ראש הנקרה ו"הארץ המובטחת"
- פרטים
- קטגוריה: פרשת מסעי
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:10
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 927
|
פרשת מטות – מסעי - החניה ברפידים ומשמעותה.
מאת: אהובה קליין.
שתי הפרשיות מטות ומסעי - מסיימות את חומש במדבר. בפרשת מסעי - התורה מתארת את מסעות בני ישראל במדבר ואת מקומות חנייתם.
אחת התחנות המוזכרת בפרשת "מסעי"- היא: רפידים וכך הכתוב מתאר את חנייתם של עם ישראל במקום זה: " וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, ברְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת" [במדבר ל"ג, י"ד]
השאלות הן:
א] היכן ממוקמת רפידים?
ב] מדוע התורה מציינת כי לא היה לעם ישראל מים ברפידים?
תשובות.
רפידים.
על פי "דעת מקרא"- מדובר בתחנה העשירית של בני ישראל- מאז יציאתם ממצרים לכיוון הר סיני. והיא השביעית בדרכם מן המקום שנקרע להם הים. וכמו שכתוב:
"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה'. וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה...." [שמות י"ז, א-ו]
ניתן ללמוד: כי רפידים הייתה קרובה להר חורב-וזאת מהפסוק הבא: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן- שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [ שמות י"ט, כ]
במקום זה לא היה לעם מים לשתות.
האירוע מתואר כאן בתמצית ולא בפרטי פרטים- כפי המתואר בחומש שמות.
המקום נקרא: "מסה ומריבה" מהטעם : "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה- עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן". [שמות י"ז, ז]
כמו כן, ישנה השערה: כי המקום היה בקרבת הר חורב - זאת על סמך הפסוק: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות י"ז, ו]
"וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"
הרב חיים שמואלביץ מסביר: בספרו: "שיחות מוסר": כי כאשר בני ישראל הגיעו לרפידים, מסופר: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. ".[ שמות י"ז, ח] ועל כך אמרו חז"ל [מכילתא, שם] "ברפידים" על שרפו [שנחלשו] ידיהם מן התורה ואילו כאשר "ויסעו מרפידים" ,הם נסעו והתרחקו מהרפיון שאחז בהם.
אורח חיים הקדוש אומר על כך: "הכנה ראשונה לקבלת התורה- היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה" וחיזוק בעניין התורה – צריך להיעשות במסירות נפש ממש עד שהיהודי ימית עצמו עליה.
כדברי חז"ל: [מסכת שבת פ"ג, ב]
"זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל"- אין התורה נקנית, אלא במי שממית עצמו עליה" [יעו"ש ,באוה"ח]
את המסר של ההתחזקות בתורה, ניתן ללמוד מיעקב אבינו: לפי שבמשך י"ד שנים למד תורה בבית מדרשו של שם ועבר- הוא לא שכב אפילו על ריצפת לבנים, על כך אמרו חז"ל: על הפסוק: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּיקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". [בראשית כ"ח, א] אומנם באותו מקום שכב. אבל י"ד שנים ששהה בבית מדרש של שם ועבר - לא שכב בלילה – לפי שעסק בתורה.
רש"י סובר: נמצא - שאפילו על אבן לא שכב בכל התקופה של י"ד שנים.
רש"ר מסביר: כאשר הגיעו בני ישראל לרפידים , נאמר: "וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"- אך לא נאמר: "אין מים לשתות" כי עדיין הם לא הגיעו למצב של חוסר מים מוחלט, אלא התבוננו על פני הארץ וראו שאין בה די מים - להמון כה גדול של אנשים. לכן חששו שלא יהיה די מים – לכל העדה, לכן התחילו לריב עם משה כלומר: "להעלות תביעה" מוצדקת או, דמיונית. בתגובה על כך, משה כמובן כעס עליהם ואמר להם:
"..... מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה"?
רש"י מסביר: כי כוונת משה בדבריו: מה אתם מנסים את ה'- האם יוכל לספק לכם מים במדבר?
רש"ר מסביר את דברי משה לעם : אתם יודעים היטב, שלא אני הוא זה המוליך אתכם במדבר ,אלא ה'! ובוודאי ראיתם הרבה דברים שה' פעל למענכם- עד כי אתם יכולים להיות בטוחים שלא ייטוש אתכם בצמא במדבר!
המסע מרפידים עד הר חורב- לא היה מרוחק, אלא מרחק של הליכה במשך יום אחד. ונראה, שאם בני ישראל לא היו מתלוננים על מחסור במים ,טרם הזמן להגעת הר חורב, היה ה' נותן להם תחילה להרגיש את המחסור –במים- ברפידים ואחר כך מאפשר להם להגיע להר חורב - שהיא המטרה העיקרית למסעם במדבר -ובהר חורב היה מוציא להם מים מהסלע בכמות מרובה - שהרי שם הם עתידים לקבל את התורה ולשהות במקום זמן רב, השערה זו- שהמים יצאו בהר חורב לא הייתה תוצאה מתלונתם, אלא חלק מתוכנתו הראשונית של הקב"ה, השואבת חיזוק – גם מדברי חז"ל-כי לאחר חורב המים היו מתלווים אליהם בצורת "בארה של מרים" ומאותו זמן, כל שתיית מים חיים שהייתה להם במדבר, באה מעוצמתו של הסלע בהר ה'. ששם קיבלו את התורה.
התוצאה היחידה מתלונתם של בני ישראל טרם הזמן המיועד להוצאת המים, שגם עכשיו בעת ששהו, בני ישראל ברפידים ה' הוציא להם מים מחורב. והמשמעות היא: שהמים זרמו מחורב אל מחנה ברפידים. ואת זאת ניתן ללמוד מהמילים: "וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם", [שמות י"ז, ו] ועל כך שר גם דוד המלך בתהלים:
"שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָו; וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם.
פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם; הָלְכוּ, בַּצִּיּוֹת נָהָר." [תהלים ק"ה,, מ- מ"א]
הכלי יקר, מתייחס לבואו של עמלק להילחם כנגד ישראל ברפידים: כל עוד עם ישראל היו בשלמותם- עם ה' והיה שלום בתוכם, עמלק לא יכול היה לפגוע בהם. אך כאשר עמלק ראה את בני ישראל במסה ומריבה על המריבות בתוך עם ישראל , שהרי כל החניות שלהם במדבר היו מלוות בתרעומות ובנוסף במחלוקות בתוכם. וגם על כך שהם היו מנסים את ה' ומתלוננים כלפי ה', דבר זה גרם לעמלק לפתוח פתח לבוא להילחם נגדם ולהוסיף טומאה על טומאתם. וכל כוונת עמלק הייתה כדי שה' יסור מעל עם ישראל- לפי שאין ה' משרה קדושתו, - כי אם במקום שיש גדר ערווה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- עצם חנייתם של עם ישראל ברפידים- מרמז - על כך שרפו ידיהם מן התורה ואמונתם באלוקים התערערה וגרמה למריבה עם משה ועל כן המקום נקרא בשם:
"מסה ומריבה" כאשר הספק חודר לאמונה - התוצאות השליליות ממהרות להגיע, חלילה - כמו שאומרים חז"ל: עבירה גוררת עברה. יהי רצון שנתחזק באמונה בקב"ה ויקוים בנו הפסוק:
"לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" [ישעיהו י"א, ט']
רפידים
שיר מאת: אהובה קליין ©
עת הגיעו העם לרפידים
רפתה אמונתם באלוקים
עם משה החלו מריבים
השכחה גדשה שיאים.
פתחו פתח למהמורות
הבלבול יצא במחולות
חיצים נורו לכל עבר
רוח משה כולה שבר.
צימאון ההמון למים
הצמיח אהבה למצרים
משה חשש מסקילה
פנה לבורא בתחינה.
להכות בצור הצטווה
במטהו מתוך ענווה
לפתע, מים זרמו כנהר
"מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה"במדבר.
הערה: השיר בהשראת- פרשת מסעי [חומש במדבר]
מסעי בני ישראל.
שיר מאת: אהובה קליין ©
בני ישראל נודדים
במדבר, שרף ונחשים
אלוקים מחבקם ברחמים
נושאם על כנפי נשרים.
אינו נוטש בניו
אליהם נושא עיניו
משגיח יומם וליל
בגיא בהר ובתל.
ארבעים ושנים מסעות
אחריתם גאולה וישועות
רמוזים בתהליך הבריאה
לעם נשגב עטור תהילה.
הערה: השיר בהשראת פרשת מסעי [חומש במדבר]
פרשת מסעי - רמזים לעתיד עם ישראל- היכן ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את מסעי עם ישראל במדבר ואת חנייתם במקומות שונים במהלך נדידתם במדבר:
וכך נאמר בתחילת הפרשה:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם...." [במדבר ל"ג, א-ב]
ארבעים ושניים מסעות עברו בני ישראל במדבר- אחד מהם:
מדבר צין, ככתוב: "וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ". [במדבר ל"ג, ל"ו]
השאלות הן:
א] למה רומזות המילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"?
ב] מהו מדבר צין?
תשובות.
רמזים במילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"
"נתיבות שלום" מסביר ע"פ מדרש תהלים:
נאמר: "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם..." [דברים ח, ט"ו]
נָחָשׁ- מסמל את גלות בבל.
שָׂרָף- גלות מדי.
עַקְרָב- גלות יון.
"וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם"- גלות אדום.
לנחש, שרף ועקרב- יש חבר- כלומר: לחש שלוחשים להם- לעומתם לצימאון אשר אין מים- - אין חבר- המשמעות: שלכל שלושת הגלויות היה קץ קבוע, אך לגבי גלות אדום אין סוף -בדומה לצימאון שאין מים= אין לו חבר.
כבר בתחילת הבריאה- רמוזות ארבעת הגלויות, נאמר: "וְהָאָרֶץ, הָיְיתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" [בראשית א, ב]
תֹהוּ- גלות בבל.
וָבֹהוּ- -גלות מדי.
וְחֹשֶׁךְ- גלות יון.
"עַל-פְּנֵי תְהוֹם"- - גלות אדום.
"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"- - זה רוחו של מלך המשיח הכוונה לאחר ארבעת הגלויות- תופיע רוחו של משיח.
אם בני ישראל לא היו חוטאים- לא היו מופיעים כל ארבעת הגלויות.
בהמשך מובאים דברי המגיד מקוז'ניץ [בהגהותיו על ספר: "באר הגולה למהר"ל"] אומר: "בלשון קבל את האמת ממי שאמרה" שבתחילת הבריאה בטרם ה' ברא את כל יציר כפיו- כבר קבע סדר ולוח זמנים לבריאה אשר בו כלולים כל ההתרחשויות שיתרחשו בבריאה בכל התקופות- המשמעות היא: שהכול נקבע כבר בראשית הבריאה ואין שום חידוש בעולמינו, לכן על פי לוח זמנים הנ"ל צוין, מתי יבנה בית המקדש ומתי גם יחרב. ובנוסף בתוך לוח זמנים הזה קבע ה' סדר פנימי שאם עם ישראל לא יחטאו ויקיימו את רצונו של הקב"ה- אז יתבטל לוח זמנים זה שנקבע מראש בשעת הבריאה.
אילו בני ישראל לא היו חוטאים, לא היה נחרב בית המקדש ולא היו יוצאים לגלות.
מכאן שלוח הזמנים לארבעת הגלויות נקבע משעת הבריאה ,אך היה מלווה בתנאי- שאם עם ישראל יתקנו את דרכיהם- כנגד זה- יתבטלו כל הגלויות וסדר הזמנים ישתנה.
משתמע מהסבר זה: שארבעת הגלויות- אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל- ורק אם ישראל היו מבצעים את התיקון הגמור- כל סדר הזמנים שנקבע מראש עשוי היה להתבטל.
ארבעת הגלויות נקבעו מראש –במטרה לזכך את עם ישראל, בהיותו העם הנבחר- הוא חייב להיות מזוכך ומעודן יותר בהשוואה ליתר העמים והדבר מעלה את העם כולו למדרגות העליונות ביותר והתכלית הנוספת שתגיע רוח האלוקים- רוחו של משיח.
משמעות מדרש תהלים הוא:
העולם הזה מכיל קליפות של שרף, נחש, עקרב-הם מרמזים על כל הייסורים של היהודי - ייסורי נפש, הרוח והנשמה, אך הקשה מכולם: הצימאון שאין בו מים,
היהודי מסוגל לעמוד בכל סוגי הייסורים –כאשר הוא חש את אלוקים, אך אם נפסקו מקורות היניקה שלו ואינו חש את ה' כלל-אז הוא שרוי בגלות הקשה ביותר- שאינו זוכה לראות את קיצה.
ומדוע גלות מצרים אינה מוזכרת בקבוצת הגלויות ?
התשובה לכך: גלות מצרים - משמשת לעם ישראל –כור ברזל- זמן הכנה לקבלת התורה על גלות זאת אמר ה' לאברהם:
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל..". [בראשית ט"ו, י"ג- ט"ו]
כוונת ה' : הייתה להגיד לאברהם: שאם הוא חפץ שעם ישראל יהיה העם הנבחר ויקבלו את התורה הקדושה - חייבים לעבור את הזיכוך הזה במצרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ומשמעות הרכוש הגדול: לא רק גשמי- אלא גם רוחני שמבטא את דברי ה':
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". [שמות י"ט, ד] ובאופן זה- נהפכו עם ישראל לאחר הזיכוך במצרים- לעם הנבחר אשר זכה אחר כך לקבל את התורה במעמד הר סיני.
חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:
א] אדום. [הכוונה לרומי]
ב] מדיי. [פרס]
ג] בבל.
ד] יוון.
חז"ל מביאים עוד רמז הפעם מהמילה: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"- בגימטרייא- 42 מסעות - התורה רומזת במשפט זה: כי מסעיהם למוצאיהם של ישראל בנדודיהם במדבר- מרעמסס שבמצרים עד אָבֵל הַשִּׁטִּים - שבערבות מואב -היו סך הכול -ארבעים ושניים- כמספר האותיות: "ואלה"- רעיון זה של חז"ל מבוסס על מסכת תענית [ט, ע"א]
מדבר צין.
נאמר: "וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ".
ר' אליעזר בן-יהודה קובע: כי משמעות המילה צִן היא: קוץ וצִן הוא דקל שגזעו קשה.
הגמרא מונה ארבעה סוגי דקלים: "דקלין ,תאלין, הוצין וצינין". [בבא בתרא, ס"ט, ע"ב]. מכאן שהשמות צין וסין מרמזים על מראה הנוף של מדבר זה.
התורה מתארת את המיקום המדויק של מדבר צין:
"וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה". מכאן, שים המלח הוא ליד מדבר צין. [במדבר ל"ד,ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: ארבעת הגלויות- אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל- והמילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- מרמזות לנו על: כברת הדרך שעם ישראל יעבור עד בוא הגאולה, מי ייתן שבורא עולם יחיש את גאולתנו ואנו נתקן את דרכנו אמן ואמן.
פרשת מסעי- מה הקשר בין ימי "בין המצרים"- לפרשתנו?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו- מסיימת את חומש במדבר- אשר ברובו מתאר את קורות עם ישראל בתקופת הנדודים במדבר, בני ישראל עברו סך הכול- ארבעים ושתיים תחנות- מרעמסס שבמצרים עד אבל השיטים שבערבות מואב.
וכך התורה מתארת זאת : "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון: ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" [במדבר ל"ג, א- ג]
השאלות הן:
א] מדוע פרשת מסעי נקראת תמיד בתקופת בין המצרים?
ב] מה הטעם בציון כל החניות של עם ישראל במדבר?
ג] מהי תכלית המסע של עם ישראל?
תשובות.
פרשת מסעי נקראת תמיד בימי "בין המצרים".
חז"ל טוענים - כי פרשת "מסעי" נקראת בתקופת בין המצרים- המתחילה בשבעה עשר בתמוז ונמשכת עד תשעה באב וזאת במטרה לחזק ולעורר את ליבותיהם של עם ישראל השרויים בתקופת אבלות על חורבן בתי המקדש - שהרי בפרשתנו מסופר גם על חלוקת ארץ ישראל לשבטים- הדבר בא לרמז לנו כי לאחר ימי החורבן והגלויות - עם ישראל יצפה לימים טובים יותר- ימי שלווה ובטחון בארצנו המובטחת.
הטעם לתיאור החניות במדבר.
רש"י שואל: מדוע התורה מפרטת את ארבעים ושניים המסעות במדבר? ותשובתו: המטרה היא: לציין את חסדיו של ה' כי למרות שגזר עליהם לאחר חטא המרגלים שינדדו במדבר- כפי שהתורה מציינת [בפרשת שלח]:"אמור אליהם חי- אני נאום- ה' אם לא כאשר דיברתם באוזני כן אעשה לכם: במדבר הזה יפלו פגרכם וכל- פקודיכם לכל--- מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי" [במדבר י"ד- כ"ח- ל"ה]
לא ניתן להגיד כי בני ישראל היו מטולטלים ממסע למסע-במשך ארבעים שנה ללא הפסקה ,או מנוחה. בסך הכול היו להם ארבעים ושניים מסעות מתוכם ארבע עשרה שנה- קודם שנגזר עליהם לנדוד ארבעים שנה במדבר- והם היו בשנה הראשונה , יש להפחית עוד שמונה מסעות שהתרחשו לאחר מותו של אהרון, מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים [שם, ל"ג, ל"ח- מ"ט]יוצא אפוא - שבמשך שלושים ושמונה שנה בנדודיהם במדבר נסעו עשרים מסעות.
לפי דברי רש"י- התורה מציינת את כל מקומות החנייה של עם ישראל- כדי להדגיש את מידת החסד של ה' עם בניו לאחר שהוציאם ממצרים. במשך שלושים ושמונה שנים מתקופת גזרת המרגלים עד מותו של אהרון הם עברו עשרים חניות בלבד ,יוצא אפוא, שבמרבית הזמן הם היו חונים ובממוצע- הם החליפו את מקום חנייתם פעמיים בשנה בלבד.
חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:
א] אדום. [הכוונה לרומי]
ב] מדיי. [פרס]
ג] בבל.
ד] יוון.
חז"ל מביאים עוד רמז הפעם מהמילה: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"- בגימטרייא- 42 מסעות - התורה רומזת במשפט זה: כי מסעיהם למוצאיהם של ישראל בנדודיהם במדבר- מרעמסס שבמצרים עד אבל השיטים שבערבות מואב היו סך הכול -ארבעים ושניים- כמספר האותיות: "ואלה"- רעיון זה של חז"ל מבוסס על מסכת תענית [ט, ע"א]
הרמב"ם-בספר המורה ג' מסביר: כי טעם פירוט כל המסעות והחניות של בני ישראל במדבר- בא ללמדנו את גודל הניסים והנפלאות שעשה ה' עם בניו במדבר-מקום שומם ששכנו בו נחשים וחיות וללא מקום ישוב שהיו יכולים להיעזר בו , ללא מקורות מים, לא מקום זרע, תאנה גפן ורימון וצוין כי המקום היה כה שומם שלא עבר בה איש – דווקא שם לא חסר להם דבר, הם נהנו ממים, בשר, בלילה- עמוד האש האיר להם וביום- עמוד הענן.
הקב"ה ידע כי בני אדם עלולים לפקפק במופתים גדולים אלה ויחשבו שכל מה שהיה להם שם זה בדרך הטבע- למען הסר ספקות האלה- בא הכתוב לפרט את כל המסעות ,החניות והניסים שהתרחשו שם.
גם רבינו בחיי מדגיש את רעיון הניסים - אך מדגיש כי התורה רצתה להנציח את הניסים שקרו לעם ישראל בלבבות. ויש בכך תועלת גם לאותה תקופה וגם לאורך כל הדורות למען ידעו כל העמים את גודל המופתים שה' עשה עם - עם ישראל במדבר.
בדומה למטרה זו- החרים יהושע את יריחו לעד ואסר לבנותה מחדש- כדי שישמש מופת זה לנצח כי כל מי שיראה את החומה שקועה בארץ יבין שאין זה בניין שנהרס מאליו, אלא שקע במופת.
מדרש חז"ל מספר על הפסוק :"נחית כצאן עמך ביד משה ואהרון" [תהלים ע"ז,כ"א] כמו שהרועה הולך בראש הצאן והם הולכים בעקבותיו כך עם ישראל הולכים לכל מקום שמשה ואהרון מובילים אותם- בציווי אלוקים מסיעים אותם והם אחריהן.
תכלית המסעות.
"העמק דבר" מחלק את מסעות ישראל לשלושה חלקים:
א] ממצרים עד קדש ברנע, במטרה להתקרב לארץ ישראל.
ב] בקדש ברנע חטאו ונגזר עליהם לנוע במדבר ארבעים שנה.
ג] משבאו לקדש שבמדבר צין התחילו מתקרבים למטרה הסופית- קרובים ליעד - התנחלות בארץ ישראל.
הפרשה מתחילה עם הפסוק: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם"- המטרה לעבור דרך הר סיני ומשם להיכנס לארץ ישראל.
בשלב השני: "מוצאיהם למסעיהם" החניות והמסעות ידועים מראש לה' ורק הוא יודע את תכליתם ותוצאותיהם.
השלב השלישי: שוב:"מסעיהם למוצאיהם" המסעות המתוכננים לאותה מטרה שלמענה יצאו ממצרים כדי להגיע לנחלת אבותיהם- ארץ ישראל.
אברבנאל בשם בעלי המדרש סובר: כי לעתיד לבוא כשתגיע הגאולה יעביר ה' את עם ישראל דרך כל אותם ארבעים ושניים מסעות שהם עברו בנדודיהם במדבר-כשם שהנביא יחזקאל מבטא זאת בנבואתו: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים" והכתוב מרמז על כך במילים: "ואלה מעשיהם למוצאיהם"
רבינו בחיי טוען: כי בגאולה העתידית- האחרונה, יצאו הרבה מעם ישראל אל המדבר ויעברו ממש דרך מקומות אשר התורה מציינת אותם בפרשה.
והקב"ה ידאג לכל מחסורם ממש כמו שדאג לדור המדבר. לכן נאמר פעמיים: "מוצאיהם" רמז לשתי היציאות האחת- היציאה ממצרים והשנייה: היציאה מהגלות הקיימת היום.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי הקב"ה אוהב את בניו, ודואג להם תמיד, כל נושא החניות והמסעות- מוכיח את כל הניסים הגלויים שנעשו לעם ישראל במדבר והכתוב מציין זאת בהרחבה- למען ידעו כל העמים ועם ישראל לנצח נצחים- כי אלוקים דאג, דואג וידאג גם בעתיד להגן על בניו מכל האויבים סביב- המאיימים השכם והערב להשמידנו, כמו שנאמר:
"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"
היעד לארץ הבחירה/ שיר מאת: אהובה קליין©
ישראל במדבר הולכים
לילות כימים
כקולות מים רבים
זורמים עליהם חסדים.
על פי צו עליון נעים
או בתחנה חונים
זקן טף איש ואישה
נהנים מזיו השכינה.
עמוד ענן ואש
גם שלווים יש
מן ומים בנסי ניסים
בגדיהם אינם בלים.
כנשר הנושא גוזליו
אלוקים נושא בניו
היעד לארץ הבחירה
כהבטחה לאבי האומה.
הערה: השיר בהשראת פרשת מסעי [חומש במדבר]
בתום המסע/ שיר מאת: אהובה קליין©
עם למוד סבל וייסורים
יוצא מעבדות ארוכת שנים
מסעות חניות נדודים
מדבר חולות וסלעים.
על כנפי נשרים
ירומם אותם אלוקים
בים אותות וניסים
עננים אותם מלווים.
בתום המסע חונים
בצל הרים נשגבים
אבות אימהות וילדים
על מי הירדן מביטים.
מים תכולים וצלולים
ישמשו כגשר לעוברים
שם תצא הבשורה
להתנחל בארץ הקדושה.
הערה: השיר בהשראת פרשת מטות- מסעי[חומש במדבר]
פרשת מטות- מסעי , מה היעד של עם ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת מסעי מתוארים מסעיהם של עם ישראל מאז יצאו ממצרים. התורה מציינת ארבעים ושתיים תחנות במשך ארבעים שנות נדודים במדבר.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון:
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על- פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם"[במדבר ל"ג, א-ג]
אחת מתחנות עם ישראל הייתה בערבות מואב על הירדן:
"..ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב: וידבר ה' אל משה בערבות מואב על— הירדן יריחו לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את- הירדן אל ארץ כנען..."[שם ל"ג, נ"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות למספר: ארבעים ושתיים תחנות שבני ישראל חנו?
ב] היכן ממוקם: המקום: ערבות מואב?
ג] מהו היעד של כל המסעות?
תשובות
מסעות ותחנות בחיי האדם ועם ישראל.
על פי ספר התמצית למאיר ינאי: עניין המסעות והחניות אצל עם ישראל - משקף את האדם במשך חייו- שגם הוא- עובר תחנות בתוך מסע ארוך ,ותחנותיו הם גם בסך ארבעים ושתיים במהלך החיים .
לכל מסע יש מוצא ותכלית, המסר אל האדם הפרטי- הוא תמיד לשאוף לנסוע קדימה- על מנת להתקדם למטרה, כמו שנאמר: "דבר אל בני ישראל ויסעו" [שמות י"ד, ט"ו]
מטרת המסע- היא לעלות ולהתעלות, דוגמת ארון הברית, כמו שנאמר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך"
[במדבר, י ל"ה]
המשמעות היא: כאשר עם ישראל- בכלל ובפרט דבק בקב"ה- דבק בתורה ובמצוותיה-התוצאה היא: ניצחון על כל האויבים אשר ינוסו מפנינו, הכוונה: גם לאויבים פנימיים בתוכנו וגם לאויבים חיצוניים בפועל- המאיימים השכם והערב להשמידנו.
כאשר האדם שואף לעלות ולהתעלות ולהגשים את מטרותיו בחיים, טוב יעשה עם יעבור את מסעותיו במרכבתו של בורא עולם, כאשר הוא מחובר לתורה ומצוות ועושה זאת בבחינת: "יגעת ומצאת תאמין" התוצאה : השגת המטרות הנעלות שהאדם הציב לעצמו בסייעתא דשמיא.
על פי חז"ל [בתענית ט, ע"א]: מ"ב המסעות של עם ישראל מרומזים בפסוק השני שבפרשת: "מסעי" שנאמר: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"-"ואלה"- בגימטרייא = ארבעים ושניים.
מכאן שאין דבר שאינו רמוז בתורה.
דעת מקרא: מעיר על תיאור המסעות של עם ישראל: כי עצם החזרה על המילים:"ויסעו ויחנו"- משווים למסע העם כתיבה בצורת שירה.
וזה בדומה לתיאור שלושים ואחד המלכים שהיכה יהושע ועם ישראל, כפי שמתואר ב:[יהושע י"ב,, ט, כ"ד] על כך אמרו- כי היא כשירת ניצחון. שכל אחד משלושים ואחד חרוזיה פותח במילה: "מלך" ומסיים במילה: "אחד" .מילים אלו משמשות כפזמון חוזר.
ספורנו אומר: כי עצם תיאור מסעותיהם של עם ישראל- בא במטרה לשבח אותם: שהלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.
כמו שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב, ב]
אברבנאל אומר חידוש מעניין בשם בעלי המדרש: בעת הגאולה העתידית , עתיד ה' להעביר את עם ישראל את כל ארבעים ושניים מסעות שעברו בשנות נדודיהם במדבר - כדברי נבואתו של הנביא יחזקאל: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים"
על כך מרמזת לנו התורה במילים: "ואלה מסעיהם למוצאיהם" הכוונה כי מסעות אלה יהיו גם לאלה היוצאים מגלותם האחרונה.
רבינו בחיי מרחיב רעיון זה ומסביר: כי בגאולה האחרונה יהיו הרבה מקרב ישראל שיצאו אל המדבר ויעברו בתחנות אלה ושם הקב"ה יכלכל אותם וידאג להם -ממש כשם שדאג להם בזמן שיצאו מגלות מצרים ,ולכן הכתוב מזכיר פעמיים את המילה: "מוצאיהם"- זהו רמז לשתי יציאות- הראשונה גלות מצרים- והשנייה הגלות האחרונה.
ערבות מואב.
על פי דעת מקרא: ערבות מואב- משמש כינוי לעבר הירדן המזרחי [ממקום ים המלח צפונה] ואזור זה הוא סמוך לירדן.
כאן הקב"ה פונה אל משה ואומר לו:
"דבר אל – בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען: והורשתם את –כל יושבי הארץ מפניכם.."
רש"י שואל: כמה פעמים עם ישראל הוזהרו על ידי הציווי: "כי אתם עוברים את הירדן..."?
אלא, כוונתו של משה הייתה: כשאתם עוברים בשטח הירדן , זאת במטרה לעבור את מי הירדן ולכבוש את תושבי ארץ כנען .שאם לא כן, המים יבואו וישטפו אתכם. בדומה לכך אמר להם יהושע במסכת סוטה ובתוספתא דסוטה.
נאמר:" והכוהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם ככל אשר ציווה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו" [יהושע ד, י]
ובתוספתא:"עודן בירדן אמר להם יהושע: דעו שלא נכנסתם לארץ, אלא על מנת שתורישו את יושביה, שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' ואם לא תוריש וגו' ,אם אי אתם מקבלין – באים מים ושוטפין אתכם"[סוטה ח.ה]
היעד של עם ישראל בתום המסעות.
היעד הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"
הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.
רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.
חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין תשעה באב והסיבה היא:
כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בתום מסע המדבר המלווה בניסים ואותות -מתבשר על היעד: הכניסה לארץ ישראל.
אך המאבק על חיי האומה בארץ ישראל עדיין לא תם,
מי ייתן ונזכה במהרה להגיע למנוחה ונחלה- עם בוא הגאולה. אמן ואמן.
פרשת מטות- מסעי , מה היעד של עם ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת מסעי מתוארים מסעיהם של עם ישראל מאז יצאו ממצרים. התורה מציינת ארבעים ושתיים תחנות במשך ארבעים שנות נדודים במדבר.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון:
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על- פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם"[במדבר ל"ג, א-ג]
אחת מתחנות עם ישראל הייתה בערבות מואב על הירדן:
"..ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב: וידבר ה' אל משה בערבות מואב על— הירדן יריחו לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את- הירדן אל ארץ כנען..."[שם ל"ג, נ"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות למספר: ארבעים ושתיים תחנות שבני ישראל חנו?
ב] היכן ממוקם: המקום: ערבות מואב?
ג] מהו היעד של כל המסעות?
תשובות
מסעות ותחנות בחיי האדם ועם ישראל.
על פי ספר התמצית למאיר ינאי: עניין המסעות והחניות אצל עם ישראל - משקף את האדם במשך חייו- שגם הוא- עובר תחנות בתוך מסע ארוך ,ותחנותיו הם גם בסך ארבעים ושתיים במהלך החיים .
לכל מסע יש מוצא ותכלית, המסר אל האדם הפרטי- הוא תמיד לשאוף לנסוע קדימה- על מנת להתקדם למטרה, כמו שנאמר: "דבר אל בני ישראל ויסעו" [שמות י"ד, ט"ו]
מטרת המסע- היא לעלות ולהתעלות, דוגמת ארון הברית, כמו שנאמר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך"
[במדבר, י ל"ה]
המשמעות היא: כאשר עם ישראל- בכלל ובפרט דבק בקב"ה- דבק בתורה ובמצוותיה-התוצאה היא: ניצחון על כל האויבים אשר ינוסו מפנינו, הכוונה: גם לאויבים פנימיים בתוכנו וגם לאויבים חיצוניים בפועל- המאיימים השכם והערב להשמידנו.
כאשר האדם שואף לעלות ולהתעלות ולהגשים את מטרותיו בחיים, טוב יעשה עם יעבור את מסעותיו במרכבתו של בורא עולם, כאשר הוא מחובר לתורה ומצוות ועושה זאת בבחינת: "יגעת ומצאת תאמין" התוצאה : השגת המטרות הנעלות שהאדם הציב לעצמו בסייעתא דשמיא.
על פי חז"ל [בתענית ט, ע"א]: מ"ב המסעות של עם ישראל מרומזים בפסוק השני שבפרשת: "מסעי" שנאמר: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"-"ואלה"- בגימטרייא = ארבעים ושניים.
מכאן שאין דבר שאינו רמוז בתורה.
דעת מקרא: מעיר על תיאור המסעות של עם ישראל: כי עצם החזרה על המילים:"ויסעו ויחנו"- משווים למסע העם כתיבה בצורת שירה.
וזה בדומה לתיאור שלושים ואחד המלכים שהיכה יהושע ועם ישראל, כפי שמתואר ב:[יהושע י"ב,, ט, כ"ד] על כך אמרו- כי היא כשירת ניצחון. שכל אחד משלושים ואחד חרוזיה פותח במילה: "מלך" ומסיים במילה: "אחד" .מילים אלו משמשות כפזמון חוזר.
ספורנו אומר: כי עצם תיאור מסעותיהם של עם ישראל- בא במטרה לשבח אותם: שהלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.
כמו שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב, ב]
אברבנאל אומר חידוש מעניין בשם בעלי המדרש: בעת הגאולה העתידית , עתיד ה' להעביר את עם ישראל את כל ארבעים ושניים מסעות שעברו בשנות נדודיהם במדבר - כדברי נבואתו של הנביא יחזקאל: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים"
על כך מרמזת לנו התורה במילים: "ואלה מסעיהם למוצאיהם" הכוונה כי מסעות אלה יהיו גם לאלה היוצאים מגלותם האחרונה.
רבינו בחיי מרחיב רעיון זה ומסביר: כי בגאולה האחרונה יהיו הרבה מקרב ישראל שיצאו אל המדבר ויעברו בתחנות אלה ושם הקב"ה יכלכל אותם וידאג להם -ממש כשם שדאג להם בזמן שיצאו מגלות מצרים ,ולכן הכתוב מזכיר פעמיים את המילה: "מוצאיהם"- זהו רמז לשתי יציאות- הראשונה גלות מצרים- והשנייה הגלות האחרונה.
ערבות מואב.
על פי דעת מקרא: ערבות מואב- משמש כינוי לעבר הירדן המזרחי [ממקום ים המלח צפונה] ואזור זה הוא סמוך לירדן.
כאן הקב"ה פונה אל משה ואומר לו:
"דבר אל – בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען: והורשתם את –כל יושבי הארץ מפניכם.."
רש"י שואל: כמה פעמים עם ישראל הוזהרו על ידי הציווי: "כי אתם עוברים את הירדן..."?
אלא, כוונתו של משה הייתה: כשאתם עוברים בשטח הירדן , זאת במטרה לעבור את מי הירדן ולכבוש את תושבי ארץ כנען .שאם לא כן, המים יבואו וישטפו אתכם. בדומה לכך אמר להם יהושע במסכת סוטה ובתוספתא דסוטה.
נאמר:" והכוהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם ככל אשר ציווה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו" [יהושע ד, י]
ובתוספתא:"עודן בירדן אמר להם יהושע: דעו שלא נכנסתם לארץ, אלא על מנת שתורישו את יושביה, שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' ואם לא תוריש וגו' ,אם אי אתם מקבלין – באים מים ושוטפין אתכם"[סוטה ח.ה]
היעד של עם ישראל בתום המסעות.
היעד הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"
הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.
רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.
חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין תשעה באב והסיבה היא:
כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בתום מסע המדבר המלווה בניסים ואותות -מתבשר על היעד: הכניסה לארץ ישראל.
אך המאבק על חיי האומה בארץ ישראל עדיין לא תם,
מי ייתן ונזכה במהרה להגיע למנוחה ונחלה- עם בוא הגאולה. אמן ואמן.