פרשת כי תבוא - התורה, ארץ ישראל ותקופתנו
- פרטים
- קטגוריה: פרשת כי תבוא
- פורסם בחמישי, 19 ספטמבר 2024 14:10
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 517
פרשת כי תבוא - התורה, ארץ ישראל ותקופתנו.
מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.." [דברים כ"ו, א'- ד']
השאלות הן:
א] מה הקשר בין הכניסה לארץ ולמצוות הבאת ביכורים?
ב] מהי מידת השמחה וכיצד ניתן להשיגה?
ג] כיצד מתבטא הקשר בין הפרשה לתקופתנו?
תשובות.
הקשר בין הכניסה לארץ והבאת הביכורים למקדש.
"ספר החינוך" כותב :
"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של ה' הדואג לו תמיד.
הרמב"ם: מפרש באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות - הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב - נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.
ואשר לקשר לארץ ישראל הסבר יפה ומעניין:
הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר: כי כבר בפתיחה לפרשה נאמר משפט שאינו מופיע אפילו באחת מן המצוות התלויות בארץ.
במצוות שמיטה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."
במצוות "חלה" נאמר:"בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה".[במדבר ט"ו, י"ח]
במצוות "ערלה": "כִי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" [ויקרא י"ט, כ"ג]
ואילו במצוות ביכורים בפרשתנו כתוב: "וְהָיָה, כִּי - תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
הקורא פסוקים אלה מבחין בדגש על ביאת הארץ, נתינתה לעם ישראל, הנחלתה, הורשתה והישיבה בה.
מעניין לציין כי בפרשת "המלכת-מלך" נאמר משפט דומה:
"כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ" [ לעיל: י"ז, י"ד] אך חסרה המילה החשובה: "נחלה"
מכאן ניתן להסיק: כי מצוות ביכורים קשורה - קשר עוצמתי בירושת הארץ ובקבלתה כנחלה.
המילים: "ארץ" ,"נתינה", "ביאה" "ושבועת ה' "- מוזכרות בפרשה זו פעמים אחדות: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". "אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ"
כמה משמעותי הפסוק שאומר מביא הביכורים לכהן:
"כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ"
מתוך כל המילים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד: כי מצוות ביכורים - למרות שהיא תלויה בהבאת הפירות לבית המקדש ואף גורמת שיתברכו פירות האילן [על פי תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ב], אין היא מביעה רק תודה על היבולים של האיכר, אלא בעיקר על הארץ הטובה אשר הובטחה מאת ה' להעניק לעם ישראל.
[ספר "על פרשת השבוע"/ מאת: הרב מאיר צבי גרוזמן ]
ערכה של השמחה
מתברר כי בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?
המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה - שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "- זה מורה על לשון צער.
לעומת זאת: המילה :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר איין , העתיד עדיין ,ההווה כהרף עין" - המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו ההווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.
בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.
לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה מהפכה, כשמדברים על העבר - זה במובן כאילו זה עומד להתרחש. ועל דבר שעתיד להיות - כאילו כבר היה !
זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה' הגורמת לשמחה.
הנה כאן השמחה מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי - האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך שם לב רוגז" [דברים כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]
גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות - כל דבר חדש משמח את האדם.
הקשר בין הפרשה לתקופתנו:
פרשת "כי תבוא" נקראת בחודש אלול כאשר המלך ממתין לבניו בשדה.. ואנחנו קרבים לראש השנה בצעדי ענק.
נמצאים אנו בתקופה מאתגרת במיוחד - מלחמה רב זירתית , למרות הניסים שאנו רואים - עלינו לעצור ולחשוב כיצד הגענו לטבח כה אכזרי באופן כה מפתיע ,ללא שום התראה מוקדמת.
נראה ,לעניות דעתי, להסביר: ישנו חלק לא גדול בעם - אשר אינם מחוברים כלל לתורה הקדושה ואינם יודעים כי התורה וארץ ישראל – אחד הם!
הרי ארץ ישראל אשר הובטחה לנו - שונה היא מיתר הארצות בתבל- כי התורה והארץ שלובים זה בזה כנאמר:
"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת - הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל - מִצְוֺתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".[להלן כ"ו, ט"ז- י"ט]
רש"י מסביר: "הַיּוֹם הַזֶּה",- הכוונה בכל יום יהיו בעיני עם ישראל המצוות חדשות כאילו התקבלו באותו היום.
בפרשה מופיעות ברכות ומנגד קללות נוראות. זה הזמן שכל אדם הרוצה להיכנס לשנה טובה ומבורכת - יקיים את מצוות התורה בפועל – ובשמחה ! היהודי חייב לקיים מצוות בין אדם למקום - אך גם מצוות בין אדם לחברו ! בימים אלה ממש אם היהודי יודע בוודאות שפגע בחברו - עליו לבקש סליחה ולהתנצל בפניו. כי אין ה' מוחל לאדם שפגע בחברו ולא ביקש את סליחתו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין כי קיים קשר עוצמתי בין מצוות הבאת ביכורים – להבטחת הארץ לעם ישראל - כך גם התורה, ארץ ישראל והעם היהודי מחוברים - כגוש אחד.
מי ייתן ועם ישראל ישוב להיות עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד ויתחבר מחדש לתורה הקדושה ויזכה להיות :"עֶלְיוֹן, עַל כָּל- הַגּוֹיִם"
וגם לחזות במהרה בגאולה השלמה. ויתגשמו במהרה דברי ישעיהו הנביא:
"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר". [ישעיהו ס', כ"א]
