חומש דברים
דבר החסידות – פרשת שופטים (עיוני)
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שופטים
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 21:50
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 359
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שופטים (עיוני)
רב שהוא גם מלך
אחד מחסידיו של אדמו"ר המהר"ש [=רבי שמואל, החמישי לשושלת חב"ד] היה סוחר יערות. לפני כל עיסקה שסגר היה נוסע לרבי ומבקש עצה וברכה.
פעם הציעו לו חבריו, להשקיע סכום גדול בעיסקה מסויימת, שבה הוא עתיד להרוויח רווחים עצומים. כרגיל נסע החסיד לרבו, אולם הפעם הרבי הציע לו שלא להיכנס לעיסקה זו.
כאשר חבריו הגיעו לביתו לחתימת העיסקה – הודיע כי הוא מושך את ידיו מכיון שכך המליץ לו הרבי. הסוחרים התפלאו מאוד ואמרו לו שבטח לא הסביר לרבי את פרטי העיסקה כראוי ולכן סירב.
חזר החסיד לרבי והסביר בדיוק במה מדובר, ואף הוסיף לתאר כמה צדקה יוכל להוסיף אם יבצע את העיסקה. אך הרבי חזר על דבריו שהעיסקה אינה כדאית ושהוא מציע לו לא להיכנס לזה.
בסופו של דבר, אחרי לחצים מצד חבריו ובני משפחתו, לא עמד האיש בניסיון והשקיע הון רב בעיסקה. כצפוי, הוא איבד את כל רכושו בעקבות אותה עיסקה. ואז חזר שבור ורצוץ לליובאוויטש, ובלב שבור סיפר לרבי את מה שעשה באיוולתו ואת תוצאות מעשיו.
ואז אמר לו הרבי:
באים אלי חסידים רבים, ביניהם סוחרים, לשאול בעצתי. מדוע באים הם אלי, שמעולם לא עסקתי במסחר?
שלש תשובות יש בדבר:
א) החסידים הפשוטים אומרים כי יש לי 'רוח הקודש' ולכן יש לקיים את הוראותי 'בלי חכמות'.
ב) יש חסידים 'מיושבים' יותר, הם לא מקבלים הסברים שלמעלה מטעם ודעת. הם מסבירים, שמכיון שאני לומד תורה כל היום – ממילא מה שאני אומר להם היא ודאי האמת ע"פ התורה ולכן יש לבצעה.
ג) הסוג השלישי הם ה'נאורים'. הם לא מאמינים גם בחכמת התורה, אלא יש להם הסבר פשוט: מכיון שמגיעים אלי אלפי חסידים – הרי במשך הזמן צברתי נסיון בכל תחומי החיים, ולכן יש לקיים את הוראתי.
ומכל שלשת סיבות אלה – סיים הרבי – לא היה עליך להכנס להרפתקאה זו, שאמרתי לך בפירוש שאינה כדאית...
(ע"פ "רבותינו נשיאינו – אדמו"ר מהר"ש" (הרי"י קמינצקי) עמ' 43)
~~~
בפרשתנו (יז, טו-יז) מצווה התורה את דיני מינוי מלך: "שום תשים עליך מלך . . מקרב אחיך . . רק לא ירבה לו סוסים . . ולא ירבה לו נשים וגו'".
הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ז) כותב: "כשמעמידין המלך, מושחין אותו בשמן המשחה", ומביא ראיה ממה שנאמר לגבי שאול (שמואל א י, א) "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו".
ונשאלת השאלה: מדוע לא נאמר בתורה כיצד ממנים את המלך – ע"י משיחתו בשמן המשחה, כשם שהתורה מפרטת איך מושחים כהן-גדול?*
אלא הדבר יובן בהקדם שאלה נוספת:
הרמב"ם ממשיך שם (ה"ג) שיש למנות מלך ע"פ נביא והסנהדרין, ומביא דוגמה: "כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו", וגם כאן הדבר תמוה: כיצד זה לא נאמר בתורה שמשה משח את יהושע בשמן המשחה, אלא רק "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו" (פינחס כז, כג)?
[אין להקשות ממה שאצל משה רבינו עצמו לא מוצאים שנמשח בשמן המשחה, אף ש"מלך היה" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א, וכן הוא בר"ח ורש"י שבועות טו, רע"א ועוד) – שהרי הוא התמנה לפניציווי דיני המלך ודיני שמן המשחה]
ונקודת הביאור בזה:
במשך כל תקופת המלכים היו בעם ישראל שני בעלי תפקידים מרכזיים:
א) האחד – היה הנשיא וראש הסנהדרין והוא המנהיג הרוחני של עם ישראל, ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) "והוא העומד תחת משה רבינו"; שעיקר תפקידו ללמד תורה את העם ולעמוד בראש בית-דין הגדול לשפוט ריבותם.
– והמינוי שלו הוא ע"י סמיכה (איש מפי איש עד משה רבינו).
ב) השני – היה המלך שתפקידו בלשון הפסוק (פינחס כג, טז) "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וגו'" ופירש"י – למלחמה, כלומר מנהיג המנהל את עם ישראל וינחה אותם (בעיקר) בגשמיות, והם היו המלכים שבכל דור ודור.
– והמינוי שלו הוא ע"י משיחה (בידי נביא ושבעים זקנים).
והנה, המצב הרצוי והמושלם ע"פ התורה הוא: שהנשיא, המנהיג הרוחני – יהיה גם המלך, המנהיג הגשמי. כי כיון שתפקידו המרכזי של המלך הוא (כדברי הרמב"ם בהל' מלכים ספ"ד) "להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות"– הרי המתאים לכך ביותר הוא נשיא הדור, שהוא הגדול ביותר ב"דת האמת" וב"משפטי התורה".
וכזו היתה מלכותם של משה ויהושע, שאצלם התבטאה המנהיגות בשני המישורים גם יחד: א) שהם היו נשיאי ישראל ומנהיגיו הרוחניים. ב) שהם שימשו גם כ"מלך": להנהיג את עם ישראל (להוציאם ממצרים, להוליכם במדבר, להכניסם לארץ ישראל ולכבוש ל"א מלכים), אלא, שבדורות שאחרי משה ויהושע התפצלו שני התפקידים כך שהתפקידים הרוחניים היו בידי הנשיא ואב-בית-דין, והתפקידים הגשמיים בידי המלך.
עפ"ז מובן מדוע יהושע לא נמשח בשמן המשחה: כיון שאצלו היתה המלוכה וההנהגה הגשמית רק תוצאה ופרט בהנהגה הרוחנית, וממילא גם המינוי שלו היה מינוי רוחני – ע"י סמיכה. משא"כ בדורות שלאחרי-זה, כאשר עיקר תפקידו של המלך היה בגשמיות – או אז גם המינוי שלו הוא ע"י משיחה.
ולכן בפרשתינו שנאמר "שום תשים עליך מלך" – כוונת התורה לאופן המלוכה הכי רצוי; שהמנהיג הרוחני יהיה גם המלך שיוציאם ויביאם (כמו מלכות משה ויהושע), וממילא מובן מדוע לא מזכירה התורה את המשיחה בשמן המשחה.
חודש טוב ושבת שלום. כתיבה וחתימה טובה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, פינחס שיחה ב (עמ' 190 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" דברים ח"א (היכל מנחם, תש"ע) עמ' רכב-ד.
______________
*) הרמב"ן (תשא ל, לג) כותב, שהדבר רמוז בכתוב שם (תשא ל, לא) "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם", אבל עדיין קשה מדוע לא נאמרו הדברים בפירוש כמו בכהן גדול.
ובפרט שצריך להבהיר שמותר למשוח את המלך כדי לשלול את האיסור (המפורש) "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו" (תשא ל, לג ורש"י. וראה כריתות ו, ב).