- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 757
תחנוני משה
שיר מאת: אהובה קליין ©
משה בא בימים
עומד בין הסלעים
מתחנן ממעמקים
לביטול גזירת אלוקים.
נזכר בשבועה הנוראה
בעבור אותה הרעה
אשר נפל באמונה
בחטא מי המריבה.
על הסלע היכה פעמיים
ממנו יצאו המים
לעיני כל העם
שגה בהכותו חינם.
כואב דיבת המרגלים
על ארץ שבעת המינים
דבש ופירות מגדים
אותה הענישו במילים.
תחנוניו יתמלאו בחציים
בעלייתו אל ההר הרם
יראה מראות כפליים
מארבע רוחות שמים.
הערה: השיר בהשראת פרשת: ואתחנן [חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 946
אש מכלה אלילים/ שיר מאת: אהובה קליין ©
אש מכלה אלילים
זורעת הרס וכעסים
ביצירת ידי אומן
לשווא השקיע זמן.
יש ודמות נשר יצר
גוף תמיר כמבצר
כנפיים הדורי נוצות
כמגנט לסגידה והשתחוויות.
אלילים ממגוון חומרים
למאמינים אינם מאזינים
נטולי נשמה וחושים
דומם חסרי חיים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:41
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1061
פרשת ואתחנן- מהו מקור החשש לעבודה זרה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת מידי שנה בשבת שלאחר תשעה באב - והיא מכונה בשם "שבת נחמו" על פי ההפטרה שאנו קוראים בה.
הטעם לקריאת הפרשה דווקא לאחר יום זה הוא: לפי שבתשעה באב אין לומדים תורה - היות והתורה גורמת לשמחה כפי שנאמר: " פקודי ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט] ולפי ההלכה אין לשמוח ביום אבל .
לכן אנו קוראים בפרשתנו את נושא מתן תורה כדי להדגיש: כי אנחנו ,למרות הפסקת הלימוד ביום אחד- מקבלים עלינו מחדש עול מלכות שמים ומצוות. הסבר דעה זו, על פי: המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו "עבודת ישראל"
אחד האיסורים מתוך עשרת הדיברות: איסור עבודה זרה וכך התורה מתארת זאת בפרשה: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על - פני: לא תעשה לך פסל כל- תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה'..." [דברים ה, ז-ט]
התורה חוזרת על האיסור בהמשך: "לא תלכון אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיכם :כי אל קנא ה'אלוקיך בקרבך פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל פני האדמה" [שם ו, י"ד- ט"ו]
הכתוב מדריך כיצד להשמיד את עבודת האלילים שבארץ: "כי – אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך.." [שם ז, ה-ו]
השאלות הן:
א] מאין נבע החשש שבני ישראל יעבדו לאלילים לאחר מתן תורה?
ב] על אילו סוגי עבודה זרה מדובר?
ג] מה העונש הצפוי לאדם העובר על איסור עבודת אלילים.
תשובות.
מקור החשש לעבודה זרה.
רבינו בחיי מסביר: ממה עשוי לנבוע החשש שבני ישראל ירצו לעסוק בעבודה זרה, דווקא ,לאחר מתן תורה- בזמן שהם יודעים מהם המצוות? התשובה לכך היא: שהם יתחילו לחשוב שלכל מצווה חייב שיהיה מעין סמל כדי שהדבר לא ישכח אצלם, כדוגמת : מצוות ישיבה בסוכה- לזכר :"כי בסוכות הושבתי אתכם.." אנו מצווים לבנות סוכה לזיכרון הנס.
וזאת - במטרה לשמר את הזיכרון של דאגת ה' לעם ישראל במדבר שהקים להם קורת גג- סוכות.
או אכילת קורבן הפסח- על שפסח ה' על בתי היהודים במכת בכורות, או אכילת המצה שאנו מצווים לאכול במשך שבעת ימי הפסח- כדי לזכור שהבצק של עם ישראל לא הספיק להחמיץ בטרם יצאו ממצרים ולכן אפשרי שיחשבו בעתיד כי ניתן לעשות פסל ותמונה על כל מצווה המעידה על שורש דבר אלוקים שעשה בעבר – על כן התורה אסרה את העבודה הזרה כי אם יצר כבר פסל ותמונה- קיים חשש שהוא ישתחווה להם ובסופו של התהליך הוא גם יעבוד לאלילים, כמו שנאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.." [תהלים א]
על כך הזהירו רז"ל- לומר לך שאם כן הלך , סופו לעמוד ועם עמד סופו לשבת ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ נאמר עליו:"ולצת לבדך תישא אחרון אחרון.."[משלי ט]- והכוונה שאותו אדם נמנה עם קבוצת לצים שאינם מקבלים את פני השכינה כמו שנאמר:" ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"[ישעיהו כ]
לפי דברי רבי עקיבא [שמות כ, כ] שם נאמר: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" האיסור לעבוד אלילים נובע מהחשש שמא ינהגו עם הקב"ה כדרך שאחרים נוהגים באלוהיהם- כשטוב להם- הם מכבדים את אלוהיהם וכשפורענות מגיעה אליהם הם מקללים את אלוהיהם, לעומת זאת אצל ה' – יש להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה.
רעיון זה אומר דוד המלך: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[תהלים קט"ז, י"ג] "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"[שם ג'-ד]
איוב אומר: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך"[איוב א, כ"א]- יש כאן הבעת תודה לה'- הן על מידה טובה והן על מידה של פורענות.
סוגי עבודה זרה.
רבינו בחיי אומר: שישנם אלילים שמסמלים דברים רוחניים בשמים, כגון פסלים ותמונות בצורת מלאכים שבשמים- אופנים, חיות קודש ושרפים, לא יעשה פסלים בדמות יצורים על פני הארץ, כגון: צורת אדם, צורת בהמה, חיה, עוף וכן לא יעשה יצורים החיים מתחת למים, כגון דגים לוויתנים וכדומה. לא יעשה צורות של שדים החיים במי תהום ומכאן שהכתוב מלמד אותנו : כי הארץ עומדת על המים, כמו שכתוב גם בתהלים[,קל"ו]:"לרוקע הארץ על המים" וידוע כי ישנם שלושה סוגים של שדים:
א] כאלה השוכנים באוויר והם מופיעים אצל האדם בחלומות הלילה.
ב] שדים השוכנים בקרב בני האדם והם מחטיאים אותו.
ג] שדים השוכנים בתהומות ים ואם היו מקבלים רשות מהקב"ה- היו מחריבים את העולם.
אסור לעבוד את השמש ,הכוכבים והירח, מזלות ומלאכי השרת. אסור להשתחוות ואף לעבוד אותם, אסור לעבוד אותם- לא מתוך רצון ואף לא מתוך אונס. ובמצב של אונס- ייהרג ואל יעבור- כמו שנהגו חנניה מישאל ועזריה ומסרו עצמם לכבשן האש.
אל יעבוד לאלילים בין שהתכוון ובין שאינו מתכוון. לדוגמא: אם נתקל בקוץ מול עבודה זרה- שלא ישתחווה ולא יתכופף להוציא את הקוץ- מחשש מראית עין- כאילו משתחווה לאלילים, אלא ישב על הקרקע וכך יוציא את הקוץ.
האלילים נקראים בשם: אלוהים אחרים- משום שהם מקבלים כוח מהאחר ואין להם שום כוח מעצמם! דבר אחר, היום הם עשויים כסף, מחר מזהב, או מעץ. אלא יש לעבוד רק את אלוקים שכל כוחו בא ממנו.
העונש לעובד עבודה זרה.
לפי הסברו של רבינו בחיי: מי שעובר על איסור עבודת אלילים, הי יפקוד עליו עוון זה עד ארבעה דורות, ואין בכך למרק את העוונות בדומה ל: י"ג מידות, אלא-"להשמיד ולאבד את הכול"
ויש לדעת שלא נמצא את עניין הקנאה אצל הקב"ה, אלא רק בעבודת גלולים וזאת מהטעם שהם קיבלו את אלוקותו במתן תורה- לכן ישראל הם העם היחיד הנמצאים ברשותו שהוא היחיד להם.
לכן, העובד ע"ז כדרכה או במלאכות שעובדים בהן לה' וכן המגדף, המכשף, המסית, הנותן מזרעו למולך, בעל אוב וידעוני והמדיח חייבים סקילה אם היו עדים והתראה במזיד , בלא עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת. ארץ ישראל- היא ארץ מיוחדת וקדושה, היא איננה מקבלת את המים ממקור ים, או נהר באופן קבוע- כמו מצרים- ששם הם מקבלים את מימיהם מהנילוס. אלא ארץ קודש התלויה במטר השמים, לכן התורה מזהירה:
"הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם, להם. וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר ה'נותן לכם..." [דברים י"א]
לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי תמיד קיים חשש שעלולים להגיע לחטא עבודה זרה מפני הרצון לשמר זיכרון, או סמל לאיזה אירוע שקרה לעם ישראל בעבר.
ואין זה פלא שהארץ הנבחרת אינה סובלת עבודת אלילים ועל כן באה התורה להזהיר: כי הפניה לעבודת אלילים- גוררת בעקבותיה עונש של סילוק העם מארצו.
יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו מתוך קדושה ויראה לעד. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1112
פרשת ואתחנן – שבת נחמו- מדוע עם ישראל ינוחם פעמיים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפתח הפרשה משה מסביר לעם כי הוא משתוקק להיכנס לארץ ישראל, אך הדבר נמנע ממנו למרות תחנוניו ותפילותיו וזאת באשמת חטא עם ישראל.
אך הדבר היחידי שהוא כן זוכה : להשקיף על ארץ ישראל מראש ההר.
בד בבד ,משה מזהיר את עם ישראל לקיים את התורה ככתבה ולשונה, ומנגד אם יסטו מדרך הישר עשויים להיענש באופן קשה וכואב :
"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון: והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה: ועבדתם- שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון: וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו:"
התוצאה: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"[דברים ד, כ"ו- ל"א]
השאלות הן:
א] מהו העונש הצפוי לעם ישראל בעקבות אי קיום מצוות התורה?
ב] במה יכול עם ישראל להתנחם?
ג] מהי הבשורה לעם ישראל בהפטרה: "נחמו, נחמו עמי.."?
העונש על אי קיום המצוות.
מתוך הכתובים אנו לומדים: כי העונש הקשה הצפוי לעם ישראל בעקבות התרחקותו מקיום התורה = הגלות, וכאשר יהיו בניכר יעסקו גם בעבודה זרה.
רבינו בחיי מסביר: שאין הכוונה לנבואה- שעם ישראל באמת יעסוק בעבודת אלילים, אלא הכוונה: מכיוון שעם ישראל נמצא בקרב הגויים נחשב כאילו עוסקים בעבודה זרה.
ה"כלי יקר" אומר: כי על ידי שעם ישראל יגיע לגלות ויראה שכל אלילי העמים - אין בהם שום תועלת וכוח ,אז יגיע למסקנה כי רק הקב"ה יכול להושיעם ועל כן ירצו לשוב אליו - עבודה זרה זו תהיה סיבה להשיב את עם ישראל אל ה'.
ה"כלי יקר "- מביא מדרש של רז"ל: מתוך שנאמר: בכפל לשון: שבני ישראל עשו פסל: "ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה'" [ד, כ"ה]
ונאמר גם בכפל לשון:" אבוד תאבדון"
וכן נאמר: "השמד תשמדון"
מכאן שעם ישראל חטאו בכפליים, שנאמר במגילת איכה א, ח :"חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים כפי שאומר הנביא ישעיהו בהפטרה:".. כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטואתיה" [ישעיהו מ, ב]
ובסופו של דבר הם גם מתנחמים בכפליים, שנאמר: "נחמו, נחמו עמי"
ומה כפל החטא שהם חטאו? על כך עונה הנביא ירמיהו: "כי שתיים רעות עשו עמי , אותי עזבו מקור מים חיים ,לחצוב להם בארות, בארות נשברים" [ירמיהו ב, י"ג]
כלומר הכפילות בחטאים היא:
א] עם ישראל עזב את ה'.
ב] עסק בעבודת אלילם.
לכן גם נענשו כפליים – ה' עזב את ישראל ומילא את ערי האומות.
כמו שנאמר:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו, ב], "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"- הכוונה שכל הפאר והיופי והאומנות שהייתה בירושלים עברה לצור שהיא מסמלת את אדום ,וזוהי ענישה אלוקית לעם ישראל ורק כאשר מלכות אדום תיחרב- אז תיבנה ירושלים מחדש.
וגם הנחמה תהיה כפולה בעזיבת האומות ובכך תהיה הצלחת ישראל .
הנחמה לעם ישראל.
כאשר עם ישראל יהיה בגלות ויראה שכל עבודת האלילים לא תביא לו ישועה
הוא יחפוץ לשוב אל ה': "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" : והקב"ה אשר אינו שוכח את הברית עם האבות ,ירחם על עם ישראל: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"
על כך אומר רש"י: ה' לא ירפה מלהחזיק את ידי עם ישראל- לא ייתן לעם רפיון.
הרמב"ן אומר: עצם השיבה של עם ישראל אל אלוקים באחרית הימים גם זה רמז לגאולת בבל, בכך שישראל שבים אל ה' ומתוודים אליו וישמעו בקול הנביאים ולכן ה' מבטיח להם שלא ישחיתם ולא ישכח את ברית האבות : "וזכרתי את- בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" [ויקרא כ"ו, מ"ב] ובסופו של דבר תבוא הגאולה.
"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" [ירמיהו ל"א, י"ט]
הבשורה - לעם ישראל בנבואת ישעיהו.
הנביא ישעיהו אומר: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו.." והמטרה: כבוד ה' עומד להתגלות לעיני כל. אומר הנביא שמעתי שיחה בין שני קולות ,קול אחד מצווה: "קרא" והקול השני עונה ושואל: "מה אקרא? והקול הראשון עונה לו: שכל בני האדם ,למעשה דומים לחציר יבש שאינו מאריך ימים וכל הבטחותיהם אינן מחזיקות מעמד זמן רב- בדומה לציץ השדה. כך גם הבטחותיהם של בני אדם בטלות מהר בזמן מותם. ואם עדיין הם חיים- לא תמיד זוכרים לקיים את הבטחותיהם.
החציר מתייבש ונובל כאשר רוח ה' נושבת בו, ויש אפילו מצב שהחציר מתייבש עוד טרם עונתו.
ועניין רוח ה' מרמזת לנו: כי פעמים מבטלת את רצון האדם, בניגוד להבטחות בשר ודם, הרי הבטחותיו של אלוקים שרירות ומתקיימות תמיד.
והנה הבשורה הנאמרת על ידי מבשרת ירושלים-המטפסת למקום גבוה: "הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: כרועה עדרו בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו יישא עלות ינהל": הכוונה שה' מופיע כגיבור אשר מכה את האויבים בזרוע נטויה ועמו שכר רב על מנת לשלם לעבדיו.
ה' גם דומה לרועה המנהיג את עדרו ונוהג בו בסבלנות רבה - יש כאן דימוי למלך בשר ודם השב מן המלחמה כאשר ידו על העליונה .מביא עמו שלל רב והוא גם משמש כרועה לעמו.
הנמשל הוא: שבי ציון חוזרים מן הגלות עם רכוש רב ובראשם הולך המלך- ה' בכבודו ובעצמו האוסף אליו את הטלאים- שהם הכבשים הרכים והחלשים שאין בהם די כוח ועלולים בדרך לנשור מהעדר כולו, ולכן ה' נושא אותם בחיקו- על מנת להשגיח עליהם והכוונה שה' יוליך את שבי ציון מן הגולה בנתיב ישר וסלול.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי חורבן ירושלים בא בעקבות רפיון העם במישור הרוחני, הוא חטא בכפילות ולכן נענש בכפילות, אבל גם הנחמה נעשית בכפילות- מידה כנגד מידה. לאחר שהעם נענש בגלות קשה, הוא זוכה לשוב לארץ אבותיו- כי אלוקים אינו שוכח את הברית שכרת עם האבות -הכוללת הבטחה לזכותנו על ארץ ישראל.
אך ,על העם לתקן את דרכיו גם בימים אלה ולדעת כי בנוסף לעולם החומרי - קיים גם עולם קדוש ורוחני, דבר זה מתבטא יפה בסולם יעקב- שראשו בשמים ורגליו על הקרקע.
עם ישראל חייב להיות מחובר לה' ולתורה ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד, להרבות במצוות שבין אדם לחברו.
ואז מבשרת ירושלים תעלה על הר גבוה ותבשר את מלכות ה' ויתכן שיש כאן רמז לנשות ישראל שיש להן תפקיד בבשורה, כמו שנאמר: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל במהרה בימינו, אמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1059
פרשת ואתחנן- מה הסיכון הטמון בשכחה?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת נחמו לאחר תשעה באב ומתארת: את תחנוני משה אל ה' בדבר שאיפתו להיכנס אל תוך גבולות ארץ ישראל, בדבריו הוא אינו פוסח על טענות כלפי עמו בעניין זה:
"וה' התאנף—בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי—בא אל—הארץ הטובה אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה"[דברים ד, כ"א]
יחד עם זאת,משה פונה לעם ישראל בתזכורת: כי כדי לחיות בתוך ארץ ישראל ולממש את הזכות לרשת את המקום, יש לקיים את התורה הלכה למעשה.
ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את ה' וחסדיו בפסוקים הבאים:
"רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב.."[דברים ד, ט -ט"ו]
וחס ושלום כתוצאה משכחת קבלת התורה -ישנו חשש לעבודת אלילים.
"הישמרו לכם פן תשכחו את—ברית ה' אלוקיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר ציווך ה' אלוקיך :כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא אל קנא":[שם ד, כ"ד]
"הישמר לך פן תישכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".[דברים ו, י"ב]
השאלות הן:
א] מדוע פרשת ואתחנן נקראת מידי שנה בשבת אחרי תשעה באב?
ב] כיצד עם ישראל קשור לאי כניסתו של משה אל תוך ארץ ישראל?
ג] מהי משמעות השכחה ומהן תוצאותיה?
התשובה לשאלה א]
המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ עונה על כך בספרו "עבודת ישראל":
ידוע כי בהתאם להלכה ישנו איסור לעסוק בלימוד תורה בתשעה באב, להוציא את מגילת "איכה" וספרים, או חוברות בנושא חורבן, או שואה.
הסיבה לכך היא: כי עצם לימוד התורה גורם לשמחה. כפי שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי – לב" [תהילים י"ט, ט] והרי עניין השמחה אסור ביום –צום ואבל על חורבן בית המקדש, לכן אנו קוראים את פרשת ואתחנן לאחר תשעה באב שבו לא למדנו תורה ,וזאת במטרה להוכיח שמיד לאחר יום אבל לאומי זה -אנו שבים לעסוק בלימוד התורה ומקבלים על עצמנו מחדש- עול מלכות שמים וגם מצוות.
תשובה לשאלה ב]
על דברי משה:" וה' התאנף—בי על דברכם.."
אומר "המשך חוכמה": כל עוד דור המדבר ראה את כל פעולותיו של משה, היו לו טענות ותרעומות, אך הדור החדש אשר עתיד להיכנס לארץ ולא הכיר ישירות את משה, אולם שמע את כל האותות והמופתים שעסק בהם, לגביהם היה חשש שמא הם יוסיפו על משה אלוהות, אך כדי למנוע אפשרות זאת, הקב"ה דאג שמשה יסיים את חייו במדבר יחד עם כל אותו הדור.
מהטעם הזה כשמשה מזהיר את עם ישראל על איסור עבודה זרה, הוא אומר להם:"וה' התאנף בי על דבריכם" וזאת על מנת שלא יטעו ויקדשו את משה כאלוה, מכאן ניתן להבין עד כמה הקב"ה חושש שהעם יסטה מדרכו ויעבוד עבודת כוכבים. לכן בא האיסור: "השמרו לכם פן תשכחו....ועשיתם לכם פסל".
רש"י אומר: ה' כעס על משה בגלל התנהגות העם.
הרמב"ן אומר: כי הקב"ה ציווה את משה ללמד את עם ישראל תורה ומצוותיה- על מנת שיקיימוה בארץ המובטחת. ועליהם לקחת את החומר שנלמד לארץ ישראל, ולא לשכוח להיות צמודים תמיד לעול התורה ,מפני שמשה עומד לסיים חייו בעבר הירדן, וממשיך הרמב"ן ואומר: כי ה' כעס על משה מתוך דאגה, שמא ישכחו את מעמד הר סיני והתורה ויפנו לעבודה זרה, חס ושלום.
התשובה לשאלה ג]
הגמרא מביאה תשובה מעניינת במיוחד: לפיה כל מי ששומר את מצוות התורה ,נשמתו משתמרת.
היות והתינוק נוצר לארבעים יום וכנגד זה התורה ניתנה בארבעים יום. כל מי ששוכח, חס ושלום ,את התורה-אין נשמתו משתמרת.
ובהמשך אומר רבי ישמעאל: משל למה הדבר דומה? לאדם שמסר ציפור דרור לעבדו ואמר: עליך לשמור עליה ואם לא תעשה כן ,נוטל אני נשמתך ממך.[מסכת מנחות צ"ט]
רש"י אומר: כי על ידי כך שעם ישראל מקיימים את התורה- נחשבים לעם חכם ונבון, אך במקרה של שכחה, ייחשבו לשוטים.
הרמב"ן אומר: כי מדובר במצוות לא תעשה, והכוונה שעם ישראל מצווה לא לשכוח את מעמד הר סיני - שהיה כה מיוחד עד כי ראו את הקולות ועליו להעביר את הנחלת התורה הלאה לבניו ובני בניו.
רבינו בחיי אומר: שדווקא כאשר לעם ישראל טוב, עליו להיזכר בתקופת עבדות מצרים. לא לשכוח את כל חסדי ה' ולעבוד את ה' כעבד לפני אדוניו, כפי שאמר שלמה המלך: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה" [קהלת ז, י"ד]כי על ידי ההתבוננות בעבר הרע, יעריך את הטוב שזוכה בו בהווה ויתרון זה יגרום לו להודות לה' על חסדיו.
ה"כלי יקר" אומר: כי חז"ל למדו מהפסוק: "פן תשכח את הדברים" כי-
השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו -מהטעם שגורם לכך שגם ה' ישכח אותו, כמו שנאמר: "ותשכח תורת אלוקיך אשכח בניך גם אני"[הושע ד, ו]
וחז"ל דרשו דבר נוסף על הפסוק: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו"[מלאכי ג, י"ח] שאינו דומה אחד שמשנן את חומר הלימוד למאה פעמים -לבין אחד שמשנן את החומר -למאה ואחת פעמים. הלומד מאה פעמים, עדיין לא נקרא עבדו, ואילו הלומד מאה ואחת פעמים –נקרא: עובד אלוקים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה חשוב לזכור לדורי דורות ולא לשכוח את חסדי ה' וכל הניסים.
מי ייתן ונתמיד בקיום התורה והמצוות ויקוים בנו הפסוק: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את- הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך.."[שם ו, י"ח]