פרשת ראה

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:

"ראה  אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]

בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא  תעשה ככתבם ולשונם.

ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם  י"ד, ב]

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא  תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?

ב] כיצד יש להתייחס לעניים?

ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?

תשובות.

"ראה"- המשמעות.

על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.

המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]

כל אדם רואה דברים על  פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]

אף אדם אינו יכול להסתתר  מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]

הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?

מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.

ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:

 עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]

חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים  י"א, כ"ו- כ"ח]

רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים  בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.

לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד  עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.

ועל פי המסקנה תבחר את הדרך  הנכונה בחייך.

אבן עזרא מפרש: כי הטעם  לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.

לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין  לחיות בחברה  מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.

רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר:  שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.

רבינו בחיי אומר: ישנה  פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד  ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל  הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם"  באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.

היחס לעניים.

לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.

אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו  משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"

חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין  למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"

רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק  מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.

מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים  פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.

רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם  ט"ו, י"א]

בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה  שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.

אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש  שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"

רבי אהרון הלוי – בעל  "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי  הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה  להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.

מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני  כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה  ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.

"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש  פעמים כפל לשון:

א] "פתוח תפתח  את ידך לו"

ב] "נתון  תיתן לו".

ג]"העניק תעניק  לו"

מכאן לומדים שאין שיעור למתן  צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.

הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו

בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.

ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים  ט"ו, ו]

ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש  לקיים את מצוות  התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.

 

 

 

 

 

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:

"ראה  אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]

בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא  תעשה ככתבם ולשונם.

ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם  י"ד, ב]

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא  תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?

ב] כיצד יש להתייחס לעניים?

ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?

תשובות.

"ראה"- המשמעות.

על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.

המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]

כל אדם רואה דברים על  פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]

אף אדם אינו יכול להסתתר  מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]

הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?

מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.

ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:

 עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]

חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים  י"א, כ"ו- כ"ח]

רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים  בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.

לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד  עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.

ועל פי המסקנה תבחר את הדרך  הנכונה בחייך.

אבן עזרא מפרש: כי הטעם  לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.

לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין  לחיות בחברה  מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.

רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר:  שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.

רבינו בחיי אומר: ישנה  פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד  ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל  הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם"  באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.

היחס לעניים.

לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.

אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו  משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"

חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין  למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"

רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק  מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.

מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים  פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.

רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם  ט"ו, י"א]

בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה  שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.

אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש  שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"

רבי אהרון הלוי – בעל  "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי  הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה  להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.

מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני  כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה  ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.

"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש  פעמים כפל לשון:

א] "פתוח תפתח  את ידך לו"

ב] "נתון  תיתן לו".

ג]"העניק תעניק  לו"

מכאן לומדים שאין שיעור למתן  צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.

הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו

בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.

ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים  ט"ו, ו]

ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש  לקיים את מצוות  התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.

 

 

 

 

 

דרכי נועם ©

דרכי נועם/ שיר מאת: אהובה קליין ©
התורה, דרכיה נועם
לְעַמלֵיה תפתח  צוהר
לכול הרשות נתונה
ברוח בינה ואמונה.
 
החוסה בצילה תמיד
הוגה בה ומתמיד
מהר גריזים יקטוף
ברכות ככוכבים לרוב.
 
יונה ועלה זית
דבש חלב ומים
אושר שמחה ונחת
בזכות חוכמה ודעת.
הערה: השיר בהשראת פרשת ראה [חומש דברים]
 

פרשת ראה-"הכול צפוי והרשות נתונה"- הכיצד?

פרשת ראה-"הכול צפוי והרשות נתונה"- הכיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר  מוקדש לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו פותחת בלשון יחיד וממשיכה בלשון רבים:

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו.." [דברים י"א, כ"ו-כ"ח]

השאלות הן:

א] מדוע פונה משה אל עם ישראל בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים?

ב] מהי משמעות הברכה ומדוע ניתנה על הר הגריזים  דווקא?

ג] "הכול צפוי והראשות נתונה" –מה הכוונה במשפט זה?

התשובה לשאלה א]

רבינו בחיי  עונה על שאלה זו: היות  והברכה והקללה- הן על בסיס  שתי מידות בהן נברא העולם- מידת הדין ומידת הרחמים ,דבר זה נראה רק ליחידים המשכילים, לכן תחילה אמר את דבריו בלשון יחיד- כי זוהי ראייה על פי השכל, כדברי שלמה המלך:" ולבי  ראה חכמה ודעת" [קהלת א]

 והפנייה בלשון הרבים היא באופן כללי לכל ההמון ,היות והברכה וגם הקללה –משמשות כמטרת  זירוז  לקיום  כל מצוות התורה וגם הפחדה במידה ולא יקיימו את התורה ככתבה ולשונה.

ממשיך רבינו בחיי ומביא הוכחה  נוספת לדבריו  ממקור אחר:

"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים" [דברים ד,ה]

 גם שם נאמר :"ראה" בלשון יחיד כנגד כל החוקים והמשפטים שטעמם נודע רק ליחידים בעלי ההבנה העמוקה.

 והמילה: "אתכם" הנאמרת בלשון רבים- היא מהטעם שהתורה ניתנה לעיני כל העם.

אבן- עזרא  אומר:

 כי משה פותח את דבריו בתחילה בלשון יחיד ואחרי כן עובר ללשון רבים מהסיבה: כי תיקון הכול תלוי בתיקון הפרט, התורה  אומרת ליחיד כי אם ברצונו לחיות בסביבה טובה-אשר בה הכול מתנהל בהתאם לחוקים, תחילה עליו לתקן את עצמו.

ה"חת"ם סופר" מבסס את פירושו על דברי חז"ל במסכת קידושין [מ. ע"ב]:"לעולם יראה אדם עצמו[ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת- אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת- אוי לו. שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" במילים אחרות, אדם חייב להבין שכל מעשה שהוא עושה, בן אם טוב, בן אם רע- בכך עשוי להשפיע על כל העולם כולו  בתוצאה:  ברכה, או ,חס ושלום, קללה.

התשובה לשאלה ב]

משמעות הברכה: היא ריבוי וצמיחה.

התורה עצמה מרמזת על חשיבות הברכה כבר בתחילת חומש בראשית ,דבר זה אומרים חז"ל :  הפסוק הראשון פותח, דווקא ,באות ב' – "בראשית"-ולא  באות הראשונה-א',  מהטעם  כי האות ב'-רומזת על הברכה לעם ישראל, ולכן החומש החמישי האחרון מסיים במילים: "לעיני כל- ישראל"

בחומש בראשית  נאמר: כי אלוקים מברך  תחילה את האדם כולל הזכר והנקבה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם: ויברך אותם אלוקים ויאמר  להם אלוקים: פרו ורבו ומילאו את הארץ.." [בראשית כ"ח] ובהמשך אלוקים מברך את השבת.– מכאן שהיא מקור הברכה:" ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו.." [בראשית  ב, ב]

לפי דברי חז"ל : ידוע כי בכוחו של דיבור הפה להיטיב, או  להרע על ידי הברכה, או הקללה.

"ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב[בראשית ב, ז] וייפח באפיו נשמת חיים "ותרגם אונקלוס: "לרוח ממללא"- נתן בה כוח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה"

[ספר החינוך מצווה רל"א]

לכל אדם יש את הכוח לברך, או לקלל: "לעולם אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעינך" [תלמוד בבלי מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד-א]וכן נאמר:" לעולם אל תהי קללה קלה בעינך" [תלמוד בבלי, בבא קמא צ"ג, א]

ומובא בתלמוד [תלמוד בבלי, ברכות דף ז, ע"א]:"תניא אמר רב ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל-

יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני!

אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראש וקמשמע לן [משתמע מכאן] שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעינך"

ישנה חשיבות גדולה גם לברכת כוהנים,  בזמן הברכה קיימת  שעת רצון לבקשות של עם ישראל ,בכלל ובפרט-להגיע אל כיסאו של ה' ולהישמע ולהתקבל .

ראוי לציין גם את חשיבות ברכת צדיק: "צדיק  גוזר והקב"ה מקיים"

בליל שבת וביום הכיפורים- נוהגים ההורים  לברך את בניהם.

ישנו מנהג של  אדם לברך את קרוביו טרם הסתלקותו מהעולם הזה, כגון ברכת יעקב את בניו טרם מותו.

הרמב"ן נותן טעם לכך שהברכות היו ניתנות על הר גריזים והקללות על הר עיבל: "ויתכן, שהיה הר גריזים לדרום, שהוא ימין, והר עיבל מצפון, ובירמיהו נאמר: "מצפון  תיפתח הרעה" [ירמיהו  א, י"ד]

הרב קאופמן בפירושו לחומש ויקרא [ א, י"א]- מסביר את משמעות הצד הצפוני-כולל את מה שקורה בבית המקדש[למשל: לגבי מיקום השולחן]

לדעתו: הצד הדרומי מסמל תמיד את הכוון המאיר והנוצץ ואילו הצד הצפוני- מסמל את החלק הנסתר.

האפל-הוא הצפון, המנורה מסמלת את ה הרוחניות של עם ישראל-היא ניצבת בצד המואר, ואילו השולחן המסמל את החומריות -ניצב  בצד האפל.

הרב הירש מבאר: כי שני ההרים- הר עיבל והר גריזים היו שונים זה מזה, הר גריזים היה מוקף ירק וגינות בעיקר במדרונו, ואילו הר עיבל-  מראהו היה -צחיח, ושומם.

לכן כל הר ממחיש את ייעודו על פי מראהו החיצוני.

התשובה לשאלה ג]

במסכת אבות נאמר: "הכול צפוי, והרשות נתונה.."[אבות ג,,ט"ו]

על פי רבינו יונה: לאדם יש  אפשרות בחירה, בידו להחליט באיזו דרך ילך, אם בדרך טובה-דרך התורה והמצוות, או שמא יפנה לדרך רעה, כפי שכתוב בפרשה: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל –מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם-לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן—הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם"[דברים יא, כ"ו-כ"ט]

אבל, הדבר הפלאי הוא: למרות שלאדם יש אפשרות  בחירה, הרי הקב"ה יודע מראש  טרם מחשבתו ומעשיו-מהי הדרך בה ילך אותו אדם. ומתוך הפסוקים הנ"ל אנו לומדים: כי ברגע שאדם אינו הולך בדרך האמונה בה' ומתרחק מקיום המצוות ,הוא פונה לעבודה זרה.

כפי שרש"י מסביר: כל מי שעובד עבודה זרה הוא סר   מדרך המצוות אותן קיבל  ישראל על עצמו כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני.. "ומכאן  למדו כל המודה בעבודת אלילים נחשב ככופר בכל התורה כולה.[ספרי] ועל כן ניתן להבין מדוע התורה מצווה להרוס את כל האלילים.

רשי" מבאר: כי אכן יש לאדם  אפשרות בחירה לטוב, או לרע, שנאמר: "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב"[דברים ל, ט"ו]

 ובהמשך הוא מסביר: כי בטוב העולם נידון- במידת הרחמים, הכול מוחלט על פי רוב מעשיו  של האדם, אם הרוב -זכויות  -זכאי, ואם הרוב עוונות- חייב.

מכל מקום, אין הקב"ה הולך לפי רוב מעשיהם של בני האדם,   גם אם הם מוסיפים לחטוא יום, יום. אלא הוא דן את העולם, אך ורק לטובה על מנת לא להחריבו, בכל אופן  המעשים של בני האדם גנוזים ליום הדין.

רבינו בחיי אומר: דברים דומים,אין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, אלא הכול  מסור בידו של האדם.

גם הרמב"ם  מפרש: כי אין כפייה על שום אדם כיצד לנהוג.

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה, כי הקב"ה אינו דורש מעמו לקיים את המצוות בכפיה, אלא  כל אחד רשאי ללכת בדרכו הוא- לטוב ,או לרע, מובן כי  עליו לקחת לתשומת  ליבו,  שיזכה בברכה - בלכתו בדרך הישר, ובמידה ויפנה לדרך הרעה,  עשוי להיענש בקללה.

יהי רצון  שנתנהג  לאורך כל הדרך כעם קדוש ונזכה רק לטוב וברכות. כפי שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" [דברים י"ד, ב]

 

פרשת ראה- מה המיוחד במצוות מעשר?

פרשת ראה- מה המיוחד במצוות מעשר?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו התורה מצווה לחשוב גם על יתר חלקי העם,כגון: הלוי,הגר,היתום והאלמנה,
כפי שנאמר:
"והלוי אשר בשערך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עימך: מקצה שלוש שנים  תוציא את—כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עימך והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלוקיך  בכל מעשה ידך אשר תעשה:[י"ד,כ"ז-כ"ט]

השאלות הן:
א] מהו מעשר ראשון ולמי ניתן?
ב] מה המיוחד במצוות מעשר?
ג] מדוע ישנם עוד אנשים שזוכים למעשר-דוגמת הגר?

התשובה לשאלה א]
מעשר ראשון, הכוונה: לעשירית מיבול האיכר,הכולל גם ירק ופירות שנשארו לאחר הפרשת תרומה הגדולה לכוהנים.
עובד האדמה מצווה -בתום שלוש שנים -להוציא את המעשר ולהניח בשער שדהו. 
מצווה זו מופיעה גם בחומש במדבר,כפי שנאמר:"ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה,חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אוהל מועד....כי את- מעשר בני- ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללווים לנחלה" [במדבר י"ח,כ"א- כ"ד]
ועוד כתוב: "וכל- מעשר הארץ מפרי הארץ ומפרי העץ לה' הוא קודש לה' " [ויקרא כ"ז,ל]

לפי דברי ספר החינוך, משמעות מעשר ראשון:"משורשי המצווה,  לפי ששבט הלוי בחר ה' יתברך בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש-  על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחייתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה
להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה"

מעשר זה של הלויים הוא חולין לגמרי,לפיכך הוא מותר לאכילה לכל אדם, בין אם הוא לוי או,כל אדם אחר.

התשובה לשאלה ב]
על מצווה זו נאמר:"הביאו את כל- המעשר אל-בית האוצר..." ובחנוני נא בזאת אמר ה' " [מלאכי ג,י]
מכאן המסקנה:רק במצווה זו בלבד- מותר לאדם לנסות את ה',אם אכן- ה' יברכהו – בקיומה.

מסופר על רבי יוחנן: ששאל את בנו של ריש לקיש,שיספר לו מה למד באותו היום?
ענה לו:"עשר תעשר"
שאל אותו רבי יוחנן: מה כוונת הפסוק?
ענה לו:כי על ידי שמעשרים-זוכים להתעשר.
שאל אותו רבי יוחנן: כי מאין הוא יודע זאת?
ענה לו הילד: שילך וינסה בעצמו ויראה כי הדבר נכון.
היקשה עליו רבי יוחנן בשאלתו: האם מותר לנסות את ה'? שהרי נאמר בפירוש: "לא תנסו את ה' "[דברים ו,ט"ז]
ענה לו הילד:"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר...ובחנוני נא בזאת,אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" [מלאכי ג,י]
ומה פירוש:"עד בלי די"? ענה על כך רבי חמא: עד שיתעייפו השפתיים שלכם מלהגיד: "די"[תלמוד בבלי- גמרא,תענית ט,א]

ועוד מסופר:"שאל רבי יהודה הנשיא מרבי ישמעאל ברבי יוסי": אלה הגרים בארץ ישראל וזוכים להגיע לעושר,מה הסיבה להתעשרותם?
ענה לו רבי ישמעאל:הדבר נובע מתוך שמקיימים מעשרות כדין.
ובהמשך שאל רבי יהודה הנשיא:ואנשי בבל מפני מה מתעשרים?הרי אינם חייבים במעשרות וביתר המצוות התלויות בארץ?אם כן,כיצד זוכים לעשירות?
ענה לו רבי ישמעאל:הסיבה היא: נתינת כבוד לתורה הקדושה.
וכשנשאל: כיצד מתעשרים בשאר הארצות? 
ענה לו רבי ישמעאל:בזכות שמירת השבת.

התשובה לשאלה ג]
לפי מדרש חז"ל: שאל משה את הקב"ה: היתכן כי הגר נחשב בעיני ה' כלוי?
על כך ענה ה':כי הגר יקר מאד לפני הקב"ה –מהסיבה, שהיה מוכן להתגייר מרצונו למען ה'.
משל לצבי שהצטרף מרצונו החופשי לעדר הכבשים, הרועה היה מטפל בו באופן טוב יותר מאשר ביתר העדר.
שאלו אותו:כיצד יתכן כי הוא הרועה מתייחס טוב יותר לצבי משאר העדר?
ענה להם:הרי בצאן השקיע את כל מאמציו ודאגותיו ואילו הצבי אשר היה-מצוי באזור מדברי, הצטרף מרצונו החופשי לעדר-לא ראוי לכבוד מיוחד?
והנמשל: הקב"ה השקיע מאמצים רבים בעם ישראל מימי העבדות במצרים-עד היום הזה,בלכתם במדבר דאג להם לעמוד האש- בלילה ,לעמוד ענן - ביום,נתן להם שליו, העלה להם באר מים,ענני כבוד. הנחיל להם את התורה בסיני,אך הגר בא ביוזמתו והצטרף לכלל ישראל. לכן בעיני ה' הוא שקול-כישראל וגם כלוי.
לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן ללמוד על חשיבות הנתינה ללויים, לגר, ליתום והאלמנה.
בכך התורה מחנכת את הכלל והפרט- לדאוג לזולת ומבטיחה לעוסקים במצוות המעשר-: ברכת שמים,כפי שנאמר:"למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה" אמן ואמן.[דברים י"ד,כ"ט

 

מעשר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מעשר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הוא זכה לברכת שמים
שדות יבוליו רבו כמים
בזיעת אפו עמל
חרש זרע קצר.

כאם  החומלת על בניה
נוסכת בהם דאגותיה
כן בליבו נחשול  מסירות
ללוי ולשאר  ייתן מעשרות.

ביום שטוף חמה
אוסף אלומות קמה
אל שער שדהו יגיע
את הנזקקים יפתיע.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ראה,חומש דברים.

 

פרשת ראה– מדוע אין התורה מציינת במפורש את מקום המקדש?

פרשת ראה– מדוע אין התורה מציינת במפורש את מקום המקדש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו התורה מציינת כמה פעמים כי את הקורבנות והביכורים וכל שאר הדברים...יש להביא למקום אשר ה' יבחר את שמו לשכן שם:

הנה כמה דוגמאות:

א ] "אבד תאבדון את כל- המקומות אשר עבדו שם הגויים...לא תעשון כן לה' אלוקיכם: כי אם- אל המקום אשר-יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את-שמו שם,לשכנו תדרשו ובאת שמה: והבאתם שמה עולותיכם וזבחכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם ואכלתם- שם לפני ה' אלוקיכם,ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם,אשר ברכך ה' אלוקיך" [דברים י"ב,ב-ח]

ב]" והיה המקום אשר- יבחר ה' אלוקיכם בו לשכן שמו שם,שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם,......כי אם—במקום אשר-יבחר ה' באחד שבטך שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך"[שם י"ב,י"א-ט"ו]

ג] "ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך,תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך,למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים" [שם, י"ד,כ"ג]

ד] ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה ובינך וביתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשערך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך,במקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"[שם ט"ז,י"א]

השאלות הן:

א] מדוע אין משה מציין בפירוש את מקום הימצאות המקדש?

ב] מדוע בית המקדש הוקם דווקא בירושלים-במקום בו מצוי הר הבית כיום?

ג] מה הקשר בין מקום המקדש ליראה?

התשובה לשאלה א]

לפי דעת הרמב"ם בספר: "מורה נבוכים"[חלק ג פרק מ"ה]

מקום הר המוריה ששם אברהם אבינו עקד את בנו יצחק-היה ידוע למשה,לא צוין בגלוי,אלא ברמז משלוש סיבות:

א] כדי להסתיר ממדינות אחרות את הידיעה כי התפילה מקובלת שם וגם הקורבנות לרצון ה',בכך ניתן היה למנוע את רצונם להילחם על המקום בחוזקה.

ב] שאומות העולם לא ישאפו להרוס ולהשחית את המקום הקדוש בכל כוחם ביודעם כי ישראל תירש את המקום.

ג] כדי למנוע מכל שבטי ישראל מריבה,שהרי כל שבט היה מעוניין שהמקדש יהיה בנחלתו.

רש"י אומר:כי רצתה התורה לרמוז שבית המקדש יבנה בחלקו של בנימין,כמו שנאמר: "כי אם- במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך.."[שם י"ב,י"ד]כמו כן משה רומז על כך בדבריו גם לפני מותו: "לבנימין אמר: ידיד ה' ישכון לבטח עליו,חופף עליו כל-היום ובין כתפיו שכן" [שם ל"ג,י"ב]

אם כן,כיצד יהיו כל השבטים שותפים למקדש? עונה רש"י: כי כאשר רכש דויד המלך את הגורן מארוונה היבוסי גבה זהב מכל השבטים בסך שש מאות משקל [כפי שמסופר בדברי הימים א,כ"א] ואילו בספר שמואל-ב[כ"ד,כ"ד] מסופר כי דוד קנה את הגורן בחמישים שקלים,נשאלת השאלה כיצד ניתן לישב את הסתירה בין שני המקורות?.

רש"י מבסס את תשובתו על הגמרא[ברייתא במסכת זבחים[קט"ז,ע"ב]

ואומר: כי למעשה ניתן לישב את העניין כך:דויד גבה שש מאות משקל זהב סה"כ מכל שנים עשר השבטים- כאשר כל שבט באופן נפרד שילם חמישים שקל.

התשובה לשאלה ב]

בית המקדש נבנה בירושלים במקום הימצאות הר הבית היום,מהסיבה.

כי שם- בהר המוריה התנסה אברהם אבינו בעקדת יצחק,מקום של מסירות נפש,אחד הניסיונות הקשים מתוך עשרה במספר שעמד בהם בהצלחה.

וכאשר הלך אברהם לעקוד את יצחק,נאמר: "וירא את המקום".[בראשית כ"ב,ד]

הפלא הוא:כיצד הבחין אברהם במקום?

עונה על כך רש"י:אברהם ראה ענן קשור אל ההר ההוא ואינו מסתלק,לפיכך ידע כי שם מקום השכינה.

כמו כן, שם שרתה על אברהם רוח הנבואה לפי שאמר לנעריו: "שבו –לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשובה אליכם"[שם כ"ב,ה]

ולא אמר: "אשובה" לפי שנתנבא שישובו שניהם בריאים ושלמים.[לפי רש"י]

לפי הרב בחיי: ישנו מדרש יפה המספר כי יצחק ראה דמות אריה על גבי המזבח,ואולי הכוונה על מה שהזכירו רז"ל במסכת חולין,,וזה רמוז במילים: "פחד יצחק" וגם במילים: "בהר ה' יראה"[שם כ"ב,י"ג]

כי נראה לו דמות אריה בהר ה'.

לפי רש"י: "בהר ה' יראה" שעתיד ה' להשרות שכינתו במקום זה-ששם יקבל את הקרבנות והתפילות מאת עם ישראל.

התשובה לשאלה ג]

לפי דברי רבי בחיי: על ידי שהאדם יעלה למקום הבחירה הוא יפגוש שם את הכוהנים והלויים שהם- מורי דרך התורה וילמדו את היהודי תורה ויראה.

ולעניות דעתי,אדם המבקר במקום כה קדוש מתחזק ביראת שמים,כמו שנאמר: "דע לפני מי אתה עומד" ואם אדם בעל חוכמה הוא-הרי תמיד ירא את אלוקים בכל מקום,קל וחומר שבמקום המקדש יחוש יראה גדולה מאד. על כך אמר דויד המלך: "ראשית חוכמה יראת אלוקים..."[תהלים]

לסיכום, לאור האמור לעיל,נראה שמקום המקדש אשר השכינה תמיד שורה שם,הוא מקום מיוחד וקדוש עוד מזמנו של אברהם אבינו כאשר הלך לעקוד את בנו,זה אותו הר המוריה הקדוש.

יהי רצון,בע"ה, נזכה לגאולה שלמה במהרה ונחזה במו עיננו בבניית בית המקדש כמו שנאמר: "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.."[ישעיהו,נ"ו,ז]

מקום המקדש /שיר מאת: אהובה קליין ©

מקום המקדש /שיר מאת: אהובה קליין ©

מימים ימימה מקום קדוש
בנשמה ובלב תמיד קרוב
שם עקד אברהם בנו
רוח נבואה דבקה בו.

הר המוריה ניחוח עילאי
מעליו ענן בוהק  כראי
בו יבחין אבי האבות
מלאך יברכהו מטר ברכות.

זהו מקום המקדש
בכסף מלא נרכש
בנחלת בנימין  נבנה
ישראל בצל שכינה.

הערה: השיר בהשראת  פרשת ראה[חומש דברים]


 

יש ראייה / שיר (c)

יש ראייה / שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישנה ראייה עמוקה ונשגבה
מבט של מלך רם ונשא
הבוחן לעד כליות ולבבות
במלאכת מחשבת רוקם החלטות.

יש הרואה את הנולד
בחוכמתו מתכנן מעשיו מייד
דוגמת אברהם אבי האומה
ירד מצרימה וטיכס עצה.

יש אדם שאינו רואה
מגשש באפלה כתועה
טומן ראשו בעפר
כעוף זר ומוזר.

חייב אדם לראות ולהחכים
ללמוד להשכיל בצל אלוקים
כדויד העורג כאייל לבורא
מתבונן בבריאה ולה' קורא.

הערה: השיר בהשראת פרשת ראה [חומש דברים]

פרשת ראה-ראיה אלוקית לעומת ראיית אדם-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת ראה-ראיה אלוקית לעומת ראיית אדם-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת במילה:"ראה"

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם"

[דברים י"א,כ"ז-כ"ט]

ובהמשך נאמר:"ונתתה את -הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" [שם י"א, כ"ט]

השאלות הן:

א]מדוע הפרשה פותחת במילה:" ראה" ומה המשמעות של ראייה זו?

ב] מה ההבדל בין ראייה אלוקית לבין ראיית אדם?

ג] במה תלויה  דרגת ראייתו  של האדם?

ד]  האם ניתן לשפר את  כושר הראייה הרוחנית?

התשובה לשאלה א]

לפי דברי ספורנו:באה התורה להזהיר את היחיד שעליו  לראות  ולהבין כי  בתורה אין  פשרות ודרך ביניים והסיבה: אלוקים נותן – או ברכה , או קללה שהם ניגודים קיצוניים  מאד.

לפי חז"ל באה התורה להתריע: לכל אחד באופן אינדיבידואלי "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצווה אחת הכריע את כל העולם לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את כל העולם לכף חוב"[קידושין מ']

לכן גם המילה:"ראה" כתובה בלשון יחיד.

הראיה- היא חוכמה והחוכמה היא ראיה- כאשר אדם רואה את המפה נכון – הוא יודע  להגיב ולהתאים את התנהגותו בזמן הראוי.

ויש לי חידוש משלי: הרי במעמד הר סיני נאמר:"וכל העם רואים את הקולות"

-כלומר עם ישראל היה במעמד כה נשגב שאת הקולות הנשמעים –הם ראו במו עיניהם .

לכן באה התורה להזכיר לעם כי  תמיד עליהם לראות את הקולות- את עשרת הדיברות לנגד עיניהם  - ולקיים את המצוות הלכה למעשה והתוצאה תהיה הברכה.

התשובה לשאלה ב]

ראייתו של הקב"ה –היא בלתי מוגבלת- הוא רואה  את העולם כולו- את הפרט ואת הכלל, הוא בוחן  כליות ולבבות- ראייתו עמוקה, כמו שנאמר:"כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע"[תהלים קל"ח,י]

שום מכשול לא יפריע לקב"ה לראות את הנעשה בקרב הברואים:

"אם ייסתר איש  במסתרים ואני לא אראנו? נאם ה' הלא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג,כ"ד]

"אלוהים משמים השקיף על בני אדם, לראות היש דורש את אלוהים" [תהלים נ"ג,ג]

"גם חושך לא יחשיך ממך ולילה יאיר כחשיכה כאורה: כי אתה קנית כליותיי תסכני בבטן אימי...גולמי ראו עינך ועל סיפרך יכתבו.."[תהלים קל"ט, י"ב-ט"ז]

כבר כאשר האדם היה בבטן אימו אלוקים ראה ובחן אותו וכל הדברים שיקרו בעתיד – ידועים לה'.

"כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"[שמואל א,ט"ז,ז]

בעוד שראייתו של האדם היא שטחית וחיצונית בלבד, פעמים המראה החיצוני של האדם מטעה וקשה להכיר את אופיו לעומק ואת הלך רוחו,לעומת זאת ה' רואה ללבב.

הוא  הדין לגבי התבוננות במראות יפים שעלולים להטעות את האדם

לדוגמא:"ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה ויאכל" [בראשית ג,ו]

התשובה לשאלה ג]

רמת הראייה הרוחנית של האדם תלויה במידת חוכמתו  והדבר מתבטא בקריאת המפה בצורה אמיתית והנכונה - עד כמה שאפשר ובהתאם לכך- התאמת התגובה ההולמת לנתון בשטח, על זה  נאמר:"איזהו חכם הרואה את הנולד" [מסכת אבות פרק ב,ט]

כהוכחה לדברים הנ"ל- אנו מוצאים את מסקנתו של אברהם אבינו – כאשר ירד לגרר עם שרה אשתו הוא הסתיר  את זהותה האמיתית  כאשתו כפי שכתוב:"ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר וייקח את שרה"[בראשית כ,ב]

ובהמשך אבימלך מקבל מסר מהקב"ה:"...ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך" בתגובה לכך אבימלך משיב את שרה לאברהם ושואל:"מה ראית  כי עשית את הדבר הזה?  ויאמר אברהם: כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי"

כלומר, אברהם שהיה חכם ראה כי במקום זה אין יראת אלוקים ולכן  הקדים רפואה למכה- עשה מה שעשה, על מנת להציל את חיי אשתו וחייו.

אך, כאשר אדם מתבונן ללא עומק וחשיבה הוא  עלול להביא על עצמו ואחרים תוצאות הרסניות במיוחד.

לדוגמא: קין ראה כי קורבנו- מפרי האדמה לא התקבל  במרומים- כעס על הבל אחיו והרגו,אם היה מתבונן מתוך מבט מעמיק יותר - היה מסיק מסקנות נבונות, כגון: פרי האדמה שהביא לא היה מן המובחר ולכן   נפסל.

בכל אופן, רצח הוא איסור מוחלט המופיע בעשרת הדיברות.

התשובה לשאלה ד]

ניתן לשפר את כושר הראיה הרוחני של האדם:

א] על ידי דבקות בעינו האלוקית של הקב"ה- להיות מחובר אל האלוקים- באמונה,בתפילה ולימוד תורה.

כמו לדוגמא: דוד המלך:"כאייל תערוג על אפיקיי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים" [תהלים מ"ב,ב]

או:"ה' צילך על יד ימינך" [שם קכ"א, ה]

ב] מתוך התבוננות במעשה  הבריאה- ניתן להכיר את גדולת ה':

דוד מתבונן ואומר:"מה גדלו מעשיך ה'.מאד עמקו מחשבותיך: איש-בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת".

לאור האמור לעיל: יהי רצון ונזכה, בכלל ובפרט, להגיע לראיה נכונה

תוך  דבקות  בקב"ה במצוות התורה ובע"ה נזכה ל:"עין בעין יראו בשוב ה' מציון"[ישעיה נ"ב,ח] אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פורסם על ידי אהובה קליין ב- 4:48 0 תגובות 

שלח באימיילBlogThis!‏שתף אל Twitterשתף אל פייסבוק‏שתף ל-Pinterest

 

פרשת ראה-משמעות הראיה בפרשה/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- משמעות הראיה בפרשה / מאמר מאת אהובה קליין

הפרשה פותחת במילים:"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"

נשאלת השאלה מדוע התורה כותבת- "ראה" בלשון יחיד בו בזמן שהמשך הפסוק כתוב בלשון רבים?

על כך כמה מהפירושים:

א]הגאון ר' אליהו מווילנא אומר: כאן משה רבנו מעוניין ללמד ולחנך את עם ישראל שאם יקום אדם ויאמר: הואיל וכולם הולכים בדרך מסוימת, גם אני אצטרף לדרכיהם ואין אני צריך לבדוק האם הדרך טובה ,או לא. על כך באה התורה ומזהירה את היחיד:"ראה"! עליך לבדוק את הדרך שאחרים הולכים בה- האם היא ראויה לך?האם היא טובה? האם היא ברוח התורה הקדושה?

ב] האבן עזרא טוען: תיקון כלל ישראל תלוי בתיקון הפרט,התורה דורשת מכל בן אדם שאם הוא מעוניין-

לחיות  בחברה טובה, תחילה יראה ויבדוק היכן עליו לשפר את מעשיו.

ג] בעל החתם סופר אומר:לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי-

 אם הוסיף מצווה הכריע לכף זכות את כל העולם ואם עשה עברה- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה."ראה" כל מעשה שאתה עושה עשוי להשפיע על העולם כולו לכאן או לכאן- כלומר לברכה או קללה.

המשמעות של המילה:"ראה" = ראיה מלשון חוכמה- ראיית אמת  וחוכמת אמת באים מהקב"ה, כפי שנאמר:"כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב " [שמואל –א ט"ז, ז]רק הקב"ה מסוגל לראות את האמת המדויקת ואילו האדם רואה- כל אחד באופן  פרטי באופן שונה לפי מדרגתו וחוכמתו.

על הקב"ה נאמר:"אתה הראת לדעת"[דברים ד, ל"ב]

הקב"ה אומר לכל אדם: ראה היכן אתה נמצא? מה מצבך הרוחני? תחשוב על מהלך חייך והתכלית.

הקב"ה  מתבונן בכל אחד ואחד:"וראו כל בשר כי אני ה'" [יחזקאל כ"א,ד]

אין איש שיכול להתחמק מראייתו של ה' כפי שכתוב:"אם ייסתר איש במסתרים  ואני לא אראנו נאום ה'? הלא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג,כ"ד]

על כל אדם לראות את הטוב שבבריאה בדומה לקב"ה- כפי שנאמר:"וירא אלוקים כי טוב" [בראשית]

אנחנו קרבים לחודש הרחמים והסליחות ומן הראוי שכל אחד יבדוק ויראה מה מצבו הרוחני ויבדוק את מאזן חייו.

המילה: "ראה" – הן אותיות:"האר"

 כפי שאנחנו מתפללים  ופונים בבקשה  אל ה' יום, יום:"והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך".

במעמד הר סיני  נאמר:"וכל העם רואים את הקולות" [שמות כ, ט"ו]

יש ראיה שטחית ויש עמוקה יותר כפי שהדבר מתבטא בלימוד הגלוי שבתורה ולימוד תורת הנסתר.

נאמר:"והיו עינך רואות את מוריך..."[ישעיהו ל, כ]

יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק:"קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" [ישעיהו נ"ב,ח] שכולם יזכו לראות את המאור הגדול בתורה במהרה ובכך בע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה.אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)