חומש דברים

 

 

 

 

בפרשתינו, מספר משה רבינו, שכאשר הוא ירד מההר וראה את העגל שעשו – אז "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם".

 

מקשים המפרשים (אור-החיים הק', אלשיך ועוד), לשם מה היה צריך משה לתפוס את הלוחות, והלא בידו היו!

 

מסביר הרבי, בהקדם שאלה אחרת: לכאורה, הרי הקב"ה נתן למשה את הלוחות ע"מ "להורותם" כמפורש בפסוק (משפטים כד, יב) ואח"כ לשים אותם בארון עבור כלל ישראל וא"כ כיצד היה מותר לו לשוברם, הרי זה "רכוש ציבורי"*!

 

אלא, אומר הרבי: אנו מוצאים בלוחות את הלשון "ויתן אל משה" (תשא לא, יח) ופירשו רז"ל (הובא ברש"י) "ויתן – לשון מתנה", וכן נאמר בתנחומא פרשתנו: "אמר [הקב"ה ל]משה נתתי לך [את הלוחות] ואתה מתנהג בהן בעין טובה ונתת אותה להם", הרי רואים כאן שמלכתחילה היו הלוחות רכושו של משה, אלא שהוא נהג בהן 'טוב עין' ונתנם לישראל.

 

עפ"ז מובנת 'תפיסת' הלוחות; כאשר משה ירד מההר הוא אכן התכוון להקנות אל הלוחות לעם ישראל, אבל כשהוא ראה שהם לא ראויים לכך (ואדרבה חשש שזה יביא אותם לידי כליה ח"ו, כפי שרש"י מביא את המשל מהשושבין שקרע את הכתובה) – חזר בו והחליט להגביה את הלוחות ולקנות אותם שוב לעצמו, כדי שכל האחריות של שבירת הלוחות תהיה עליו בלבד ולא יאשימו את עם ישראל בכך. ומכאן למדים את גודל מסירות נפשו עבור עם ישראל!

 

מוקדש לגאון המקובל ובעל מסירות-הנפש רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי מליובאוויטש, שהשבת ימלאו שבעים שנה לפטירתו.

 

שבת שלום!

 

(מצורף בזה ציור תואר פניו של בעל ההילולא)

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לד עקב (עמ' 51 ואילך. השיחה בלה"ק במקור).

 

 

 

*) ואף שלכאורה אין דין 'מזיק' בשבירת הלוחות, כי (א) כוונת משה היתה בשביל טובתם של ישראל, להקל את עונשם (כהמשל דקריעת הכתובה, כי אז ידונו כ"פנויה" ולא כ"אשת-איש" (ראה רש"י תשא לד, א), (ב) מכיון שהלוחות ניתנו להניחם בארון לא היתה לבנ"י שום אפשרות של שימוש בהם ופשיטא שלא ניתנו למכרם.

 

אבל עדיין קשה, דאף את"ל שאין כאן דין מזיק, מ"מ יש בזה איסור גזילה – כי שני טעמים אלה אינם מפקיעים דין גזילה; הטעם הא' – כי גם גזל שהוא לטובת הנגזל אסור וכהדין ד"אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו. והטעם הב' – איסור גזל חל גם על איסורי הנאה, וכנפסק בשו"ע שאף ש"אין לו זכות בגופו מחמת שאסור לו ליהנות ממנו . . אינו הפקר גמור עד שכל הרוצה ליטול בעבירה יבוא ויטול בעל כרחו של בעלים" ועד"ז הוא בנוגע ללוחות.