פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

פרטים

קטגוריה: פרשת עקב

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 491

פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

מאת: אהובה קליין..

 הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים": [דברים  ז, י"ב]

השאלות הן:

א] מהם הכלים  שבאמצעותם ישמור היהודי את המצוות?

ב] מהי ברית החסד?

תשובות.

הכלים לעבודת ה'

הרב  אביגדור הלוי נבנצל  מסביר [בספרו: "שיחות לספר דברים"]:

רק על ידי שני דברים חשובים: האהבה והיראה - אפשר לקיים את המצוות – כמו שכתוב: ו"ְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".  היראה- היא הבסיס הראשוני ואחריה תבוא אהבת ה' וזה גם הדבר הראשון שאלוקים מבקש: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".  [דברים, י, י"ב]

היראה- משמרת את האדם לבל יגלוש לתחומים  האסורים, אהבת ה' – היא השאיפה- לקיים את המצוות בפועל, לדבוק בקדושה. היראה קודמת לאהבה- היא משמשת בסיס עיקרי לאמונה- את זאת ניתן היה לראות במעמד הר סיני כשאמרו  בני ישראל- פה אחד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

אלוקים הקדים לו את היראה- שלושת ימי פרישה של כל עם ישראל מביתו, לא ניתן היה להגיע להר עצמו - אלא לצפות ממרחק מסוים, כמו שהתורה מתארת:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".[שמות  י"ט, י-י"ג]

אור החיים מדגיש: כי השלב הראשון בקיום המצוות- הוא היראה, כמו שנאמר בפרשתנו: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" [דברים י', י"ב]

 לא ניתן להגיע לאהבת ה' – במצוות "עשה" ללא בסיס היראה.

" סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"[נאמר בתהלים ל"ד, ט"ו] ראשית יש להתרחק מהרע ורק אחר כך ניתן לעשות טוב- אך כל זה  אינו קודם ליראה.

לעניות דעתי:  ליראה קודמת הראייה- ההתבוננות במעשי ה' וכך אומר דוד המלך: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה  יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל ־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם  תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד"׃ [תהלים קי"א ,י]

דוד המלך סבור: כי המתבונן במעשה ה' וגדולתו  רואה, כיצד אלוקים יכול להפוך מצב מסוים שהוא טוב- למצב קשה ועצוב וכיצד יכול להפוך מצב עגום למשהו טוב ושמח - זה דבר שרק החכם יראה יבחין ויבין מהם חסדי ה' !

"וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי;    וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;    וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה" [ תהלים ק"ז, מ"א-מ"ג].

הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו מבהיר: כיצד להתגבר על הכעס - ומשם להגיע למידת הענווה ובשלב הבא: היראה!

".....וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִיתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד...."

הרמב"ן מציין- כי בעקבות התגברות על הכעס ורכישת מידת הענווה - תבוא היראה.

אברהם אבינו שגילה את מציאות ה' בעולם ועמד בכל עשרת ניסיונותיו כולל – הניסיון הקשה: עקדת יצחק, אלוקים שיבח אותו במילים:

"...אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". [בראשית כ"ב, י"ב]

אברהם אבינו  שירד לגרר, נאלץ לרמות  את  אבימלך כי אשתו- היא אחותו מהטעם-שהבין כי במקום זה - אין יראת אלוקים- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" [שם  כ, י"א]

 נאמר במסכת אבות:

"...וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין..." [מסכת אבות, ב, א]

מתוך  ראייה והתבוננות בדברים  אלה- יגיע  האדם  לענווה ויראה –ויירתע מלחטוא חטאים.

מידת השמחה- מאד חשובה לקיום המצוות והתורה מזהירה: כי ,חלילה, הקללות עלולות לבוא על היהודי שאינו עובד את ה' מתוך שמחה:

".....תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".  [דברים כ"ח, מ"ז]

על כך אומר דוד המלך:

  "מִזְמוֹר לְתוֹדָה:   הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים" [תהלים, ק, א-ג]:

 ראיתי משל יפה בספר "פנינים משלחן הגר"א ":

 מעשה  בעשיר אחד שנולד לו לעת זקנתו בן  ובהמשך-יצא לתרבות רעה, התחיל האב לגעור בו, אך הדבר לא הועיל, רכש האב רצועה והיה מכה אותו, בתגובה, הבן חדל ממעשיו הרעים  כי היה מתיירא מהרצועה, אך לא מהאב. והנה הגיע תקופה שאביו נסע מעבר לים כדי לעסוק במסחר, כיון שכך הצטער האב וחשב- מי ישגיח כעת על הבן שלא יסטה  מדרכו הרעה? הבן הרגיש כעת חופש מוחלט ושב למעשיו הרעים.

הנמשל, אנו נקראים: בנים לה' ומסתבר שאנו מתייראים מהרצועה- היינו מהייסורים ואין אנו מתייראים מאוחז הרצועה - שהוא אבינו שבשמים ומדוע? כי אין אנו שמים לנגד עיננו את ה', לכן היראה נפסקה, אך אצל אלוקים נתווספה היראה- שלא נצא לתרבות רעה, לכן זו הכוונה במילים: "את ה' אלוקך תירא" עם היראה של ה' - תירא ממנו, היהודי חייב להיות ביראה תמידית ללא הפסקה- כמו שמידת הדין אינה פוסקת לעולם.

ועוד מתוך הספר "פנינים משלחן הגר"א"

ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ"- בדרך כלל המלך עושה אוצר-  מדבר חשוב  ויקר במדינתו, אך דבר שיש בידו בכמות גדולה, איננו נחשב בעיניו  לעשיית אוצר, כך הקב"ה שברא את הכול אינו מחשיב את כל זה- לעשות ממנו אוצר. כי הכול שייך לו, מלבד  היראה – כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן "יראת ה' היא  אוצרו":

ברית החסד.

דעת מקרא סובר: כיון שאלוקים שומר את הברית והחסד לאוהביו  ולשומרי מצוותיו ,לכן גם עם ישראל  ישים אל ליבו  לשמור מצוותיו וחוקיו.

אלוקים  מבטיח לקיים את השבועה שהבטיח  לאבותינו, כמו שנאמר:

"כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".[דברים ד', ל"א]

מוסיף דעת מקרא:  לאחר ההבטחה של ה' לשמור את הברית והחסד למען אוהביו ומקיימי המצוות –הכתוב מפרט שאלוקים יאהב את עם ישראל- מידה כנגד מידה- כנגד אהבת ישראל את ה', ה'  יגמול אהבתו לבניו : פרי בטן- בנים ובנות שירבו לעם ישראל ומפירות האדמה: דגן- זו תבואה הגדלה בשיבולים-כגון: חיטה, שעורה, והכוונה שיהיה  די לחם  לכולם- תירוש- הוא יין, ויצהרך- שמן -כמו שכתוב:

"אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.." [מלכים ב', י"ח, ל"ב]

דוד המלך אומר על כך: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד"  [תהלים ק"ד, ט"ו]. ומכאן ניתן להסיק- כי תהיה בהם ברכה –והכל יהיה בשפע- בקר וגם צאן.

בגמרא  [מסכת קידושין ל"ט] שואלים: הרי על  קיום מצוות מקבלים שכר בעולם הבא? מדוע התורה מבטיחה כאן שכר? אלא מתברר שיש שכר גם בעולם הזה בעניין השמיעה, כפי שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.." והוא שמירת  החסד לך-  כפי הבטיח ה'  לאברהם.

 מכאן שחייבים לשמוע  דברי תורה ודברי מוסר מפי החכמים.

יש סגולה גדולה ללמוד בקבוצות- דברי תורה- אבל בעניין נטילת שכר- כל אחד נוטל כפי כוונתו במצווה זו. שהרי ישנו שוני בין איש לרעהו בעניין כוונת הלימוד.

ספורנו מסביר את  המילה: "וַאֲהֵבְךָ": בהיות עם ישראל "בנים" לה'  כדמותו  בצלמו כפי שאומרים חכמים:  חביבין בממון לחיי שעה ובכך ה' ייטיב את החסד עם העם, כפי שהבטיח שיחיו בארץ באופן מאושר.

 לסיכום, לאור האמור לעיל ,ניתן לראות בבירור  מידה כנגד מידה, אם עם ישראל משמרים את  המצוות באמצעות- יראה, אהבה ושמחה-- ייהנו  מברית חסדו של ה' בכול, מכול, כול.

יפים דברי דוד המלך: "וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;  וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--  וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ." [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

מידה כנגד מידה.

פרטים

קטגוריה: פרשת עקב

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 439

מידה כנגד מידה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מפי עליון , מילים כדורבנות

ברית חסד ריבוי ברכות

לישראל  פועלי המצוות

מתוך יראה אהבה וכבוד.

עם ההולך בדרך הישר

אינו סר מן הנאמר

נעשה ונשמע הבטיח

בכך סלל נתיב שמח.

זוכה לחיים מאושרים

קוטף בשדה יבולים

נהנה מתירוש יצהר ודגן

הבטחת מלך רם ונאמן.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

הארץ המובטחת

פרטים

קטגוריה: פרשת עקב

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 701

הארץ המובטחת

 שיר מאת: אהובה קליין©

ארץ הרים עמקים וגאיות

נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת

כסף נחושת זהב לרוב

מובטחת לאברהם יצחק ויעקב.

בה טמונים רזים וסודות

שכינה שורה  ימים ולילות

תורתה מאירה למרחקים

כמנורת זהב שבעה קנים.

מדוברת בכל הרשתות

שיחת היום  לכל האומות

שרויה היא בצל השכינה

עין  אלוקים בה כל השנה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

פרטים

קטגוריה: פרשת עקב

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 513

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הכתוב  מרחיב את הדיבור על ייחודה ומעלותיה של ארץ ישראל-  ומציע פתרונות לחיים טובים  בשטחה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. [דברים ח, ז-י]    "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.  וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ....."  [דברים י"א, י"א-י"ד]

השאלות הן:

א] מה ייחודה של ארץ ישראל – מדוע הכול צופים בה?

ב] אהבת ה'- חשובה , מדוע ?

 תשובות.

ארץ ישראל- הכול צופים בה.

למרבה הפלא, מדינת ישראל , מאז  ומתמיד- מדוברת בכל אמצעי התקשורת למרות היותה מדינה קטנה וזעירה, מתוך התבוננות  בפסוקים  מגלים אנו את סודותיה הגנוזים.

רבינו בחיי : מאיר את עיננו באומרו: כי הכתוב מציין את אוצרותיה של ארץ ישראל ,המילה ארץ מוזכרת שש פעמים:"  ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם,, ארץ אשר אבניה ברזל..."

בנוסף התורה מזכירה בפעם השביעית את המילה ארץ: "ואכלת  ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה.."

הסיבה להזכרת הארץ  שש  פעמים  היא :מהטעם שיש ברחבי תבל שישה סוגי אקלים בכדור הארץ  שמקורם בארץ ישראל והמילה "ארץ" המוזכרת בפעם השביעית היא אקלימה של ירושלים.

הראשונים מסבירים, כי המעלה המיוחדת בארץ ישראל היא: כי  התושבים הגרים בראש ההר  אינם צריכים לחפש אחר המים בירידה מההר, אלא המים יהיו בסביבתם ואלה הגרים למטה בבקעה לא  יזדקקו לטפס למעלה -על מנת לחפש את מקור המים, המים ימצאו בכל מקום.

חיזקוני אומר: כי המים תלויים ברחמי שמים בארץ ישראל , מקורות המים בארצנו תלויים במטר השמים כפי שנאמר ב"קריאת שמע" "והיה אם שמוע.."

הרמב"ן: רואה ברכה טבעית  במעיינות והנחלים כשלעצמם, כי הארץ משמשת כגן רווה ואינה  זקוקה שהנהרות ישקוה דוגמת  היאור במצרים.

המים מצויים בבקעה ובהרים ומשם יוצאים גם נחלים שנוצרים  פעמים   כתוצאה מלחות ההרים-או על ידי הגשמים המחלחלים לתוכם, או כתוצאה מהאדים, ויש גם מים שמצויים בתהום והם נקראים: "תהומות"

הרב חיים ליב שמולביץ , בספרו "שיחות  מוסר": מציע הסברים מעניינים:    נאמר:"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹורִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [דברים א', ז] ועל כך פירש רש"י: נהר פרת אינו שייך לארץ ישראל, אך היות ונזכר עם ארץ ישראל גדלה חשיבתו עד כדי כך שנקרא: "הנהר הגדול" לכן, קל וחומר שארץ ישראל גורמת חשיבות לכל הנמצא בה לפי  שהוא זוכה לעליה רוחנית כשהוא בה ,או מופיע אתה יחדיו. כנאמר:   "שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" [בראשית ב', י"ב]

וכאן רמוזים במילים: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוב-"אין תורה כתורת ארץ ישראל" שאותם הלומדים תורה בארץ ישראל- תורתם מעולה – הרבה יותר מלומדי התורה בגלות." כמו כן, נאמר:  " כּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ‍ִים"׃ [ישעיהו, ב, ג]

נאמר: שאין הנבואה, נגלית, אלא בארץ ישראל ולכן  יונה הנביא ברח לתרשיש כדי להימלט מהנבואה.  גם מי שהיה בארץ ישראל וזכה לנבואה – במידה והוא יורד לחוץ לארץ אין הנבואה שורה עליו.

ויש להתפלא כיצד אנחנו לא מעריכים  די את ההשפעה ואת העלייה התורמת לנו ארץ הקודש? ואת פשר הדבר הזה למדנו מחז"ל [דברים רבה פ"ב, ח]

"אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני  נכנס? אמר לו הקב"ה: מי  שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו, מנין? גבירתו אומרת [אשת פוטיפר]: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ":[בראשית ל"ט, י"ד]  ולא כפר, אמר: "גנב גנבתי מארץ העברים" [שם מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות [שמות ב, י"ט]:"איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק.." כלומר- משה שתק ולא גילה שהוא יהודי. יתכן שחשש שאם יגלה את האמת יסכן את חייו, מכל מקום, היות ולא הודה על יהדותו וארץ ישראל- נענש ולא זכה להיקבר בה. לפי שכל מי שאינו מודה בארצו—לא יעזרו לו כל טענותיו- לפי שאין הארץ רוצה בו.

נאמר:" עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" :מכאן כדי לקבל את כל השפע מלמעלה ישנו תנאי, והוא: "מודה בארץ"- המשמעות: להכיר את חשיבותה וקדושתה של ארץ ישראל, על ידי תחושה זו - האדם נכנס תחת השפעתה המיוחדת של הארץ.

כתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,...... וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" [בראשית ל"ג, י"ט]

על כך מסביר אבן עזרא: "הזכיר הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש  לארץ ישראל, מי שיש לו חלק בה - חשוב הוא כחלק לעולם הבא" והרמב"ן מבהיר: כי מלבד המצווה של ישוב ארץ ישראל ,עצם קניית חלק בארץ נחשב לקניית חלק לעולם הבא. גם רעיון זה אמור רק על מי ש"מודה בארץ"

 הופעתן של בנות צלפחד אשר בקשו נחלה ממשה  באומרן : "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על כך אומר רש"י: על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים: "נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".[ שם  י"ד, ד] והנשים אומרות: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה"!

על פי חז"ל בקשה זו של הנשים- נבעה מתוך  שהיו מחבבות את ארץ ישראל. הן העריכו את מעלת הקנייה של שטחי א"י. על ידי זה זכו להיכנס לארץ המובטחת – מה שלא זכו המרגלים מהטעם שמאסו בארץ חמדה.

יתכן שמסיבה זו – חטא העגל נמחל לעם ישראל- אך לא כן חטא המרגלים אשר הוציאו את דיבת הארץ רעה – לכן לא היו ראויים להיכנס לתוכה.

רש"ר מוסיף: כי בנוסף לפירות שבעת המינים שא"י השתבחה בהם, הרי אדמתה מתאימה הן לחקלאות והן לתעשייה ובספר דברי הימים מוזכר שברזל ונחושת נכרו מן המחצבים שבארץ ישראל:

נאמר: "וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים, לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית, לִבְנוֹת, בֵּית הָאֱלֹהִים.  וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים, וְלַמְחַבְּרוֹת--הֵכִין דָּוִיד; וּנְחֹשֶׁת לָרֹב" [דברי הימים א', ב-ג]

ארץ ישראל בניגוד לשאר הארצות, פוריותה  תלויה בגשמי הברכה שאלוקים מרעיף עליה:

ככתוב: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.."

בניגוד לשאר ארצות העולם, זוהי ארץ שעיני ה' בה ללא הפסק! אלוקים דורש אותה- פוקח עליה עין. זוהי השגחה אלוקית! שמטרתה לייעד את עם ישראל  למטרות מוסריות שנקבעו על ידי ה' עבור האנושות.

נאמר: "עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

לגבי המילה:  -"מֵרֵשִׁית"- ללא האות א'- מרמז לנו-כי תחילת השנה תמיד מתחילה בעניות ללא כל "הנחות מוקדמות" היא "רשה" ללא  ירושה משנה הקודמת, אין השפעה שלילית, או חיובית מהשנה שעברה - לתחילת שנה חדשה, אלא אופייה של השנה החדשה תלוי בהתנהגות המוסרית של היחיד ושל הכלל.

לגבי ירושלים  שנאמר עליה: "כי מציון תצא תורה..."- פריחתה משמשת תנאי לפריחת כל האנושות!

אהבת ה' וחשיבותה.

נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַיי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם".

רש"ר מבהיר: עם ישראל מצווה לעבוד את ה': "בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם"  עלינו להקדיש ולהקריב את אהבתינו לה' ולקיים את רצון ה'  בכל לבבנו ונפשנו- לעשות את רצון ה' בדבר הדאגה לזולת ותפילה לה' אשר צריכה לעשות בכוונה- וכל אהבת ה' ומילויי מצוותיו –היא אשר גורמת להצלחתנו בארצנו.

לסיכום,  על פי האמור לעיל: ניתן להסיק : כי ארץ ישראל- מיוחדת וכל טוב בה- אוצרותיה רבים ומגוונים – היא מסוגלת ליהנות ולהאיר לעולם בתנאי שתתקיים התורה ככתבה ולשונה ותהנה מברכת שמים -  לאור כל סגולותיה אלה היא מטבעה מושכת את תשומת ליבם של אומות העולם ללא הפסק- בתקשורת העולמית.

פרשת עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?

פרטים

קטגוריה: פרשת עקב

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 17:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 276