חומש דברים

וורט לשבת פרשת עקב

וורט לשבת פרשת עקב

לחם מן השמים
בפרשת השבוע (ח, ג) נאמר "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת..." והדבר נראה תמוה, הרי במן יכלו לטעום את כל הטעמים, ולמה זה נקרא עינוי והרעבה? 

בגמרא (יומא עה, ב) יש על זה כמה הסברים; "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו" (אוכל היום ודואג על המחר, רש"י) או "אינו דומה למי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל" (טועם כל המינים ואינו רואה אלא מן), אבל עדיין דרוש הסבר איך שייך לקרוא לזה עינוי, ביחס למעלתו הגדולה של המן?

מבואר בחסידות, שמה שטעמו במן את כל הטעמים לא היה נס נוסף בו אלא מעצם תכונתו של המן, כי מכיון שהמן היה מאכל אלוקי, וכידוע שלא היה בו פסולת (גמ' שם), לכן גם היה בו את השלמות הזאת שהוא לא היה כמו מאכל גשמי שמוגבל בטעם מסויים אלא היו בו אפשרויות בלי-גבול.

וזה גופא הטעם שהמן לא השביע אותם, כי הטעימה ממאכל בלתי מוגבל - לא זו בלבד שלא משביעה אלא מעוררת בו צמאון נפלא לעצמותו של הדבר ההוא, שלעולם יישאר מרוחק ומובדל ממנו, להיותו בלתי גבולי.

זה מתקשר לט"ו באב, שמכאן ואילך צריך להוסיף בלימוד התורה (סוף תענית), כי התורה נקראת לחם (משלי ט, ה) ומכיון שהיא לחם מן השמים הרי היא אין-סופית, וממילא ככל שהאדם מעמיק בלימוד התורה הרי זה מעורר בו רעבון וצמאון נפלא להשיג עוד ועוד מחכמתו ית' שאין לה חקר.
שבת שלום!

מקור: לקוטי שיחות חלק ד' עקב (עמ' 1098). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת ומועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קמז.