פרשת ראה

ראייה בטוב / עדנה ויג

ב"ה פרשת "ראה" תשפ"ב

ראייה בטוב / עדנה ויג

הפרשה פותחת בציווי "רְאֵה" בלשון יחיד, לכל אדם. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א,26). בדרך כלל האדם נוטה לסמוך על שרואות עיניו. פסוק זה מדבר על ראייה רוחנית, על האדם להבין שיש בפניו שתי דרכים שביכולתו לבחור ביניהן. לחשוב באיזו מהן עליו לבחור, להחליט ולפעול.

"איזהו חכם? הרואה את הנולד" (מסכת תמיד,דף ל"ב,עמוד ב'). הראיה מתייחסת לצורך להסתכל למרחוק, ולהתבונן במבט רחב לטווח ארוך. היכולת לראות למרחוק מאפשרת לאדם לתכנן היטב ולהצליח בענייניו. יש החפצים לבחור בהנאה רגעית, ב"כאן ועכשיו", הם כמו כסיל שלא חושב על השלכות מעשיו וחי בבחינת "מה יהיה-יהיה." ברור שבראייה מפוכחת חשוב לשקול את כדאיות ונכונוּת הבחירה.

הגאון רבי אליהו מוילנה פירש: "אמר "רְאֵה" לשון יחיד, שלא יאמר אדם "מה אני כי אבחר לבדי דרך טובה, אם רוב העולם מתנהג ברע?" לכן אמר הכתוב "רְאֵה את אשר לפניך, עשֵׂה אתה אֶת שלךָ ואל תשגיח על העולם". "רְאֵה" אתה היחיד, בדוק את עצמך ואת מעשיך, שהרי בכך קובע אתה את גורלם של הרבים, ככתוב בהמשך הפסוק בלשון רבים "לִפְנֵיכֶם". התורה פנתה ליחיד ואמרה לו: "רְאֵה", כי כדי לבחור דרך ישרה ונכונה, אין היחיד צריך לחקות את הציבור. אפילו אם רוב העולם מתנהג בדרך רעה, אתה היחיד רְאֵה את אשר לפניך ובחר בדרך הטובה.

כתב בעל ה"כלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ: "לפי שאמרו רבותינו ז"ל: "לעולם יראה אדם כאילו היה כל העולם מֶחצָה (חצי) על מֶחצָה זכויות ועוונות. עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עשה עבירה אחת- אוי לו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה" (קידושין דף מ', עמוד א'). לכך אמר אֶל כל יחיד "רְאֵה", שיראה בעֵין שִׂכלוֹ כי כל מעשיו יחזרו לפניכם לכולכם". רְאֵה אתה, אדם מישראל, את מעשיך ודע את אחריותך כלפי עצמך, משפחתך ועמך. 

בחודש אלול אנו נקראים "רְאֵהראש חודש אלול הגיע! עלינו לבחון את מציאות חיינו בראייה לכל הכיוונים: לכיוון העבר, מה היה במשך השנה, במה פעלנו כנדרש מאתנו והבאנו ברכה, ובמה עלינו לשנות ולשפר. נראה גם לכיוון ההווה - נבחר כיצד ברצוננו לנהוג בכל יום, ונראה גם לכיוון העתיד, כשבכל עת אנו מקווים "לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים" (תהילים כ"ז,13).

"רְאֵה"

 

"רְאֵה"

רֹאשׁ חֹדֶשׁ

אֱלוּל

הִגִּיעַ

 

רְאֵה הַיּוֹם, בַּהוֹוֶה

בְּמָה אַתָּה בּוֹחֵר

וּמָה מִכָּךְ מִתְהַוֶּה

 

רְאֵה גַּם לֶעָבָר

מָה עָשִׂיתָ מִכְּבָר

מָה עָלֶיךָ עָבַר

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה

מָה בְּךָ הִשְׁתַּנָּה

 

הִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר

הַאִם יָדַעְתָּ בְּמָה לִבְחֹר

בְּחַן כָּל כִּבְרַת דֶּרֶךְ

שֶׁעָבַרְתָּ

שִׂים לֵב שֶׁעַל עֵרֶךְ

לֹא וִתַּרְתָּ

וּמֵהַנָּתִיב לֹא סַרְתָּ

 

רְאֵה גַּם פְּנֵי עָתִיד

רְצוֹנְךָ שֶׁיְּהֵא לְךָ כְּשֶׁמֶן כָּתִית

לְשֵׁם כָּךְ צוֹר לְךָ נָתִיב

וּבוֹ תַּתְמִיד

 

שבת שלום!  חודש אלול טוב!

 "הרגשה בפרשה"   (C) עדנה ויג

 

לרפואת כל חולי ופצועי עם ישראל

לזיווגים הגונים וטובים בקרוב לכל הפנויים והפנויות / להצלחה, ברכה ומזל טוב: מירי טל בת שרה לאה

לעילוי נשמת: חמותי - גיטל פעסל (ויג) בת אברהם וראצה (לרנר) ז"ל / טובה צילה (יבלונובסקי צימרמן) בת נתן אייזיק ואסתר ז"ל / אריאלה (מערבי) בת יונה ואברהם (ושדי) ז"ל /

לעילוי נשמת: מנחם (רוזן) בן רחל ובנימין ז"ל / פינחס אליהו בן יוסף יצחק (וידיסלבסקי) ז"ל / ברוך בן יונתן בנימין (קליין) ז"ל / דוד בן חיים (תלמוד) ז"ל /

ולהרבות בעם ישראל: אחדות, אמונה וביטחון, אהבה (אהבת ה', אהבת התורה, אהבת האדם, אהבת הארץ), אמת, הכרת הטוב, יושר, מוסריות, קדושה, שמחה ושלום

 

פרשת ראה - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול.

פרשת ראה  - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול.

מאת: אהובה קליין.

 

הפרשה מתחילה במילים:  "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל- מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹקים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  לא כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"  [דברים י"א, כ"ו -  ל"ב]

השאלות הן:

א] מהי חשיבות הראיה ומה הקשר לר"ח אלול?

ב] "וָהיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" - מה           המסר ?

תשובות.

משמעות הראיה.

מתברר כי יש קשר עוצמתי בין הראיה לחכמה - הראיה היא חכמה והחכמה היא ראיה.

אצל הקב"ה - הראיה היא ראיית אמת וחכמה אמתית כפי שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" [דברים ד', ל"ה]

כאן הקב"ה – שהוא מקור האור האין סוף פונה לכל יחיד ורומז לו: תחשוב היכן אתה נמצא . תחשוב על מעשיך - האם אתה בדרך הנכונה ? האם הצבת  לעצמך מטרה בחיים - שאליה אתה שואף להגיע ?

יש בדברים אלה רמז גם לחודש אלול שהרי – בשבת הקרובה ויום ראשון שאחריו - חל השנה ר"ח אלול וארבעים יום טרם יום כיפור  בהחלט זמן מתאים ביותר לראות ולבדוק את עצמנו - האם אנחנו  בצד הנכון?

הרי  נאמר: "...אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" – לא כעונש ,אלא כבחירה, נאמר שלוש פעמים את המילה: "הַיּוֹם". 

א] "לִפְנֵיכֶם — הַיּוֹם"

ב] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם"

ג] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם": 

כל אדם רואה - לפי השכלתו ודעותיו. מסתבר - כשם שהקב"ה מסתכל ומתבונן בכל אחד ואחד- שהרי נאמר: "אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט"? [תהלים צ"ד, ט'] - כך מעוניין שיכירו בגדולתו שהוא ה' כמו שנאמר :"וְרָאוּ, כָּל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי ה'" [יחזקאל כ"א, ד]

והרי בניגוד לראיית בני אדם- ראייתו של ה' היא בלתי מוגבלת ואין מישהו שיכול להסתתר מפניו כמו  שאומר ירמיהו הנביא:

"אִם- יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא- אֶרְאֶנּוּ? נְאֻם-ה':  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-ה'". [ירמיהו  כ"ג, כ"ה]

[על פי "ספר התמצית"/ מאיר ינאי]

ה"נתיבות שלום" מביא הסבר מאד מעניין[ בשם האר"י הקדוש]:  כל אדם שונה מרעהו וצריך שיראה מה השליחות שה' הטיל עליו -  שבעבורה - ירדה נשמתו לעולם הזה,  וכיצד יבדוק מה שליחותו? על ידי שיבחין מה הם התנאים והכישורים שה' העניק לו שרק באמצעותם יוכל לממש את שליחותו בפועל - לתקן תחום מסוים בעולם הזה- ואת אותו תיקון אף אחד לא יוכל לבצע- היות ולכל אדם אחר העניק ה' תנאים מתאימים לשליחותו ואם האדם מגלה- מה שליחותו האמתית בעולם זה ואף יממש אותה בפועל- אזי הוא זוכה לברכה בשליחותו המיוחדת לכך.

אך אם אינו מגלה - מהי שליחותו  שבעבורה ירד לעולם הזה- הרי זו קללה.

 ואם האדם פועל בשליחותו הייחודית במסירות נפש, זו ההוכחה שהוא מקיים את שליחותו שנועדה לו בלבד לתקן בתחום המיוחד שלו - את העולם.

זוהי הברכה שאליה זוכה, אך אם אינו מגלה מהי שליחותו שנועדה רק לו - זוהי  קללה.

הגאון מוילנא – מסביר: כי  בתחילה ה' פונה לכל אדם בלשון יחיד: "רְאֵה", אך מסיים בלשון רבים: "לִפְנֵיכֶם"

הרב בן ציון מוצפי מסביר את דברי הגאון מווילנא: הכוונה ל"תופעת העדר" ישנם אנשים שפועלים  מתוך השפעת האנשים שבסביבתם וכאשר נשאלים: מדוע הם נוהגים כך? תשובתם: "כולם עושים כך"

כגוון:  כולם לובשים כך, או כולם אוכלים מזון  מסוים. לכן התורה פונה אל כל יחיד: "רְאֵה" - תשקול מחדש אם ראוי שתנהג בדרך הזו, שמא הדבר סותר את ההלכה! עליך ללכת רק עם האמת!

"קדושת הלוי" מסביר: על היהודי לראות ולהתבונן בגדולת הבורא ויבין שאפילו המלאכים עושים באימה את מלאכתם וידוע שאדם העובד את ה'- הוא מכונה בשם: שופר - מלשון: שפרו את מעשיכם, תקעו- מלשון: "וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ"-נאמר  כאשר יעקב נאבק עם שרו של עשיו  [בראשית ל"ב, כ"ו]

עבודת ה' אצל היהודי צריכה להיות תקועה  תמיד בלב היא צריכה להיות חדשה כמו  כאילו  לא התחיל לעבוד את בוראו קודם לכן וזה מתבטא במילים:

"שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ.." [תהלים צ"ו, א]

על פי כל נושא הראיה וההתבוננות של היהודי על עבודתו ושליחותו בעולם הזה  מאד ראוי להתעורר כדי לראות נכון - לקראת בוא חודש אלול, בע"ה ,בקרוב.

מעלת ארץ ישראל.- מצוות ישוב ארץ ישראל.

נאמר: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"

עוד נאמר: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" [להן י"ב ,כ"ט]

בספרי נאמר: מהכלל שנאמר:" וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

הכוונה: תירש את נחלות הגויים בכנען ותשב בעריהם ובבתיהם - הייתי חושב שאינך רשאי להוסיף על הבניין של הכנענים בארץ - תלמוד לומר, "וישַׁבְתֶּם -בָּהּ"  כל מקום שיהודי מעוניין לבנות - שיבנה!

מעשה ברבי אליעזר בן שמוע ואבי יוחנן הסנדלר- שהיו הולכים לנציבים שבבל אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד אתו תורה .הגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל זקפו את עיניהם ובכו וזלגו מעיניהם דמעות ומרוב צער שהצטערו שיצאו מתחום ארץ ישראל קרען בגדיהם וקראו את הפסוקים: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

מיד שבו חזרה לארץ ישראל - שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

המילים האלה: "שקולה מצוות ארץ ישראל נגד כל המצוות שבתורה" מהווים את היסוד להגדרה של מצוות כיבוש ארץ ישראל.

הרמב"ן טוען: כי זוהי מצוות עשה שישבו בארץ וירשו אותה בכל הדורות והנסיבות.

הר"ן בסוף מסכת כתובות מביא בשם  הראב"ד: שאף נשים חייבות במצוות ישוב ארץ ישראל ואפילו  עבדים כנענים יכולים לכוף את רבם להעלותם לארץ ישראל וכך פסקו בעניין העלייה שאר הפוסקים.

הרב  חיים לייב שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר" את ציווי ה' לעם ישראל:

"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א, ז-ט]

 נהר פרת אינו מארץ ישראל, אך היות ונזכר יחד עם ארץ ישראל חשיבותו גדלה ולכן הכתוב  קראו בשם: " הַנָּהָר הַגָּדֹל "

מכאן ניתן ללמוד: קל וחומר על ארץ ישראל שהיא גורמת חשיבות לכל מי שנמצא בה.  שהוא זוכה לעליה רוחנית גבוהה - כשהוא מצוי בה.

כמו שנאמר: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב" [בראשית ב, י"ב]

"אין תורה כתורת ארץ ישראל [מדרש רבה] אותם אנשים הלומדים בארץ ישראל – תורתם מעולה יותר והמסר מתבטא גם בפסוק:

"כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר ־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם"׃[  ישעיהו ב', ג]

כמו כן, נאמר: שאין הנבואה נגלית, אלא בארץ ישראל לכן יונה הנביא ברח לתרשיש - כדי שהנבואה לא תשרה עליו.

יש להתפלא שאנו הגרים בארץ ישראל אין אנו מרגישים כפי שהיה צפוי מהשפעתה עלינו ,עניין זה לומדים אנו מדברי חז"ל [דברים  רבה,  פ"ב: ח]: "אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם- עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני אינני נכנס? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו- לא נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי" [בראשית ל"ט, י "ד] ולא כפר אלא אמר:

"כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" [בראשית מ, ט"ו] אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך כיצד? בנות יתרו אומרות:" וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים"; והוא שומע ושותק.."

ברגע שבנות יתרו אמרו לאביהן: "איש מצרי" הייתה  הכחשה על יהדות משה, והוא הרי שמע ושתק! ולא מצאנו על כך שום תביעה עליו, אך יתכן שהוא חשש להודות ביהדותו 'אך משום שלא הודה בארץ בשתיקה - לכן נענש ולא זכה להיקבר  בארץ ישראל.  בעבור זה לא הועילו לו כל  הבקשות שהיו לו אל ה',

כי "מי שלא הודה בארצו - לא נקבר בארצו" מכאן נלמד את  ערכה הרוחני של ארץ ישראל שעשויה להשפיע עלינו לטובה –כמו שכתוב:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]מכאן נלמד על  החשיבות להודות על ארצנו הקדושה ורק על ידי זה- נזכה לספוג מהשפעתה המיוחדת.

הרמב"ן סובר שמי שקונה חלק באדמת ארץ ישראל – הוא כקניית  חלק לעולם הבא.

 יעקב  אבינו קנה חלקת אדמה בשכם: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה".מכאן: מי שיש לו חלק בארץ ישראל- נחשב  כחלק  לעולם הבא.

בנות צלופחד ראויות לשבח בזכות  שבקשו ממשה: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים לא להיכנס לארץ - לפי שהן היו מחבבות את ארץ ישראל. הן בקשו  חלק בה.

לסיכום לאור האמור לעיל, המילים: "ראה" , ראיה, יראה, אלול וארץ ישראל-   הן כאגודה אחת ויש בהן  הרבה מן המשותף: אופן  הראיה  של האדם- נובעת מתוך  החכמה  והראיה-גורמת ליראת שמים- וכל אדם על פי חכמתו ורמתו, ארץ ישראל שונה מכל הארצות- היות וה' רואה ומביט בה  באופן מיוחד כפי שנאמר:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

וההוכחה שהחכמה נובעת מתוך היראה מתבטאת בדברי דוד המלך:

"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים קי"א ]

כן מדברי שלמה המלך:"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה". [משלי ט', י'] וטוב יעשה כל יהודי שהחל מחודש אלול יחזק את ראייתו ואת יראת השמים שבו - יתקן את דרכיו

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹקיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד]

 

דבר החסידות – פרשת ראה

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ראה

 

"ואל ירע לבבך בתתך לו" (פרשתנו טו, י)

 

בעת שהאדמו"ר ר' יואל'יש מסטמאר זצ"ל* היה אופה מצות מצוה לליל הסדר, היה נוהג להשתתף בשעת מעשה ולעבור בין העוסקים במלאכת הקודש ולבדוק שהכל נעשה בתכלית ההידור.

בסיום האפייה, בנוסף לתשלום לבעל המאפיה, היה נוהג גם לתת לכל עובד מצה אחת מידיו באופן אישי. 

 

אך מה שהיה מעניין, שהוא  היה דורש ושואל כל עובד ועובד מה היה תפקידו והאם אכן ביצע זאת ורק לאחר מכן היה מעניק לו את המצה.

 

אחד הגבירים, מהתומכים המכובדים שנוכחו במקום, ניגש לאדמו"ר, ולאחר קבלת רשות שאל:

 

מה ההבדל בין חלוקת המצות של הרבי לבין חלוקת הצדקה שלו?

 

איך זה, שאל הגביר, שהרבי מחלק לעניים סכומים גדולים כל כך מבלי ולברר לעומק, וכאן במצות – כמה כבר עולה מצה? – הרבי כל כך בודק ומברר? 

 

ר' יואל חייך, ותוך כדי שואל אותו גביר האם הוא יכול לענות על השאלה שהוא בעצמו שאל.

 

הגביר נבוך אבל הרבי אמר: נו...

 

ואז העיז הגביר והשיב: "על המצות הרבי עבד ועמל על כך, על הכסף אף פעם לא עבד" .

 

ר' יואל'יש חייך מאוד. הגביר תפס את הנקודה.

 

המסר הוא: אכן לגביר יותר קשה לתת כי עמל על כספו, אך זו הצדקה המהודרת והאמיתית, כשאדם נותן מעצמו, מתמצית חלבו ודמו...

 

(שמעתי מידידי השליח הרב יעקב יהודה שוורץ, שליח בשכונת חפציבה בית שמש)

_______________

*) הביאוני אצלו בעת ה'אפשערעניש' ['חלאקה'] שלי והושיבני על ברכיו וסלסל לי את הפאות למשך כחצי שעה... נסתלק כ"ו מנ"א ה'תשל"ט.

 

~~~

בין נחש לעקרב

בפרשתנו (יד, ג ואילך) נישנו שוב דיני כשרות הבהמות, החיות, הדגים והשרצים.

בגמרא מצאנו חילוק מעניין בין נחש לעקרב:

שנינו בברכות (ל, ב) "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". מפרשת הגמרא (שם לג, א) "אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק".

הסבר ההבדל שבין נחש לעקרב, על דרך החסידות:

נאמר בספר ערכי הכינויים (לבעל סדר הדורות, מע' נחש): "נחש – ארסו חם, עקרב – ארסו קר" [ומרומז גם בגמרא (ברכות נח, ב) "אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה, ופירש רש"י: "עקרב היינו כימה". ועוד].

וזהו הפירוש בגמרא: כאשר אדם עומד להתפלל ולהתדבק בקב"ה, ולפתע אוחזת אותו חמימות והתלהבות של ענייני העולם, "נחש כרוך על עקבו" – הנה הגם שאין זה כפי הרצוי, בכל זאת "לא יפסיק" מתפילתו, כי מכיוון שיש לו חיות הרי סוף-כל-סוף יהפך את החיות וההתלבות לקדושה.

אבל אם עומד בתפילה ואוחזת אותו קרירות, "עקרב כרוך על עקבו" – אז למרות שזה רק על עקבו, היינו שהקרירות לא פעלה במוחו ולבו רק ב"עקביים" (בחיצוניותו) – עליו להפסיק מסדר עבודה זה ולפתוח בסדר עבודה חדש, מתוך חיות והתלהבות, שבאה ע"י לימוד פנימיות התורה, "אילנא דחייא" (זח"ג קכד, ב).

ויש להוסיף בדרך הרמז:

"עקרב" ר"ת עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גבור כארי, אלא שחסר אחד (שיש ב' במקום ג' של גבור כארי),  והרמז הוא שאפילו אם חסר פרט אחד מההכנה לתפילה בחיות – יש להפסיק ולמצוא דרך להוסיף חיות בעבודתו.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ב עקב בסופו (עמ' 375) ומתורגם ללה"ק (בתוספת דוגמאות ומקורות מהשיחה הבלתי-מוגהת) בתורת מנחם חי"ז עמ' 148 ואילך. הסיום – ע"פ רשימות חוב' ז סעיף לג (נד' ב"רשימות" ח"א ע' 82). בשיחה נתבאר גם הפסוק (בפ' עקב) "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" ע"ש ותרווה צמאונך.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

פרשת ראה - הדרך לחיים טובים ופירותיה –בעתיד?

פרשת ראה - הדרך לחיים טובים ופירותיה –בעתיד?

 מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל -מִצְוֺת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  לא כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם".[דברים י"א, כ"ו-ל"ב]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין הראיה - לכוח הבחירה?

ב] מהו הקו המשותף בין פרשת ראה- להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

כוח הבחירה אצל היהודי והגמול.

הפרשה פותחת בנושא הברכה והקללה,

רש"י מסביר: הברכה – ניתנת בהר גריזים ואילו הקללה בהר עיבל. הברכה - ניתנת אם ישמעו בקול ה' ואילו הקללה - אם לא ישמעו בקול ה'.

אומר רש"י לגבי עובד עבודה זרה : הוא נחשב שסר מכל הדרך  אשר הצטוו בני ישראל ומכאן [על פי הספרי נ"ד] אמרו חז"ל : המודה בעבודה זרה - נחשב ככופר בכל התורה כולה.

דעת מקרא שם דגש על המילה: "רְאֵה"  והפירוש: לשון זירוז - שייתן אדם דעתו ויתבונן - ראיית אדם בשר ודם משמשת גם להבנת השכל וכך גם העין- משמשת להבנת השכל , הכוונה לאיבר הראייה שבאדם.

ר' אברהם אבן-עזרא מסביר : נאמר :"ראה" בלשון יחיד - התורה פונה אל כל יחיד.

תיקון הכלל תלוי בתיקונו של הפרט - התורה פונה אל כל אחד בנפרד ואומרת לו: אם הנך שואף לחיות בתוך חברה טובה- צא תחילה ותקן את עצמך! יש בכך דוגמא אישית לסביבה.

יש מפרשים באופן הפוך - ישנה כאן קריאה תחילה לכל העם—בלשון "ראה" ואחר כך אמר: "לִפְנֵיכֶם" כי בתוך העם יש אנשים רבים. [רבי יוסף אבן כספי]

הסבר יפה ראיתי:- הראיה היא חכמה – והחכמה - היא ראייה - ראיית האמת וחכמת האמת - נובעים מהקב"ה, כפי שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"  [דברים ד, ל"ה] הקב"ה- שממנו נובע האור האין סופי - פונה אל כל יחיד ויחיד: ראה היכן אתה נמצא בעולם,  תביט על חייך ותכליתם.

לעומת אלוקים - ראייתו של האדם מוגבלת , כל אחד רואה לפי דרגתו, רמתו, השכלתו וידיעותיו.

הקב"ה צופה בנו ומשגיח אחר מעשינו ורוצה שגם אנחנו נראה - כדברי הנביא יחזקאל : "וְרָאוּ, כָּל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה" [יחזקאל  כ"א, ד]

אין האדם יכול להתחמק מראיית ה' את מעשיו- כמו שנאמר: "אִם -יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא- אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-ה'". [ירמיהו כ"ג, כ"ד.]

פרשת ראה - סמוכה לחודש אלול - הידוע כחודש הרחמים והסליחות. חודש שכל אדם יראה ויבדוק את  מאזן חייו. [מתוך ספר התמצית/ מאיר ינאי]

הספורנו טוען: כי התורה מזהירה אותנו: יש רק שתי דרכים: ברכה, או קללה אין דרך אמצעית פושרת. אנחנו שונים מהגויים, אצלם יש מצב של חצי וחצי- כי נשמותיהם באות מתוך הטומאה. מצד אחד יכול האיש לעשות מעשים טובים ומנגד לבצע פשעים נוראים. על עם ישראל מוטלת הבחירה ולדבוק בדרך הטובה - דרך התורה כפי שאמר אליהו הנביא:

"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים--אִם-ה' הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו"  [מלכים א, י"ח כ"א]

לכן, מתוך הראייה הנכונה של האדם- יגיע לידי בחירה נכונה ויזכה רק לטוב.

מדרש חז"ל: משל  לאדם שיושב בפרשת דרכים והוא מבחין בשני שבילים:   השביל האחד- תחילתו מישור וסופו מכוסה בקוצים.

השביל השני: תחילתו קוצים וסופו מישור והיה אותו איש מודיע להולכי הרגל:  שביל זה: תחילתו מישור- כמה פסיעות, אך המשכו קוצים - אך השביל השני מתחיל בשטח של קוצים במשך כמה פסיעות ,אך המשכו וסיומו בדרך חלקה וישרה.

הנמשל: משה אמר לבני ישראל: אתם רואים את הרשעים מצליחים במשך זמן קצר – הצלחתם בעולם הזה, אבל סופם להידחות באחרונה, לפי שנאמר:

"כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ". [משלי כ"ד, כ]

לעומתם, אתם רואים את הצדיקים - בעולם הזה הם מצטערים - יש להם הרבה  צער - בשניים ושלושה ימים - אך סופם לאחרונה לשמוח לפי שנאמר:  "וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ": [דברים ח', ט"ז]

הגאון רבי אליהו מווילנא עונה על השאלה: מדוע פונה משה לכל עם ישראל בלשון יחיד: "רְאֵה"?

תשובתו: משה רבינו בא ללמד כל יחיד מתוך עם ישראל: מוסר השכל חשוב בחיים, שלא יאמר היחיד: היות ורוב האנשים הולכים בדרך מסוימת אלך גם אני בדרכם - בעצימת עיניים ואין אני זקוק לבדוק את טיבה של אותה דרך מהטעם הזה – התורה פונה לכל יהודי: "רְאֵה!" אתה צריך לבדוק בעצמך אם הדרך שרבים הולכים בא - היא טובה ורצויה? או שהיא שלילית? ועל פי תוצאות הבדיקה תבחר בדרך שאתה חפץ ללכת בה.

לכן  הראיה הנכונה מביאה לידי יראה - את ה'.

הקשר בין הפרשה להפטרה.

[ההפטרה- ישעיהו נ"ד, י"א- נ"ה- י']

ההפטרה מתחילה במילים: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ. וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.  בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ...........

הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא -לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. 

 הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.  הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

בהפטרה מתוארת ציון כענייה סוערה- הנמצאת במצב של ייאוש ואינה מוצאת נחמה - אך הנביא מנחם את ציון: הנה יבואו ימים טובים - היא תהיה בנויה מאבנים יקרות – ברוב פאר  ובניה ילמדו תורה:

בהפטרה מודגשת הדרך בה בחרה ציון:

"וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה'; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ".

"הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם",- מפרשים רבים מסבירים את הצימאון למים - כמשל לצימאון  לדברי תורה.

ירושלים תהיה עיר של שלום וגם אם האויבים ינסו להרע לה: כלי המלחמה שלהם לא  יצליחו לפגוע בישראל:

כדברי הנביא: "כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח"

לאור המצב האידאלי: שעם ישראל יתחזק באמונה בה' , ה' מבטיח  לעם ישראל על חידוש הברית שכרת ה' בעבר עם דוד המלך. והנביא מתאר מצב אידאלי

יש כאן הדגשה בכוח הבחירה - והדרך הנכונה אשר בוחרים בה - גורמת לתוצאות טובות ומבורכות.

הדבר המרכזי המקושר לפרשה: כדי להגיע לאמונה בה' דרושה  ראיה וגם שמיעה.

לשמוע את דבר ה' ולהסיק מסקנות נכונות מתוך ראייה שכלית - לא רק  לכיוון ההווה והעבר - אלא גם אל העתיד והעתיד צומח מהדרך הנכונה בה אנו בוחרים.

דוגמת רבי עקיבא: שבשעה שהחכמים בכו למראה גודל החורבן - רבי עקיבא צחק באומרו: כי לאחר קיום נבואת החורבן יזכו גם   לחזות בנבואת הגאולה מתגשמת!

לכן כדי להגיע לעתיד טוב ומבורך - דרושה ראייה למרחוק ואמונה חזקה לשמוע את דברי ה' ובכוח זה פעלו גם אבותינו - אברהם ושרה במשך כל חייהם - בהפצת שם ה' בעולם ובכוח אמונה זה - עתידים הדורות בעתיד להמשיך ולצפות בגאולה גם בימים  הקשים לישראל.

לכן נאמר בהפטרה:

"שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. 

הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". 

הברית  שנכרתה לדוד - תחול על כל השומעים לדבר ה' .

לסיכום , לאור האמור לעיל - הקב"ה  מאפשר לכל יהודי לבחור את הדרך בה יחפוץ ללכת, אך בטרם יבחר את הנתיב בה ירצה ללכת ,עליו ללמוד  מראש את התוצאות של הדרך אותה בחר.

משום כך עליו להצטייד בחוש הראיה וחוש השמיעה - לשמוע את דבר ה'

דברי הנביא ישעיהו  באים לנחם את עם ישראל- בתקופה הקשה ומנבא להם: כי לאור בחירתם ללכת   בדרך ה' - יזכו לימים טובים –ימי שלום - אליה ינהרו הגויים-לחזות בפאר ירושלים.

 ויפים דברי שלמה המלך : "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם."

צִיּוֹן וּבְרִית עוֹלָם

צִיּוֹן וּבְרִית עוֹלָם

 מֵאֵת:  אהובה קליין©

 

צִיּוֹן שְׁקוּעָה בַּעֲנִיּוּתָהּ

חַסְרַת מַרְגּוֹעַ , סֹעֲרָה

לְפֶתַע , קוֹלוֹת מְהַדְהֲדִים

חִישׁ עַצְבוּתָהּ מנערִים.

 

מִפִּי הַנָּבִיא שׁוֹמַעַת

נֶחָמָה בִּשְׁקִיקָה גּוֹמאת

בָּנֶיהָ לוֹמְדֵי תּוֹרָה

בתיה, אַבְנֵי אוֹרָה.

 

צִיּוֹן יִרְאַת שָׁמַיִם

זוֹכָה לִבְרָכוֹת כְּמַיִם

מָזוֹן וּשְׁתִיָּה לְפִיהָ

גִּיל וְשָׂשׂוֹן  פָּנֶיהָ.

 

בְּרִית דָּוִד  קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים

בְּרִית עוֹלָם לְנֶצַח נְצָחִים

מִתְעַנֶּגֶת  כֻּלָּהּ בְּתַעֲנוּגִים

לְעֵינֶיהָ , חַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַפְטָרַת דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ [ נ"ד, י"א- נ"ה, ז'] לְפָרָשַׁת  רָאָה.

פרשת ראה - במעלות מצוות הלוואה - הרב ישראל אשלג שליט"א

פרשת ראה
במעלות מצוות הלוואה
הצדקה החשובה ביותר
סיפור שסיפר החפץ חיים בגדלות מצוות הלוואה
מאת הרב ישראל אשלג שליט"א

0504182631

 

דבר החסידות – פרשת ראה

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ראה

 

הוא העיד על עצמו...

 

הרה"ק רבי פינחס מקוריץ, מתלמידי הבעש"ט ז"ל, היה מחבב מאוד את פירוש אור החיים הק' עה"ת.

פעם הביא לו מדפיס אחד בשם ר' אשר חומשים חדשים עם פי' אוה"ח הק' שהדפיס, ושמח בהם מאוד.

כשפתח את חומש דברים, נזדמן לו הפסוק בפ' ראה (טו, ז) "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך גו'" ומפרש באוה"ח על פי רמז שהפסוק מדבר על מלך ישראל משיחנו, שהוא "אחד ומיוחד שבאחיך", ונקרא אביון כאומרם "עני ורוכב על חמור" והוא תאב מתי תפקד העיר היונה חמדת הלבבות שהיא בארצך אשר ה' אלקיך נתן לך, והתורה מצווה לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאת החשק האחד המיוחד באמצעות מעשה בני אדם ובפרט במצות הצדקה וכו'. ומסיים: "שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים".

והנה הבחין רבי פינחס שהמילים "שמו חיים" נשמטו בחומש זה, ושאל את המדפיס למה השמטת מילים אלה?

-         ענה לו המדפיס: מפני שהוא כיוון על עצמו...

-         מיד פתח הצדיק את החומש בפ' נשא בפירש"י על הפסוק (ה, כב) "ואמרה האשה אמן אמן. אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר", והראה למדפיס שנפלה שגיאה ובמקום "אחר" נדפס "אשר". אמר לו הצדיק: הנה החותמת שלך...

(ע"פ סיפורי חסידים עה"ת (לרש"י זוין) פרשתנו סיפור 478. ושם, שבספר "דבר יום ביומו" להר"ח קנוליר (פרמישלא תרס"ז) ליום י' אלול הובא סיפור זה, והעיד שם המחבר שראה בעצמו חומש זה של המדפיס אשר, עם ב' השינויים הנ"ל, בבית נכדו של הרב ר"פ מקוריץ)

~~~

"דבר השמיטה"

בפרשתנו, בדיני שמיטת כספים, פותחת התורה (טו, ב) "וזה דבר השמטה וגו'".

הביטוי "דבר" מיוחד למצוות השמיטה, כדברי המדרש (ויקרא רבה בתחלתו) "נאמר כאן (תהילים קג, כ) "[גבורי כח] עושי דברו" ונאמר להלן "וזה דבר השמטה"; מה 'דבר' שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר – אף 'דבר' האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר".

ויש לבאר מדוע נאמר 'דבר' במצוות השמיטה דווקא (שלא כשאר מצוות שנאמר בהם 'מצות' 'תורת' וכיו"ב)?

 

מבאר הרבי:

המשמעות של 'מצוה' היא שהקב"ה מצווה אותנו לעשות פעולה מסויימת, אך אין לדעת אם הציווי יתקיים, שהרי זה תלוי בבחירתו של יהודי, שהרי "רשות לכל אדם נתונה אם רצה כו' ואם רצה וכו' (רמב"ם הל' תשובה רפ"ה).

משא"כ 'דבר' מורה על כך שהדבר יתקיים בוודאות, כלשון הכתוב (ישעי' מ, ח) "ודבר אלקינו יקום לעולם".

ולכן מובן מדוע מכונה דווקא השמיטה בשם 'דבר':

בנוגע לשאר המצוות יש לנו ספק אם הם יתקיימו, לכן הן מכונות 'מצוה' ולא 'דבר'.

אבל בנוגע למצוות השמיטה מפורש בכתוב שהיא תתקיים בכל מקרה, כי גם אם בני ישראל יבחרו שלא לקיימה ח"ו, הנה "אז תרצה הארץ את שבתותיה . . את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה", כפי שאכן אירע בגלות בבל שהארץ שבתה שבעים שנה כנגד שבעים שמיטות שבנ"י לא שמרו (בחוקותי כו, לד-לה ובפירש"י).

לכן נאמר "דבר השמיטה" כי בכל מקרה הארץ תשבת בוודאות, אלא שאם נזכה נהיה "עושי דברו".

  •  

במובן מסויים יש עניין זה גם בכל הלכות התורה, שכולם נקראו "דבר הוי' – זו הלכה" (ספרי ופירש"י דברים א, ז. ועוד. וראה שבועות מז, ב):

כל ההלכות שפסק הקב"ה ע"י שלוחיו, עבדיו הנביאים, ואח"כ ע"י "מאן מלכי רבנן" (גיטין סב, א) אינם רק עניין של ציווי שאם ירצה יקיים אותו ואם לאו כו', אלא זהו דבר ה', כך שזוהי המציאות ואף אחד אינו יכול לשנותה.

[כידוע מאמר הירושלמי*, שכאשר בי"ד מחליטים לעבר את השנה הם משנים את טבע העולם ואף את המציאות שכבר היתה]

ובהתאם לכך יש להזכיר עוד הפעם אודות שלילת העניין שהוא היפך "דבר ה' זו הלכה" [=כנראה הכוונה לגיורים שלא כהלכה], אפילו כפי שהוא רק באופן של רישום ע"ג הנייר ועאכו"כ בנוגע לכל התוצאות שיכולים לבוא מזה, רח"ל, שלא כדאי להזכירם עוה"פ בעשרת-ימי-תשובה [=שיחה זו נאמרה בו' תשרי].

ויה"ר שתמורת זה שצריך לדבר על הקו של "סור מרע", ביטול עניינים בלתי רצויים – יוכלו לדבר רק כיצד להוסיף יותר בטוב, או בלשון הידוע: לילך "מחיל אל חיל" בטוב וקדושה [ובהמשך מציע הרבי לפתוח ספריות ללימוד ולהשאלה בכל מקום ומקום – ע"ש].

וכבר בסוף ימי הגלות יהיה כבר מעמד ומצב ש"תרבה הדעה והחכמה והאמת" (רמב"ם הל' תשובה ספ"ט) ועי"ז ממהרים את קיום היעוד "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

 

שבת שלום וחודש טוב!

 

מבוסס על: שיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ג סעיף כב-כג, בהמשך לסיום מס' שביעית בירושלמי (נד' בתורת מנחם חלק ע עמ' 31-33). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים עמ' קצא-ב.

 

______________

*)  ירושלמי כתובות פ"א ה"ב: "אמר רבי אבין אקרא לאלוקים עליון לא-ל גומר עלי (תהילים נז, ג): בת שלש שנים ויום אחד – נמלכו בית דין לעברו (את השנה או את החודש) הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין".

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

שבת פרשת ראה

שבת פרשת ראה

מקרא ותרגום | מקראות גדולות | רגע על הפרשה

ציורי תנ"ך/ "ראה" / ציירה: אהובה קליין ©

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.."

[דברים  י"א, כ"ו]

 

 

ציורי תנ"ך/ברית עולם בציון/ ציירה: אהובה קליין ©

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם;

וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".

[ישעיהו נ"ה. ג]

 

 

 ציורי תנ"ך/ ברכת השלום בישראל/ ציירה: אהובה קליין © 

"וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ".

[דברים , ט"ו, ו]

 

 ציורי תנ"ך/ מקום המקדש- הנועד לעבודת ה' / ציירה: אהובה קליין © 

"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם,

לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה"

[דברים, י"ב, ה]

 

 ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל / ציירה: אהובה קליין ©

 "וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה

ּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל"

[דברים י"א, כ"ט]

 

 

ציורי תנ"ך/  חציית הירדן-לכוון הארץ המובטחת / ציירה: אהובה קליין©

עונג שבת

 

 

  ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט על גויים רבים/ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 




ציורי תנ"ך/ הברכה על הר גריזים/ ציירה: אהובה קליין © "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל- הארץ אשר—אתה בא-שמה לרשתהונתת את הברכה על הר גריזים.."[דברים י"א, כ"ט]

 

עלונים התשע"ח: עלון ישא ברכה | עלון אור השבת | עלון זה השער לה' עלון פניני חמד

עלוני התשע"ה: עלון קבלת שבת | עלון ישא ברכה | עלון שערי יוסף

עלוני התש"ע: עלון אור הצדיק | עלון אור החסידות | עלון שבת נט 

עלוני התשע"א: עלון ישא ברכה | עלון ישמחועלון בית ה'

עלוני התשע"ב: עלון אור החסידות התע"ב עלון קבלת שבת | עלון דבר תורה | עלון ישא ברכה | טוב לחסות בה' | עלון מתוקים מדבש | עלון הוד השבת

עלוני התשע"ג: עלון ישא ברכה | עלון שיחת השבוע | עלון זה השער לה' צדיקים יבואו בו | עלון אשכול יוסף |  עלון טוב לחסות בה' | עלון סיפורי צדיקים | עלון בני ציון



עונשה של עיר נידחת:"הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב...ושרפת באש את העיר..." [דברים י"ג,ט"ז-י"ז]
ציירה: אהובה קליין כל הזכויות שמורות לאהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]

  

ציורי תנ"ך/ מצוות מעשר ראשון/ ציירה: אהובה קליין©[שמן על בד] 

 

פרשת ראה - חלק ב

פרשת ראה - חלק ב

פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א

עשר תעשר את כל תבואות זרעך היצא השדה שנה שנה (ראה יד-כב)

ומצינו באבותינו הקדושים שקיימו מצוות תרומות ומעשרות. אברהם תרומה גדולה שאמר הרמותי ידי אל ה' אל עליון לשון תרומה וכן יצחק הפריש מעשר שני שנאמר, ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה  שערים שאע"פ שאין הברכה שורה לא על דבר השקול  ולא על דבר המדוד, מדדן בשביל לעשרן יעקב הפריש מעשר ראשון שנאמר: וכל אשר תתן ליל עשר אעשרנו לך וזהו שאומר הכתוב: נצור בני מצות אביך וגו' (משלי ו כ) ולא עוד אלא שעישרו יעקב גם את בניו שהפריש את לוי להיות עומד בפני השי"ת לשרתו והיו לו י"ד בנים כי גם מנשה ואפרים נחשבו לבניו כמו שנאמר: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אבל כיון שהיו ד' בכורים מצד ד' האמהות ואין הבכורים מתעשרים לכן הפריש רק אחד.

ואע"פ שאסור לנסות את הקב"ה אבל במעשרות הותר הדבר שכן נאמר במלאכי הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגוי אם לא  אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ולמה נסמך ענין זה של מעשר למה שנאמר למעלה לא תאכלו כל נבלה. והסבירו חכמינו ענין זה על פי משל:

לחבורה של גנבים שחתרו תחת ארמון המלך ונכנסו לתוך אוצרות הארמון ובתוך הארמון היו אוצרות של כל מיני דברים הנצרכים לעבודת המלך והנה גנב אחד גנב זהב, והשני גנב עורות ותפסו אותם והביאו אותם לפני המלך. ויצא דינם להרג. התחיל אותו גנב שגנב ערות לבכות ולהתחנן לפני המלך אמר: זה גנב זהב ואני גנבתי עורות וכיצד אנו נידונים באותו עונש חמור אמר לו המלך: הכל שיך לאוצר המלך, ואין הבדל בין העורות לזהב כי בזה שאתה חתרת ונכנסת לארמון המלך בלי רשות עברת על ציוי המלך ואתה חייב מיתה כך אין הבדל בין זה שאוכל נבילה לזה שאוכל בלי מעשרות (מעם לועז).

מצות מעשר שני

הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל המכונה "בבא סאלי: הקפיד מאד על כל המצוות התלויות בארץ, ושנים רבות כשגר בארץ, הפריש בעצמו את ה"תרומות ומעשרות".

כל האוכל שהוגש על שולחנו הטהור היה תחת פקוחה המתמיד של הרבנית ומן השמים סיעו בידי הרבנית שלא תארע תקלה על ידה. רבי ישראל סמך בכל עת על הרבנית, והרבנים שנהנו משולחנו ידעו את הכלל ששולחנו של צדיק הוא כמזבח וכל מה שעולה עליו הוא כשר וטהור.

באחת מנסיעותיו הרבות התארח פעם הבבא סאלי בביתו של יהודי בפריס בערב שבת זמן קצר מאד לפני הדלקת נרות התקשר ידיד המשפחה מירושלים ובקש להתארח אף הוא באותו בית מאחר והוא נמצא בפריס, ואין לו היכן לשבות.

בסעודת שבת בבוקר הגישה המארחת לשולחן של הבבא סאלי אבטיח לקנוח סעודה.

האורח מירושלים הבחין בחותמת על האבטיח עם השם "כרמל" הוא הבין שמקור האבטיח הוא ישראל, ושאל את המארחת אם זכרה לעשר את האבטיח.

"האבטיחים בשוקים שלנו מקומם מחוץ לארץ ואף פעם לא קניתי כאן אבטיח ישראלי לכן לא עלה בדעתי לבדוק אם האבטיחים מישראל וכמובן שלא עשרתי אותו" ענתה בעלת הבית.

מובן שהאבטיח לא הוגש לשולחן והשליח מירושלים שכולם הודו לו אמר: "לא לי עליכם להודות אלא ל"בבא סאלי" שבזכותו כנראה, הגעתי לכאן  השבת, כדי שלא יכשל. עליו משגיחים  מן השמים" (613 סיפורים על התרי"ג).

מצות מעשר עני תחת מעשר שני בשנה שלישית

מי שיש לו מאתים זוז (סכום המספיק למחית שנה) לא נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר שני היו לו מאתים חסר דינר נותנים לו.

לרבי יהודה הנשיא היה תלמיד עני, אשר לא היו לו מאתים זוז סכום כסף המספיק לפרנסה היו לו מאתים זוז פחות אחד. עני ומרוד היה, במשך היום היה יושב ועוסק בתורה. לתלמיד זה היה מותר לקבל מעשר עני על פי הדין.

רבי יהודה הנשיא, ישר דאג לתלמידו, היה נותן לו אחת לשלש שנים מעשר עני. את המעשר אשר הפריש מתבואתו היה נותן לתלמידו, וכך זכה על ידו לקיים את המצוה. כך נהג רבי יהודה מספר פעמים.

שנה אחת היו תלמידים צרי עין אשר רצו למנוע מחברם העני לקבל את המעשר מרבי יהודה. מה עשו?

הלכו אל העני ונתנו לו דינר "קח לצדקה" אמרו התלמידים וכל כונתם היתה כדי שיהיה בידי העני מאתים זוז ולא יחשב כעני ולא יהיה זכאי לקבל מעשר.

העני היה בטוח כי חבריו אוהבים אותו ונותנים לו כסף כדי להוסיף על מחיתו וכלל לא עלה על דעתו כי כל כונתם היתה לרעה.

והנה רבי יהודה הנשיא ניגש אל תלמידו העני כמנהגו משכבר הימים ואמר לו גם הפעם: "ברצוני לזכות על  ידך לקיים מצוה זו הנה הגיע הזמן שאפריש מעשר עני כדין ואתה תוכל להמשיך וללמוד בחשק ובהתמדה כרגיל.

ענה לו תלמידו העני: "רבי הפעם איני יכול לקבל את המעשר כיון שיש לי מאתים זוז ואינו נחשב לעני, חברי נתנו לי דינר במתנה".

הבין רבי יהודה את מעשי תלמידיו ואמר בחומרה: "במעשה זה של התלמידים רצו הם שיכבדו אותם, שנתנו צדקה, אך מעשיהם לא היו לשם שמים, וכל כוונתם היתה להרע לעני".

מה עשה רבי יהודה הנשיא? רמז לתלמידיו, והלכו כולם לקנות דבר מאכל. גם העני קנה דבר אוכל לאחר ששלם קרא לו רבי יהודה לבוא אליו ואמר לו: "רוצה אני שתספור את כספך כאן לפני עכשיו התלמיד ספר וכמובן שכספו לא מנה עתה מאתים זהובים כיון שחסר היה לו הכסף שהוציא זה עתה.

אמר לו רבי יהודה הנשיא: "רואה אתה שאין בידך מאתים זהובים, ובכן בוא עמי, ואתן לך מעשרותי הא לך מעשר עני, כפי שנהגתי מימים ימימה (613 סיפורים על תרי"ג).

כי יהיה בך אביון מאחד אחים באחד שערך בארצך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו (ראה  טו-ח)

אל חדרו של רבי עקיבא איגר נכנס עשיר שירד מנכסיו ובפיו בקשה "ילווה לי הרב מאה זהובים!"

בדיוק באותה עת לא היה כסף בידי רבי עקיבא, אך כיצד יתכן לשלוח את האיש המבקש בידיים ריקות? לקח הרב אחד מתכשיטי הזהב של אשתו, נתנו לאיש ואמר לו "לך למשכן את התכשיט הזה, וקבל תמורתו מאה זהובים".

נטל האיש את התכשיט והודה לרב. הלך ומשכן אותו וקיבל תמורתו מאתים זהובים.

משחלף זמן רב, והלווה עדיין לא פדה את המשכון, החליטה הרבנית, אשתו של רבי עקיבא איגר, ללכת ולפדות בעצמה את תכשיטה הממושכן. ושם נודע לה כי תמורת התכשיט קיבל האיש לא מאה אלא מאתים זהובים.

כועסת ורוטנת שבה הביתה ופנתה לבעלה "אדם תמים אתה, ואת תמימותך מנצלים אנשים בלתי הגונים".

"למה יכונו דבריך?" התפלא הרב.

"אני מתכונת לאותו יהודי שרחמת עליו ונתת לו את תכשיט הזהב שלי, הלה, לא די בכך שעד היום לא פדה את התכשיט, אלא קיבל תמורתו מאתים זהובים ולא מאה, כפי שהורית לו!"

שמע רבי עקיבא את דבריה ועצב כיסה את פניו. "זוהי אשמתי, אשמתי בלבד", אמר. "כנראה, זקוק היה האיש למאתים זהובים, אך התביש לבקש סכום שכזה, ולכן ביקש מאה..."

ומאותו היום והלאה העניק רבי עקיבא איגר לכל המבקש ממנו סכום כפול ממה שביקש. (מעשיהם של צדיקים)

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל...ורעה עינך באחיך האביון (ראה טו-ט)

כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודת כוכבים. כתוב כאן "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", וכתוב למעלה (דברים י"ג, י"ד) "יצאו אנשים בני בליעל...וידיחו...ונעבדה אלהים אחרים'' מה להלן עבודה זרה, אף כאן עבודה זרה. (מסכת כתובות ס"ח, א).

כל ימיו נהג רבי שמואל מקמינקא תלמידו המובהק של ה"אוהב ישראל" מאפטא לפזר צדקה לעניים ולנזקקים. את כל כספו היה מחלק, ולעצמו לא הותיר אפילו פרוטה אחת.

באחד הימים שב לביתו מן הדרך ובידו אין לפרוטה, באותה עת לא היה בביתו מזון, ובני המשפחה קיוו שאביהם יביא עמו מעט כסף כדי שיוכלו לקנות לחם. כשנוכחו, כי שב בלא פרוטה התמרמרו מאד, "הן בודאי נתנו החסידים לאבינו כמה וכמה מעות!" טענו בני הבית. "ואנחנו נאלצים פה לרעוב ללחם..."

"אכן", הודה רבי שמואל ואמר, "קבלתי מעות מן החסידים, אך את כל הכסף חלקתי לצדקה. ממש עד הפרוטה האחרונה".

"ידענו..." הפטירו בני הבית ופניהם עצובות.

הביט רבי שמואל אל בני משפחתו העצובים ושאל "אמרו נא לי, וכי מוטב היה אילו באתי מן הדרך והתברר לכם כי השתמדתי, חלילה וחס?"

הבעת העצב התחלפה לה בתמהון. "להשתמד?" נבהלו בני המשפחה. "מדוע ו למה??"

השיב אביהם "אמרו לנו חז"ל, כי כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו כפר בעיקר, אם כך, אלמלא הייתי מפזר את המעות שבידי לצרכי צדקה כפי שאמנם עשיתי הייתי שב הביתה מושמד, חלילה וחס..." (מעשיהם של צדיקים).

נתון תתן לו  ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהך בכל מעשך ובכל משלח ידך (ראה  טו-י)

ולא ידע לבבך בתתך לו שלא תבוא לידי גאוה ע"י מתן הצדקה,  ובכך תריע ותשחית לבך במידה רעה זו אלא נהוג בענוה כי אם הצדקה כולה לאף ולא לחמה, הרי הענוה כופה לשניהם. כי בגלל הדבר הזה, אם תנהג בענוה יברכך ה' אלהיך בכל מעשי ידיך.

ויש מפרשים כך שכבר כתב בעל ספר חסידים שיש אנשים שרוצים לפרסם שמם, ואע"פ שהם יודעים שיש עניים מרודים הזקוקים למתנת ידם והם אינם חוששים למחסורם, אינם נותנים להם, אלא נותנים ליד הגבאי כדי שיעשה להם "מי שברך" בקול רם. ועליהם אומר הכתוב: מברך רעהו בקול גדול השכם קללה תחשב לו (משלי). וכנגד אנשים כאלו אומר הכתוב כאן, נתון תתן לו, היינו תתן לעני, ואל תאמין לתת לגבאי כדי שיברכך בקול רם. ותתן לו בסתר ב' נתינות, מזון וכסות, ולא ירע לבבך בתתך לו, היינו שלא תצטער על כך שאתה נותן לעני עצמו ולא לגבאי, כי אדרבה, בגלל הדבר הזה, שאתה עושה בסתר, יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך. (מעם לועז)

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (בסנהדרין פ"י מ"א) הנה צריכין להבין מאמר זה, וכי "עולם הבא" הוא שטח הפקר שכולם יכולים לזכות בו? הלא רבותינו אמרו במסכת ברכות (דף ה) שלושה נקנים ביסורין ואחד מהם "עולם הבא", וכיצד אפשר לומר שלכולם יש עולם הבא? היתכן שלכולם יהיה, גם לאלה שלא עמלו ולא יגעו בו?

מעשה בעגלון יהודי שהיתה לו עגלה עם סוס והיה נוסע יום יום עם עגלתו לכפר להביא ממנו פירות וירקות לעיר ועל ידי כך היה מתפרנס, פעם אחת לאחר שיצא מן העיר החל לרדת שלג. השלג ירד כל היום, לא הפסק, הקור היה עז עד כדי כך שהסוס קפא מן הקור ולא היה יכול לזוז, העגלון מצליף בו עם השוט והסוס זז קמעא ושוב נעצר, וכן הלאה ובינתיים חשך היום והסוס לא הגיע לכפר, ושוב מצליף בו העגלון עד שהסוס נכנס ליער ותעה בדרך והחושך הולך וגובר והשלג ממשיך לרדת. לבסוף עזב את העגלה עם הסוס ביער והחל לחפש לו מחסה, הסתובב והסתובב עד שלבסוף מצא אור יוצא מאיזה בית, היה זה כבר אחר חצות לילה. ניגש העגלון ודפק בדלת היה זה ביתו של הרב שהיה יושב ועוסק בתורה על יד תנור חם, הרב פותח את הדלת ושואל מה קרה שהוא דופק בשעה זו? העגלון ענה לו שהוא יהודי שתעה בדרך ומחפש מחסה מפני הקור והשלג. מיד הרב הכניסו לביתו ונתן לו לאכול, והשקה אותו משקה חם ונתן לו שמיכה חמה וסידר לו מיטה לישון. העגלון נרדם וישן לו במנוחה. בבוקר קם והרגיש שנעשה בריה חדשה, הודה לרב ואמר לו שהחיה אותו שכמעט היה הולך למות, ואילו עתה נעשה בריה חדשה.

אך יש לי שאלה אחת, אומר העגלון, לרב, רבי! אתה רואה כמה אני עובד קשה כל היום!יגע בקור ובחום ביום ובלילה בשלגים וכדומה, ולבסוף אין לי עולם הזה, אמור לי רבי, האם לכל הפחות יש לי עולם הבא? ענה לו הרב ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אתה אומר שאתה עובד כל היום ואין לך עולם הזה, כיצד אתה דורש עולם הבא בלי עבודה? לכל הפחות אם היית קובע עתים לתורה, שעה ביום ושעה בלילה יהיה לך עולם הבא, אבל אם כל היום אתה עם הסוס, כיצד תזכה לעולם הבא שעליו נאמר, יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה? אם כל התענוגים של עולם הזה אינם שוים לשעה אחת של עולם הבא, ואתה עובד כל היום בכדי להשיגם ואינם משיגם כיצד אתה דורש עולם הבא בלי עבודה? האם אתה חושב שהעולם הבא הוא שטח הפקר? ובכן נשאלת השאלה כיצד אומר התנא "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?

מבאר הרב הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל וזהו לשונו:

אמנם ראיתי לרב חפץ חיים זצוק"ל, שביאר בזה ביאור נחמד ואני ארחיבהו, והוא שלכל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא, כלומר, מגרש ריק ועליו לעבדו ולטפחו ולשתול בו אילנות טובים ופרחים  יפים שיתנו ריח טוב, ריח גן עדן. ובכן הדבר מובן אם האדם עושה מצות ועוסק בתורה, הריהו שותל לו שם שתילים יפים אשר מהם יתענג ויהנה. אם תרצה לדעת כמה ערך יש לריח גן עדן עיין במסכת בבא מציעא דף קי"ד ע''ב, ברבה בר אבוה שקלטה גלימתו ריח גן עדן ומכרה בשלוש עשרה אלף דינרי זהב, צא ולמד מה זה עולם הבא. ובכן אם אדם עושה מעשים טובים בעולם הזה זוכה ושותל שתילים יפים בעולם הבא, וכשהוא הולך לעולם האמת ומוצא שם שתילים יפים ונהדרים וריחם הטוב הולך למרחקים, ריח שמחיה נפשות עצובות ומעורר שמחה גדולה שאין לתאר כמו שאמר הכתוב "עין לא ראתה אלוהים זולתך למחכה לו'' (ישעיה סד, ג) הרי שהוא שמח ואומר "מעשה ידי להתפאר". שהרי זה בא לו מכח מעשה ידיו שעשה בעולם הזה, השכים והעריב לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות, נתן צדקה ועשה חסד עם הבריות וכן כל כיוצא בזה, אבל אם לא עשה כן, והוא הולך לעולם הבא ורואה שדהו (כלומר חלקו) בגן עדן שדה בור, אין בו אילנות ולא פרחים טובים ולא ריחות  טובים, כמה מן הבושה מגיע לו, איזו חרפה ואיזו בושה ה' ישמור.

ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' (ראה טו-י)

מלמד תינוקות עני התגורר באחת העירות הסמוכות לסאסוב. ואולם, לרמות דלותו נודע האיש כמכניס אורחים המקבל בסבר פנים יפות כל אדם מישראל.

שמעו של העני מכניס האורחים הגיע אל רבי משה ליב מסאסוב, וחפץ הצדיק להכיר את האיש. נסע אפוא אל עיירת מגוריו של אותו מלמד תינוקות וסר אל ביתו.

"ברוך הבא!" קידם בעל הבית את פניו בשמחה, ומיד הזמינו לשולחן, לסעוד את נפשו. סביב השולחן ישנו כמה וכמה אורחים, אשר אף הם סרו בדרכם אל ביתו של מלמד התינוקות.

עד מהרה הגיש המארח אל השולחן קערה ובה תפוחי אדמה מבושלים. הבחין הצדיק כי האיש ממלמל דבר מה, והיטה אזנו לשמוע.

ומה אמר אותו מלמד תינוקות עני? ,רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שברצוני לכבד את אורחי היקרים במעדני מלכים, שהרי בני מלכים הם, וראוים למטעמים שכאלה. אך מה אעשה, וביכלתי לתת להם רק תפוחי אדמה? יהי רצון מלפניך, שיהיו תפוחי האדמה חשובים לפניך כאילו האכלתי את בניך במעדני מלכים!"

ירד הלילה ובביתו הדל הציע המארח מצעות דלים לאורחיו. ושוב שמע רבי משה ליב כי שפתיו דובבות. וכך אמר האיש: "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שמצעות דלים אלו, שמציע אני לאורחי, יהיו חשובים לפניך כאילו הם מצעות מלכים, שהרי ראויים בניך, בני מלכים, לישון על מצעות מלכים, ואני משתוקק לכבדים בכך!"

דברי האיש, שנאמרו מתוך אמונה תמימה וזכה, הפעימו את רבי משה ליב. "יהודי שכה מחבב את מצות הכנסת אורחים ראוי הוא שברכת ה' תשרה עליו!" אמר הצדיק בלבו. ובטרם עזב את בי תו של האיש, ברךך את מארחו המופלא ''יהי רצון שתזכה לקיים את מצות הכנסת אורחים מתוך עושר והרחבת הדעת! יהי רצון שתזכה לכבד את אורחיך בכבוד הראוי לבני מלכים!"

נתקימה ברכתו של הצדיק, ומקץ זמן מה נתהפך הגלגל ומלמד התינוקות התעשר עושר רב.

ואם סבורים אתם, כי עתה, כשהכסף היה בידיו אמנם זכו האורחים שבאו אל ביתו במעדני מלכים ובמצעות מלכים? טעות בידיכם!

אותו אדם, שבעת היותו מלמד תינוקות עני, קים את מצוות הכנסת אורחים בהתלהבות ובמסירות לא עמד בנסיון העושר.

כה תאב היה לממון, וכה חס על ממונו עד כי נעל את שערי ביתו בפני האורחים, ואת מצוות הכנסת אורחים, שכה חביבה היתה עליו בימי עניו, עקר כליל מלבו!

עד מהרה נודע הדבר לרבי משה ליב מסאסוב. גדול היה צערו של הצדיק, על שברכתו אותה ברכה שהביאה לעשרו של האיש לא עשתה את הפרי המקוה, ועתה, במקום לקיים את מצוות הכנסת אורחים בהדור חדל האיש לגמרי מלקימה!

החליט הצדיק לנסוע לעיירתו של האיש ולהוכח במו עיניו אם אכן נכונה השמועה. בכל ליבו קיוה הרבי, כי שמועת שוא היא זו. אך בהגיעו לעיר התברר לו, לצערו הגדול, כי אמת הדבר. האיש אינו מוכן להכניס אורח אל ביתו המפואר, ואף אותו, את הרבי משה ליב, שהצליח להכנס אל הבית פנימה, ניסה בעל הבית לדחות מעל פניו בתרוצים מתרוצים שונים.

ניצב רבי משה ליב בחדרו המפואר של האיש וליבו בוכה מצער. ואולם בעל הבית כלל לא נתן דעתו עליו, שכן באותה עת עמד ליד המראה הגדולה, תקן שפמו, סרק את שערו והתבונן על פניו בשימת לב יתרה.

"את מי אתה רואה בזכוכית שאתה מתבונן בה?" שאלו הצדיק.

"כלום אינך יודע", השיב ובעל הבית וחיוך על פניו, "כי זוהי מראה. ובמראה משתקפת דמות המסתכל בה. אם כך את עצמי אני רואה בזכוכית זו".

"ואת מי אתה רואה מבעד לזכוכית הזו?" שאלו רבי משה לייב והוליכו אל שמשת החלון.

"מה השאלה?"זכוכית זו אני רואה את האנשים שברחוב, אנשים רבים, גדולים, קטנים..."

לרגע שתק הצדיק ואחר הרים עיניו ונעץ מבטו בפני איש שיחו. "כלום יודע אתה", שאל בקול מוכיח, "משום מה נשקפה אליך בזכוכית המראה דמותך שלך בלבד, ואילו מבעד לזגוגית החלון ראית אנשים רבים?"

"פשוט מאוד", השיב האיש, מבקש להפגין את ידיעותיו הרבות, "כאשר הזכוכית אינה מרוחה בשכבת כסף, אפשר לראות מבעדה את העולם שבחוץ. אך כשמורחים את אחד מצדדיה במעטה של כסף אז הופכת היא למראה והאדם מסוגל לראות דרכה רק את עצמו ולא את זולתו!"

,אכן, צדקו דבריך", הגיב רבי משה לייב. "כל עוד לא היית משוח בכסף ובעושר, ראית שיש בעולם אנשים רבים, הזקוקים לעזרה, ואמנם עזרת להם. אך מאז ברכתי אותך ונעשית משוח בכסף, כזכוכית המראה רואה אתה את עצמך בלבד, ואינך רואה איש זולתך.

"אך, קיימת עצה על מנת להחזירך למצבך הקודם: יש להסיר ממך את מעטה הכסף, ליטול ממך את העושר שבו ברכתיך. ואז תחדל לראות רק את עצמך ותוכח במו עיניך כי קימים בעולם אנשים רבים מיני ספור הזקוקים לעזרתך".

לשמע הדברים הנוקבים החוירו פני האיש ודמעות עלו בעיניו. "אנא, רבי", התחנן לפני הצדיק, "אל תיטול את כספי. מבטיח אני להיות אותו אדם שהייתי בימי עניי אכניס אורחים, אקיים מצוות צדקה וחסד, אדאג למסכנים. אנא, רבי, רק את כספי אל תקח".

ניכרים דברי אמת, והרבי שראה כי האיש מתחרט על מעשיו הרעים השיב: "אני מסכים לבקשתך. אם תשוב להיות מכניס אורחים ורודף צדקה וחסד ברכת העושר לא תעזוב אותך. אך עליך לקיים את הבטחתך".

ואכן, מאותו יום והלאה הרבה האיש במעשי צדקה וחסד הוא הכניס אורחים ודאג לכל נזקק. וכיון שניצל את עשרו כראוי לא ניטל ממנו כספו והוא נותר בעשרו (מעשיהם של צדיקים).

 ידוע המעשה המפורסם בשער הרבים ברבי לוי  יצחק מברדיטשוב בזמנו היה בעירו איש צנוע יחזקאל הנפח שמו, ואף אחד מאנשי עירו לא ידעו מה מעשיו, וכשנפטר מן העולם שמע רבי לוי יצחק זכרונו לברכה שמכריזים לויה על יחזקאל הנפח, אמר לתלמידיו אחד מעמודי העולם נסתלק מאתנו בואו ונשתתף בלויתו שהאיש הזה צדיק גדול הוא ואנשי עירו היו מחזיקים אותו כאיש פשוט וכשיצאו דברים אלו מפי הרב הקדוש לתלמידיו מיד נתפשטה השמועה בכל העיר, ובמשך כמה רגעים כל העם שמע והתפלא איך יכול להיות שזה צדיק? והנה ראו שההלויה עוברת והרב מברדיטוש הולך מאחרי המטה וכל אחד ואחד בראותם את כבוד הרב מיד כל העיר סגרו חנויותיהם והשתתפו בהלויה וכל הרבנים ברואתם זאת גם הם באו והשתתפו ונעשה באותו יום בטול מלאכה כשהגיע הלויה למגרש גדול שלפני בית הקברות העמידו את ההלויה כי הרב רוצה להספיד ועמד הרב במקום גבוה פתח פיו ואמר רבותי המנוח הצדיק היה לו שלשה פעמים דין תורה אצלי וכדאי לכם לשמוע ונקבל כולנו מוסר גדול מזה, סוחר אחד משלנו והוא נמצא פה אבל אני מבקשו שלא ידבר עד שאני אגמור לדבר הסוחר הזה צנוע עד מאד ופעם כמעט שפשט רגלו והיה דחוק מאד והיה נחוץ לו סכום של חמש מאות רובל, נודע לו שאצל הנפח הזה אפשר להשיג הלואה ינגש אליו ובקש ממנו אמר לו הנפח שהוא מוכן לתת לו אבל צריך ערבות אמר לו הסוחר בכדי שההלואה הזאת תהיה בסתר והוא בישן רק הקדוש ברוך הוא יהיה ערב, הסכים יחזקאל הנפח וכתב שטר שהקגדשו ברוך הוא יהיה ערב ומועד פרעון החוב בעוד שני חדשים עבר הזמן והסוחר לא פרע את חובו והיפח לא תובע למשפט והנה אחר שנה הסוחר הצליח במסחרו והביא את הכסף לפרוע את חובו והנפח סירב לקבל באמרו שהקדוש ברוך הוא היה ערב ושלם לו ולא מגיע לו ממנו כלום, והסוחר עומד בחזקה לשלם שמפחד מאיסור גזל והתוכחו ביניהם עד שסיכמו לבוא לבית דין, ובאו לפני לדין, אז אמרתי: נפח, הדין הוא שתקבל את הכסף ועדין הוא מסרב באמרו שהקדשו ברוך הוא שלם כשראיתי שמשני צדדים לא רוצים את הכסף אז אמרתי להם אם אתם לא רוצים תתנו לי את זה הכסף תרומה לישיבה, ושמחו שמחה גדולה אמר להם רבותי זהו המנוח שסירב לקבל את הכסף.

דין תורה השני, יום אחד נכנס איש אחד לחנות מכולת וקנה מה שקנה ונפל מכיסו סכום גדול של מאתים רובל ולא הרגיש, החנוני לקח את הכסף והסתירו אצלו, כעבור חצי שעה, האיש הזה בא בבכיות גדולות ושאל מהחנוני אולי שכחתי סכום כסף כאן? והחנוני הכחיש באמרו שלא ראה, ממונו, היה זה הנפח וראה את כל אשר נעשה אמר לו לא תבכה הכסף אצלי אני מצאתיו, רק תגיד לי בתור סימן כמה כסף היה לך אמר לו  מאתים רובל לקח אותו לחנותו ונתן לו את כל הכסף מכיסו, וכשראה החנוני את זה התביש ובא אצל הנפח ואמר לו חטאתי לשם אלקי ישראל שאני לקחתי הכסף והיצר הרע פתני והכחשתי ועכשיו אני מתחרט חרטה גמורה ומבקש סליחתך קח את הכסף של האיש ההוא אמר לו הנפח אני לא מכיר אותך ואת כספך אני לא מקבל, וזה עומד לתת לו בחזקה כי לפי הצדק חייב לתת לו והנפח רבי יחזקל עומד ומסרב באמרו אני לא מכיר אותך ובינתיים התוכחו ביניהם והחליטו לבוא לבית דין כשאני שמעתי משני הצדדים אמרתי לנפח שיקבל הכסף ולא רצה בשום אופן אז אמרתי להם אם תרצו תתנו לי את הכסף הזה בשביל הישיבה, ושמחו שמחה גדולה כשקבלתי את הכסף מהם.

דין תורה שלישי הנה הוא גם כן נמצא פה איש אחד צנוע ובן טובים, לאחר חתונתו חי בעניות גדולה וישן כמה לילות בלי אוכל ולא פשט ידיו לקבל שום מתנה מאף אחד, ופעם עלה בדעתו ללכת למרחקים אולי על ידי שישנה מקומות ישתנה מזלו ושם יעזור לו וישלח מחיה לו ולאשתו קם יום אחד בבוקר ואמר לאשתו הנה ממולנו גר נפח, ורבי יחזקאל שמו, מגיע לי ממנו סכום כסף לכי תגידי לו בשמי שיתן לך כל יום חצי רובל עד שהקדוש ברוך הוא יעזור לי לחזור בשלום, והיא חשבה שזה אמת וכשהלכה אצל הנפח, תכף ברח בעלה מעירו והיא אמרה לנפח כך וכך אמר לי בעלי, הרגיש הנפח שהיא מדברת בתמימותה והוא לא מכיר את האיש הזה עמד כמה רגעים התבונן ואמר לה טוב, וכן היה שכל יום היתה מהלכת ומקבלת חצי רובל ממנו, וביום ששי היתה הולכת ומקבלת רובל שלם, כעבור כמה שנים האיש ההוא הצליח בדרכו ואסף סכום כסף גדול וחזר לעירו ואשתו סיפרה כי מיום שהלך עד היום הזה כל שבוע היתה מקבלת שלשה רובל וחצי מהנפח והוא התפלא לשמוע לבסוף ישב בביתו ועשה חשבון וראה שבמשך כל הזמן שהוא לא היה בביתו מגיע לנפח כך וכך רובל ובא לשלם לנפח אמר לו הנפח אני לא מכיר לא אותך ולא את אשתך וזה אומר לו כי במרמה דברתי לאשתי כדי לברוח ממנה ועכשיו עזר לי הקדוש ברוך הוא, ברוך השם הבאתי סכום כסף גדול ולמה לי גזל קח מה ששיך לך והנפח מסרב באופן ששניהם אנשים קשים עד שהחליטו ביניהם לבוא לדין ועוד הפעם לקחתי הכסף צדקה לישיבה אומר להם הרב מורי ורבותי תחילת דינו של אדם שואלים נשאת ונתת באמונה? אוי לנו מיום הדין מה נדבר ומה נצטדק וסוף אדם למות ובאיזו בושה נעמוד לתת את הדין כי הכסף הוא בנפשו של האדם ועבור הכסף אדם שם את עצמו בסכנות גדולות כדי להביא ככר לחם בביתו כי בנפשנו נביא לחמנו, והמנוח הזה לא היה כל כך עשיר ועמד בנסיונות קשים כאלה וצדיק כזה נסתלק מאתנו ומי יודע אם יש איש בעירנו ממלא מקומו. ועשה לו הספד גדול ובכו כולם כששמעו שזה היה צדיק ומנוע ורבים חזרו למוטב ועשו חשבון נפשם ומי שהיה גזל חברו בידו כששמע את הספור הזה הלך ועשה פשרה בינו לבין רעהו ונתרבה שלום אהבה ואחוה ביניהם. למדנו מפה איך שהצדקה מגינה לכל בני ישראל.

אם בחוקותי תלכו הינו שלא יעמדו במקחם אחר ובמדרגה אחת, רק ילכו מחיל אל חיל וממדרגה למדרגה כי זה כלל גדול ברוחניות אך לצערנו זה בדיוק ההפך האדם מחפש להתקדם בגשמיות ואילו ברוחניות אינו שאוף לעלות שנאמר צידקתו עומדת לעד (אהבת חיים).

והאל הקדוש נקדש בצדקה

מעשה ברב אחד גדול ומוסם שמו רבי הירש לייב והיה גדול בתורה ובמעשים טובים ועשיר גדול, והיתה לו ישיבה ברשותו.

פעם אחת נסע לוילנא לאסוף כסף עבור הישיבה, והתארח אצל רב העיר. ובקש ממנו שילך עמו אחד מהגבירים הנכבדים שיש לרב לכמה אחדים מהעשירים של העיר לקבל מהם נדבה הגונה עבור הישיבה. הרב הסכים לתת לו מתלמידיו שילכו עמו. והיה מידי עברו ויפגעו בארמון אחד גדול ומפואר. שאל הרב הירש לייב למי שייך הארמון המפואר הזה? ויענו לו: לגביר יהודי אחד. אמר להם: אם כן כדאי הוא להכנס אליו. אמרו לו: לא כדאי מפני שהעשיר אפילו על אחיו אינו מרחם. אמר להם הרב" אף על פי כן נכנס אליו. מה אנו מפסידים? וננסה להשפיע עליו, ואם לא יועיל לא יזיק. דפקו על הדלת, באותו הרגע רצה בעל הבית העשיר לצאת מהבית, ופתח את הדלת כדי לצאת, ונפגשו בדלת פנים אל פנים. אמר לו המשרת: זה שעומד הוא הגביר.

נתנו לו שלום, והעשיר הזמין אותם להכנס לפנים הבית, וכבדם  בכבוד. והתחילו לדבר על מצב העניים. פנה בעל הבית אל התלמיד החשוב שליוה את הרב רבי הירש לייב, ואמר לו: מתפלא אני עליך ידידי, כי אתה יודע אותי כי אני לא נותן על שום צדקות, ולמה הנך מטריח את כבוד הרב! אמר לו הרב בצחוק: שמע אדוני ואל יפחד כי לא באתי אליך בשביל לקבל צדקה, כי אם לקיים מצות בקור חולים, שמעתי שכבודו חולה מסוכן במחלת נפש. צחק בעל הבית ויאמר אנכי בריא אולם, ברוך ה', אמר לו הרב:  טעית ידידי, תפתח ספר קהלת ותראה מה שכתוב: "ראיתי גם זו חולה רעה תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו. "אם כן אתה חולה בנפש לכן נכנסתי אליך לקיים מצות בקור חולים. אמר לו בעל הבית: אם כל כך חשובה בעיניך מצות בקור חולים בוא ואראה לך לא  רחוק מכאן יש בית חולים, ושמה תוכל לקיים מצוה של רבים. אמר לו הרב: בבקשה, ראשית כל אני זקן, איני יכול ללכת דרך רחוקה, ושנית ששם יש הרבה חולים ואיני יכול לסבול מחלת רבים.  ולכן באיתי אליך שהנך כעת יחיד חולה בביתך. אמר לו בעל הבית: יסלח לי כבוד הרב, ידעתי שמעולם לא קימתי מצות צדקה מפני שלא נזדמן לי עדין איש תקיף כמו כבודו, ולכן אני מוכרח לתת כמה שכבודו יגזור עלי, אמר לו הרב: יש לי ישיבה של מאה ושלושים תלמידים, כמה שאתה רוצה לתת תן. הוציא סכום הגון ונתן לרב. אחר שקבל הרב את הכסף אמר לו הרב: זה לא מספיק, איני זז מכאן עד שתבטיח לי שתעשה רצון העניים מהיום והלאה. הבטיח לו הגביר ובקש ברכה שמהיום והלאה יפתח אוצרו הטוב לכל נצרך, שיתקיים העושר בידו לטובה. כבוד הרב ברך אותו ויפרדו איש מעל אחיו בשמחה גדולה.

על זה אמרו רבותינו ז"ל :גדול המעשה יותר מן העושה? (אהבת חיים)

מעשה במנבז המלך שעמד ובזבז כל נכסיו לעניים. שלחו לו קרוביו, ואמרו לו: אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן, ואתה בזבזת את שלך ואת של אבותיך. אמר להם: כל שהן הוא! אבותי גנזו בארץ, ואני גנזתי בשמים שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פרות, ואני גנזתי אוצרות שהם עושים פרות שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר: פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: ולך תהיה צדקה אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך לכן אל תרעמו עלי, כי בכמה מעלות אנכי עושה יותר טוב (ירושלמי פאה).

ר' יחזקאל גבאי צדקה היה. פעם נזדמנה לידו מצות הכנסת כלה. החתן יתום, ואין ידו משגת אפילו להוצאות עריכת החתונה. גם הורי הכלה אינם יכולים לעזור הרבה. הבית דל, האב חולה, וההוצאות כבדות מאוד.

מספר ר' יחזקאל הלכתי למספר אנשים שאני מכירם כנדיבים, ואספתי מה שאספתי. אבל עדין היה חסר לי סכום גדול. נזכרתי שיש לי מכר טוב, איש עשיר מאד שידו פתוחה תמיד לכל דבר מצוה. בטוח הייתי שיתן בעין יפה למצוה  חשובה זו של הכנסת כלה. מיד אחרי תפילת שחרית הלכתי אליו, כי ידעתי שבשעה זו אמצא אותו בבית. כשעמדתי ליד הדלת, היה נדמה לי, שאני שומע קול בכי חנוק. הססתי האם אצלצל בפעמון, או שמא אין השעה כשרה לכך? אבל הרי אני שליח מצוה, הזמן דחוק, ואסור לי לאכזב את החתן והכלה ומשפחותיהם לחצתי קלות על פעמון הדלת.

שמעתי צעדים מהירים מישהו ניגש לדלת ופתח. היה זה מכרי, בעל הבית עצמו. פניו היו חיורים מאד ועיניו נראו אדומות ועייפות כאילו לא ישן כל הלילה. הוא ברכני בשפה רפה.

"מה קרה? האם מישהו חולה" שאלתי בלחש. "כנראה לא באתי בזמן מתאים אבל הענין שבגללו רציתי לדבר אתך חשוב וגם דחוף." מכרי רמז לי לשבת ליד השולחן ולומר את מבוקשי. ספרתי לו על החתן והכלה העניים, על הצרכים הרבים ועל הסכום הגדול שעדיין חסר ושאותו אני מקוה לקבל ממנו.

הוא התנצל לפני "אינני יכול לעסוק עכשיו בשום דבר. אנא סלח לי ובוא אלי בפעם אחרת, אין ראשי צלול עתה...בנינו היחיד חלה במחלת מסוכנת מאד מצבו הולך ומחמיר. בקושי נושם, אנו מצפים בכל רגע לרופא שיבוא. אבל אפילו יבוא, מה יוכל לעשות?! הרי החולה במצב של גסיסה, חלילה, כמעט שלא נותרה בו רוח חיים!"

לא ידעתי מה לומר לאב האומלל, שבנו יחידו נוטה למות. חשבתי שמוטב אלך ולא אפריע אבל אז מה יהיה על החתן והכלה העלובים? פתאום נצנצה במוחי הארה מלמעלה. נזכרתי בדבר ששמעתי בשם גדולי ישראל. אחזתי בשרוולו של בעל הבית ואמרתי לו: אנא, הקשב לי רקע רגע הרי אתה יודע, מה אנו אומרים בכל בוקר בברכות השחר: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא...וביקור חולים והכנסת כלה ולוית המת..." חכמינו ז"ל הכניסו את מצות "הכנסת כלה" באמצע בין "ביקור חולים" ל"הלוית המת" ולא במקרה נכתב הדבר. חז"ל ברוח קודשם באו ללמדנו, כי מצות הכנסת כלה בכוחה להגן ולחצוץ בין החיים ובין המתים! סגולה מיוחדת יש בה שהחולים יבריאו, ולא יצטרכו להגיע למצב של "הלוית המת"...

האב המיואש התעודד. חשב מספר שניות ומיד החליט. נכנס לחדר סמוך, וכעבור דקות מספר חזר ובידו כל הסכום שהיה נחוץ להכנסת כלה. דמעות עלו בעיני ברכתי אותו בכל לבי: "ה' יתברך ישלח במהרה רפואה שלמה לחולה בתוך שאר חולי ישראל" ויצאתי.

וראה זה פלא! לא עברו שעות מועטות ומכרי מופיע לביתי, כולו נרגש מרוב שמחה, תפס בידי מרוב התרגשות ומודיע לי:

"מן השמים נשלחת אלי היום, להציל את  חיי בני. מיד כשיצאת מביתנו, הגיע הרופא והיה מופתע מאד מהשינוי הפתאומי. לא מצא הרופא די מילים להביע את פליאתו...ואמנם המצב של בננו הולך וטוב, ממש הוא מתאושש משעה לשעה. ברוך ה', כבר יצא כליל מכלל סכנה! ממש נפדה ממות בטוח לחיים! (מורשת אבות).

שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבועות (ראה  טז-ט)

שבעה שבועות וגו', כיוון שתכלית יציאת מצרים הייתה קבלת התורה. כמו שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, לכן סמך לכאן המצווה לספור הימים עד יום מתן תורה ועשית חג שבועות לה', כי זה מורה על החיבה והתשוקה שהם סופרים הימים ואומרים מתי יגיע יום מתן תורה. ולכן ציוה הקב"ה  לספור חמישים יום כנגד חמישים פרשיות התורה, וכנגד חמישים שערי בינה.וכן נזכר ענין יציאת מצרים בתורה חמישים פעמים. ואומר הכתוב תספר לך, כיוון שהספירה הזאת היא לעצמך, כי שאר הספירות שאדם סופר בעולם הזה, כמה רכוש יש לו וכמה ממון יש לו, לא לעצמו הוא סופר אלא לאחרים, כי לא במותו יקח הכל ויעזוב לאחרים חילו. וכן נאמר במצוות ה' "ולקחתם לכם", שזוהי הלקיחה שאתם לוקחים לעצמכם.

מהחל חרמש בקמה. מן הזמן שאתם מתחילים להטיל החרמש לקצור עומר בקמה, הינו אחר קצירת העומר תתחילו לספור שבעה שבועות.

וזה שנקט הכתוב לשון חרמש למדו חז"ל שמצות העומר בקצירה ולא בתלישה. וביום הילולא דרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר למנינם, היו נוהגים בכל תפוצות ישראל להתכנס בליל י"ח באייר וביומו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקובעי לימוד בתורתו של רשב"י. ויש מקומות שקוראים כל הזוהר הקדוש או זוהר חדש או תיקונים ולפחות האידרות או חלק ממאמרי הזוהר כפי שסידרם הרב המחבר ספר אורחות צדיקים, ולומדים בכנופיה גדולה ובהתלהבות, ומדליקי נרות כמו בליל יום הכפורים מה טוב חלקם ומה נעים גורלם של אלו הזוכים ללמוד לעילוי נשמתו של הצדיק התנא האלקי רשב"י זכותו יגן עלינו. על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת מי שזוכה להיות במירון ת"ו בהילולא שעושים על קברו של רשב"י, וכשם שאמרו רבותינו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, כן אפשר לומר על הילולא דרשב"י, שמי שלא ראה אותו לא ראה מאורות מימיו. ואפשר לומר גם על זה בפה מלא אשריך ישראל מי כמוך. ויש ההולכים ברגליהם מקצווי ארץ כדי להיות שם, והולכים דרך בלי שיהיה בכיסם מעות לדרך, וזה דבר פלא. ואפשר לומר על כך בדרך מליצה מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק היינו ראוי הוא התנא האלקי רשב"י שבן אדם יסמוך על זכותו בשעת הדחק שאין לו מעות, שהקב"ה יזמין לו מעות ממקום שאינו עולה בדעתו. כיוון שרשב"י נקרא מלומד בניסים כפי שאמרו חז"ל (בסוף פ"ד של מס' מגילה דף טו) ואפי' אם אין ביכולתו לקיים המצווה, הקב"ה יסייע בידו.

וכתב בספר אורחות צדיקים לגורי האר"י ז"ל שבהיות האר"י הקדוש במירון בל"ג בעומר היה שם גם רבי אברהם הלוי ז"ל. וכיוון שמנהגו היה לומר בכל יום בשמו"ע בברכת תשכון בתוך ירושלים, נחם ה' אלוקינו, וגם באותו ויום אמר כפי מנהגו, כשסיים תפילתו אמר לו האר"י הקדוש, שראה באותה שעה את רשב"י בהקיץ, ואמר, לך ואמור לר' אברהם למה הוא אומר נחם ביום שמחתנו. וכיוון שאמר כן יהיה בנחמה בקרוב. ולא עבר חודש ונפטר בנו של ר' אברהם וקיבל  תנחומים כדברי רשב"י. ומכאן שיש שורש למנהג שלא לעשות הספד ותענית ושלא לומר תחנונים ביום ל"ג בעומר.

ודעו שהשמחה של יום זה אינה רק מפני שבו נפטר רשב"י אלא מפני שגם רבי עקיבא שסמך ידו על רשב"י, לאחרי שנפטרו כ"ד אלף מתלמידיו נפטר גם הוא בל"ג בעומר.

ואמרו בזוהר הקדוש שאמר משה רבנו לרשב"י שהוא ממלא מקומו. וכשם שמשה ידע כל התורה, כך לפני רשב"י נגלו כל תעלומות חכמה, ונרמז שמו בתחילת התורה שבראשית תיבות רשב"י א"ת, היינו שעתיד רשב"י לבוא לעולם שידע כל התורה מאל"ף ועד תי"ו. וכדי לספר גדולתו של רשב"י לא יספיקו הניירות, ורק קצת מהם נזכיר. ששלחו מן השמים אל אליהו לרשב"י כפי שנשלחו ג' מלאכים לאברהם אבינו. ועוד שהיה מחיה וממית כמו משה רבנו ואליהו הנביא ואלישע. והרבה פעמים גברה מדת הדין בעולם ויצא רשב"י ואמר כל זמן שאני קיים בעולם לא ייעשה כן. וכשם שהקב"ה כרת ברית בין הבתרים עם אברהם, כן כרת עם רשב"י בשעה שיצא מן המערה. ועוד שהיה מעניש את אלו שאינם מאמינים כפי שעשה משה. והיה פוקד עקרות ועושה אותו ומופתים. ואין שטן ופגע רע שולט במקומו ולא הרהורים רעים.

ולפיכך צריכים ליזהר הרבה בלילה ברוך זה שיהיו בקדושה ובטהרה ולא יאכלו וישתו הרבה, שלא יבואו לידי קלות ראש. שרשב"י פעל הרבה שבלילה זה לא ישלוט יצר הרע, וכיצד ירצו הם לגרום יצר הרע. משל למה הדבר דומה, למלך שעשה משתה לבני המדינה בסיום שמחתו, והיה חושש שמא יבואו אנשים פחותים שייטיבו לבם ביין וישתכרו וישברו הכלים היקרים ויקרעו הכרים והכסות, ואמר מוטב שלא אזמינם.

כך אומר רשב"י, מי ביקש זאת מידכם לבוא להילולא שלי לפגוע בנפשותיכם, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בקר ושתות יין אכול ושתו. והרי זה דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ומצא במשקה זבובים. וכן הדבר בכל דבר שבקדושה שיש בו נדנוד עבירה, ובעל המאמר הוא רשב"י כפי שדרש במסכת סוכה הפסוק אני ה' שונא גזל בעולה.

והירא את דבר ה' ישתדל לקיים, וגילו ברעדה כל היום וכל הלילה, ואל ידברו שיחת חולין ללא צורך.