חומש במדבר
פרשת מסעי
- פרטים
- קטגוריה: פרשת מסעי
- פורסם בראשון, 01 נובמבר 2020 23:38
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 568
פרשת מסעי
פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א
אלה מסעי בני ישראל (מסעי לג-א)
כשם שמטרת בני ישראל במשך ארבעים שנה היתה לנחול נחלה בארץ ישראל. עברו הרבה מסעות ומקומות שונים שבכל מקום ומקום התנסו בניסיונות ומצבים אחרים עד שהגיעו לנחלה. הם הלכו אחרי ענני הכבוד לפעמים הם התקדמו מאוד ואח"כ חנו חניה קצרה ולפעמים הם התקדמו מעט וחנו חניה ארוכה אך בסופו של דבר הגיעו לנחלה. וכן כך אמורה להיות עבודתנו בעולם הזה. כדי לחזור בתושבה צריכים לעלות מעלה מעלה בדרגות היראה יש ירידות ויש נפילות. לפעמים אנחנו מתקדמים ולוקחים על עצמנו יותר על תורה ומצוות במשך תקופה ארוכה ופתאום חונים חניה קצרה ולא מתקדמים ולפעמים אנו מתקדמים בעבודת ה’ יתברך לאט לאט ואח"כ חונים חניה גדולה ותקועים במקום הרבה זמן. הכל טוב ויפה בתנאי שלא ניתקע לעד כי מי שנתקע ונישאר במקום בסופו של דבר הוא ידרדר אחורה לכן אנחנו צריכים ללמוד לקח ממסעי בני ישראל שתמיד התקדמו והסתכלו מעלה מעלה והתקדמו למרות החניות הקצרות והארוכות העיקר שלא חונים לעד. והחניות הם הכרחיות לעבודת ה’ יתברך כשם שאדם עולה בסולם הוא עולה לאט לאט שלב שלב או שתים או שלושה שלבים ביחד אך הוא צריך לנוח כי אם יעלה עשרה שלבים במהירות הוא יכול ליפול ואם הוא נופל אז הוא נופל עד למטה ויוצא שלא עשה פה כלום.
ולכן שיטת מסעם של בני ישראל היא דוגמא קלאסית בשבילנו כיצד לעבוד את ה’ יתברך יהיה רצון שהקב"ה יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה אמן (בשם הרב ישראל אלפרין)
ויסעו ממרה ויבאו אילמה (מסעי לג-ט)
המפרשים הקדושים פירשו זאת שכאשר אדם נוסע (בורח מתרחק) מהמרה השחורה והעצבות הוא מגיע אילימה. מלשון אלים חזק, דהיינו שמתחזק בעבודת ה’ יתברך. והצדיק מרוז’ין זצ"ל אמר שיש לזה ראייה מהתורה שנאמר "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" מלמד שמי שמתעצב מגיע לכעס חס ושלום.
מספרים על בן מלך אחד, שהיה בעצבות גדולה, וחשב לשלוח יד בנפשו. הלך להתייעץ עם אחד החכמים הגדולים של הממלכה, והוא השיאו עצה להשיג חולצה של אדם שאין לו דאגות ושמח בחלקו. וכשילבש חולצה זו יתרפא. מיד הלך בן המלך והתחיל לחפש נסיכים, עשירים, רוזנים, מי שמח בחלקו למי אין דאגות?
פעם אחת יצא בחברת עבדיו כדי לצוד ציד, ובדרכו פגש איזה רועה צאן יושב תחת העץ ומנגן בחלילו, ונראה כאילו אינו מבני עולם הזה. פנה אליו הנסיך ושאל אותו לשמו ולמעשיו, ענה לו אותו רועה צאן, שהוא יוצא בכל בוקר לרעות את צאונו, ויושב לנוח, ולנגן מעט, וכך מבלה הוא את יומו בששון ובשמחה, ולא חסר לו מאומה. הביט בו הנסיך וראה אותו לבוש בלוי סחבות וגופיה דלה עליו.
שאל בן המלך את רועה הצאן: "האם אתה שמח בחלקך?" ענה לו הרועה: "כן" המשיך בן המלך לחקרו: "האם אין לך דאגות? "ענה לו הרועה: "אין". חזר ושאלו: "האם היית מוכן להתחלף איתי ולהיות נסיך? ענה לו: "לא".
הרהר הנסיך בלבו שהנה זכה סוף סוף למצוא אדם ששמח בחלקו, ואינו דואג. פנה אליו הנסיך ואמר לו, שהוא מבקש ממנו חולצה אחת תמורת תשלום. ענה לו אותו רועה צאן בפשטות ובתמימות: "אין לי חולצה"...ילמד אדם ממעשה זה, שלא העושר הוא המביא את האושר, אלא אפילו עני חסר אמצעים יכול לשמח את עצמו על ידי מה שיש לו.
מיצינו בתורה הקדושה בפרשת וישלח כשניפגשו יעקב ועשיו, הציגו איש לרעהו את כל הבנים והבנות שברשותם והנה יעקב אבינו, עליו השלום, אמר "יש לי כל". כלומר ולא חסר לי מאומה. ואילו עשו הרשע אמר: "יש לי רב" דהיינו, יש לי הרבה. כך היא מדתם של רשעים, שאינם שמחים בחלקם, אך אנו עם ישראל חי וקיים לעד בזכות השמחה בכל מה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הכתוב: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך" ועל ידי השמחה יכול לצאת מכל הצרות, כדכתיב: "כי בשמחה תצאון" ודרשו: "תצאון" מכל הצרות.
הגמרא בתענית (כב) מספרת על רב ברוקא שפגש את אליהו הנביא בשוק ושאל אותו אם יש משהו בשוק שהוא בן עולם הבא? הצביע אליהו הנביא על שני אנשים שנראו כפשוטים ואמר לו: הללו בני עולם הבא הם. ניגש אליהם רב ברוקא ושאל למעשיהם. ענו לו: אנשים בדחנים אנו. אם רואים אדם עצוב משמחים אנו אותו. משמחים חתן וכלה וכו’. ילמד אדם מהגמרא, עד היכן כח השמחה, אפילו להביאו לעולם הבא, ורבנו האר"י זכרונו לברכה, זכותו יגן עלינו אמן, אמר שאין דבר הגורם מניעה בעבודת ה’ כמו העצבות והמרה השחורה, וכבר ידוע מחכמי הרופאים שיש בכח השמחה להעביר מהאדם את כל המחלות והכאבים, וחס וחלילה להפך, על ידי העצבות אפשר להגיע למחלות שונות ומשונות.
הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו אמן, אמר: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", ובלקוטי מוהר"ן (סימן רפ"ד) כתב שלמדת השמחה אפשר להגיע על ידי מציאת נקודות טובות בעצמו, והביא ראיה מהתפילה שאנו מתפללים לבורא עולם: "מה אנחנו, מה חיינו וכו’" אך אחרי כן מיד אנחנו מחיים ומשמחים את עצמנו באמירת: "אבל אנחנו עבדיך, עמך בני בחיריך". ובאופן כזה יהיה האדם בשמחה בכל עת ובכל מצב, כיוון שעם כל הרע מוכרח שתהיה בו איזו נקודה טובה, שאין בשום בריה בעולם. רק צריך לחפש זאת.
עוד כתב שם, שטוב לשמוע נגונים שמשמחים אותו, והאריך מאוד בשבח הנגינה, וכבר אמר הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זכותו יגן עלינו אמן, שעל ידי הנגון אפשר לפתוח את כל שערי השמים. וגמרא מפורשת הוא בערכין (יא) "תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב – זו השירה". ובגמרא שבת (ל) אמרו: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה".
מסופר על בת צדיק אחד שהיתה עקרה שנים רבות, והלכה לצדיק רבי רפאל מברשיד זכותו יגן עלינו אמן, כדי להתברך מפיו, אמר לה הצדיק: אם תהיי בשמחה תזכי בקרוב לבן זכר של קימא. הלכה אותה בת לאביה וסיפרה לו את דברי הצדיק, ואמרה שאינה מבינה מה הקשר בין שמחה לבנים? הסביר לה אביה את כונת הצדיק, והראיה לדבריו, שהרי מצינו בשרה אמנו, עליה השלום, שהיתה עקרה, וכתוב בה: "ותצחק שרה בקרבה". מיד סמוך לה "הנך הרה ויולדת בן". וכן דוד המלך אמר: "אם הבנים שמחה" אם רצונך להיות אם הבנים תהיי בשמחה, ואכן כך עשתה, וזכתה לבן זכר בשעה טובה ומוצלחת.
השמחה כוחה גדול. אך אי אפשר להגיע לשמחה פנימית אמיתית ללא לימוד התורה וקיום המצות, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתם משמרים את מצותי ושמחים בהם, אני מוסיף לכם שמחה על שמחתכם" לכן נשתדל יותר בקיום התורה והמצות, ובשמחה הגדולה של: "אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים" ואז נשמח בשמחת עולם, בגאולת ישראל, אמן. (כותונת פסים).
ולישרי לב שמחה
המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור, הוא שמח לעולם והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם, גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא. ועתה, הבט וראה, כי השמחה כוללת הכל כי כל אדם הדואג על העולם הזה, אין לו מנוחה כל ימיו, ותמיד הוא מחשב להרויח ממון, ולא יסתפק במה שחלק לו האל. לכן השמח בחלקו הוא עשיר (אבות פ"ד מ"א) אף אם הוא עני, כי ישמח בשם, שהוא חלקו ונחלתו, וכן כתוב: "חלקי ה’ אמרתי" (תהילים קיט, נז) וכתיב: "ה’ מנת חלקי וכוסי" (שם טז, ה) וכן הוא אומר: "ישמח לב מבקשי ה’ (שם קה, ג). עיין במאמרים "הכל לטובה" "ויסורין".
והמידה הזאת, בנפשות הצדיקים, שהם בנועם שלם בענין עבודתם ובשמחה גדולה בפרישותם, כמו שנאמר: "שמחו בה’ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (שם לב, יא): וכן הוא אומר: "אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה" (שם צז, יא). לכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות, ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך העליון, אשר כל בני מעלה ישתחוו לו, וכן אמר דוד: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (שם קיט, קסב) וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר פי אלף יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים במצוות ובתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה. ואז מצליח בכל דרכיו וטוב טעמיו, הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל. הקב"ה ומגלה להם רזים וחדושי של מעלה, לפי שהוא ירא השם ברוך הוא וישר, ונכנס הטעם בקרבו, וזהו שאמר שלמה: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו), "ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים (משלי כג, טז) וכן אמר דוד: "ברכי נפשי" (תהילים קד, א). לפי שהנפש ממעלה העולה למעלה, וכשהיא יודעת ענין סודה, היא תאהב את בוראה ותסגל מצוותיו וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה והמעלה אשר היא דומה לו, אז תיחדהו במצפוניה ותשעשע בחדריה, ובכל עת ובכל רגע חושקת אהבתו, וזוכרת אותו בלילה על יצועה, אז השם ברוך הוא שולח בה חשק השמחה, והלב יבער וידלק מרוב חשק האהבה, כענין שנאמר: "שוש אשיש ותגל נפשי באלהי" (ישעיה סא, י). ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה.
"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה" (שבת ל ע"ב). וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל עת שירצו, אלא היו מכונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה, לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים היו מביאים לפניהם נבל ותוף חליל וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב "והיה כנגן המנגן ותהיה עליו ידה" (מלכים ב’ ג, טו) "ופיקודי ה’ ישרים משמח לב" (תהילים יט, ט).
נצטט מאמר מקוטנרס אין בעיות של ברסלב
יהודים! עליכם לדעת, כי בזה העולם יכולים לחיות חיי גן עדן ממש, ולהפוך את כל החיים לחיי שמחה וחיי אושר, ולא יחסר לכם שום דבר, כי השמחה צריכה לבוא מאיתנו ולא מהשמים ולהיפוך יכולים להפוך את כל החיים לבעיות רציניות, לצרות וליסורים, למרירות ולהרפתקאות, עד שיתהפכו החיים לחיי גיהנום ממש, רחמנא לצלן, ועל כן אשאל אתכם, האם אינו כדאי לכם להתישב בדעתכם כמה רגעים, ולשמוע היטב היטב מה שאני מבקש מכם ומדבר אליכם, ועל ידי זה תהפכו את חייכם לחיי גן עדן, לחיי נועם ושמחה. על מה ולמה לכם ללכת כל כך ממרמרים ולהיות במחלוקת ובמריבות עם זולתכם, ולקלל זה את זה, ולהסתבך בחובות וליפול בקטנות המוחין ובחלישות הדעת?! מדוע לא תתישבו אחת ולתמיד ותדעו, כי את העולם הזה ברא הקדוש ברוך הוא, מלך חי וקיים, והוא משגיח על הבריאה בהשגחה נוראה ונפלאה עד מאד, עד שאין עשב קטן זז ימינה או שמאלה בלי השגחתו הפרטי פרטית, כי הוא יתברך צופה ומביט מראשית כל עלמין ועד סוף כל עלמין, על כל פרטי פרטים של הבריאה, ודומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם אלקותו יתברך, כי הכל לבוש לגבי גלוי האין סוף ברוך הוא יתברך, כי הכל לבוש לגבי גלוי האין סוף ברוך הוא יתברך שמו, והוא יתברך מנהיג בכל רגע ודקה את כל הבריאה כולה, ועכשיו אשאל אתכם, אם הקדוש ברוך הוא צופה ומביט אפילו על עשב קטן, ומשגיח עליו על כל תנועה ותנועה לאיזה צד שיתנועע, על אחת כמה וכמה השגחתו הפרטית על בן אדם המדבר, ובאין ערוך לזה כלל על אחת כמה וכמה השגחתו הפרטית על עם ישראל בניו הקדושים, איך שמשגיח על כל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל, ואז, אה ובי, אם תכניסו בעצמכם ידיעות אלו, תתחדש לכם בריאה חדשה, כי תראו ותסתכלו ותבינו ותשכילו, שכל מה שעובר עליכם בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, הכל מושגח ממנו יתברך, ועל כן מה ולמה לכם הויכוחים?! ומה ולמה לכם הבעיות?! ומה ולמה לכם לריב זה עם זה?!
יותר טוב לכם לדבק עצמכם לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, ולברוח רק אליו יתברך, ואז תפתרנה כל הבעיות, ותראו שאין בעיות כלל, כי עיקר כל הבעיות, הצרות והיסורים, המרירות, הקטנות והדינים שעוברים עליכם, הוא רק מפני שנתקתם עצמכם ממנו יתברך, עד שאין אתם מסתכלים עליו יתברך, כי עקרתם את עצמכם לגמרי ממנו יתברך, עד שאתם חושבים כאילו כל הבריאה כולה מתנהלת לבדה, וכאילו אלו הרשעים המינים והכופרים והאפיקורסים עושי חיל מעצמם, ואין אתם יכולים להבין כי גם שם מוסתרת השגחתו הפרטית בשביל הבחירה והניסיון, לנסות אתכם האם אתם אוהבים את הקדוש ברוך הוא באמת, והאם אינכם מתפעלים שאתם רואים בהצלחת הרשעים, ובהצלחת אומות העולם המינים והכופרים והאפיקורסים?! ואז אם תכניסו בדעתכם היטב היטב, אשר הוא יתברך נמצא, ובלעדיו יתברך אין נמצא כלל. הקב"ה משלם שכר מיצוות לרשעים בעולם הזה ובעולם הבא נישמתם סובלת וניזרקת מדחי לדחי. צריך לדעת שבכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, אז ממילא תתבטלנה מכם כל הבעיות, ותראו אשר אין שום בעיות, ותחזרו אליו יתברך, ותמשיכו על עצמכם ערבות, נעימות, ידידות, זיו חיות אלקותו יתברך, אשר אין טוב מזה, וכשאדם מכניס בדעתו ידיעות אלו, נמשך עליו אור רוחני, אור דק כזה, שמרגיש את הגן עדן בזה העולם ע"כ אשרי מי שיכניס בדעתו ידיעות אלו ואז יבחין שאין בעיות כלל וכדי לברוח אליו יתברך ולזכור את המימרות "השמח בחלקו הוא העשיר" ו"הכובש את יצרו הוא הגיבור" "ואיזה הוא החכם? הרואה את הנולד" שנאמר דע "מהאין באתה (מטיפה סרוחה) ולאן אתה הולך (למקום עפר רימה ותולעה) ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.
צריך שתדע, כי החיים של האדם בזה העולם מלאים אכזבות, כי הרצון של האדם הוא תמיד להתעלות – בין ברוחני ובין בגשמי, ולבסוף לא הולך לו, רק נופל ויורד תמיד אחרונית, ויש לו אכזבות גדולות, עד שיש בני אדם שכל כך התאכזבו בחייהם, עד שנמאסו להם החיים לגמרי, והם קצים בחייהם, ומבקשים נפשם למות, מרוב מרירות ועצבון שמסבבים אותם. ועל כן עליך לחזק עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ואל תבקש ואל תחפש אחר גדולות ונפלאות ממך, ובאופן כזה "לא תתאכזב" בחייך, ולא ימאסו לך החיים. הרגל עצמך לא לרצות שום רצון נגד רצונו יתברך, אלא בטל רצונך לרצונו יתברך, וכמו שהוא יתברך רוצה כי בזה העולם עוברות על כל אחד אכזבות מרות וקשות בכל יום ויום ובכל פעם באופן אחר, עד שאם תסתכל היטב, תראה, תבין ותשכיל, כי האכזבות אוכלות אותך לגמרי, ואי אפשר להנצל מהן, כי אם על ידי שתקח את עצמך בידך, ותאמר לעצמך: למה לי להסתכל על זולתי, ולמה לי טובת זולתי, יותר טוב לי לבטוח בהקדוש ברוך הוא מלבטוח בבשר ודם, הלא בשר ודם ממילא לא יעזור לי, אדרבה אם רק יוכל הוא יאכזב אותי, ועל כן מה ולמה לי להסתכל עליו, ולמה לי להבהל ממנו כל כך?! ואז אם תכניס ידיעות אלו בעצמך, ותקח הכל בידיך, ולא תבטח בבשר ודם, אז אף פעם "לא תתאכזב" משום בריה, ותהיה בן חורין ממש. כיזה ששם תמיד בטחונו בידי בשר ודם, הוא תמיד יתאכזב ממנו, כי בדרך כלל עליך לדעת, אשר בשר ודם אינו יכול לעזור לך, ואינו מעונין לעזור לך, כי כל אחד לטובת עצמו הוא דורש, ועל כן ראה, אהובי, אחי היקר, לתלות כל בטחונך רק בו יתברך, כי רק הוא יתברך יכול לעזור, וכשיהיה לך בטחון כזה, אז "לא תתאכזב" משום בריה שבעולם.
צריך שתדע, כי בזה העולם צריך האדם לחזק את עצמו בכל יום ויום מחדש, ואל יפול בדעתו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, עליו לידע שיש לו רק תפקיד אחד בעולם, מהרגע שנכנס לאויר העולם עד הרגע שיוצא מאויר העולם – להכיר את הבורא יתברך שמו (עין זהר בא מב) ולקיים את מצוותיו הקדושות, ולמלא רצונו יתברך בהם, ועל ידי זה ימשיך את שכינת עוזו יתברך למטה בזה העולם, כדי שלו יתברך תהיה דירה כאן בתחתונים (עין מדרש תנחומא בחוקותי ג), וזה עיקר תכלית בריאת האדם, טיפה סרוחה, עפר מהאדמה, כדי שאפילו כשמסתובב בגשמיות העולם הזה, ויהיה מסובב בכל מיני מניעות, יסורים ובלבולים וכו’, עם כל זאת לא יפול בדעתו כלל משום דבר ומשום בריה שבעולם, רק תמיד ימשיך את עצמו אליו יתברך, זה עיקר שלמותו, ועל ידי זה הוא מוציא מהכח אל הפועל את תכלית בריאת האדם על האדמה, הינו שעל ידי שזוכה להכיר אותו יתברך, ומכל שכן כשזוכה גם לגלותו ולפרסמו לכל העולם כולו, אז זוכה להגיע אל השלמות העליונה, שאין שלמות אחריה, וככל שהאדם זוכה יותר לגלות ולפרסם את אמיתת מציאותו יתברך בעולם, כמו כן זוכה להתעלות בשלמות עליונה יותר, ובידיעות אלו כבר לא שייך שום אכזבות בחיים, כי ממי יש לו להתאכזב, הלא הכל לכל אין סוף ברוך הוא יתברך שמו, והוא יתברך אצל, ברא, יצר ועשה את כל העולמות, והכל בידו יתברך להרים ולהגביה או להוריד ולהשפיל, לכבד ולהעשיר או לבזות ולהעני, כי הכל ממנו יתברך, ועל כן מה שיך לקנא בזולתו, ומכל שכן להתאכזב מזולתו, אין לו רק אמיתת מציאותו יתברך שניסתרות לה’ אלוהנו והניגלות לנו אז אין לנו מה לסמוך על מראה עיננו וכשאדם בא לידיעות אלו, אזי זוכה להיות בן חורין בחייו, וחי חיים נעימים, ערבים ומתוקים, אשרי לו!
ועוד צריך שתדע כי מידת האכזבה, שהאדם מתאכזב מכל דבר או מכל בריה, היא מידה רעה עד מאוד, ויכולה להכניס את האדם לשגעון לגמרי, כי כשאדם רוצה איזה דבר, ולא הולך לו כמו שרוצה, אזי הוא מתאכזב, והאכזבה עלולה להביאו לידי מרירות, עצבון ודכאון, עד שיפול בייאוש גמור, ויתיאש לגמרי מחייו, וישכב על המיטה כפגר מת, שאינו עושה ואינו מתפקד מאומה, וחייו מרים ומרורים עד מאוד, וזה מביאו לידי שגעון ממש, רחמנא לצלן. וכל המשוגעים והמטורפים נעשו רק על ידי מידת האכזבה שהתאכזבו מאיזה דבר וכו’, מאיזה רצון וכו’, שלא הלך להם כפי שחפצו, על ידי זה נפלו ביאוש ובמרה שחורה, עד שמרוב שגעונות, אבדו עצמם לדעת, רחמנא לצלן, והכל נעשה עקב האכזבות שהתאכזבו מזולתם, אבל תכף ומיד כשאדם יודע שאין בלעדיו יתברך, ומבטל את עצמו לגמרי לרצונו יתברך, וכמו שהוא יתברך רוצה כן יהיה, על ידי זה יתרפא מכל מיני מחלות ושגעונות וטרוף הדעת שנבדקו בו, ואף פעם לא יתאכזב משום בריה שבעולם, ואפילו משידוך לא יתאכזב, מאחר שהוא יודע שזה רצונו יתברך, ואם הוא יתברך היה רוצה שזה יהיה לי ושייך אלי, אז בודאי היה מגיע אלי ונשאר אצלי. וכן בכל פרט ופרט בחיים, כשזוכה להכניס בדעתו אמיתת מציאותו יתברך, ויודע שהוא יתברך מנהיג את עולמו בהשגחה נוראה ונפלאה עד מאד, על ידי זה אף פעם אינו מתאכזב, ומכל שכן שאינו מצטער על עולם שאינו שלו, אשרי הזוכה להכניס בלבבו ידיעות אלו, אז יעבור את העולם הזה בשלום, ויצא מהעולם הזה הכי מאושר.
וצריך שתחזק את עצמך מאוד, לישב את עצמך "איפה אתה", למה אתה צריך להיות כל כך שבור, ואף שעוברים עליך עכשיו כל מיני מרירות ויסורים, עגמת נפש, צרות ומכאובים, עם כל זאת אין זו עצה ליפול כל כך בדעתך, ולהיות כל כך מיאש, ועל כן ראה, אהובי, בני היקר, לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ותשתדל לחזק אחרים, ובזה שתחזק אחרים, יהיה לך בעצמך חזוק, כי כל מי שמחזק אחרים, על ידי זה הוא מתחזק בעצמו, ועל כן ראה לישב עצמך "איפה אתה", למה לך להתבלבל מכל דבר שעובר עליך ולהיות שבור, הלא לשום דבר זה לא יביא אותך, ראה לקחת את עצמך בידיך, ותתחיל לחזק אחרים, ואז תראה איך שכל חייך ישתנו לגמרי, העיקר עליך לדעת, כי אסור ליפול בדעתך כלל בשום פנים ואופן יהיה מה שיהיה ויהיה איך שיהיה, אתה ראה לדבק את עצמך רק בו יתברך, ואז תצליח דרכך תמיד, והעיקר ראה לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ואז שום דבר שבעולם לא יוכל לשבור אותך, ועיקר השלמות הוא לשמור מאד על הדבור, כי טבעו של האדם, שמפקיר את דבורו ומדבר כל העולה על רוחו, וזה אשר מכניס בו כל מיני דכאונות ועצבות, מריבות ומחלוקת (זהר ויקרא מב), לא כן כשאדם זוכה לדבר רק ממנו יתברך, ומחזק ומאמץ את כולם, הוא אף פעם אינו מדבר מצרותיו ויסוריו, כי מרגיל את עצמו לחזק אחרים, על ידי זה יש לו הצלחה גדולה בין בגשמי ובין ברוחני, לזאת ראה, אהובי, בני היקר, לישב עצמך עכשיו, ותשאל את עצמך "איפה אתה", ועל ידי זה באמת תזכה לעבור על כל צרותיך, ותזכה לחזק את כל בר ישראל, ואז תצליח דרכך, ואל יהיו קלים בעינים דבורים אלו, כי הם עיקריים גדולים בחיי יום יום, כי מי שזוכה לחזק את עצמו ולחזק את אחרים, על ידי זה מצליח תמיד, ולהפוך, כל הכשלונות של האדם בזה העולם וכל אכזבותיו הן רק מחמת שמניח את עצמו, ונופל בעמק דתהומא רבא, ועל כן תעשה כל מיני פעולות שבעולם לחזק את עצמך ולחזק את אחרים, ותרגיל את עצמך לשמור מאוד על דבורך, ולהיות רגיל לדבר רק דבורים טובים, ואז תצליח דרכך תמיד, וזה יסוד גדול בחיי האדם, כי אם היו בני אדם יודעים מה יכולים לפעול על ידי שמירת הדבור היו מצליחים לחזק את עצמם ולחזק את אחרים, ועל כן עשה זאת, איפא, בני, ותישב עצמך "איפה אתה", ותתרגל מהיום לדבר רק דבורי אמונה והשגחה פרטית עם כל מיודעך, ותעשה חומה סביבך מדבורי אמונה והשגחה פרטית, ואז תצליח דרכך תמיד.
והמסקנה הכי חשובה בעבודת ה’ ראה לחזק את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם להיות שש ושמח, ותראה איך כל החיים שלך ישתנו אם תלך בדרך השמחה, כי מי שמרגיל את עצמו לשמוח, אזי כל חייו הולכים בצורה אחרת לגמרי, ועל כן עשה כל מיני פעולות בעולם להיות עכשיו בשמחה, ואז טוב לך כל חייך, ואי אפשר להגיע לשמחה אמיתית, שמחה של דבקות בחיי החיים בו יתברך, אלא אם תשאל את עצמך "איפה אתה", היות שאתה נופל בכל פעם בחלישות הדעת ובדכאון, ומכל דבר שעובר עליך אתה נשבר, ואם תשאל את עצמך דברים כאלו, אז תראה שהכל שטות וקטנות הדעת והמוחין, ותעלה מעלה מעלה, והקדוש ברוך הוא יצליח דרכך, ותזכה להתענג בנועם, ערבות, זיו, שכינת עוזו יתברך, ותהיה דבוק בו יתברך, אשר זוהי התכלית הטובה שאדם בא אל זה העולם – להרגיש רק את אמיתת מציאותו יתברך, וזה התענוג העולה על כל התענוגות, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו, ומישב את עצמו היטב היטב בזה העולם איפה הוא, ואז יצליח דרכו כל ימי חייו, ויחזק את עצמו ואת אחרים, וירגיש עולם הבא בעולם הזה. ובמיוחד כמחדיר לעצמו את מידת אהבת ישראל ודן כל אדם לכף זכות וממילא כשיש אהבה אז קיים כלי קיבול לשמחה ולשלום עיין בשער אהבת ישראל ושלום בית.
בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר בסיר השני הכניס ביצה בסיר השלישי שפך גרגירי קפה.
לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומז אותו בספל.
הביט בביתו ושאל: "מה את רואה, יקירתי?" הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים: הגזר היה רך ונמעך. היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג.
אמר הטבח: "כך בני אדם שונים התמודדים עם קושי זהה. המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים: הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות. הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה. פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודים! לאחר שהותם במים הרותחים, הם הפכו את המים אותם למוצר משובח".
"לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה? כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה? כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ? כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב?
שנראית אותי דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד? או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה... רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה. כל חיסרון אפשר להפוך ליתרון כמו אם אדם עצלן שיהיה עצלן גם בלעשות עברות או אם אדם פזיז מידי וקופצני שישתמש בתכונה זו לעשות מיצוות שנאמר זריזים מקדימים למצוה.
שימחה תביא משיח
ישנו ציווי בתורה לקיים מיצוות בשימחה שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוהך בשימחה ובטוב לבב" מי שבשימחה תמיד יזכה ליראות במשיח צידקדנו.
על כן מי שרוצה להציל נפשו ולהדביקה בשרשה העליון, יעשה כל מיני פעולות שבעולם לשמח נפשו, ואפילו שכבר עבר עליו מה שעבר וכו’ ברוחניות ובגשמיות, ימסור נפשו הגיע אל מצות השמחה, שהיא יסוד כל היהדות, ואל יניח את עצמו ליפול מפגעי ומקרי הזמן, וכל הגאולה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות תלויה רק במצות השמחה, כי אז בעת הגאולה תוגדל השמחה עד מאד, כמו שכתוב (ירמיהו ל"א): "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" וגו’, וכתיב (זכריה י’) "ובניהם יראו ושמחו, יגל לבם בהשם אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים" (ישעיהו ל"ה): "חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, אמרו לנמהרי לב, חזקו, אל תיראו הנה אלקיכם נקם יבוא גמול אלקים הוא יבוא ויושעכם" וגו’, "ופדויי השם ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" וגו’ וכתיב (שם נ"ה): "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, וכל עצי השדה ימחאו כף" וגו, וכתיב (צפניה ג’): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם לעבדו שכם אחד" וגו’, "ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי, ציון אל ירפו ידיך, השם אלקיך בקרבך גבוריו יושיע ישיש עליך" וגו’, "ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר השם".
הכל דמיונות
אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה אתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשהבן/בת זוג שלנו יצליח יותר. כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים "מעכשיו". אם לא עכשיו את מתי? החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה. מישהו אמר פעם: משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחר, בעיה שעלי להתמודד אתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם. רק אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכושלים האלה הם הם החיים שלי. הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר: האושר הוא הדרך לכך!!! יהיה טוב אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששוה לבלות את זמנך איתו. כי תזכור...הזמן לא מחכה לאף אחד. לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום ששי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב, או עד סוף חייך כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר. האושר הוא דרך לא גורל.
- תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך.
- תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף.
- תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.
- האושר הוא המסע עצמו ולא היעד! כי אין אדם נפטר וחצי תאותו בידו לכן איזה העשיר השמח בחלקו שיודע להעריך את החיים בעולם הזה ולא מתרגל לכל הטובות שעשה עימו הבורא כמו חושים תקינים ראיה שמיעה ילדים וכו’.
נספר מעשיה כדי לסבר את האוזן: פעם אחת כשעסקתי בשיפוץ של בית ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית.
אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ’ר. לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ’ר...אבל הוא עשה את זה בצ’יק צ’ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו...כלום. המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו.
בעודנו פוסעים לעבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו.
על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן חיבוק אוהב לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה.
בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי, עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק ושאלתי אותו מה זה היה, הקטע של העץ.
"אה, זה מאוד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן. ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם, כי הזמן שחלף משכיח את הצרות. עלינו לנהוג כמו העץ שנאמר "כי האדם עץ השדה" כשם שעץ כדי לגדול אינו צריך מי עדן אלא מספיק לו מים מלוכלכים בחולות כלומר משקים אותו מים מלוכלכים והוא להיפך מניב פירות טובים ומתוקים, כך גם צריך להרגיש האדם גם אם עוברים עליו קשיים ביום יום ופוגעים בו בחברה משקים אותו מים מרים הוא צריך להניב פירות טובים שזה הארת פנים אהבת ישראל ולתלות הכל בחטא עץ הדעת שמאז בא מיתה ויסורין לעולם וכמו שרבי נחמן מברסלב אומר כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל.
מה מפתיע במין האנושי? משתעממים מלהיות ילדים, ממהרים להתבגר ואז משתוקקים לשוב ולהיות ילדים.... שהם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף ואז מאבדים את כספם כדי לשקם את בריאותם...שהם חושבים בחרדה על העתיד ושוכחים את ההווה, כך שאינם חיים, לא בהוה ולא בעתיד... שהם חיים כאילו שלעולם לא ימותו ומתים כאילו שמעולם לא חיו..."
לכן צריך ללמוד שהם אינם יכולים לגרום לאף אחד לאהוב אותם אך ביכולתם לאפשר לעצמם להיות נאהבים...ללמוד שהערך הרב ביותר אינו טמון במה שיש להם בחיים אלא במי שיש להם בחיים...ללמוד שלא רצוי להשות עצמם לאחרים אלא להיות נאמנים לעצמם....ללמוד שאדם עשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שזקוק להכי מעט...ללמוד שזה לוקח כמה שניות לפצוע אדם אהוב פצעים עמוקים, והרבה שנים לרפאם... ללמוד לסלוח על ידי תרגול סלחנות...ללמוד שיש אנשים שאוהבים אותם מאוד, אך אינם יכולים להביע או להראות את רגשותיהם...ללמוד שכסף יכול לקנות הכל מלבד אושר...ללמוד ששני אנשים יכולים להביט באותו הדבר ולראות דברים שונים באופן מוחלט....ללמוד שחבר אמיתי הוא אחד היודע הכל עליהם ואוהב אותם בכל זאת...ללמוד שלא תמיד זה מספיק שאחרים יסלחו להם, עליהם לסלוח לעצמם....וכלל הכי גדול יש ללמוד
* אנשים ישכחו מה שאמרת,
* אנשים ישכחו מה עשית
* אנשים לעולם לא ישכחו מה שגרמת להם להרגיש ישמע חכם ויוסף לקח.
שאלו אנשים לרבי מאיר שפירא מלובלין: מנין למר הכח המושך הזה? השיב להם בענוות חן – כל חיי הם בשמחה, השמחה מושכת קהל. ראיתם פעם שמחת נישואין שהתזמורת מנעימה שם? הכל נמשכים אליה כדי להאזין לצלילי המנגינה....
יהודי שהוא עבד השם יש לו אמונה וזוכה לשמחה וישוב הדעת. שאל אותי יהודי אחד למה החרדים מתלבשים כל כך מחניק שחור כמו גהנום הם מזכירים לי אבל מוות וכו’, למה הם לא מתלבשים כמו החילוניים ציבעונים שמחים מאירים – התשובה ברורה אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. החברה הלא דתית נראית זוהרת לעין עם כל הטלויזיה ופאבים ודיסקוטקים ושעשועים למינהם אך מבפנים היא נכשלה אין לחברה הזו שמחת חיים אמיתית וסיפוק ושלווה בנפש כי הם מתעסקים רק בחומריות ומזניחים את הנשמה ואין להם מהיכן לשאוב רוחניות נפש ולהיות בשמחה אמיתית וכל מה שנראה לעין זוהר כולו שקר אחד גדול כמו הנערים שמשתכרים או לוקחים סמים ושמחים עם כולם זה לא שמחה אמיתית מהשכל זו שימחה כימיקלית. שמחה בגימטריה שכל והתוצאות מדברות בעד עצמם שהממוצע והסיכוי שזוג חילוני מתחתן הסיכוי שבסופו של דבר להתגרש הוא 49 אחוז. ישנם אלימות במשפחה חינוך הילדים מתחת לכל ביקורת משרד החינוך פשט את הרגל הוא מוכר מידע ולא ערכים, וגם בידע רק 42% מהנוער מוציא בגרות לעומת 82% מילדי העובדים הזרים מוציאים בגרות תחת תנאי עוני. בזמן שהציונים שלנו הכי נמוכים בעולם.
מעשה ברבי ברוקא שמצא את אליהו הנביא זכור לטוב בשוק. שאל ר’ ברוקא את אליהו ע"ה אם יש בין האנשים בשוק כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו ע"ה לרב ברוקא הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רב ברוקא מה מעשיכם שבגללם זכיתם לחיי העוה"ב. אמרו לו האנשים שמחים אנחנו ומשמחים אחרים, שבשעה שאנו רואים אנשים עצבים אנחנו משמחים אותם.
וזה שאמרו אנו שמחים ומשמחים אחרים בא ללמדנו, שאם אדם רוצה לשמח אחרים צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הם עצמם היו עצבים אפילו אם היו רוצים לשמח אחרים לא היו יכולים. וכן ישמח האב בשעה שנולדת לו בת למז"ט שכשמגדילים הצאצאים מביאים שמחה בבית, ורב חסדא היה אומר לי חביבים בנות יותר מבנים, כי היו לו חתנים גדולי הדור. וכן המשא ומתן שמחה, שכן ממעטים במשא ומתן בחודש אב, משמע שגורם שמחה לאיש, וכל השמח ביסורים מביא ישועה לעולם. וכבר אמר דוד המלך למרות יסוריו "למען יזמרך כבוד ולא ידום" כלומר למרות כל יסוריו של דוד המלך לא רק שהוא נדם ולא התלונן אלא שר ושמח וכתב שירות ותישבחות לבורא עולם שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום".
ומדרך העולם, כשאדם מצליח בעניניו הוא מייחס ההצלחה לחכמתו וכוחו, ואינו מזכיר את חסדי השי"ת שהפליא לעשות עמו. ורק כשהגלגל חוזר והוא יורד מנכסיו הוא אומר, ומה אעשה והקב"ה גזר עלי כך שאפסיד. וזהו שאומר כאן הכתוב: תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שלא הזכרת את ה’ אלהיך בשעת טובה, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה’ בך, אז תכיר שמן הקב"ה באה הפורענות עליך (מעם לועז)
מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20 דולרים. בחדר בו היו 200 אנשים, המרצה שאל, "מי מעונין בשטר זה של 20 דולרים? "ידיים החלו להתרומם. "אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת". הוא החל לקמט את השטר. ושוב שאל: "מי רוצה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך.
"עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?" עדיין הידים התרוממו לאויר. "חבריי", אמר המרצה. כולכם למדתם שיעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20 דולרים. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכינו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת!" אתם יהודים בנים של בורא עולם . לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על עתידתכם, כי אתם תכנסו למרה שחורה.
וכשם שאין שושנה בלי קוצים כך אין הצלחה בלי מאמצים השאלה אם רצונכם גדול תצליחו להתגבר על הכל. כי שמחה לא נופלת מהשמים אלא תלויה רק בכם וכשיש שמחה יש שכינה וכשיש שכינה המזל מאיר לכן שתי דברים צריך לזכור שצריך להיות תמיד בשמחה כדי שהמזל יאיר ולדעת שכישלונות הם ניסיון חיים ואין חכם כבעל ניסיון. הבדדות והעצב זאת הדרך הכי גרועה שיכול אדם ללכת בה ואין הקב"ה יכול לדור עם אנשים מדוכאים כי זה נובע מחוסר אמונה וביטחון בו יתברך לכן הבדידות היא מקום נעים לבקר בו בשביל חשבון נפש אבל מקום רע לגור בו. לכן יש משפט חכם שאומר: "כשאין השטח מוצל זה מפני שבמקום אחר יש מקור אור" והעולם הזה עולם של שקר והסתר פנים לכן הוא מוצל ומקור האור זה האור הגנוז מבריאת העולם לצדיקים כי ראה הקב"ה שהצדיקים האמיתים מועטים ושתל אותם בכל דור ודור והם נקראים צדיקי יסוד עולם שעליהם העולם מתקיים לכן כדי להתקרב לשמחה ולאושר צריך להתקרב למקור האור שזה צדיק האמת וכל אחד לפי האור שמאיר לו מה שאני מציע זה את אורו של רבנו נחמן מברסלב שאמר שאורו יאיר עד ביאת המשיח אש על המזבח לא תוקד וכו’ ונחזור לשמחת החיים מלאים עליות וירידות ולא תמיד אנחנו שולטים במצבי רוח יש יום ארוך ומיגע שנראה כאילו הוא לא יגמר ויש יום בו נבקש שיעצור ותשאר לעד.
גם ברכבת ההרים לא נשארת במסלול ישר היא עולה ויורדת ומתפתלת ומתפרקת וזה מה שיוצר לנו ריגושים, כשהיא עוצרת נחת, כשיורדת במהירות מתח, כשהיא מתהפכת פחד וכו’ וביננו מי היה עולה על רכבת הרים אם היא היתה נוסעת רק ישר, וכך הם החיים מלאים בפיתולים עליות וירידות פעם קורים דברים טובים ופעם רעים וכל זה כדי שנעריך את הטוב ולא נתרגל אליו עד שלא נעריך כלום כי רק טוב מביא לדכאון אנחנו רואים אנשי בוהמה מצליחים בכסף בכבוד וכו’, הכל חומר אצלם ישנם הרבה גירושין סמים וריקנות למרות שבחוץ הם נראים כוכבים. לכן הבה נתעודד כי אנחנו צריכים את העליות והירידות הללו.
היו היו בערבות סין איש זקן וחכם ולו בן יחיד, יום אחד הגיע אל פתח ביתו של הזקן סוס פראי, בנו של הזקן תפס את הסוס והכניסו לאורווה, אבל הזקן לא היה מאושר.
שאל אותו בנו: "אבא למה אתה לא שמח? תפסתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. אתה לא חושב שזה טוב – אנחנו זקוקים לסוס בריא וחזק", הזקן נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד.
למחרת היום ברח הסוס מהאורווה. הבן היה מאוד עצוב, אבל אביו לא אמר דבר. הבן שאל את הזקן: "אבא האם אתה לא חושב זה נורא שהסוס ברח לנו? היינו זקוקים לו".
הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".
אחרי שלושה ימים חזר הסוס ואיתו שתי סוסות חדשות. הבן היה מאוד נרגש, והכניסן האורווה. אביו לעומת זאת נותר אדיש. הבן לא יכול היה להבין זאת, "אבא", אמר הבן, "זאת סיבה לשמוח. יש לנו שלושה סוסים עכשיו" הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".
בערב הנער היה כבר עייף מטיפול בסוסים, הוא ניסה לאלף את הסוס הפראי, אבל זה בעט בו ושבר את רגלו. "אבא!" קרא הנער. "שברתי את רגלי. האין זה נורא?" האב הזקן קיבע את רגלו של בנו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד".
אחרי מספר שבועות פרצה מלחמה, הגיעו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר לשמש חיילים בצבא. את הבן של הזקן השאירו מאחור, כיון שרגלו הייתה שבורה. היה קרב נורא וכל צעירי הכפר מתו במלחמה. והזקן רק נד בראשו ואמר: " אין רע בעולם הכל הוא לטובה כי ה’ הוא טוב ודרך הטוב להיטיב ואם קרה לנו משהו רע בחיים זה לשם כפרת עוונות שקילקלנו את נשמתנו במעשנו לכן יסורין הם כמו ניתוח כמו שנאמר הניתוח יכאב אך החולה יבריא אז הוא מיד נכנס לשמחה.
גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת או באיבה הכהו בידו וימת, מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו (מסעי לה, יא-כא)
ואם לא הרגו בית דין את הרוצח ונס אל עיר המקלט ומצאו גואל הדם אפילו בתוך עיר המקלט, יכול גואל הדם להורגו. כי עיר המקלט מצילה רק את ההורג בשוגג ולא את ההורג במזיד. ואם ההורג בשוגג יצא מעיר המקלט ומצאו גואל הדם והרגו, אין כל תביעת דמים נגד גואל הדם. כיון שיצא הלה מעיר המקלט. ואם הלך גואל הדם לתוך עיר המקלט והרג שם את הרוצח, חייב גואל הדם מיתה .
ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת (מסעי לה-לא)
כן ההורג במזיד בעדים ובהתראה שדינו למות, ובין ההורג בשוגג לפני עדים, אסור לקחת ממון מהרוצח במזיד לפוטרו מן המיתה ולא מן ההורג בשוגג לפוטרו מן הגלות, על הראשון נאמר הפסוק ולא תקחו כפר לנפש רוצח וגו’ כי מות יומת.
והיו אלה לכם לחקות משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם. כל מכה נפשף לפי עדים, ירצח את הרצח, ועד אחד לא יענה בנפש למות (מסעי לה, כט-ל)
בשעת הצורך הפעיל הגר"א את ידיעותיו וחכמתו להציל עשוק מיד עושקו. היה זה כאשר בני בליעל הוציאו דיבה על בתו של אחד מנכבדי וילנא, ואף שכרו עדי שקר לאמת את העלילות ולאלץ את הבעל לגרשה. האשמות היו כה ברורות והוכחו לכאורה, שבית הדין נטה לקבל את דברי העדים, אולם כשהגיעו הדברים לאזני הגר"א, חושש היה כי אותה אשה מושמצת על לא עוול בכפה.
הגר"א פנה לבית הדין וביקש לקיים בירור נוסף בנוכחותו, אך שני עדי השקר עמדו במרדם במצח נחושה, העיזו להעליל על בת ישראל, ובעדות מכוונת ומדויקת חזרו על העלילה. משסיימו השנים את עדותם, פרץ הגר"א בקריאה: "עדי שקר הם", לתמיהת הדיינים ויתר הנוכחים.
מחוץ לחדר בית הדין הסביר להם הגר"א, מדוע הוא משוכנע כי שקר הם דוברים. במשנת סנהדרין (פרק ה’ משנה ד) שנינו לגבי גביית עדות בבית הדין שמקבלין עדות מפי אחד העדים, ואחר כך מכניסין את חברו ושומעין את עדותו: "אם נמצאו דבריהם מכוונים". ממשמעות המלה "נמצאו" אנו למדים שאין הכרח שעדות שני העדים, אף אם הם מעידים על אותו נושא, תהיה זהה מלה במלה, לכל אדם סגנון משלו, וכך הוא מוסר את הדברים, מזוית ראיתו ובניסוחו. רק בית הדין, השומע את שני העדים קובע שעדותם זהה. יתר על כן, אם עדותן זהה מלה במלה, יש לחשוש ששני העדים נדברו ביניהם וחזרו על הדברים פעם ופעמים, להשמיע אותם בעל פה, ולכן דייק התנא במשנתו "אם נמצאו" כלומר, שדברי העדות נמצאו מכוונים, אך אינם זהים לחלוטין.
הגר"א שהאזין לדבריהם, הבחין בכך כי לא היה כל שינוי בדברי שני העדים אף במלה אחת, ולכן היה משוכנע הם עדי שקר. ההאשמה החמורה שיצא מפיו בצורה תקיפה הבהילה את העדים, ותוך שעה הם הודו בכוונתם הזדונית (מורשת אבות).