חומש דברים

דבר החסידות – פרשת עקב

דבר החסידות – פרשת עקב

 

ולא יקח שוחד

בפרשתנו (י, יז) נאמר "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים . . אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" מפרש רש"י "לא ישא פנים – אם תפרקו עולו. ולא יקח שוחד – לפייסו בממון".

וכבר תמהו המפרשים (רא"ם ועוד), מהו הקא-סלקא-דעתך שאפשר לשחד את הקב"ה בממון? ותירצו בכמה אופנים, ונקודת כולם, שהכוונה לנתינת ממון שיש בה מצוה כגון קרבן או הקדשת ממונו לגבוה.

אבל לכאורה, אם המסקנה היא שה"שוחד" הוא עשיית מצוה – מדוע כתב רש"י "לפייסו בממון" דווקא ולא כל מצוה אחרת, כמו שפירש הרמב"ן למשל, שמדובר על "שוחד מצוות" היינו שהקב"ה לא מקבל מצוה מול עבירה, ולמה נקט רש"י ממון?

אלא, אומר הרבי, מצינו בתורה מושג שממון מכפר על הנפש, והוא בדין "כופר" למי ששורו הרג את הנפש שהתורה אומרת (משפטים כא, ל) "ונתן פדיון נפשו". וטעם הדבר שדווקא ממון מכפר – יש לומר ע"פ מה שמבאר בתניא (פרק ל"ז) במעלת מצוות הצדקה, כי ע"י הממון יכל לקנות חיי נפשו ונמצא שהוא "נותן חיי נפשו לה'".

וזוהי כוונת רש"י כאן, שאמנם בדרך כלל הקב"ה מכפר עוון ע"י צדקה, וכמפורש בכתוב (דניאל ד, כד) "וחטאיך בצדקה פרוק", אבל 'אם תפרקו עולו', היינו שמסיר לגמרי עול המלך ח"ו – אזי "אין עצה ואין תבונה" לפניו ית', גם לא ע"י צדקה לבד, כי אם צריך לחזור ולקבל על עצמו עול מלכות שמים.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כד עקב שיחה ב (עמ' 73 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 87 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קמח-ט.