- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 659
וורט לשבת – פרשת ראה
מותר האדם מן הבהמה
בפרשתנו נידונות "הבהמה אשר תאכלו" וזאת "אשר לא תאכלו" והסימנים לבהמה טהורה הם: א) מפרסת פרסה. ב) מעלת גרה.
איך בכלל יש לאדם את הזכות לאכול מן החי? חז"ל אומרים (חולין ל, ב) "אין ושחט אלא ומשך"; מבואר בחסידות, שכאשר האדם לוקח בהמה, שוחט אותה כהלכה ואוכל אותה – הרי הוא "מושך" ומעלה אותה מִדרגת 'חי' לדרגת 'מְדַבֵּר', כי הרי באכילתה ע"י האדם היא נעשית דם ובשר כבשרו, וכך הוא מעלה אותה לדרגת המְדַבֵּר.
אולם, זהו דוקא כאשר הוא אוכל אותה כמו אדם, כי הרי גם באדם יש פרטים שבהם הוא דומה לבהמה, כנאמר (חגיגה טז, א) "בשלשה נדמה כבהמה". מהותו האמיתית של האדם היא, כפי שהשל"ה הק' מסביר, שאדם הוא מלשון "אֶדַּמֶּה לעליון" (ישעי' יד, יד), יתרונו של האדם על הבהמה הוא כאשר הוא מבצע את שליחותו של ה'אדם העליון' – הקב"ה.
איך יכול האדם לבדוק אם עבודת ה' שלו היא כראוי? סימן אחד הוא מפרסת פרסה כלומר שהיא מופרסת לימין ולשמאל; כאשר הוא עובד את ה' רק בכיוון אחד, אהבה או יראה – יתכן שהוא עושה את זה רק מצד טבעו, מתי רואים שהוא באמת עובד את ה' – כאשר הוא מבצע את רצון ה' בכל קו שנדרש!
הסימן השני הוא מעלה גרה – שהוא לא סומך על עצמו אלא 'לועס' ומתבונן לפני כל מעשה, כדי לברר שהוא אכן ע"פ רצון האדם העליון.
שבת שלום!
מיוסד על פי: לקוטי שיחות חלק ב' ראה (במתורגם ללה"ק: עמ' 78). חלק ד' בהוספות עמ' 1294.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 640
בס"ד
בכל המקרים בעולם טמונה ברכה
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"/
מתוך הספר "מפתח התשובה", ספר לימים נוראים-ח.שמילוביץ
השם הרחמן והמטיב, נתן לנו מתנה כה גדולה
את פרשת ראה ובה טמונים לימודים גדולים וחשובים
אשר בכוחם לשנות את הגישה שלנו לכל ניסיון.
מהפרשה נלמד שבכל מקרה בחיינו טמונה ברכה,
והכל תלוי בגישה ובעבודה שלנו מול המציאות.
נותן התורה, עזור לי להתחבר לפרשה זו בכל ליבי
ומיטב הבנתי וזכני שאקבל ממנה התחזקות והתעוררות לעבודתך!
בכל מה שאתה נותן לפנינו הן עניינים רוחניים של עסק התורה ועבודתך,
והן בעיסוקי הגשמיים, בכל המקרים בעולם טמונה ברכה וקללה.
עזור לי לבחור בברכה הטמונה בכל מקרה,
ובכך לקיים את הציווי ו"בחרת בחיים"!
זכה אותי שהתורה שלך תהיה לי לסם חיים.
ואפילו בענייני הגשמיים עזור לי לעסוק בהם כרצונך ואז יהפכו לברכה.
"את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם..."
עזור לי להטות את אוזני ולשמוע, להאזין לצוויך
כיצד לעסוק בעניינים הגשמיים כרצונך!
עזור לי לכוון בכל עיסוקי הגשמיים לשם שמים
לשם עבודתך, וכך לעלות אותם למדרגה רוחנית וגבוהה יותר.
"מלאה הארץ קניינך" - נתת לנו את כל העיסוקים הגשמיים
על מנת שנוכל ל"קנות" בהם אותך! ולהתקרב על ידם אליך,
ולהפוך את כל ענייני העולה"ז להיות למקור הברכה.
"ואת הקללה – אם לא תשמעו..."
וכל הקללה באה שאדם לא קולט (לא שומע) בלבבו כראוי מהו רצונך ממנו
בלימוד התורה, המצוות והמעשים הטובים.
פוקח עיוורים, עזור לי לראות ולקלוט ממש עם לבבי כראוי מהוא רצונך המיוחד ממני היום ומהי שליחותי הייחודית בעולמך.
והנה השליחות הכללית שכוללת את כל עמ"י ואף אותי, היא להיות לך משכן, דירה בתחתונים, לכן עזרני וזכני להקריב ולמסור עצמי אליך,
ז"א כל רצון גשמי שלי עזור לי לחברו לרצון נשמתי, לרצון גבוה יותר,
לרצון רוחני וזכני למסור את כל רצונותיי הגשמיים אליך.
וכך תעזור לי שגם העיסוק בעניינים גשמיים המותרים יגרמו לי צוותא ודבקות בך השם ית'.
"אפילו בשפלים התחתונים וגשמיים לעשות ריח ניחוח להשם שאמר ונעשה רצונו"
ואתה הרי טוב ומיטיב וחסיד ורחום בי"ג מידות רחמים עד אינסוף ותכלית,
ולכן נתת לנו את התנאים המיוחדים הגורמים להגיע לברכה.
לכל אחד ואחת מאיתנו נתת את כל התנאים המדויקים
על מנת שיוכל להתקרב אליך ולהגיע אל אוצר הברכה האישית שלו.
עזור לי להאמין באמונה שלמה שבכל העניינים שאתה נתת בתוכי,
כל תכונות הנפש שלי וטבעי, גם הטובים וגם הרעים –
בכולם טמונה ברכה וקללה, וכל התכונות והטבעים יכולים להפוך להיות ברכה גדולה!
כי הכל תלוי באדם כיצד הוא משתמש בתכונות נפשו ומשרת אותך איתן,
כי כל מידה ניתן לזכך ולעדן ולהפכה למידה קדושה וטובה.
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
(היום – הוא יום ראש השנה.)
עכשיו בימים אלו,
אתה פותח בפני שלושה ספרים ונותן לי להחליט להיות צדיקה ולכתוב את עצמי כבר מעכשיו בספרי הצדיקים.
והנה אתה פותח בפנינו שלושה ספרים והברכה היא שאחליט לכתוב את עצמי בספרם של הצדיקים, ולקבל על עצמי לשמוע ולשמור את מצוותיך.
לא משנה איך חלפה השנה , ומה היו שגיאותיי
כעת הבחירה בידי בפרוס עלינו השנה החדשה - להפוך ולהיות אדם חדש לגמרי.
כי הקללה הגדולה ביותר תהיה אם לא אפעל בנפשי להפוך להיות אדם חדש (בזמני התשובה במיוחד) ולטהר את כל המידות הרעות מתוכי, ולהיות מסוגלת להמליך אותך עלי בראש השנה על כל איבר ואיבר.
בזמן שחודש אלול מתקרב אלינו וימים גבוהים מגיעים לקראתנו עזור לי לבחור בחיים, לבחור באור הטמון בכל אירוע בחיי!
זכני להתחבר לברכה הטמונה בכל אירוע,
לבחור להתקרב אליך מכל דבר שעובר עלי ובכך להפוך
כל מצב לברכה!
תרגול: הברכה האמתית היא קרבת השם
קחי דוגמא של אירוע או מצב מצער אחד בחייך
וחשבי כיצד תוכלי להתחבר לברכה הטמונה בו
מה קרבת השם שתוכל לצאת מאירוע שכזה?
איזו עבודת מידות המקרה הזה קורא לך לעשות?
כיצד הנשמה שלך יכולה להרוויח ממנו?
תפילה זו מתוך תפילות התשובה מהספר מפתח התשובה
בספר תפילות רבות והדרכה מפורטת לימים הנוראים
להשיג את הספר בThis e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
בקרוב תפתחנה סדנאות אלול בירושלים ובית שמש
אשר יכנו אתכן לראש השנה ויוה"כ ביסודיות ובעמקות
להרשמה לפנות במייל או לאתי 0545-393786 (בשעות הבוקר או הערב)
ניתן להשאיר הודעה או SMS
ההרשמה לקורס מטפלות בריפוי נפש עפ"י התורה החלה
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 07:49
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 965
בס"ד מנחם–אב תשע"ד יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל/לרפואת פצועי וחולי עם ישראל /לע"נ שלושת החטופים הי"ד ולע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה/לע"נ שרה בת דוד ז"ל (מלר)/דוד בן שמחה מרדכי ז"ל (וסרצוג)/יצחק בן אפרים (פולק) ז"ל ולהרבות בעם ישראל אהבה ואחוה ושלום ורעות
פרשת ראה אנו בניך ואתה אבינו
בפרשה כתוב:"בנים אתם ל-ה' אלוקיכם"(דברים י"ד,1) שאלות למחשבה: *מה אומרות לך המלים:בן ו-אבא? *אילו אסוציאציות עולות במחשבתך בשומעך מלים אלו? *מה הכוונה שאנו בנים של ה'?
לכל אדם (חוץ מאדם הראשון ואשתו) יש אבא בשר ודם ויש אבא (=ה') בשמים וניתן לראות דברים דומים רבים ביחסו של ה' אלינו(שאנו בניו) וביחסו של אב לילדיו וגם ביחס הילדים כלפי ה' וכלפי אביהם. אלוהים נחשב ל"אב" משום שהוא "אבי העולם",יצר אותו וקבע את חוקיו. ה' מבקש שנקרא לו אבא,ככתוב בירמיהו:"הלא מעתה קראת לי אבי" (ג',4 ) וגם:"ואֹמר:אבי תקראי לי" (ג',19).הרב משה איסרליש (=הרמ"א) כתב בספרו תורת העולה,חלק ג',פרק ע':"האב מורה על אבינו שבשמים יתעלה, אשר הוא אב לכל".
במקומות רבים בתנ"ך מכונה עם ישראל בשם "בנים" לדוגמא:"בני בכורי ישראל"(שמות ד',22),"הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים"(ירמיהו ל"א,19). ה' מורה לנו שמערכת היחסים בינינו ובינו היא כיחס אב ובן.כפי שהבן (וגם הבת,כמובן) צריך לכבד את הוריו ולירוא מהם "איש אמו ואביו תיראו"(ויקרא י"ט,3),כך עליו לכבד את ה',לירוא ממנו,("עבדו את ה´ ביראה" תהלים ב',11),לשמוע בקולו ולקיים את המצוות,כי בקיום התורה והמצוות אנו מתעלים ומתקשרים לה´ יתברך.
יחס בין אבא לבן עשוי להיות יחס של אהבה/הערכה/כבוד/הערצה/הזדהות ושייכות ועוד דברים טובים רבים,אך לעתים יכולים להיות גם ויכוחים,כעסים,אי-הסכמות על דברים שונים) הגיוני שלכל אדם יש דעות משלו ואפשר ואף רצוי להביע דעה ולדון בנושאים שונים,תוך הקשבה אחד לשני ונתינת כבוד הדדי),שעשויים להידרדר עד כדי מחלוקות ונתקים בין בני המשפחה.ניתן לתקן זאת מכיוון שהקשר בין בני המשפחה הוא קשר שנוצר מלידה והוא קשר דם,שצריך להשתדל ,ככל האפשר,לשמור עליו שיהיה קשר טוב,חיובי ובריא.העובדה היא שיש אבא ויש לו בן ויש קשר ביניהם,שגם אם חלה בו התרופפות או ריחוק,ניתן לחזק את הקשר מחדש,ברצון טוב של האב ושל הבן.
האב דואג לבנו מבחינות שונות:חומרית (שיהיה לו בית לגור בו,בגד ללבוש,אוכל ועוד דברים רבים) ורוחנית (מחפש לו מורים טובים,מלמדו תורה,מחנכו למצוות). האב צריך ללמד את בנו דברים כדי שיידע כיצד להתנהל נכון ויצליח בחייו.
כשם שאב נותן דברים לילד ורוצה את טובת ילדו,כך גם ה' שהוא טוב ומיטיב לכל,רוצה לתת לנו את תורתו הקדושה "ראה אנכי נותן לפניכם היום" (דברים י"א,26).אב מלמד את ילדו דברים,מסביר לבנו את האפשרויות העומדות בפניו ואת ההשלכות שעשויות לנבוע מכל בחירה שיבחר בה.גם ה' מסביר לעם שאם "תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם"(דברים י"א,27) תקבלו "ברכה" ו"אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם" תקבלו (חלילה) "קללה"(דברים י"א,28).
כשם שהאב, מציב לבנו גבולות ולעתים מעניש אותו,כך גם ה' נוהג עם בניו. הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל כתב בספרו "פרשת מרדכי" עמ' כ"ב על האמור במסכת ברכות (דף ג',ע"א): "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות": "בן גיסי ילד חכים (=חכם) כמר ישראל מאיר שיחיה (=הרב לאו) שאל בשעת השיעור: אם בעוונותיהם של ישראל הקדוש ברוך הוא החריב את ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל לבין האומות למה הוא מנהם והומה כיונה ומתאבל ומקונן על חורבן הבית וגלות ישראל?!" הרב השיב לו: "הדבר דומה לאב שחטא עליו בנו, האב מעניש את בנו כדי שלא יוסיף לחטוא כדי שישוב בתשובה שלמה, אבל לבו עליו דווי על שהוא מוכרח לענוש את בנו".
בשבוע הבא יסתיים חודש מנחם –אב שבו אירעו דברים קשים לעם ישראל ונחרב בית המקדש (הראשון והשני) ויתחיל חודש אלול,חודש התשובה.האב שכעס על בניו,חש אחריות וערבות כלפיהם ולכן הוא קורא להם:"שובו בנים שובבים"(ירמיהו ג',14 וגם בפס' 22) ובמלאכי (ג',7) נאמר :"שובו אלי ואשובה אליכם" (ניתן,אולי,לצרף פסוק זה לפסוקים שיש בהם ראשי תיבות "אלול")האב קורא לבניו שישובו אליו ויחדשו את הקשר כמקודם ומבטיח שגם הוא,מצידו,ישוב אליהם.
ה' מבטיח לנו:"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי ג 23-24 )
שאלה למחשבה: לפי הבנתך,מה נאמר בפסוק זה? (ברור שיש תשובות שונות שניתן לומר)
תשובות:1. אנשים(="אבות" ו"בנים") שהתרחקו זה מזה ואף נוצר נתק ביניהם,יתקנו זאת. ישובו ויחדשו את הקשר ביניהם.משפחות שבהן חל נתק (מסיבות שונות) בין אב ובנו יצליחו לגשר על המחלוקות והכעסים שהיו ביניהם ולהשלים.
2.האבות על (=עם) הבנים,ישובו כולם ביחד בתשובה שלמה.(כך פירשו ראב"ע ורד"ק)
- האבותהביולוגיים יחזרו בתשובה(="והשיב") לאבינושבשמים על ידי הבנים("על בנים"). בניהם ילמדום ויסבירו להם והאבות יקשיבו ויבינו שעליהם להתנהג בדרך ה' וכן גם יהיו בנים שיחזרו בתשובה על ידי אבותיהם (="על אבותם")שיסבירו להם והבנים יאזינו לדברי אבותיהם אליהם וישתכנעו.רש"י (על אתר) פירש: "והשיב לב אבות" - לקב"ה, "על בנים" - על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן(=אותו דבר צריך לפרש) "ולב בנים על אבותם".לב הבנים יחזור בתשובה לקב"ה,על ידי האבות שידברו אתם שצריך ללכת בדרך התורה והמצוות.
כדי שנצליח לחזור בתשובה ולחדש את הקשר עם אבינו (=ה'),נבקש:
"אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו,
ותן בלבנו בינה
להבין ולהשכיל,
לשמוע, (מכל אחד וגם אב מבן-כי יש הרבה מה לשמוע מהילדים, ובן מאב-שיש לו ידע וחוכמת חיים)
ללמוד וללמד, ("מכל מלמדי השכלתי"-ללמוד מכל אחד וגם אב מבן ובן מאב,וגם ללמד זה את זה)
לשמור ולעשות
ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".
שבת שלום! שבת מברכין לחודש אלול
"> This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. עדנה ויג
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:43
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 932
פרשת ראה - כיצד נזכה להגיע לשלום המיוחל ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בברכה והקללה, הברכות תבואנה על עם ישראל – אם יקיימו את מצוות התורה ואילו הקללות באות, חלילה, אם לא יקיימו את התורה ומצוותיה:
"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה".
כך הכתוב מתאר את התנאי להשגת הברכות: "...כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, ה', בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ -
רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וכִּי-ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ". [דברים ט"ו, ה-ז]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת בלשון יחיד "ראה" וממשיכה בלשון רבים?
ב] "...כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ" , מהי הברכה?
ג] כיצד יגיע עם ישראל למשול בגויים?
תשובות.
ראה
נאמר: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה".
[דברים, י"א, כ"ו]
חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.." [דברים י"א, כ"ו- כ"ח]
הגאון רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.
לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה. ועל פי המסקנה - תבחר את הדרך הנכונה בחייך.
אבן עזרא מפרש: כי הטעם לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.
התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין לחיות בחברה מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: ה' אומר: אני פונה אל עם ישראל ואומר: על יסוד כל הדברים שראיתם בעבר והובאו לתודעתכם בסקירה על עברכם - על סמך זה אתם מבינים שכל אחד- עתידו בידו לברכה, או חלילה - לקללה, וזאת על פי מה שכתוב בתורה.
"...כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ"
דעת מקרא מסביר: ה' יברך את עם ישראל בכך שאלוקים יעזור לו להתגבר על אויביו כפי שנאמר :"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ". [שמות כ"ג, כ"ב] ובהמשך ה' מבטיח:
"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹקיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ " [שם פסוק כ"ה]
כאן בפרשתנו נאמר:
"בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים.." [דברים ז, י"ד]
על המילים: "וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים"- מסביר דעת מקרא: מלשון = עבוט- פרושו: משכון- שעם ישראל יהיה במצב כה טוב - כתוצאה משמירת המצוות - שהוא ילווה לגויים הלוואות - תמורת משכון שיקבל מידם- אבל עם ישראל עצמו לא יזדקק ללוות מהגויים תמורת משכון שהרי נאמר לפניכן: "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן" [פסוק ד'] במצב בו עם ישראל מקיים הלכה למעשה את המצוות – מצבו הכלכלי יהיה יציב וטוב ולא יזדקק להלוואות מהגויים.
עם ישראל מושל על הגויים.
נאמר בפרשתנו: "וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ".
הנביא ישעיהו מנבא בהפטרה לפרשה: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'".[ישעיהו נ"ד, י"ז]
רבים הפסוקים בתנ"ך על נושא: השלום הנה כמה מהם: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם."[ ויקרא כ"ו, ו]
"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.[ במדבר ו, כ"ו]
"וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם."[ישעיהו ל"ב, י"ז]
"וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת." [ישעיהו ל"ב, י"ח]
"כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ."[ ישעיהו ט"ו, י"ב]
"וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה." [ירמיהו י"ד, י"ג]
"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם."[יחזקאל ל"ז, כ"ו]
"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת."[חגי, ב', ט]
"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." [תהלים ל"ד, ט"ו]
"וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם."[תהלים ל"ז, י"א]
כאשר עם ישראל מקיים את המצוות והחוקים עליהם נצטווה בהר סיני- קיימת מידה כנגד מידה . כפי שנאמר במסכת סוטה: "בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ".
כפי שהפרשה פותחת בעניין הברכה והקללה, האדם רשאי לבחור כאוות נפשו את דרכו - בין ברכה ובין קללה, הברכה תינתן לפרט ולכלל כאשר ילכו בדרך הישר:
"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.."
לעניות דעתי: על מנת להגיע לחיים שקטים ושלווים בארץ ,הרי בנוסף לקיום החוקים והמשפטים הכתובים בתורה אשר כאיש אחד בלב אחד: התחייבנו לקבלם –בהיותנו לרגלי הר סיני במילים " ..כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".
עלינו להתרחק מהמחלוקת ומשנאת החינם ולהרבות שלום בין איש לרעהו, אז נזכה להגיע לשלום המיוחל- בין עם ישראל לגויים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, כל יחיד ויחיד בישראל יש בכוחו להגדיל את אור השלום והגאולה- על ידי מעשיו הטובים- כי עם ישראל הוא כגוף אחד וכל פרט ופרט הוא חלק מישראל ואם נבחר בברכה- ונקיים את המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו- נזכה לימים טובים ולבוא הגאולה – כפי שמנבא הנביא ישעיהו:
"וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו ב, ד]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1090
משל ונמשל
שיר מאת: אהובה קליין ©
זהו משל ונמשל
על איש מבולבל
בתוך עם נבחר
אז, היום ומחר.
לא שבע מתאוותיו
ייסורים דבקו בעצמותיו
עצבות לבשה פניו
מחה דמעות עיניו.
ויהי ביום מהימים
סר להתייעץ בידידים
איך ייצא מהמבוך
יזכה לטוב אין סוף !
שבע מעצות אחיתופל
לא נגאל מאופל
רץ לספר הספרים
לתדהמתו גילה מסרים:
להימנע מדרך חתחתים
להתרחק מפירות באושים
להלך בדרך ישרים
ליהנות מטעם החיים.
הנמשל ברור ונבון
לא עוד חלום
עם , החפץ חיים
ידבק בציוויי אלוקים.
יקיים חוקים ומשפטים
ימשול כארי על גויים
דבש וחלב על לשונו
בכל יום יודה לבוראו.
הערה: השיר בהשראת פרשת: ראה [חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:44
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 620
פרשת ראה- מדוע לא הוזכר מקום המקדש באופן ברור?
מאת: אהובה קליין.
עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל ישנו ציווי לאבד כל עבודה זרה – של הגויים בתוך גבולותיה וישנה אזהרה לעסוק בעבודת ה'– אך ורק בבית המקדש:
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: כָּל-הַיָּמִים--אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים, עַל-הָאֲדָמָה. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם: עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם, וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם, וְצֹאנְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם, אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם--אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשׂוּן--כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה, הַיּוֹם: אִישׁ, כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו." [דברים י"ב, א- ט]
השאלות הן:
א] מהו המקום הבלעדי- בו יעסקו ישראל בעבודת ה'?
ב] מדוע לא הוזכר המקום באופן גלוי וברור?
תשובות.
מקום המקדש.
בית המקדש נבנה בירושלים במקום הימצאות הר הבית היום ,מהסיבה. כי שם- בהר המוריה התנסה אברהם אבינו בעקדת יצחק, מקום של מסירות נפש, הניסיון הקשה ביותר מתוך עשרה במספר שעמד בהם בהצלחה. כאשר הלך אברהם לעקוד את יצחק, נאמר: "וירא את המקום". [בראשית כ"ב, ד] הפלא הוא: כיצד הבחין אברהם במקום?
עונה על כך רש"י: אברהם ראה ענן קשור אל ההר ההוא ואינו מסתלק, לפיכך ידע כי שם מקום השכינה.
כמו כן, שם שרתה על אברהם רוח הנבואה כפי שאמר לנעריו: "שבו –לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשובה אליכם"[שם כ"ב, ה] לא אמר:"אשובה" לפי שנתנבא שישובו שניהם בריאים ושלמים.[לפי רש"י]
רבינו בחיי מביא מדרש מעניין: יצחק ראה דמות אריה על גבי המזבח .זה רמוז במילים: "פחד יצחק" וגם במילים: "בהר ה' יראה"[שם כ"ב, י"ג]כי נראה לו דמות אריה בהר ה'.
לפי רש"י: "בהר ה' יראה" שעתיד ה' להשרות שכינתו במקום זה-ששם יקבל את הקרבנות והתפילות מאת עם ישראל.
דעת מקרא מדגיש: שהתורה מזכירה בפרשה זו כמה פעמים את מקום בית הבחירה- הכתוב שילש את המילה : "שָׁם"- כדי להורות שעבודת ה' תהיה אך ורק בבית הבחירה, בכך עם ישראל שונים מהגויים- לפי שאצלם כל יחיד בוחר מקום כאוות נפשו ועובד שם את אלוהיו.
ואילו לגבי ישראל- אלוקים בוחר להם את המקום המיוחד לעבודת הבורא. מחשש שעבודה הרוחנית ברגע שהיא פזורה בכל מיני מקומות- יכולה לגרום לעבודה של ריבוי אלוהות.
מסיבה זו, הייתה דאגת יהושע וישראל מן המזבח שבנו להם בני ראובן במזרח הירדן. [יהושע כ"ב,- ט-כ'] וכשסטו ישראל מהדרך, חטאו בריבוי אלוהות- הוכיח אותם הנביא ירמיהו:
"וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ--יָקוּמוּ, אִם-יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ: כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ, הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה". [ירמיהו, כ', כ"ח]
כמו כן נאמר: "לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [מלכים א', י"א, ל"ב]
בתהלים נאמר: "כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן; אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ". [תהלים קל"ב, י"ג]
נאמר כאן: "לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם—" לקרוא את שמו עליו, כמו: "וַיָּשֶׂם אֶת-שְׁמוֹ, אֲבִימֶלֶךְ".[שופטים ח', ל"א]
והמקום הזה נקרא: "בית ה' " כמו שנאמר :
"כִּי-שִׁמְךָ נִקְרָא עַל-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי".[ מלכים א, ח', מ"ג] והכוונה: שה' ישרה את שכינתו בבית המקדש- לשם מצווים בני ישראל – לדרוש את ה'.
היות וה' ציווה את ההליכה לבית המקדש בלשון דרישה וביאה- על כן כאשר עמוס הנביא בא להוכיח את ישראל למנוע מהם לפקוד את העגלים בבית אל- גם הוא פנה אליהם בלשון של דרישה וביאה: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל: דִּרְשׁוּנִי, וִחְיוּ. וְאַל-תִּדְרְשׁוּ, בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ" [ עמוס ה, ד'-ה]
מקום המקדש ברמז.
שואלים המפרשים: מדוע אין משה מציין באופן ברור את מקום המקדש? בארץ המיועדת שבה יעסקו בני ישראל בעבודת ה'?
הרמב"ם בספר :"מורה נבוכים" [חלק ג, פרק מ"ג] כותב :"אין ספק אצלי, שהמקום אשר ייחדו אברהם אבינו בנבואה- הוא הר המוריה, היה ידוע למשה רבנו ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפירוש, אלא ברמז באמרו: "אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם",יש לי בזה שלושה טעמים:
האחד- שלא יחזיקו בו [במקום המקדש] האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה.
השני-שלא יפסידוהו [יקלקלו אותו] האומות וישחיתוהו בכל יכולתם.
השלישי- והוא החזק בהם [הסיבה העיקרית] שלא יבקש כל שבט שיפול המקום הזה בנחלתו הוא וימשול עליו.
רבי משה סופר- בעל "חת"ם סופר" מעיר: אם עם ישראל יקיימו את הציווי: "שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ", הקב"ה ינחה אותם בשלום לארץ האבות ויקוים בם: "וּבָאתָ שָּׁמָּה".
דברים אלה מכוונים כלפי היהודים השאננים היושבים מעבר לים ומסתפקים באמירה נאה, שמאד רוצים לעלות לארץ ישראל, אך אילו היו מתאמצים באמת לעלות לארץ הקודש, היו בהחלט זוכים ועולים ובאים שמה.
מוסיף ואומר החת"ם סופר": אנו מבקשים: "רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו" ואחר כך מבקשים מה': "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" ורודפים אחר הפרנסה –כדי להשיגה ,לו היינו נוהגים להתאמץ באופן דומה לגבי שאיפותינו למען בניית המקדש - היה רצוי שלפחות נקדיש את מחצית מאמצינו למען בניית בית הבחירה.
רש"י סובר: כי בית המקדש יבנה בחלקו של שבט בנימין ועל כך שוב רומז משה בברכתו לשבט בנימין לפני מותו: "לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". [דברים ל"ג, י"ב]
אך השאלה היא:
הרי נאמר:"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם" מכאן שכל השבטים היו שותפים בקרקע, שנבנה עליו בית המקדש-
מדוע, בנימין זוכה שבחלקו יבנה המקדש?
רש"י עונה על כך: כאשר דוד המלך רכש את הגורן מארוונה היבוסי [לבית- המקדש] גבה זהב [לקנות את הגורן] מכל השבטים, ומכול מקום, הגורן היה בחלקו של שבט בנימין. תשובה זו מבוססת על דברי הגמרא [מסכת זבחים [קט"ז, ע"ב] במקום אחד נאמר:
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן, בַּמָּקוֹם, שִׁקְלֵי זָהָב, מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת" [דברי הימים-א, כ"א, כ"ה]
במקום נוסף כתוב:
"וַיִּקֶן דָּוִד אֶת- הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" [שמואל- ב, כ"ד, כ"ד]
כיצד ניתן לישב את הסתירה בין שני מקורות אלה?
התשובה: גובה מכל שבט ושבט חמישים ₪ שהם סך הכול- שש מאות מכל י"ב השבטים.
"כלי יקר" מסביר: "ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גילה מיד, ואמר: "על אחד ההרים אשר אומר אליך וקרא שמו "ה' יראה"- כי הוא יתברך הרואה ואין אתו יודע מה, וקרוב לשמוע שלכך לא גילנו- שלא ינהגו בזיון בשילה, נוב וגבעון.- כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה.
במילים אחרות, היות ועד לפני בניית המקדש- היו באופן זמני-מרכזים רוחניים לעם ישראל בשילה,, נוב, וגבעון.
בכל מקומות אלה- הקב"ה חפץ היה שיכבדו את המקום ולא יבזו את הקדושה שם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, אלוקים ציווה על עם ישראל לבוא ולהקריב קורבנות- רק בבית המקדש ,כי רק שם שורה השכינה, אך אין הכתוב מתאר במפורש- היכן המקום , כדי שידעו עם ישראל ,שהם בניגוד לאומות העולם, אינם יכולים לעבוד את ה' בכל מקום אשר יחפצו, אלא עליהם להיות כפופים אך ורק-לציווי ה'- לבוא למקום אשר הקב"ה יבחר.
מי ייתן ויבנה בית המקדש במהרה, אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 570
פרשת ראה - האם יש בידנו להשפיע על גורלנו?
מאת: אהובה קליין .
פרשה ראה פותחת במילים: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה". [דברים כ"ו- ל"א]
השאלות הן:
א] היכן ממוקמים ההרים - גריזים ועיבל ומה טיבם?
ב] האם יש ביכולתו של האדם להשפיע על גורלו?
תשובות.
הר גריזים והר עיבל- ההבדל.
על פי דעת מקרא: הר גריזים נמצא מדרום לשכם, ומימין למי שעומד ופניו למזרח – לכן ניתנה הברכה עליו לפי שהרוצה להחכים - ידרים
נאמר: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ". [קהלת י"ב]
הפירוש: "החכם חושב איך לנצל את כישרונותיו, הכסיל חושב איך להתבכיין על חולשותיו" לכן הקללה ניתנה על הר עיבל שמיקומו מצפון לשכם, כפי שנאמר:"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" [ירמיהו א, י"ד]
עם כניסתם של בני ישראל לתוך הארץ המובטחת ניתן הציווי - לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל בעבר הירדן המערבי, בזמן שהם יעמדו בצד המזרחי של עבר הירדן הם ימצאו את המקום- כפי שכתוב: "ֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ"- צד מערב שנקרא: מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ - לפי שהשמש שוקעת שם.
לפי תרגום יונתן: לפי שהם לא הכירו את המקום, היה צורך לתת להם סימנים על מנת שיגיעו למקום זה. מהטעם שבמקום זה היו יושבים הכנענים מתקופת אברהם במקומות נוספים בארץ ישראל.
כמו שנאמר : "וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם .." [יהושע ה, א]
יש אומרים:[ פירוש העמק דבר ] שיהושע מל את עם ישראל בגלגל כדי שיהיו סמוכים לשני הרים אלה כמו שנאמר: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, גִּלְגָּל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה". [יהושע ה']
רש"ר מסביר: כיצד התבצעה אמירת הברכות ומנגד – אמירת הקללות, בזמן אמירת הברכה, פנו הלוויים לכיוון הר גריזים אך בשעת אמירת הקללה היו פונים לצד הר עיבל- ישנו ניגוד בין שני הרים אלה.
עם ישראל עמד על שני ההרים אלה, בעומדו על הר גריזים – אמר את הברכה ואילו בעומדו על הר עיבל- אמר את הקללה. שני הרים אלה נמצאים- ברכס הרי אפרים, הניגוד ביניהם הוא מפליא, בעוד שהר גריזים נמצא מדרום לעמק שכם- הוא נראה ירוק וגינות נוי מכסות את מורדותיו. לעומתו- הר עיבל השוכן בצד הצפוני שומם תלול וצחיח הר עיבל מתרומם לגובה של כתשע מאות מטר- קצת גבוה יותר מהר גריזים שני הרים אלה - מייצגים את הברכה והקללה.
הדבר התמוה הוא: ששניהם מתנשאים מאותה אדמה מקור המים לשניהם מהטל והמטר הם נמצאים באותו האקלים ואותה אבקת פרחים מתפזרת ברוח על שניהם ובכל זאת: הר גריזים פורח עד הפסגה, ואילו הר עיבל- כולו שומם!
מכאן שהברכה והקללה אינן תלויות בנתונים חיצוניים, אלא על פי הנכונות שלנו הפונה לכוון זה- או לכיוון המנוגד, כלומר- ביחסנו למה שמביא ברכה עלינו.
האדם וגורלו.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: הברכה: מציינת מצב של התפתחות שאינה נעצרת ,היינו-הצלחה שהולכת וגוברת.
קללה, בנוסף היותה ניגוד של ברכה - היא משדרת חוסר התקדמות והעדר צמיחה ,הבחירה בין הברכה לבין הקללה ניתנת לנו על ידי תורת ה'. הבחירה בידנו- אם נביא על עצמנו ברכה, או קללה!
שמירת המצוות -היא חלק מהברכה, הברכה יוצאת לפועל עם שמיעת המצווה וקיומה באופן מעשי, מכאן שבכל פעם שאנחנו מקיימים מצווה מהתורה אנו מביאים על עצמנו את הברכה.
לעומת זאת, הקללה היא: אובדן כל ערך עצמי ומכילה נסיגה לאפסות אישית וזוהי תוצאה של מרי.
כאשר עם ישראל פוסע אל תוך ארץ ישראל- בה הכול מתנהל על פי התורה- הגורמת לארץ ישראל להתקדש- ולנגד עיניו רואה את הר גריזים והר עיבל הרי מכאן ניתן להסיק :
אנו בעצמנו באמצעות התנהגותנו המוסרית מכריעים לאן פנינו מועדות: האם להר גריזים- או, להר עיבל? גם אברהם אבינו כאשר הגיע לארץ ישראל, תחילה בנה במקום זה מזבח לה' ומקום זה נקרא :"אלון מורה" על שם "הוראה" היוצאת ממנו.
כבר בתחילת הכניסה לארץ, כל העם חייב להבין: כי ה' נתן את הבחירה בין הברכה והקללה ועם הכניסה לארץ - האומה תכריז שקיום מצוות על ידי כל העם זהו עניין של הציבור הלאומי ,דבר שתלויה בו טובתה של האומה.
רש"ר מבהיר כי: על פי המילים: "הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", לשון זה מוכיח: שהרים אלה היו כבר ידועים לעם, ההבדל ביניהם והעובדה שאברהם הקים שם את המזבח הראשון לה' ושם המקום מבטא את משמעותו – כפי שכתוב:
"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אז בארץ". סימנים אלה סייעו לכך שהעם ידע כבר על הרים אלה.
הרב אליהו שלזינגר – בספרו "אלה הדברים"- טוען: שבנוסף לשכר המצוות בעולם הבא, ההולך בדרך התורה – זוהי ברכה ואילו ההולך בדרך ההפקר- זוהי קללה. אדם שהולך בדרך התורה- היא משרה עליו חן מיוחד ועדינות נפש וגורמת לו להיזהר במעשיו בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
הרמב"ם סבור: אומנם נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ יְהוָה, עָשָׂה:בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" [תהלים קל"ה, ו]
ברור שה' עושה בהתאם לרצונו למרות שמעשינו תלויים בנו- כשם שה' חפץ שהרוח, האש יהיו עולים כלפי מעלה ואילו המים והעפר נוטים כלפי מטה והגלגל מסתובב בעיגול, כך אלוקים חפץ שמעשיו של האדם יהיו נתונים לבחירתו ללא כפיה, לכן האדם פועל על פי דעתו- לפיכך דנים את האדם על פי מעשיו, אם עשה טובה – מטיבים לו ואם עשה רעה מביאים עליו דברים רעים.
ועל כך אמר שלמה המלך:
"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ" [קהלת י"א, ט]
לסיכום, לאור האמור לעיל- ישנה אפשרות לכל אדם להחליט- באיזו דרך יבחר ובידו להשפיע על גורלו בעצמו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ראה
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 17:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 679
פרשת ראה - חציית הירדן-הברכה והקללה-הקשר?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו, שמה דגש על הראיה של עם ישראל ומבהירה כיצד עליו להתנהג בעת הכניסה לארץ ישראל והיכן ממוקמים הר הברכה והר הקללה.
"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה. כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם". [דברים י"א, כ"ט]
השאלות הן:
א] מדוע התורה הזכירה את מעבר הירדן בהקשר לברכה ולקללה?
ב] עניין הברכה והקללה נאמר בלשון הווה-מה הטעם לכך?
תשובות.
מעבר הירדן – הקשר לברכה ולקללה.
נאמר: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ".
כדי להבין כיצד חצו בני ישראל את הירדן, נעיין בספר יהושע:
שם ישנו תיאור מפורט- כיצד נבקעו מי הירדן לשניים ובכך התאפשר לעם ישראל, בגדר נס, לחצות את מקור המים במטרה להגיע- אל ארץ כנען, בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען: "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ" — [ספר יהושע, פרק ג', פסוקים ט"ו-ט"ז]
על פי תיאור זה, ניתן להבין מה היה גודל הנס בחציית נהר הירדן, כשהכוהנים נשאו עימם את ארון הברית – יבשו המים במקום ורק כשאחרוני הכוהנים יצאו מהדרך שנפתחה לפניהם - חזר הנהר לקדמותו.
רש"י מסביר: "כִּי"- מוסב לנאמר בהמשך הכתוב ומשמעו יהיה: לשון - דמיון והיקש, כשם שתראו ניסים על הירדן- כך תראו ניסים בכיבוש הארץ.
פירוש דומה לזה ניתן למצוא בדברי ישעיהו הנביא: "כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ".[ישעיהו מ"ד, ג]
ההסבר הוא: כמו שאלוקים יוצק מים על הצמא כך יצוק רוח על זרעו של ישראל במקום נוסף נאמר: "כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם..." [ישעיהו נ"ה, ט]
לעניות דעתי: מכאן ניתן להבין את משמעות המילה: "ראה"- שהיא גם שם הפרשה:
משמעות הראייה- היא גם חכמה- כי אדם נבון המביט בניסים שהקב"ה עשה לישראל לאורך כל הדרך ובמיוחד טרם הכניסה לארץ - מבין כי יש תמיד לבטוח בה' ובהמשך גם בתוך הארץ ומכאן יגיע למסקנה - שעדיף שיבחר בהר הברכה ולא בהר הקללה ועל כן עליו להתמיד בשמירת המצוות תמיד כדי לזכות לחיים טובים.
דוד המלך מדבר על ראייה זו שהיא חכמה: " יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ. מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה".[תהלים ק"ז, מ"ב- מ"ג] כוונתו של דוד המלך היא : כאשר אדם רואה את הניסים בעולם - כיצד למשל: הקב"ה יכול להפוך מדבר לאגם מים - למקום פורה, או כיצד יכול להפוך מצב של רעב –למצב של שובע, כנאמר: "כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב".[שם]- אזי אם אותו אדם אכן נבון - מתוך ראייה יזכור את חסדי ה' לאורך כל הדרך ויבטח בו.
רעיון זה מופיע גם בחומש דברים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ".[דברים ד', ל"ה]
המילה: ראיה- היא בהיפוך אותיות: "יראה", על כך אומר דוד המלך: " רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה-- שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם; תְּהִלָּתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים]
דעת מקרא מסביר: המילה: "ראה" היא: לשון זירוז ומשמעותה : לראות בעין של בשר ודם ומתוך כך להבין דברים. נאמר: "ראה"- בלשון יחיד: כי אלוקים פונה לכל אחד ואחד"
בעל הטורים מביא כמה פירושים, הנה כמה מהם:
א] "ראה"- הפניה לכל יחיד ויחיד [בדומה לפירוש דעת מקרא].
ב] יש מפרשים: כי הפנייה היא אל יהושע לפי שאלוקים הזהירו לברך את עם ישראל כשיעברו את הירדן.
ג] נאמר :"ראה" בלשון יחיד: לפי שגם הברכות והקללות נאמרו בלשון יחיד, כמו שנאמר:[מסכת מגילה ל"א]
התורה מתארת את המיקום של הר הברכה והקללה:
"וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה".
אחד מהפרשים מסביר: "מבוא השמש"- זוהי הדרך ממערב לירדן שבה הלכו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן עד שנגד עיניהם נשקפו שני ההרים: הר גריזים - שהוא הר הברכה והר עיבל- שהוא הר הקללה- כנראה באזור שכם. יתכן שהר גריזים נבחר להר הברכה היות והיה ירוק ופורה, לעומתו הר עיבל הר הקללה - היה שומם וסלעי.
לפי אחת הסברות: אֵלוֹנֵי מֹרֶה- הוא חורשת אלונים באזור שכם.
נושא הברכה והקללה.
רבי אליהו מווילנא מסביר: מדוע נאמרו הברכות והקללות- בלשון הווה? מהטעם שכוח הבחירה של האדם, אם לבחור בטוב ,או ברע- נתון לו במשך כל יום וכל שעה וכל עוד האדם חי- הוא מצוי בעולם של פיתויי יצר הרע ועליו להיות עם אצבע על הדופק ולהיאבק תמיד נגד הכוח הרע ולבחור בדרך הישרה.
כפי שאמר הלל הזקן: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" [מסכת אבות ב, ה] כוונת הלל: שאדם לא יסמוך על הישגיו בעבר ויכנס לאופוריה, אלא יביט כאן, עכשיו ולעתיד ויגלה ערנות בהתמדה- למען יצליח להתגבר על יצר הרע ויבחר תמיד בטוב. ובדומה לכך אומר משה לעם ישראל: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה" [דברים י"א, כ"ו].
מתוך כך יש להבין כי כוח הבחירה ניתן לאדם לאורך כל חייו וכל יום עליו לבחור בן טוב לרע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, הזכרת נס מעבר הירדן מבהירה לעם ישראל: כשם שהקב"ה מביא ניסים על הירדן- כך גם בארץ ישראל מתרחשים ויתרחשו תמיד ניסים - בתנאי שכל אחד ואחד יראה ויבין כי אין עוד מלבדו, על כן מכוח קיום המצוות הלכה למעשה- נזכה לחסדי ה' בארץ הנבחרת לאורך כל הדרך.