- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 211
פרשת שופטים- מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: המלכת מלך בשר ודם על עם ישראל בארץ ישראל:
"כי תבואו אל הארץ אשרה' אלוקיך נותן לך וירשת וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי :שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא: רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: והיה כשבתו על כיסא ממלכתו כתב לו את משנה התורה הזאת.."[דברים י"ז,י"ד-י"ט].
השאלות הן:
א] כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הצו לשים מלך על ישראל לבין התנגדותו של שמואל הנביא למינוי מלך לדרישת ישראל?
ב] מהם האיסורים המוטלים על המלך?
ג] כיצד יבטיח המלך את הצלחת מלכותו?
הסתירה בין התנגדותו של שמואל הנביא למלוכה , לבין ציווי התורה.
חז"ל אומרים[במסכת סנהדרין ובספרי]: כי ישראל נצטווו למנות עליהם מלך עם כניסתם לארץ ישראל ומצווה זו שייכת לאחת מתרי"ג המצוות, אך בתקופתו של שמואל הנביא , ישראל בקשו מלך במטרה להעבירם לעבודת אלילים, כפי שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" ועמדתו של ה' היא: "ככל המעשים אשר עשו מיום העליתי אותם מארץ מצרים עד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלוקים אחרים"
דעת הר"ן: אשמתם של עם ישראל הייתה בדרישתם: "מלך לשפטנו" אם היו מבקשים מלך ללא סיבה מיוחדת, שמואל היה מסכים לבקשתם ,אבל עניין השיפוט אינו בידי המלך,אלא בידי השופטים בלבד.
הרמב"ן מסביר: כי הם חטאו בכך שמאסו בהנהגת שמואל ודרשו הנהגה אחרת. וזאת למרות ששמואל היה שופט ונביא על פי ה'.
אם כן אין זה פלא, אפוא, ששמואל התנגד לרעיון המלכת מלך בשר ודם.
האיסורים המוטלים על המלך.
חז"ל אומרים: כי המלך נצטווה בשלוש מצוות לא תעשה:
א] "לא ירבה לו סוסים"
ב] "לא ירבה לו נשים"
ג] "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"
מעניין שאין התורה מציינת את הטעם לאיסור השלישי ,מנגד היא נותנת נימוקים לשני האיסורים הקודמיםואילו לאיסור הממון והזהב – אינה מנמקת.
הסיבה לכך: שתאוות הממון קיימת אצל האדם מגיל הינקות עד סוף ימיו.
רעיון זה הוזכר בגמרא [ במסכת :בבא בתרא קס"ה, ע"א] לפי זה רוב בני האדם חשודים על הגזל, לכן אין צורך לנמק במפורש ציווי חשוב זה.
רבינו בחיי מסביר: למרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם,הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת,אך לעומתם מלך ישראל ייחסר בריבוים וישים דגש ביתר שאת - על התורה והיראה.
מלכי אומות העולם מגיעים לגאווה על כל עושרם וירום לבבם,אבל מלך ישראל חייב להיות צנוע והכתוב מבטיח שאם יקיים את דברי התורה,מובטח לו שיאריך ימים במלכותו.
ורז"ל מדגישים: שהמלך מצווה לא להרבות בסוסים ,אלא אך ורק לצורך מרכבתו, פרשיו וחייליו.
אבל לא שיהיו לו מבחר סוסים וכל פעם יחליף סוסים אחרים . מהטעם שלא יחפוץ להשיב את עם ישראל אל מצרים.
כי משם נהגו להביא סוסים באותה תקופה ממצרים והראיה לכך: שנאמר ב: מלכים א,י]: "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה".
ובעניין איסור להרבות נשים, על כך מפרשים רז"ל:
הותר למלך – עד שמונה עשר נשים כמספר הנשים שהיו לדוד המלך,
והטעם שאין להרבות בנשים,מפני שהאישה עלולה לפתות את המלך לסטות מדרך יראת אלוקים- כדוגמת חוה שפיתתה את האדם באכילת הפרי האסור בגן העדן.
ובנוגע לאיסור ריבוי כסף וזהב, על כך אומרים רז"ל- סכום הכסף מותר שיגיע עד לתת שכר לחילותיו של המלך כל שנה ושנה,אך ישנו איסור שישתמש בכספו למטרת אוצר ,או סגולה וזאת מטעם שלא יגיע לידי גאווה,כי אם אכן ינהג כך, חלילה, כתוצאה מכך ירום לבבו ומן הראוי שהמלך יציב לפניו את יראת ה'.
כפי שכתוב:"ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך"[איוב .איון כ"ה]
והחכם רבי אברהם ז"ל: מביא נימוק לא להרבות בכסף וזהב מהטעם שלא יכביד את מצבם הכלכלי של עם ישראל בכובד המס.
הצלחת תפקיד המלוכה.
כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.
על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל[סנהדרין כ"א,ע"ב]- נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:
אחת תהיה מונחת בבית גנזיו- כלומר בחדריו הפנימיים והשנייה שלוקח אתו לכל מקום שהולך.
בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך,רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה- אחת לעצמו כדי שינהג בחומרה בכל המצוות כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם בהתאם למשורת הדין בנחת ובדרך ישרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק : שהתנגדותו של שמואל הנביא למלך בשר ודם נובעת מכך: שהוא עלול ללכת בדרך מלכי אומות העולם, אך למעשה יש ציווי להמליך מלך לעם ישראל בארץ ישראל ובלבד שהתורה ויראת ה' תהיה בבת עיניו וכך יוכל לשרת את עם ישראל נאמנה וכך יצליח בדרכו.
מי ייתן והתפילה שנאמרת בכל יום תתגשם במהרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כתחילה והסר ממנו יגון והנחה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים...." ["תפילת העמידה"]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:56
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 483
פרשת שופטים- מהו המתכון לניצחון במלחמה?
מאמר מאת: אהובה קליין
[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשה זו גדושה נושאים רבים, ביניהם, נושא היציאה למלחמה:
"כי—תצא למלחמה על—אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי—ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים: והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכוהן ודיבר אל—העם: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל—ירך לבבכם אל—תיראו ואל—תחפזו ואל---תערצו מפניהם: כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם—אויבכם להושיע אתכם"[דברים כ,א-ה]
השאלות הן:
א] באיזו מלחמה מדובר ומה תפקידו של הכהן טרם היציאה לקרב?
ב] כיצד יש לנהוג בעת מלחמה- על מנת לנצח?
התשובה לשאלה א]
רבינו בחיי אומר: כי מדובר במלחמת מצווה, ופסוק זה קשור לפסוק קודם בו נאמר: כיצד לנהוג על מנת לבער את הרע מתוך העם:"ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל"
ומכאן יש להסיק :כי היוצא לקרב, חייב להיות שלם בגופו, מהטעם - כי אין מחוסר איבר יוצא למלחמה.[שהרי הדבר יפריע לו להילחם]
ויש להדגיש, כי אם נעשה משפט צדק בעם- מובטח ניצחון בזמן היציאה לקרב. כפי שנאמר: "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקיי" [תהלים קי"ט]
רש"י מפרש כפי רבינו בחיי, אלא שהוא מצטט את דברי תנחומא: "כי תצא למלחמה.." מה כתיב למעלה מן העניין? ודרשו השופטים היטב משיעשו השופטים דין- צאו למלחמה ואתם נוצחין"
ספורנו אומר: כי מדובר במלחמת רשות- שבה יש לשחרר מן הצבא כל מי שבנה בית חדש ולא הספיק להתגורר בתוכו, או מי שאירס אישה ולא נשא אותה עדיין לאישה.
לעומת זאת במלחמת מצווה- זוהי מלחמה שאנו מצווים עליה מהתורה, דוגמת מלחמות יהושע בן נון בכנען- משתתפים כל ישראל, כפי שכתוב: "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה[חתן וכלה בתחילת נישואיהם][מסכת סוטה ה, ו]
לגבי הכהן, אומר רבינו בחיי: כי מדובר בכהן: "משוח מלחמה" ותפקידו לדבר אל העם בלשון הקודש.
הוא אומר: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה" ובזכות- "שמע ישראל" המסמל אחדות- עם ישראל בע"ה מנצח.
רבינו בחיי מעצים בדבריו את גדולת הכהן המשוח בשמן המשחה- המשחה הייתה כמין נזר-כתר- כמו שנאמר: "נזר אלוקיו בראשו"[במדבר ו]ומשם בא השפע אל המלאכים וצבאות השמים שהם הכוכבים והמזלות והם מלמעלה מחזירים לעם עזרה מתוך כוח עליון בעת המלחמה.
הרמב"ן אומר: על הכהן מוטל התפקיד לברך את העם – היות והוא נמצא בדרגה רוחנית גבוהה- בהיותו עובד את ה'- עליו להזהיר את העם ביראתו וכך יעניק להם ביטחון בה'.
לעומתו ,השוטרים בדרך כלל ידברו בנוהג שבעולם- על עניין המוות במלחמה.
ספר החינוך מסביר: היות ובזמן יציאה לקרב, היוצאים למלחמה צריכים חיזוק ועידוד, לפי שמטבע הדברים, אדם מאזין יותר לקולו של אדם נכבד ,לכן ציוותה התורה כי הממונה על חיזוקו וחישולו של העם יהיה הכהן לפי שהוא " בחיר האדם מישראל.
"העמק דבר" אומר: כי על הכהן מוטל להגיד לעם לא רק מה שנאמר בתורה, אלא ישנו צו מיוחד של: "ודבר אל העם" באמצעות דברי תורה, כי על הלוחמים לנקוט בזהירות בדברים רעים בזמן סכנה ובמיוחד כאשר הארון נמצא בקרבם, הדברים כוללים גם דברי עידוד וגם תוכחה, אמונה ודברי חיזוק.
תחילת דברו של הכהן: "שמע ישראל.."- ויש במילים אלה קריאה לאחדות שבה ה' חפץ.
הרב שמשון רפאל הירש אומר: כי מתפקידו של הכהן להפיח בעם רוח אמונה - על מנת שיבטחו בה' שהוא בעל כוח לחימה באויבים הקמים על ישראל.
רבי שמעון בר יוחאי מבאר: הכהן אומר לעם אפילו ולא קיימו את כל המצוות ,אלא קריאת שמע, שחרית, וערבית, מובטח להם שאין הם נמסרים ביד האויב.[מתוך מסכת סוטה מ"ב]
חז"ל אומרים: כי דברי הכוהן כוללים דברי עידוד ואמונה בה'.
מעניינים במיוחד דברי אברבנאל: באמצעות שלושה דברים הכוהן מלהיב את העם:
א] עניין הגאווה והכבוד הלאומי- כלומר עצם זה שעם ישראל נלחם עבור ארץ ישראל, יש בכך כבוד לאומי וגאווה.
כי אנשים נקלים בורחים מהמערכה, אבל עם ישראל האומר: "שמע ישראל" הם גיבורים אנשי השם, לכן יאה להם להילחם מתוך הכבוד גם אל העבר- ההיסטוריה של העם היהודי.
ב] "אתם קרבים היום למלחמה "ההחלטה לצאת למלחמה- נובעת מתוך רצונכם ועל כן עליכם לכבד את רצונכם ובחירתכם ויש להיות החלטיים ולא לסגת מכך.
ג] יש לזכור כי המלחמה היא נגד האויב, ואם חס ושלום תיפלו בידו, הוא ודאי לא ירחם עליכם, כפי שנאמר במסכת סוטה: "על אויבכם ולא אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה, שאם תיפלו בידם ירחמו עליכם, על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם"
הרמב"ן מדגיש את הביטחון בה' -אותו הכהן חייב להחדיר ללוחמים, טרם יציאתם לקרב: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם, להושיע אתכם"
התשובה לשאלה ב]
על פי דברי הרמב"ן: בעת יציאה למלחמת מצווה על העם לזכור כי-אל להם לפחד מפני האויבים ויזכרו כי הקב"ה נילחם איתם, כפי שהכתוב אומר: "אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" [דברים כ, ד]
ומנגד אין העם רשאי לחשוב כי כוחו ועוצם ידו עושה לו את החיל.
אלא יגבירו את ביטחונם בה'- כדברי דוד המלך: "כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה"
רבינו בחיי אומר: כי הכתוב מזהיר את העם: "אל תראו ואל תחפזו"- והכוונה כי כל הירא מבשר ודם יש בכך פגם, הוא כאילו שוכח את ה', כפי שהזהיר הנביא ישעיהו: "מי את ותיראי מאנוש ימות.. ותשכח ה' עושך"[ישעיהו נ"א, י"ב-י"ג]
ושלמה המלך אמר: "חרדת אדם ייתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" [משלי כ"ט, כ"ה]
רש"י אומר: כי אין לרחם על האויבים -מהטעם שהם בעצמם לא ירחמו על עם ישראל.
וגם אם בעיני העם האויב נראה מרובה, הרי בעיני ה' אינו רב כלל.
כמו כן יש לנקוט בארבעה דברים:
א] להרעיש עם התריסים והקול החזק ישמש איום על האויבים.
ב] ורומסים בסוסיהם וגורמים להם שיצהילו קולם וישמיעו גם רעש באמצעות הפרסה שלרגליהם.
ג] וצווחים בקולם כדי להפחיד את האויב.
ד] ותוקעים בשופרות ועוד במיני כלים שונים- כדי להפחידם.
"כלי יקר" מפרש: כי בטרם עם ישראל יצא למלחמה נגד אויביו יסיר פחד מליבו גם אם נדמה לו שכל האויבים התאחדו כאיש אחד נגדו, אך בסופו של דבר האויבים לא יהיו מאוחדים במטרתם, אלא
יתפרדו ביניהם דרכיהם.
ה"כל יקר"- מבסס דבריו על פי מבנה הפסוק, המתחיל בלשון יחיד: "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב.. והמשכו בלשון רבים:".. אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם"
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד את חשיבות דברי הכהן לעם טרם היציאה לקרב באותם ימים . אך גם בימינו בעת היציאה לקרב -אם נבטח באלוקים ונגלה נחישות במשימה ללא יראה מהאויב. בע"ה נזכה לניצחון ויתגשם בנו הפסוק: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:41
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 641
פרשת שופטים-נביא אמת-או שקר,כיצד נבחין ביניהם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בתוך הפרשה הוא:נושא נביא האמת, בהשוואה לנביא השקר.
נביא האמת מתואר במילים אלה:"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון..
נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו [דברים י"ח,ט"ו-י"ט]
ובהמשך נאמר:והיה האיש אשר לא –ישמע אל- דברי אשר ידבר בשמי אנוכי אדרוש מעימו אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציוויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלוקים אחרים ומת הנביא ההוא,וכי תאמר בלבבך איכה נדע את –הדבר אשר לא דיברו ה':אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר ה' בזדון דיברו הנביא לא תגור ממנו:"[שםי"ח,כ-כ"ב]
השאלות הן:
א] מיהו נביא אמת?
ב]מיהו נביא שקר ומה דינו?
התשובה לשאלה א]
לפי הרמב"ן: אחד הסימנים בנביא אמת,שאין הוא מנבא מחוץ לגבולות ארץ ישראל- וזו הכוונה:"מקרבך"
הרמב"ן מביא הוכחות לדבריו:"משא גיא חיזיון"-לפי דברי ישעיהו[כ"ב,א]
ומהמילה:"מאחיך"- לומדים- כי הנבואה שורה רק מתוך אחיך- היינו מקרב עם ישראל בלבד- וזוהי מעלה לעומת שאר העמים.[מכילתא ריש בא]
מהמילה:"כמוני" לומדים כי נבואת אמת -היא כדוגמת דברי משה.
סימן לנביא אמת: שדבריו מתקיימים בפועל.
לפי רש"י:נבואת אמת תעבור מנביא לנביא,כל נביא שיסיים את תפקידו יקום תחתיו
נביא אחר שימשיך את השושלת.
הרמב"ן מביא גם את דברי רבי אברהם: לפיו:"כמוני" הכוונה: נביא השם,לא מנחש ולא
קוסם-אלא-אמיתי בדומה למשה.
"מקרבך"-אפשר לסמוך עליו היות והוא מקרב אחי בית ישראל.
"כמוני"- שיהיה דומה למשה בכך שהוא נאמן לה'.
רבינו בחיי מביא דוגמא:את יהושע בן-נון,אשר נאמר עליו:
"אליו תשמעון" והוא ראוי לתיאור:"מקרבך מאחיך כמוני"
וההוכחה היא כפי שהכתוב מתאר:"וישמעו אליו בני ישראל"[יהושע כ"ב]
המילה:"כמוני" תפקידה גם להדגיש:שלא יחשב לנביא אמת אחד הבא מקרב-
בני ישמעאל,או עשיו.אלא הכוונה,אך ורק מתוך בני יעקב.
רבינו בחיי מדגיש כי: בארבעה דברים זכו עם ישראל-לעומת אומות אחרות:
א] נבואה
ב]התורה
ג]ארץ ישראל.
ד] תחיית המתים.
על המילה :"כמוני" מוסיף רבינו בחיי פירוש שני:
נביא אמת:הוא אחד שהולך בדרכי משה ואינו מוסיף ואינו גורע ואינו עוקר שום מצווה ממצות התורה.
הוכחה נוספת לנביא אמת: כאשר אנחנו שמענו בעצמנו את הדיבור מפי הגבורה ובכך אנו עדים לדבר שהוא אמיתי,כמו שנאמר:"הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם"[שמות י"ט]
התשובה לשאלה ב]
לפי הרמב"ן: אחד הסימנים לנביא שקר: שאומר לעבוד עבודה זרה,אפילו ידבר בשם-
ה' הוא נסקל באבנים.
סימן נוסף:שנתנבא על דבר מסוים-ולא התקיימה הנבואה כלל.
רש"י מביא את דברי הגמרא:ישנם שלושה סוגי נביאי שקר שמיתתם-
בידי שמים ושלושה שמיתתם- בידי אדם:
1] המתנבא על דבר שלא שמע.
2]מתנבא על דבר שלא נאמר לו כלל.
3] מתנבא בשם עבודת כוכבים.
אלה מיתתם על ידי בני אדם.
1] הכובש את נבואתו
2] מוותר על דברי הנביא,כלומר:עובר על דבריו.
3]נביא שעבר על דברי עצמו.
- הללו מיתתם בידי שמים.
לפי דברי הרמב"ן,רבינו בחיי ורבי סעדיה גאון: קיימת גם תופעה של אדם הקם-
מתוך בני ישראל והוא מביא אותות ומופתים-אשר למרבה הפלא-מתקיימים,אדם
זה בעל כישרון מיוחד לחזות את העתיד והוא מנצל זאת להשפעה שלילית על עם ישראל-בשכנוע לעבודת כוכבים.
אותו אדם נקרא בשם :"נביא" אך ורק מתוך לעג וזלזול.הרמב"ן מכנה אנשים אלה בשם: "כהין"[כיום הם נקראים:"מדיום"]
תופעה זו נועדה על ידי ה' לנסות את בני ישראל.כפי שנאמר:"כי מנסה ה' אתכם"
במצב נתון זה- אפשר לגלות את זיקתם של עם ישראל לבורא עולם.
מטרת ניסיון זה היא:להרבות שכרם של ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להבחין בהבדלים בולטים בין נביאי האמת לשקר.
נביאי האמת- מנבאים,אך ורק מדברי בורא עולם,דוגמת:
משה איש האלוקים,ירמיהו ,הנביא יחזקאל, ישעיהו,אליהו.שמואל,יונה....
ואילו נביאי שקר דוגמת :חנניה בן עזור,צדקיהו בן כנענה,שמעיה הנחלמי- אין בפיהם דברי נבואה אמיתיים כלל.
כאז כן עתה,יש לנהוג במשנה זהירות מפני דברי קוסמים למיניהם,אשר מנסים להפיל ברשת בני אדם תמימים על ידי נבואות שקר.
אנו מצווים לנהוג בדרך:"תמים תהיה עם ה' אלוקיך"-וכדברי רש"י : עלינו לנהוג בתמימות ואמונה שלמה בקב"ה ואל לנו לחקור אחרי עתידות,אלא כל מה שבא על האדם- יקבל זאת בתמימות מלאה.
יהי רצון ועם ישראל ילך על פי התורה בלבד ולא יסור ממנה ימין ושמאל. ויבורך בברכת שמים עד בלי די.אמן ואמן.
