פרשת עקב

סיפור לפרשת עקב – לנסותך, לדעת את אשר בלבבך

ליבם של דייני העיר פרנקפורט-דמיין ובראשם אב בית-הדין הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ (בעל ה'הפלאה') נחצה לשמע הסיפור המשונה שסיפרה להם האישה המסכנה שעמדה לפניהם ושפכה את מר ליבה.

"שנים רבות ידענו עוני ומחסור", פתחה האישה את דבריה. "והנה זה לא כבר נפלה בחיק בעלי ירושת ענק מעיזבונו של דוד זקן וערירי ממדינת-הים. בכסף הזה יכולים אנו לפטור עצמנו מדאגות הפרנסה עד אחרית ימינו ואף להשיא בכבוד את כל צאצאינו.

"עם הגעת כסף הירושה יעצתי לבעלי לשים סכר לפיו ולשמור את הדבר בסוד כמוס, למניעת רכילויות מיותרות ו'התנפלות' המונית של קרובי משפחה נזקקים אשר תכף ומיד יצוצו לנו, מקרוב ומרחוק".

אנחה כבדה פרצה מגרונה של האישה.

"אבל הוא לא שעה לעצתי וביום אחד נהפך מעני הנצרך לבריות לנדיב פזרן ששתי ידיו כשני מעיינות שופעים. אין ולו מוסד אחד של צדקה בעיר שהוא לא מיהר להרים לו תרומה נכבדה.

"מצטטת אני באוזניו את הפסוק 'מבשרך אל תתעלם' ומזכירה לו גם כי לא ירחק היום וילדינו יגיעו לפרקם, אבל הוא בשלו – מפזר ומפזר ומפזר לצדקה.

"הואיל וכך", השלימה האישה את דבריה, "לא נותרה לי ברירה אלא להתייצב לפני כבוד מעלתכם ולבקש את סעדכם. אנא מכם, מתחננת אני כי תזמינוהו לכאן ותגזרו עליו בכוח-התורה כי ירחם גם על אשתו וצאצאיו ולא יפזר את כל ממונו על זרים"…

הדיינים החליפו ביניהם מבטים משתאים. ניכר היה עליהם כי קובלנה מסוג זה אינה בגדר חזון נפרץ בבית-הדין. "בואי מחר עם בעלך לבית-הדין ונשמע מה בפיו ולאחר מכן נפסוק הלכה", חתם אב בית-הדין את הדיון.

בתוך כך הוזמן פנימה הבא בתור – אחד מאביוני העיר, אדם כחוש ולבוש קרעים שביקש אף הוא לשטוח את ליבו לפני הדיינים:

"אח יש לי, עשיר מופלג. עיניי אינן צרות חלילה בהצלחתו ובחייו המשופעים בכל טוב. בדיוק להפך. ובכל זאת, אמרו נא לי דיינים נכבדים, האם זהו דבר נורמלי בעיניכם, שאח יתעלם כך מאחיו האביון החי ומתגורר כמטחווי-קשת ממנו? פעמים רבות ניסיתי לעורר את רחמיו, אך כל פניותיי ותחנוניי אליו הושבו ריקם.

"ובכן, רבותיי הדיינים, לא נותרה לי ברירה אלא לבוא לפניכם ולבקש את התערבותכם. אנא, פעלו אתם בכוח התורה, והורו לו לחדול להתעלם מאחיו-בשרו".

שוב הביטו הרב והדיינים זה בפני זה כמבקשים לעכל את הסיפור המוזר. סיפור שמוזרותו בלטה במיוחד על רקע המקרה הקודם שסופר בבית-הדין, על-ידי אשת היורש בעל החסד.

קראו הדיינים לשמש והורו לו לסור לבית האח העשיר ולהזמינו לבית-הדין לדיון שייערך למחרת היום, בנוכחות האח העני, בניסיון לתהות על פשר התנהגותו התמוהה.

כך אירע שלמחרת היום הזדמנו לבית-הדין, באותה שעה ממש, הבעל הפזרן והאח הקמצן.

תחילה הוכנסו פנימה האישה ובעלה. הלה התבקש להסביר את מה שנראה היה כפזרנות-יתר על חשבון בני הבית ועתיד הילדים.

"מוריי ורבותיי", פתח בהכנעה ואמר, "חז"ל הורו לנו 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. מה אומר ומה אדבר… יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא יראה. הואיל וכך, כלום יכול אני לשבת בחיבוק ידיים ולשקוט על שמריי? הלוא אפשר שכבר מחר או מחרתיים אקרא להתייצב לפני בית-דין של מעלה; מה אעשה אז? אומר להם כי אמנם היה ביכולתי לתת צדקה ביד נדיבה, אך שמרתי את הכסף לשנים יבואו?! הרי למשל ולשנינה אהיה בעיניהם כאשר מצד אחד צדקה לא נתתי ומצד שני גם לאריכות-ימים לא זכיתי, ואצא אפוא קירח מכאן ומכאן!".

בינתיים דחק ונכנס פנימה – אל מקום מושב הדיינים – גם האח הקמצן שכמו ביקש להוכיח את לשון הפסוק "עשיר יענה עזות". ממהר הוא והשעה דוחקת לו; אין ביכולתו להמתין עוד שעה ארוכה; אם לא יקבלוהו עתה – יקום וילך!…

באיפוק מעורר התפעלות ביקשו הדיינים לשמוע ממנו הסבר לעצימת עיניו המקוממת אל מול מצוקת אחיו האביון.

הלה לא התפתל ולא השפיל עיניים. המילים קלחו מפיו ללא היסוס ובלי כל בושה: "שנינו 'חייך וחיי חברך – חייך קודמין'. לאור זאת דומה כי אך מן הצדק הוא שאת כספי אשר הרווחתי בעמל רב אשמור לי ולבני ביתי ולא אפזרהו לאחרים".

האח המסכן שהתקשה לכבוש את זעמו וכאבו נוכח דברי ההבל של אחיו, התפרץ לעברו וקרא: "הלא תבוש?! כלום זה המצב שעליו דיברו חז"ל?! האם מישהו ביקש ליטול ממך את חייך, למען הזולת?! הרי 'שוכב' אתה על מטבעות זהב וכל מה שמבקשים ממך הוא לזרוק מעת לעת אי-אילו מטבעות עלובים למשפחת אחיך!"…

האח הקמצן לעלע בגרונו כמי שפירור קטן נתקע שם וקטע לרגע את שטף דיבורו.

"עליכם להבין, כבוד הדיינים", הטעים ואמר, "אדם אינו חי בעולם יום או יומיים. לעיתים זוכה הוא להאריך ימים ושנים עד מאה ועשרים או יותר, ואז, בבוא עליו ימי הזקנה כששוב אין כוחו במותניו לצאת ולהתפרנס, עלול הוא להישאר חלילה ללא תומך ומשען, ומי יודע אם לא יסיים את חייו המאושרים באחרית קשה ואיומה אשר תשכיח ממנו את ימי הטובה שידע…".

מילותיו של האח הקמצן נותרו תלויות בחלל בית-הדין, מזעזעות בניכור ובאטימות שהסגירו, אינן טעונות שום פרשנות. ומנגד כמו הדהדו עדיין באוויר דברי האמונה והענווה של הבעל הפזרן, שהושמעו באותו מקום עצמו אך דקות מספר קודם לכן.

שתיקה השתררה במקום. כעת המתינו הכול למוצא פיו של אב בית-הדין. כעבור רגע הפר רבי פנחס את הדממה ואמר:

"בית-הדין מברך את בני הזוג מהדיון הקודם כי הברכה והשפע ישכנו תדיר במעונם וכי דבר לא יחסר להם. בית-הדין אף מאחל לאח האביון העומד לפנינו ומתחנן על נפשו לפני אחיו הניצב מולו כחומה בצורה, כי הקב"ה ישלח לו במהרה את כל צרכיו ויתקיים בו הפסוק 'אל תבטחו בנדיבים, בבן-אדם שאין לו תשועה'".

רבי פנחס השתתק לרגע ולאחריו אמר:

"ולשני הנתבעים, הבעל והאח, אומר כך: שניכם הבעתם כאן את חששכם מפני מה שצופן לכם העתיד הלא-ידוע. ואכן, 'מה' מצעדי גבר כוננו' ואיש אינו יכול לדעת את תכניותיו של הקב"ה. הנה כי כן, לפעמים עולים בליבנו חששות שונים ולימים מתברר כי כל חששותינו התבדו וכי לא היה להם צידוק"…

בדברים סתומים אלו נחתמו שני הדיונים שנתערבבו – בעטיין של הנסיבות – זה בזה.

ומספרים, כי עיניו של רבי פנחס הורוביץ, בעל ה'הפלאה', הטיבו לחזות את הנולד:

'חששו' של האח הקמצן מפני אריכות ימים מופלגת, 'חשש' שבגללו התעקש לשמור את כל כספו לעצמו בלבד – התבדה והוא נפטר בדמי-ימיו. ואילו הבעל הפזרן שחשש פן יחטפנו המוות ומשום כך הזדרז לפזר ממון רב לצדקה – האריך ימים ושנים בטוב ובנעימים ונתקיים בו הכתוב "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד".

מאת הרב זלמן רודרמן שיחי', מתוך הספר החדש 'בין הדגים לזמירות'

פחד מהאויב?! (בעת מלחמה-הפחד הוא האויב

בס"ד    

 

יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל/לרפואת פצועי וחולי עם ישראל וביניהם יהודה יצחק בן איריס (הישראלי),אופיר שמואל בן ניקול אמה (כהן),חיים אליעזר בן אסתר (אלסטר) (וכמובן שניתן לומר שמות נוספים)/לע"נ שלושת החטופים הי"ד ולע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה/לע"נ גבריאל בן אביגדור (בן דור)ז"ל/לע"נ בנימין בן אברהם יוסף (מסלו) ז"ל

פרשת עקב                 פחד מהאויב?! (בעת מלחמה-הפחד הוא האויב)

       מספר פעמים בפרשה חוזר הרעיון שאל לנו לפחד מהאויב(ים) גם אם הם רבים.לדוגמא בדברים ז',19-17 כתוב: "כי תאמר בלבבך:רבים הגויים האלה ממני.איכה אוכל להורישם?לא תירא מהם.זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים...כן יעשה ה'  אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם"

שאלה למחשבה:*מה מעורר בך פחד? כדי לענות לעצמך על שאלה זו,ניתן להשלים את המשפט:אני פוחד מ...  או אני פוחדש... (חלילה יקרה משהו)

*כיצד את/ה מתגבר על הפחד? מה הן דרכי ההתמודדות שסיגלת אל מול הפחד?

      אנשים מפחדים מדברים שונים (ולעתים גם משונים),גם הגיבור חושש מדברים מסוימים,אך הוא מתגבר על הפחד.רצוי להכיר מה גורם לי לפחד ולא להתעלם מהפחד ולאחר שלב ההכרה בדבר שמפחידני בא שלב שבו צריך לנסות ולהתמודד עם הפחד (לשם כך יש שיטות שונות).

      בפרשה נאמר לא לפחד מהאויב במלים "לא תירא". כאשר נאמר דבר על דרך השלילה (=מה לא לעשות),הכוונה היא מה כןיכול להיות .ברור שאפשר ונורמלי בהחלט כן לפחד,בוודאי מדבר רציני כמלחמה שיש בה סכנת חיים,שזה דבר  מפחיד באמת אלא שצריך להתגבר על הפחד, ולא לתת לפחד להשתלט. לא לתת לפחד לגרום לשיתוק וחוסר יכולת לתפקד או לגרום לבלבול,או אף להתעצם ולהפוך להיסטריה או חרדה,אלא להפוך אותו לדחף לפעילות.להשתדל ולתפקד ככל יכולתו של האדם,גם בסיטואציה המפחידה.(החייל צריך לא לחשוב על הפחד,אם חייל מפחד הוא לא יכול להילחם ואף עשוי "להדביק" חיילים נוספים בפחד ואף האזרחים צריכים להשתדל לא להתמקד במחשבות על הפחד,לנסות לחשוב על נושאים שונים ולעסוק בדברים שונים,להמשיך לחיות ולתפקד ככל האפשר. למי שמתאים להימצא בחברה- כדי לחוש רגוע יותר ולא  לפחד - ישתדל להימצא ביחד,לשוחח עם אנשים,אותם ניתן לשתף בתחושת הפחד ולדבר על המצב ולשאוב כוחות מאנשים שמצליחים לשמור על אמונה ובטחון,מצב רוח טוב ואופטימיות)

    במשלי כ"ח,14 נאמר:"אשרי אדם מפחד תמיד" יש יתרונות ברגש הפחד,כאשר יש סיבה אמיתית לפחד,כפי שנרמז בפסוק בראשי המלים ביצירת המילה אמתפחד משמש מעין תמרור אזהרה:היזהר!סכנה לפניך! אם האדם ישים לב לדבר שעורר בופחד,ייזהר ויוכל להימנע מלחטוא.במסכת גיטין נ"ה,ע"ב מובא פסוק זה ואחריו מסופרות אגדות החורבן,שהראשונה מביניהן היא על קמצא ובר קמצא. מה הקשר בין הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד",(שמשמעו:מאושר האדם שמפחד תמיד) לבין אגדות החורבן? אגדות החורבן מראות שהמצב עשוי היה להיות שונה אם כל אחד מהאנשים המוזכרים בהן היה "מפחד תמיד" וחושב מה עשויות להיות ההשלכות העתידיות כתוצאה מדבריו ומעשיו.

שאלה למחשבה: מה גורם לאדם שמפחד תמיד להיות מאושר (="אשרי"),והרי הפחד אינו דבר שמסב לאדם אושר (כאשר אדםפוחד ממשהו,מוזר לומר שהוא מאושר).אם היו אומרים לך להשלים את המשפט:האדם שמפחד תמיד הוא- (וכאן צריך לומר תואר כלשהו)-באיזה תואר היית בוחר/ת כדי לתאר את האדם?האם המילה "מאושר" נשמעת לך כתשובה מתאימה?!נראה יותר שהאדם אומלל/סובל/מסכן אם הוא סובל מפחדים ועוד שהפחד תדיר אצלו.

הצעת תשובה:מפחד=חושב מראש מה עשויות להיות ההשלכות של דבריו ומעשיו,הוא מפחד מהשפעות לעתיד ולכן הוא מתנהג כראוי ואז הוא מאושר.הוא בבחינת "איזהו חכם?!הרואה את הנולד".

       ברור שיש גם חסרונות ברגש הפחד ,כאשר האדם מפחד מדבר דמיוני וזה פחד סתמי כפי שאמר דוד המלך בתהלים נ"ג,6:"שם פחדו פחד-לא היה פחד".ר' נחמן מברסלב אמר:"והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל" (הפועל "יתפחד" בבנין התפעל מורה על דבר שמשפיע על האדם עצמו.האדם מפחד ממשהו,אך במקום להתמודד עם הפחד הוא מעצים אותו,חושב עליו ומפחיד עצמו עוד יותר). אחת השיטות להתמודד עם הפחד,היא לחשוב על מקרה (או מקרים) דומים שארעו בעבר ובהם הצלחנו להתמודד.לחשוב מה אירע אז וכיצד הצלחנו לתפקד ומה שהיה מוצלח ונכון כדאי להעתיק גם למצב הנוכחי.        

*בתנ"ך מסופר על אויבים שקמו כנגד עם ישראל,עמים חזקים,כעמי כנען,הפלשתים,אשור שהיתה אימפריה ובראשה עמד המלך סנחריב (המחריב,שעבר בארץ עד הגיעו לעיר נוב,בה עמד בגאוה,נופף לעבר ירושלים ואמר:מחר אכבשנה,אך מזימתו לא עלתה בידו)ועוד ועם ישראל,הקטן,הצליח לשרוד ובעזרת ה' אף לנצח.      

 *בתפילות רבות אנו מזכירים את האויבים שקמו לעמנו ובעזרת ה' יכולנו להם .אנו אומרים בשירת הים:"תיפול עליהם אימתה ופחדבגדול זרועך ידמו כאבן".לא אנו צריכים "לשקשק" בגלל אויבינו,אלא המצב הרצוי לנו הוא ליצור הרתעה בקרב האויבים,כדי שלא יעזו לחשוב לקום כנגדנו.במגילת אסתר היו גזירות קשות וסיבות אמיתיות לפחד (האויב רצה להשמיד את היהודים),אך בע"ה המצב התהפך לטובה.היהודים שלפי הדרש,הלכו למשתה אחשורוש (=ניסו להתחבר עם הגויים ולהתערות בהם),הבינו שעליהםלהתחזק מבחינה רוחנית.שמעו לקול אסתר וצמו,התענו,התפללו ושבו בתשובה ואז "נפל פחד היהודים עליהם (=על הגויים)"(אסתר ח',16-17).כאז כן גם כיום.עלינו לפעול לשם יצירת הרתעה,כך שאויבינו יפחדו מאתנו,לשם כך עלינו לקיים את המצוות ולהתנהג כנדרש מאתנו בתורה.כתוב במפורש בדברים י"א.22-25 :"כי אם (=זו מילת תנאי) שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה...לא יתיצב איש בפניכם.פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה" אם נשכיל ונקיים את המצוות אז ה' יגרום לכך שהגויים יפחדו. לעתים מובא דבר ומכלל הן נלמד הלאו,אך כאן-כדי להדגיש,כתוב בפשט הפסוקים מהו בדיוק הדבר הנדרש מאתנו(=להאמין ב-ה' ולשמוע בקולו) ומה יקרה אם נתנהג בכל אחת מהאפשרויות (אם נתנהג כנדרש מאתנו ואם ,חלילה,לא ננהג כך).ה' אומר במפורש מה יקרה אם חלילה לא נקיים את המצוות:"והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם...העידותי בכם היום כי אבד תאבדון"(דברים ח',19).נדרש מאיתנו: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"(דברים ח',18) צריך להכיר ב-ה',בכוחו ובגדולתו ולקיים את המצוות שנתן ואז נחוש את שאנו אומרים במוצאי שבת בהבדלה:"הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד".

     צריך לא לפחד לקרוא את הכתוב,להבין מה עלינו לעשות ולהתחזק בחודש אב ב-א"ב:אמונה וביטחון ולהרבות בהתנהגות טובה וגם בתורה ובתפילות כי חודש אב מזכיר לנו ש:אלול בא ואו-טו-טו מתחילה שנה חדשה. יש הנוהגים כבר מיום ט"ו באב(שחל ביום ב' השבוע) להתחיל ולאחל: כתיבה וחתימה טובה,לשנה טובה ומתוקה!

 שבת שלום!         עדנה ויג        This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

פרשת עקב - האם יש שכר על קיום מצוות?

פרשת עקב - האם יש שכר על קיום מצוות?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת   בהסברים - כיצד ניתן להתברך במיטב הברכות מאת: בורא עולם וכיצד ניתן  להגיע  לבריאות טובה – ע"י  חיסון רוחני כנגד המחלות .

כך נאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.  וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם.."  [דברים, ז, י"ב- י"ז]

השאלות הן:

א] " והָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.."-מה המשמעות ?

ב] מה השכר שהתורה מבטיחה עבור  קיום המצוות-ואימתי?

תשובות

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"

הרב רבי בונם מפשיסחה מסביר:

משל למה הדבר דומה?  לבן שאביו פונה אליו ודורש ממנו שירצה ללמוד תורה, ואם יסרב-  אביו ילקנו - עד שהבן ייכנע ויגיד: "רוצה אני" ברור שהיה רצוי שהבן ירצה מיד לכבד את רצון אביו - כדי לחשוך את המלקות.

באופן זה פונה גם משה רבינו אל בני ישראל ואומר: "וְהָיָה עֵקֶב.."

הרי בסופו של דבר,  "תִּשְׁמְעוּן" תהיו מוכרחים לשמוע ,שהרי יכפו עליכם  לציית לדברי ה' ,לכן מוטב שתשמעו לאלתר!

על פי "אור- צדיקים" בשם הה"ק רמ"ל מססוב:

לפני כל צעד שאדם הולך לעשות, עליו לעצור ולחשוב: האם הדבר הוא בהתאם לרצון ה' ? ואם- לא, שלא יעשה זאת. לכן הכוונה במילה: " תִּשְׁמְעוּן" תשמעו תחילה, אם הדבר שאתם חושבים לעשות - הוא לרצון ה' ? ואם הדבר נוגד  את רצון הקב"ה- אז אין לקיים זאת!

 חז"ל אומרים: המילה –" והָיָה"- זוהי לשון שמחה.

"אורח חיים" סבור: עתידה להיות שמחה גדולה בשמים "עקב"- כאשר בתום ימי הגלות, בעקבתא דמשיחא"   יבואו ניסיונות קשים  על היהודי מישראל למרות זאת עם ישראל יקיים את : "תִּשְׁמְעוּן"

עם ישראל ימשיך לשמוע בקול ה' ולשמור את התורה ומצוותיה-  אז ישמח ה' שמחה גדולה.

"משך חכמה" מתייחס למילים: "...תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים"  ושואל: מה הוא הטעם שהכתוב מזכיר כאן רק את "המשפטים"

התשובה: בני ישראל שנדדו במדבר היו "דור דעה"-  אשר במשך ארבעים שנות נדודים במדבר- עברו הרבה ייסורים ועמדו בניסיונות קשים מאד ולכן מצוות התורה השתרשו אצלם - נעשו חלק מן "האני" שלהם באופן שאפילו החוקים – היו להם למשפטים,  כי כלל לא יכלו להבין אחרת ונפשם הגבוהה השיגה גם את החוקים כמו את המשפטים.

הבטחת שכר המצוות.

על פי "תולדות פרץ" [ספר "מטה שמעון"]

שכר המצוות שמור לאדם לעולם הבא - אך כדי שנוכל גם ליהנות בעולם הזה, צריכים לקיים את המצוות בשמחה - לכן כתוב: "והיה " – המילה הזו מרמזת על שמחה. היות ושכר שמחת מצווה - מקבלים בעולם הזה,

ישנה חשיבות גדולה מאד - בעבודת ה' מתוך שמחה- לפי שכתוב: "תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב, כֹּל.  וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹויְבֶיךָ" [דברים כ"ח, מ"ז]

"וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה", [קהלת ח, ט] הכוונה לשמחה המלווה עשיית מצווה- שאין השכינה שורה- לא מתוך עצלות ,מתוך עצבות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ודברים בטלים.- אלא מתוך שמחה  של מצווה, לפי שנאמר:

"ְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה'". [מלכים ב', ג', ט"ו]   מילים אלו נאמרו על הנביא אלישע היות וכעס על יהורם בן אחאב .

עוד נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע [אל יהורם ] אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ"; [שם י"ג] ובעבור שכעס לא חלה עליו הנבואה- כי אין הנבואה שורה ,אלא  מתוך שמחה, לכן כאשר החל לנגן שרתה עליו רוח הנבואה ועוד נאמר: כי מיום שנסתלק אליהו הנביא – רבו - לא שרתה עליו רוח  הנבואה - כי עדיין היה באבל, אבל כעת – "כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן"- שרתה עליו רוח הנבואה.,

חז"ל אומרים: אומנם שכר מצווה בעולם הבא - אבל  בעניין שמיעה - יש גם שכר בעולם הזה כפי שכתוב:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"

מכאן לומדים: כי חייבים לשמוע דברי תורה, תוכחות ומוסרים  תלמידי חכמים. כפי שנאמר על אברהם אבינו. בזמן שהיה רעב בארץ ויצחק בנו –הלך לגרר ומשם רצה ללכת למצרים, אמר ה' ליצחק:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה', וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.   עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי[בראשית כ"ו, ב'-ו']

ועוד נאמר:

"וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ".[שמות ט"ו, כ"ו]

על פי דוגמאות אלה - לומדים אנו : שאם שכר מצווה בעולם הבא, הרי שכר שמיעה בעולם הזה.

יש לשים לב, כי הפרשה פותחת בלשון  רבים ומסיימת  בלשון יחיד.

ארז"ל  [ בתורת כוהנים כ"ו, ח] אינו דומה המצב בו   רבים מקיימים את המצווה למצב שבו מעטים עושים את המצווה.

רש"י [בפרשת שלח] "משא שמרים אדם לבד, אינו ,אלא שליש המשא שמסייעין אותו להרים"

כך גם בלימוד תורה: ישנה סגולה גדולה  יותר - כאשר קבוצה גדולה ,היינו- רבים מצטרפים ללימוד., אך בעניין קבלת שכר- הדבר משתנה מיחיד ליחיד- כל אחד ואחד נוטל שכר באופן נפרד- כפי מידת הכוונה שלו בלימוד- שהרי אין הכוונה זהה אצל כולם במידה שווה.

 כפי שנאמר במסכת אבות:

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א,), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.

אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם". [מסכת אבות ג, ב]

אבל גם אדם שלומד תורה לבדו- לשמה- גם הוא מקבל שכר על הלימוד.  [על פי: אבות דרבי אליעזר]

על כך משל: "אחד שהיה לו בן קטן, השאיר אותו בביתו והלך לשוק, לקח הבן את המגילה –היה מניחו על ברכיו- יושב ולומד. כשחזר אביו מן השוק, אמר: הנה בני הקטן על דעת עצמו למד תורה- שכרו ודאי מתקבל בשמים וזוהי הכוונה: שה' קובע לו שכר.

אחד הדברים החשובים בחיי האדם : הבריאות שאלוקים מבטיח- למקיימי המצוות:

"וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְווֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".   [דברים ז, ט"ו]

 רבינו בחיי מסביר בשני פירושים:

א] החולי הוא ממנהגו של עולם  וכל מדווי  מצרים היו מחוץ למנהגו של עולם.

ב]  כל חולי שבא מחוץ לגוף, כגון שינוי מזג האוויר  וקלקולו.

וכל מדווי מצרים- מחלות הנובעות- מתוך גופו של האדם- אלוקים לא ישים על יהודים- המקיימים את התורה – ומצוותיה.

הרמב"ם סבור: כי לגבי הבטחת הברכות החומריות- מטר ארצכם ועוד כיוצא בזה- - אין זה מתן שכר- אלא- הבטחה מה' שייתן את התנאים המתאימים כדי  שאפשר יהיה לקיים תורה ברוגע, שהרי, מחלות וייסורים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנה חשיבות גדולה  לקיום מצווה מתוך שמחה, כי שמחת המצווה- גורמת לאדם להיות  שרוי באושר   וליהנות מזיו השכינה, למעשה- השכר האמתי על המצוות- יקבל  היהודי- בעולם הבא, אך בעולם הזה-  יזכה תמורת קיום המצוות- בתנאים גשמיים טובים- כולל בריאות טובה ואיתנה- רוגע ושלווה- אשר יאפשרו לו – להמשיך ללמוד בהנאה. ויפים דברי המשנה:

"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]

 

 

 

שמחת חיים

שמחת חיים

 שיר מאת אהובה קליין ©

 עם חכם ונבון

 יודע מבין  נכון

 תמים עם אלוקיו

 לשמים נושא עיניו.

 

 זוכר נדודי מדבר

 נסים נפלאות עבר

 אבות יצאו ממצרים

 חצו יבשה ומים.

 

שואף להיות בשמחה

נטול חולי וצרה

מדפדף בלוחות ליבו

מזור מגלה  לנפשו.

 

עקב  ישמע משפטים

זוכה   לברכות וחסדים

מבורך בכל צעד ושעל

מוגן מה'  לעד - ממעל.

 

 אהבה לזולת יעניק

 שנאת חינם ירחיק

 שמחה תניס אפלה

 ממנו   תסור מחלה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת "עקב"

 

 

 

 

 

 

פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

פרשת עקב - מידה כנגד מידה בפרשה.

מאת: אהובה קליין..

 הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים": [דברים  ז, י"ב]

השאלות הן:

א] מהם הכלים  שבאמצעותם ישמור היהודי את המצוות?

ב] מהי ברית החסד?

תשובות.

הכלים לעבודת ה'

הרב  אביגדור הלוי נבנצל  מסביר [בספרו: "שיחות לספר דברים"]:

רק על ידי שני דברים חשובים: האהבה והיראה - אפשר לקיים את המצוות – כמו שכתוב: ו"ְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".  היראה- היא הבסיס הראשוני ואחריה תבוא אהבת ה' וזה גם הדבר הראשון שאלוקים מבקש: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".  [דברים, י, י"ב]

היראה- משמרת את האדם לבל יגלוש לתחומים  האסורים, אהבת ה' – היא השאיפה- לקיים את המצוות בפועל, לדבוק בקדושה. היראה קודמת לאהבה- היא משמשת בסיס עיקרי לאמונה- את זאת ניתן היה לראות במעמד הר סיני כשאמרו  בני ישראל- פה אחד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

אלוקים הקדים לו את היראה- שלושת ימי פרישה של כל עם ישראל מביתו, לא ניתן היה להגיע להר עצמו - אלא לצפות ממרחק מסוים, כמו שהתורה מתארת:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".[שמות  י"ט, י-י"ג]

אור החיים מדגיש: כי השלב הראשון בקיום המצוות- הוא היראה, כמו שנאמר בפרשתנו: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" [דברים י', י"ב]

 לא ניתן להגיע לאהבת ה' – במצוות "עשה" ללא בסיס היראה.

" סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"[נאמר בתהלים ל"ד, ט"ו] ראשית יש להתרחק מהרע ורק אחר כך ניתן לעשות טוב- אך כל זה  אינו קודם ליראה.

לעניות דעתי:  ליראה קודמת הראייה- ההתבוננות במעשי ה' וכך אומר דוד המלך: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה  יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל ־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם  תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד"׃ [תהלים קי"א ,י]

דוד המלך סבור: כי המתבונן במעשה ה' וגדולתו  רואה, כיצד אלוקים יכול להפוך מצב מסוים שהוא טוב- למצב קשה ועצוב וכיצד יכול להפוך מצב עגום למשהו טוב ושמח - זה דבר שרק החכם יראה יבחין ויבין מהם חסדי ה' !

"וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי;    וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;    וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה" [ תהלים ק"ז, מ"א-מ"ג].

הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו מבהיר: כיצד להתגבר על הכעס - ומשם להגיע למידת הענווה ובשלב הבא: היראה!

".....וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִיתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד...."

הרמב"ן מציין- כי בעקבות התגברות על הכעס ורכישת מידת הענווה - תבוא היראה.

אברהם אבינו שגילה את מציאות ה' בעולם ועמד בכל עשרת ניסיונותיו כולל – הניסיון הקשה: עקדת יצחק, אלוקים שיבח אותו במילים:

"...אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". [בראשית כ"ב, י"ב]

אברהם אבינו  שירד לגרר, נאלץ לרמות  את  אבימלך כי אשתו- היא אחותו מהטעם-שהבין כי במקום זה - אין יראת אלוקים- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" [שם  כ, י"א]

 נאמר במסכת אבות:

"...וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין..." [מסכת אבות, ב, א]

מתוך  ראייה והתבוננות בדברים  אלה- יגיע  האדם  לענווה ויראה –ויירתע מלחטוא חטאים.

מידת השמחה- מאד חשובה לקיום המצוות והתורה מזהירה: כי ,חלילה, הקללות עלולות לבוא על היהודי שאינו עובד את ה' מתוך שמחה:

".....תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".  [דברים כ"ח, מ"ז]

על כך אומר דוד המלך:

  "מִזְמוֹר לְתוֹדָה:   הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים" [תהלים, ק, א-ג]:

 ראיתי משל יפה בספר "פנינים משלחן הגר"א ":

 מעשה  בעשיר אחד שנולד לו לעת זקנתו בן  ובהמשך-יצא לתרבות רעה, התחיל האב לגעור בו, אך הדבר לא הועיל, רכש האב רצועה והיה מכה אותו, בתגובה, הבן חדל ממעשיו הרעים  כי היה מתיירא מהרצועה, אך לא מהאב. והנה הגיע תקופה שאביו נסע מעבר לים כדי לעסוק במסחר, כיון שכך הצטער האב וחשב- מי ישגיח כעת על הבן שלא יסטה  מדרכו הרעה? הבן הרגיש כעת חופש מוחלט ושב למעשיו הרעים.

הנמשל, אנו נקראים: בנים לה' ומסתבר שאנו מתייראים מהרצועה- היינו מהייסורים ואין אנו מתייראים מאוחז הרצועה - שהוא אבינו שבשמים ומדוע? כי אין אנו שמים לנגד עיננו את ה', לכן היראה נפסקה, אך אצל אלוקים נתווספה היראה- שלא נצא לתרבות רעה, לכן זו הכוונה במילים: "את ה' אלוקך תירא" עם היראה של ה' - תירא ממנו, היהודי חייב להיות ביראה תמידית ללא הפסקה- כמו שמידת הדין אינה פוסקת לעולם.

ועוד מתוך הספר "פנינים משלחן הגר"א"

ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ"- בדרך כלל המלך עושה אוצר-  מדבר חשוב  ויקר במדינתו, אך דבר שיש בידו בכמות גדולה, איננו נחשב בעיניו  לעשיית אוצר, כך הקב"ה שברא את הכול אינו מחשיב את כל זה- לעשות ממנו אוצר. כי הכול שייך לו, מלבד  היראה – כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן "יראת ה' היא  אוצרו":

ברית החסד.

דעת מקרא סובר: כיון שאלוקים שומר את הברית והחסד לאוהביו  ולשומרי מצוותיו ,לכן גם עם ישראל  ישים אל ליבו  לשמור מצוותיו וחוקיו.

אלוקים  מבטיח לקיים את השבועה שהבטיח  לאבותינו, כמו שנאמר:

"כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".[דברים ד', ל"א]

מוסיף דעת מקרא:  לאחר ההבטחה של ה' לשמור את הברית והחסד למען אוהביו ומקיימי המצוות –הכתוב מפרט שאלוקים יאהב את עם ישראל- מידה כנגד מידה- כנגד אהבת ישראל את ה', ה'  יגמול אהבתו לבניו : פרי בטן- בנים ובנות שירבו לעם ישראל ומפירות האדמה: דגן- זו תבואה הגדלה בשיבולים-כגון: חיטה, שעורה, והכוונה שיהיה  די לחם  לכולם- תירוש- הוא יין, ויצהרך- שמן -כמו שכתוב:

"אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.." [מלכים ב', י"ח, ל"ב]

דוד המלך אומר על כך: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד"  [תהלים ק"ד, ט"ו]. ומכאן ניתן להסיק- כי תהיה בהם ברכה –והכל יהיה בשפע- בקר וגם צאן.

בגמרא  [מסכת קידושין ל"ט] שואלים: הרי על  קיום מצוות מקבלים שכר בעולם הבא? מדוע התורה מבטיחה כאן שכר? אלא מתברר שיש שכר גם בעולם הזה בעניין השמיעה, כפי שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.." והוא שמירת  החסד לך-  כפי הבטיח ה'  לאברהם.

 מכאן שחייבים לשמוע  דברי תורה ודברי מוסר מפי החכמים.

יש סגולה גדולה ללמוד בקבוצות- דברי תורה- אבל בעניין נטילת שכר- כל אחד נוטל כפי כוונתו במצווה זו. שהרי ישנו שוני בין איש לרעהו בעניין כוונת הלימוד.

ספורנו מסביר את  המילה: "וַאֲהֵבְךָ": בהיות עם ישראל "בנים" לה'  כדמותו  בצלמו כפי שאומרים חכמים:  חביבין בממון לחיי שעה ובכך ה' ייטיב את החסד עם העם, כפי שהבטיח שיחיו בארץ באופן מאושר.

 לסיכום, לאור האמור לעיל ,ניתן לראות בבירור  מידה כנגד מידה, אם עם ישראל משמרים את  המצוות באמצעות- יראה, אהבה ושמחה-- ייהנו  מברית חסדו של ה' בכול, מכול, כול.

יפים דברי דוד המלך: "וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;  וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--  וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ." [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

מידה כנגד מידה.

מידה כנגד מידה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מפי עליון , מילים כדורבנות

ברית חסד ריבוי ברכות

לישראל  פועלי המצוות

מתוך יראה אהבה וכבוד.

 

עם ההולך בדרך הישר

אינו סר מן הנאמר

נעשה ונשמע הבטיח

בכך סלל נתיב שמח.

 

זוכה לחיים מאושרים

קוטף בשדה יבולים

נהנה מתירוש יצהר ודגן

הבטחת מלך רם ונאמן.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

הארץ המובטחת

הארץ המובטחת

 שיר מאת: אהובה קליין©

ארץ הרים עמקים וגאיות

נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת

כסף נחושת זהב לרוב

מובטחת לאברהם יצחק ויעקב.

 

בה טמונים רזים וסודות

שכינה שורה  ימים ולילות

תורתה מאירה למרחקים

כמנורת זהב שבעה קנים.

 

מדוברת בכל הרשתות

שיחת היום  לכל האומות

שרויה היא בצל השכינה

עין  אלוקים בה כל השנה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת עקב [חומש דברים]

 

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

פרשת עקב, ישראל- תמיד במוקד החדשות העולמי - מדוע?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הכתוב  מרחיב את הדיבור על ייחודה ומעלותיה של ארץ ישראל-  ומציע פתרונות לחיים טובים  בשטחה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. [דברים ח, ז-י]    "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.  וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ....."  [דברים י"א, י"א-י"ד]

השאלות הן:

א] מה ייחודה של ארץ ישראל – מדוע הכול צופים בה?

ב] אהבת ה'- חשובה , מדוע ?

 תשובות.

ארץ ישראל- הכול צופים בה.

למרבה הפלא, מדינת ישראל , מאז  ומתמיד- מדוברת בכל אמצעי התקשורת למרות היותה מדינה קטנה וזעירה, מתוך התבוננות  בפסוקים  מגלים אנו את סודותיה הגנוזים.

רבינו בחיי : מאיר את עיננו באומרו: כי הכתוב מציין את אוצרותיה של ארץ ישראל ,המילה ארץ מוזכרת שש פעמים:"  ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם,, ארץ אשר אבניה ברזל..."

בנוסף התורה מזכירה בפעם השביעית את המילה ארץ: "ואכלת  ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה.."

הסיבה להזכרת הארץ  שש  פעמים  היא :מהטעם שיש ברחבי תבל שישה סוגי אקלים בכדור הארץ  שמקורם בארץ ישראל והמילה "ארץ" המוזכרת בפעם השביעית היא אקלימה של ירושלים.

הראשונים מסבירים, כי המעלה המיוחדת בארץ ישראל היא: כי  התושבים הגרים בראש ההר  אינם צריכים לחפש אחר המים בירידה מההר, אלא המים יהיו בסביבתם ואלה הגרים למטה בבקעה לא  יזדקקו לטפס למעלה -על מנת לחפש את מקור המים, המים ימצאו בכל מקום.

חיזקוני אומר: כי המים תלויים ברחמי שמים בארץ ישראל , מקורות המים בארצנו תלויים במטר השמים כפי שנאמר ב"קריאת שמע" "והיה אם שמוע.."

הרמב"ן: רואה ברכה טבעית  במעיינות והנחלים כשלעצמם, כי הארץ משמשת כגן רווה ואינה  זקוקה שהנהרות ישקוה דוגמת  היאור במצרים.

המים מצויים בבקעה ובהרים ומשם יוצאים גם נחלים שנוצרים  פעמים   כתוצאה מלחות ההרים-או על ידי הגשמים המחלחלים לתוכם, או כתוצאה מהאדים, ויש גם מים שמצויים בתהום והם נקראים: "תהומות"

הרב חיים ליב שמולביץ , בספרו "שיחות  מוסר": מציע הסברים מעניינים:    נאמר:"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹורִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [דברים א', ז] ועל כך פירש רש"י: נהר פרת אינו שייך לארץ ישראל, אך היות ונזכר עם ארץ ישראל גדלה חשיבתו עד כדי כך שנקרא: "הנהר הגדול" לכן, קל וחומר שארץ ישראל גורמת חשיבות לכל הנמצא בה לפי  שהוא זוכה לעליה רוחנית כשהוא בה ,או מופיע אתה יחדיו. כנאמר:   "שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" [בראשית ב', י"ב]

וכאן רמוזים במילים: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוב-"אין תורה כתורת ארץ ישראל" שאותם הלומדים תורה בארץ ישראל- תורתם מעולה – הרבה יותר מלומדי התורה בגלות." כמו כן, נאמר:  " כּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ‍ִים"׃ [ישעיהו, ב, ג]

נאמר: שאין הנבואה, נגלית, אלא בארץ ישראל ולכן  יונה הנביא ברח לתרשיש כדי להימלט מהנבואה.  גם מי שהיה בארץ ישראל וזכה לנבואה – במידה והוא יורד לחוץ לארץ אין הנבואה שורה עליו.

ויש להתפלא כיצד אנחנו לא מעריכים  די את ההשפעה ואת העלייה התורמת לנו ארץ הקודש? ואת פשר הדבר הזה למדנו מחז"ל [דברים רבה פ"ב, ח]

"אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני  נכנס? אמר לו הקב"ה: מי  שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו, מנין? גבירתו אומרת [אשת פוטיפר]: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ":[בראשית ל"ט, י"ד]  ולא כפר, אמר: "גנב גנבתי מארץ העברים" [שם מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות [שמות ב, י"ט]:"איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק.." כלומר- משה שתק ולא גילה שהוא יהודי. יתכן שחשש שאם יגלה את האמת יסכן את חייו, מכל מקום, היות ולא הודה על יהדותו וארץ ישראל- נענש ולא זכה להיקבר בה. לפי שכל מי שאינו מודה בארצו—לא יעזרו לו כל טענותיו- לפי שאין הארץ רוצה בו.

נאמר:" עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" :מכאן כדי לקבל את כל השפע מלמעלה ישנו תנאי, והוא: "מודה בארץ"- המשמעות: להכיר את חשיבותה וקדושתה של ארץ ישראל, על ידי תחושה זו - האדם נכנס תחת השפעתה המיוחדת של הארץ.

כתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,...... וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" [בראשית ל"ג, י"ט]

על כך מסביר אבן עזרא: "הזכיר הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש  לארץ ישראל, מי שיש לו חלק בה - חשוב הוא כחלק לעולם הבא" והרמב"ן מבהיר: כי מלבד המצווה של ישוב ארץ ישראל ,עצם קניית חלק בארץ נחשב לקניית חלק לעולם הבא. גם רעיון זה אמור רק על מי ש"מודה בארץ"

 הופעתן של בנות צלפחד אשר בקשו נחלה ממשה  באומרן : "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על כך אומר רש"י: על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים: "נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".[ שם  י"ד, ד] והנשים אומרות: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה"!

על פי חז"ל בקשה זו של הנשים- נבעה מתוך  שהיו מחבבות את ארץ ישראל. הן העריכו את מעלת הקנייה של שטחי א"י. על ידי זה זכו להיכנס לארץ המובטחת – מה שלא זכו המרגלים מהטעם שמאסו בארץ חמדה.

יתכן שמסיבה זו – חטא העגל נמחל לעם ישראל- אך לא כן חטא המרגלים אשר הוציאו את דיבת הארץ רעה – לכן לא היו ראויים להיכנס לתוכה.

רש"ר מוסיף: כי בנוסף לפירות שבעת המינים שא"י השתבחה בהם, הרי אדמתה מתאימה הן לחקלאות והן לתעשייה ובספר דברי הימים מוזכר שברזל ונחושת נכרו מן המחצבים שבארץ ישראל:

נאמר: "וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים, לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית, לִבְנוֹת, בֵּית הָאֱלֹהִים.  וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים, וְלַמְחַבְּרוֹת--הֵכִין דָּוִיד; וּנְחֹשֶׁת לָרֹב" [דברי הימים א', ב-ג]

ארץ ישראל בניגוד לשאר הארצות, פוריותה  תלויה בגשמי הברכה שאלוקים מרעיף עליה:

ככתוב: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.."

בניגוד לשאר ארצות העולם, זוהי ארץ שעיני ה' בה ללא הפסק! אלוקים דורש אותה- פוקח עליה עין. זוהי השגחה אלוקית! שמטרתה לייעד את עם ישראל  למטרות מוסריות שנקבעו על ידי ה' עבור האנושות.

נאמר: "עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

לגבי המילה:  -"מֵרֵשִׁית"- ללא האות א'- מרמז לנו-כי תחילת השנה תמיד מתחילה בעניות ללא כל "הנחות מוקדמות" היא "רשה" ללא  ירושה משנה הקודמת, אין השפעה שלילית, או חיובית מהשנה שעברה - לתחילת שנה חדשה, אלא אופייה של השנה החדשה תלוי בהתנהגות המוסרית של היחיד ושל הכלל.

לגבי ירושלים  שנאמר עליה: "כי מציון תצא תורה..."- פריחתה משמשת תנאי לפריחת כל האנושות!

אהבת ה' וחשיבותה.

נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַיי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם".

רש"ר מבהיר: עם ישראל מצווה לעבוד את ה': "בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם"  עלינו להקדיש ולהקריב את אהבתינו לה' ולקיים את רצון ה'  בכל לבבנו ונפשנו- לעשות את רצון ה' בדבר הדאגה לזולת ותפילה לה' אשר צריכה לעשות בכוונה- וכל אהבת ה' ומילויי מצוותיו –היא אשר גורמת להצלחתנו בארצנו.

לסיכום,  על פי האמור לעיל: ניתן להסיק : כי ארץ ישראל- מיוחדת וכל טוב בה- אוצרותיה רבים ומגוונים – היא מסוגלת ליהנות ולהאיר לעולם בתנאי שתתקיים התורה ככתבה ולשונה ותהנה מברכת שמים -  לאור כל סגולותיה אלה היא מטבעה מושכת את תשומת ליבם של אומות העולם ללא הפסק- בתקשורת העולמית.

פרשת עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?

פרשת  עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?
מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת בסגולות שהתורה ומצוותיה מעניקים לאדם: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".  [דברים ז,יב-ט"ז]
השאלות הן:
א] באיזה אופן נקיים את המצוות?
ב] מהם התוצאות בקיום המצוות?
 
 
תשובות.
אופן קיום המצוות.
רבי בונם מפשיסחה ממחיש את אופן קיום המצוות  על ידי משל : מעשה בבן שאביו דורש שילמד תורה, תוך כדי איומים, שאם לא יעשה כך ילקה אותו, עד שהבן  יענה: "רוצה אני". ברור שעדיף שהילד ירצה בקיום המצוות לאלתר ללא המלקות.
באותו אופן אמר משה:" וְהָיָה עֵקֶב" בסופו של דבר תשמעו לקיום המצוות שהרי יכפו אותם עליכם , לכן מוטב שתשמעו לאלתר.
על פי פירוש אור- צדיקים בשם הה"ק רמ"ל מססוב: לפני כל צעד שהאדם נוקט, עליו לחשוב היטב האם בצעד זה, הוא עושה את רצון  ה' , או, שמא לא -  עליו לעשות רק את מה שהקב"ה דורש ממנו!
וזו המשמעות של המילה:" וְהָיָה עֵקֶב" בכל צעד שאדם רוצה לפעול, עליו לשקול היטב- אם הדבר לרצון ה'.
אורח חיים מסביר:" וְהָיָה "- מילה זו היא: לשון שמחה והכוונה-שמחה גדולה תהיה בשמים אם "עֵקֶב"-כאשר בסוף ימי הגלות, בתקופת עקבתא דמשיחא יבואו על עם ישראל ניסיונות קשים במיוחד ולמרות זאת, ימשיכו לשמוע בקול ה' וישמרו את התורה אז ה' ישמח שמחה גדולה.
ה"משך חכמה"- שם את הדגש על המילים: "אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" ומסביר:   היות ובני ישראל נדדו במדבר במשך ארבעים שנה ועברו מיני ניסיונות ,הרי הם היו :"דור דעה" שהתורה נעשתה חלק מהם – מן ה"אני" שלהם - כך שאפילו החוקים  נחשבו בעיניהם למשפטים, הם לא הבינו  שום צורה אחרת ולכן  בגדלות נפשם- היו משיגים את החוקים כמו משפטים.
במסכת אבות נאמר:
"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה":
ראיתי הסבר יפה למשנה זו בספרו של הרב אליהו שלזינגר: "אלה הדברים"  אדם צריך לרוץ גם אחרי מצווה שאינה לשמה, והטעם לכך: שמצווה גוררת מצווה, וכתוצאה מכך , מתוך שלא לשמה יקיים מצוות לשמה. הווי בורח מהעבירה אפילו  שלא לשמה, היות ועבירה גוררת עבירה, ומעבירה שלא לשמה - בסופו של דבר עלול האדם להגיע לעבירה שהיא לשמה!
וכך ניתן להסביר את המשנה הבאה:  "רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".[מסכת אבות ב', א]
מצווה קלה –זוהי מצווה שנעשית שלא לשמה, ולכן גם אם המצווה היא  לא לשמה, אין להפסיק לקיים אותה ואין לזלזל בעשייתה גם שהיא לא מושלמת היות ואין האדם יודע מתן שכרן של מצוות ויתכן שאצל אלוקים אפילו מצווה שאינה לשמה- יש לה חשיבות גדולה. בעצם אין אנו יודעים  אילו הן מצוות קלות ואילו הן   מצוות חמורות, אך יש בכוחנו להבין את מהותן של מצוות קלות וחמורות.
בהמשך הרב מביא דברים שראה בספר: "משך חכמה" בפרשת שלח [עמ' רי"ט, הוצאת אשכול] שכנראה  הם מהספרי: "רבי אומר העושה מצווה אחת לשמה[ואל] ישמח על אותה מצווה, לסוף גוררת מצוות  הרבה, והעובר עבירה אחת[ואל] ידאג עליה, לסוף גוררת עבירות  הרבה" וכאן הכוונה שהאדם עשה מצווה אחת לשמה, אך לא בשלמות.
 קיום המצוות- התוצאות.
על פי רש"י: אם האדם שומר על  מצוות קלות שדש בעקביו- כתוצאה מכך ה' יקיים את אשר הבטיח לאברהם אבינו.
חז"ל אומרים: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" ומה שהתורה מזכירה מתן שכר בעולם הזה- דוגמת ההבטחה: "ונתתי גשמיכם בעיתם" "ונתתי מטר ארצכם"  ועוד ברכות חומריות נוספות.
הרמב"ם טוען: שאין מדובר בשכר, אלא זוהי הבטחת אלוקים שיעניק לנו בעבור קיום המצוות תנאים ראויים- על מנת שנהיה רגועים לקיים את התורה.
שהרי ייסורים ועניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו,
נאמר: "ושמרתם את משמרתי" [ויקרא, י"ח,-ל] על כך אומרים חז"ל: האדם חייב לעשות סייגים וגדרים כדי שלא יבוא לידי עבירה, ואם אכן אדם נוהג כך ועושה לעצמו גדרים וסייגים- כדי שלא יבוא לידי ביטול מצוות הוא זוכה מאת ה'- למידה כנגד מידה ואלוקים לוקח ממנו את כל המניעים והמכשולים-כגון" ייסורים, עניות שעשויים להביא אותו לביטול תורה.[אמרי שפר]
בעל הטורים מסביר: שה' מבטיח: שיאהב את עם ישראל- ודבר זה בזכות אברהם שנאמר בו: "זרע אברהם אוהבי"  [ישעיהו מ"א, ח]
ה' יברך את עם ישראל בזכות יצחק שאמר בו: "ויברך אלוקים את יצחק" [בראשית כ"ה, י"א]
ה' ירבה את עם ישראל בזכות יעקב שנאמר בו: "פרה ורבה" [שם ל"ה, י"א]
והברכות הן שלושה: אחת כאן ושניים בפרשת  משפטים, שנאמר שם : "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 
הפסוק מתחיל באות: וו'  ומסתיים באות כ' וכך גם הברכה שיצחק בירך ברכה ליעקב:" וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ". [בראשית כ"ז, כ"ח- ל] גם כאן בפרשה הברכות מתחילות באות וו ומסתיימות באות כ' וזה רמז כל הברכות  שבירך יצחק את יעקב יתקיימו   בשומרי התורה והמצוות.
 הברכה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ"
מתחילה באות- ב' ומסיימת באות כ'- הדבר בא ללמד אותנו שבזכות התורה המורכבת מ-כ"ב אותיות יבואו הברכות.
ובנוגע להבטחות שה' יסיר  מעל שומרי התורה: " כָּל-חֹלִי" בגימטרייא- יסיר- צ"ח קללות.
ולגבי הברכה:" לֹא-יִהְיֶה לֹא -יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ".  
אפילו בפושעי ישראל לא  יהיה מצב של עקרות- לפי  שעתידים לחזור בתשובה.
ויש להוסיף שבלומדי התורה לא תהיה מצב של עקרות שכתוב:" לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה..." והכוונה ללומדי התורה מכוח  כ"ב האותיות שבתורה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי  יש לקיים את התורה ככתבה ולשונה ואין לחשב את שכרן של מצוות, לפי שאין לאדם לדעת לעולם -מה שכרה של כל מצווה ומצווה.
מתוך קיום התורה – הלכה למעשה-  יזכה האדם לדלות את הברכות מכוח סוד כ"ב האותיות בתורה   ויחוש רווח, רוגע וברכה  גם  מעוצמת הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
 על פי  התורה ינהג  כאשר יתהלך לפני הקב"ה בתמימות  ללא חקירת עתידות  וכל מה שיבוא עליו יקבלה בתמימות ויבין שהדבר מאת  ה', כפי שנאמר:
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים  י"ח, י"ג] 
 

סוד אותיות הקודש

סוד אותיות הקודש

שיר מאת: אהובה קליין ©

כ"ב אותיות ירדו לעולם

מלאכת מחשבת ידי אומן

מלך מלכי המלכים

טמן בהן אוצרות וגנזים.

 

וכל העם רואים הקולות

אש וברקים עשרת דיברות

נעשה ונשמע אמרו

כאיש אחד התאחדו.

 

בידם בחירה חופשית

מראשית ועד אחרית

ללא כפייה  מחליטים

נתיבות  בחייהם בוחרים.

 

והיה  עקב ישמעו המשפטים

להלכה ומעשה אותם מקיימים

אזי יתגלו מתוך כ"ב האותיות

הברית  והחסד מימי האבות.

 

אהבת אלוקים לבניו המיוחדים

להם יעניק ברכות עשירים

שלווה ורוגע ללא ייסורים

 ברוכים יהיו מכל העמים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת עקב [חומש דברים]