני דברי אלה הם תוכחת מוסר לכם הלא תדעו כי הלומדים תורה לשמא אז תיכף ומיד הבל התורה היוצא מפיהם עולה לעולם העליון למעלה ונברא ממנו אורות קדושים אשר שם בעולם העליון המה יחנו אך הלומדים תורה שלא לשמה אין הבל התורה שלהם כדאי לעלות ונשאר למטה, על כן בראותי שאין למוד שלכם לשם שמים אמרתי הבית הזה מלא תורה יען כי תורה שלכם שבכל יום ויום אינה עולה ונשארת למטה בבית הזה לכן נתמלאה עד התקרה  ויבשו התלמידים ויקחו דברי הרב האלה מוסר גדול על ליבם.

מכאן תוכחת מגולה ללומדים תורה חס ושלום שלא לשמה, וכל שכן על מנת לקנטר ולהתיהר וכו' ה' יצילנו מהם וכיוצא בהם ויזכנו ללמוד תורה לשמה אמן כן יהי רצון. (בן איש חי)

ידי ה' את את הברכה באסמך...(תבוא, כח-ח)

באסמך אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין לא בדבר השקוף לבריות...(תענית ח).

וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך (תבוא  כח-י)

"ויראו" - העמים יתחילו להתיירא מפני השם יתברך - "ממך" - בגללך, מכיון שיהיה "שם ד' נקרא עליך" - ישפיע הדבר על כל עמי הארץ לירא מפני השם יתברך. (בוצינא דנהורא)

ואמרו חז"ל משל למה הדבר דומה, לבן מלך שהיה מהלך אחר אביו, וכיון שהיו האנשים רואים אותו מהלך אחר אביו, היו כולם יראים ממנו, שאימת המלך היתה מוטלת על הבריות ולא העיז איש לנגוע בו. אחר ימים כשגדל קצת, הניח את אביו והיה מהלך בעצמו. וכיון שלא ראו את המלך לא הכירוהו והתחילו מכים בו. בא הבן אצל אביו ובכה לפניו ואמר לו, מה פשעי ומה חטאתי שעשית לי כך. אמר לו המלך, וכי אני עשיתי לך כך, והרי אתה עשית כן לעצמך, שאמרת די לי לילך אחר אבי, ורוצה אני לילך לבדי. והנמשל הם ישראל, שאם עושים רצונו של מקום והולכים אחר בוראם ית', ואמות העולם יראים מהם, כמו שנאמר כאן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. וכן נאמר בשירת הים שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. וכשישראל לא עושים כך באים וצועקים לפני הקב"ה, ואומר להם הקב"ה, הרי אתם גרמתם לכך. וזהו שאומר הנביא תיסרך רעתך. שאם אדם רוצה להיות בן חורין, הוא חייב לבטל דעתו בפני מי שגדול ממנו. וכן מצינו באליעזר עבד אברהם שהשתבח ואמר אני עבד לאברהם, ועבד מלך הוא מלך. וכן אמר דוד בספר תהלים, אנא ה' כי אני עבדך וגו' בן אמתך, פתחת למוסרי, בזה שאני מקבל עלי את אדנותך, ואני מרגיש עצמי לפניך בתכלית השפלות, בזה גופא פתחת למוסרי, עשית אותי בן חורין. ואפילו אם האדם גדול, אם נדבק לגדולים ממנו נעשה גדול יותר. ומצינו בנעמן שלא רצה לקבל עליו מרותו של אלישע הנביא כשנצטרע, ועבדיו הפצירו בו לילך ולבקש רחמים אצל אלישע ולבסוף הסכים ונתרפא, כמבואר בספר מלכים. וזה ענין הבכורים וודוי המעשר, שמקבל האדם עול מלכות שמים, כמו שנאמר את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך לעם סגולה. שאם אתה מקבל עליך עול מלכות שמים, אתה נעשה גדול במעלות. וזהו שנאמר בקללות להלן, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך. שאם אין אתה מקבל עליך עול מלכות שמים, אתה מקבל עליך עול מלכות בשר ודם. וזוהי ההבטחה שמבטיח הכתוב כאן: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. שע"י קבלת עול מלכות שמים, תהיה בן חורין מעול בשר ודם. 

מוהרא"ש נ"י אמר: על ידי שאדם מדבק את עצמו תמיד בו יתברך, וממשיך על עצמו ערבות, ידידות, נעם, זיו השכינה הקדושה, ויודע שאין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, על ידי זה זוכה לחיות חיים קלים, כי איש אמונות רב ברכות, ועל ידי אמונה זוכה לחיות חיים אמתיים, ולכן הזהיר אותנו רבנו ז"ל על אמונה, ואמר שמי שיש לו אמונה - חייו חיים. (אמרי מוהרא"ש חלק ב', סימן תסד)

מענין לדעת כי בגמטריה אדם = 45. ואמרו חז"ל: שלשה שותפים באדם, הקב"ה, אביו - ואמו. ושלשתם כלולים בו. כיצד? אב = 3 - אם = 41. ביחד עם ה' אחד ושמו אחד, יוצא כמנין אדם 45. אם נוריד מהמילה אדם את האלף שזה אלופו של עולם כמנין אחד ישאר לנו 44 = בגמטריה קטנה מת. להורות: שאדם ללא ה' אחד, הריהו מת. מה שנישאר לו להישען בעולם הזה זה לא על אביו ואימו אלא על אבינו שבשמים שמי שהולך דרכיו ניפתחים לו שערי שלום פרנסה אושר וכו'.

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלווה (תבוא  כח-יב)

ויש לפרש עוד שמוסב על הנאמר קודם ולברך את כל מעשה ידך. שידוע הדבר שפרוטה של צדיק עושה ברכה. כמו שמצינו באיוב ובאברהם, שאמרו כל הנוטל פרוטה מאיוב היה מתברך. וכן נוהגים בעלי בתים לשתף עמהם ת"ח בעסקיהם שתשרה הברכה בעסקים. וזהו שאומר כאן הכתוב: והלוית גויים רבים, לא שיהיו זקוקים לכך אלא שתשרה הברכה  בממונם, ואת לא תלוה.

ומעשה היה באחד שראה בחלום סולם גדול שיש בו אלף שלבים, והיה המלך עולה בסולם ההוא והגיע לחציו. בבוקר הלך וסיפר חלומו למלך, וישמח המלך על חלומו ויצו לתת לו אלף זהובים במתנה. שמעה אשת השכן משכנתה שבעלה הרויח ע"י החלום, אמרה לבעלה, אף אתה צא מחר למלך וספר לו שחלמת והנה ראית סולם של אלף, שלבים והמלך עלה והגיע למעלה למעלה. ואז בודאי יתן לך עשרת אלפים זהובים, וכן אעשה. וכשבא וסיפר למלך כך צוה המלך לגרשו בבושת פנים אמר: חלום רע הוא, כיון שלא נשארו עוד מעלות בסולם לעלות בהם, אם כן יש לירד. אבל החלום הראשון כיון שעלה עד חצוו סימן שיש לו עוד לעלות ולא  ירד. וזהו שאומר כאן הכתוב והיית רק למעלה. שנאמר אחר כך: הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, ומרוב העילוי יפול לארץ ואילו אתה תרד מטה מטה, וכל רבוי בא למעט, שסופך לעלות. וכך היה אצל המן הרשע, אחרי שנישאו המלך מעל כל השרים סופו שנתלה.

ואמרו חז"ל אשריהם ישראל, בזמן שהם עושים רצונו של מקום הוא מעלה אותם כמלאכי השרת שנאמר והיה אם שמוע תשמע וגו' והיית רק למעלה, אין כתיב כאן אלא רק למעלה, מהו רק, מיעוט, שפעמים אתם למעלה ופעמים למטה, שבזמן שעושים רצונו של מקום הם למעלה, אבל בזמן אין עושים רצונו של מקםו הרי נאמר בדברי התוכחה להלן הגר אשר בקרבך יעלה וגו', ואתה תרד מטה מטה, שכך הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו מתחילה הבט נא השמימה וספור את הכוכבים וגו' ואילו במקום אחר נאמר והיה זרעך כעפר הארץ. אלא כך אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, בשעה שבניך עושים רצונו של מקום יהיו למעלה כשם שהכוכבים עליונים על כל העולם כך בניך עליונים על הכל. וכשאינם עושים רצונו כשם שהעפר למטה והכל מדיישים אותו כך הם. אבל אין הדבר כן לעולם (מעם לועז).

וההית רק למעלה ולא תהיה למטה (תבוא כח-יג)

 כמו ששנינו במשנה באבות פרק ד "הווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" שנאמר גדולה שימושה של תורה יותר מלומדיה שמי שמשמש צדיק זוכה ללמוד בחכמה ובהנהגה ומגיע למעלות נשגבות לכן עדיף להיות זנב לאריות (גדולי דור) למרות שאתה תלמיד חכם מבחינת יהושע בן נון ששימש את משה רבינו. מאשר ראש לשועלים מאשר להיות רב של תלמידי ישיבה.

רואים אנו בטבע העולם, כי אבן הנופלת כלפי מטה הרי יורדת במהירות רבה, ואילו אבן הנזרקת כלפי מעלה הרי מתרומת לאט. והיפוכו של דבר רואים אנו באש, שכלפי מעלה מתרומת היא במהירות, ואילו כלפי מטה יורדת היא לאט. לפי שהאבן מטבעה נמשכת אל האדמה, ואילו האש מטבעה שואפת למעלה. כללו של דבר: כל עצם הולך מהר בכיוון אל שורשו הטבעי והולך לאט בכיוון ההפוך לשורשו.

הנפש הישראלית הקדושה שואפת תמיד לרום שמים, לפי ששם הוא שורשה, והירידה היא בניגוד לטבעה. לעומת זה הנפש הטמאה שואפת אל האדמה והעליה היא בניגוד לטבעה.

על כן אמרה תורה: "והיית רק למעלה" שתהיה עלייתך מהירה, שהרי מטבען הנשמה מקומה למעלה "ולא תהיה למטה" שלא תהא עלייתך כעלייתו הכבדה של עצם הנמשך מטבעו כלפי מטה.

ואילו להלן בקללות נאמר: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה" (פסוק מג) עלייתו של הגר, אשר נפשו נמשכת מטבעה כלפי מטה, תהא כבדה ואיטית: "מעלה מעלה", כעין "קימעה קימעה" וירידתך אתה, אשר מטבעך נפשך שואפת כלפי מעלה, תהא גם היא כבדה ואיטית: "מטה מטה" לא בבת אחת... (מעינה של תורה).

יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת  ובחרחר ובחרב ובשרפון ובירקון ורדפוך עד אברך (תבוא  כח-כב)

יככה ה', ד' פעמים נזכר בתוכחה יככה ה' רמז לד' הגליות. בשחפת חולי הגורם לנפיחת הבשר וניוונו. ובקדחת, אש של חולי שהיא חמה מאד מלשון קדח כמו שנאמר כי אש קדחה באפי. ובדלקת מחלה אף היא גורמת לחום אבל חזק יותר ובחרחר חולי המחמם הגוף והוא נעשה יבש והוא צמא מיד למים ובחרב, גייסות ובשדפון רוח קדים המשדף את התבואה ובירקון שפני התבואה מכסיפים ונהפכים לירקון עד אברך עד שתאבד ממילא ממחלות מרעב. ונזכרו כאן שבעה מיני פורענות בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון כנגד שבע תועבות בלבו.

יככה ה' בשחין מצרים ובעפלים (ובטחורים קרי) ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא (תבוא כח-כז)

יככה ה' בשחין מצרים שהיה רע מאוד, לח מבפנים ויבש מבחוץ, שאין לו רפואה. וכן הדין שאם נפלה מחלת האבעבועות בעיר אף שהיא לחה בלבד מתענין ומתריעין, אבל על יבש לא מתענין רק מתפללין.

ובעפלים, היינו מכת תחתוניות שהיא במקום הסתר, ובגרב, שחין לה, ובחרם שחין יבש כחרס. והמכות שתילקה בהם יהיו צרות זו לזו מה שטוב לזו רע לשניה והנה השחין היא הצרעת והאדם שיש בו מחלה זו ל"ע צריך לישב בדד מחום למחנה ואילו זה שלוקה בטחורים צריך בני אדם שימששוהו וזהו שאומר הכתוב יככה ה' בשחין מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס. שגם הרפואה למכה זו לא מועילה למכה השניה, שמיני שחין שונים הם  זה לחה וזו יבשה. וע"כ אשר לא תוכל להרפא וגם לא יהיו לך אנשים שיטפלו בך.

אשר לא יוכל להרפא שמיני השחין רבים  שרפואה לזו תהיה צרה לשניה. וזהו שאנו מברכים בברכת אשר יצר רופא כל בשר ומפליא לעשות שמרפא כל בשר ואפילו זה שיש לו מחלות סותרות שהרפואה לזו מזיקה לזו. ובזה  יתבאר גם מה שאנו אומרים בתפילת י"ח והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו אע"פ שיש לנו מכות סותרות זו את זו תעלה להם ארוכה (מעם לועז).

תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב (תבוא  כח, מז-מח)

שמצא את אליהו הנביא זכור לטוב בשוק. שאל ר' ברוקא את אליהו ע"ה אם יש בין האנשים בשוק כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו ע"ה לרב ברוקא הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רב ברוקא מה מעשיכם שבגללם זכיתם לחיי העוה"ב. אמרו לו האנשים שמחים אנחנו ומשמחים אחרים, שבשעה שאנו רואים אנשים עצבים אנחנו משמחים אותם.

וזה שאמרו אנו שמחים ומשמחים אחרים בא ללמדנו, שאם אדם רוצה לשמח אחרים צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הם עצמם היו עצבים אפילו אם היו רוצים לשמח אחרים לא היו יכולים. וכן ישמח האב בשעה שנולדת לו בת למז"ט שכשמגדילים הצאצאים מביאים שמחה בבית, ורב חסדא היה אומר לי חביבים בנות יותר מבנים, כי היו לו חתנים גדולי הדור. וכן המשא ומתן שמחה, שכן ממעטים במשא ומתן בחודש אב, משמע שגורם שמחה לאיש, וכל השמח ביסורים מביא ישועה לעולם. וכבר אמר דוד המלך למרות יסוריו "למען יזמרך כבוד ולא ידום" כלומר למרות כל יסוריו של דוד המלך לא רק שהוא נדם ולא התלונן אלא שר ושמח וכתב שירות ותישבחות לבורא עולם שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום".

ומדרך העולם, כשאדם מצליח בעניניו הוא מייחס ההצלחה לחכמתו וכוחו, ואינו מזכיר את חסדי השי"ת שהפליא לעשות עמו. ורק כשהגלגל חוזר והוא יורד מנכסיו הוא אומר, ומה אעשה והקב"ה גזר עלי כך שאפסיד. וזהו שאומר כאן הכתוב: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שלא הזכרת את ה' אלהיך בשעת טובה, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך, אז תכיר שמן הקב"ה באה הפורענות עליך (מעם לועז).