- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:10
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 645
ראש הנקרה ו"הארץ המובטחת"
*בפרשת השבוע, פרשת מסעי, משרטטת התורה הקדושה את מפת ארץ ישראל וגבולותיה ואנו נדרשים לסוגיית היציאה לטיולים לחלקי מדינת ישראל שאינם חלק מארץ ישראל הקדושה
*מדוע רצו האברכים למנוע את יציאת התלמידות מאלעד לראש הנקרה? *הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א מנסה לעשות סדר בדברים, להסביר האם ניתן לצאת לטיולים למקומות מסוימים בארץ ומשרטט מפות ליציאה לדרך המובטחת * "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה", בעקבות פרשת השבוע*
בשבוע שעבר נכנסה משלחת אברכים למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדי לדון לפניו בנושא הבוער, העומד על הפרק. אל ביתו של המרא דאתרא הגרש"ז גרוסמן שליט"א עלו אברכים וביקשו מענה וטובי מורי הצדק בעירנו עיר התורה והחסידות אלעד נדרשו לעניין. מה קרה?
ביה"ס "בית יעקב" בעירנו שלח להורי התלמידות בכיתות הגבוהות הודעה, ששימחה מאד את התלמידות הנרגשות, על טיול מתוכנן לראש הנקרה. התלמידות ספרו בקוצר רוח את הימים הספורים שעד הטיול הארוך והמעניין ואילו מספר הורים תהו: האם מותר לצאת לראש הנקרה? האם זהו לא "חוץ לארץ" מבחינה הלכתית? ואם זה "חוץ לארץ", האם ניתן לצאת למקום הקרוב לארץ ישראל?
אחד הספרים היותר מעניינים ומיוחדים שהדפיס הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, בעל ספרי "משמר הלוי", היה הספר "משמר הרש"ם". בספר זה התכתבו בלימוד שני תלמידי חכמים צעירים, רבי משה מרדכי שולזינגר ומורי ורבי רבי שמעון משה דיסקין. המכתב הראשון נשלח להגרש"מ דיסקין בשנת תשל"ט, לפני 34 שנה, והמכתב האחרון בספר נשלח בשנת תשנ"ד, כששניהם נודעו כבר בעולם התורה כשני אריות, היושבים ראשונה במלכות התורה. הספר מרתק במיוחד, גדוש בעיון עמוק במסכתות רבות בש"ס, כשהגרמ"מ תורם את כשרון הידיעות המופלגות שלו וחברו הגרש"מ תורם את כשרון המעוף וההברקה שלו, כששניהם יחדיו מגלים בקיאות נדירה בש"ס וכשרון חידוש מופלא ומרנין, כשכל ההתכתבויות הללו כתובות ברוח חברית טובה ומיוחדת, כיאה לשני גדולי תורה שנודעו במידותיהם התרומיות ומידת ה"פירגון" העצומה של שניהם.
באחד המכתבים (משנת תשמ"ב) מסיים הגרש"מ דיסקין ב"נכתב בצד", והוא כותב לרבי משה מרדכי זצ"ל כך: "נ.ב. יסלח לי על טירדה זו, אבל אם אני צודק הרי זה - - דבר חשוב. קיבלתי השבוע את ירחון "דגלנו", וכרגיל דגלנו עלי אהבה, שאישיותיו דעת תורה. והפעם רציתי מנוחה ועברתי על גליונו, ונחרדתי ממש. תחת הכותרת "טיול ישיבתי" או הדומה לו, מתארים טיול שעשו לבני הישיבות ומהללים ומשבחים וכו' וכו'. היתכן? טיול לחו"ל "על טהרת הקודש" לאילת ולאופירה ושאר מקומות? כבר בשעתו כתבתי מאמר ב... והתרעתי שהלכות נדרסות, ואחת מהן שהתפרסם ב... טיול לחו"ל לאירופה למורי אגודת ישראל. (והם השמיטו זאת בטענה שהשמטה טכנית. והמאמין אשרי לו...). ולדעתי טיול לאילת והדומה, מלבד האיסור לצאת לחו"ל, יש בו ריח עבודה זרה רחמנא ליצלן, "שקידשה" הרב הרשע וכו', ולמר אין צריך לפרט. ובאם אין לי טעות בדבר, הרי דבר זה יש בו מכשול. יודע אני בבנותי שמקנטרות אותי על שאני מונע מהן השתתפות בטיול לאילת והדומה, והרי בתו של תלמיד חכם פלוני, שמפורסם כתלמיד חכם, נסעה, ובודאי ימצאו שמסתמכים על "פסק דין" זה של "דגלנו" שאינו חשוד על הדבר, ולכן אני חושש שיש לי איזה טעות, רק איני יכול למוצאו. והרי ראוי שלכל הפחות יכתבו בצורה של מכתב למערכת והתנצלות שעל ידי זה יסור המכשול, ולכן יסלח לי כת"ר על הטירחה למסור לאחיו נ"י שהוא מעורה בצא"י, להסדיר עניין זה (=הכוונה לאחיו של הגרמ"מ זצ"ל, הרב אלעזר שולזינגר חתנו של רבי שלמה לורינץ זצ"ל יו"ר צא"י שב"ג). ואם זו מצוה, – אזי אחלק שללי עם כת"ר בזכות זו, ובאם יש הצדקה בהלכה, מאד רציתי לשמוע דעתו בכל זה".
הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל כתב בתשובה לידידו הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "הנה על דבר מה שעורר ידידי שליט"א על דבר הטיול לאופירה ואילת, עיינתי קצת ב"שדי חמד" מערכת ארץ ישראל, וראיתי שיש כמה פוסקים שמחזיקים במעוז בסברת המהרי"ט, שביוצא לחוץ לארץ על מנת לחזור לא נאמר האיסור (וללמוד תורה ולישא אישה - מותר אפילו להשתקע). אמנם התוספות לא סברו כן... וגם בספר "משנת יוסף" יש הרבה אריכות בעניינים אלו, וכדומה שהמיקל יוכל למצוא שם איזה סמך". בהמשך כותב הגרמ"מ זצ"ל ששאל בעניין זה את מרן הגר"ש ואזנר שליט"א, והרב וואזנר כתב לו כתשובה את תשובתו המפורסמת בעניין (שהודפסה בשו"ת שבט הלוי). הגר"ש ואזנר שליט"א ייסד שמדברי הרמב"ם נראה שכל עיקר איסור יציאה מארץ ישראל לחו"ל הוא רק לצורך לדור בחו"ל, אך לא לצאת ולשוב מיד, והותר לצאת ולחזור לארץ ישראל לצורך מסוים, כמו לפרנסה ולסחורה, גם כשיש לו פרנסה בארץ ישראל ורוצה להרוויח יותר כסף בחו"ל. ומסיים הגר"ש ואזנר וכותב: "אבל בדעתו לחזור, אסור לצאת שלא לצורך כלל. אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול על פי סברא, לא נקרא צורך. ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאד לחזות בפלאי הטבע של יוצר בראשית, מכל מקום יש לצדד להקל, וכמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה". הגרמ"מ שולזינגר כותב להגרש"מ דיסקין שלאחר שהגר"ש ואזנר היקל בעניין, שוב אינו יכול לעורר ולהעיר על כך למערכת "דגלנו", שהרי הגר"ש מיקל.
הגרש"מ דיסקין מודה לו על המכתבים ומעיר לו ש"מכל מקום אין ליבי שלם להקל לבני ביתי בנסיעה לחו"ל, בהערמה של דבר מצוה, אלא רק כשימצאו מצוה ממש"... האם אסור לצאת באזור (?!)
מדוע אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ ומדוע כה חשוב לגור בארץ ישראל? הגמרא אומרת שאסור לצאת מארץ הקודש לחוץ לארץ, ופירש הרשב"ם (ב"ב צא,א) שהוא משום שאדם היוצא לחו"ל, מפקיע את עצמו מהמצוות התלויות בארץ. הרמב"ן (במדבר לג,נג) סובר שאסור לצאת מא"י לחו"ל משום שעל ידי יציאתו מפקיע את עצמו מישוב ארץ ישראל ואילו המהרי"ט (ח"ב כ"ח) כותב שאין לצאת מהארץ כדי לא לאבד בשעת היציאה את קדושת הארץ ומעלותיה. לפי שלוש הסברים אלו דנו הפוסקים האם מותר לצאת מארץ ישראל כדי לשוב במהירות. מסתבר שיציאה על מנת לשוב מיד, כמו לטיול של מספר ימים, אינה מחשיבה את היוצא כמי שביטל את ישובו מארץ ישראל, כי אדם שגר בהולנד ונסע ליומיים לספרד, עדיין ביתו וישובו הוא בהולנד, ויציאה קצרה שכזו לא הפקיעה ממנו את ישיבתו בארצו.
גם היוצא ליום יומיים מארץ ישראל וממשיך לסעוד את מזונו, אותו הביא מארץ - ישראל, לכאורה גם לא ביטל את המצוות התלויות בארץ, שהרי לא אכל פירות וירקות שאינם מעושרים בחו"ל, אך אדם היוצא מהארץ לחו"ל, גם לתקופה קצרצרה ביותר, יצא ממקום קדושתה והגיע למקום שאינו קדוש, כמו ארצות הנכר. ואולם שמעתי מהגרי"י נויבירט זצ"ל בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר לצאת לטיול למקומות הסובבים את ארץ ישראל, וכששטחתי דברים אלו לפני הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א, כתב לי שאכן, ישנו מקום להקל לצאת לעיירות הסמוכות לארץ ישראל, וציין מקורות לכך.
וזאת מדוע? ראיתי כעת בקובץ "קול התורה" (שיו"ל באירופה, קיץ התש"ע) מאמרו של הגר"פ שוב שליט"א, מרבני הגבעה הדרומית בקרית ספר ודיין בבי"ד של הגר"מ גרוס שליט"א, הכותב שבודאי שממידת חסידות היא שלא לצאת כלל וכלל מתחומי ארץ ישראל, אף למקום שכבשוהו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל (כמו ראש הנקרה), וכפי המובא בגמרא שהחכמים לא היו עוברים מעכו לחוץ לארץ, בשעה שנפרדו מחבריהם שיצאו ללמוד תורה בבבל, (וכפי שכתב המהרי"ט שיש בכך מידת חסידות שב"ג), אך, כך לדבריו, לא מסתבר כלל לאסור מצד הדין לטייל ולשוב – לארץ ישראל עוד באותו היום עצמו, שהרי אם אסור לצאת מא"י לחו"ל בגלל קדושת המצוות וקדושת ארץ ישראל, ובמקומות אלו, אין חיוב של מצוות התלויות בארץ מהתורה אלא רק מדרבנן, לכאורה אם האיסור הוא משום קדושת המקום, הרי מירושלים ליתר ערי ישראל מותר לצאת, למרות שקדושת ירושלים חמורה יותר, ואם כן מקומות אלו הרי קדושים הם ברמה מסוימת. והיוצא לטיול ושב באותו היום לתוך שטחי ארץ ישראל, אינו מפקיע את עצמו מישוב ארץ ישראל, שהרי דירתו נשארה בארץ ישראל ואין לו מקום דירה בראש הנקרה או בכל מקום אחר שסביבות ארץ ישראל, אליו הוא יוצא לטייל, וגם אינו מפקיע את עצמו מהמצוות התלויות בארץ, שהרי לוקח איתו את מזונו ואת כל הפירות והירקות מהארץ. והוא מסיים וכותב ש"כן שמעתי מהגאון בעל "שאילת משה" בשם מרן בעל ה"שבט הלוי" שליט"א". דברים דומים כותב גם הגר"א כהן, בנספח לספרו של הגר"מ גרוס, "מנוחת אמת".
ה"משנה ברורה" (בהלכות חול המועד) כותב במפורש שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי לטייל, וכך פוסק מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א למעשה, (כאשר מדובר בטיול לחו"ל ממש, ולא בסביבות ארץ ישראל) וכך נודעת דעת מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע. (וראו בספרי שלהי דקייטא סימן כ' ובספרי ויאמר שמואל סימן נ"ט, הדעות והשיטות בראשונים ובאחרונים בעניין, ובספר נחלת ה' של תושב עירנו הרה"ג רבי בנימין ליאון שליט"א). אך האם ה"משנה ברורה" אוסר גם לצאת לטיול בסביבות ארץ ישראל? האם לפי ה"משנה ברורה" אסור לצאת למקומות שקידשו עולי מצרים ולא עולי בבל, כמו ראש הנקרה (על כך נכתוב בהמשך)? ה"משנה ברורה" מתיר לצאת מארץ ישראל לחו"ל לצורך ראיית פני חבירו, שהיא מצוה של כבוד הבריות. האם ה"משנה ברורה" מתיר גם יציאה לצורך מסוים כמו ראיית פלאי הבריאה, אותה התיר הגר"ש ואזנר שליט"א? על כך אין תשובות נחרצות ויתכן מאד שה"משנה ברורה" גם סבר להתיר במקרים כאלו.
בני יקירי חיים אליעזר נ"י שאל השבוע את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם ניתן לצאת לטיול במקום שכבשוהו מצרים ולא כבשוהו עולי בבל. הגר"ח שאל: "אתה מתכוין לצאת לטייל ב'שלושת השבועות'?" ובני השיב: "לא. באופן כללי", ומרן שליט"א השיב: "בכל השנה למה לא?!".
ידידי הרה"ג רבי יונתן אוסטרוב שליט"א ציין בזה את דברי ה"חזון איש", הסובר שכל המקומות שהתקדשו בקדושת עולי מצרים ולא בקדושת עולי בבל, הם מקומות קדושים בתכלית קדושת ארץ ישראל וה"חזון איש" כותב שניתן אף להפריש תרומות ומעשרות בשתי מקומות אחד על השני. כך שמצד קדושת הארץ עצמה, ניתן לצאת גם למקומות שקידשו אותם רק עולי מצרים. ואכן, בספר 'מנוחת אמת' כותב שלדעת החזון איש ניתן לצאת משטחי כיבוש עולי בבל לשטחי כיבוש עולי מצרים. הגמרא מספרת שכאשר האמוראים נפרדו מחבריהם שעברו ללמוד תורה בארץ ישראל לבבל, נפרדו מהם בעכו, כדי לא לצאת מארץ ישראל לחו"ל. הרי לנו, לכאורה, גמרא מפורשת, שאסור לצאת מא"י לחו"ל גם לתכלית של ליווי החכמים, כאשר מסתבר שהחכמים ליוו את חבריהם רק לזמן קצרצר, ובכל זאת שבו אחורה ולא יצאו לחו"ל. המהרי"ט כותב שמנהג החכמים היה מידת חסידות בלבד, אך לא מצד הדין, ואמנם מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א (בספרו דרך אמונה) כותב שדברי המהרי"ט לא התקבלו על האחרונים.
איפה את, ארץ ישראל?
אלו שקראו את חלקו הראשון של המאמר, קראו על "כיבוש עולי מצרים" ו"כיבוש עולי בבל". אנו למדים בפרשת השבוע על גבולות ארץ ישראל, שהם גבולות נרחבים הרבה יותר מהמקובל כיום וישנה גם ה"ארץ המובטחת", חלק הארץ שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו. אם כן מהי ארץ ישראל והיכן גבולותיה?
הבה וננסה לעשות סדר בדברים:
הקב"ה נתן את הארץ לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ה' הבטיח לאברהם את הארץ, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. נחלת עשר אומות ניתנו לאברהם, אך הקב"ה לא נתן לישראל אלא שבע מהן, והשלש, נחלת הקיני, הקנזי והקדמוני, לא נתן להם עכשיו, שנאמר למשה בשעת מיתתו: זאת הארץ אשר נשבעתי וגו', זאת, למעט שלש אלה, והן עתידות להיות ירושה לעתיד לבוא, בימי המלך המשיח, כשתגיע זכותם של ישראל לשמור את כל המצוות ולאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם. גם עבר הירדן היא בכלל ארץ ישראל, לענין דינים מסויימים.
הגבולות שנצטוו עליהם למשה מפי הגבורה לפני כניסתם לארץ מפורשים בפרשת השבוע, פרשת מסעי. הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח קדמה מן הלשון הפונה נגבה, היינו בקצהו המזרחי דרומי של הים, והוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל, ומשם הגבול הולך למעלה עקרבים, ולא היה המיצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ ועוקם ומתרחב לצד דרום של ארץ ישראל ונמשך באלכסון למערב עד דרומה של מעלה עקרבים, באופן שמעלה עקרבים היה לפנים מן הגבול, ומשם עבר לצין עד דרומה של קדש ברנע, וקדש ברנע לפנים מן הגבול, ומשם הקו מתרחב שוב לצד דרום ונמשך עוד באלכסון למערב עד חצר אדר, ומשם לעצמון, ומשם מתקצר המיצר והולך עד נחל מצרים, היורד לים הגדול, והוא מקצוע מערבית דרומית של ארץ ישראל, שמשם ואילך אין גבול דרום מאריך יותר לצד מערב. יש אומרים שנחל מצרים הוא הנילוס, והוא הנקרא גם שיחור אשר על פני מצרים, ולדעה זו נכנסה בכלל הארץ אף ארץ מצרים שעד הנילוס. ויש חולקים ואומרים שמסורת בידינו שנחל מצרים הוא "ואדי אל עריש". ביהושע הוזכרו עוד בגבול דרום: חצרון בין קדש ברנע לאדר, וקרקע בין אדר לעצמון. הגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא עד המעלה השלשים לצפון העולם.
הגבול המערבי הוא הים, הנקרא בתורה בשם "הים הגדול", או "הים האחרון". לדעת חכמים, רואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית, היינו מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית, היינו נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, שהים נכנס לשם לתוך תחום ארץ ישראל, וכל מה שהוא מן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ. הגבול הצפוני של ארצנו הקדושה הוא מהר ההר, שבמקצוע מערבית צפונית, עד חצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית. הר ההר נקרא טורי אמנון, או אמנה, או אמנוס, או סמנוס, או טוורוס אומנוס. יש שכתבו שהוא הר אמנה הנזכר בשיר השירים: תשורי מראש אמנה. הר ההר זה אינו אותו הר ההר שמת עליו אהרן הכהן. על מקומו של הר ההר נחלקו ראשונים. יש סוברים שהוא סמוך לאנטוכיא, שנאמר: מהר ההר תתאו לבא חמת, ופירשו שחמת זו אנטוכיא, עיר בקצה צפון מערב סוריא. ולדעה זו יש שכתבו שהוא ההר הנקרא בערבית "ג'בל אל אקרע", והוא צפונה מלודקיא כחצי יום, ונכללו לפי זה בתחום ארץ ישראל גם חלבה וטריפולי, שהם מדרום לאותו הר. ויש סוברים שהר ההר אינו רחוק כל כך לצפון, והוא מדרום לטריפולי, וטריפולי היא מחוץ לגבול הצפון של א"י. ולדעה זו יש שכתבו שהוא הר הנקרא בערבית "ראס אל שאקא" או באינאס. ויש שכתבו שהוא הר טריפול שקוראים פטרון. הלבנון לדברי הכל הוא מדרום לההר ונכלל בתחום ארץ ישראל, ולכן נפרט ביהושע בין החבלים שנשארו לרשת. הר ההר ראשו משפע ונכנס לתוך הים וישנה מחלוקת גדולה על שיפועו ומיקומו.
הגבול המזרחי מתחיל מחצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית, ונמשך לשפם היא - אפמיאה ומשם לרבלה שממזרחה של עין, באופן שעין היא לפנים מהגבול, ומשם - נמשך הלאה מצפון לדרום עד מזרחו של ים כנרת, באופן שים כנרת הוא בתוך הגבול, ומשם יורד אל הירדן ונמשך וכלה בים המלח, שהוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל. הירדן אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן.
ישנה חלוקה נוספת בארץ ישראל, שעל פיה מתחלקת הארץ לשנים. כל האזורים שהחזיקו בהם עולי מצרים בלבד, ולא החזיקו בהם עולי בבל, הוא חלק אחד, וכל המקומות שהחזיקו בהן אף עולי בבל, הם חלק שני בארצנו. על הגבול הדרומי ראו בספרי שלהי דקייטא, והפעם נעסוק בגבולה הצפוני של ארץ ישראל, אל אזור ראש הנקרה. הדברים מבוססים על חישובים שערך הגאון רבי אלחנן כהן שליט"א, והובאו בספר 'מנוחת אמת', והם כתובים לפי כל הדעות, לחומרא.
כל אזור הצפון, המצוי כעת בשטחה של מדינת ישראל, הוא בכלל 'כיבוש עולי מצרים', לפי כל הדעות. כיבוש עולי בבל בצפון הארץ נמשך עד עכו וכנגדה למזרח. נחלקו הראשונים כמה כבשו עולי בבל צפונית לעכו, האם רק רצועה בצפון מערב ארץ ישראל בין עכו לכזיב או עד כזיב, מלבד רצועה אחת. מלבד זאת ישנה מחלוקת נוספת באחרונים על מקום רצועה זו.
והנה, המפה
הגאון רבי אלחנן כהן שליט"א ערך מפות מעודכנות, בהם פורטו כל השיטות, והם מבוססות על דברי הפוסקים בענין. במפת הגליל המערבי למדנו שמעכו ועד תל אכזיב (כולל צפון עכו, כביש מספר 4 צפונית לצומת עכו דרום, רובה של העיר נהריה, כולל - חופי נהריה, והישובים אכזיב, בוסתן הגליל, גשר הזיו, חצרות יסף, לוחמי הגיטאות, מזרעה, סער, רגבה, שבי ציון ושמרת) הם לפי הגר"א הרצועה של חו"ל שבין עכו לעכזיב, ולדעת ה'אדמת קודש ו'המלבושי יום טוב' הוא חו"ל גמור. לדעת הרמב"ם (לפי ה'כפתור ופרח') הוא ארץ ישראל לכל דבר ולדעת רוב הפוסקים הוא מקום שכבשוהו עולי מצרים ולא עולי בבל.
דינם של הישובים: בצת, כפר ראש הנקרה, לימן, שמורת ראש הנקרה, שמורת רכס הסולם, חוף בצת והרכבל בראש הנקרה לדעת המלבושי יו"ט והאדמת קודש לא - כבשוהו אפילו עולי מצרים והוא חו"ל מוחלט, ולדעת הרמב"ם (לפי הכפתור ופרח) כבשום עולי מצרים ולא עולי בבל, ולכן בודאי שיש מקום להחמיר ולא לבקר שם, בפרט לכהנים (כאשר ישנם דעות הסוברות שאסור לכהן לצאת ולטמא את עצמו בארץ העמים, ראו בשו"ע יו"ד שסט ובש"ך, ט"ז פתחי תשובה וגליון רעק"א שם). נסיעה טובה!
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:39
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 420
פרשת מטות – מסעי - החניה ברפידים ומשמעותה.
מאת: אהובה קליין.
שתי הפרשיות מטות ומסעי - מסיימות את חומש במדבר. בפרשת מסעי - התורה מתארת את מסעות בני ישראל במדבר ואת מקומות חנייתם.
אחת התחנות המוזכרת בפרשת "מסעי"- היא: רפידים וכך הכתוב מתאר את חנייתם של עם ישראל במקום זה: " וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, ברְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת" [במדבר ל"ג, י"ד]
השאלות הן:
א] היכן ממוקמת רפידים?
ב] מדוע התורה מציינת כי לא היה לעם ישראל מים ברפידים?
תשובות.
רפידים.
על פי "דעת מקרא"- מדובר בתחנה העשירית של בני ישראל- מאז יציאתם ממצרים לכיוון הר סיני. והיא השביעית בדרכם מן המקום שנקרע להם הים. וכמו שכתוב:
"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה'. וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה...." [שמות י"ז, א-ו]
ניתן ללמוד: כי רפידים הייתה קרובה להר חורב-וזאת מהפסוק הבא: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן- שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [ שמות י"ט, כ]
במקום זה לא היה לעם מים לשתות.
האירוע מתואר כאן בתמצית ולא בפרטי פרטים- כפי המתואר בחומש שמות.
המקום נקרא: "מסה ומריבה" מהטעם : "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה- עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן". [שמות י"ז, ז]
כמו כן, ישנה השערה: כי המקום היה בקרבת הר חורב - זאת על סמך הפסוק: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות י"ז, ו]
"וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"
הרב חיים שמואלביץ מסביר: בספרו: "שיחות מוסר": כי כאשר בני ישראל הגיעו לרפידים, מסופר: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. ".[ שמות י"ז, ח] ועל כך אמרו חז"ל [מכילתא, שם] "ברפידים" על שרפו [שנחלשו] ידיהם מן התורה ואילו כאשר "ויסעו מרפידים" ,הם נסעו והתרחקו מהרפיון שאחז בהם.
אורח חיים הקדוש אומר על כך: "הכנה ראשונה לקבלת התורה- היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה" וחיזוק בעניין התורה – צריך להיעשות במסירות נפש ממש עד שהיהודי ימית עצמו עליה.
כדברי חז"ל: [מסכת שבת פ"ג, ב]
"זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל"- אין התורה נקנית, אלא במי שממית עצמו עליה" [יעו"ש ,באוה"ח]
את המסר של ההתחזקות בתורה, ניתן ללמוד מיעקב אבינו: לפי שבמשך י"ד שנים למד תורה בבית מדרשו של שם ועבר- הוא לא שכב אפילו על ריצפת לבנים, על כך אמרו חז"ל: על הפסוק: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּיקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". [בראשית כ"ח, א] אומנם באותו מקום שכב. אבל י"ד שנים ששהה בבית מדרש של שם ועבר - לא שכב בלילה – לפי שעסק בתורה.
רש"י סובר: נמצא - שאפילו על אבן לא שכב בכל התקופה של י"ד שנים.
רש"ר מסביר: כאשר הגיעו בני ישראל לרפידים , נאמר: "וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"- אך לא נאמר: "אין מים לשתות" כי עדיין הם לא הגיעו למצב של חוסר מים מוחלט, אלא התבוננו על פני הארץ וראו שאין בה די מים - להמון כה גדול של אנשים. לכן חששו שלא יהיה די מים – לכל העדה, לכן התחילו לריב עם משה כלומר: "להעלות תביעה" מוצדקת או, דמיונית. בתגובה על כך, משה כמובן כעס עליהם ואמר להם:
"..... מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה"?
רש"י מסביר: כי כוונת משה בדבריו: מה אתם מנסים את ה'- האם יוכל לספק לכם מים במדבר?
רש"ר מסביר את דברי משה לעם : אתם יודעים היטב, שלא אני הוא זה המוליך אתכם במדבר ,אלא ה'! ובוודאי ראיתם הרבה דברים שה' פעל למענכם- עד כי אתם יכולים להיות בטוחים שלא ייטוש אתכם בצמא במדבר!
המסע מרפידים עד הר חורב- לא היה מרוחק, אלא מרחק של הליכה במשך יום אחד. ונראה, שאם בני ישראל לא היו מתלוננים על מחסור במים ,טרם הזמן להגעת הר חורב, היה ה' נותן להם תחילה להרגיש את המחסור –במים- ברפידים ואחר כך מאפשר להם להגיע להר חורב - שהיא המטרה העיקרית למסעם במדבר -ובהר חורב היה מוציא להם מים מהסלע בכמות מרובה - שהרי שם הם עתידים לקבל את התורה ולשהות במקום זמן רב, השערה זו- שהמים יצאו בהר חורב לא הייתה תוצאה מתלונתם, אלא חלק מתוכנתו הראשונית של הקב"ה, השואבת חיזוק – גם מדברי חז"ל-כי לאחר חורב המים היו מתלווים אליהם בצורת "בארה של מרים" ומאותו זמן, כל שתיית מים חיים שהייתה להם במדבר, באה מעוצמתו של הסלע בהר ה'. ששם קיבלו את התורה.
התוצאה היחידה מתלונתם של בני ישראל טרם הזמן המיועד להוצאת המים, שגם עכשיו בעת ששהו, בני ישראל ברפידים ה' הוציא להם מים מחורב. והמשמעות היא: שהמים זרמו מחורב אל מחנה ברפידים. ואת זאת ניתן ללמוד מהמילים: "וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם", [שמות י"ז, ו] ועל כך שר גם דוד המלך בתהלים:
"שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָו; וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם.
פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם; הָלְכוּ, בַּצִּיּוֹת נָהָר." [תהלים ק"ה,, מ- מ"א]
הכלי יקר, מתייחס לבואו של עמלק להילחם כנגד ישראל ברפידים: כל עוד עם ישראל היו בשלמותם- עם ה' והיה שלום בתוכם, עמלק לא יכול היה לפגוע בהם. אך כאשר עמלק ראה את בני ישראל במסה ומריבה על המריבות בתוך עם ישראל , שהרי כל החניות שלהם במדבר היו מלוות בתרעומות ובנוסף במחלוקות בתוכם. וגם על כך שהם היו מנסים את ה' ומתלוננים כלפי ה', דבר זה גרם לעמלק לפתוח פתח לבוא להילחם נגדם ולהוסיף טומאה על טומאתם. וכל כוונת עמלק הייתה כדי שה' יסור מעל עם ישראל- לפי שאין ה' משרה קדושתו, - כי אם במקום שיש גדר ערווה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- עצם חנייתם של עם ישראל ברפידים- מרמז - על כך שרפו ידיהם מן התורה ואמונתם באלוקים התערערה וגרמה למריבה עם משה ועל כן המקום נקרא בשם:
"מסה ומריבה" כאשר הספק חודר לאמונה - התוצאות השליליות ממהרות להגיע, חלילה - כמו שאומרים חז"ל: עבירה גוררת עברה. יהי רצון שנתחזק באמונה בקב"ה ויקוים בנו הפסוק:
"לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" [ישעיהו י"א, ט']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:39
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 485
רפידים
שיר מאת: אהובה קליין ©
עת הגיעו העם לרפידים
רפתה אמונתם באלוקים
עם משה החלו מריבים
השכחה גדשה שיאים.
פתחו פתח למהמורות
הבלבול יצא במחולות
חיצים נורו לכל עבר
רוח משה כולה שבר.
צימאון ההמון למים
הצמיח אהבה למצרים
משה חשש מסקילה
פנה לבורא בתחינה.
להכות בצור הצטווה
במטהו מתוך ענווה
לפתע, מים זרמו כנהר
"מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה"במדבר.
הערה: השיר בהשראת- פרשת מסעי [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:17
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 496
מסעי בני ישראל.
שיר מאת: אהובה קליין ©
בני ישראל נודדים
במדבר, שרף ונחשים
אלוקים מחבקם ברחמים
נושאם על כנפי נשרים.
אינו נוטש בניו
אליהם נושא עיניו
משגיח יומם וליל
בגיא בהר ובתל.
ארבעים ושנים מסעות
אחריתם גאולה וישועות
רמוזים בתהליך הבריאה
לעם נשגב עטור תהילה.
הערה: השיר בהשראת פרשת מסעי [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:17
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 719
פרשת מסעי - רמזים לעתיד עם ישראל- היכן ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את מסעי עם ישראל במדבר ואת חנייתם במקומות שונים במהלך נדידתם במדבר:
וכך נאמר בתחילת הפרשה:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם...." [במדבר ל"ג, א-ב]
ארבעים ושניים מסעות עברו בני ישראל במדבר- אחד מהם:
מדבר צין, ככתוב: "וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ". [במדבר ל"ג, ל"ו]
השאלות הן:
א] למה רומזות המילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"?
ב] מהו מדבר צין?
תשובות.
רמזים במילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"
"נתיבות שלום" מסביר ע"פ מדרש תהלים:
נאמר: "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם..." [דברים ח, ט"ו]
נָחָשׁ- מסמל את גלות בבל.
שָׂרָף- גלות מדי.
עַקְרָב- גלות יון.
"וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם"- גלות אדום.
לנחש, שרף ועקרב- יש חבר- כלומר: לחש שלוחשים להם- לעומתם לצימאון אשר אין מים- - אין חבר- המשמעות: שלכל שלושת הגלויות היה קץ קבוע, אך לגבי גלות אדום אין סוף -בדומה לצימאון שאין מים= אין לו חבר.
כבר בתחילת הבריאה- רמוזות ארבעת הגלויות, נאמר: "וְהָאָרֶץ, הָיְיתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" [בראשית א, ב]
תֹהוּ- גלות בבל.
וָבֹהוּ- -גלות מדי.
וְחֹשֶׁךְ- גלות יון.
"עַל-פְּנֵי תְהוֹם"- - גלות אדום.
"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"- - זה רוחו של מלך המשיח הכוונה לאחר ארבעת הגלויות- תופיע רוחו של משיח.
אם בני ישראל לא היו חוטאים- לא היו מופיעים כל ארבעת הגלויות.
בהמשך מובאים דברי המגיד מקוז'ניץ [בהגהותיו על ספר: "באר הגולה למהר"ל"] אומר: "בלשון קבל את האמת ממי שאמרה" שבתחילת הבריאה בטרם ה' ברא את כל יציר כפיו- כבר קבע סדר ולוח זמנים לבריאה אשר בו כלולים כל ההתרחשויות שיתרחשו בבריאה בכל התקופות- המשמעות היא: שהכול נקבע כבר בראשית הבריאה ואין שום חידוש בעולמינו, לכן על פי לוח זמנים הנ"ל צוין, מתי יבנה בית המקדש ומתי גם יחרב. ובנוסף בתוך לוח זמנים הזה קבע ה' סדר פנימי שאם עם ישראל לא יחטאו ויקיימו את רצונו של הקב"ה- אז יתבטל לוח זמנים זה שנקבע מראש בשעת הבריאה.
אילו בני ישראל לא היו חוטאים, לא היה נחרב בית המקדש ולא היו יוצאים לגלות.
מכאן שלוח הזמנים לארבעת הגלויות נקבע משעת הבריאה ,אך היה מלווה בתנאי- שאם עם ישראל יתקנו את דרכיהם- כנגד זה- יתבטלו כל הגלויות וסדר הזמנים ישתנה.
משתמע מהסבר זה: שארבעת הגלויות- אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל- ורק אם ישראל היו מבצעים את התיקון הגמור- כל סדר הזמנים שנקבע מראש עשוי היה להתבטל.
ארבעת הגלויות נקבעו מראש –במטרה לזכך את עם ישראל, בהיותו העם הנבחר- הוא חייב להיות מזוכך ומעודן יותר בהשוואה ליתר העמים והדבר מעלה את העם כולו למדרגות העליונות ביותר והתכלית הנוספת שתגיע רוח האלוקים- רוחו של משיח.
משמעות מדרש תהלים הוא:
העולם הזה מכיל קליפות של שרף, נחש, עקרב-הם מרמזים על כל הייסורים של היהודי - ייסורי נפש, הרוח והנשמה, אך הקשה מכולם: הצימאון שאין בו מים,
היהודי מסוגל לעמוד בכל סוגי הייסורים –כאשר הוא חש את אלוקים, אך אם נפסקו מקורות היניקה שלו ואינו חש את ה' כלל-אז הוא שרוי בגלות הקשה ביותר- שאינו זוכה לראות את קיצה.
ומדוע גלות מצרים אינה מוזכרת בקבוצת הגלויות ?
התשובה לכך: גלות מצרים - משמשת לעם ישראל –כור ברזל- זמן הכנה לקבלת התורה על גלות זאת אמר ה' לאברהם:
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל..". [בראשית ט"ו, י"ג- ט"ו]
כוונת ה' : הייתה להגיד לאברהם: שאם הוא חפץ שעם ישראל יהיה העם הנבחר ויקבלו את התורה הקדושה - חייבים לעבור את הזיכוך הזה במצרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ומשמעות הרכוש הגדול: לא רק גשמי- אלא גם רוחני שמבטא את דברי ה':
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". [שמות י"ט, ד] ובאופן זה- נהפכו עם ישראל לאחר הזיכוך במצרים- לעם הנבחר אשר זכה אחר כך לקבל את התורה במעמד הר סיני.
חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:
א] אדום. [הכוונה לרומי]
ב] מדיי. [פרס]
ג] בבל.
ד] יוון.
חז"ל מביאים עוד רמז הפעם מהמילה: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"- בגימטרייא- 42 מסעות - התורה רומזת במשפט זה: כי מסעיהם למוצאיהם של ישראל בנדודיהם במדבר- מרעמסס שבמצרים עד אָבֵל הַשִּׁטִּים - שבערבות מואב -היו סך הכול -ארבעים ושניים- כמספר האותיות: "ואלה"- רעיון זה של חז"ל מבוסס על מסכת תענית [ט, ע"א]
מדבר צין.
נאמר: "וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ".
ר' אליעזר בן-יהודה קובע: כי משמעות המילה צִן היא: קוץ וצִן הוא דקל שגזעו קשה.
הגמרא מונה ארבעה סוגי דקלים: "דקלין ,תאלין, הוצין וצינין". [בבא בתרא, ס"ט, ע"ב]. מכאן שהשמות צין וסין מרמזים על מראה הנוף של מדבר זה.
התורה מתארת את המיקום המדויק של מדבר צין:
"וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה". מכאן, שים המלח הוא ליד מדבר צין. [במדבר ל"ד,ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: ארבעת הגלויות- אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל- והמילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- מרמזות לנו על: כברת הדרך שעם ישראל יעבור עד בוא הגאולה, מי ייתן שבורא עולם יחיש את גאולתנו ואנו נתקן את דרכנו אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מסעי
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:17
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 400
פרשת מטות- מסעי , מה היעד של עם ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת מסעי מתוארים מסעיהם של עם ישראל מאז יצאו ממצרים. התורה מציינת ארבעים ושתיים תחנות במשך ארבעים שנות נדודים במדבר.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון:
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על- פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם"[במדבר ל"ג, א-ג]
אחת מתחנות עם ישראל הייתה בערבות מואב על הירדן:
"..ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב: וידבר ה' אל משה בערבות מואב על— הירדן יריחו לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את- הירדן אל ארץ כנען..."[שם ל"ג, נ"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות למספר: ארבעים ושתיים תחנות שבני ישראל חנו?
ב] היכן ממוקם: המקום: ערבות מואב?
ג] מהו היעד של כל המסעות?
תשובות
מסעות ותחנות בחיי האדם ועם ישראל.
על פי ספר התמצית למאיר ינאי: עניין המסעות והחניות אצל עם ישראל - משקף את האדם במשך חייו- שגם הוא- עובר תחנות בתוך מסע ארוך ,ותחנותיו הם גם בסך ארבעים ושתיים במהלך החיים .
לכל מסע יש מוצא ותכלית, המסר אל האדם הפרטי- הוא תמיד לשאוף לנסוע קדימה- על מנת להתקדם למטרה, כמו שנאמר: "דבר אל בני ישראל ויסעו" [שמות י"ד, ט"ו]
מטרת המסע- היא לעלות ולהתעלות, דוגמת ארון הברית, כמו שנאמר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך"
[במדבר, י ל"ה]
המשמעות היא: כאשר עם ישראל- בכלל ובפרט דבק בקב"ה- דבק בתורה ובמצוותיה-התוצאה היא: ניצחון על כל האויבים אשר ינוסו מפנינו, הכוונה: גם לאויבים פנימיים בתוכנו וגם לאויבים חיצוניים בפועל- המאיימים השכם והערב להשמידנו.
כאשר האדם שואף לעלות ולהתעלות ולהגשים את מטרותיו בחיים, טוב יעשה עם יעבור את מסעותיו במרכבתו של בורא עולם, כאשר הוא מחובר לתורה ומצוות ועושה זאת בבחינת: "יגעת ומצאת תאמין" התוצאה : השגת המטרות הנעלות שהאדם הציב לעצמו בסייעתא דשמיא.
על פי חז"ל [בתענית ט, ע"א]: מ"ב המסעות של עם ישראל מרומזים בפסוק השני שבפרשת: "מסעי" שנאמר: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"-"ואלה"- בגימטרייא = ארבעים ושניים.
מכאן שאין דבר שאינו רמוז בתורה.
דעת מקרא: מעיר על תיאור המסעות של עם ישראל: כי עצם החזרה על המילים:"ויסעו ויחנו"- משווים למסע העם כתיבה בצורת שירה.
וזה בדומה לתיאור שלושים ואחד המלכים שהיכה יהושע ועם ישראל, כפי שמתואר ב:[יהושע י"ב,, ט, כ"ד] על כך אמרו- כי היא כשירת ניצחון. שכל אחד משלושים ואחד חרוזיה פותח במילה: "מלך" ומסיים במילה: "אחד" .מילים אלו משמשות כפזמון חוזר.
ספורנו אומר: כי עצם תיאור מסעותיהם של עם ישראל- בא במטרה לשבח אותם: שהלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.
כמו שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב, ב]
אברבנאל אומר חידוש מעניין בשם בעלי המדרש: בעת הגאולה העתידית , עתיד ה' להעביר את עם ישראל את כל ארבעים ושניים מסעות שעברו בשנות נדודיהם במדבר - כדברי נבואתו של הנביא יחזקאל: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים"
על כך מרמזת לנו התורה במילים: "ואלה מסעיהם למוצאיהם" הכוונה כי מסעות אלה יהיו גם לאלה היוצאים מגלותם האחרונה.
רבינו בחיי מרחיב רעיון זה ומסביר: כי בגאולה האחרונה יהיו הרבה מקרב ישראל שיצאו אל המדבר ויעברו בתחנות אלה ושם הקב"ה יכלכל אותם וידאג להם -ממש כשם שדאג להם בזמן שיצאו מגלות מצרים ,ולכן הכתוב מזכיר פעמיים את המילה: "מוצאיהם"- זהו רמז לשתי יציאות- הראשונה גלות מצרים- והשנייה הגלות האחרונה.
ערבות מואב.
על פי דעת מקרא: ערבות מואב- משמש כינוי לעבר הירדן המזרחי [ממקום ים המלח צפונה] ואזור זה הוא סמוך לירדן.
כאן הקב"ה פונה אל משה ואומר לו:
"דבר אל – בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען: והורשתם את –כל יושבי הארץ מפניכם.."
רש"י שואל: כמה פעמים עם ישראל הוזהרו על ידי הציווי: "כי אתם עוברים את הירדן..."?
אלא, כוונתו של משה הייתה: כשאתם עוברים בשטח הירדן , זאת במטרה לעבור את מי הירדן ולכבוש את תושבי ארץ כנען .שאם לא כן, המים יבואו וישטפו אתכם. בדומה לכך אמר להם יהושע במסכת סוטה ובתוספתא דסוטה.
נאמר:" והכוהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם ככל אשר ציווה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו" [יהושע ד, י]
ובתוספתא:"עודן בירדן אמר להם יהושע: דעו שלא נכנסתם לארץ, אלא על מנת שתורישו את יושביה, שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' ואם לא תוריש וגו' ,אם אי אתם מקבלין – באים מים ושוטפין אתכם"[סוטה ח.ה]
היעד של עם ישראל בתום המסעות.
היעד הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"
הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.
רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.
חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין תשעה באב והסיבה היא:
כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בתום מסע המדבר המלווה בניסים ואותות -מתבשר על היעד: הכניסה לארץ ישראל.
אך המאבק על חיי האומה בארץ ישראל עדיין לא תם,
מי ייתן ונזכה במהרה להגיע למנוחה ונחלה- עם בוא הגאולה. אמן ואמן.
פרשת מטות- מסעי , מה היעד של עם ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת מסעי מתוארים מסעיהם של עם ישראל מאז יצאו ממצרים. התורה מציינת ארבעים ושתיים תחנות במשך ארבעים שנות נדודים במדבר.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון:
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על- פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם"[במדבר ל"ג, א-ג]
אחת מתחנות עם ישראל הייתה בערבות מואב על הירדן:
"..ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב: וידבר ה' אל משה בערבות מואב על— הירדן יריחו לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את- הירדן אל ארץ כנען..."[שם ל"ג, נ"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות למספר: ארבעים ושתיים תחנות שבני ישראל חנו?
ב] היכן ממוקם: המקום: ערבות מואב?
ג] מהו היעד של כל המסעות?
תשובות
מסעות ותחנות בחיי האדם ועם ישראל.
על פי ספר התמצית למאיר ינאי: עניין המסעות והחניות אצל עם ישראל - משקף את האדם במשך חייו- שגם הוא- עובר תחנות בתוך מסע ארוך ,ותחנותיו הם גם בסך ארבעים ושתיים במהלך החיים .
לכל מסע יש מוצא ותכלית, המסר אל האדם הפרטי- הוא תמיד לשאוף לנסוע קדימה- על מנת להתקדם למטרה, כמו שנאמר: "דבר אל בני ישראל ויסעו" [שמות י"ד, ט"ו]
מטרת המסע- היא לעלות ולהתעלות, דוגמת ארון הברית, כמו שנאמר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך"
[במדבר, י ל"ה]
המשמעות היא: כאשר עם ישראל- בכלל ובפרט דבק בקב"ה- דבק בתורה ובמצוותיה-התוצאה היא: ניצחון על כל האויבים אשר ינוסו מפנינו, הכוונה: גם לאויבים פנימיים בתוכנו וגם לאויבים חיצוניים בפועל- המאיימים השכם והערב להשמידנו.
כאשר האדם שואף לעלות ולהתעלות ולהגשים את מטרותיו בחיים, טוב יעשה עם יעבור את מסעותיו במרכבתו של בורא עולם, כאשר הוא מחובר לתורה ומצוות ועושה זאת בבחינת: "יגעת ומצאת תאמין" התוצאה : השגת המטרות הנעלות שהאדם הציב לעצמו בסייעתא דשמיא.
על פי חז"ל [בתענית ט, ע"א]: מ"ב המסעות של עם ישראל מרומזים בפסוק השני שבפרשת: "מסעי" שנאמר: "ואלה מסעיהם למוצאיהם"-"ואלה"- בגימטרייא = ארבעים ושניים.
מכאן שאין דבר שאינו רמוז בתורה.
דעת מקרא: מעיר על תיאור המסעות של עם ישראל: כי עצם החזרה על המילים:"ויסעו ויחנו"- משווים למסע העם כתיבה בצורת שירה.
וזה בדומה לתיאור שלושים ואחד המלכים שהיכה יהושע ועם ישראל, כפי שמתואר ב:[יהושע י"ב,, ט, כ"ד] על כך אמרו- כי היא כשירת ניצחון. שכל אחד משלושים ואחד חרוזיה פותח במילה: "מלך" ומסיים במילה: "אחד" .מילים אלו משמשות כפזמון חוזר.
ספורנו אומר: כי עצם תיאור מסעותיהם של עם ישראל- בא במטרה לשבח אותם: שהלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.
כמו שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב, ב]
אברבנאל אומר חידוש מעניין בשם בעלי המדרש: בעת הגאולה העתידית , עתיד ה' להעביר את עם ישראל את כל ארבעים ושניים מסעות שעברו בשנות נדודיהם במדבר - כדברי נבואתו של הנביא יחזקאל: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים"
על כך מרמזת לנו התורה במילים: "ואלה מסעיהם למוצאיהם" הכוונה כי מסעות אלה יהיו גם לאלה היוצאים מגלותם האחרונה.
רבינו בחיי מרחיב רעיון זה ומסביר: כי בגאולה האחרונה יהיו הרבה מקרב ישראל שיצאו אל המדבר ויעברו בתחנות אלה ושם הקב"ה יכלכל אותם וידאג להם -ממש כשם שדאג להם בזמן שיצאו מגלות מצרים ,ולכן הכתוב מזכיר פעמיים את המילה: "מוצאיהם"- זהו רמז לשתי יציאות- הראשונה גלות מצרים- והשנייה הגלות האחרונה.
ערבות מואב.
על פי דעת מקרא: ערבות מואב- משמש כינוי לעבר הירדן המזרחי [ממקום ים המלח צפונה] ואזור זה הוא סמוך לירדן.
כאן הקב"ה פונה אל משה ואומר לו:
"דבר אל – בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען: והורשתם את –כל יושבי הארץ מפניכם.."
רש"י שואל: כמה פעמים עם ישראל הוזהרו על ידי הציווי: "כי אתם עוברים את הירדן..."?
אלא, כוונתו של משה הייתה: כשאתם עוברים בשטח הירדן , זאת במטרה לעבור את מי הירדן ולכבוש את תושבי ארץ כנען .שאם לא כן, המים יבואו וישטפו אתכם. בדומה לכך אמר להם יהושע במסכת סוטה ובתוספתא דסוטה.
נאמר:" והכוהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם ככל אשר ציווה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו" [יהושע ד, י]
ובתוספתא:"עודן בירדן אמר להם יהושע: דעו שלא נכנסתם לארץ, אלא על מנת שתורישו את יושביה, שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' ואם לא תוריש וגו' ,אם אי אתם מקבלין – באים מים ושוטפין אתכם"[סוטה ח.ה]
היעד של עם ישראל בתום המסעות.
היעד הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"
הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.
רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.
חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין תשעה באב והסיבה היא:
כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי עם ישראל בתום מסע המדבר המלווה בניסים ואותות -מתבשר על היעד: הכניסה לארץ ישראל.
אך המאבק על חיי האומה בארץ ישראל עדיין לא תם,
מי ייתן ונזכה במהרה להגיע למנוחה ונחלה- עם בוא הגאולה. אמן ואמן.
