פרשת עקב

פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

מאת: אהובה קליין..

 הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים": [דברים  ז, י"ב]

השאלות הן:

א] מהם הכלים  שבאמצעותם ישמור היהודי את המצוות?

ב] מהי ברית החסד?

תשובות.

הכלים לעבודת ה'

הרב  אביגדור הלוי נבנצל  מסביר [בספרו: "שיחות לספר דברים"]:

רק על ידי שני דברים חשובים: האהבה והיראה - אפשר לקיים את המצוות – כמו שכתוב: ו"ְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".  היראה- היא הבסיס הראשוני ואחריה תבוא אהבת ה' וזה גם הדבר הראשון שאלוקים מבקש: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".  [דברים, י, י"ב]

היראה- משמרת את האדם לבל יגלוש לתחומים  האסורים, אהבת ה' – היא השאיפה- לקיים את המצוות בפועל, לדבוק בקדושה. היראה קודמת לאהבה- היא משמשת בסיס עיקרי לאמונה- את זאת ניתן היה לראות במעמד הר סיני כשאמרו  בני ישראל- פה אחד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

אלוקים הקדים לו את היראה- שלושת ימי פרישה של כל עם ישראל מביתו, לא ניתן היה להגיע להר עצמו - אלא לצפות ממרחק מסוים, כמו שהתורה מתארת:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".[שמות  י"ט, י-י"ג]

אור החיים מדגיש: כי השלב הראשון בקיום המצוות- הוא היראה, כמו שנאמר בפרשתנו: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" [דברים י', י"ב]

 לא ניתן להגיע לאהבת ה' – במצוות "עשה" ללא בסיס היראה.

" סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"[נאמר בתהלים ל"ד, ט"ו] ראשית יש להתרחק מהרע ורק אחר כך ניתן לעשות טוב- אך כל זה  אינו קודם ליראה.

לעניות דעתי:  ליראה קודמת הראייה- ההתבוננות במעשי ה' וכך אומר דוד המלך: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה  יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל ־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם  תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד"׃ [תהלים קי"א ,י]

דוד המלך סבור: כי המתבונן במעשה ה' וגדולתו  רואה, כיצד אלוקים יכול להפוך מצב מסוים שהוא טוב- למצב קשה ועצוב וכיצד יכול להפוך מצב עגום למשהו טוב ושמח - זה דבר שרק החכם יראה יבחין ויבין מהם חסדי ה' !

"וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי;    וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;    וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה" [ תהלים ק"ז, מ"א-מ"ג].

הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו מבהיר: כיצד להתגבר על הכעס - ומשם להגיע למידת הענווה ובשלב הבא: היראה!

".....וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִיתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד...."

הרמב"ן מציין- כי בעקבות התגברות על הכעס ורכישת מידת הענווה - תבוא היראה.

אברהם אבינו שגילה את מציאות ה' בעולם ועמד בכל עשרת ניסיונותיו כולל – הניסיון הקשה: עקדת יצחק, אלוקים שיבח אותו במילים:

"...אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". [בראשית כ"ב, י"ב]

אברהם אבינו  שירד לגרר, נאלץ לרמות  את  אבימלך כי אשתו- היא אחותו מהטעם-שהבין כי במקום זה - אין יראת אלוקים- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" [שם  כ, י"א]

 נאמר במסכת אבות:

"...וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין..." [מסכת אבות, ב, א]

מתוך  ראייה והתבוננות בדברים  אלה- יגיע  האדם  לענווה ויראה –ויירתע מלחטוא חטאים.

מידת השמחה- מאד חשובה לקיום המצוות והתורה מזהירה: כי ,חלילה, הקללות עלולות לבוא על היהודי שאינו עובד את ה' מתוך שמחה:

".....תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".  [דברים כ"ח, מ"ז]

על כך אומר דוד המלך:

  "מִזְמוֹר לְתוֹדָה:   הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים" [תהלים, ק, א-ג]:

 ראיתי משל יפה בספר "פנינים משלחן הגר"א ":

 מעשה  בעשיר אחד שנולד לו לעת זקנתו בן  ובהמשך-יצא לתרבות רעה, התחיל האב לגעור בו, אך הדבר לא הועיל, רכש האב רצועה והיה מכה אותו, בתגובה, הבן חדל ממעשיו הרעים  כי היה מתיירא מהרצועה, אך לא מהאב. והנה הגיע תקופה שאביו נסע מעבר לים כדי לעסוק במסחר, כיון שכך הצטער האב וחשב- מי ישגיח כעת על הבן שלא יסטה  מדרכו הרעה? הבן הרגיש כעת חופש מוחלט ושב למעשיו הרעים.

הנמשל, אנו נקראים: בנים לה' ומסתבר שאנו מתייראים מהרצועה- היינו מהייסורים ואין אנו מתייראים מאוחז הרצועה - שהוא אבינו שבשמים ומדוע? כי אין אנו שמים לנגד עיננו את ה', לכן היראה נפסקה, אך אצל אלוקים נתווספה היראה- שלא נצא לתרבות רעה, לכן זו הכוונה במילים: "את ה' אלוקך תירא" עם היראה של ה' - תירא ממנו, היהודי חייב להיות ביראה תמידית ללא הפסקה- כמו שמידת הדין אינה פוסקת לעולם.

ועוד מתוך הספר "פנינים משלחן הגר"א"

ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ"- בדרך כלל המלך עושה אוצר-  מדבר חשוב  ויקר במדינתו, אך דבר שיש בידו בכמות גדולה, איננו נחשב בעיניו  לעשיית אוצר, כך הקב"ה שברא את הכול אינו מחשיב את כל זה- לעשות ממנו אוצר. כי הכול שייך לו, מלבד  היראה – כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן "יראת ה' היא  אוצרו":

ברית החסד.

דעת מקרא סובר: כיון שאלוקים שומר את הברית והחסד לאוהביו  ולשומרי מצוותיו ,לכן גם עם ישראל  ישים אל ליבו  לשמור מצוותיו וחוקיו.

אלוקים  מבטיח לקיים את השבועה שהבטיח  לאבותינו, כמו שנאמר:

"כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".[דברים ד', ל"א]

מוסיף דעת מקרא:  לאחר ההבטחה של ה' לשמור את הברית והחסד למען אוהביו ומקיימי המצוות –הכתוב מפרט שאלוקים יאהב את עם ישראל- מידה כנגד מידה- כנגד אהבת ישראל את ה', ה'  יגמול אהבתו לבניו : פרי בטן- בנים ובנות שירבו לעם ישראל ומפירות האדמה: דגן- זו תבואה הגדלה בשיבולים-כגון: חיטה, שעורה, והכוונה שיהיה  די לחם  לכולם- תירוש- הוא יין, ויצהרך- שמן -כמו שכתוב:

"אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.." [מלכים ב', י"ח, ל"ב]

דוד המלך אומר על כך: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד"  [תהלים ק"ד, ט"ו]. ומכאן ניתן להסיק- כי תהיה בהם ברכה –והכל יהיה בשפע- בקר וגם צאן.

בגמרא  [מסכת קידושין ל"ט] שואלים: הרי על  קיום מצוות מקבלים שכר בעולם הבא? מדוע התורה מבטיחה כאן שכר? אלא מתברר שיש שכר גם בעולם הזה בעניין השמיעה, כפי שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.." והוא שמירת  החסד לך-  כפי הבטיח ה'  לאברהם.

 מכאן שחייבים לשמוע  דברי תורה ודברי מוסר מפי החכמים.

יש סגולה גדולה ללמוד בקבוצות- דברי תורה- אבל בעניין נטילת שכר- כל אחד נוטל כפי כוונתו במצווה זו. שהרי ישנו שוני בין איש לרעהו בעניין כוונת הלימוד.

ספורנו מסביר את  המילה: "וַאֲהֵבְךָ": בהיות עם ישראל "בנים" לה'  כדמותו  בצלמו כפי שאומרים חכמים:  חביבין בממון לחיי שעה ובכך ה' ייטיב את החסד עם העם, כפי שהבטיח שיחיו בארץ באופן מאושר.

 לסיכום, לאור האמור לעיל ,ניתן לראות בבירור  מידה כנגד מידה, אם עם ישראל משמרים את  המצוות באמצעות- יראה, אהבה ושמחה-- ייהנו  מברית חסדו של ה' בכול, מכול, כול.

יפים דברי דוד המלך: "וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;  וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--  וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ." [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

מידה כנגד מידה.

מידה כנגד מידה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מפי עליון , מילים כדורבנות

ברית חסד ריבוי ברכות

לישראל  פועלי המצוות

מתוך יראה אהבה וכבוד.

 

עם ההולך בדרך הישר

אינו סר מן הנאמר

נעשה ונשמע הבטיח

בכך סלל נתיב שמח.

 

זוכה לחיים מאושרים

קוטף בשדה יבולים

נהנה מתירוש יצהר ודגן

הבטחת מלך רם ונאמן.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

הארץ המובטחת

הארץ המובטחת

 שיר מאת: אהובה קליין©

ארץ הרים עמקים וגאיות

נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת

כסף נחושת זהב לרוב

מובטחת לאברהם יצחק ויעקב.

 

בה טמונים רזים וסודות

שכינה שורה  ימים ולילות

תורתה מאירה למרחקים

כמנורת זהב שבעה קנים.

 

מדוברת בכל הרשתות

שיחת היום  לכל האומות

שרויה היא בצל השכינה

עין  אלוקים בה כל השנה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

 

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הכתוב  מרחיב את הדיבור על ייחודה ומעלותיה של ארץ ישראל-  ומציע פתרונות לחיים טובים  בשטחה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. [דברים ח, ז-י]    "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.  וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ....."  [דברים י"א, י"א-י"ד]

השאלות הן:

א] מה ייחודה של ארץ ישראל – מדוע הכול צופים בה?

ב] אהבת ה'- חשובה , מדוע ?

 תשובות.

ארץ ישראל- הכול צופים בה.

למרבה הפלא, מדינת ישראל , מאז  ומתמיד- מדוברת בכל אמצעי התקשורת למרות היותה מדינה קטנה וזעירה, מתוך התבוננות  בפסוקים  מגלים אנו את סודותיה הגנוזים.

רבינו בחיי : מאיר את עיננו באומרו: כי הכתוב מציין את אוצרותיה של ארץ ישראל ,המילה ארץ מוזכרת שש פעמים:"  ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם,, ארץ אשר אבניה ברזל..."

בנוסף התורה מזכירה בפעם השביעית את המילה ארץ: "ואכלת  ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה.."

הסיבה להזכרת הארץ  שש  פעמים  היא :מהטעם שיש ברחבי תבל שישה סוגי אקלים בכדור הארץ  שמקורם בארץ ישראל והמילה "ארץ" המוזכרת בפעם השביעית היא אקלימה של ירושלים.

הראשונים מסבירים, כי המעלה המיוחדת בארץ ישראל היא: כי  התושבים הגרים בראש ההר  אינם צריכים לחפש אחר המים בירידה מההר, אלא המים יהיו בסביבתם ואלה הגרים למטה בבקעה לא  יזדקקו לטפס למעלה -על מנת לחפש את מקור המים, המים ימצאו בכל מקום.

חיזקוני אומר: כי המים תלויים ברחמי שמים בארץ ישראל , מקורות המים בארצנו תלויים במטר השמים כפי שנאמר ב"קריאת שמע" "והיה אם שמוע.."

הרמב"ן: רואה ברכה טבעית  במעיינות והנחלים כשלעצמם, כי הארץ משמשת כגן רווה ואינה  זקוקה שהנהרות ישקוה דוגמת  היאור במצרים.

המים מצויים בבקעה ובהרים ומשם יוצאים גם נחלים שנוצרים  פעמים   כתוצאה מלחות ההרים-או על ידי הגשמים המחלחלים לתוכם, או כתוצאה מהאדים, ויש גם מים שמצויים בתהום והם נקראים: "תהומות"

הרב חיים ליב שמולביץ , בספרו "שיחות  מוסר": מציע הסברים מעניינים:    נאמר:"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹורִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [דברים א', ז] ועל כך פירש רש"י: נהר פרת אינו שייך לארץ ישראל, אך היות ונזכר עם ארץ ישראל גדלה חשיבתו עד כדי כך שנקרא: "הנהר הגדול" לכן, קל וחומר שארץ ישראל גורמת חשיבות לכל הנמצא בה לפי  שהוא זוכה לעליה רוחנית כשהוא בה ,או מופיע אתה יחדיו. כנאמר:   "שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" [בראשית ב', י"ב]

וכאן רמוזים במילים: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוב-"אין תורה כתורת ארץ ישראל" שאותם הלומדים תורה בארץ ישראל- תורתם מעולה – הרבה יותר מלומדי התורה בגלות." כמו כן, נאמר:  " כּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ‍ִים"׃ [ישעיהו, ב, ג]

נאמר: שאין הנבואה, נגלית, אלא בארץ ישראל ולכן  יונה הנביא ברח לתרשיש כדי להימלט מהנבואה.  גם מי שהיה בארץ ישראל וזכה לנבואה – במידה והוא יורד לחוץ לארץ אין הנבואה שורה עליו.

ויש להתפלא כיצד אנחנו לא מעריכים  די את ההשפעה ואת העלייה התורמת לנו ארץ הקודש? ואת פשר הדבר הזה למדנו מחז"ל [דברים רבה פ"ב, ח]

"אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני  נכנס? אמר לו הקב"ה: מי  שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו, מנין? גבירתו אומרת [אשת פוטיפר]: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ":[בראשית ל"ט, י"ד]  ולא כפר, אמר: "גנב גנבתי מארץ העברים" [שם מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות [שמות ב, י"ט]:"איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק.." כלומר- משה שתק ולא גילה שהוא יהודי. יתכן שחשש שאם יגלה את האמת יסכן את חייו, מכל מקום, היות ולא הודה על יהדותו וארץ ישראל- נענש ולא זכה להיקבר בה. לפי שכל מי שאינו מודה בארצו—לא יעזרו לו כל טענותיו- לפי שאין הארץ רוצה בו.

נאמר:" עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" :מכאן כדי לקבל את כל השפע מלמעלה ישנו תנאי, והוא: "מודה בארץ"- המשמעות: להכיר את חשיבותה וקדושתה של ארץ ישראל, על ידי תחושה זו - האדם נכנס תחת השפעתה המיוחדת של הארץ.

כתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,...... וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" [בראשית ל"ג, י"ט]

על כך מסביר אבן עזרא: "הזכיר הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש  לארץ ישראל, מי שיש לו חלק בה - חשוב הוא כחלק לעולם הבא" והרמב"ן מבהיר: כי מלבד המצווה של ישוב ארץ ישראל ,עצם קניית חלק בארץ נחשב לקניית חלק לעולם הבא. גם רעיון זה אמור רק על מי ש"מודה בארץ"

 הופעתן של בנות צלפחד אשר בקשו נחלה ממשה  באומרן : "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על כך אומר רש"י: על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים: "נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".[ שם  י"ד, ד] והנשים אומרות: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה"!

על פי חז"ל בקשה זו של הנשים- נבעה מתוך  שהיו מחבבות את ארץ ישראל. הן העריכו את מעלת הקנייה של שטחי א"י. על ידי זה זכו להיכנס לארץ המובטחת – מה שלא זכו המרגלים מהטעם שמאסו בארץ חמדה.

יתכן שמסיבה זו – חטא העגל נמחל לעם ישראל- אך לא כן חטא המרגלים אשר הוציאו את דיבת הארץ רעה – לכן לא היו ראויים להיכנס לתוכה.

רש"ר מוסיף: כי בנוסף לפירות שבעת המינים שא"י השתבחה בהם, הרי אדמתה מתאימה הן לחקלאות והן לתעשייה ובספר דברי הימים מוזכר שברזל ונחושת נכרו מן המחצבים שבארץ ישראל:

נאמר: "וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים, לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית, לִבְנוֹת, בֵּית הָאֱלֹהִים.  וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים, וְלַמְחַבְּרוֹת--הֵכִין דָּוִיד; וּנְחֹשֶׁת לָרֹב" [דברי הימים א', ב-ג]

ארץ ישראל בניגוד לשאר הארצות, פוריותה  תלויה בגשמי הברכה שאלוקים מרעיף עליה:

ככתוב: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.."

בניגוד לשאר ארצות העולם, זוהי ארץ שעיני ה' בה ללא הפסק! אלוקים דורש אותה- פוקח עליה עין. זוהי השגחה אלוקית! שמטרתה לייעד את עם ישראל  למטרות מוסריות שנקבעו על ידי ה' עבור האנושות.

נאמר: "עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

לגבי המילה:  -"מֵרֵשִׁית"- ללא האות א'- מרמז לנו-כי תחילת השנה תמיד מתחילה בעניות ללא כל "הנחות מוקדמות" היא "רשה" ללא  ירושה משנה הקודמת, אין השפעה שלילית, או חיובית מהשנה שעברה - לתחילת שנה חדשה, אלא אופייה של השנה החדשה תלוי בהתנהגות המוסרית של היחיד ושל הכלל.

לגבי ירושלים  שנאמר עליה: "כי מציון תצא תורה..."- פריחתה משמשת תנאי לפריחת כל האנושות!

אהבת ה' וחשיבותה.

נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַיי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם".

רש"ר מבהיר: עם ישראל מצווה לעבוד את ה': "בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם"  עלינו להקדיש ולהקריב את אהבתינו לה' ולקיים את רצון ה'  בכל לבבנו ונפשנו- לעשות את רצון ה' בדבר הדאגה לזולת ותפילה לה' אשר צריכה לעשות בכוונה- וכל אהבת ה' ומילויי מצוותיו –היא אשר גורמת להצלחתנו בארצנו.

לסיכום,  על פי האמור לעיל: ניתן להסיק : כי ארץ ישראל- מיוחדת וכל טוב בה- אוצרותיה רבים ומגוונים – היא מסוגלת ליהנות ולהאיר לעולם בתנאי שתתקיים התורה ככתבה ולשונה ותהנה מברכת שמים -  לאור כל סגולותיה אלה היא מטבעה מושכת את תשומת ליבם של אומות העולם ללא הפסק- בתקשורת העולמית.

פרשת עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?

פרשת  עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?
מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת בסגולות שהתורה ומצוותיה מעניקים לאדם: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".  [דברים ז,יב-ט"ז]
השאלות הן:
א] באיזה אופן נקיים את המצוות?
ב] מהם התוצאות בקיום המצוות?
 
 
תשובות.
אופן קיום המצוות.
רבי בונם מפשיסחה ממחיש את אופן קיום המצוות  על ידי משל : מעשה בבן שאביו דורש שילמד תורה, תוך כדי איומים, שאם לא יעשה כך ילקה אותו, עד שהבן  יענה: "רוצה אני". ברור שעדיף שהילד ירצה בקיום המצוות לאלתר ללא המלקות.
באותו אופן אמר משה:" וְהָיָה עֵקֶב" בסופו של דבר תשמעו לקיום המצוות שהרי יכפו אותם עליכם , לכן מוטב שתשמעו לאלתר.
על פי פירוש אור- צדיקים בשם הה"ק רמ"ל מססוב: לפני כל צעד שהאדם נוקט, עליו לחשוב היטב האם בצעד זה, הוא עושה את רצון  ה' , או, שמא לא -  עליו לעשות רק את מה שהקב"ה דורש ממנו!
וזו המשמעות של המילה:" וְהָיָה עֵקֶב" בכל צעד שאדם רוצה לפעול, עליו לשקול היטב- אם הדבר לרצון ה'.
אורח חיים מסביר:" וְהָיָה "- מילה זו היא: לשון שמחה והכוונה-שמחה גדולה תהיה בשמים אם "עֵקֶב"-כאשר בסוף ימי הגלות, בתקופת עקבתא דמשיחא יבואו על עם ישראל ניסיונות קשים במיוחד ולמרות זאת, ימשיכו לשמוע בקול ה' וישמרו את התורה אז ה' ישמח שמחה גדולה.
ה"משך חכמה"- שם את הדגש על המילים: "אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" ומסביר:   היות ובני ישראל נדדו במדבר במשך ארבעים שנה ועברו מיני ניסיונות ,הרי הם היו :"דור דעה" שהתורה נעשתה חלק מהם – מן ה"אני" שלהם - כך שאפילו החוקים  נחשבו בעיניהם למשפטים, הם לא הבינו  שום צורה אחרת ולכן  בגדלות נפשם- היו משיגים את החוקים כמו משפטים.
במסכת אבות נאמר:
"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה":
ראיתי הסבר יפה למשנה זו בספרו של הרב אליהו שלזינגר: "אלה הדברים"  אדם צריך לרוץ גם אחרי מצווה שאינה לשמה, והטעם לכך: שמצווה גוררת מצווה, וכתוצאה מכך , מתוך שלא לשמה יקיים מצוות לשמה. הווי בורח מהעבירה אפילו  שלא לשמה, היות ועבירה גוררת עבירה, ומעבירה שלא לשמה - בסופו של דבר עלול האדם להגיע לעבירה שהיא לשמה!
וכך ניתן להסביר את המשנה הבאה:  "רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".[מסכת אבות ב', א]
מצווה קלה –זוהי מצווה שנעשית שלא לשמה, ולכן גם אם המצווה היא  לא לשמה, אין להפסיק לקיים אותה ואין לזלזל בעשייתה גם שהיא לא מושלמת היות ואין האדם יודע מתן שכרן של מצוות ויתכן שאצל אלוקים אפילו מצווה שאינה לשמה- יש לה חשיבות גדולה. בעצם אין אנו יודעים  אילו הן מצוות קלות ואילו הן   מצוות חמורות, אך יש בכוחנו להבין את מהותן של מצוות קלות וחמורות.
בהמשך הרב מביא דברים שראה בספר: "משך חכמה" בפרשת שלח [עמ' רי"ט, הוצאת אשכול] שכנראה  הם מהספרי: "רבי אומר העושה מצווה אחת לשמה[ואל] ישמח על אותה מצווה, לסוף גוררת מצוות  הרבה, והעובר עבירה אחת[ואל] ידאג עליה, לסוף גוררת עבירות  הרבה" וכאן הכוונה שהאדם עשה מצווה אחת לשמה, אך לא בשלמות.
 קיום המצוות- התוצאות.
על פי רש"י: אם האדם שומר על  מצוות קלות שדש בעקביו- כתוצאה מכך ה' יקיים את אשר הבטיח לאברהם אבינו.
חז"ל אומרים: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" ומה שהתורה מזכירה מתן שכר בעולם הזה- דוגמת ההבטחה: "ונתתי גשמיכם בעיתם" "ונתתי מטר ארצכם"  ועוד ברכות חומריות נוספות.
הרמב"ם טוען: שאין מדובר בשכר, אלא זוהי הבטחת אלוקים שיעניק לנו בעבור קיום המצוות תנאים ראויים- על מנת שנהיה רגועים לקיים את התורה.
שהרי ייסורים ועניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו,
נאמר: "ושמרתם את משמרתי" [ויקרא, י"ח,-ל] על כך אומרים חז"ל: האדם חייב לעשות סייגים וגדרים כדי שלא יבוא לידי עבירה, ואם אכן אדם נוהג כך ועושה לעצמו גדרים וסייגים- כדי שלא יבוא לידי ביטול מצוות הוא זוכה מאת ה'- למידה כנגד מידה ואלוקים לוקח ממנו את כל המניעים והמכשולים-כגון" ייסורים, עניות שעשויים להביא אותו לביטול תורה.[אמרי שפר]
בעל הטורים מסביר: שה' מבטיח: שיאהב את עם ישראל- ודבר זה בזכות אברהם שנאמר בו: "זרע אברהם אוהבי"  [ישעיהו מ"א, ח]
ה' יברך את עם ישראל בזכות יצחק שאמר בו: "ויברך אלוקים את יצחק" [בראשית כ"ה, י"א]
ה' ירבה את עם ישראל בזכות יעקב שנאמר בו: "פרה ורבה" [שם ל"ה, י"א]
והברכות הן שלושה: אחת כאן ושניים בפרשת  משפטים, שנאמר שם : "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 
הפסוק מתחיל באות: וו'  ומסתיים באות כ' וכך גם הברכה שיצחק בירך ברכה ליעקב:" וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ". [בראשית כ"ז, כ"ח- ל] גם כאן בפרשה הברכות מתחילות באות וו ומסתיימות באות כ' וזה רמז כל הברכות  שבירך יצחק את יעקב יתקיימו   בשומרי התורה והמצוות.
 הברכה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ"
מתחילה באות- ב' ומסיימת באות כ'- הדבר בא ללמד אותנו שבזכות התורה המורכבת מ-כ"ב אותיות יבואו הברכות.
ובנוגע להבטחות שה' יסיר  מעל שומרי התורה: " כָּל-חֹלִי" בגימטרייא- יסיר- צ"ח קללות.
ולגבי הברכה:" לֹא-יִהְיֶה לֹא -יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ".  
אפילו בפושעי ישראל לא  יהיה מצב של עקרות- לפי  שעתידים לחזור בתשובה.
ויש להוסיף שבלומדי התורה לא תהיה מצב של עקרות שכתוב:" לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה..." והכוונה ללומדי התורה מכוח  כ"ב האותיות שבתורה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי  יש לקיים את התורה ככתבה ולשונה ואין לחשב את שכרן של מצוות, לפי שאין לאדם לדעת לעולם -מה שכרה של כל מצווה ומצווה.
מתוך קיום התורה – הלכה למעשה-  יזכה האדם לדלות את הברכות מכוח סוד כ"ב האותיות בתורה   ויחוש רווח, רוגע וברכה  גם  מעוצמת הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
 על פי  התורה ינהג  כאשר יתהלך לפני הקב"ה בתמימות  ללא חקירת עתידות  וכל מה שיבוא עליו יקבלה בתמימות ויבין שהדבר מאת  ה', כפי שנאמר:
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים  י"ח, י"ג] 
 

סוד אותיות הקודש

סוד אותיות הקודש

שיר מאת: אהובה קליין ©

כ"ב אותיות ירדו לעולם

מלאכת מחשבת ידי אומן

מלך מלכי המלכים

טמן בהן אוצרות וגנזים.

 

וכל העם רואים הקולות

אש וברקים עשרת דיברות

נעשה ונשמע אמרו

כאיש אחד התאחדו.

 

בידם בחירה חופשית

מראשית ועד אחרית

ללא כפייה  מחליטים

נתיבות  בחייהם בוחרים.

 

והיה  עקב ישמעו המשפטים

להלכה ומעשה אותם מקיימים

אזי יתגלו מתוך כ"ב האותיות

הברית  והחסד מימי האבות.

 

אהבת אלוקים לבניו המיוחדים

להם יעניק ברכות עשירים

שלווה ורוגע ללא ייסורים

 ברוכים יהיו מכל העמים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת עקב [חומש דברים]

ארץ מבורכת.

ארץ מבורכת.

מאת: אהובה קליין ©

ברית בן הבתרים

 קורמת עור וגידים

עם ישראל נצבים

בפני גדול השערים.

 

הפתח לארץ קדושה

מרוממת נשגבה ושונה

גדושת פירות מגדים

מבורכת תירוש ודגנים.

 

כנהר העולה על גדותיו

נערמים בה דבש וחלב

ארץ רבת פלאים

ישראל ברגביה נאחזים.

 

עשרת הדברות מקיימים

אור לגויים משמשים

 מעשיהם בספר נכתבים

לשלום ושלוה נכספים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  עקב [חומש דברים]

פרשת עקב, מאין לנו כי הבטחת ה' לאברהם תתקיים?

פרשת עקב, מאין לנו כי הבטחת ה' לאברהם תתקיים?

מאת : אהובה קליין

בפרשה זו התורה מזכירה לנו את טיבה של ארץ ישראל ואת איכותה המיוחדת וכיצד יש לשמרה באופן  שנוכל לחיות בה בעודנו מבורכים: "כי ה' אלוקיך מביאך אל- ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ- זית שמן ודבש: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת:" [דברים ח, ז-י]

 השאלות  הן

א] מאין לנו כי הבטחת ה' לאברהם בברית בן הבתרים עתידה להתקיים?

ב] מה המשמעות במילים: "ארץ טובה" ?

ג] מדוע עם ישראל לא יוכל  לכלות את אויביו במהירות?

תשובות

הבטחת ה' לאברהם אבינו.

בברית בן הבתרים נאמר : "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד  הנהר הגדול נהר  פרת: את הקיני ואת- הקנזי ואת הקדמוני: ואת החיתי ואת הפריזי ואת הרפאים: ואת האמורי ואת- הכנעני ואת הגרגשי ואת- היבוסי": [בראשית ט"ו, י"ח- כ"א]

המפרשים מסבירים: כי המילה: "ארץ" מוזכרת שבע פעמים בפרשתנו [דברים  ה, ז-י] מתוכם  שש פעמים המילה: "ארץ" ופעם אחת המילה: "הארץ" מכאן הרמז, שבני ישראל עתידים לרשת את ארץ של שבעת העמים בהתאם להבטחת הקב"ה – בברית בן הבתרים- לאברהם אבינו.

רבינו בחיי  גם מדגיש , כי המילה: "ארץ" המופיעה בפרשה  שש פעמים ובפעם השביעית: "הארץ"- כנגד הנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"

שש פעמים הכתוב מזכיר את המילה: "ארץ" כנגד שישה סוגי אקלים בכדור הארץ- היוצאים ומתפשטים   מנקודתה של עולם - שהיא ארץ ישראל והאקלים השביעי- הוא בירושלים, עליו אמר דוד המלך: "יפה נוף משוש כל הארץ" . המילה: נוף מוסברת על ידי רבינו בחיי- במובן- אקלים, כל נוף שונה ממשנהו, לפי קרבתו לגלגל החמה, והעובר מאזור אחד לאחר- ניזוק, אך ירושלים מורכבת מכולם, ולכן האקלים שלה טוב ובריא במיוחד ועל זה נאמר: "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה"

ארץ טובה- המשמעות.

על פי חז"ל - לאחר שהתורה מזכירה את שבעת המינים- היא  מסבירה מה המשמעות של ארץ טובה-"ארץ אשר לא במסכנות [בעניות ובצמצום]- תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה" מכאן שבארץ ישראל ,לא חסר דבר.[ על פי מסכת ברכות ל"ו, "ב]

 ה"כלי יקר" מסביר: כי לעומת מצרים- ששם  היה צורך לאגור מזון במחסנים לשנות הרעב- הרי ארץ ישראל אינה זקוקה לערי מסכנות -כי יש בה שפע מזון  תמיד והיבול בה מבורך תמיד.

אור החיים נותן הסבר מעניין: בדרך כלל העשירים מקמצים בכספם וזאת משני טעמים:

א] אינם רוצים להראות  למכריהם, או לילדיהם שהם בעלי אמצעים- מהחשש שיבקשו מהם, או יתקנאו בהם.

ב] חוששים שמא, באחד הימים יתהפך עליהם הגלגל והם יתמוטטו.

אולם בארץ ישראל האדמה נחלקת באופן שווה בין התושבים והחברה לא תהיה מחולקת בין עשירים לעניים.

אין שום סיבה שאחד יצליח יותר מרעהו בענייני  מסחר ויבוא- מהטעם: שזוהי ארץ: "לא  תחסר כל בה"

בארץ ישראל ישנם אוצרות באדמתה- נחושת וברזל- ועל כן העשיר במקום כזה לא יצטרך  לאכול "במסכנות" הוא יוכל להראות את עושרו - כי יתר התושבים- מצבם יהיה דומה.

"שפתי כהן" מסביר: לחמה של ארץ ישראל  - צפוי להיות עשיר בטעם ולא יהיה צורך להוסיף עליו מזונות אחרים.

עם ישראל יתקשה להשמיד אויביו במהירות.

נאמר:" ונשל ה' אלוקיך את הגויים האלה מפניך מעט, מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן תרבה עליך חית השדה" [ז, כ"ב]

 רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ  מתפלא: מדוע אין אפשרות להרוג את כל האויבים במהירות? היד ה' תקצר להתגבר על חית השדה שתתרבינה במקומות העזובים- כפי שעשה ניסים לעם ישראל במצרים?

אלא הסיבה היא: ההודעה שעם ישראל לא יוכל לכלות את אויביו במהירות- היא לטובתו ,שאילו היו נכחדים האויבים בבת אחת- היה הדבר  גורם לעם ישראל להידבק בקשיחות ואכזריות- תכונות הטבועות בבעלי חיים שבשדות ולכן בזמן שהקב"ה יעשה דין באויבים- מנגד ישמור על בניו באופן שתדבק  אצלם מידת הרחמים כלפי האחר וזאת בניגוד לתכונה  הקיימת בחיות השדה.

 הרמב"ן מסביר: בסופו של דבר ה' ישמיד את כל האויבים ואלה שיישארו- הוא ישלח בהם את הצרעה, אבל לא יכלה אותם ביום אחד ולא יגרש אותם בשנה אחת- כי אז צפוי שהארץ תהיה שממה וירבצו בה חיות השדה. וגם אם  האויבים יושמדו, הרי לא יכלו  לגמרי עד שעם ישראל ינחל את הארץ.

וישנו פירוש מעניין על פי –אור צדיקים השם [המגיד מקוזניץ זצ"ל]

 הרי הקב"ה יכול הכל- כולל גם לדאוג שחיות השדה לא יזיקו ,אלא אנחנו רואים כי לא תמיד התפילה שלנו נענית כולל תפילתם  של צדיקים, המטרה היא לבחון את עניין הבחירה החופשית, היות ואם התפילה שלנו הייתה נענית מיד- התוצאה תהיה שכולם יהפכו לצדיקים ולא  תהיה עוד בחירה חופשית כלל.

 וחז"ל אומרים:  בשעה שמשה עלה למרום לקבל את התורה, באו מלאכי השרת  לפני הקב"ה ואמרו מה יילוד אישה- עושה בתוכנו? הרי התורה הייתה קיימת  קודם ארבעה דורות לבריאת העולם ,הייתכן להעניק את התורה לבשר ודם?

מיד אמר ה' למשה להחזיר  למלאכים תשובה: אמר משה: כי עם ישראל יצא ממצרים, לאחר שהשתעבד שם - הוא מצווה לא לעבוד אלילים ,הוא מצווה לשמור שבת, כתוב בתורה: ,לא תישא" וכי  המלאכים נוהגים במשא ומתן ביניהם? האם מצוות כיבוד  הורים ,או כל עשרת הדיברות  מתאימה למלאכים?, מיד השתכנעו והודו לה'.

 מכאן ,שאלמלא הייתה בחירה  חופשית לאדם ,היו המלאכים מנצחים בטענתם: שאין בשר ודם ראוי לקבל את התורה ,לכן נאמר: שעם ישראל ידע שלא תהיה באפשרותו לכלות את האויבים במהירות ללא קשיים, שהרי אם יחסלו את הקמים עלינו באופן חלק ומהיר, מיד תתבטל הבחירה החופשית – כי יראו שהכל מתנהל באופן ניסי ואז ממילא: "תרבה עליך חיית השדה"- כלומר כל חיות הקודש, שרפים ואופנים ינצחו באמירתם כי אין לתת את התורה לבן אנוש.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הבטחת הקב"ה לאברהם ולבניו אחריו- קורמת עור וגידים וכיום יש לנו ארץ משלנו- ארץ זבת חלב ודבש וגם אם יש קשיים ומהמורות בדרך , בסופו של דבר יבואו ימים טובים ובא לציון גואל. אמן ואמן.          

פרשת עקב- מהו הסיכון הטמון בשכחת הבורא?

פרשת עקב- מהו הסיכון הטמון בשכחת הבורא?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת עקב היא אחת מפרשיות התורה המדריכות את עם ישראל את הדרך  הטובה שילכו בה ושתזכה אותם בברכות ובכל טוב . ומנגד האסון הטמון בשכחת הבורא:

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים: המסות הגדולות אשר- ראו עינך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלוקיך כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם.." [דברים ז, י"ז]

בהמשך ישנו דגש על חשיבות שמירת המצוות: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היוםתשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע לאבותיכם: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא...כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל  מוצא פי ה' יחיה האדם." [שם ה', ח, א-ד]

השאלות הן :

א] מה טמון בזכירת ה'  לאורך כל הדרך בחיי האדם?

ב] מהו האמצעי המעניק לנו את היכולת לרשת את ארץ ישראל ולחיות בה?

ג] מה הקשר בין תוכן ההפטרה לפרשת עקב?

 

תשובות.

הכוח הטמון בזכירת אלוקים ופעולותיו.

על פי פשוטו של מקרא, ניתן להבין, כי עם ישראל אינו  צריך לחשוש מהאויבים הרבים סביבו- המאיימים על חייו לאורך כל הדרך -מהטעם שהקב"ה משגיח על עמו.

השל"ה הקדוש-[רבי ישעיה הלוי הורביץ ]  מסביר: כי על עם ישראל  מוטל  לא לסמוך  על כוחו בלבד, אלא להאמין  בה'  ולבטוח רק בו וזה המפתח להצלחת העם  להתגבר במלחמות נגד האויבים תמיד, על כן, אין לחשוש ממספר הגדול של האויבים, שהרי ה'  יעמוד לימינם של בניו וישגיח עליהם.

רבי שלום מרדכי שבדרון  [המהרש"ם] מסביר: כאשר עם ישראל יאמר בלבבו: שאומנם בדרך הטבע לא ניתן לנצח את הגויים- אלא בעזרת הקב"ה, אז לא תהיה סיבה לפחד מהם, כי ה' ילחם בהם כשם שנלחם במצרים ובני ישראל יצאו באותות ומופתים מעבדות לחירות. הבעיה קיימת רק כאשר עם ישראל חושב כי יוכל לנצח את אויביו בכוחו ובעוצם ידו, אז  יש סיבה  להתיירא מהגויים ההישענות על  כוח בשר ודם זוהי: "משענת קנה רצוץ" שאין יכולים לעמוד בה בשעת מבחן.

ולעניות דעתי, שכחת כל הניסים שהקב"ה עשה לעם ישראל, הן במצרים והן במדבר על ידי שלא עזבם אפילו לרגע אחד, אלא דאג להם לבגד ,מזון ומים ללא הרף, הבגדים היו גדלים איתם, ענני כבוד ה' היו מעל ראשיהם -המשמעות שכבוד ה' היה בתוכם כך נדחו כל המזיקים, כי אין להם מקום במחיצת השכינה  ובני ישראל לא ניזוקו  בבגדיהם וברגליהם[דברי רש"י]- בשכחה זו יש כפיות טובה כלפי הבורא, ואילו זכירת כל הניסים שהקב"ה עשה עמנו לאורך כל הדרך- יש בה הכרת הטוב.

את נושא הכרת הטוב למדנו כבר אצל משה, כאשר במכת הדם לא הלך להכות  את היאור- מפני  שידע כי היאור הגן עליו בהיותו מוסתר שם בין קני הסוף- בעודו בתיבה ולכן אהרון  הלך להכות את היאור, מכאן שאם יש הכרת הטוב כלפי הדומם-במקרה זה היאור, בוודאי שעם נבון חייב להכיר בכל הטוב של ה' בעבר, הווה ועתיד.

המפתח לירושת הארץ.

עניין שמירת המצוות יש  בו כוח רוחני עמוק.

רש"י  מביא שני פירושים:

א]  לפי הפשט, הכוונה לשמירת כל מצווה שנצטווינו עליה, כפי שנאמר:" והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". [שמות כ"ד, י"ב]

ב] מאחר ולרש"י קשה המילה: "היום" בציווי שמירת המצוות, שהרי ה' לא ציווה את עם ישראל  לקיים את כל המצוות ביום אחד, לכן רש"י מביא מדרש אגדה:

המצווה - מצווה אחת בשלמותה- לקיים את כל  המצווה- כלומר התחלת את המצווה עליך גם לסיים אותה. שאינה נקראת מצווה עד לסיומה. ההוכחה: שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם"- והלא משה לבדו התעסק בהעלאת עצמות יוסף, אך היות ולא הספיק  לגמור מצווה זו ,אלא ישראל גמרו מצווה זו- לכן מצוות העלאת עצמות יוסף  נקראת על שמם של ישראל.

ספורנו אומר: על ידי קיום המצוות זוכים באורך ימים,"רביתם"- ריבוי  הבנים, "ובאתם וירשתם"- שתשיגו עושר  וכבוד בירושת הארץ..

רבינו בחיי מפרש: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום" התורה כתבה את עניין קיום המצוות ליד איסור עבודה זרה- מכאן שכל המשקץ ומנתץ עבודה זרה - כאילו קיים את כל מצוות התורה.

ורז"ל אומרים: כי כל הכופר בעבודה זרה- כאילו מודה בכל התורה כולה ואילו כל המודה בעבודה זרה- נחשב לכופר בכל התורה כולה.

ה"כלי יקר" אומר : כי  בנוגע למה שנאמר לגבי עם ישראל:" למען נסותך לדעת את אשר בלבבך.."

לנסותך- מלשון הרמת נס כמו שנאמר: "נסה עלינו אור פניך"[תהלים ד, ז] כאילו הלב של העם הונח על נס גבוה- על עמוד גבוה, ומסביב  עיניים רבות צופות בו וכך כל דבר יוודע לגויים מה מתרחש בליבו של עם ישראל- האם  ישמור את מצוות התורה, או לא. שהרי אם יעמוד בקיום המצוות -אזי יצליח ויתגבר על כל העמים , במצב זה  יתלוננו וישאלו גויי הארץ : מדוע גם הם לא זכו להצלחה שהרי גם הם יוצאי ירך אברהם ,תגובת  ה' תהיה:כי  עם ישראל הוא היחיד אשר עמד בניסיונות והלך אחרי ה' בארץ לא זרועה.

ואם חס ושלום עם ישראל יחטאו ולא יקיימו את המצוות, אז ישאלו הגויים, כאשר יראו שעם ישראל נענשים  במיני מחלות: מדוע ה'  הביא על עם ישראל צרות? ה' יענה להם: כי העונש בא עליהם היות ולא היו שלמים עם ה', וזו הכוונה לנסות את עם ישראל, בדומה לניסיונות  שה' הביא על אברהם אבינו.

מטרת הניסיון להוכיח לכל העמים את אשר בלבבו של העם, האם ילך בדרך הישר, או לא.

על כן על ידי קיום המצוות – עם ישראל יזכה בארץ ישראל.

הקשר בין ההפטרה בישעיהו לפרשת עקב.

נאמנות ה' לעם ישראל- העם הנבחר- לעולם  אינה נשכחת, והנביא ישעיהו אומר, כי בעוד שעם ישראל נדמה לו כי ה' שכח אותו, הרי חשש זה לא יתכן, והוא שואל: האם יתכן שאישה יכולה לשכוח את בנה שהיה ברחמה? בדומה לכך גם ה' אינו שוכח את עם ישראל.

בפרשת עקב ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את מעשי ה' ונסיו  במצרים ובמדבר. ואילו כאן בהפטרה מוכח ה' כי גם הוא אינו שוכח את עמו  ומבטיח לעמו גאולה.

גם ברגעים קשים של ייאוש, יש לדעת כי הקב"ה צופה על עם ישראל ועל ארץ ישראל והיא כאילו מונחת על כף ידו ובבוא העת תגיע הגאולה ,ועם ישראל יזכה לישועה גדולה וכל  מקומות השממה יהפכו  לשטחים  פורחים מלאי שמחה וששון.

גם בהפטרה זו בדומה לקודמתה, [בפרשת ואתחנן]דמות האישה מופיעה להמחיש את הגאולה בדברי הנביא:"התשכח אישה עולה מרחם-בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכח"- כשם שהאישה אינה שוכחת את בנה כך אלוקים אינו שוכח את בניו לנצח.

יהי רצון שנזכה בע"ה לגאולה בקרוב בימינו. אמן ואמן.

 

 

 

 

ארץ עיינות ונחלים / שיר מאת: אהובה קליין©

ארץ עיינות ונחלים / שיר מאת: אהובה קליין©
ארץ עיינות ונחלים
כְחוּלים זכים וצלולים
חוצים גאיות והרים
בשצף קצף גועשים.
 
חורצים  נתיבים בסלעים
מחוללים מחולות רננים
שירי הודיה לאלוקים
צלילי כינורות ונבלים.
 
מרווים לכול צימאונם
תלויים בקול תפילתם
יעלו מתהומות ועמקים
ישאבו כוחם מרביבים.
הערה: השיר בהשראת פרשת עקב[חומש דברים]